פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

צר לי אך אנחנו לא מתמחות בנושא. ממליצה לך לפנות לטיפת חלב או לדיאטנית או ליצרניות אבקות החלב.
מזל טוב!
אודט

שלום ל"מיואשת"
קודם כל, חשוב לי להחליף את התואר "בעיות התנהגות" באמירה יותר נורמטיבית קשיי הסתגלות, וגם זה בסימן שאלה, מאחר שנשמע שבנך אינו מתנגד במודע לדברים שציינת, אלא מגלה מצוקה מסיבה כלשהי. בנוסף, מדובר בשתי התנהגויות ספציפיות ולא בהתנגדות גורפת או קשיי הסתגלות כוללים. נשמע שהמכנה המשותף לשני הקשיים הוא קושי להיות מוגבל במרחב-הכיסא הוא סוג של הסגר וכך גם הנעל.
בנך עדיין צעיר והרגליו עשויים להשתנות, כנראה שצריך לתת לו יותר זמן להתרגל, בטח לנעליים שרק החל לנעול לפני חודש וחצי..
מבחינת האמבטיה, הייתי עוזבת לגמרי את הכסא ומקלחת אותו באמבטיה הגדולה על גבי שטיח מונע החלקה ומקצרת כמה שיותר את השהות באמבטיה כי בכל זאת הוא לא יציב עדיין. מבחינת נעליים, זה יותר מורכב כי אי אפשר להמנע מנעילת נעליים על גבי רצפה חמה או מבחינה בטיחותית כשנמצאים מחוץ לבית ועלול להפצע. ככל שניתן כן הייתי מאפשרת לו ללכת יחף, זה גם יותר נכון ברוב המקרים להתפתחות של כף הרגל. במקרים אחרים, תצטרכי להסביר/להדגים לו שהחלופה לאי נעילת נעליים היא העגלה, ויתכן שהצורך להיות חופשי בהליכה במרחב יעשה את שלו.
עוד הייתי מנסה להרגיל אותו לנעול נעליים כך סתם בבית, לא במצב של מתח או לחץ של זמן, רק למשך זמן קצר ביותר, וגם זה תוך כדי הסחת דעתו מתהליך נעילת הנעליים, לצפייה בטלויזיה, קריאה בספר/אכילה..הסבירי לו שזה באמת דבר חדש ואת מבינה שכמו לכל דבר חדש גם לנעליים לוקח זמן להתרגל..אולי כדאי לעשות סוג של משחק בנעילת נעליים, בנוכחות פעוט נוסף בבית שגם הוא ינעל ויחלוץ. כל רעיון יצירתי וגישה משחקית יכולים לתרום להורדת המתח.
הייתי מציעה לך לשים לב אם ישנן התנהגויות נוספות שקשורות במגע או במרחב שמייצרות עבורו קושי .
בברכה
אודט

שלום מרב
לא ציינת אם בנך משולב במסגרת כלשהי וכיצד הוא מתנהג שם, או אם עבר לאחרונה שינויים משמעותיים בחייו, שיכולים להסביר חלק מהקושי.
על פניו, עולה שאלה של קשיי וויסות, לא ברור על איזה בסיס-תחושתי/רגשי. בקיעת שיניים אינה יכולה להסביר חוסר שקט תמידי כמו שאת מתארת(היה גם תינוק לא רגוע). קושי במעברים, צורך תמידי בתנועה ותגובות עוצמתיות כמו הרס ופירוק, מאפיינים פעוטות עם קשיי וויסות=קשיים בהתסגלות לתנאים משתנים, קושי לשאת תסכול, תגובות אימפולסיביות וכו'.
אני יכולה להציע שני דברים-אם בנך לא נמצא במסגרת-בראש ובראשונה חשוב לשלבו בהקדם האפשרי-סדר יום והצבת גבולות לילדים חסרי שקט הם מאוד מארגנים ומרגיעים. שנית, הייתי ממליצה לך לפנות להערכה התפתחותית, על מנת לאתר את מקור חוסר השקט. המומלץ ביותר לגילאים אלו הוא מכון להתפתחות הילד שם יש צוות רב מקצועי כולל רופא התפתחותי, מרפאה בעיסוק שתוכל לתת את הדעת על הנושא התחושתי ועוד.
אשמח להפנות אותך למכון מתאים בהתאם למקום מגוריכם וקופת החולים לה אתם משתייכים.
בברכה
אודט

בני נמצא במסגרת וזה אכן עושה לו טוב. לפני שבוע עברנו לגור עם אמי לתקופה של שלושה שבועות ובעלי נסע לעניני עבודה. ייתכן כי זה הגביר את חוסר השקט? באופן כללי הוא תמיד היה נמרץ ואקטיבי, ורוצה לחקור ולגעת בכל דבר. ממה קשיי ויסות נגרמים? האם זה יכול להיות משהו בקשר שלי איתו?

שלום שוב,
קשיים בוויסות תחושתי הינם מולדים ואין להם קשר לקשר עם ההורה. עם זאת, כאשר ילד סובל מקשיים תחושתיים וההורה אינו מודע למשמעותם ואינו נותן להם מענה-בהחלט יכול להתפתח קושי בקשר, באופן עקיף. לכן קיימת חשיבות רבה להתערבות מוקדמת ככל שניתן. תוכלי לקרוא עוד בנושא הוויסות באתר "חושים" שמנהלת אותו מרפאה בעיסוק בשם שרון שני-גונן.

אמא שלום רב

אין טעם להישאר ואין טעם לחזור ולנסות להרגיע את ביתך. דבר זה רק יבלבל את הילדה והפרידה תהיה אין סופית.
בהתחלה, הילדים עלולים קצת לבכות ואין דרך למנוע את הסבל מהילדים. וגם מעצמכם, ההורים.
אתם ההורים גם נמצאים בתקופת הסתגלות וצריכים להתרגל לשיגרה החדשה, לעוסדה שלביתך יהיה עולם רק משלה (הגן) ושזרים (גננות) יטפלו בה.
תמשיכי בדרכך, נשמע מדבריך שאתם עושים את התהליך באופן נכון, הדרגי אך בכל זאת ברור.
זה בכלל לא פשוט להשאיר את ביתך בוכה, אבל אם הגננת אומרת שהיא אחר כך משחקת ומשחה במהלך היום, אין ברירה אלא להאמין לה. בעוד שבועיים-שלושה, תבדקי כיצד ביתך כאשר אתם מגיעים לגן לקחת אותה. אם היא רגועה ונינוחה, הכל בסדר, ואפשר יהיה להניח שהיא התרגלה לגן.
בברכה

לצערי אין לנו כלים לענות על שאלותיך.
אתם צריכים להפנות לאחות טיפת חלב או למוקד טלפוני של קופת חולים על מנת לקבל תשובה מדוייקת לגבי חיסונים.
תחום מומחיותינו הינו פסיכולוגיה של הגיל הרך.

בברכה

ההתנהגות עליה דיברתי (שהילדה לא רוצה שאצא מהחדר עד שהיא נרדמת) עברה גם לצהריים.

בבקשה תגובתכם המהירה .

שלום r
לפי תיאורייך קשה לדעת מהי הסיבה לשינוי בהרגלי השינה הטובים של בתך, ודאי שלא לילה אחד שבו אולי קראה לך מספר פעמים ולא נענתה. בשורה התחתונה מדובר בלמידה על בסיס התנהגותי, ומקרה יחיד וגם לא כל כך טראומטי בסופו של דבר, לא יכול לייצר שינוי כל כך משמעותי ולאורך זמן-הרי אחרי לילה זה כן נגשת אליה כשקראה לך, כך שהייתה אמורה להופיע דעיכה של החרדה עד לחזרה למצב הקודם.
אני מאמינה יותר כי הבהלה שנוצרה אצלך ואולי רגשות האשם מאותו המקרה היחיד, גרמו לך להגיב ברגישות יתר לבתך, ומאז היא התחילה "להאמין" כי באמת משהו לא טוב קרה ואם את נדרכת להגיע אליה במהרה בכל בכי קל שלה בלילה, סימן שאת מצילה אותה ממשהו לא טוב שקורה בשינה. זה כשלעצמו מחזק אותה להמשיך ולקרוא לך. ללא ספק, גם הלידה המתקרבת מעוררת אצלך דאגה רבה , מה יהיה כשתלדי ולא תוכלי להיות זמינה אליה כפי שהיית רוצה או כפי שהיא צריכה.
בנוסף לכל אלו, בתך נכנסת לשלב של חרדת נטישה שהוא שלב התפתחותי נורמלי לחלוטין. היכולת של הפעוט להתמודד עם חרדה זו תלויה במידה רבה ביכולת ההורה לשאת חרדה זו מבלי להבהל.
שני דברים חשובים
1. לנסות ולהוריד את רמת הדריכות שלך לכל קריאה שלה אלייך. לאפשר לה מידה של בכי ותסכול שהיא יכולה לעמוד בהם וללמוד ששום דבר נורא לא קורה לה . אפשר לעכב את ההגעה הפיזית שלך אליה ולדבר אליה עד שאת מגיעה-כך שתדע שאת נוכחת גם אם לא רואה אותך
2. להתחיל להרגיל את אביה לגשת אליה, ולראות גם בו כמענה אפשרי ומרגיע. בכל מקרה הוא יצטרך בקרוב לקחת על עצמו תפקידים רבים שהיו שייכים לך.
בהצלחה
אודט

הילה שלום רב

היכן פחדים עלולים להתחיל בגיל של ביתך ודבר זה נורמלי.
כדאי להעניק לה מצד אחד אמפטיה והבנת הפחד ומצד שני לא להילחץ כדי לא לבהיל אותה עוד יותר. במקרים של בכי מפחד, תתרחקו מהמקום ותתייחסו לביתך באופן מילולי, כאשר את מנסה לשקף את רגשותיה של ביתך: "חמודה את נבהלת מאד מהבלונים. אולי חשבת שהם יכולים להתפוצץ. אני אשמור על הבלונים כדי שהם לא יתפוצצו".

בברכה

קודם כל, כדאי להשיר קו עם בעלך ולקבל החלטה משותפת.
בעיניי להישאר עם התלונות "בבטן" לא ממש יעזור לך.
כאשר תוכלו להגיד למנהלת הגן ששמתם לב שהכוס הייתה מלוכלכת, זאת הזדמנות לה לבדוק מה קורה, האם המדיח לא עובד, האם ככה נהוג, האם המטפלת עשתה טעות?
בכל אופן את לא תתני הזדמנות לגן לשנות את הגישה אם לא לפתחי את הנושא מול האחראית.
לא כדאי לפתוח נושאים אלה עם סייעות מכיוון שהן לא אחריאות הגן, עובדות (לרוב) קשה ולא מתפקידן לדבר עם ההורים.

בברכה

מקפיצה

אשמח לקבל תשובה

שירי שלום רב

אני כבר עניתי על שאלתך אך כנראה הייתה תקלה במערכת וההודעה נמחקה. מוזר ואני אבדוק למה תשובתי לא נקלתה בעבר.

בקשר לביתך, את מספרת שהיא בת שנה וחצי וטרם הולכת ובתחושה שלך קיים קצב התפתחותי איטי.
בגילה ילדים רבים מעדיפים לשחק עם אנשים מוכרים בלבד - זה בסר, נורמלי ואין סיבה לדאגה. אל תלחיצי אותה, לא כדאי לבקש ממנה שתתקרב לילדים שאינה מכירה.

אבל, מכיוון שאת מתארת חשש לאיחור בהתפתחות אני ממליצה שתפני דרך רופא הילדים להתפתחות הילד הקרוב אליכם על מנת לבדוק האם הילדה זקוקה לפייותרפיה, האם הכל בסדר מבחינה התפתחותית.

בקשר לכניסה לגן, כדאי לשקול ביחד עם צוות התפתחות הילד. זה מפני שאם לילדה איחור התפתחותי אז אולי יש טעם לחשוב על מסגרת קטנה יותר, בה מטפלת תוכל לעשות איתה תרגילים של פיזיותרפיה למשל.

כדאי לבקש מהרופא בדיקות שמיעה וראיה בנוסף להפנייה להתפתחות הילד.

ככל שתאתרו קשיים מוקדם יותר כך תוכלו לעזור לילדה במידה ויש צורך לכך באופן יעיל יותר

בברכה

שלום רב

יש מספר גישות שונות המתייחסות לתהליך המעבר לשירותים.

עמדתי המקצועית הינה כזאת - ההורה הוא צריך להעביר מסר ברור לילד שהגיע הזמן להתחיל בשימוש בשירותים. אין יותר חיתולים. לא צריך לומר זאת באגרסיביות. להיפך, יש לשמור על אמפטיה והבנה כלפי הילד. אך כמו שהורים מחליטים להכניס את הילד לגן (וזה לא תמיד נחמד ונעים לו בהתחלה), כך ההורה מחליט על הגמילה.
אתם יכולים לתמוך בילדה, ללוות אותה לשירותים, לרחם אם צריך ולהעניק חום ואהבה וסבלנות בפספוסים.



בהצלחה

אז כמו שכתבתי תודה על התשובה.
אני ממשיכה את שאלתי ואומרת שהיא ממש לא מעוניינת! היא אומרת: אמא, טיטול... וכו. עדיין לקחת את ההחלטה ולהתמודד איתה? זא כרגע לא לתת לה אפשרות בחירה??? כי אני באמת חוששת שזה לא יגיע מימה בחודשים הקרושבים ואז אופס השנה עברה והיא צריכה להכנס לגן עירייה ובכל זאת אצטרך לקבוע לה. אז אולי באמת עדיף עכשיו??? שיש צוות מקסים בפעוטון שלה שאני בטוחה שלווה אותה בדרך הטובה ביותר. אז אמרתי את התשובה??? להתחיל ביום מיוחד?שבת? בבית? אשמח לטיפים ותודה רבה שוב.

שוב אני ועברו שבועיים בערך מאז שכתבתי... אני רוצה לעודד את כל האימהות שהגישה שלהן היא הבנת הילד ובחירתו בחלק מתהליכי התפתחותו ובניהם גמילה מטיטול...

ביתי יקירתי יום אחד ועודני בליבי חושבת מה יהיה החליטה על דעת עצמה להפסיק טיטולים ורצתה תחתונים!!!! כן כן! תמיד האמנתי בה וידעתי שכשזה יבוא זה יבוא! אל תלחצו מהסביבה - לכו עם הלב שלכם! עם האמונה בילד!!! לילד יש יכולות ורצונות משלו ואם אתם סומכים עליו הוא יודע ומבין!!! תנו לו את הביטחון וזה יבוא!!!! האמינו בו!!! לאורך כל הדרך!! בהצלחה לכולן!!!!!!

שלום אלי
הביקור הלא צפוי והלא שפוט של אחיינך יתכן והשפיע על בתך, עם זאת, הייתי מצפה לתהליך התאוששות מצד בתך בעוצמת תגובותיה במרחק של חודשיים מאותו אירוע. לכן, אני נוטה לייחס את עוצמות תגובותיה הרגשיות-גם ברגשותיה החיוביים וגם השליליים לקושי בוויסות רגשי. לא ציינת אם בתך מבקרת במסגרת גנית וכיצד היא מתנהגת שם. כיצד היית מגדירה את ההתפתחות שלה בתחומים השונים עד כה? מבחינה שפתית, מוטורית, חברתית ותקשרותית?
אני הייתי מציעה לפנות איתה לייעוץ התפתחותי על מנת לברר את מקור הקושי בוויסות הרגשות-לעתים תמונה זו מופיעה יחד עם רגישות תחושתית, לרעש, למגע, לתנועה, לטעמים ומרקמים.
שווה לבדוק לעומק על מנת למנוע מצבים בהם בתך גורמת לסביבתה בגיל כה מוקדם להרתע ממנה.
אשמח להפנות לכתובת מתאימה
אודט

נעה שלום רב

אני מבינה שאת כעת מודאגת מאד וחסרת אונים כאשר את רואה את ביתך מביעה סבל רב דרך התקפי זעם, עצבים, תגובות תוקפניות כלפיך וכלפי הסבתא.

אז קודם כל, כדאי לדעת שילדים בגילה עלולים להראות יותר ויותר התקפי זעם ובכי ולעיתים קרובות זקוקים לנו המבוגרים על מנת לווסת את עצמם ולהירגע.

ילדים בגילה חשופים לתסכולים רבים הקשורים להתפתחותם הטבעית. הם רוצים לעשות הרבה יותר ממה שהם עושים, מבינים ומתקשרים אך האוצר המילים עדיין מצומצם ולעיתים לא מבינים אותם כי ההגיה לא בשלה, הם רוצים לעשות הרבה דברים אך שומעים הרבה "לא, אסור!" במהלך כל היום.

כך שחלק מעצמת ההתקפי הזעם קשורים לתהליך התפתחותי נורמלי.

חשוב שתגיבי בתמיכה וסבלנות אך יש להגביר ולאסור התנהגויות מסויימות, כגון אסור שהיא תרביץ לך ולסבתא. מותר שהיא תבכה ותביע את עצביה בדרכים אחרות.
ברגעים אלה, לא כדאי לשאול שאלות כגון "למה את בוכה?" שאלות אלו עלולות לגרום ללחץ נוסף כי הילדים לרוב אינם יודעים את הסיבה ובגילה, גם אם יודעים לא יכולים להביע את עצמם ונעשים עוד יותר מתוסכלים.


במצב המשפחתי המורכב אני ממליצה שתלכו (ההורים) ליעוץ מקצועי מתאים על מנת לעזור לבתכם לסבול פחות או לפחות תעזרו לה לעבד את כל החוויות הקשות הכרוכות לפירוד הוריה.

בברכה

רועי שלום רב

בנך הגיע לגיל בו הרבה ילדים מתחילים כבר להראות סימנים למצוקה בפרידות בכלל ובמעבר לשינה בפרט. הם מבינים שיותר מרחקים ותחושת זמן ומתחילים להתגעגע. זאת ההתחלה של תופעה בה הילד מבין שהוא נפרד מהוריו, שיש לו רצונות משלו ורוצה לקבוע את המתרחש בסביבה. לעיתים קרובות שיבושים בשינה צפויים בתקופה זאת. לעיתים זאת תקופה שהשיניים הראשונות צומחות דבר שגם עלול לשבש את השינה.
עצה - באופן יומיומי ושיטתי תנסו להרדים את התינוק בחדר שלו, בלי להוציא אותו מהמיטה. לעיתים ההורים כל כך לחוצים שכל לילה מנסים שיטה אחרת. כדאי להתמיד באותה שיטה כל לילה במשך תקופה ארוכה. לפני שמשכיבים אותו, תחזרו כל יום לאותן פעולות , למשל " אמבטיה, בקבוק אחרון ולהשכיב במיטה", כדאי להשאיר את התינוק במיטתו, לנשק או לשיר, או הלגיד לו "לילה טוב" ולסמוך שהוא ירדם. הביטחון שההורה מעביר לילד שהוא ידע להירדם עוזר לתהליך ויותר סיכוי שהתינוק ילמד להירדם לבדו. אם הוא בוכה ולא מצליח להירגע, תחזרו לחדר, נשקו אותו פעם שנייה תגידו לו שוב לילה טוב ותצאו מהחדר, עד שהוא סוף סוף ירדם.
ככל שמנסים שיטות שונות כל לילה הדבר לא מעיל, אלה מפריע ומבלבל את התינוק.

בברכה ולילה טוב

שלום שני
את מציבה שאלה גדולה מאוד לגבי התפקיד שלך כהורה במצב בו נוכחות ההורה השני עומדת באי וודאות-מה עושים מול "שאלותיו" של הילד לגבי אביו-האם לשקף לו את המציאות "אביך לא בא לבקר ולא מתעניין" או לטפח בו תקוות-יש לך אבא וכרגע הוא לא נמצא-ומה הטעם בכך אם לא נראה באופק שהוא אכן יהיה נוכח בחייו. אני חושבת שהשאלה היא לא האם לנכר או לא לנכר את הילד מהאב, אלא איך לעזור לו בתהליך שדומה לסוג של אבל, על אב שהיה וכעת איננו נוכח בחייו.
לכן לדעתי כן חשוב שתאפשרי לבנך "לדבר" את געגועיו לאביו, גם אם לא תוכלי ממש לספק לו תשובות-למה אביו לא בא יותר, האם הוא יחזור לבקר. תוכלי לעשות זאת על ידי כך שתאפשרי לו לעיין בתמונות שלו עם אביו או בתמונות של אביו, תוך כדי ניסיון מצדך לשקף לו את הרגש שאת מתרשמת שבנך חש-געגוע, בלבול, כעס... בכל פעם שבנך יזכיר את המילה אבא, בהנחה שהוא אכן מתכוון לאביו ולא אומר זאת כמילה כללית, תוכלי לנסות לעזור לו במילים שלך לבטא את מה שיתכן והוא מנסה לבטא-איפה אבא, מתי יבוא.. תוכלי לענות לו קונקרטית שאבא חי בארץ אחרת רחוקה ואת לא יודעת גם מתי יבוא, שאביו לא נמצא איתו עכשיו כי הוא לא יכול להשאר, הבית שלו במקום אחר. מה שיכול לרכך מעט את הפגיעות הוא הדיבור על התמונות שלו עם אביו-כאן אבא עשה איתך כך וכך, אבא מאוד נהנה להיות איתך/לשחק איתך, אבא אוהב/חושב עליך(אם את מאמינה בכך) אבל הבית שלו במקום אחר..
חשוב לא לטפח בו תקוות שאבא יבוא לבקר אם אינך משוכנעת בכך. בנך יוכל להתמודד עם אביו הנעדר כככל שתאפשרי לו לעבד את הגעגוע/בלבול/כעס שהוא חווה ביחס לאביו וככל שתעזרי לו להתייחס להעדרות כאל עובדה "נייטרלית" ולא כאל אמירה כלפי בנו-לא רצה אותך/לא אהב אותך.
בברכה,אודט

אכן רופאים ממליצים החל מגיל חצי שנה לגמול תינוקות מאכילת לילה וכפי ששמתם לב, הסיבה לבכי אינה בהכרח רעב(חשוב לציין שיש שממליצים לתת ארוחה אחרונה לפני שנת לילה-ארוחה מזינה יותר-דייסה וכו') וברוב המקרים-לא ניתן לדעת מהי הסיבה מכיוון שיש מגוון-כאבי שיניים, קור/חום/חיתול רטוב/כאב בטן/אוזניים/נזלת מציקה וכו'.. או סתם הרגל של יקציה בשעה מסוימת (כל תינוק ואדם בוגר מתעורר בסוף מחזור שינה-ההבדלים הם ביכולת לחזור ולהרדם)-זכר להתעוררות הקודמת של הגוף לאכילה שכעת כבר לא נחוצה.. אז כדי ששעת היקיצה לא תתקבע-השתדלו להמנע מפעולות שמעירות "סופית"-הרמה על הידיים, הוצאה מהמיטה/מהחדר/הדלקת אור/דיבור בקול רם והעברה לאזור שינה אחר-מיטה שלכם או עגלה. כעת אולי העגלה היא מפלט, אבל הזהרו מלייצר הרגל שקשה יהיה להפטר ממנו. זיכרו שתינוקכם בסך הכל בן חצי שנה וקצת\ דפוסי השינה והעירות שלו עוד בהתהוות-התפקיד שלכם הוא להמנע מלקבע דפוסים ככל שניתן. התייחסו לימים אלו כאל שלב בהתפתחות שיעבור-חלקו משמרות ביניכם על מנת לצבור כוחות..נסו להרגיע על ידי בקבוק מיים/מוצץ/ליטופים ומילים מרגיעות ושקטות.
לא ציינת מהם דפוסי השינה של בנכם במהלך היום ואני מניחה שהם מניחים את הדעת, כך שרוב הסיכויים שעם הזמן גם בלילה יווצרו הרגלים טובים וכי מדובר בתינוק מווסת בסך הכל.
בהצללחה
אודט