פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

מיטל שלום,
השאלה כיצד לסייע לילדים להתמודד עם פטירה של קרוב משפחה הינה מורכבת מאוד, שנויה במחלוקת ומשתנה מאוד בין תרבות לתרבות. אני מאמינה שניתן לשתף ילדים בכל, בתנאי שמתאימים את הדברים הנאמרים ליכולתם הרגשית והקוגניטיבית. מכיוון שציינת שבנך היה קרוב לאביך, היה מודע למחלתו ושהוא עסוק במה קורה לו כעת, למרות גילו הצעיר, ולמרות שהוא עדיין מוגבל במידת יכולתו לבטא זאת במילים, לא יהיה נכון להשאיר אותו "בערפל", ללא תשובות, מבלי לספר ולהסביר. לא יהיה נכון לתת לו " לשכוח" (אם זה עלה כאפשרות): הוא לא באמת ישכח, ואנחנו לא היינו רוצים שהוא יחשוב שאנשים אהובים נעלמים בלי סיבה או הסבר. גם אין להניח שהוא יתעלם מהעובדה שאת עצובה וכואבת כשיראה את תגובותייך הרגשיות בתקופה קשה זו. בנוסף, גם הוא, למרות גילו הצעיר, צריך את האפשרות וההזדמנות להתאבל.
לכן אני חושבת שחשוב לספר לו, סביר ששאלות עוד יופיעו בעתיד, ויש לתת מקום עבורו לביטוי רגשי: אנחנו עצובים, נתגעגע לסבא, סבא ייחסר לנו וכדומה. אפשר לנסח הסבר שלוקח בחשבון את המציאות, כלומר את המחלה והפטירה, ולומר משהו כמו: "סבא היה מאוד מאוד חולה ולפעמים רופאים לא מצליחים לעזור לאנשים כשהם מאוד חולים, סבא נפטר ואנחנו לא יכולים לפגוש אותו יותר". רצוי לדבר לפי הגישה התרבותית-דתית שלכם: משפחה אחת תבחר להגיד 'סבא נמצא בשמים', 'במקום רחוק', 'באדמה' וכדומה. חשוב לדעת שילדים נוטים לחשוב שמוות זה דבר הפיך ולכן הוא עשוי להמשיך ולשאול מידי פעם איפה סבא או לחשוב שהוא יחזור וזה נורמלי לחלוטין. בכלל, חשוב להדגיש שילדים מגיבים בדרכים שונות, לעיתים בלתי צפויות, ומעמידים את המבוגרים לא פעם בשאלות קשות ומורכבות. למשל, ילדה פעם אמרה לי על שבעה: "זאת הייתה מסיבה בשביל סבא אבל הוא לא היה" ועל האזכרה : "הלכנו לבקר את סבא, הוא שוכב עכשיו במיטה שעשויה מאבן". זו הדרך של ילדים להתמודד, בשפה שלהם, עם המציאות המורכבת שהעולם שלנו בנוי ממנה, ואנחנו מנסים להבהיר את המציאות הזו בשפה שלהם, למרות שזה לא תמיד פשוט....
שלא תדעי עוד צער,
מיכל

שלום רוית,
מדברייך אני מבינה שאת מרגישה שבתך אינה מממשת את מלוא יכולותיה החברתיות מחוץ לבית, או שקיים פער בין האופן בו את, ואולי בני משפחה קרובים אחרים, מכירים אותה, לבין האופן בו היא נתפסת בגן או במקומות אחרים. ובכן, פערים אלה קיימים בגלל מגוון רב של סיבות, וצריך להכיר יותר על מנת להבין למה. האם מחוץ לבית היא מכונסת בעצמה? מבויישת? מוטרדת יתר על המידה ואינה פנויה לשחק?
בהנחה שהכישורים קיימים ושהיא נמצאת במסגרת גנית או חברתית מותאמת לצרכים וליכולות שלה, הרי שאלו יתפתחו בהדרגה. כשהיא תרגיש יותר בטוחה ותסתמך על עצמה, היא תוכל להשתמש בכל מגוון כישוריה ולהכליל אותם אל סיטואציות נוספות, שאינן הבית.
בהצלחה,
מיכל

איה שלום,
ראשית ברצוני לשבח אותך על הניסיון להבין את מקור הבכי של הפעוטה..... חשוב מאוד להבין שלא כנראה לא קשור אליך: זה לא שהיא לא רוצה להיות איתך, אלא שהיא רוצה להיות עם אימה, וזה - כפי שהנחת, טבעי ונורמלי (ואף רצוי). סביר שהבכי הזה קשור בגעגוע לאם, בתחושת החיסרון, יתכן שהיא מרגישה שאימה עסוקה מכדי להיות איתה, מוטרדת מידי, והיא מנסה לנחם את האם או לעודד אותה לאינטראקציה בתור אקט מחאה על חסרונה. אני חושבת שאם הקשר ביניכן טוב ובטוח (כי עלייך גם לשמור על יחסים טובים עימה), תוכלי לנסות לשאול על כך בעדינות: האם גם האם שמה לב לשינוי שחל בילדה, האם קורה בבית משהו אחר, שונה, בתקופה זו שגורם לילדה להזדקק לה יותר וכדומה. לצערי, יתכן ותשארי בלי תשובות, ובמובן הזה הילדה רק מרוויחה שיש לה שמרטפית שרגישה אליה כל כך ומזהה את הקשיים שלה...
בהצלחה,
מיכל

לרוני שלום,
נושא הלבוש אצל פעוטות הינו תחום שמנקז פעמים רבות מאבקי כוח בין הורים לילדיהם. מדובר במטלה הדורשת את שיתוף הפעולה של הילדים, מאלצת אותם להתמודד עם דרישות המציאות: קצב ההתארגנות, ההחלטה מי בוחר, התאמה לזמן מקום ומזג אויר ועוד. כל אלו הופכים את הנושא לקונפליקטואלי במיוחד אצל בנות דעתניות (וגנדרניות...) שמחפשות גם ערוץ לביטוי אישי. בתך מנסה להראות שיש לה דעה ועמדה, שביכולתה להחליט והיא זקוקה לכם ההורים על מנת שתגדירו את גבולות ההתמודדות עם הנושא, בדומה לכל הצבת גבולות בכל תחום אחר - אכילת ממתקים, שעות שינה, בטיחות ועוד.
כדאי להחליט תחילה האם בכלל "נכנסים" איתה לעיניין הזה: ישנם הורים שבהינתן נושאים רבים כל כך לוויכוח מחליטים שבעניין לבוש הם מוותרים ולא יוצרים עימות, נותנים לילדים להחליט (ערב קודם כדי שלא יהיה לחץ נוסף בבוקר!), או לפחות לבחור מבין כמה אפשרויות. עבור אחרים זה נושא שלא מתווכחים עליו, אבל אז צריך לחפש תחום אחר בהם הילד כן יוכל לבחור ולהביע דעתו על מנת כן לאפשר מרחב לביטוי אישי כלשהו.
לפיכך, בדומה לכל תחום של הצבת גבולות, צריך להגדיר את החוקים מראש ולשמור על עיקביות בעיניין. אם היא מתעקשת על שמלה (מאפיין הרבה ילדות בגילה), כדאי לחפש שמלות פשוטות יותר איתן כן תוכל ללכת לגן ולהתלכלך בהן, ואת היקרות יותר להרחיק מהארון שלה ולשמור לאירועים מיוחדים או לסופ"ש על פי דעתכם. בכל מומלץ מאוד להחליט כי בוחרים את הבגדים ערב קודם ולעשות זאת יחד איתה.
בעיניה, ללבוש שמלה חגיגית לגן זה דווקא מאוד הגיוני כי היא לא לוקחת בחשבון (ובצדק!) שיקולים של כביסה או עלות, אלא רוצה להיות "הכי יפה" במקום ההשתייכות החברתית שלה - הגן....פחות איכפת לה מה יחשבו עליה סבא וסבתא בסוף השבוע....
בהצלחה,
מיכל
מיכל

אני ממש מחכה לתשובה, הלילות הפכו לבלתי נסבלים פשוט! אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות!
תודה מראש!

מהתיאור הקצר שלך, ומבלי לראות את בנך, את התקשורת שהוא יוצר ואת ההתפתחות שלו, קשה לי להעריך במה מדובר. אני ממליצה להיוועץ באחות טיפת חלב או ברופא הילדים שמכירים אותו, ובמידת הצורך גם בקלינאית תקשורת שמיומנת בתפעול איברי הפה אצל תינוקות.
בהצלחה,
מיכל

בני בן חודשיים והוא עושה את אותו הדבר שאת מתארת, וזהו של התפתחותי תקין , אין לך מה לדאוג. שירה

טל ועמית שלום,
התגובה של בנכם נשמעת לי יותר כמו תגובה רגשית של מצוקה וכעס ופחות התנהגות שדורשת השלטה של משמעת מצידכם. בנכם כנראה מגיב להעדרותכם, בודק את המידה בה אתם פנויים אליו עכשיו ומנסה לבחון את הקשר ביניכם. תגובה לפעוט שמכה את הוריו צריכה להיות מאוד אקטיבית, הרבה מעבר ל"זה לא נעים לנו" אלא תגובה שלוקחת בחשבון את מניעי ההתנהגות שלו ואת הרגשות שלו שגורמים לו להתפרצות עוצמתית כזאת.
האם חל שינוי בהתנהגויות בתחומים נוספים? האם לאחר שההתפרצות נרגעת הוא מצליח להנות במחציתכם, לשחק ולהנות? האם ישנם מאבקים בתחומים נוספים שאינם קשורים לפרידה ולהתקרבות-מחדש?
בכל מקרה, אני ממליצה לכם מאוד לפנות לייעוץ ולהדרכה מתאימה, רצוי מאוד במסגרת של טיפול פסיכולוגי דיאדי בליווי הדרכת הורים. מוטב לא לחכות ולדחות את העיניין: ככול שהוא צעיר יותר כך יהיה קל יותר לעזור לו ולכם ולשנות את דפוסי ההתמודדות שלכם ושלו. אוכל לנסות להפנות אתכם למטפל מתאים באיזור המגורים שלכם.
בהצלחה,
מיכל

אמא יקרה
למרות שאת מתייחסת לאחד התאומים, כדאי שתתייחסי לשניהם כאשר ישנו קונפליקט. מדבריך אני הבנתי כי אחד הוא המכה והנושך והשני? כיצדמגיב? איך הוא מתמוד עם בנו?
ההיתייחסות צריכה להיות ברורה וחד משמעית - לא מרביצים, לא נושכים, אסור, אסור, אסור. בנוסף, על ההורה ללמוד דרכים חלופיות לביטוי של כעס ותסכול - לא מרביצים, אלא אמרים "אוף, אני רוצה את המשחק!", "די, לא נעים לי.", ועוד. לגבי התאום השני, יש לשקף גם לו את רגשותיו - "אוי אני ממש עצוב, הוא נשך אותי, זה כואב!". תדברי בקול של הילדים, מולם. כך תתני לשניהם כלים להביע את עצמם בצורה מקובלת ובוגרת יותר.
כאשר לא שמים גבולות ולא אוסרים התנהגויות תוקפניות בגילאים הצעירים, כך הילדים לא לומדים מה נכון ומה לא נכון, מבולבלים ועלולים להגיב בתוקפנות גם בגילאים בוגרים יותר.
בקשר לשנה, תפרטי יותר מה הקושי וננסה לעזור לך.

בברכה

שלום דינה
יתכן והצורך של בתך בשליטה נובע מהשינויים ההתפתחותיים המוטוריים שהיא עוברת-מהיותה נייחת להיותה ניידת ושולטת יותר בתנועות גופה. שינויים אלו גוררים אחריהם תובנות לגבי יכולת התינוק להפעיל את סביבתו ולשלוט בה כמו גם את התסכול מאי יכולתו לשלוט.
יתכן כי מה שאת מתארת קשור למזג סוער יותר של בתך, מה שדורש בהתאם מכם כהורים יתר סבלנות גמישות ובעיקר יצירתיות, אך יתכן כי מדובר בקשיים בוויסות תחושתי שמתבטאים בקושי בהסתגלות לשינויים. על כך תוכלי לקרוא באתר "חושים".
אגב, למה כוונתך שהיא שומרת על דיאטה מגיל חודשיים?
בברכה
אודט

הלילות הולכים והופכים ליותר ויותר קשים ואני לא מבינה מה הסיבה! ביום הוא בסדר גמור! אני ממש מותשת, בבקשה ענו לי

לינה שלום רב

בגיל של בנך תינוקות מתחילים להבין שכאש נפרדים מאימא, היא ממשיכה להתקיים אך נפרדת ממנו. ואז הם מרגישים געגועים. בתקופה זאת, התינוקות מתחילים לבכות כאשר אנשים אחרים (שאינם ההורים) לוקחים אותם על הידיים ואפילו מתקרבים אליהם. תופעה זא נורמלת ותקינה ובתקופה זאת לעיתים קרובות ישנו משברון בשינה, התינוק מתעורר מספר פעמים ללא סיבה ברורה.
כדאי בתקופה זאת לשור על שני עקרונות - 1) להיות אתו, לשדר רוגע ואהבה ולהגיב לבכי ע הרגעתו, 2) לא להישבר, להשאיר את הילד במיטתו ולשדר מסר שאת סומכת שהוא יוכל להיפרד ממך ולישון עד ליום בא.
תקפת המשבר זה יעבור, אך אם נשברים ומעבירים אותו למיטת ההרוים או מנסים שיטות אחרות כל לילה משהו אחר, סיכוי שיהיו שיבושי שינה בהמשך.

בברכה ולילות שקטים וטובים

קודם כל תודה - זה מרגיע לדעת שההתעוררויות זה משהו של שלב בגיל וזה יעבור. הפיתרון שאת מציעה זה להחזיר אותו למיטה ולשדר שהוא יכול להירדם ולישון עד היום הבא - הבעייה אצלנו אבל שאין כזה דבר שהוא נרדם בעצמו במיטה. רק על ידי נענוע ומוצץ או ציצי. האמת היא שהחלטנו לפנות לייעוץ שינה כיון שהוא לא מצליח להירדם לבד וממש "נלחם" בשינה. מאוד מאוד קשה להרדים אותו ולפי זה את מבינה שאם קם כמה פעמים בלילה וכל פעם צריך להרגים אותו זה הופך לסיוט.
בכל מקרה תודה על התגובה

רק ששלי בת שנתיים וחמישה חודשים אומרים שהתנהגות כזו נובעת בדכ' או מוחוסר תשומת לב או מעודף תשומת לב .
אצלי מה שבטוח זה מעודף תשומת לב ואני לא ממש יודעת את הנושחה להפחתת תשומת הלב אליה .

כנראה זה באמת מעודף תשומת לב

לתמר,
אני מניחה שבנך לימד את עצמו שיטה להרגעות, ובכן מה בעצם מטריד אותך? יתכן כי ההחלפה הזו מסייעת לו להיכנס למצב רגוע יותר וככזאת היא אכן יעילה עבורו. האם הוא עושה את זה גם בהקשרים נוספים ביום? איזה שיטות נוספות להרגעה עצמית הוא מצא? האם יש דברים נוספים בהתפתחותו שמטרידים אותך? במידה ולא, אני לא חושבת שיש מקום לדאגה
מיכל

הצבת גבולות היא חיונית ביותר בעיקר בגיל שנתיים, השאלה היא האופן. אני כמוך מתרשמת שהדרישה של בעלך מבתך לשבת על הספה כעונ ש על הנגיעה במזנון אינה באמת מועילה, מאחר שהיא מייצרת תסכול נוסף על האיסור לגעת במזנון. הצורך של בתך לגעת הוא כחלק מחקירה וסקרנות ולכן חשוב לחזק את הצורך הזה אך להפנות אותו למקורות אחרים מותאמים-במזנון אסור לגעת (אגב, האם ברור לכם מה היא מבקשת לעשות שם?לבחור אולי דיוידי שתצפה בו או פשוט לחקות אתכם מכניסים דיוידי למכשיר)-אמירה קצרה ותקיפה בלי הסברים ארוכים או כעסים-בואי נלך ונראה מה יש כאן(מקום אחר), את בטח רוצה לשחק. חשוב לא לראות בהתנהגות שלה כבעלת כוונה שלילית, מה שגורר כעס מיידי, אלא לייחס לה כוונה חיובית ולתמרן אותה לעשייה מותאמת יותר-לא לבודד אותה ולהשאיר אותה עם התסכול והאיסור, אלא לנסות ולעניין אותה בפעילות אחרת-היא זקוקה כנראה יותר מאחותה לעניין וגירויים, ויתכן כי המזג שלה שונה משל אביה ולכן הכעס שלו עליה.
אם היא פעילה כדאי לנתב זאת ליציאה תדירה יותר לגן שעשועים, לפעילות משותפת בבית בעלת אופי מוטורי(משחק בכדור), וכו'. אני מניחה כי באופן בלתי מודע יש השוואה בין התאומות וציפייה שינהגו באותה צורה וכאשר זה לא קורה-מופיעה אכזבה בשל השונות ביניהן. אם מצב זה יימשך אני ממליצה לך לבעלך לפנות לייעווץ על מנת להגביר מודעות לסוגיה זו כמו לתת לכם כלים כיצד להתמודד עם פעוטה פעילה במיוחד
בברכה
אודט

שלום איה,
אני חושבת שעיקר ההשפעה של נסיבות החיים הללו על בנך אינה מהסיטואציות בהן הוא רואה אותך מתלבשת ומתאפרת, אלא מהעובדה שחסרה דמות שעושה את כל ההתארגנות באופן אחר, שונה, ומקנה לו בכך אפשרות טבעית ובריאה להתרחקות ממך. בנוסף, תחושת החיסרון שקיימת אצלך: העדר בשותפות, קושי בהתנהלות לבד ועוד, היא זו שמשפיעה יותר על המרחב המשפחתי שלו ופחות העובדה שהסביבה היא חד-מינית.
ישנה ספרות עניפה מאוד על ילדים שגדלים עם הורה אחד (בעצם הילד הוא חד-הורי ולא ההורה...), ואני ממליצה לך לנסות לחפש אולי קבוצת תמיכה או קבוצה טיפולית עבור נשים שמגדלות תינוקות לבדן באיזור מגורייך. לעיתים קרובות שירותי הרווחה העירוניים מפעילים קבוצות כאלה וזוהי תרומה משמעותית ביותר עבור אימהות לתינוקות צעירים.
בהצלחה,
מיכל

שלום לילך,
למרות שיתכן כי זה נוח יותר לעשות מגוון של פרוצדורות לילד כשהוא ישן, אני חושבת שזה לא נכון לטווח הארוך ואף פוגע באמון שלו. לצערנו, הוא זקוק לטיפולים האלה, טורדניים ככול שיהיו, אבל בהנחה שאת שלמה עם ההחלטה לתת את הטיפול, הרי שעלייך להתגבר על הקושי ולשתף אותו בתהליך. הוא צריך לדעת מה עומד לקרות, מתי ובאיזה אופן. נסי להכין אותו לקראת זה, להפוך את זה למצחיק ומשעשע, להמציא שמות שיתארו את המכשיר והסיטואציה, להפוך את הרגע הלא-נעים הזה לנסבל ביותר שניתן, אולם אל תעשי זאת מבלי להכין אותו מראש: זו חוויה חודרנית ומבלבלת, והוא צריך ללמוד לסמוך עלייך שתקחי בחשבון את רגשותיו ואת נקודת המבט שלו על מנת לפתח אמון בך ובכלל. נסי להתייחס אל זה כמו שמציבים גבול לא נעים והוא מגיב בבכי: הרי לא תאפשרי אכילת ממתקים מופרזת גם אם הוא מאוד בוכה ומתעקש, נכון? באותו האופן, נסי להסביר את מה שאת עומדת לעשות ואת הסיבה ונסי לעשות זאת באופן מוחשי ככול הניתן. גם אם הוא לא מדבר, בהנחה שמדובר בפעוט מפותח כפי גילו הוא בוודאי יכול להבין.
בהצלחה,
מיכל