פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

עדין לא קיבלתי תגובה.
אשמח להתייחסות לבעיה שציינתי.
תודה, מיכל

אשמח אם תענו לי!!!

שלום רב
לשאלה הראשונה - כן, כדאי לפני הכניסה לגן לתרגל את הפרידה מההורים במקום מוכר, כגון בית סבא וסבתא, קודם כל כדי להכיר את תגובות הילד במצבי פרידה וגם כדי להכיר את עצכם כהורים במצב הפרידה. האם אתם נלחצים מהבכי, האם קשה לכם להיפרד ממנו האם אתם סומכים על המבוגר שנשאר איתו שהוא ידע להרגיע ולטפל בו נכון?

לשאלה השנייה אין מתכון אחיד ומתאים לכולם. כדאי שתתייעצי עם הגננת, מנהל הגן כיצד היא רגילה לעשות את הפרידה ותהליך ההסתגלות, זה נהדר שקיימת גמו\ישות, אך אולי יש טעם שתגידי לגננת שאת רוצה שהיא תעזור לך לחשוב מתי לשאיר אותו לבד ולכמה שעות. שיהיה תלוי בתגובות הילד וליכולות שלך לסמוך על הצוות המטפל בגן. ולעיתים מדובר בתהליך של שבוע, ימים.

בהצלחה

שלום לאמא
כל מה שתארת עד כה מתאר תהליך גמילה נורמטיבי, הן מבחינת האחריות שלך כהורה להוביל את התהליך, והן מבחינת שיתוף הפעולה של בנך-ונשמע שאתם בהחלט בדרך הנכונה!
מבחינת הבלבול, אכן מומלץ ללכת עם הורדת החיתול "עד הסוף", על מנת לאפשר תהליך למידה יעיל, למעט בשעת שינה בצהריים או בלילה. לגבי יציאה מהבית, בימים הראשונים מומלץ ככל שניתן להשאר סביב הבית ולא לצאת לנסיעות ארוכות או לשהות במקום שאין בו שירותים. אם בכל אופן יש נ סיעות ארוכות הכרחיות, אפשר גם להצטייד החיתול לפני הנסיעה, מאחר שלא בטיחותי לעצור בצידי הדרך לפיפי/קקי. בהמשך, כשיוצאים מהבית לגינה או לחברים, מומלץ לא להלביש חיתול, לשהות שהייה לא ארוכה, ולהצטייד במגבונים ובגדים עודפים. הגינה יכולה להיות דווקא הזדמנות טובה לעשות פיפי בטבע, ליד עץ צדדי. חשוב לא לשדר לילד שקרתה קטסטרופה אם היה פספוס מחוץ לבית-למשל לא למהר לחזור הבייתה בעקבות פספוס. אם הולכים לחברים, כדאי לציין מראש שאתם בגמילה ויתכנו פספוסים, ואז למשל להמנע מלהושיב את הילד על ספות או מיטות. חברים קרובים ודאי יגלו הבנה לפספוסים, כל השאר תלוי במידת הסובלנות שלכם לתהליך.
לגבי מידת האחריות, ברגע שתרגישי שכמות ההצלחות עולה על כמות הפספוסים, זה הזמן לרווח את התזכורות ולאפשר גם לילד לקחת חלק מהאחריות באופן הדרגתי. שהרי הפספוסים הם חלק משמעותי בדרך ללמידה.
בהצלחה!
אודט

יתכן והבכי אינו קשור לתהליך ההסתגלות. ממה שהבנתי מדבריך היא בוכה ונרגעת לבדה וממשיכה לישון. אם הילדה בסדר בשעות היום, אם כאשר את לוקחת אותה מהפעוטון היא שמחה ורגועה, אין סיבה לדאגה. גם אם הבכי קשור לתהליך ההסתגלות, בגילה זה נורמאלי לחלוטין שהיא תהיה רגישה יותר ותראה זאת בהתנהגותה.

בברכה,
אילנה

ביתך ערנית יותר לקודים חברתיים ובגילה יש ילדים שמגלים את התחרות. יתכן גם שזה ביטוי של דימוי עצמי שלילי, ושביתך רוצה להוכיח לעצמה שהיא שווה ולכן משווה את עצמה עם אחרים באופן מוגזם ולא מתאים מבחינה חברתית.
אני מציעה שתנסו לשחזר מתי התנהגות זאת התחילה, איך אתם מגדירים אותה מבחינת האופי, איך היא הייתה לפני שההתנהגות התחרותית התחילה?
אם תרגישו צורך, תפנו לייעוץ מקועי מעמיק יותר. אולי פסיכולוגית הגן יכולה לעזור.

בנתיים כדאי להמשיך עם דרכיכם - לא לעורר יותר תחרותיות, להעריך ולהתפעל מדברים טובים שהיא עושה ולנסות להרגיעה כאשר היא במצוקה ונעלבת מכך שהפסידה.

בהצלחה

שלום רב

יתכן ובנך רגיש לתנועות, האם ישנן רגישויות לסוגי מגע שונים בנוסף? כגון מגע עם מאכלים מסויימים, מרכמים וחומרים שונים.
ישנם תינוקות שסובלים מרגישות יתרה לתנועות. כאשר גדלים הם נמנעים מהתנסויות במרחב כגון נדנדות. כדאי להתייעץ עם פיזיותרפיסטית או מרפאה בעיסוק מומחית בגיל הרך ומומחית בקשיים חתושתיים.

אם תצטרכי הפנייה אשמח לעזור

בברכה

נועה שלום רב

אני מצטערת על עיכוב התגובה.

אשמח אם תשתף אותנו בחווית הפגישה עם המטפלת ואם עדיין רלונטי נשתדל לעזור לך.

בברכה

אל תתנו לי לחכות לחינם לתגובה

ראשית מזל טוב להצטרפות חבר חדש למשפחתכם!
ללא ספק אורי מבטא כעת צורך מוגבר יותר בנוכחותכם, משנולד לו אח, הוא מבין שיכולת השליטה שלו בכם ובאמצעותכם, בעולם הסובב אותו-ירדה באופן משמעותי-מעין התחלה של הכרה בנפרדות שלו מכם. מאחר שאת מתארת אותו כילד שעטפתם אותו לפני שנולד אחיו התינוק-ישן אתכם במיטה וכו'..הוא נוטה לחוש חוסר אונים כשאינכם פיזית לצידו.
המטרה שלכם בשלב זה היא להגביר כמה שיותר את היכולת שלו לסמוך על עצמו ובכך תעצימו את תחושת הקומפיטנטיות שלו-לכן, אני מממליצה במפורש לא להחזירו לישון אתכם-מה שישדר עבורו מסר -אתה לא יכול להסתדר עדיין לבד, אנחנו נגן עלייך-זה ההיפך מלחזק אותו. אגב, האם הוא במסגרת גנית כלשהי? אם לא-זה הזמן לשלבו במסגרת באופן הדרגתי (חצי יום, מעט ילדים וכו'..) על מנת להגביר את היכולת שלו ללמוד לסמוך על כוחותיו. עודדו אותו בכל פעילות במהלך היום לעצמאות-והכי חשוב-בהדרגה ולא בבת אחת. העצימו את יכולותיו מול חוסר האונים של אחיו התינוק-הוא לא יכול לאכול לבד לכן ישן איתנו וכו'.. אתה כבר בוגר, אוכל לבד, שותה לבד וכו'..
הליווי של בעלך בחדרו של אורי הוא נכון, אך שימו לב שהליווי לא יהיה פיזי וקונקרטי-שיהיה נוכח בחדרו אך לא במיטתו-אפשרו לאורי ללמוד להרדם בכוחות עצמו-עם מוצץ/דובי/קלטת/כל חפץ מעבר שהו-ללא תלות ישירה בגופכם.
בהצלחה
אודט

בגיל שנה וחמישה חודישם ביתך זקוקה להמון הכוונה ותיווך שלכם ההורים על מנת לווסת את רגשותיה והתנהגותה. היבטוי של התיסכול באופן אגרסיבי אינו בעייתי. להיפך, זה נורמאלי ומובן. לביתך עדיין אין מספיק כילים חלופיים, כגון יכולת להביע רגשות באוםן מילולי על מנת להוציא ארגסיות, לכן, היא מראה את תסכול דרך התנהגותה הנסערת.
עליכם ההורים תפקיד חשוב ביותר - מצד אחד לאסור בתוקף שהיא תרביץ לכם ומו זמנית להעניק לה כילים מילוליים יותר על מנת להביע את עצמה. בשלב הראשון אתם אומרים בשמה "אוף! אני כועסת מאד! לא הצלחתי לשבת על הכיסא כמו שרציתי!" או "אני נעלבתי כי אמא אמרה שאני לא יכולה לגעת במחבש!". הליווי הפיזי מאד חשוב, תהיו לידה, תבדקו אם מגע יכול לעזור או להיפך האם היא זקוקה למרחב פיזי. תגידו שהיא מאד כועסת ושאתם מבינים למה ותכוונו אותה כיצד להביע את עצמה בפעם הבאה. כדאי להימנע משאלות כגון "למה את כועסת?" שאלות אלו עלולות לבלבל עוד יותר את הילדה שבעצמה לרוב כבר שכחה את סיבת הכעס והתסכול.

בברכה

כמה פעמים צריך להקפיץ עד שמקבלים התייחסות?

כמו שציינת, אכן עברתם בחצי השנה האחרונה שינויים משמעותיים במשפחה, ותגובותיה של בתך לשינויים אלו מעידות על צורך רב בשליטה בחייה(טקסים, המנעות מאכילת מגוון מאכלים, רצון שתאכילי אותה למרות שמסוגלת בעצמה..). עם זאת, עולה גם שאלה לגבי מידת ההתאמה שלה לשלב ההתפתחותי של גיל שנה וחצי-טרם מדברת(אמורה להתבטא בשלב זה במילים בודדות) וזה עתה החלה ללכת (לא בהכרח מוגדר כאיחור, אך בהחלט בקצה טווח הנורמה). העובדה שבתך מרביצה לאחותה התינוקת מן הסתם מובנת (אך ודאי לא מקובלת) על רקע קנאה, עם זאת הפנייה של תוקפנות מצידה לכל ילד שמנסה להיות בקרבתה אינה ברורה ומעלה שאלות.
אני הייתי ממליצה לך ללכת לייעוץ התפתחותי, גם על מנת לוודא שבתך מתפתחת בהתאם לגילה, וגם על מנת לקבל הדרכה הורית עבורך ועבור בן זוגך, כהורים טריים לתינוקת בוגרת ותינוקת צעירה-אתגר לא פשוט לכל בני הבית ובייחוד לבתך הבכורה.
בהצלחה
אודט

שלום שני,
עבור פעוטות רבים גיל שנה ושמונה הוא מועד מצויין לכניסה למסגרת גנית, הם אכן זקוקים ליותר גירויים ובהדרגה ליותר חברה. כאשר ילד נכנס למסגרת באמצע השנה ישנו יתרון לכניסה הדרגתית טובה כיון שהמסגרת אינה מאופיינת בבכי של תחילה השנה המלווה את כולם, הצוות יותר פנוי לקליטה והאווירה לרוב רגועה יותר. עדיין, לכל ילד קצב שונה ויכולת להסתגלות אחרת. אין מספר ימים מומלץ, אבל חשובה הדרגתיות וחשוב ללוות את התהליך בהרבה תמיכה וקרבה אליו. בהתייעצות עם הצוות תוכלי להחליט כמה זמן הוא יכול כבר להיות בלעדייך, אולי בהתחלה ללא זמני הארוחות והשינה הדורשות יותר שיתוף פעולה מצידו, ובהמשך להיפרד לימים ארוכים יותר. חשוב מאוד להעניק את תחושת הביטחון שאת חוזרת במועד בו סיכמתם ותמיד תמיד להיפרד ולא להיעלם כשהוא אינו רואה!!!
את מוזמנת לקורא דיונים קודמים ורבים בפורום שלנו אודות הסתגלות למסגרת גנית חדשה.
בהצלחה,
מיכל

לאמא המודאגת שלום,
אני מניחה שתקופה מאוד מורכבת ומבלבלת עברה על כולכם: את בוודאי היית טרודה בבריאותך ובמשמעויות הניתוח והריחוק מהבית, בעלך נאלץ לתמוך בך ולהמשיך ל"החזיק" שגרה כרגיל עבור בתך, הן מבחינת התפקוד היומיומי, והן מבחינת היכולת למלא עבורה את הגעגועים אלייך. בתך עצמה נאלצה להתרגל לחסרונך תוך כדי החשש לשלומך שבוודאי ליווה אותה, גם אם לא ידעה דבר על סיבת ההעדרות שלך. כל זה משאיר אותכם כמשפחה עם הצורך להתארגן מחדש כעת בכל המובנים, הן התפקודיים-יומיומיים, והן הנפשיים, בהם כל אחד צריך "להתמקם" במקומו מחדש.
בתך בתור פעוטה צעירה לא יכולה להבין בדיוק למה אימא הלכה ולמה עכשיו את חוזרת. היא מבטאת בהתנהגותה את הכעס על חסרונך ואת הבלבול הנובע מכך, ולכך נוספת תקופת הרצון לשליטה ולעצמאות המלווה כל פעוט בגילה.
אני חושבת שתוכלו מאוד להיעזר בליווי מקצועי בתקופה כזו, הן במטרה להבין מה קרה לכל אחד מכם מבחינה רגשית, והן על מנת למצוא כוחות כדי להשיב את הסדר על כנו ולהתחזק כמשפחה. יתכן כי ישנם דברים שיהיה נכון לדחות כעת, למשל, אולי לא כדאי בשלב זה של הסתגלות-מחדש גם לצפות ממנה ללמוד לעשות את צרכיה בסיר, יתכן כי דרישה זו קצת "גדולה" עליה כעת, וכדאי להימנע מהציפיה לכך עד שתתחזקו מעט יותר. מדובר במטלה התפתחותית המחייבת שלווה ושיתוף פעולה ונשמע לי שזה לא הזמן.
את בעצמך צריכה להתחזק כעת וכדאי מאוד שתהיי מלווה בייעוץ בתקופה זו. אוכל להפנות אותך לגורם מתאים במקום מגורייך.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום חלי,
למרות שאני מניחה כי יש קשר משמעותי בין הכניסה למסגרת הגנית לבין התנהגותה של בתך, מדברייך קשה לדעת עד כמה התנהגות זו גם קשורה למזג שלה, לקצב ולדרישות המופנות כלפיה. האם מדובר בילדה מפותחת כפי גילה? האם לרוב נהנית מלהרכיב פאזלים ולאסוף חפצים? האם מדברת ומבטאת את עצמה? האם מסוגלת להתמיד במשחק אחד לאורך זמן? האם ניתן לדבר איתה על התנהגויותיה בהקשרים אחרים ואז היא כן מבינה? כשאת אומרת "היא תמיד עשתה באלגן" - האם הכוונה שהיא תמיד הייתה ילדה סוערת ועכשיו רק נדמה שהסערה גברה??
כניסה לגן היא משימה התפתחותית מורכבת ומטלטלת וההשפעה ניכרת כמובן בהתנהגות גם בבית, לא ציינת היכן הייתה קודם, איך נחווה השינוי וכדומה, אבל בתקופות 'מעבר' מעיין אלו, פעמים רבות התנהגויות שהיו בעוצמה מופחתת הופכות להיות עוצמתיות יותר, ויתכן כי בכך מדובר.
אני מזימנה אותך לקרוא בפורום שלנו דיונים קודמים על תגובות של ילדים למסגרת גנית חדשה, וכן על הבדלים במזג של ילדים. את מוזמנת לשוב ולספר לנו על הסתגלותה ועל האופן בו נראה לך שהיא מקבלת את השינוי.
בהצלחה,
מיכל

שלום מיטל,
ברצוני להתייחס בנפרד לשני החלקים של שאלתך: אני לא חושבת שהתקפי הבכי בלילה, במהלכם קשה להרגיעה, קשורים להתנהגותה במהלך היום. כאשר היא מתעוררת בלילה, סביר שמדובר בהתעוררות מחלום שעדיין אין ביכולתה להבין או להסביר, או בסיבת התעוררות אחרת שלאחריה קשה לה לשוב ולהירדם. במקרה זה כדאי לנסות להרגיעה בדיוק באותו האופן בו תארת: לגשת אליה, להציע לה שתיה (עדיף מים ולא חלב), מוצץ, שמיכה וכו', או כל דבר שעוזר לה להירדם בתחילת הלילה (למשל, דובון אהוב). למרות שחשוב להיות איתה, כדאי להפחית במילים כדי לא "להעיר" אותה לגמריי, ובוודאי לא להדליק את האור או להוציאה ממיטתה, הרעיון הוא לאפשר התרגעות וחזרה לשינה ולא שתרוויח "עוד זמן אימא" באמצע הלילה.
לא כך הדבר בעיניין התנהגותה במהלך היום: התנהגות זו היא ניסיון של הפגנת שליטה וזו התנהגות אופיינית וטיפוסית ביותר בגילה, ואפילו רצויה. בגילה פעוטות מתאמנים בניסיון לעצמאות, הם נהנים לגלות שרצונותיהם ומחשבותיהם שונים מאלו של ההורים ומנסים לתרגל כך עצמאות. זה תהליך התפתחותי חשוב וחיוני לשם בניית בטחון עצמי ותחושה של השפעה בעולם. א ב ל: מאוד חשוב להחליט על מה מתווכחים ועל מה לא, כדי שמהלך היום שלכם לא יהיה רצוף בריבים ובכעס. לנסות להתגמש היכן שאפשר ולהיות מאוד ברורים ועיקביים בהגבלות ובאיסורים כשצריך. למשל, אפשר לאפשר לה לבחור את בגדיה, אבל לעשות זאת ערב קודם או לתת לה לבחור מבין שתי אפשרויות. לעומת זאת, אין לאפשר לה לתקוף את אחיה בשום אופן! זה גם מסוכן וגם מפחיד מאוד עבורה, למנוע אצלה את התחושה שהיא "הרסנית" או "פוגעת".
ילדים שונים זה מזה במידת העוצמה בה הם חווים את תקופת העצמאות הזאת, מה שמכונה "גיל שנתיים הנוראי", יתכן כי מדובר בילדה רגישה עם טמפרמנט סוער, שגם מגיבה בדרך הזאת ללידת אחיה.
נסי לגייס את מירב הסבלנות שיש לך, וגם את ההומור, כי זה לעיתים גם משעשע, ונסי להיעזר עד כמה שניתן במבוגרים נוספים בשעות בהן את נמצאת עם שניהם...
בהצלחה,
מיכל

אמא יקרה שלום רב

לפי דבריך את נשמעת עייפה וללא כוחות לשנות את ההרגלים של ביתך. נשמע שאת יודעת שלא כדאי להעביר את ביתך למיטתך, אך את בעצמך טוענת כי מרוב העייפות, את בסופו של דבר עושה זאת.
אז קודם כל, כדאי שתדעי כי לעיתים תינוקות עוברים משברים קטנים בשינה, של שבוע או מספר שבועות ולאחר מכן, מחוזרים לשיגרתם. קיימים מספר הסברים כגון צמיחת שיניים, או תקופה לקראת קפיצות התפתחותיות ועוד.
בכל אופן ככל שתצליחי להיות עקבית ולהתגבר על העייפות ולהיות עם ביתך בחדר שלה, לבנות לפני השינה פעילויות שחוזרות על עצמן באופן יומיומי ובאותן השעות, אז סיכוי גדול יותר שביתך תתרגל לחדר שלה ותלמד להירדם לבדה.
דבר נוסף, התייחסת לעיכוב התפתחותי, אני ממליצה שתפני לרופא הילדים ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד כדי שפיזיותרפיסטית תעשה לה הערכה מעמיקה יותר ותשקול טיפול.

בברכה