פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

יש לי תינוק בן חודש וחצי כשאני מקלחת אותו הוא מאוד רגוע באמבטיה נהנה מהמים,אבל ברגע שאני מוציאה אותו עוטפת אותו במגבת ומניחה אותו על שידת ההחתלה הוא מתחיל לבכות ומגיע אפילו למצב של חנק מהבכי ניהיה אדום אדום רק כשמרימים אותו על הידים הוא נרגע,אי אפשר להלביש אותו במצב כזה.
יש למישהו פיתרון או הסבר למה זה קורה?

עד לאחרונה היה טקס מסודר של שינה והיינו מניחים אותה במיטה והיא נרדמת ללא בכי..לעיתים לאחר שדיברה לעצמה קצת..לאחרונה בוכה וצורחת ולא מוכנה להירדם..הבנתי שזה די אופייני לגיל שלה..אבל בכל זאת איך מקלים עליה את השינה ומונעים את הבכי והצרחות?

שלום הילדה שלי בת שלוש וחצי ואני מרגישה שאני צריכה תמיד לומר לה אם לא תעשי כך וכך לא תקבלי כך וכך הכל בהתנאה או באיום. מה כדי לעשות כיצד לבקש בלי התנאי?
דבר נוסף מבין כל ילדי הגן הילדה שלי בוחרת לשחק עם שני בנים ששפתם אינה נעימה ויפה, התנהגותם מאוד לא מוצאת חן בעיני ובעיני בעלי והקטנה שלנו לומדת מהם את סגנון דיבור התנהגותם לא יפה. מה כדאי לעשות? כיצד להסביר לה? לערב גננת? תודה.

החלטתי לאחרונה שאני אתחיל לתת לשקדי הקטן בקבוקים כי אני מרגישה כבר שבקושי יוצא לי חלב ותמיד נראה לי שהוא לא אכל מספיק. אני יודעת שמאוד חשוב להרתיח את המים לפני אבל אני די מבולבלת בעניין.
להרתיח מים מהברז או מים מינרליים (משום מה שמעתי שלא כדאי מים מינרליים).
אשמח לעזרה בנושא,
תודה :)

שלום, בתי בת שנתיים וחצי. לפני כחודשיים החלה לבקש לעשות פיפי בשירותים ואכן עשתה. זו הייתה חופשת סוכות ומרבית הזמן הייתה בבית. מחוץ לבית מפחדת לעשות פיפי בישיבה או באוויר, מסכימה רק בישיבה בשירותים.
אחרי החופש חזרה לגן ובגן בכלל לא מבקשת. הגננת בגן אומרת שהם לא מתזכרים ילדים, שהיא צריכה לבקש לבד, להוריד בגדים וחיתול (להוריד זאת לא בעיה), אבל בגן היא לא מבקשת. ולכן נשארת כל היום עם חיתול.
רק מגיעים הביתה היא מבקשת לגשת לשירותים, גם קקי עושה בשירותים. כמובן יש פספוסים בעיקר בפיפי, אבל בכלל לא נורא. אני מזכירה לה לפעמים לגשת לשירותים. אבל בגן אין שום שיתוף פעולה מצדה ולא מצד הצוות, כל עוד זה לא יבוא ממנה באופן מלא.
מה עלינו לעשות?

תודה

היי, ילדתי לפני פחות מחודשיים את בני הבכור בסוף חודש שמיני. בחודש הראשון לחייו היה מרדים את עצמו לבד כשהיה רוצה לישון אך בשבועות האחרונים הוא נזקק לידיים על מנת להירדם. הוא כבר לא מרדים את עצמו ונראה כאילו שכח את האפשרות והיכולת שלו לעשות זאת, בכל פעם שהוא רוצה לישון (פיהוק, עיניים אדומות שנעצמות לאט לאט) הוא בוכה. אני מרימה אותו לדקה שתיים כדי להרגיע את הבכי ומחזירה לעריסה, וככה חוזר חלילה במשך זמן רב. לבסוף הוא נרדם בדקה הבודדה שהוא בידיים שלי, כלומר לא משנה מה, יוצא שהוא נרדם את הרגע האחרון בידיים. אני אציין שהבכי שלו בוודאות נובע מעייפות שכן אני בודקת לו את החיתול ומוודאה שזה לא רעב.
ניסיתי את השיטה של החמש דקות (שנותנים לילד לבכות חמש דקות ואז באים אליו לחמש דקות) אבל נראה שזה לא משפיע עליו, הוא צריך את המגע. בנוסף, אני לא מזדרזת להרים אותו כשבוכה אלא מנחמת אותו, מלטפת, מרגיעה ושרה לו אבל הוא עדיין בשלו. בעלי שותף פעיל לכל תהליך ההירדמות שלו ופועל כמוני.
הגענו למצב שאנחנו חוששים להרים אותו על הידיים במהלך היום כדי שלא יתרגל לידיים, אנחנו לא יודעים מהו ה"מינון" הנכון להרים אותו כדי למנוע תלות...
מה אני יכולה עוד לעשות כדי לעזור לו להירדם בכוחות עצמו, שלא יצטרך את הידיים כדי להירדם?

שלום
הבת שלי בת שלוש, ילדה מקסימה !
הבעיה שהיא יכולה להיות מאוד לא נעימה לסביבה...
בבוקר כשמגיעה לגן לא אומרת שלום ואם אומרים לה היא עונה בכעס
לחברים שלה בגן עונה בתוקפנות אם שואלים אותה משהו (למשל, מה יש לך בתיק..היא תענה - זה לא שלך...זה שלי ואל תתקרב...) מאוד בתוקפנות
כלפי בני הדודים יכולה לענות גם כן באותה צורה, גם לסבים יכולה לדבר בצורה מעליבה ופוגעת
עלינו לא מקובלת הצורת דיבור הזו, כאשר היא פונה אלינו כך אנחנו אומרים לה שתבקש יפה, לא נכנעים לבכי ועומדים על שלנו
איך להתייחס כשהיא מדברת כך לסביבה ?
ניסיתי להתעלם, ניסיתי לתווך, ניסיתי להכיל... לא עוזר...
היא לא אלימה, ילדה טובה מאוד, ממושמעת, מקבלת הרבה אהבה וחיזוקים

בוקר טוב...
בני בן שנתיים וחודש, ילד מאוד פיקח.
לפני כשלושה שבועות התחלתי בתהליך הגמילה הכוללת הורדת הטיטול במהלך כל שעות היום מלבד שנת הצהריים והלילה. הרגשתי שהוא בשל מפני שגם בבית וגם בגן ברגע שהוא עשה את צרכיו הוא היה מוריד מכנסיים ואומר "קקי". פיפי לא היה מפריע לו.
כשהחלטתי לגמול אותו קניתי ישבנון וסיר כי גם בגן לרוב משתמשים בישבנון .
הבעיה היא שאני כבר לא בטוחה שהוא בשל וגם הגננת אומרת שלא נראה לה שהוא בשל רגשית מ - 2 סיבות : א. כשהוא מפספס זה לא מפריע לו והוא יכול להסתובב רטוב.
ב. הוא אף פעם לא מבקש לעשות. בגן לוקחים אותם כל חצי שעה בערך והוא עושה עם שאר הילדים בשמחה וללא בעיה. בסך הכל בגן הוא מפספס בין פעם לפעמיים במשך 8 שעות כבר שלושה שבועות . כשאני מחזירה אותו הביתה אני כל הזמן מזכירה לו להגיד לי שיש לו פיפי והוא לא אומר. אני משתדלת לקחת כל חצי שעה לשירותים אך ב3 ימים האחרונים אני ממש צריכה לשכנע אותו לבוא לעשות פיפי. ולפעמים קורה שהוא מתעקש לא לעשות בשרותים או בסיר ודקה אחרי הוא הולך הצידה ועושה במכנסיים. יש מקרים בודדים שהוא אומר לי שיש לו פיפי בזמן שהוא עושה ואז הוא מוריד מכנסיים מהר אך זה כבר מאוחר מידי...
הפעמים היחידות שהוא מבקש לעשות זה כשיש לו אינטרס : א. בערב כשהוא במיטה לפני השינה, מנסה למשוך זמן אז הוא מבקש פיפי וכשאני לוקחת אותו הוא באמת עושה (זה אומר שהוא כן יודע להתאפק) ב. כשאנחנו נכנסים לאוטו, בדר"כ הוא סתם אומר בשביל שאני יוציא אותו. ג. במפגש בגן - כשהוא לא רוצה לשבת .
מדובר בילד מאוד טמפרמנט ותזוזתי בלי הרבה סבלנות לשבת - רוב הזמן לא יושב, גם במפגשים בגן הוא כל הזמן מנסה לקום ומושיבים אותו חזרה.
היום בבוקר הוא לא הסכים להוריד את הטיטול וללכת לשרותים.
ניסיתי להתעלם מהפספוסים שלו, ניסיתי לתגמל אותו בכל מיני הפתעות...וזה כבר לא קונה אותו.
אני לא יודעת מה לעשות!!! האם להחזיר טיטול, האם להמשיך עד שייגמל? אני כבר לא יודעת אם באמת מוכן או לא. אני בחודש תשיעי להריוני ואני ממש עובדת עצות!

אשמח להמלצה והדרכה בנושא !
תודה מראש

שלורב
יש לנו בן מקסים בן שנה -4
הוא ילד נבון וחכם הוא לא אינו בגן אלה עם אבא בבית
הוא מאוד אוהב להשתובב ולהיות בגינה לרוץ ולשחק במתקנים
הוא ניפגש עם ילדים אחרים אך בגיל הזה אני לא ממש רואה אינטראקציות מיוחדות אלה כל אחד עם עצמו
מה שהוא לפעמים עושה-לילדה קטנה ממנו (שנה)
נותן לה מכה בראש עם היד או עם חפץ
הוא מבין ויודע שעשה מעשה אסור ולפעמים אני ממש כועסת והוא בא אלי ומנשק אותי ומתקרב לילדה ומלטף
הוא יודע מהי נשיקה ומהי מכה ב-100%
איך מתמודדים
אני יודעת שבגיל הזה שלי זה שלי והוא גם לוקח צעצועים של אחרים ולא מסכים לתת אך שאני אומרת לו לשתף ולוקחת ממנו הוא משחרר.
אודה על תשובה

שלום רב,
בת שלי בת 9 חודשים, סובלת מחרדת נטישה מתורפת. אני לא יכולה להתרחק ממנה אפילו 3 מטרים. ברגע שהיא רואה שאני מתרחקת ממנה, היא מתישבת ומתחילה לצרוח. היא יכולה לבכות דקות ארוכות עד שאני אשבר ולא יקח אותה על הידיים או עד שהיא סוף סוף נרגעת ומגיעה אלי. אני מבינה שזה שלב התפתחוני וצריך לעבור את זה.
בנוסף לכך היא מאוד מתקשה להרדם. ניסיתי הרבה שיטות להשכיב אותה. היום היא התרגלה להרדם במיטה שלה ואני ליידה מחזיקה לה ביד. היא מסוגלת להרדם אך ורק כשמחזיקה אותי ביד! ברגע שאני קמה ומנסה לצאת מהחדר היא מתחילה שוב לצרוח. כשהיא מתאוררת בלילה ומגלה שאני לא ליידה כמובן שוב צורחת.
אני יודעת שצריך להרגיל אותה להרדם לבד.
אני מכירה רק שיטה 1 שיכולה לעזור לנו - שיטת 2 דקות (לצאת מהחדר ל-2 דק' ולהכנס ל-30 שניות עד שהיא תרדם). השיטה בוודאות עובדת כי בני הגדול למד להרדם לבד אחרי 2 לילות!
הפחד שלי שאם אני אשתמש בשיטה הזאת, חרדת נטישה שלה תחמיר. אני חוששת שזה יגרום לנזק פסיכולוגי בגלל חרדות נטישה שלה.
אני חייבת עצה של פסיכולוג האם השיטה יכולה לגרום לנזק? או שאפשר להשתמש בשיטה וחרדת נטישה תעבור עם הזמן?
תודה,
אלה

שלום רב,

יש לי ילד בן שנה ו- 8 חודשים. ילד בריא ופיקח ומאוד סקרן. מבין כל דבר שאומרים לו ומבקשים ממנו אולם יש משהו בהתנהגות שלו שמאוד מפריע לי ונראה לי חריג בהשוואה לאחיו הגדול . למשל: לפעמים כאשר קוראים לו בשמו או אומרים לו אסור או לבוא או להרים איזשהו חפץ הוא נראה כאילו הוא שומע ומתעלם. הוא נוגע בכל דבר ומחפש תמיד במה לגעת ואיזה ארון לפתוח ולאיפה לטפס. וכאשר אומרים לו אסור או בוא לפה או לא לגעת הוא פשוט מתעלם וממשיך בשלו. בנוסף כאשר נוסעים ברכב או אף פעם לא יושב בשקט, מחפש במה לגעת או שפשוט עושה פרצופים או מתנועע עם הראש והידיים והרגליים. הוא משדר תחושה כזאת שהוא לא רגוע וכאילו יש לו " קוצים בתחת". גם הגננת מספרת לי שיש לו בעיות של הקשבה.השאלה שלי האם זאת התנהגות אופיינית לגילו כי לי זה נראה כבר מוגזם. לדעתי זה לא קשור לשמיעה כי הוא כן נראה ששומע ומבין אותנו אבל פשוט מחליט לא להקשיב לנו. אני חוששת שיש לו בעיות של קשב והיפראקטיביות ( למרות שהוא כן יושב ומשחק או שומע סיפור אבל לא להרבה זמן) כיצד ניתן לאבחן את התנהגותו או שזה עדיין מוקדם לאבחן והוא פשוט ילד סקרן ועקשן ואםי זה בא לידי ביטוי בהתנהגות כזו?

בוקר טוב

ביתי בת שנה וחודש.
רק לפני כחודש התחילה להיעמד כאשר נשענת על ספה, שולחן כסא.
כאשר היא נעמדת כף רגל ימין "בורחת" לצד באופן ממש קיצוני.
כף הרגל ממש מתעקמת הצידה-אחורה...
עם כף רגל שמאל היא עומדת ישר.
האם הדבר מעיד על בעיה? אם כן למי כדאי לפנות?

בתודה מראש

שרון

שלום יש לנו ילד בגיל שלוש שמאז שהוא נולד הוא עם אצבע בפה. עכשיו בזמן שכולם נגמלים ממוצץ אנחנו מתקשים לגמול אותו מהאצבע בפה כי אי אפשר לקחת לו את זה בנוסף לזה בחודשים האחרונים הוא גילה את אבריו האינטימים והוא כל הזמן נוגע בהם בבית ומחוץ לבית כשהוא משחק אז הוא עסוק בלשחק אבל ברגע שהוא יושב לנוח ואפילו לרגע אחד הוא ישר דוחף יד האחת למכנסיים ואת השניה לפה אם זה בגן, ברחוב, עם המשפחה... ממש בכל מקום וכל הזמן

ניסנו להסביר לו שזה לא מנומס לעשות את זה ליד כולם ושזה בסדר לגעת בעצמך, אבל עושים את זה בחדר, אבל זה לא עוזר אנחנו מנסים לעבוד על זה חודשיים ללא הצלחה נשמח לקבל עזרה ממך

שלום אני סיון רמא לשני ילדים עידו שלוש וחצי ורותם בת כמעט שנה , יש לי בעיה עם רותם מהרגע שאני לוקחת אותה מהגן היא רוצה שהרימה אותה ורק אני בבית בגינה בכל מקום , היא פשוט לא מרםה מרפה ממני ,וקשה לי ממש עם זה , אני במטבח היא ברגליים שלי אני כמובן לא מרימה נותנת לה לבכות והיא לא מפסיקה בכלל והיא ילדה ממש לא עצלנית ברוך השם , אני כבר מחכה שבעלי יגיע הבייתה והוא יעזור אבל היא לא מוכנה ורוצה רק אותי ורודף אחריי לכול מקום, ממש אשמח לקבל ייעוץ איך לטפל בנושא זה בבבקשה , אהה ודרך אגב אפילו עכשיו היא בין רגלי .תודה

שלום ותודה על הפורום הנהדר
אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה ותאמרו לי אם נהגתי נכון, זאת בעקבות בעצות שלכם.
היום אחרי הגן ביתי בת ה-4 ביקשה להזמין חברה הביתה ואני הסכמתי, הסתובבנו קצת בחוץ בגינה (ללא החברה) וכעבור זמן מה ביתי החליטה שהיא רוצה ללכת הביתה ולהגיד לחברה לבוא.
רק שבמקום לבקש היא דרשה זאת בטון כועס, רגזני וצועק כמה פעמים.
לפי עצתכם לא נגררתי לשיחות איתה, אלא התעלמתי לחלוטין וכאשר היא המשיכה שוב ושוב אמרתי רק במשפט אחד שאני מקשיבה כשהיא מדברת בצורה נעימה.
היא לא הקשיבה ואף סובבה את הגב והלכה בהפגנתיות גם כאשר קראתי לה. אז אמרתי לה שהחברה לא תוכל לבוא (מתוך מחשבה שזה תוצאאה הגיונית לצורת הדיבור שלה) היא החלה לכעוס ולבכות שהיא רוצה שהחברה תבוא. היא בכתה נורא והיה קשה להביא אותה לאוטו, באוטו התחלתי לדבר איתה (אולי זו טעות) שהיא צריכה לדבר יפה ולבקש, היא הייתה רק עסוקה שאני לא מקיימת הבטחות... ושכעת היא מבקשת יפה... בבית היא הבינה שאני לא מתכוונת להתקשר לחברה ופרצה בבכי קורע לב, שוב התעלמתי, אמרתי רק שאני מבינה שהיא עצובה וכועסת וזה בסדר גמור, אני בטוחה שמחר תבקש יפה ותוכל לבוא עם חברה.
עזרו לי ...
מה עלי לעשות כאשר היא דורשת משהו בטון כל כך לא נעים, כועס וצועק.
באופן כללי אציין שהיא ילדה בכורה, מקסימה, עוזרת, מקשיבה, דואגת, רגישה, מבינה, לפעמים לא נעים לי שאני כועסת עליה מרוב שהיא כזאת ילדה מקסימה. הבית שלנו רגוע ונינוח, יש גבולות ברורים והמון אהבה, כבוד וקבלה.