פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רב
איך יודעים אם לתינוק בן חודש קיימת רגישות ללקטוז?
והאם כדאי להחליף על פי דעת עצמי את תחליב החלב?
התינוק אוכל מטרנה אבל סובל נורא ובוכה הגזים וכאבי בטן
אם נחליף תחליב לסימילק דל לקטוז האם התינוק יסבול פחות?
לפעמים הוא צורך וסה נראה כאיחו כואב משו ולפעמים זה נראה רעב אבל בוודאות המטרנה גורמת לו לכאבי בטן מה עושים?

ביתי בת שלושה שבועות סובלת ממתקפת גזים איומה
בהתחלה ניסינו גרפווטר עזר מעט אחרי שבכי נורא החל החלפנו לסימיקול לא עזר והבכי החריף במקום שיעזור עשה יותר רע.
עכשיו רוצה לנסות בייביזים אך הוא גם משמד בתור תרופה לעצירות אבל לילדה אין עצירות העם ניתן בכל זות לתת למרות שאין עצירות וקיבה רגילה.

שלום לכולם!!!!
אני קוראת הרבה בפורו, והחלטתי לפנות בהתייעצות לגבי בתי.
אני אמא לילדה בת שלוש וחצי, ילדה מקסימה, נבונה, חייכנית....
אחת הטעויות שעשיתי אחרי הלידה היתה שגרתי אצל חמותי במשך שלושה חודשים, אני לוקחת אחריות מלאה על כך.
באותה תקופה הייתי אחרי ניתוח קיסרי, והיתי זקוקה לעזרה ונשאבתי לזה.
חמי וחמותי עזרו לנו מכל הלב רק התלות בהם נהייתה על בסיס שבועי, יומי וכו'.
הבעיה הראשונה התעוררה כאשר הילדה התחילה לקבל באופן תמידי ממתק אחת ליום שאני ובעלי התנגדנו לזה...
ולמרות נון סטופ בקשות חוזרות ונשנות מחמי, חמותי ומהגיסות שלי עדיין הילדה תלויה בממתקים וזה מה שמרגיע אותה בזמני בכי.
אני טוענת שזו התנייה לא טובה , ולמרות שניסיתי להשמיע את קולי הרבה מאד פעמים וללא הצלחה.
עד גיל שלוש היינו בגן קרוב לבית של חמותי ומתוך בחירה היתי חוזרת אחרי העבודה לחמותי....
אני לוקחת אחריות מלאה על זה, היום נותר השינוי:
היום ביתי עברה לגן עירייה ליד הבית שלו והחל מעברי ומעבר של בעלי לחיים עצמאיים...
אני יודעת שזו אחריות שלי כל מה שקרה עד כה ויחד עם זאת אני מרגישה כישלון בתחום האימהות שלי:
הילדה שלי הגיעה למצב שהיא לא מקשיבה לי, ועושה מה שבא לה. זה גורם לי לתסכול נוראי !!!!!!
זה בלתי נסבל להרגיש זאת יום אחרי יום.
היא לא מוכנה להקשיב, עושה מה שבא לה כל הזמן. והכאב העמוק ביותר הוא שהיא מיבבת ומיללת ללא הפסקה.
בנוסף כיוון שהיא עברה כעת לגן עירייה קשה היה לה מאד המעבר והיא כל לילה לפני השינה היא בוכה שאינה רוצה ללכת לגן וכל בוקר בוכה ועושה לי הצגה שלמה שהיא אינה רוצה ללכת לגן.
אני מנסה בכל דרך אפשרית למנוע את הבכי וזה נהפך לדפוס שלא ניתן לשנותו.
אני כהורה מרגישה כישלון מאי היכולת שלי להרגיע את הקטנה שלי.
מרוב ייאוש אני מרגישה עצובה מרבית שעות היום, כיוון שאני מרגישה שאני לא מצליחה להרגיע את הילדה שלי ....
אשמח לעצות בדחיפות....

שלום רב,
בני בן שלוש וחצי שנים. הוא נכנס לגן טרום חובה. בכל בוקר סצנה חדשה של בכי והתנגדות ללכת לגן. מצב זה מאוד מתסכל אותנו בתור הורים. אנו לא יודעים איך להתייחס למצב. השאלה היא האם מדובר בנטו פינוק או שבאמת קשה לו והאם מצב זה מצריך עזרה?
חשוב לציין שעד עכשיו לא היה לו זמן של ממש להסתגלות כיוון שהיו חגים ושביתות.

תודה רבה.

שלום ותודה

יש לי ילדה מקסימה בת ארבע, נהדרת בגן, מביעה רגשות, מקשיבה, טובה לאחיותיה, עוזרת וכו'.
אבל יש לה נקודות ביום שהיא כועסת, צועקת על אנשים, מדברת בציווי ובצורה מאוד מאוד לא נעימה. זה יכול להיות כלפי סבא /סבתא, חברים, אלינו.
אני מרגישה שאנחנו מנסים לעשות את כל הדברים הנכונים וההתנהגות עדיין ממשיכה
שנינו הורים מאוד סבלניים ורגועים, מציבים גבולות כשצריך, לא מתעקשים על מה שלא... אנחנו לא מגיבים בכעס, לא מענישים, ומאידך לא עושים עניין מהנושא. בד"כ מסבירים שצורת הדיבור הזו אינה נעימה, מתווכים את הסיטואציה וכו'.
אנחנו גם דואגים לא לקטלג אותה בהתנהגות הזו (כשתלטנית או צועקת) ולהתייחס לאירוע כנקודתי.
אנחנו דואגים לשבח אותה על התנהגות חיובית
מה הדרך להתייחס להתנהגות זו ?

בני המתוק בן 3 חודשים אוהב שאחזיק אותו כל הזמן ובנוסף שאעמוד. אם אני יושבת הוא בוכה. זה מגיע למצב שרוב היום אני מסתובבת עם מנשא בבית, כואב לי הגב ואני לא יכולה לעיתים לזוז ממנו כי הוא ישר מתחיל לצרוח וזה מאוד מתסכל...אני מודעת לחשיבות של מגע האם עם התינוק בגיל הזה, ואני מאוד משתדלת לתת לו את המגע הזה כמה שאני רק יכולה (אני מניקה), אך זה קשה לי מאוד פיזית וגם כי יש לי ילד גדול בן 3.5 שגם צריך תשומת לב...
זקוקה לעצה טובה בדחיפות...

שלום רב,
שמי דנה ואני אמא לתאומים בני שנתיים ושלושה חודשים (בן ובת -רני ויולי).
בהתייעצות עם הגננת הוחלט להתחיל תהליך גמילה מהחיתולים עם יולי.
התחלנו את הגמילה ב 19.9.13 יולי נהדרת! יודעת להגיד "פיפי עושים בסיר" קקי עושים בסיר" ואפילו בתחילת התהליך הצלחתי להושיב אותה על הסיר והקראתי לה סיפורים (סיר הסיכים וכו').
הבעיה היא שהיא מאד מאד נבהלת כשבורח לה פיפי! היא פשוט צורחת בהיסטריה ולא משנה מה עושים! זה התחיל ביום הגמילה הראשון ומאז אפילו כשהצליחה לעשות פיפי בסיר כבר פעמיים (אחרי הרבה שכנועים) היא בוכה מאד כשזה יוצא.
בעקבות ההתנסות הזו היא פיתחה אנטי לסיר ולא מוכנה להתיישב עליו.
ניסינו הכל- לשיר שירים לתת מדבקות, להראות לה שאני עושה פיפי (אפילו ישבתי על הסיר כמה פעמים).
כל זה הוביל למצב בו היא פשוט מתאפקת. אנחנו שמים לה את החיתול (בהמלצת יועצת) בשנת הצהריים ובשנת הלילה, והיא פשוט ממתינה לחיתול ורק אז עושה פיפי וקקי.(כך אני יודעת שאין לה דלקת ).
אתמול ככל הנראה לא הצליחה להתאפק אז ברח לה פעם אחת בערב והיא פשוט הייתה היסטרת ברמה כזו שאין אפשרות אפילו להסביר לה שצריך לעשות בסיר- אנחנו רק מרגיעים אותה מההיסטריה......
אני חוששת לעשות לה טראומה מהסיר ומצד שני גם אם אמתין לשלב מאוחר יותר היא לא תלמד שפיפי זה לא מפחיד אם אחזיר לה עכשיו את החיתול, היא הרי מבינה את העניין של הסיר כלומר מבחינה מנטאלית היא מראה מוכנות, הבעיה היא רגשית....
האם בעקבות כך יש צורך להפסיק את הגמילה ולהמתין לשלב מאוחר יותר?
אם לא כדאי להפסיק, מה עליי לעשות כדי שלא תתאפק ותעשה פיפי בלי לחשוש?

סליחה על השאלה הארוכה ואודה על כל התייחסות.
דנה- אמא מודאגת.

שלום
ביתי בת כמעט שנתיים. עד כה הכל עשו במקומי. עכשיו אני צריכה לטפל בה. אתמול ושלשום ניסיתי לקלח אותה ולא הצלחתי היא צרחה בהיסטריה אז שמתי קצת מים וזהו. אני לא יודעת מה לעשות. במשך הערב כדי שלא תבכה ותתלונן אחר כך לאבא שלה ללא הפסקה החזקתי אותה על הידיים והסתובבתי (במשך 5 שעות !!!) וביצעתי כל מה שהיא ביקשה, רק שיהיה שקט ועדיין היא צרחה. היא שונאת אותי (ובצדק, עם היד על הלב נשים כמוני צריך היה לעקר לפני שהגיעו לגיל התבגרות). איך להתנהג איתה? איך לקלח אותה? ללכת לייעוץ אני לא יכולה, גם ככה כל המשפחה אומרת שאין לי שום חוש אימהי ושאני צריכה לעשות מה שהלב אומר.

שלום,

האם ניתן להגיע לארוח בבית משפחה אשר מגדלים בביתם כלבה מדהימה מסוג רועה גרמני אך לצערינו משירה שיער (הכלבה מחוסנת) יחד עם תינוק בן שבועיים?

תודה,

חג שמח

אילן

בתי בת 3 שבועות ואני חוששת שלא ישנה מספיק שעות ביממה. אני מניקה אותה בערך כל 3 שעות אבל לא תמיד היא נרדמת אחר כך. בסביבות אחר הצהריים ערב היא נשארת ערה אחרי הארוחה וגם כשנרדמת, זה לא ליותר מ20 ד. ניסיתי להרדים בכל השיטות אך היא תמיד מתעוררת לבדה ולא ברור מה מציק לה- נראה שכל פעם משהו אחר.. נוצר מצב שלא ישנה רצוף מהערב עד 3 , 4 לפנות בוקר. חשוב לציין שבין 7 ל1600 היא ישנה 3 שעות ויותר בלי בעיות. האם זה שלב שיעבור או שמשהו לא בסדר ואני צריכה לעשות משהו??

הי, אודה לתשובה, אני אמא לתינוקת בת שנה וחודשיים וחצי , , עד תחילת השנה העלדה הייתה איתי בבית למשך כשנה וחודשיים והייתה מאוד צמודה אלי ותלויה בי...הכנסתי אותה לפני מספר ימים למעון והתחלתי לעבוד אני מסיימת שעה אחרי שהיא מסיימת ובעלי אוסף אותה ומה שקורה שבימים האחרונים היא ממש נדבקת לאבא שלה ופחות רוצה אותי ...בבוקר אני רוצה להכניס אותה למעוו והיא בוכה שאוצה את אבא היום זה כבר ממש פגע בי ...מישהו יודע ממה זה נובע ? אולי כועסת עלי? מה עושים?

שלום
יש לי ילד בן 2 ו10 חודשים הוא גמול כמעט שנה כאשר כל הדרך היו המון עליות ירידות ורגרסיות שלא ראינו מתי מסתיימות, (יצא שעד עכשיו הוא לא גמול ב100%) השנה נכנס לגן עירייה, כאשר כחודש לפני תחילת הגן הוא התחיל לעשות קקי בתחתונים ולא אומר כלום וזה משהו שחוזר על עצמו עד עכשיו, אציין שפיפי הוא אומר ואפילו הולך ועושה לבד בשירותים.
כמו כן גם בלילה הורדנו לו טיטול וכמעט לא מפספס. (אם עושה ממש לפני השינה)
אציין שלפני כשלושה חודשים נולדה לו אחות חדשה שקיבל אותה בהמון אהבה וכייף כך שאני לא חושבת שזה כתוצאה מזה. כשזה התחיל היינו מאוד כעוסים כלפיו אבל הגעתי למסקנה שזה לא הפתרון, וכשזה קורה עכשיו אני פשוט מתעלמת, שוטפת אותו ומזכירה לו שעושים רק בשירותים אך זה לא נגמר. הגענו כבר למצב של ייאוש -שלא נדבר על קצב קניית תחתונים חדשים.
אגב בגן פיפי עושה ממש לבד, אבל אם יש לו קקי לדעתי הוא מתאפק עד שמגיע הביתה ואז בורח לו.
אשמח לעצה טובה!

יש לי 2 ילדות, תאומות. בנות 4. לאחרונה בעת נהיגה איבדתי ריכוז מה שבד"כ לא קורה לי ולמזלי זה היה במהירות נמוכה והספקתי לבלום בחוזקה ולכן לא קרה כלום בפועל אבל אני לחצתי והילדות שהיו איתי באוטו גם נחלצו. ניסיתי להרגיע אותן כמה שיכולתי ולנחם אבל לא בטוחה אם זה מספיק. איך אפשר לעזור להן להתגבר על החוויה הזאת?

שלום
אני מקווה שאני בפורום נכון אם לא בבקשה אפנו אותי לכזה...

אני צעירה באמצע שנות ה20, אומנם ילדים עוד רחוקים ממני אבל אני בזוגיות
שרואים לאופק (:
וכן אני נכנסת לבלבול... אנחנו סטודנטים, וגם ככה בגלל הלימודים יש תקופות שאין זמן או אנרגיה להנאות, ובהמשך כשיש ילדים ותינוק קטן
מה נשאר מהזוגיות? מה נשאר מ"העצמי" אנחנו לומדים תחומים שמעניינים אותנו
בתקווה להרגיש טוב בעתיד בעבודה, אבל מה מעבר, לאחרונה אני שמה לב לזוגות לילדים צעירים ותינוקות, ונראה שאין להם זמן או אנרגיה לכלום,
הם רק עובדים ובכל שאר הזמן עם הילדים
זה בא טבעי? הרצון הזה לילדים והמוכנות הזו לשנות את הרגלי החיים בגללם/ בשבילם?
ומהניסיון של אמא שלי שהייתה איתי ועם אחיי בבית כמה שנים ואחרי זה הילדים גדלם ויש להם את החיים שלהם, והיא סוג של קצת התעכבה כדי לגדל את הילדים...
אני רוצה להאמין שכשאביא ילדים אתאהב בהם וארצה להיות איתם ולהשקיע בהם
אבל כרגע זו נראית לי משימה שהופכת את כל החיים וכשהם גדלים זה לא תמיד הכי פשוט הם לא זוכרים כמה השקענו וכמה וויתרנו עבורם אז איך בכל זאת מתמודדים עם זה?
והאם זה ככה בכלל?

שלום רב,

לאחרונה, אני ובעל הבחנו בשינוי התנהגות אצל בני הבכור. הוא כועס יותר, רגיש יותר ומבטא את הכעס הן באופן מילולי והן באופן פיזי. הוא משמיע מעין נהמה כשהוא מתעצבן, יכול לצרוח באותו הרגע והחל אף להכות.

כמו כן, הוא מאוד וורבלי ואומר לנו כל הזמן מדוע הוא כועס ומאשים אותנו. "אני עצוב בגללכם.. אני כועס בגללכם... אתם חושבים שאתם חכמים אבל אתם מעציבים אותי, אני לא רוצה לשמוע ודי.. אני הולך לחדר וזהו". יש לציין כי אף פעם לא אמרנו לו משפטים כאלו.. הוא גם עונה חזרה בכל פעם שאומרים לו משהו.

אנחנו סבורים כי השינוי בהתנהגות נבע הן מלידת אחיו הצעיר לפני כחודשיים והן מכניסתו לגן עירייה. עם זאת, קשה לנו לראותו כועס ועצבני כל-כך הרבה ואנחנו לא רוצים שיסגל התנהגות לא בריאה ואלימה.

מצד אחד זה נראה כאילו הוא מנסה למתן את התגובות שלו באותו הרגע ולא לצבוט או להרביץ לנו ומצד שני לעיתים הוא פשוט לא מצליח. הוא מיד צועק מן צעקה חזקה, ומתחיל לבעוט בדברים...

השאלה שלי היא איך מתמודדים עם האמירות שלו ועם העובדה שהוא עונה חזרה כשמעירים לו ואיך ניתן ללמדו דרך התמודדות בריאה יותר עם הכעס והתסכול.

תודה