פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רב,
יש לי ילד מקסים אך מקובע
הקיבעון מתבטא יותר בדברים פיזיים כמו למשל
אם עשיתי לו קוקו בראש בצד ימין והוא רגיל שאני עושה בצד שמאל אז הוא בוכה עד שאחליף לו צד.
אם עשיתי לו שוקו בכוס מסויימת ואני מנסה להחליף או שאין לי את אותה כוס שרגיל בה הוא מסוגל להעיף עם השוקו על הרצפה ולעשות תנועה של רוצה להכות אותי
בגדים -בבוקר לגן יש לו דברים מסויימים שמוכן ללבוש ושוב אם אני מחליטה לשים לו משהו אחר הוא עצוב ובוכה מאוד .
הוא בן בכור ואח לאחות בת 1.4 ,השאלה שלי היא האם הקיבעון הזה נותן לו ביטחון ואני צריכה לספק לו את הצורך הזה ?כי יש גבול מאוד דק שאני מרגישה שזה יותר מידי
וזה כמובן יוצר קושי בבית .
אציין ואגיד שחוץ מזה הוא נשמה מקסימה וילד טוב,ותרן ,חם,חכם ,אח טוב ואני אמא שלומדת הרבה על חינוך ילדים ואיך לעשות הכל בשמחה ,יש לי קשר נהדר עם הילד והרבה שיחות הכנה ומגע .אשמח לקבל עיצה טובה או תרגילים למתן את הקיבעון כי אני רואה שזה קשה אפילו לילד מבחינת התמודדות

שלום ותודה על כל העזרה שאתם מעניקים כאן!
אני לא בטוחה אם זה הפורום הנכון לשאלה על התפתחות השפה:
ביתי בת שנתיים. בחודשים האחרונים נדמה שהיא הרחיבה את אוצר המילים שלה באופן משמעותי אבל ברוב המילים היא אומרת רק את ההברה או שתיים האחרונות, מה שמאוד מקשה עליי להבין אותה ויוצר תסכול אצל שתינו. לא נראה שיש לה בעייה טכנית להגות הברות או עיצורים מסויימים, היא פשוט לא הוגה אותם במקומות הנכונים. למשל: לסבתא היא קוראת טטה ולעצמה היא קוראת "מר" (שמה המלא תמר). היא יכולה להגיד ברצף "טטה" ו"מר" אבל מסרבת להגיד "תמר". כנ"ל לגבי כמעט כל המילים שהיא אומרת -- רק את הסוף שלהן. כנ"ל דרך אגב בשירים -- היא לא שרה שירים ממש באופן עצמאי אבל אם היא שומעת שיר שהיא אוהבת היא מצטרפת רק להברה האחרונה של כל משפט.
לי אישית נראה שהיא נמצאת בפיגור אחרי בני גילה, ואני בטוחה ששתינו מתוסכלות מזה שהיא הרבה פעמים לא מובנת.
האם זו בעייה שכדאי להתחיל לטפל בה עכשיו באופן מקצועי?
תודה מראש!

הבת שלי בת 2.9 ילדה מקסימה וטובה שמאוד אוהבת את המוצץ שלה...
אני מפחדת שזה יגרום נזק עתידי לשיניים ולכן מגבילה אותה, אבל אני מרגישה שזו מלחמה שאני בעצמי לא בטוחה בה, היא ממש לא מוותרת וזו לא ילדה בעייתית או חסרת גבולות
בגן היא רק ישנה עם מוצץ
כשמגיעה לבית של סבא/סבתא יש לה שם מוצץ והיא מבקשת אותו ישר
בבית גם מבקשת ישר את המוצץ ואת הבובת שינה שלה
אצל חברים או בטיול אין מוצץ - לא יוצא מהבית
האם להגביל ? כמה להגביל ? ואותו דבר לגבי הבובת שינה איתה מסתובבת רק בבית אך החל מהרגע שחוזרת מהגן

כשאנחנו יוצאים בערב, הבת שלנו בת 2.9 נשארת עם סבתא שלה, אנחנו משכיבים אותה
והיא כבר ישנה שאנו יוצאים ולא קמה ואם כן זה רק למוצץ וחוזרת לישון לבד
האם צריך להגיד לה שאנחנו יוצאים וסבתא שומרת עליה ?

שלום,
אני מעלה שוב את הנושא הזה משום שלא חלה כל התקדמות ו/או שינוי.
הילד שלי בן שנתיים, ויש לו הרגל מבאס שכזה שכל פעם כשהוא מתעורר משינה (בבוקר או שנת צהריים) הוא מתעורר ומתחיל לבכות (ב- 90% מהפעמים...).
ניסינו לדבר איתו, בנחת, ניסינו להתעלם, כלום לא עוזר. אפילו ברגע של רוגע, ניסינו לשאול אותו ולדבר איתו על הנושא, אך גם זה לא עזר. הבכי שלו עלול להתארך גם לכחצי שעה...
עלי לציין כי כשמתעורר משנת הצהרים בגן אינו בוכה כלל.
אנו מנסים להבין מה אנו עושים לא נכון....
יש בבית עוד תינוק בן עשרה חודשים, אך התופעה הזו החלה עוד לפני שהוא נולד...
קשה לי לקבל שזוה איזושהי תופעה פיזיולוגית.... בינתיים הזמן לא עובר מבחינתנו והצרה בעינה.
אודה לתגובתך,
תודה מראש.

ביתי בת שנה ועשרה חודשים, ילדה אינטלגנטית מבינה ומדברת הכל.
לאחרונה עת הגיע האביב התחלנו להוציא אותה החוצה לשחק בפארק כל יום אחר הצהריים. בעת אני צופה בה, אני רואה שהיא חוששת מקרבה של ילדים אחרים (יש לציין שרוב הילדים בפארק מעט גדולים ממנה, אך ישנים מעטים גם בגילה)
כאשר היא נגשת למתקן מסויים ויש שם צפיפות של ילדים אחרים היא נרתעת, מוותרת ,, לא נלחמת. היא אינה מתקרבת לילדים אחרים ובוחרת תמיד בדרך הקלה. למשל בעת שילדים אחרים שמעוניינים לגשת למגלשה נותנים דחיפה קלה לאחרים על מנת לפלס את דרכם, היא נמנעת מלגשת במידה ומזהה צפיפות באיזור, לעומת זאת היא מתרוצצת מגלה עניין בפרחים במים ובסביבת הטבע
כמו כן גיליתי שהיא חוששת מאוד מכלבים, וחיות ברחוב.
בכל יום אחרי שאני אוספת אותה מהגן, אני שואלת אותה אם היא רוצה לשחק בפארק עם הילדים והיא מתלהבת ועונה בחיוב, ובצעקות שמחה כאשר אנו עוזבים את הפארק לאחר שעה וחצי שעתיים של משחק היא תמיד עוזבת בבכי....
בגן דיווחו לי שבשבועיים האחרונים הם מגלים תופעה דומה- במשחק עם הילדים, כלומר לא נותנת לילדים להתקרב אליה ונרתעת מרעש וממהומה
בבית לעומת זאת היא שומעת מוזיקה רוקדת שרה מדקלת סיפורים בעל פה, סופרת ורוב הזמן צוחקת ושמחה
הנחתי היא שעם הפחד אפשר להתמודד על ידי חוויות חיוביות כלומר נצא, נחשף להרבה ילדים רעש ובלגאן ולאט לאט היא תוכל להיות פעילה ואסרטיבית קצת יותר.

המצב הוא מורכב אפילו יותר שכן אנחנו חיים באירופה ללא משפחה קרובה ועם מעט חברים סביב ועל כן חשוב לי שתבלה בחוץ בין אנשים וילדים כמה שיותר.
בנוסף בשבוע הבא אנחנו מחליפים מקום מגורים והיא תצטרך לעבור לגן חדש מה שמגדיל את חששותי עוד יותר.....קצת מיואשת.ודי דואגת...אשמח לתשובה

בגן של ילדי ילדים בגלאים 1.2. עד 1.7 פעוטון , כבר תקופה מה אינ שומעת על ילד שנושך. המטפלת בגן "מענישה את הילד כל פעם שהוא נושך. היא משיבה אותו על כיסא האוכל וחוגרת אותו על מנת שלא יפול וגם שיהיה לה שליטה עליו ץ
יש לציין שאין שינויי בתופעת הנשיכה. אני יודעת מנסיון שהנשיכה זה דבר טבעי מאוד בגיל זה דרך העבודה של הסייעת לא נראת לי וגם לדעתי היא לא חוקית.
הילד יושב מספר דקות על הכסא 5 -10 דקות . מה דעתך?

ביתי בת שנה ועשר כמעט. אוהבת לשחק עם האוכל..לסדר אותו על השולחן,ללוש אותו בידים וכו
האם זה משהו שצריך להפסיק-להעיר-לתחום לדעתכם?
או שאולי זה מאפשר ללמוד שאכילה זה דבר מהנה?

רוב תודות

שלום,
לי ולחברתי יש בנות בגיל שנה וחצי +-.ייש ביננו הבדלים(מן הסתם) בחינוך הבנות- אני די מחליקה דברים והיא יורדת לפרטים- ומהי הכוונה? - למשל כשהבת שלי נופלת אני לא ממהרת לרוץ( אם זו כמובן לא נפילה רצינית) אני אומרת לה - נפלת - קומי ( אם היא מתייחסת לנפילה - כי ברוב הפעמים היא קמה לבד וומשיכה בעיסוק שלה. לעומת זאת - בגישה של חברה שלי - מכל נפילה יש חיבוק ונשיקה ו"אויי אוי אוי" וכו' וכו.. - גם בנפילה לא "קריטית") . זו דוגמא אחת אבל - ההבדל מתבטא בכל תחום כמובן ז"א - אצלה מכל עיניין- לטוב ולרע יש סיפור גדול אחרי המעשה- או תוך כדי ואני פחות מתייחסת לדברים ברעש- ( חוץ ממה שצריך- כמו פפיפי ראשון בסיר או כל צעד ראשון וחיובי שנעשה .
השאלה שלי היא האם אני נוהגת לא בסדר- האם היא מקבלת פחות יחס - האם היא תלמד לא להתייחס לדברים שקורים לה. - יש לי לפמים קצת ייסורי מצפון .מהי הגישה שתתן לה יותר ? תודה

שלום רב,
יש לי ילדה מדהימה בת שנה ו-5 ואני בהריון מתקדם מאוד (חודש הבא צריכה ללדת)
מה שקורה זה שבחודשים האחרונים היא לא מסוגלת להיות בלעדיי זאת אומרת שאם אני בסביבה אז היא צריכה תמיד תמיד להיות עליי או שאני ירים אותה או לשחק איתה (משהו שהיא לא היתה עושה עד לפני כמה זמן..) אני לא מסוגלת לעשות כלום בבית מהרגע שאני מביאה אותה מהגן ועד השינה כולל!
אם בעלי נמצא בבית ורוצה להיות איתה, לשחק איתה, או להוציא אותה לגינה הציבורית עם האופניים ואני בסביבה בשום פנים ואופן זה לא יקרה היא מתחילה להשתולל ולבכות, כל עוד אני בסביבה אז אני צריכה לעשות הכול אם זהלשחק איתה, להוציא אותה, לקלח אותה להאכיל אותה ולהרדים אותה לא שיש לי בעיה זו הילדה שלי ואני אוהבת אותה יותר מכול אבל לפעמים אני רוצה שגם בעלי ינסה לעזור לי בזה והיא לא נותנת בשום פנים ואופן (והוא תמיד מנסה!!!) אם אני מבקשת ממנה שתתן חיבוק או נשיקה לאבא היא מבצעת את זה ברצון אך העיקר שאני אהיה בזווית העין שלה הדגשתי שאני בהריון כי אני לא יודעת אם זה בגלל זה, כי אנחנו מסבירים לה תמיד שיש תינוק בבטן של אמא
אנא עזרתך....
איך אוכל להתמודד עם המצב ומה אוכל לעשות שהיא תהיה עצמאית וכמובן שהיא לא תיקח כל כך קשה את הגעתו של תינוק לעולם...
בברכה
שלי

שלום,
בתי בת שנתיים וארבעה חודשים.
היא ילדה אנרגטית, שמחה, דעתנית ועקשנית.
בזמן האחרון, אני נתקלת יותר ויותר בקשיים עם ילדתי.
היא מסרבת להכנס לטיולון בחזרה מהגן ומסרבת להחליף בגדים, להתקלח לאכול בצורה מסודרת וכל התהליך מלווה בהמון בכי, הרבה "לא רוצה", שכיבה על הרצפה והתנגדויות.
לפעמים אני מחבקת אותה חזק ואומרת לה שתרגע וצריך להתארגן לפני שינה ולפעמים זה לא עוזר כך שבלי מילים אני מחליפה לה בגדים ומקלחת אותה כשהיא בוכה ומתנגדת ואז לאט לאט היא נרגעת כשאני מסיחה את דעתה בדברים אחרים.
מה הדרך הטובה ביותר "לרכך" את ההתנגדויות האלו?
למה היא מתנגדת כלכך? אולי אני לא מספיק אסרטיבית או חד משמעית?
בתודה מראש

שלום, יש לי תינוקת בת 11 חודשים. היא אחות קטנה לילדה בת 4.5. יש לי בעיה איתה שהיא מרביצה כל הזמן ברגע שאחותה מתקרבת אליה היא מזיזה את הידיים תנועה של הרבצה. גם כאשר אני לוקחת אותה ממקום מסויים או מנסה להרדימה היא מרביצה. מה לעשות? ניסיתי להחזיק לה את הידיים ולהגיד לה שלא מרביצים ולהראות לה תנועת ליטוף אך זה לא עוזר. ביתי הגדולה מאוד עדינה וכל הזמן היא מקבלת מכות. מה לעשות? בנוסף לפני השינה היא צורחת... מאוד קשה להרדימה היא בוכה חצי שעה לפני שנרדמת. מה לעשות גם אם זה בבקשה? תודה נעמי

שלום,
ילדתי תהייה בת שנתיים בסוף החודש ועושה רושם שהיא מוכנה לגמילהמחיתולים (יודעת להגיד מתי היא עושה, כבר עשתה פיפי בשירותים מספר פעמים). חשבתי לגמול אותה בזמן חופשת הפסח כששתינו בבית אבל שבוע אחרי החופש אנחנו טסים לחופשה בתאילנד. גם בבית וגם בתאילנד נראה לי שלא תהייה בעייה אבל אני לא יודעת מה לעשות עם הטיסה הארוכה. לא ארצה לחזור לחיתולים רק לצורך הטיסה ומנגד זה עלול להיות ממש לא נעים אם היא תפספס על טיסה על 12 שעות.... חשבתי אולי להביא איתנו משטחי החתלה חד פעמיים ולרפד את כסא המטוס.
יש למישהו עצה/ טיפ? אולי לדחות את הגמילה עד חזרתנו מחו"ל או להקדים אותה לעכשיו?
תודה מראש!

שלום,
הילד שלי בן שנה+8 ומאד אוהב ספרים ושירים.
הוא מזמזם לעצמו שירים עם תנועות ידיים, שהוא שומע שיר שהוא מכיר
הוא שר חלק מהמילים, אומר מס' מילים בכל דקלום, סופר מ-1 עד 10.
יחד עם זאת, לא משתמש במילים ליצירת קשר.
הוא לא אומר: תני לי, את זה, קחי, אמא, תודה או שמות חפצים שהוא משחק איתם.
כל שעות העירות שלו "מדבר" בלי הפסקה בעיקר בג'יבריש.
האם בשלב הזה יש סימן לבעיה?

שלום רב

ילדתי בת שנתיים ילדה חכמה ואינטלגנטית מאוד וחברותית כמובן. בזמן האחרון כל פעם שהיא נפגשת עם בת דודו שגם היא תינוקת בת שנה וחצי היא כל הזמן חוטפת מכות ממנה ככה סתם, היא עוברת לידה ומושכת לה בשערות או שפשוט מחטיפה לה . ניסנו לעצור את התינוקת שלא תרביץ אך זה לא עוזר וילדתי לעומת זאת עומדת וחוטפת את המכות מבלי להגיב ורק בוכה.
רציתי להתייעץ איתכם מה נכון לעשות האם ללמד את הילדה להחזיר למרות התנגדותי לכך או להגיד לה שכך לא מתנהגים ושהיא תסלח ותבליג. ובכלל מה גורם לילדה בת שנה וחצי להרביץ סתם כך בלי שום סיבה האם זה נובע מחוסר יכולת לדבר או מחוסר חברה של ילדים, ואך מסבירים לה שאסור להרביץ.
אודה לכם על עזרכתם בכדי שאדע מה הדרך הנכונה להגיב לדברים.