פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום לך אימא יקרה
מצטערת שלא קיבלת תשובה, אך מכוון שליד ההודעה שלך הייתה הודעה בעלת תוכן מאוד דומה חשבתי שעניתי גם לך.
אז מה עושים?
קודם כול לא מתייאשים. יש לך שתי בנות קטנות שזקוקות להרבה תשומת לב, מצב לא פשוט לתמרון. נסי למצוא מישהו שיקל עליך את השהות עם הבנות בשעות ששתיהן איתך.
הילדה הבכורה אכן מקנאה באחותה הקטנה ומוצאת דרכים לא נורמטיביות לבטא את הכעס עליה. את הדרכים הללו יש להפסיק מיד.
ובנוגע להתנהגות ה"גדולה": ראשית חשוב להבהיר לה כי את לא מקבלת כול סוג של אלימות כלפי הקטנה, וכלפי כול אחד אחר.
בזמן של רגיעה- הסבירי לה במילים כי אסור להרביץ לאף אחד וגם לא לאחותה הקטנה, היא קטנה ולא יכולה להגן על עצמה, ולכן את תגני עליה בכול פעם שתנסה לעשות זאת. ספרי לה כי גם אם מישהו ינסה להרביץ לה, את תגני עליה מכוון שהיא הבת שלך ואת אוהבת אותה מאוד.
כאשר היא מתקרבת לקטנה בשעת תסכול מנעי ממנה מראש את ההתנהגות התוקפנית. אם לא הצלחת להגיע בזמן קחי את הקטנה על הידיים, אמרי שאת מאוד כועסת על ההתנהגות שלה. אל תענישי, אל תטיפי מוסר, אל תגידי שהיא ילדה רעה וכו.
בנוגע להתנהגות הכללית של ביתך הבכורה- כול דבר אמרי רק פעם אחת ולא יותר.
טוב שבררת מה קורה בגן ואני שמחה שהכול בסדר שם.
בנוגע למוצץ לא הרחבת כיצד נעשתה הגמילה, ואכן יתכן שיש לכך חלק בהתנהגות של ה"גדולה"
חשוב שתמצאי זמן שבו את מקדישה לביתך הבכורה לבד ללא נוכחות הקטנה.
בהצלחה אורה

שלום לך ליאת
טוב שהיית בהתפתחות הילד וקיבלת חוות דעת מקצועית
דברי אליה בעברית וקראי לה סיפורים המתאימים לגילה גם כן בעברית
הככי חשוב שתהיי רגועה ולא תשדרי לחץ סביב נושא השפה
בהצלחה אורה

שלום לסבא
כל מה שצריך זה לעזור במה שההורים רוצים ,לא להתערב להם בחיים ולתת להם ייעוץ כשצריכים.

אתה צודק מאה אחוז... אבל דווקא זו אני האמא שאלתי מכיווני...
איך כדי להכין את הסבים והסבתות לקראת לידה קרובה כשהם יטפלו באח הבכור, בן 2.5
מה לעשות ומה לא לעשות איתו מבחינת שגרה, אמירות וכאלה

שלום ליאור
אפשר לבדוק את התיאוריה על חרדות בזמן השינה.תשארי אתו לילה שלם תשני אתו במטה ותני לו להרגיש אותך כל הלילה.נראה מה תהיה התוצאה.
ברכות והצלחה

ולגבי החיתול הספוג? זה עיקר המטרד כאן.שמתי לו חיתול במידה גדולה יותר על החיתול הקיים וזה עוזר אבל לא מונע את הבעיה..

שלום רחלי
התיחסי לזה כמו התקף זעם.
דברי אתו בשקט וברגיעה אולם בתקיפות ובחלטיות. ותגידי לו שאין לך כוח להרים אותו. ועשי מה שאת יכולה
אל תרגישי אשמהואל תשדרי אשמה. אם את לא מרימה אותו על הידיים.
הוא עובר תהליך של הסתגלות ארוך ומצפה שאת תמשיכי במה שעשית .
עובדה שבגן הוא לא מתנהג כמו שאתך.
תוך זמו קצר הוא יסתגל למצב החדש.

שלום ריזי
את עושה בסדר גמור . המשיכ לשים גבולות. אל תוותרי אם זה נראה לך חשוב.
בפעם הבאה אל תזהירי אותו מיד שעושה דבר אסור. שימי אותו במטה. אל תדברי אתו במהלך השהייה במטה ואל תתיחחסי אליו אחרי זה בחביבות.
הטעות הנפוצה שאת חוזרת עליה היא שהוא עושה את זה כדי לבדוק אותך.
לא . לדעתי הוא עושה את זה כי זה מסקרן אותו וגורם ו הנאה ,לא בגלל שאת לא רוצה שהוא יעשה את זה. הגיבי בתקיפות וזה יפסק..

שלום לך אימא יקרה
לפני שאתחיל לענות מספר שאלות וגם כמה עצות
כיצד אתם משכיבים אותה לישון עכשיו? מהו טקס השינה הקבוע שלכם?
כדאי לעבור לכמה דקות של סיפור לפני השינה, ספר המתאים לגיל זה ו"לקנח" בחיבוק ונשיקת לילה טוב.
לדעתי בקבוק במיטה בשלב זה כבר לא מתאים, גם לא בריא לשיניים, ולא טוב להפוך אותו כ"חפץ מעבר" המסייע להירדמות. התייעצי עם טיפת חלב או עם רופא הילדים.
האם את יודעת מה קורה בפעוטון ? האם היא נפרדת בקלות, האם כאשר אתם מוצאים אותה היא ניראת שמחה?
תמיד להשכיב במיטה גם באמצע הלילה לא להוציא מהמיטה, להרגיע במיטה, לשבת/לשכב לידה, ללא מגע פיזי וללא קשר עין עד שתירדם .
בהצלחה אורה

טוב טקס השינה זה מקלחת>דיסק צלילים>נשיקות>בקבוק>והיא נרדמת
מתעוררת בלילה >מחזירים >שהייה דקה >מחזירים>
עד שמתייאשים חיבוק כמה דקות עם אמא במיטה של ההורים היא נרדמת חוזרת למיטה שלה עד הבוקר
בזמן האחרון היקיצות התקצרו והפחתו
השינוי היא בגן רק מספר ימים עדיו קשה לה אך מראה שמחה ליד הגננת
חייבת טיפים

שלום לך אימא יקרה
ראשית חשוב לציין כי צעקות, התקפי זעם וגילויי תוקפנות בכלל אצל פעוטות בגילאים אלו הם תופעה שכיחה ונורמאלית מבחינה התפתחותית. יחד עם זאת אין להתעלם מהם וצריך להתמודד עמם. לגילויי התנהגות הזאת יש מספר סיבות וביניהם: דחף מולד, קושי בביטוי מילולי, האגוצנטריות של הפעוט בגיל זה, (הוא במרכז) וגורמים סביבתיים. לפיכך בכול גילוי של התנהגות לא רצויה חשוב לנסות ולהבין מה עורר את ההתנהגות אצל הילד?
מה לעשות?
ראשית חשוב להיות ברורים- להבהיר מה מותר ומה אסור- אסור לצעוק, אסור להרביץ ועוד, (מותר לבכות אך עליכם לא להגיב לבכי כאשר אתם בטוחים שלא קרה דבר והבכי הוא רק ביטוי של תסכול). אל תגיבו על ההתנהגות בצעקות, כי ביתכם תלמד לחקות אתכם. העניקו תשומת לב חיובית כאשר היא מתנהגת כראוי, הרעיפו חום ואהבה.
בברכה אורה

האם התעלמות מהבכי זה התעלמות מהילד כשהוא בוכה?
ועוד דבר תודה את מאוד עוזרת לי

אני יודעת שאני לא אשת מקצוע אבל כאמא שחוותה את זה כפולן יכולה להמליץ לך מספר דברים
ראשית לגבי בעיית המקלחת הכיני את ילדך מראש דעי שזה בידיים שלך ככול שתשדרי מצוקה הוא ירגיש אותך תראי שזה דבר נעים ולא מפחיד אפילו נסי לשתף את בן זוגך למקלחת משותפת איתו (עם את מעוניינת ) או את איתו (עם הילד) אפילו בבגדי ים.
בשעת המקלחת אל תלחמי עם הילד תראי שאת שלווה וניחוחה ולא בכוח זה רק יחמיר תמצב..שלטי את בעניין ולא הוא בך.

לגבי שיטת הענשה שיטת הפסק זמן עובדת תמיד במקרה שהילד לא יפתח הסתייגות למקום שני כל פעם מקום אחר פעם סלון,כיסא מטבח פינת חשיבה תקראי לזה (זכרי דקה לכל שנת גילו)
במקרה והילד עובר ולא רוצה עברי לחדר ,סגירת הדלת בהדרגה
אל תראישאת נחלשת ההפך את זו ששלוטת ומחליטה ולא הוא.
הכיני לו טבלה הורידי לו את הצופרים (צעצועים,ממתקים) הכיני טבלה נסי התנהגות יומית יקבל צופר בסוף היום אפילו מדבקה למחורת הוסיפו עוד יום וככה הלאה
כחי הכל בהבנה כל גיל מאתגרת בפני עצמו זכרי את יכולה לחנך בדיבור בתנאי שאת עומדת אחרי המילה שלך ואין צורך בצעקות ומכות ברגע שהילד יבין שאת קובעת תחוקים הוא ילמד להקשיב לך
טיפ אחרון קחי לך יום בשבוע אפילו שעה לפנק לעניק לפרגן לעצך לצבור כוחות חדשיםמקווה שעזרתי

שלום לך זואי היקרה
בגיל זה הפעוטות עדיין לא מפותחים מבחינה חברתית ועל המבוגרים לשמש כמתווכים בסיטואציה
מה עושים?
קודם כול חשוב שתחשפי אותה לקבוצת ילדים קבועה בני הגיל שלה
הכוונה לשנים שלושה ילדים שאיתם תיפגש באופן קבוע, עדיף פעמים בשבוע.
כיצד מארגנים קבוצה שכזאת?
או פעוטות שפוגשים באופן קבוע בגינת המשחקים ומזמינים אחד את השני לבתים
או הרשמה לחוג בשכונה- יש במתנסים פעילויות גימבורי לגילאים אלו.
או שכנות מהבניין עם פעוטות בגילאים דומים. עדיף שהיא תכיר פעוטות מסביבת המגורים הקרובה על מנת שתוכלו בהמשך להירשם לאותו גן ילדים, מה שיקל את המעבר למסגרת החדשה.
כאשר נפגשים עם הילדים יש לתווך כלומר: לאפשר להם לשחק זה בצידו של זה, אם אחד הילדים מכה חוטף להתערב, עדיף לנסות למנוע את המכה מראש, ואם לא לנחם מיד.אין להטיף מוסר או לנסות לחנך את הילד הפוגע. זה תפקיד ההורים.
כאשר יש אינטראקציה חברתית טובה אפילו למספר שניות יש לעודד, אפשר לומר משהו כמו: "אני רואה שאת משחקת מאוד יפה עם....".
גם אם בהתחלה הפעוטות לא ישחקו זה עם זה, מה שאופיני מאוד לגיל, הם יתרגלו אחד לשני וילמדו להסתדר בהמשך
כמו שלא לומדים ללכת ולדבר ביום אחד כך גם ההתפתחות החברתית לוקחת זמן והיא נעשית בשלבים איטיים ומדורגים
נסי להיעזר בסבלנות בהצלחה אורה

שלום לך אביעד
טוב שפנית למדור לולא הסתפקת באמירה הכללית של ה"יועצים" שזה יעבור.
לפעוטה שעדין לא מדברת מאוד קשה לבטא את רצונה ולעיתים קרובות היא מכה כדרך להוצאת התסכול שלה. כך שלעיתים קרובות מכות אינן נלמדות אלה הן אחת הדרכים הטבעיות שבהן מבטאים פעוטות את התסכול שלהם.
כאשר ביתכם מבקשת דבר מה, ואתם לא נענים לרצונה, בשל הסיבות השמורות עימכם. אתם יודעים מה הסיבה שלכם לסירוב, אך הפעוטה אינה מבינה את הסיבה לסירוב. היא מאמינה כי כאשר תפעיל לחץ אתם תיענו לבקשתה.
מה עושים?
קודם כול מסבירים, ברמה הפשוטה ביותר שהפעוטה יכולה להבין.
למשל: כאשר אתם לא נותנים לה ממתק אפשר לומר: "עכשיו אוכלים אוכל, אוכל עוזר לנו לגדול ולהיות חזקים, ממתק אפשר לקבל רק אחד ביום".
כאשר היא רוצה צעצוע בחנות הצעצועים אפשר לומר: "עכשיו באנו לקנות צבעים, כי הצבעים שהיו לך כבר לא טובים....לא באנו לקנות בובה. יש לך בובה בבית".
אחרי ההסבר אם היא מכה מחזיקים לה את היד, (רצוי לתפוס עוד לפני המכה, בתקיפות אך לא בתוקפנות), ולומר: "אני לא מרשה להרביץ".
בהצלחה אורה

שלום לך דורית היקרה
אכן לא פשוט כאשר הפעוטה חולה ונזקקת לסדרת טיפולים חשובה. נראה לי שזה מספיק קשה ומתיש אותך מאוד וכאשר את מנסה לקבוע תור את כבר חסרת סבלנות.
נסי למצוא מישהו אחר שיסייע לך לקבוע את התורים.
או מצאי זמן שבו את מצליחה להיות רגועה ולקבל את העובדה שקביעת תורים לוקחת זמן והיא משימה שרובינו לא ששים לעשותה
בהצלחה ובסבלנות אורה

איך אפשר להעביר לקופות החולים את המסר שהדבר הזה שנקרה "מוקד זימון תורים"
הוא בלתי אפשרי???
הם התחילו לתת עכשיו, ליווי אישי לנשים בהריון... ז"א אומרת שיש הפנמה ושהם מבינים ששיטת המוקדים צריכה לעבור מהעולם הזה.
הבנקים כבר מפנימים את העניין הזה ופועלים לשינוי ומי שאחראי על הבריאות שלנו, עדיין לא??? היום בריאות תופסת מקום הרבה יותר חשוב מכסף :(
אני אפילו אקצין ואומר (וסליחה על החפירה), שלדעתי צריך להוציא את המוקדים האלה מחוץ לחוק, זה משהו שהיה רלוונטי פעם, היום האוכלוסייה גדלה, הצרכים השתנו, אנשים בימינו רוצים יחס אישי בפרט במה שקשור בבריאות שלהם. (גם לא מזמן קראתי כתבה על זה שהמוקדנים שם אומללים ואין להם שנייה אחת לנשום, אפילו ללכת לנוחיות הם לא יכולים)
צריך "מאבק לצדק חברתי" גם כאן, צריך לאפשר את השרות ההיברידי הזה, שהבנקים נותנים היום לכל מקבליי השרות...

שלום דידי
תודה רבה על תגובתך. אכן יש לי ביקורת גדולה על חלק מהשיטות הפסיכולוגיות הנהוגות כיום . אני חושב שהן לא מבוססות מדעית וסובבות סחור סחור.
חרדה היא הרגש החזק ביותר הקיים אצל בני האדם. החרדה אכן מקדימה כל מחשבה אחרת וברוב הפעמים לאחר שהופיע חרדה אנו מספרים לעצמינו סיפו כדי להסבירה . הדבר נכון למבוגרים וילדים.לכל כאב פיזי מתלווה חרדה גם אם לא הייתה שם קודם.
הורות נחשבת חרדה אחת גדולה . הורים רוב הזמן נמצאים בחרדה לגבי ילדיהם במיוחד כשהם קטנים קטנים.באופן כללי לנשים יש יותר חרדות מאשר לגברים.ואחרי הלידה החרדות גוברות.
כדי לעורר את העניין ולבררו לעומק נשמח לשמוע תגובות נוספות מפורומים אחרים לבעיות שהועלו בפורום הזה...
הגישה שלי יותר פשוטה וברורה.,עם מעט מילים יחסית.
בברכה

שלום יולי
להערכתי כל הדברים שאת אומרת הם תוצאה של חוסר ידע לגבי הטבע האנושי והרגשות הנוצרות לאחר לידה ואיזה רמה של עצב וחוסר מצב רוח שהיא תוצאה של הלידה.
רוב האמהות לאחר הלידה נמצאת במצב של ריגוש שיש בו מרכיבי חרדה .החרדההיא בריאה ומטרתה להניע את האמא לשמור על הילד.אולם התרבות שלנו מלבישה עליה סיפורים ורעיונות של אינטימיות שאין בהם שום בסיס לגילאים האלה.
כל מה שהילדה שלך צריכה כדי להתפתח טוב הוא בריאות פיזית וקשר אנושי תומך עם דמות מוכרת .
את צריכה את האהבה של הילדה הרבה יותר מאשר היא צריכה את האהבה שלך.
הקשר עם התינוק נוצר לא בגלל החלב של האם אלה בגלל המגע הגופני, הקול, והמבט בעיניים.

כדאי לך לטפל בחרדות האלה שנוצרו לאחר הלידה זה יעזור לך מאד ויקל עלייך לשנים רבות וישמור על בריאותך ובריאות ילדייך.
בהצלחה טובי

שלום הדס
כל פרידה מהאם היא מעוררת חרדת אצל התינוק ולכן השינה פחות טובה.
היא תיתרגל ותסתגל.
לגבי המחלות שהיא תופסת הרי זו תופעה טבעית לכל התקהלות של תינוקות וילדים והיא משפרת את החיסון.