פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_ילדים_מחלות_ילדים' id=link]רפואת ילדים, מחלות ילדים[/a].

יתכן שתצטרכי לעשות לה אנילציה,

שלום לנדה
במדה ולא יצליח בכלל לשחק עם ילדים אחרים ,יפגע בטחונו העצמי.אולם אם ימצא חבר אחד לשחק אתו זה יהיה בסדר. בהמשך כשיחבר לילדים בגילו יחזור אליו הבטחון העצמי.עודדי אותו לשחק עם ילדים ברמה שלו.

שלום לך אימא מודאגת
אומנם הרבה מעברים שברגע זה כבר מאוחר מדי להציע לך לדחות חלק מהם.
אז מה עושי
בדקי האם יש אפשרות שילדתך תתחיל את הגן החדש לאחר פסח או בחודש יולי/אוגוסט, שניהם לפני הלידה, ובדרך זו תצליחי לרווח את המעברים.
בדקי האם יש אפשרות להכיר ולפגוש לפחות פעם בשבוע, רצוי יותר, לפחות שני ילדים מהגן החדש, על מנת שכאשר תתחיל את הגן בפועל לפחות יהיו שם פרצופים מוכרים.
• כאשר תתחיל את הגן רצוי שאת זו שתהיי לה זמינה, ומישהו אחר יטפל בתינוק לפחות כאשר ביתך שתהפוך לבכורה תשהה בבית. בשעות האחרות את יכולה להקדיש לתינוק החדש ולמנוחה לאחר הלידה.
• ללא ספק את צריכה לגייס כול עזרה אפשרית על מנת שהמעברים שעומדים לעברו על כול בני המשפחה יהיו יותר פשוטים.
בהצלחה ושיהיה בשעה טובה אורה

שלום לך אימא יקרה
בנוגע לגמילה-אם הילדה יוזמת את ההליכה לשרותים, אל תעכבו, לכו איתה, כאשר מבקשת שתפו פעולה, עודדו כאשר מצליחה, כאשר עושה בחתול החליפו כהרגלכם.
התיחסו לנושא בטבעיות כפי שאתם עושים עד היום
שיהיה בשעה טובה אורה

שלום ורדה
ההחזקה על הידיים מפחיתה את הלחץ שמרגיש התינוק זה טוב לו ועוזר לו מאד במצב בו הוא נמצא.
במקרה שלך זה לא פינוק כי היא סובלת באמת.
כמה שאת יכולה בהחלפות עם אנשים נוספים תחזיקו אותה על הידיים ותגעו בה.
עד שמצבה הרפואי ישתנה.
כמובן בהתאם ליכולתכם ולאפשרותכם.

שלום רב שירי
הבן שלך גדל וחלק מהסינפסות במוח מתקשרות אחת עם השניה ונוצרים קשרים חדשים. תכונות חדשות מתחילות לבוא לידי ביטוי.
בלילה יש לו יותר מחשבו ויותר חרדות ולכן הוא מתעורר בסיוטים וצרחות.
הוא נעשה גם יותר אימפולסיבי ופחות סבלני.כל זה חלק מהגדילה .עלייך להיות חזקה וברורה . לדבר בשקט ,אך בתקיפות, לא לרוץ אחריו . אם הוא שופך את האוכל או השתייה לא לתת לו משהו אחר במקום. אםת תהיי חזקה ההתנהגותהזאתתיעלם במהירות.אם תמשיכי וותר היא תיתחזק ואת תיחלשי וילדך יגדללהיות ילד מפונק וחלש.
בהצלחה טובי פלד

צהריים טובים, בני בן השנה ושמונה חודשים בשבועיים האחרונים, לא ישב בעגלה, וגם לא מעוניין ללכת ברגל, רק על היד, מנסה בכל כוחי וזה לא עוזר הוא נכנס לבכי היסטרי עד שאני נכנעת ולוקחת אותו על הידיים היום בבוקר שמתי אותו בעגלה עד לגן והוא בכה ממש שכאב לי הלב אך לא וויתרתי, המצב לא יכול להימשך כך לכל מקום שאני הולכת איתו הוא נעמד בעגלה ואז אני צריכה לסחוב אותו על היד, ואני מדברת איתו אומרת לו בא נלך יד ביד אז הוא נשכב על הריצפה, היום בגן הוא ממש בכה שעזבתי אותו והוא מגיל חמישה חודשים בגן הזה, (איך שנעלתי לו נעליים נצמד ורצה שאחזיק אותו על היד) הוא התקרר די חזק לפני שבועיים והיה איתי שבוע, אבל עבר כבר שבוע והוא בגן ואומרים שהוא ילד טוב,גם שמחליפים לו ושאוכל, בבית הכל הפוך, אני צריכה לרדוף אחריו עם האוכל, להחליף לו טיטול זה סיוט, ,שכחתי לציין שיש מצבים שאני קמה יותר מ10פעמים בלילה מבכי, ואז אני שמה אותו במיטה שלנו והוא נרגע ונרדם ואז אני משכיבה אותו במיטה שלו וישר מתעורר, אנא עיזרו לי בבקשה,יש לי ילד אחד לא יודעת איך להתנהג, שלא יהיה השלכות לגבי העתיד,

שלום צליל
לילד שלך יש רק אמא אחת ואת זאת שחייבת להעמיד לו גבולות . מישהי אחרת לא תעשהזאת במקומך.
אם תמשיכי לוותר לו ולקחת אותו על הידיים. זה לא יגמר ויגלוש גם להתנהגויות אחרות.
אל תפחדי מהבכי שלו. אל תקחי אותו על הידיים כשאת לא יכולה . גם אם יבכה שעות.
לא יהיו לכך השלכות שליליות בהמשך. זו חובתך כאמא לגדל ילד עצמאי וחזק ולא אדם חלש שזקוק לעזרת אחרים גם כשהוא יכול לעשות זאת בעצמו.אל תצעקי עליו כשהוא בוכה אל תענישי אותו ואל תדברי אליו ברכות או בתחנונים . דברי בצורה אסרטיבית וברורה.פעם פעמייים לא יותר. תעמדי על ידו ותשתקי.אל תחייכי אפילו.
לגבי האוכל . אל תרדפי אחריו ואל תתחנניי שיאכל. בהמשך הוא יוכל. כמו שהוא אוכל בגן.
אני מציע לך לעבור איזה שהיא הכשרה בנושא אססרטיביות והורות נכונה.
לטובתך ולטובת ילדייך.
בהצלחה למען ילדים עצאים וחזקים

תודה רבה לך שעזרת לי אני אנסה ליישם זאת, השאלה השניה היא ככה כאמור בני בן השנה ושמונה חודשים, בגיל הזה כמובן הם סקרנים מטבעם, פותח סוגר דלת ארון, אני אומרת לא, עושה דווקא, יושבת איתו על קוביות, מנסה עושה ושוב מעיף הכל, אני מכינה לו אוכל שמה אותו בכיסא או בעגלה אוכל 2דקות יוצא מסתובב בכל הבית, (אני מחתלת אותו מתפתל מבכי בצורה מוגזמת,איך אפשר לחתל?לא נותן בשום אופן,
חשבתישאולי כואב לו באיזור הישבן או איזור הקידמי)
יש מצבים שאני כבר צורחת ונותנת מכה חלשה על היד, אני יודעת שזה אסור אחרי זה אני בוכה ממש כי בכללי הוא ילד טוב, עם רגש ולב טוב, אני רואה, נותן נשיקה לי מהר לאבא שלו, אבל אני חסרת אונים זה הדברים שמוציאים אותי מדעתי, אני מנסה להירגע אבל זה חוזר חלילה, (בגן אומרים שהוא מקסים מקשיב, מחזיר את כל המשחקים למקום אוכל יפה, גם בבית מחזיר לפעמים משחקים אבל מה שהם מתארים זה לא אותו ילד בבית)מה אני עושה?(הוא הרבה נותן נשיקה וחיבוק מעצמו גם כשכועסים הוא מחפש את הנשיקה ומוחא כף)

שלום צליל
מה שאת מתארת עכשיו זה נושא אחר. הילד שלך פעיל מאד וזה בכלל לא רע . את צריכה להשגיח שלא יפגע או יפצע. חוץ מזה זה לא חשוב כל כך אם יאכל עכשיו או אחר כך או אם יחותל עכשיו או אחר כך.

תמעיט בחשיבות הדברים האלה ותתרכזי בדברים החשובים באמת שהם הבריאות הבריאות והבריאות
זה גם לא משנה בכלל אם תשחקי איתו בקוביות. גם אם לא תשחקי הוא יתפתח יפה.
תני לו יותר לעשות דברים שהוא אוהב ופחות תכתיבי לו מה לעשות ובמה לשחק.
אל תשקיעי הרבהזמן בטיפוח זה חסר תועלת לטווח ארוך.
בהצלחה

שלום דר טובי פלד, לא ממש הבנתי מה הכוונה שלא חייב לטפח את הילד זה הזמן לשבת איתו על קוביות לתת לו טוש ונייר מוטוריקה עדינה זה לא? מעבר לכך ההחתלה מה הכוונה לחתל אחכ? הוא מפוץץ בפיפי, ושאר הדברים והוא משתלול, ומלוכלך ולא נותן בכלל לחתל זה הקושי הרב שלי, תודה,

שלום צליל
לגבי הטיפוח כשהכוונה היא לשבת איתו וללמד אותו כל מיני דברים. זה די מיותר זה לא מקדם את הילד הוא ילמד את זה בגן בקצב שלו כשהואייה פנוי לכך.את יכולה לשחק אתו בכל מיני דברים אולם תפחיתי את הכוונה ללמד אותו.חבל על האנרגיה. זה יתסכל אותו ואותך . הוא יגיע להישגים המתאימים לו בהמשך.
לגבי החיתול. אתחייבת להחזיק אותו חזק ולחתל אותו כמו שצריך . אל תוותרי לו .תעשי את זה במהירות ובנחישות ולא יהיה לו זמן להתנגד.
בהצלחה

שלום דר' טובי אתה עוזר והמון מהנקודת המבט שלך יש סיבה שהילד משתולל שמחלתים אותו? בגן הוא בסדר,

האם בגן מחתלים אותו?

תודה דר' טובי על העזרה, מעבר לכך ברור שמחתלים אותו הוא בגן מ8עד 4, בגן אמרו שלא עושה בעיות,

היי צליל,
הילד שלי בן שנה ועשרה חודשים והתנהגותו מאוד מאוד דומה למה שאת מתארת.
עם הזמן למדתי (כי זה כבר קורה זמן מה...) והפנמתי לעצמי עצה שקיבלתי מאמא שלי, שאמרה לי "תסגלי לעצמך חוש הומור", ומבחינתי זה בעצם אומר, שכל פעם שאני על סך התמוטטות עצבים, אני עושה סוויץ הפוך על הפוך. אז כשהילד שלי מתחיל עם הקונצים שלו בהחתלה, אני נהיית מאוד דרמטית והופכת את כל העניין להצגה. בדרך כלל אני מתחילה עוד לפני שאני מביאה אותו למשטח ההחתלה. והנה רעיון: תגידי לו שאת הולכת לחתל את הדובי. וברגע שתלכי למשטח ההחתלה הוא כבר יגיע בעצמו, ותוך כדי "שיחה" עם הדובי, תשכיבי אותו ובלי שישים לב תחתלי אותו. לפעמים תתני לו לסגור לדובי את החיתול, או לפתוח אותו ולראות אם הדובי עשה פיפי או קקי... ככה, ממש משחק.
בכל מקרה, תנסי לעשות הכל עם חיוך ובסבלנות (ואני באמת יודעת שזה לא קל לפעמים. ובנוסף, לי יש עוד תינוק בן שבעה וחצי חודשים...).
תחזיקי מעמד..... ובהצלחה :-)

תודה רבה קונצי,

שלום לקונצי
תשובה מעולה ודרך נפלאה לעשות דברים.

אותם התנהגיות שאת מתארת.
אני אימצתי את הגישה של לא להתרגש מהבכי וזה ניגמר די מהר מעצמו.
בקשר להחתלה -פשוט עושים את זה.

שלום לך אימא יקרה
טוב שאת פונה למדור, כאשר את מרגישה שאולי התגובה שלך "גסה מדי" .
עלינו ההורים לדעת לבלום את כעסנו ולא להוציא אותו על הילדים שלנו. אנחנו רוצים גם לחנך בדרך זו את הילדים שלנו: מותר לכעוס אך אסור לבטא את הכעס בהתנהגות אלימה. צריך למצוא דרכים אחרות להוציא כעס כמו שיחה, וביטויים יצירתיים.
אז מה עושים?
מנסים עד כמה שניתן להפחית את אזורי הסכנה בבית, מצאי פתרון לחוטי החשמל, חוטים שניתן לנפנף בהם מאוד מסוכנים, בעיקר בשל החשש לנפילה. נסי לתלות אותם על וו ולהחביא מאחורי ארונית, או כול פתרון יצירתי אחר שתמצאי. בית שבו גדלים ילדים צריך להיות מותאם להם ויש למנוע מראש כול דבר העלול לפגוע בהם. אי אפשר לצפות שהילדים יזהרו בכול פעם.
ברור שהילדה עושה "דווקא" היא יודעת שאת לא מרשה והיא מוצאת דרך "להרגיז" אותך ואת נענית להתנהגות שלה בכעס רב ובאלימות.
כאשר הבית יהיה מותאם לביטחונה של הילדה יהיו פחות איסורים מיותרים, ולא תצאי מכליך כאשר את באמת דואגת לשלום הילדה שלך.
בהצלחה אורה

שלום לך אימא יקרה
הרגלי אכילה מפתחים מהגיל הרך ולכן חשוב שהילדה תתרגל לאכול מכול אבות המזון, ולאכול כמו שאוכלים "גדולים" כלומר לא בקבוק.
בגיל שנה וחצי לא צריך לתת בקבוק, את יכולה להתייעץ עם רופא הילדים/טיפת חלב ונהגי על פי עצתם, בכול מקרה על תעברי על הכמות של בקבוקים ביום. אל תוותרי ואל תציעי בקבוק אם היא לא אוכלת את ארוחותיה האחרות, לאט אט היא תתרגל, תני לה את הזמן הנדרש.
ביתר הארוחות פעלי על פי ההנחיות הבאות:
אפשרי לה לאכול לבד. הניחי בכול פעם כמות ממש זעירה בצלחה. ורק לאחר שתסיים את הכמות מלאי שוב את הצלחת בכמות זעירה, אל תסירי את עינך ממנה בזמן הארוחה. כאשר היא מתחילה "לשחק" עם האוכל. אמרי: " אם תמשיכי לשחק באוכל במקום לאכול, אני מבינה שאת שבעה ואוריד את הצלחת מהשולחן". אם היא ממשיכה במשחק הורידי את הצלחת ללא כעס ללא שום הערה נוספת, אל תחזירי את הצלחת גם אם תבכה. אם את חושבת שהיא עדיין רעבה, אל תתני שום אוכל לפחות בטווח של מחצית השעה. אחר כך הגישי שוב צלחת עם כמות זעירה של אוכל וחוזר חלילה.
חשוב שתקפידי לתת לביתך אוכל שהיא אוהבת, אין הכוונה לממתקים אלא אפשרי לה לאכול מה שאהוב עליה יותר מתוך אותה קבוצת מזון: למשל קציצות מטוגנות, קציצות במיץ עגבניות, רוטב בלונז', שניצל, שוקיים ...... אם הילדה לא אוהבת לגוון אפשר להגיש את אותו סוג אוכל מאותה קבוצת מזון ימים רבים.כמובן שיש לתת את כול קבוצות המזון : חלבונים, פחממות, שומן, ירקות ופרות .
בכול מקרה את תציעי "נישנושים". הם מיותרים לחלוטין מכילים הרבה שומן סוכר/ומלח שכולם מזיקים לבריאות. הרגילי את ילדתך ל"נשנש" פרות בין הארוחות- אפשרי לה לטייל עם שקית של צימוקים/חמוציות, פלחי קלמנטינות, ועוד...
בהצלחה אורה

שלום לך אימא יקרה
אני לא אשת בשורות, הטיול יכול לחכות.
הפעוטה קטנה מדי על מנת להשאירה ללא אף אחד מההורים.
חרדת נטישה בכול מקרה מתחילה בגיל זה
גמילה משד גם כך היא לא פשוטה
מצאו אפשרויות אחרות להינות זה מזו וזו מזה, ערב אחד בשבוע שבו תצאו לבלות ללא הילדות לאחר שכבר נרדמו.
בשלב זה תוכלו לטייל יחד עם הילדות, בכול מקרה חשוב להבין כי אי אפשר לאחוז את החבל משני הצדדים. פעוטות כול כך קטנים זקוקים להורים.
בהצלחה אורה

שלום לך אימא יקרה
הילדה צריכה מסגרת ברורה, גם אם היא לא נמצאת בפעוטון יש לארגן לה סדר יום קבוע.
אם הילדה לא קמה בבוקר העירי אותה לכול המאוחר בשעה 7.30 ארוחת בוקר משחק בבית חופשי או איתך, ואחר כך צאו מהבית לפעילות מעניינת וגם כזו שתוציא ממנה אנרגיה- גן שעשועים הוא אחת האלטרנטיבות המועדפות . בגינה גם ניתן לפגוש ילדים בני גילה ולהתחיל לבנות קשרים חברתיים. בסביבות השעה 12.00 חזרי הביתה אכלו ארוחת צהרים יחד ואפשרי לה לנוח לא יותר משעה. לקראת השעה שלוש מצאו שוב תעסוקה שבה הילדה תוכל להוציא מרץ, עדיף עם ילדים נוספים בני גילה. אם יש באפשרותך רשמי אותה לחוג במתנ"ס המיועד לגילאים אלו- בדרך כלל זוהי פעילות ג'מבורי מודרכת. צאי איתה אחת ליום להליכה רגלית על פי כוחותיה. לקראת השעה 18.00 התחילי בהתארגנות לשינה- ארוחת ערב מגוונת המכילה את כול אבות המזון. אמבטיה ארוכה ונעימה, משחק רגוע משותף, סיפור. אל תאפשרי לה לראות טלוויזיה מעל שעה ביום וגם את השעה הזאת חלקי לפחות לשני חלקים. צרי אווירה רגועה והשכיבי אותה לישון במיטה שלה לקראת השעה 20.00
בהצלחה אורה

שלום לך אימא יקרה
חלק גדול מאוד מהילדים קמים בשעה מוקדמת למורת רוחם של ההורים. קרוב לוודאי שכאשר יגדל יהיה לך קשה להעירו לבית הספר, אך זה לא מה שמטריד אתכם עכשיו.
בנוגע ל"הרגל הנוראי" אתם הקנתם אותו ואתם גם תכחידו אותו.
אז מה עושים?
לא נענים לדרישות ה"רודן". הוא לא "כול יכול" אתם ההורים שלו ובידכם הכוח והסמכות לחנכו על פי אמות מידה המתאימות לכם. פינוק אינו חינוך טוב ולכן עליכם להכחיד את ההרגל שאינו נובע מצורך אמיתי אלא מפינוק בלבד.
כאשר הוא מתעורר ויוצא מהמיטה עליכם להשגיח עליו או להחזירו למיטה. אם מתאים לכם אפשר לתת לו שוקו/חלב בבקבוק או בכוס שאיתה הוא מסתדר בכוחות עצמו. לא להאכיל אותו .
קרוב לוודאי שהדבר לא ימצא חן בעיניו, אך הוא יתרגל. הבכי יעיר את אחיו התינוק עד שהוא יבין שהוא לא מקבל את מבוקשו, זה עלול לקחת מספר ימים, אך אם תתמידו זה יפסק
בהצלחה אורה

מקבלת את תשובתך. אך ניסינו..... ולא עבד.
האם לתת לו לבכות ולהתלונן עד שיירגע? זה עלול לארוך שעה... או יותר....
האם יש לך רעיון לאיזה משפט שאפשר להגיד לו שעשוי לעזור?
תודה מראש.

שלום לך אימא יקרה
ניסינו ולא עובד מה?
עד שהתיאשתם?
צריכים להתמיד בתגובה. עיקביות והתמדה הם שני עקרונות מרכזיים בחינוך ילדים. מצטערת אך אין מילות קסם וגם לא קיצורי דרך, בכול אופן אני לא מכירה
בהצלחה אורה

שלום מיכל
לתינוק בן פחות משנה זה לא נקרא פינוק לישון במיטת ההורים..להיפך זה חיסון ובריא להמשך..החיים.
כדי למנוע פגיעה בזוגיות שלכם אני מציע.
1. שימו עריסה או מיטה קטנה מחוץ למיטה שלכם.ותנו לו לישון שם.
2. הקדישו חלק מזמן המיטה לעצמכם בילד זה לא יפגע.
3. הפינוק הוא אם הוא עושה דברים שפוגעים בו או באחרים או שאתם עושים בשבילו דברים שהוא יכול לעשות בעצמו .צריך לתת לו להתמודד כשהוא רוצה משהוא שעלול לפגוע בו או בכם.

שלום לך אימא יקרה
את מתארת כמה מצבי מעבר שאינם פשוטים למבוגרים, ובוודאי לא קלים גם לפעוט בגיל כה צעיר. גם מעבר דירה וגם הצטרפות תינוק חדש למשפחה.
האם הילד עובר שינויים נוספים? מה בנוגע לגן? חברים? וכו'
אתייחס קודם לנושא השינה- לישון לבד בחדר, לאחר שהורגל לישון בחדר ההורים, זוהי משימה לא פשוטה. עליך לתת לילדך זמן להתרגל. כיצד מסיעים לו להתרגל- נשארים לשבת לידו עד שיירדם כמה זמן שנדרש וכמה פעמים בלילה. אל תיקחי את המשימה הזאת על עצמך בלבד שתפי אדם נוסף .
בנוגע למעלית אם היא באמת מרעישה ומפריעה להירדמות, ואולי גם הרעש מפחיד, הייתי מנסה לבחון שוב את סידור החדרים בבית, ולבדוק אם ניתן למצוא מקום יותר שקט להעמדת מיטת הילד. או לחלופין למצוא אמצעים להקטנת הרעש של המעלית.
בנושא ההתלבשות- מה קורה בסוף המאבק? מי מנצח?
כמובן שלא הגיוני לאפשר לילד ללבוש מכנס אחד בלבד. הוא למד כי הנושא מטריד אתכם והוא מקבל המון תשומת לב בזכותו.
אז מה עושים?
מניחים בערב את הבגדים שבחר- אפשרו לו שתי אלטרנטיבות. כמובן שכאשר זוג המכנסיים האהוב עליו בכביסה מאפשרים לו בחירה בין שתי אלטרנטיבות אחרות. בבוקר מבקשים ממנו להתלבש. האם הוא יכול להתלבש לגמרי לבד בגיל זה???אם לא סייעו לו ללבוש את הבגדים שבחר אתמול בערב. אם הוא לא משתף פעולה הפעילו כוח רק במידת הנדרש על מנת להלבישו, ללא הטפת מוסר.
אין טעם לבזבז זמן יקר על בכי מתמשך שעל פי ניסיונכם לא יוביל לשום מקום טוב.
מה בנוגע לשיחה על הלידה הקרובה? חשוב לשוחח עימו על כך אפשר באמצעות ספרים המיועדים לכך, תנו לו אפשרות להגיב לנאמר, נהלו דו שיח.
בהצלחה ושיהיה בשעה טובה אורה

תודהר רבה לל אורה על העזרה,
בנוגע לשאלותייך,הילד בגן בסדר גמור,מאוד חברותי,משתתף וכו'.אני יודעת שהשינויים האלה הם קשים עבורו,הוא מאוד רגיש ומפונק,אנחנו מדברים הרבה על התינוקת שבדרך ב"ה,הילד כל הזמן מדבר עליה גם,מנשק לי את הבטן ומספר לי שהוא כבר מחכה לה.
אני רוצה לדעת עד מתי אצטרך לשבת לידו בהירדמות?לא כדאי כבר לנסות לחתוך את זה?
לגבי הרעש,הילד שלי רגיש מרעשים באופן כללי,גם כאשר אני מכינה עוגה או עושה פן הוא נרתע כך,המעלית בשלבי תיקון כך שאין כרגע אופציה אחרת(הבית קטן ולא אפשרי להחליף בחדרים).
יש לי שאלה לגבי הלבוש,אני עושה את מה שאמרת כבר שבוע וחצי והוא בוחר לעצמו את הבגדים אך בבוקר הוא מבקש את המכנס הספציפי שהוא אוהב ובוכה זמן רב למרות שמסבירים ומסבירים-מה לעשות?זה גורם לו להגיע לגן די עצוב וזה משפיע עליו,חשבתי לזרוק לגמרי את המכנס ולהמציא סיפור עליו.ותשובה אחרונה הוא לא מתלבש לבד עדיין..
אודה לתשובתך

שלום לך אימא יקרה
מצוין שהילד השתלב יפה בגן, מעבר אחד משמעותי וחשוב עבר בשלום. טוב שמדברים הרבה על התינוקות יחד עם זאת היו ערניים לתגובות שלו, ותנו לו להביע את רגשותיו בנושא.
בנוגע להירדמות לא היתי ממליצה ל"חתוך" תני לו את הזמן הנדרש. זאת הגישה שלי שהיא רכה והולכת עם טובת הילד אך יש גם גישות אחרות. בחרי במה שמתאים לך.
הקשיים בנוגע להתלבשות בבוקר אכן נובעים מפינוק. לכן נסי לעשות את מה שהצעתי בתשובה הקודמת בעקביות- להלביש את מה שבחרתם יחד אתמול בערב, ולא לוותר, להתעלם מהבכי ולהפסיק לשכנע. הוא מבין ולא זקוק להסבר נוסף בנושא. יש ילדים רגישים לרעשים על פי רוב זה עובר. טוב שהמעלית בתיקון נקווה שבהמשך הרעש לא יפריע. אם הבגד במצב טוב אכן הייתי מעלימה את המכנס המבוקש לכמה זמן, אפשר להניח בארון למעלה במקום בו אין סיכוי שיראה אותו. אם כבר השתפשף צריך לומר המכנס כבר היה משופשף ולכן זרקתי אותו וקניתי לך בגד חדש. יחד עם זאת נסי להבין מה הוא כול כך אוהב במכנס- אולי סוג הבד רך ונעים, אולי הגומי לא לוחץ אולי הוא אוהב את הצבע ונסי לקנות מכנסיים העונים לקריטריונים אלו.
בהצלחה ושיהיה בשעה טובה אורה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_תינוקות_טיפול_בתינוקות' id=link]רפואת תינוקות, טיפול בתינוקות[/a].

שלום לך אימא יקרה
קודם כול לא מתייאשים. יש לך שתי בנות פעוטות, שאחת מהן ממש תינוקת וגם השנייה עדיין מאוד קטנה. מצב לא פשוט לתמרון. ראשית חשוב להבהיר ל"גדולה" כי את לא מקבלת כול סוג של אלימות כלפי התינוקת וכלפי כול אחד אחר.
איך עושים זאת?
ראשית בזמן של רגיעה- הסבירי לה במילים כי אסור לשבת על התינוקת וכן גם לא ללחוץ לה את היד, זה כואב, היא קטנה ולא יכולה להגן על עצמה, ולכן את תגני עליה בכול פעם שתנסה לעשות זאת. ספרי לה כי גם אם מישהו ינסה להרביץ לה או לשבת עליה את תגני ני עליה מכוון שהיא הבת שלך ואת אוהבת אותה מאוד.
כאשר היא מתקרבת לקטנה בשעת תסכול מנעי ממנה מראש את ההתנהגות התוקפנית- ללחוץ יד של תינוקת ולשבת עליה זוהי אלימות כלפי התינוקת. אם לא הצלחת להגיע בזמן קחי את התינוקת על הידיים, אמרי שאת מאוד כועסת על ההתנהגות שלה. אל תענישי, אל תטיפי מוסר, אל תגידי שהיא ילדה רעה וכו.
בנוגע להתנהגות הכללית של ביתך הבכורה- כול דבר אמרי רק פעם אחת ולא יותר.
מכוון שלא הבאת דוגמאות לא אוכל להתייחס לצורת ההתנהגות המתאימה ביתר פרוט.
בכול מקרה נסי למצוא מישהו שיקל עליך את השהות עם הבנות בשעות ששתיהן איתך.
וכמו כן מצאי זמן שבו את מקדישה לילדה לבד ללא נוכחות התינוקת.
בהצלחה ואל ייאוש אורה

ביקשת דוגמאות לגבי הבקשות החוזרות שלי. למשל כשאני מבקשת ממנה להוריד נעליים כשהיא נכנסת לבית משום שהנעליים מלוכלכות- היא פשוט מתעלמת וממשיכה בשלה, אני מבקשת מספר פעמים עד שאני מורידה בעצמי ובדרך מתעצבנת, או לגבי מקלחת, אוכל....כל דבר . למשל בבוקר כשאני מבקשת ממנה לשים מעיל, עד שאני לא שמה לה בכוח זה לא קורה.
האם אני מתעקשת יותר מדי- האם הדרך היא לבקש פעם אחת ואם לא קורה פשוט לעשות בעצמי בלי להגיד מילה?

שלום לך אימא יקרה
הבנת יפה את העיקרון. בקשי כול דבר רק פעם אחת.
בדוגמת הנעלים- ראשית חשוב לי לציין כי בהרבה בתים אין הקפדה על חליצת נעלים בכניסה לבית בדקי עם עצמך עד כמה זה באמת חשוב לך, (האם כול מי שמגיע הביתה חולץ את הנעלים בכניסה?), האם אפשר אחרת כמו למשל לחלוץ נעלים ולהוציא את החול בספסל ליד הגן או בגינה/על ספסל לפני הכניסה לבית. אם יש בוץ על הנעלים אולי ניתן לנקותם עם מטלית לחה לפני הכניסה ועוד....
אם בכול זאת את מקפידה על כניסה לבית ללא נעלים, בקשי מביתך לחלוץ נעלים לפני שאת פותחת את הדלת, תני דוגמא אישית- חילצי את נעליך לפני הכניסה הביתה. אפשרות אחת היא לא לפתוח את הדלת עד שתחלוץ לבד, אפשרות שנייה לחכות דקה ואם ביתך לא חולצת בעצמה לחלוץ לה את הנעלים, תוך הפעלת כוח מועט ככול שניתן רק כזה שאת נאלצת להפפעיל על מנת לחלוץ את נעליה. אל תכעסי אל תטיפי מוסר. אם היא חולצת ביוזמתה- עודדי אותה על כך, ניתן לומר משהו כמו:"אני רואה שאת כבר ילדה ממש בוגרת, את מצליחה לחלוץ את הנעלים לבד בכניסה לבית ומבינה כי כך יהיה לנו בית נקי שנעים לגור בו".
לא הבהרת את נושא האוכל והמקלחת כך שקשה לי להגיב.
בנוגע למעיל בקשי פעם אחת ללבוש מעיל אם אין תגובה תוך דקה הלבישי לה את המעיל בעצמך שוב ללא הטפת מוסר, כעס או הפעלת כוח מיותר.
כאשר כולם רגועים, ( לא בבוקר) הסבירי מדוע חשוב ללבוש מעיל כאשר קר בחוץ, גם כאן חשובה הדוגמא האישית, האם את לובשת מעיל לפני היציאה? אם כן אמרי עכשיו אימא לובשת מעיל כי קר בחוץ, לבשי בבקשה את המעיל, על מנת שגם לך יהיה חם ונעים.
בהצלחה אורה