פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רב,

יש לי שני ילדים בני ארבע ושנה וחצי. לאחרונה החלטתי לחזור למעגל העבודה ואני מאוד מתלבטת להיענות למישרות בהן הילדים צריכים לשהות עד שעה חמש בגן.

עשיתי הפסקה ארוכה בה לא עבדתי לטובת הילדים, וכיום אני כבר לא יכולה להישאר בבית. אני מנסה להבין אם יכול להשפיע לרעה השהות הארוכה בגן בה גם לא רואים את אמא, או להתפשר ולחפש משרות פחות טובות במשרה חלקית. אני כרגע מנסה לראות את טובת הילדים בלבד, מה גם שההסתגלות לגן אצל בני הקטן עוד לא התייצבה.

מצד שני, אני כל הזמן שומעת מסביבי: "מה עושות כל האימהות??הילדים מתרגלים"

האם זה אכן כך?

שלום, הכנסתי את ביתי בת השנתיים לגן פרטי לחצי יום עד 13:00, לאחר ששהתה איתי בבית שנתיים, לא היתה באף מסגרת .
ביומיים הראשונים נפרדתי ממנה היא בכתה ולדברי הגננת היא נרגעה מיידית, אכלה ארוחת בוקר. לאחר יומיים היא לא בכתה בבוקר היתה עצובה ורצה לכיוון אחת הסייעות, אוכלת בוקר וצהריים וגם עושה פיפי בשירותים( היא גמולה), הבעיה היא שאני מגיעה לאסוף אותה בצהריים היא יושבת משחקת בשולחן וכשהיא רק רואה אותי היא מחמיצה פנים ומתפרצת בבכי, זה לא מובן לי, למה היא בוכה כשהיא רואה אותי ואח"כ היא מחייכת. למה זה ככה? זה בסדר? או שהיא מאוד רוצה לבכות בגן ומתאפקת עד שהיא רואה אותי?

יש לי שאלה - יש לי תינוק בן חודשיים אנו מעוניינים לטוס איתו ליוון לכמה ימים הוא עדיין לא התחסן בחיסון המחומש. האם יש איזו סכנה לטוס ללא חיסון זה ? אודה.

הפעוט בן השנתיים לא מקבל טיפול כמצופה,
הן בעזרה האכלה והן בהחלפת חיתולים ?

האם למרות שיש חוזה לשנה ,
וגם תשלומי צ'קים ששולמו מראש,
יש אפשרות עדיין לבטל ?

שלום רב,
קטנטונת בת חדשיים+3 שבועות ילדה ראשונה שלי.
יש לי בבית כלב שנביחותיו מאוד מבהילות את הילדה, בעיקר הנביחה הראשונה שלו שהיא נורא חזקה ומקפיצה אפילו אותי.
הילדה נבהלה ממנו פעמיים בבכי היסטרי. התגובה שלי: הרמתי אותה במהירות עם חיבוק חזק והצמדתי אותה לגופי וקירבתי אליה את הלחי שלי. כך נרגעה. בעזרת מוצץ.
האם התגובה שלי הייתה נכונה?
כיצד אני גורמת לה להתרגל לנביחות ולא להיבהל מהם?
איזה נזק הפתחותי זה עלול לגרום?
עם מוצץ או בלי מוצץ ?( על מנת למנוע התמכרות אליו )

חשוב לי לציין שהילדה רגילה להיות תמיד ברעש.ישנה ברעש. המשפחה היא מאוד גדולה ותמיד עוברת מיד ליד ללא בהלה. לעיתים אם מטלטלים אותה בפתאומיות היא פותחת אישונים ומכווצת את גופה. הבהלה שהייתה לה שהיא הייתה שוכבת על הגב נעלמה לחלוטין לפני כשלושה שבועות.

תודה

מגי

היי.

יש לנו ילדה בת 15 חודשים. היינו איתה בטיול לארה"ב למשך כשבועיים, כאשר במהלך השבועיים האלו היא היתה ילדה מדהימה. הסתגלה מהר מאוד לשעון החדש (10 שעות הבדל), היתה מרותקת מכל הגירויים והצליחה לישון טוב בעגלה כשהתעייפה.
מהיום שחזרנו לארץ (לפני כשישה ימים) עשינו כל מה שרק אפשר כדי לעזור לה להתגבר ביתר קלות על הג'ט לג ומהר מאוד החזרנו אותה לשגרה שהורגלה אליה, אבל...........

בכל זאת, במשך כל השבוע האחרון הילדה מתעוררת במהלך הלילה (כל פעם בשעות שונות) ונשארת ערה בין 3 ל- 4 שעות לסירוגין, ומעבר לעובדה שהיא עירנית לחלוטין, היא נתקפת בכי היסטרי מלווה בצעקות אמא, אבא... ונורא קשה להרדים אותה חזרה.

אנחנו די נואשים, כיוון שאנחנו לא יודעים איך לעזור לה.
הדבר האחרון שניסינו הוא לפרוס לה מזרונים ליד המיטה שלנו כדי שתישן לידנו, לפחות כדי להקנות לה תחושת ביטחון לאחר שבועיים שהיא ישנה במחיצתנו.

יש לציין שהיא גם התחילה גן חדש, כך שחשוב לנו להעיק עליה כמה שפחות עם נושא השינה, אך מצד שני, לא רוצים להקנות הרגלים לא טובים.
עד לנסיעה זו לא היו בעיות שינה מיוחדות. היא היתה נרדמת די בקלות לבדה במיטה שלה, מדי פעם עם התערבות מצידנו, שמלווה בעיקר בכניסה לחדר, ליטוף או טפיחה על הגב וזהו.

אשמח אם מישהו יוכל לייעץ לנו איך אנחנו יכולים להתמודד עם הבעיה ולהקל עליה כדי שהיא וגם אנחנו נוכל לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. הדבר מקשה על ההסתגלות שלה בגן וכן על ההתמודדות שלנו במקום העבודה.
כמו כן, האם ג'ט לג שנמשך כמעט שבוע הוא דבר נורמלי?

תודה :)

בתי בת שנה ושמונה חודשים, היתה איתי בבית עד גיל שנה וחודשיים, ואח"כ פעמיים בשבוע כאשר למדתי, היתה עם אמי. היא ילדה מקסימה, נבונה, עדינה וחברותית, אך לוקח לה זמן להיפתח בפני זרים ("מפשירה לאט"). לאחרונה אני מרגישה שמתחיל לשעמם לה בבית, ולכן החלטתי להכניס אותה לפעוטון לחצי יום. ביקרנו בפעוטון בישוב שלנו, והתרשמנו מאוד לטובה: המטפלות מקסימות, והמקום נעים ומרווח. השאלה שלי נוגעת לקבוצת הגיל המתאימה- הפעוטון מחולק ל-2 קבוצות עפ"י השנתון של הילדים: ילידי ינואר עד דצמבר 08' בקב' הגדולים, וינואר עד דצמבר 09'- בקב' הקטנים. בתי ילידת סוף דצמבר 08', ובעיקרון אמורה להצטרף לקב' הגדולים. עם זאת, היות שהיא בדיוק "בתפר", ניתן להכניסה גם לקב' הקטנים. בקב' הגדולים היא תהיה הכי קטנה, ובקטנים- הכי גדולה... השאלה היא מה עדיף? להיות "ראש לשועלים" או "זנב לאריות"? מצד אחד, היא תוכל להתפתח וללמוד יותר מהגדולים, אך אני חוששת שבגלל שהיא כ"כ עדינה, היא לא תעמוד על שלה ותהיה כנועה וותרנית. מצד שני, בקב' הקטנים לא יהיה לה מספיק אתגר (היא מאוד נבונה, מבינה ממש כל מה שאומרים לה, מדברת כ-50 מילים, ומתקשרת איתנו מאוד יפה). מה יותר נכון עבורה?

שלום רב!

בני בן 1.8, נכנס בתחילת החודש לראשונה לגן. עד כה היה איתי בבית, לא שהה באף מסגרת, לא עם מטפלת/סבתא. הכניסה לגן מלווה בהמון בכי, היסטריה. אנחנו השארנו אותו עד כה למספר שעות בלבד בכל יום, ורוב הזמן הזה הוא בוכה או מבלה על הידיים אצל אחת המטפלות. לא שותה, לא אוכל, לא מתעניין בשום דבר. מאז שנכנס לגן, גם התנהגותו בבית השתנתה באופן קיצוני. הוא לא מאפשר לי ולבעלי לעזוב אותו אפילו לרגע, גם אם זה בתוך הבית, מסרב להירדם במיטתו ודורש להירדם ולהמשיך לישון אצלינו במיטה. יש לציין, כי עד כה לעולם לא ישן איתנו במיטה, נרדם באופן עצמאי במיטתו וישן לילות שלמים, רצוף, ללא בעיות מיוחדות. כעת מתעורר לעיתים קרובות, תוך בכי ולא רוצה להירדם לבד. גם באופן כללי הוא עצבני יותר, צועק, מרים את הקול אם אין ברצונו לעשות משהו שמבקשים ממנו.
אני מבינה שאלה בעיות הנובעות מקשיי הסתגלות, אך אני מאוד חוששת שבעיות השינה שהחלו להתפתח יהפכו לתבנית קבועה. אני מצד אחד רוצה לרכך את חרדותיו ולכן מאפשרת להיות איתנו, לישון איתנו, מצד שני, הוא הופך את זה להרגל קבוע. מה שברצוני לדעת, האם בעיות אלה מצריכות טיפול מיוחד? מקצועי? האם להמשיך עם ההסתגלות לגן, למרות שברור כי התהליך משפיע לרעה על התנהגותו?
סליחה על האורך, זה נושא שמאוד מדאיג אותי.
תודה רבה ויום טוב!

שלום רב יש לי ילדה בת שנה ו9 היא לא במסגרת עדיין הבעיה איתה שהיא קצת פחדנית/ חרדתית
בעיקר הבעיה היא שהיא רואה ילדים קטנים היא מפחדת בגיל שלה למשל אם אני הולכת איתה לגן ציבורי היא משחקת יפה שאין אפ אחד אבל שמתחילים להגיע ילדים בני גילה היא מפחדת רוצה על הידים שלי כאילו ראתה שד אם מבוגרים זה לא קורההיא יותר בטוחה וגם עם ילדים שהם קצת יותר גדולים ממנה. אבל היא סובלת מחרדות למשל אני לוקחת אותה לבית של אמא שלי שהיא מכירה אותה ומכירה את בני המשפחה היא פוגשת את אחי שרואה אותו לא הרבה אבל מכירה אותו היא מתחילה לצרוח רבע שעה אני לא מוותרת לה ונשארת לידו ואז היא נרגעת ומתנהגת כרגל פחות או יותר. לעומת זאת שיש ילדים בגיל שלה היא בוכה כל רגע וכאילו נמצאת בחרדה לא כאילו היא בחרדה.אני רוצה לציין שלמרות שהיא איתי בבית מגיל אפס אני לקחתי אותה לגן הצביבורי כבר שהייתה קטנה אבל תמיד היא בצד מפחדת לא מוכנה להתקרב לילדים בגילה.
היא ילדה בריאה בדרך כלל מבחינה מוטרית עושה הכל לאט בשלבים התחילה ללכת בגיל שנה ו 8.
לדבר מעט מילים.
אני רוצה לציין שהיית תקופה לא כל כך טובה בבית היו קצת מריבות עם בעלי אבל עוד לפני זה היא הייתה חרדתית .
מה ניתן לעושת כדי שתתגבר על הפחד הזה שמגביל אותה להיפתח לילדים?

בגן של בתי (בת השנתיים) פיזרו בתחילת השנה חול בכל החצר! החצר נראית עכשיו כארגז חול אחד גדול.
בתי חוזרת הביתה מלאה בחול.
האם זה בריא? אני מבינה שארגז חול יכול להיות מאוד מפתח אבל החול צריך להיות נקי ומכוסה בשעות שבהן הילדים לא משחקים בו. שם החול חשוף כל הזמן. אני קצת חוששת מההשלכות. אני מחפשת חומר כתוב לגבי זיהומים ואם מומלץ או לא מומלץ לתת לילדים לשחק בגן כשהחול ככה חשוף כל הזמן.

אשמח לקבל מידע מקצועי בעניין.
תודה!

בן שנה וחצי מרביץ נושך זורק חפצים גם מסוכנים וכשמנסים להבהיר לו שאסור, ניסינו בכל דרך אפשרית -תקיפות ונחישות שקטה פשוט לעצור אותו , לחלופין - כעס, - לחלופין צעקות (שאתה חוטף שלט של טלוויזיה או טלפון אל חוטי בראש זה כואב) ,הילד מתגלגל מצחוק כאילו משתעשעים איתו וממשיך לזרוק - לנשוך וכו' אני לא בטוח שהוא מבין שאסור וכך לא מצליחים להציב לו גבולות , אשתי לעומת זאת חושבת שהוא מבין וזאת הדרך שלו "לצאת" מהמבוכה של העמדת הגבול..
אם הייתי שומע את הסיפור של עצמי מהצד מאדם אחר הייתי עונה לו שאין מצב ובכל מקרה לא קשה להבהיר לילד בן שנה וחצי שאסור או שכועסים על מעשיו או להבהיר לו שהמעשה שעשה אסור לעשותו, אבל הנה אני נמצא בסיטואציה וחסר אונים מנסים להיות תקיפים ושוב פעם הא לוקח את אותו חפץ או מנסה לקחת תוך שאנחנו מונעים ממנו פיזית ומנסה או שזורק תוך שהוא מתגלגל מצחוק
דרך אגב מסך הLCD בסלון כבר שבק חיים

אני אמא לתינוק בן שנה ו10 חודשים הוא מאד קשור אלי
ופחות לאביו אני רוצה שהם יתקרבו אחד לשני ומנסה לקרב ביניהם
אני דואגת שהם יבלו זמן ביחד לבד אבל בהתנהלות
היומיומית מקלחות, שינה הבן שלי רוצה רק אותי
איך אני יכולה לגרום לשניים האלה להיות יותר קרובים

פיצי בן 11 חודש שוקל שוקל 8.5 ק"ג
אמא שלי הפתעה וקנתה לו מתנה כיסא בטיחות
האם אפשר כבר ללעבור לכיסא?

שלום,
אני אם לתינוק בן שנה ולאחרונה אני מתקשה מאוד להתמודד עם התנהגותו, והמצב הולך ומחמיר.
אני סטודנטית במערכת לימודים אינטנסיבית ולכן נאלצת פעמים רבות להשאיר את בני בהשגחת הוריי, ולכן ישנן שעות רבות , ולעיתים רחוקות אף ימים שלמים, בהם אינו רואה אותי.
שלא בנוכחותי הוא מתנהג מצוין, ילד חכם, סבלני פעלתן וכו. אך כאשר אני נמצאת איתו, הוא פשוט הופך את עורו וזה הופך להיות בלתי אפשרי להיות איתו. הוא רק רוצה אותי, כל הזמן בוכה, לא מסכים להיות עם הוריי או אחותי, שהם אלו שבדר"כ שומרים עליו. הוא גם נותן מכות ומושך בשיער, ופשוט הופך להיות ילד מאוד קשה.
שלא ישתמע מדבריי שהוא כמעט ולא נמצא איתי. הוא רוב הזמן איתי. אני פשוט מנסה ללמוד בחדר בשקט, בזמן שהוא עם שאר בני המשפחה וזה בלתי אפשרי.
בני משפחתי אומרים לי שזה נובע בעיקר מהמתירנות שאני מפגינה כלפיו, והעובדה שאני מסכימה לו לעשות הכל ולעולם לא כועסת. ייתכן והם צודקים. ייתכן וזה גם נובע מהגעגוע שלו, ומרגשות האשם שלי המלוות את העניין. בכל מקרה, אני פשוט לא יכולה להמשיך כך!!
צריכה את עצתכן בדחיפות.
תודה!

שלום , יש לי תינוקת מתוקה בת חצי שנה , ילדה טובה , מתפתחת יפה ומאוד נוחה.
עלי לציין שאני איתה בבית כבר חצי שנה ובעלי עובד מאוד קשה וכך יוצא שאני רוב הזמן איתה
הבעיה היא שכשאני נמצאת בסביבה היא רוצה רק אותי , היא ממש מושיטה ידיים לעברי ומתחננת שאני ארים אותה .
אם מישהו אחר מרים אותה היא ממש מחפשת אותי ...
מה זה אומר?
האם זה אומר שאני עושה משהו לא בסדר?
ממש בהתחלה הייתי קצת אמא לחוצה וזה מהר מאוד עבר לי ושחררתי
האם זה פשוט האופי שלה?
אשמח לתשובה