פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום תמר,
ההיצמדות המוגברת של בנך אלייך מבטאת לא רק חשש מפני זרים אלא גם חשש מפני נטישה או 'חרדת נטישה' וזהו דפוס מאוד אופייני בגילו. פעוטות בגיל הזה כבר יודעים היטב שההורה המטפל הוא שיכול לסייע להם בצורה הטובה ביותר ועל כן מעדיפים את חברתו. הוא חושש שתתרחקי כיון שלא בטוח שאביו, או אחרים, יוכלו להבין אותו באותה מידה, לסייע לו ולבלות איתו באופן שהוא רגיל ומעדיף. התפרצויות הכעס יכולות להיות כתוצאה ממצבי החרדה הללו, ועשויות להיות להן גם סיבות אחרות, קשה לי להעריך מתוך מה שכתבת: מתי מופיע? באיזה תדירות?
ולגבי הכניסה למעון, יתכן שיהיה לו קשה בהתחלה, ובוודאי מכיון שאת מרגישה שההזדקקות שלו אלייך נמצאת בשיאה, אולם בהנחה שמצאת עבורו מקום נעים וטוב, הרי שבהדרגה שניכם תתרגלו....אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו בנושא

ובנוגע להתלבטות האם לפנות לייעוץ : נראה לי שאת אולי מרגישה מאוד לבד בכל ההתלבטויות האלה, יש לך הרבה שאלות ונושאים בהתמודדות איתו שמטרידים ומלחיצים אותך וזאת סיבה מצויינת לפנות לעזרה.....
בהצלחה,
מיכל

בני כאמור קשור אליי מאוד ולאביו לעומת זאת בכלל לא.
אני מרגישה שבעלי לא מקדיש לו מספיק זמן איכות.
כשאני מנסה לדבר על כך עם בעלי ולומר לו שהיחסים ביניהם יכולים להפגע אם לא ישתדל יותר, הוא אומר שזה ממש שטויות מה שאני אומרת.
אני לא צודקת???
מה אני יכולה לעשות??

שלום gb,
תמונת המצב שאת מתארת מתאימה מאוד לשלב ההתפתחותי של ילדייך: שניהם בונים את זהותם המגדרית ומתחילים להזדהות עם ההורה בן אותו המין. מכיון שהיחסים ביניכם טובים, בנך 'מרשה לעצמו' להביע את העדפותיו ולומר לך - בלי חשש שתכעסי עליו או תפסיקי לאהוב אותו - שהוא מעדיף את אבא שלו. מותר לו להעדיף את אביו, אבל הוא לא יכול לקבוע מי מכם יטפל בו (מקלחת, לבוש וכו') אלא אתם קובעים זאת, ובוודאי שלא יקבע האם אביו יטפל גם באחותו. כדאי לומר לו שגם אבא אוהב אותו מאוד, אבל אבא אוהב גם את אחותו באותה מידה, וכך גם אימא, ושניכם יכולים להנות ממנו יחדיו. בנוסף, מומלץ מאוד לייצור הזדמנויות בהם כל אחד מכם יבלה זמן-נפרד עם הילדים לסירוגין, זמן פרטי רק של כל אחד מהם עם ההורה: זה חשוב בכל משפחה בה ילדים קרובי-גיל, ובוודאי עם תאומים. אם בנך ידע למשל שביום שני הוא הולך לחוג התעמלות עם אבא אבל בימי חמישי יש לו זמן רק עם אימא (ולהיפך), הרי שזה עשוי להקנות לו 'רגיעה' מסוימת.
בהצלחה,
מיכל

נכון בהחלט!
אך אכי חשוב הוא שהאימא תרגיש רגועה ובטוחה ברגע שמוסרת את הילדה לסבתא, מכיוון שהילדה תרגיש את ההתלבטות של האם ויכולה להגיב בקושי בפרידה.
בברכה

שירה שלום,
בנך מגיב בהתפרצויות כעס המשקפות את הצורך המוגבר שלו בעצמאות ובשליטה באופן טיפוסי מאוד לגילו וזה אכן עשוי לגרום לעיתים להורים להתשה מוחלטת ולהתפרקות. המצב הופך מורכב עוד יותר כאשר פעוטות מרגישים שההורים שלהם חסרי-אונים מולם, ואז, במטרה (בלתי מודעת) לוודא שאת "תעמדי" בהתנהגות שלו ולא תמוטטי, הוא מגביר את העוצמות שלו עוד יותר:P צורח יותר חזק, דורש עוד וכדומה. כל זה בציפיה שאת תוכלי לעצור אותו, להרגיע ולהגיד לו מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון.
אני מניחה שהוא מרגיש היטב את הקושי ואת המצוקה שלך, ואולי אף את הבדידות ואת מורכבותה של התקופה. לא ציינת מה הקשר שיש לו עם אבא שלו, ועד כמה נוכחותו קיימת בחייכם, אולם בוודאי הפרידה והניתוק לא תורמים כעת וגם אם הוא עצמו כלל לא מכיר את אביו, הרי שאת יודעת היטב שהיה יכול להיות אחרת.
בנך זקוק להרבה מאוד תמיכה וגבולות על מנת להרגע, כלומר חוקים ברורים מאוד לגבי התנהלותו בבית בכל תחום (גם גמילה), והרבה מאוד סבלנות והבנה מצידך. זה יכול להיות מאוד קשה לעשות את זה בכלל, ובוודאי לעשות את זה לבד ולכן אני מאוד ממליצה לך לגייס את כל מי שניתן לעזרתך (אחות/סבתא/מטפלת) וכן לפנות להתייעצות ולעזרה מקצועית. אוכל להפנות אותך למקום מתאים באיזור מגורייך.
בהצלחה,
מיכל

שלום שירי
מעבר דירה עשוי להיות חויה מורכבת עבור פעוטות, ובייחוד כשמדובר בילדים בעלי רמת רגישות גבוהה במיוחד שנדרכים משינויים. הכנה היא מילת המפתח, ובמקרה שלכם, בגלל שהמעבר הוא למקום מוכר לה, הרי שזה עשוי להיות קל יותר. שתפו אותה באריזה ובהכנות ככול הניתן, אפשרו לה לארוז קופסא של החפצים האהובים עליה ולהכין לעצמה תיק שיהיה איתה ביום המעבר. מומלץ להכין אותה לגבי הסדרי המגורים החדשים: איפה היא תישן ואיפה אתם תישנו בבית של סבתא, איפה יהיו הרהיטים, הצעצועים והבגדים שלה ואפשרו לה להיפרד מאלו שלא עוברים איתכם. במידת האפשר תנו לה להיות נוכחת ביום המעבר, חשוב שתראה שהחפצים לא הולכים לאיבוד, מועברים על ידי משאית וכו'.
גם אם היא אינה מדברת עדיין, היא בוודאי מבינה הרבה יותר, ובעיקר יכולה להרגיש ולחוש בהתרחשויות ובמתח שאתם חווים. ככול שההכנה תהיה טובה, כך יהיה לה קל יותר. ובעיקר, הביטחן שלה אינו 'הבית', אלא אתם, ההורים שלה -ולכן אתם שתוכלו להקנות לה את אותו בטחון שוב, גם אם זה יהיה קשה יותר בהתחלה. דווקא ואולי הנוכחות של סבא וסבתא עשויה להקל: עוד מבוגרים שאוהבים אותה ויכולים לתמוך בשנוי (האם זה שנוי רצוי מבחינתכם?? ילדים רגישים נוטים לחוש בזה ולהגיב בהתאם.....)
בהצלחה,
מיכל

אני מחכה לתשובה בבקשה.

שלום יולי,
האופן בו בתך למדה להירדם באמצע הלילה מושפע מהאופן בו היא נרדמת בראשית הלילה. בתך למדה להירדם באכילה, ולכן היא זקוקה לאכילה כדי להירדם שוב, למרות שזה לא לצורך סיפוק של רעב. כלומר, אם בתך תלמד דרך חדשה להירדמות בתחילת הלילה, היא תוכל ליישם זאת גם כשהיא מתעוררת. גם מבוגרים מתעוררים באמצע הלילה, אך למדו להרדים את עצמם: ליטוף כרית, שתיה קלה, או אפילו קריאת ספר. אותם הרגלים של ההירדמות הראשונית יכולים לשרת גם באמצע הלילה.
לפיכך, מומלץ מאוד ללמד את בתך הרגלי הירדמות אחרים, שאינם תלוים באכילה או בנוכחות שלך. זה עשוי להיות קשה ומחייב את סבלנותך, ומוטב לאפשר שינוי הדרגתי (למשל, לעבור תחילה לשתיית מים), אבל זה חשוב מאוד לעצמאותה ולשם השינה של שתיכן.
בהצלחה,
מיכל

זאת לא פעם ראשונה שמתעלמים ממני

שלום rebeka,
מהתיאור שלך ומבלי להכיר את בנך קשה לדעת מהו הגורם המדויק לתגובות חדשות אלה,
בהנחה שמדובר בפעוט מפותח היטב, אני מניחה שזוהי רק עירנות מוגברת לגירויים שבעבר הוא הצליח להתעלם מהם וכעת, כשהוא כבר יודע מהו 'רעש' מוכר (כלומר הרעשים הרגילים ששל הבית והסביבה שאותם הוא מצליח לסנן) הוא מבחין יותר ברעשים חדשים שמפרים את שלוותו. סביר שהוא גם מסוגל כיום להתרכז יותר בפעילות ולכן הרעש המפתיע מפריע לו יותר מבעבר. חשוב להרגיע אותו ככול הניתן ולהסביר שמדובר ברעש חולף וכו', וכן לנסות להכין אותו לקראת רעשים יזומים שבהם ניתן לשלוט, כמו למשל מכשירי חשמל שמפעילים בתוך הבית. ניתן גם לתת לו להפעיל רעש בעצמו לשם הגברת תחושת השליטה, למשל על ידי כלי נגינה, סירים וכו'.
בהצלחה,
מיכל

שלום רינת,
הצורך של בתך בקרבה מוגברת אליך או בהגברת השליטה על הסביבה לא משקף 'התנהגות תלותית ולא מפותחת', אלא משקף תגובה שלה למצב חדש איתו היא אמורה להתמודד. בתך מרגישה בשינוי הקרב: בבטן שלך שהולכת ותופסת מקום, בעייפות שלך, בהכנות ואולי גם בחוסר הסבלנות כלפי ההתנהגות שלה (שדווקא מאוד מתאימה לגיל). כל אלו לא עושים אותה ל'פחות-מפותחת' אלא מדגישים את העירנות הרבה שלה ואת רגישותה. הצורך המוגבר בשליטה אופייני לתקופות בהן ילדים חרדים ומתוחים יותר - הם מנסים לקבוע ולהחליט איפה שניתן.
אני ממליצה לדבר עם בתך ולעזור לה להבין מה קורה לה, לעזור לה להתכונן לקראת התקופה המורכבת עומדת בפנייה, אז התגובות עשויות להחריף עוד יותר. תוכלי לומר לה משהו כמו: "את רוצה להיות הרבה עם אימא כי את מרגישה שאימא עסוקה" או "את דואגת שכשהתינוקת תיוולד לאימא יהיה פחות זמן לשחק איתך". כמובן שבמקביל חשוב מאוד להגביל את התנהגותה במקרים שצריך: היא לא תוכל לקבוע האם הגננת תקריא סיפור או לא, ויש להיות מאוד ברורים בעיניין הזה.
ככול שתעשו הכנה טובה יותר עכשיו, כך יהיה לה קל יותר להתמודד עם הלידה הקרובה.
בהצלחה,
מיכל

שלום אור,
לצערי, אין כל כך מה לעשות: ישנם תינוקות קטנטנים שמתקשים מאוד לשאת נסיעות, הם סובלים ומתנגדים, צורחים ומתמרדים והבשורה הטובה היא שזה לרוב עובר אחרי כמה חודשים.
אבל בפירוש יש מה ל א לעשות: בשום אופן לא להוציא אותה מכסא הבטיחות. זה מסוכן ביותר ואסור על פי חוק.
לפיכך, העצה היחידה היא לנסות לתזמן את זמני הנסיעה לסיום זמני האכילה שלה על מנת שתישן, להשתדל לא לנסוע איתה לבד ובכלל למעט בנסיעות (אני מקווה שאתם לא מתגוררים ביישוב קטן ומרוחק....). נסי להסביר לכולם בנימוס שהתינוקת שלך מתקשה בנסיעות ואם מישהו רוצה לראותכן מוטב שיבוא הוא עד להודעה חדשה, ואני מקווה שההודעה תגיע בקרוב.
העובדה שגם בעגלה לא נעים לה מרמזת אולי שהיא לא נהנית מתנועה חזקה ולכן כדי לנסות לערסל אותה בעדינות, להשתמש יותר במנשא וכדומה. אם אין שינוי משמעותי עד גיל חצי שנה כדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק התפתחותית שמכירה את תחום הוויסות התחושתי: יתכן והיא סובלת מקושי בתחום זה ותוכלו לקבל הדרכה מתאימה.
בהצלחה,
מיכל

היי אור,

אני רק יכולה להגיד לך שגם לבתי (היום בת 1.7) היתה תקופה שאי אפשר היה להכניס אותה לאוטו. אבל התעקשתי והיא היתה בוכה, ובשלב מסויים זה עבר לה. כמובן שאי אפשר לדעת אם הסיבות הן זהות, אבל אולי...
מקווה שישתפר
סיון

בנוסף (שכחתי להזכיר) היא אינה מוכנה לקחת מוצץ.
ניסינו להרגיל אותה מגיל מאוד קטן, אך היא מסרבת. היא זורקת אותו, והמוצץ אף גורם לה לבחילה.
:(

שלום אור,
בתך צעירה מאוד והיא עדיין זקוקה לאמצעי חיצוני, כמו בקבוק או נדוד, על מנת להירדם. זה מאוד אופייני לתינוקות רכים שעדיין לא רכשו סדר יום והרגלים. על מנת שהיא תרדם במיטה שלה יש להניח אותה שם כשהיא ערה ורגועה, בסמוך לשעת השינה שלה ואחרי ארוחה. מומלץ דווקא לנסות להפריד את השינה מהאכילה ולאפשר לתינוק להתרגל להתעורר לתוך ארוחה ולא להיפך. הפרדה זו מאפשרת רכישה של הרגלי שינה עצמאיים - הירדמות שלא על השד או עם בקבוק, וכן אכילה עם הקימה, בדומה להרגלי אכילה המאפיינים ילדים בוגרים יותר ואף מבוגרים.
ולגבי המוצץ: זה עיניין של הרגל ושל למידה, נסי סוגים שונים ובזמנים שונים, לא אחרי ארוחה, אלא דווקא לקראת שינה. יש תינוקות שצריך לשכנע קצת יותר מאחרים, אבל לעיתים ההתמדה שווה....
וגם: לא מומלץ לתת לתינוק לישון בטרמפולינה שגורמת הטייה בעמוד השדרה, פיזיוטרפיסטים ממליצים על השהות שם לפרקי זמן קצרים בלבד.
בהצלחה,
מיכל

שלום יוסי,
בין אם האירוע המדובר הוא הגורם לשינוי ובין אם לא, הרי שכעת עליכם לעזור לה לחזור להרגלייה הקודמים. אני מציעה לא להילחם איתה בשלב הזה, נסו לקלח אותה ברחצה קצרה בעמידה, בכיור, במקלחת אחרת בבית (אם יש) או בתוך גיגית, כדי להחזיר לה בהדרגה את החדווה שבמשחקי המים ובקצף. חשוב ללוות את התהליך במילים: "אימא ואבא רואים שאת לא רוצה להיכנס לאמבטיה, אולי זה לא נעים לך או שאת מפחדת, אבל אנחנו צריכים להתרחץ אז נעשה את זה בדרך חדשה כדי שתתרגלי שוב למים".
אם אתם מרגישים שההימנעות גוברת ושבהדרגה היא נמנעת מעוד דברים שהייתה מורגלת לעשות בעבר מומלץ לפנות לייעוץ.
בהצלחה,
מיכל

שלום יעל,
פעמים רבות בתקופות לחץ וסערה תחומים שהיו מעורערים עוד קודם הופכים להיות למוקד קושי קשה עוד יותר. כלומר, יכולת ההירדמות של בנותייך מעולם לא הייתה טובה במיוחד, וכעת, בתגובה לשינוי, התחום הרגיש הזה הפך לקשה עוד יותר. הן מגיבות לשינוי שבסדרי השינה שבבית, ומגיבות לעייפות הגוברת שלך ולבטנך התופחת. גם אם רק בת הארבע מבינה את המשמעות, הרי ששתיהן מזהות שאת פחות פנויה וסבלנית, יותר עייפה ויתכן כי עצם השינוי בחדרים קשור אף הוא להצטרפות התינוקת הקטנה.
אני חושבת שאם החלטתם שכך ישנו מעתה, הרי שצריך להדיגר את משך ההשכבה ואת 'מהלך הטקס' ולנסות לעמוד בו, גם אם הן מתנגדות, כלומר, אחרי ארוחת ערב, אמבטיה וסיפור, שתיהן נכנסות למיטה, זוכות לחיבוק ונשיקות ואת יוצאת מהחדר. עליהן להבין שהיציאה שלך מוחלטת ושאת חוזרת לחדר רק כדי להחזיר אותן למיטות במידה והן יוצאות. זה עשוי לקחת זמן, או אולי כמה ימים, אבל לבסוף הן ירדמו. דווקא חופשת הקיץ עשויה להקל עלייך כעת כיון שאת בוודאי תהיי מוטרדת פחות אם הן ילכו לישון מאוחר יותר, וזה זמן להתרגלות של כולכן.
במידת האפשר נסי לגייס לעזרתך מבוגר נוסף לזמן הזה בערב כיון שההתחלה יכולה להיות מתישה...
בהצלחה,
מיכל

שלום שולה,
בתך כבר רכשה את היכולת להרדים עצמה לבד, ללא נוכחותכם וללא יניקה או בקבוק, וזהו הישג משמעותי וחשוב עבורה. עדיין, היא גם יודעת כבר שהרבה יותר נעים להירדם עם ההורים ועל כן מנסה להביא אותכם חזרה. מכיוון שביכולת הזו כבר קיימת, הרי שכעת חשוב לעזור לה לשמר זאת גם אם זה לוקח זמן....התיאור שלך משקף פשוט עייפות, והעייפות המוגברת שלה היא דווקא מכשול: מרבית התינוקות לא מצליחים להירדם כשהם מאוד עייפים, דווקא בגלל שהם מותשים מכדי להביא עצמם לשקט ולרגיעה הדרושים לשם הירדמות. לכן, כשהיא מאוד עייפה היא לא מצליחה לעשות זאת ורק 'משתוללת' במיטה. לפיכך, מוטב להשכיב אותה אפילו לפני הזמן כדי לא להגיע למצבי תסכול הללו (של שני הצדדים) ואולי אף להמשיך בנתיים עם שנת-בוקר כדי שהיא תוכל לאגור עוד כוחות.
בהצלחה,
מיכל