פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

סער שלום,
תינוקות מסוגלים להעסיק את עצמם כשהם מרגישים נינוחים ובטוחים, שבעים מבחינה פיסית וגם מבחינה נפשית. אם בנכם לראשונה שוהה זמן ממושך במחיצתכם, הוא נלהב מהאפשרות להיות אתכם, רוצה בקרבתכם ואין לו כל עיניין לשחק לבד. תינוק יכול לשחק לבד אם הוא בטוח שיהיה זמן שבו גם אימא ואבא ישחקו איתו בחדווה ובהנאה. בגילו הצעיר הוא לא אמור לשחק עם ילדים אחרים וגם צפייה בטלוויזיה הינה פעילות מיותרת עבורו ובוודאי לא תורמת להתפתחותו. היכולת להיות לבד הינה פונקציה התפתחותית שמתפתחת היטב אצל ילדים שמרגישים מספיק בטוח שההורים יהיו שם כשהם צריכים, וכשמדובר בבן שנה, אצלו חרדה הנטישה בשיאה, לא כדאי לצפות להרבה מזה.
בנתיים, תרחיקו ממנו חפצים שבירים ומסוכנים (כידוע, הבית בתקופה זו אמור "לעלות קומה"), תציעו לו מגוון של חפצי בית מענינים בהם הוא כן יכול לגעת ותהנו מהצעצועים שלו, הוא בוודאי יוכל להראות לכם מה הוא אוהב לעשות בהם...
בהצלחה,
מיכל

אני מבינה שאת מאד רוצה שביתך תישן בגן ואת רוצה לדעת מה כדאי לעשות, אבל בעצם, צוות הגן הוא זה שיתמודד ויטפל בה בשעות הצהריים, ואי אפשר לדעת מראש האם יהיו קשיי שינה או לא בגן. יתכן ולביתך 4 חודשים לא יספיקו כדי להתרגל לסביבה עד כדי כך שהיא יכלה להשתחרר ולישון צהריים. כדדאי לדבר עם אחראית הכיתה שלה ולספר שבעבר היה קושי בשינת צהריים במסגרת אחרת,ולבקש דיווח ושיתוף פעולה סביב נושא זה.
בהצלחה בתחילת שנת הלימודים, שתהיה תקופת הסתגלות קלה ככל הניתן.
בברכה,

חשוב לציין שהפעילות תורמת המון, והילד למד להיות "כמו דג במים"ויחד עם זאת,שימו לב שהעבודה נעשית מהקשבה , ולא כאילו הילד הוא צעצוע, ותהינו, ברכות רחלי

ביתך הקטנה הפכה פתאום לאחות גדולה ובכלל חל שינוי בכל המשפחה וזה היה רק לפני 10 ימים. פתאום את אימא לשתיים, פתאום את צריכה להתמודד עם אתגרים חדשים באימהותך. ולא לדבר על התקופה הרגישה שלאחר הלידה בה את נמצאת, ההורמונים משתוללים וההומור שלך עובר בין מצבים קיצוניים (שמחה, עצב, פחד, כעס ועוד).
אז קודם כל, מה שתיארת, ביתך נוגעת בתינוק בראש ואת מבחינה כי המגע הינו חזק בעצמתו. קודם כל, יתכן וביתך באמת עוד לא הפנימה את דרכי המגע המתאימות לתינוק בשלב הזה. (תחשבי שזהו התינוק הראשון שהיא פוגשת באופן יומיומי והיא מכירה אותו רק 10 ימים!). יתכן גם שהיא מביעה דרך המדע החזק, את הרגשות המעורבבים בתוכה, (אהבה, כעס, התלהבות, קנאה). הגעת אח חדש זאת סיבה לשמחה, אך בו זמנית הדבר מעורר אצל הילדים הגדולים, חרדות ופחדים אמיתיים והם צריכים להבין ולהתרגל למצב החדש וזקוקים לפעמים להרבה זמן, הסברים, תמיכה מצד ההורים והבנה של הסביבה כולה.
אני מציעה לך שכאשר את מניקה, תזמיני לפעמים את ביתך, שתהיה לידכם, מראש תכיני אותה איפה נעים לתינוק לקבל מגע, ואם היא בכל זאת נוגעת בראש, את לידה ויכולה לשמור על התינוק ובעדינות, להוציא את ידה מהראש ולהוביל לאיזור אחר בגוף של התינוק. את יכולה גם וכדאי מאד לשקף לילדה את רגשותיה - "מתוקה, אני מבינה שאת רוצה את אימא איתך, קודם היינו רק אני, אבא ואת ועכשיו יש גם תינוק שצריך את אימא וזה לא תמיד כיף". תלווי אותה מבחינה רגשית, כאשר בראשך את מודעת שהילדה עוברת תקופה "משברית", עליה שינויים קיצוניים בחיים ואין לה דרכים להבין מה עובר עליה לבדה.

יחד עם זאת, למרות שהילדה זקוקה להבנה ותמיכה, גם את בתקופה של הסתגלות ושינויים, לכן, כדאי שתקבלי עזרה ותמיכה מבני משפחה, לא כדאי להישאר לבדך עם השניים! כך הסיכוי שתאבדי סבלנות גדל באופן משמעותי. אם אין עזרה כרגע, תחפשי עזרה, מבני משפחה, חברים, וכמובן מבן הזוג.
אם איבדת סבלנות, אין דבר, תסבירי לילדה שגם את בתקופה של שינויים, שאת אוהבת אותה מאד ושאת מתנצלת שאיבדת סבלנות בלי כוונה.
ביחסים הורים-ילדים, קיימים קונפליקטים, קשיים ולעיתים,טעויות, אך תמיד ניתן לתקן וליצור מצבים חיוביים יותר. אין הורה שיודע להיות הורה, הוא לומד תוך כדי הטעויות וההכרה בהן.
מזל טוב ללידת הקטן!
בברכה

מילה שלום
מזל טוב להולדת הרך הנולד. ביתך הבכורה אמנם היא גדולה , אך יש לזכור שהיא רק בת שנה ושמונה חודשים, קרוב לודאי שהיא מגיבה לתינוק החדש שגזל ממנה את תשומת הלב. ציינת שהיא בעיקר מגיבה אליו כשאת מניקה. זהו הזמן שאת יכולה ,באופן טבעי, להיות רק עם היונק ופחות איתה, או לפחות לא כמו שהיית איתה אך לפני עשרה ימים, ועל כך היא מגיבה. תגובתה שכיחה ביותר גם ,אולי, אם היא עושה "דוקא" כמו שאת הגדרת את זה ובודקת מה תהיה התגובה שלך. יחד עם זה אין ספק שאת גם צריכה להגן על התינוק. אני מציעה שתסבירי שוב , תדגימי לה מה מותר לה לעשות, ואיך אפשרי להתקרב לאחיה הקטן. שימי גבול ברור, לא בצעקה, אלא בתקיפות כשאת מרגישה שהיא עוברת גבול ומסכנת את הקטן. אין ספק שגם אתם וגם היא עוברים תקופת הסתגלות לעובדה שהמשפחה התרחבה.
אך שוב, מאחר ש"חיבוק הדוב" הינה תגובה אופינית, אל תלחצי בוודאי על תצעקי, הקטנה,הבכורה, לא מבינה את הכעס, אלא הסבירי ותאפשרי קרבה לאחיה תחת עיניך הפקוחות.
ושוב מזל טוב!!!

למה אתן לא עונות על השאלות לפי התאריך??

אני מחכה כבר 3 שבועות זה לא הגיוני...
אתן צריכות לעשות סדר בדרך בה התשובות נענות.

בתך בת הארבעה חודשים לומדת ומתנסה. זה גיל שבו כל ארועהוא מפגש חדש. לכן כשהיא צועקת השיבי לה ברוגע, בטון נמוך ושקט. זה הגיל שהחיקוי הוא האמצעי ללמידה ופעולה. אני מציעה לא להתרגש מהצעקות שלה, ואף לנסות ולהתעלם. כשהילדה לא תקבל תגובה כלל,חיובית או שלילית, קולה התאזן בהמשך אחרי שהיא תסיים את נסיונותיה "לנגן"על מתרי הקול
שנה טובה
פנינה ליבר

שלום תמר,
ההזדקקות של בתך לנוכחות הקרובה שלך בגילה הצעיר היא לא 'מניפולציה', היא כנראה באמת זקוקה לך כיון שמרגישה פחות בטוחה עם אחרים ממגוון סיבות, ביניהן אולי העיקרית שהיא עדיין לא רגילה להיות עם אחרים ולסמוך עליהם שהם יענו לצורכייה טוב כמוך. מכיוון שאת חייבת זמני מנוחה על מנת לאגור כוחות - בין אם קצרים ובין אם מדובר בנסיעה קצרה, הרי שלא נותר לך אלא להשאירה עם אחרים שאת סומכת עליהם ופשוט לאפשר לה להתמודד ולהתרגל, גם אם בהתחלה יהיה העיניין כרוך בבכי. מוטב למצוא את האדם הסבלני מכולם (מוטב כמובן שיהיה זה אביה, אולם אם הוא לא מרגיש עימה בנוח אז אולי זה פחות מומלץ), לשתף אותו בפרטי-פרטים של שגרת היום שלכן: זמני האכלה, המקום בו אוכלים, טמפ', דרכי הרגעה ושינה,] צעצועים מועדפים, ועוד, ואחרי כמה ימי חפיפה כאלה פשוט להיפרד ממנה ולצאת. תחילה לזמן קצר, ובהדרגה לזמנים ארוכים יותר. חשוב מאוד לעשות תוכנית למידה כזאת לפני הנסיעה הממושכת שלך.
חשוב להבין: אין מדובר בחינוך לעצמאות, כיון שתינוקת בגילה לא אמורה להיות עצמאית אלא אמורה לזכות למקסימום תשומת הלב והזמינות האפשרית ממבוגר מסור ואוהב, אולם זה לא מוכרח להיות רק את.
נסיעה טובה,
מיכל

שלום מורן,
התיאור הקצר שלך לא מאפשר לי להבין לעומק מה מפריע לבתך, אולם יתכן שמדובר בעיניין של מזג סוער במיוחד שמקשה עליה להתרגע. העובדה שהיא צורחת בהחתלה מרמזת לאפשרות שקיימת אצלה רגישות תחושתית הגורמת לה לחוות מגע קל כחוויה בלתי-נעימה: זו תופעה נוירולוגית שכיחה שגורמת לפרשנות אחרת, עוצמתית יותר של מגע ואז תינוקות מגיבים באי שקט כלפי מגוון של נגיעות, לחיצות, טקסטורות על העור וכדומה. כדאי מאוד להתייעץ עם מרפאה בעיסוק התפתחותית שמיומנת בתחום הוויסות החושי או עם פסיכולוג התפתחותי.
בהצלחה,
מיכל

ממליצה לך לגלוש לפורום של הפרעות שינה. הם מעולים ויש תשובות לשאלות נפוצות. הם עונים במהרה וכדאי לך מאוד לבסס הרדמות עצמאית - הצבע יחזור לך לחיים! בהצלחה.

הילי שלום,
העובדה כי בנך מסוגל לשחק יפה עם חבר אחד משקפת כי אין מדובר בבעיה חברתית שמקשה עליו להתערות בגן, ולראייה דברי הגננת: היא מתרשמת שהוא אהוב ומשחק עם הרבה חברים. לא לכל הילדים נוח בשלישיה: מה שעובד היטב ב'אחד-על-אחד', לא עובד אותו דבר בשלישיה. זה נכון גם לגבי יחסים של מבוגרים (למשל, האם את מעדיפה 'חבורות' או דווקא יחסים עם חברה אחת?) אני מניחה שבמפגש עם ילדים נוספים, פחות מזה שהם מתאחדים נגדו, הוא מרגיש מאויים, חושש ממעמדו, ומייד נכנס לעמדה הגנתית שגורמת לאחרים לתקוף. ברגעים האלה כדאי לתווך עבורו ולעזור לו להבין את הסיטואציה כפי שהיא, ללא פרשנויות מיותרות (למשל, "עכשיו איתי ורוני רצו לשחק בכדור ואתה דווקא רצית להמשיך לבנות בקוביות"), וכמובן להתערב בשעה שרמת התוקפנות עולה: בשום סיטואציה חברתית ילדים לא אמורים לספוג אלימות.
בהצלחה,
מיכל

שלום יקירה,
לא לדאוג, כך גם קרה אצלינו לפני שנה,
משחקים מהסוג שציינת קצת קשים לגיל הזה,
תשמרי אותם במגירה בצד לעוד חצי שנה,
בינתיים תשמחי אותה במשחקים שיותר קלים עבורה,
כמו לשחק בכדור,
לשחק בגינה עם כף ודלי
לרכב על בימבה ,
להשתעשע עם בלונים ,
בובות ,דובונים.
הרכבות צורות וגם פאזלים היא עוד תלמד להרכיב בהנאה ,
לקראת גיל שנתיים.

מהתאור שלך עולה שילדתך משחקת יפה עם אחיה ועם הסובבים אותה. ילדה נינוחה ופעילה, . אכן ילד בגיל זה, וגם מבוגר אגב, כשאינו מצליח במשחק כלשהו הוא מרגיש מתוסכל ומביע את תיסכולו בעצבנות וזה כי אינה מסוגלת לבטא את הקושי באופן מילולי כי אין לה עדין שפה. אני מציעה שתציעי לה כל פעם משחק , ואם היא מתעצבנת, תניחי למשחק הזה, תעברי למשחק אחר, בלי לחץ ואחרי תקופה שובי למשחק הקודם. לא ברור לי למה התכוונת שאתרוצה "לדכא" כמה שניתן..." .
אור, ילדתך הולכת לגן בספטמבר, גם מסגרת זו עשויה להפגיש אותה עם משחק מסוגים שונים, ועם התמודויות שונות. בשלב זה אין מקום לדאגה.
שנה טובה
פנינה ליבר

שלום רב
נדמה שאת מודעאת לכך שתגובתך משפיעה ישירות לתגובות הילדה. בגילה התקפי זעם הינם נורמטיביים, הילדים נכנסים ל"חוסר איזון" כשמתוסכלים ומתנהגים לעיתים באגרסיביות כלפי אחרים או כלפי עצמם.
תתייחסי לזעם ולבכי שלה - אל תעלמי מרגשותיה, תוכלי למשל להגיד לה תוך כדי התקף הזעם, שהיא עכשיו כועסת כי לא קיבלה את מה שרצתה, אימא כאן ותעזור לה להירגע (כל זה בטון דיבור שקט, רגוע). תתעלמי מהמכות על הרצפה, אל תגידי "אסור לעשות זאת", כי נדמה שהיא הולכת ועושה "דווקא".
בברכה

יתכן ובנך יעבור תקופה של הסתגלות בגן החדש. אך בגילו היחסים החברתיים עדיין לא התפתחו עד כדי כך שהילד ירגיש ש"לקחו לו את חבריו". סביב גיל שלוש הקשרים החבריים מתחילים לתפוס מקום משמעותי יותר בחיי הילד.
בימים הראשונים תשאירי אותו מעט זמן, תלווי אותו ותבדוק עם צוות הגן כיצד הם מכינים את ימי ההסתגלות.
בהצלחה

אני יודעת שלא תמיד אפשר הכל מעכשיו לעכשיו אבל אני מבקשת אם משהיא יכולה לתת לי תשובה בזמן הקרוב יום הולדת של הבת שלי חל בעוד יום ואני אשמח להכוונה בענין המוצץ לפני כן האינסטינקט שלי אומר לקנות לה והרגש אומר לא כי קשה לי עם זה אז מה נכון לעשות?
תודה מתלבטת מירב

בגיל שנתיים ושבעה חודשים ביתך תוכל להנות מהקבטצה הקטנה, ליצור חברותיות אינטימיות יותר ולקבל יחס אישי מצוות המטפל.
אם זאת ההתלבטות שלך, בעיניי כדאי יותר הגן הפרטי.

כדאי להשאיר את הטיול לאחר גיל שנה וחצי.... מגיל שמונה חודשים התינוקות מתחילים להבין מה זאת פרידה ומגיבים לכך בסימנים של געגוע. בוסף באותה תקופה התינוקות נוטים לבכות כאשר לא נמצאים בידי ההורים, הדבר נקרה חרדת זרים אבל התינוק עלול להרגיש אותה גם כלפי סבים-סבתות, דודים ואנשים מוכרים אחרים.
בברכה,

אז לפי מה שאת אומרת אם לא רוצים לחכות שהתינוק יהיה בן שנתיים אפשר לנסוע לפני גיל 8 חודשים, נגיד כשהתינוק בן 6 חודשים?

תודה!

עקרונית את צודקת, בגיל שישה חודשים התינוק טרם מבין פרידה כמו ילד בן שמונה חודשים. אבל, טיול של 10 ימים של שני ההורים נראה ארוך מידי לתינוק כה קטן ונראה כי אולי כדאי להקטין את מספר הימים.