פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום,
אני אמא לפעוטה בת שנה ו-3 חודשים. עד לפני חודש בערך בתי היתה עצמאית לחלוטין. היתה משחקת לבד מסתדרת לבד בכל מצב.
לפני כחודש, אפילו קצת לפני שהיא נכנסה לגן החדש (שנה שעברה היא היתה בתינוקיה עם כ-8 ילדים והיום במעון 18 ילד), היא פיתחה תלות מאוד חזקה בי. היא לא מוכנה ללכת לאף אחד, אפילו לא לבעלי. לא לסבא וסבתא שהיתה קשורה אליהם מאוד. היא נצמדת אלי גם כשרק אני והיא לבד וכל שכן שאנחנו בסביבה של ילדים אחרים.
מיותר לציין שהיא בוכה ממש כשאני משאירה אותה עם מישהו אחר , עם בעלי או בגן או אפילו כשאני נעלמת לכמה שניות לחדר אחר בבית..
האם מדובר בחרדת נטישה? ואיך אני פותרת את זה?
אודה לעזרה מהירה.

שלום רב,
בני כבן שנה ונמצא כעת איתי בבית.
בכוונתי לשלוח אותו למשפחתון. אני מתלבטת בין שני משפחתונים בשניהם כ- 10 ילדים:
האחד מנוהל ע"י גננת מוסמכת כבת 60 וסייעת כבת 45. האוירה במשפחתון רגועה ומעט כבדה. במהלך היום שוהים לסירוגין בחדר סגור ובמרפסת מקורה שיש בה נדנדה.

השני מנוהל ע"י 2 בנות 30 בערך האוירה יותר קלילה ויוצאים בעגלול לגינה (מרוחקת יחסית). בבית מצוי כלב קטן שאינו ניגש לילדים.
מה דעתכן עד כמה חשובה היציאה החוצה בגילאים שבין שנה לשנתיים?
אודה על תובנות שיסיעו לי להחליט.
תודה ושבוע טוב

שלום רב,
יש לי שני ילדים, הבכורה בת 5 וחצי והקטן בן שנתיים וחמישה חודשים. לציין, נכנסנו לדירה חדשה בעיר שהילדים די מכירים למרות שלא גרנו כאן עד לפני כחצי שנה. הבן בשלבי גמילה ראשוניים. הבעיה היא עם ביתנו הבכורה, ילדה עם לב זהב רק שהקנאה הורסת את כל ההתנהגות שלה, קנאה כלפי אחיה וכן כלפי כל חברה שמגיעה. לאחרונה, יש עימה כל הזמן ויכוחים וכעסים. היא בוכה הרבה ואומרת הרבה-מה עשיתי לכם, לא עשיתי כלום, אתם לא רוצים אותי.....הלב שלי נקרע ואני שואלת....מה אני לא עושה נכון, הרי לבסוף זה ההורה שאחראי להתנהגות הילד....הילדה הזו מקבלת כמות גדולה מאוד של אהבה, חיבוקים, נשיקות. הכי מרגיז זו היללנות הזו שבדיבור שלה.....הכל ביללות. ניסיתי לא להתייחס אך זה לא עזר.
האם יש לכן/ם עצה בישבילי...
תודה רבה מראש....
עדי.

בשבועיים הקרובים אני צריכה ללדת , יש לי כבר ילד בן שנה וחצי , שהיה עד לפני חודש איתי בבית והשנה הלך לגן, בזמן שהותי בבית חולים הוא יצטרך להישאר עם אבא או סבתא או כל אחד שהוא מכיר מבני המשפחה,
האם זה יפגע בי בקשר איתו, כי אני מרכז הטיפול בו,
מה עלי לעשות, איך להתנהג? כי בסהכ הוא עוד קטן אבל ניראה שמבין הכל

שלום
אני אמא לשני ילדים הגדול בן 3 והקן בן 10ח'... הבעיה עם הילד הגדול שכל הזמן יש איתו קשיים.. מהלידה קשה איתו בהתחלה היינן עם ההנקה והשינה..עכשו עם האכילה וגם הבעיה העקרונית היא משמעת.. הוא ילד שכל הזמן שהוא בבית הוא בוכה/מתבכיין.. "בגן הוא מתנהג יפה". בכל מקום שהוא נמצא איתנו המצב קריטי.. מתחילת שנה הלימודית הוא כל לילה מתעורר עם פיפי בתחתונים או קם בבוקר רטוב..ולפעמים גם בשעות היום הוא מפספס.. היום אמר שהוא נכנס לעשות קקי בד"כ הוא נכנס לשירותים וכשמסיים הוא קורא לי..אמר לי אני נכנס לשירותים ואחרי כמה דק' קרא לי וראיתי שהוא עשה בתחתונים, גם הוא הייה עסוק בצעועים לקח אותם איתו לשירותים וקנראה בגלל כך הוא עשה בתחתונים.. למרות שנגמל לפני שנה, והיה מתעורר נקי בכל בוקר וקם בלילה לעשות פיפי..
היום גם צייר לי על הקירים בבית דבר שלא עשה קודם.. וגם נותן מכות לאחיו בזמן האחרון..למרות שקבלת האח החדש עברה בשלום וללא בעיות.. יש לציין שלא עבר אירועים חדשים הוא באותו גן שהיה בשנה שעברה..
יש להוסיף שאבא שלו צועק הרבה בבית..ומתחיל לריב איתי על שטויות מול העיניים של הילדים..הדבר הזה לא חדש..זה האופי שלו שאני לא מצליחה לשנות..
איך עלי להגיב לילד על כל ההתנהגויות שלו??

שלום רב,
בני החל בגמילה בפסח האחרון ולקח לו זמן לעשות פיפי בשרותים, לבסוף הוא רץ לבד כשיש לו. קקי הוא לא מעז בשרותים ותמיד עושה בתחתונים גם בטיפין טיפין כמו עצירות כזו. בימים האחרונים הוא עושה פיפי ברצפה ולא רץ לשרותים. אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות איתו האם להחיל בעונשים??? האם זה בגלל הגן החדש? אני חייבת עצה מה לעשות
תודה מראש, הדר

היי שמי אביב יש לי ילדה בת שנה ו 8 חודשים ויש לי 2 נושאים שהייתי מעוניינת לדון בהם
1. הסתגלות לגן - היא נכנסה לגן לאחר שהייתה מגיל 3 חודשים בטיפול בייתי עם סבתא שלה האוהבת והמחבקת בסוף שנה שעברה היא נכנסה לגן והייתה שם למשך 3 חודשים ואז הגיע החופש הגדול היא נכנסה בספטמבר לגן חדש בשבועיים הראשונים היאנפרדה ממני ללא בכי ואהבה להיות בגן לאחר חופשת החג הראשונה של סוכות היא לא מפסיקה לבכות היום היא לא רצתה להישאר בגן, נפרדתי ממנה והסברתי לה שאני אחזור לקחת אותה בקרוב- איך עליי לפעול
2. היא ילדה שמים היו אהבתה הגדולה מגיל ממש קטן היא בבריכ/ ים כמעט בכל יימות הקיץ בימים האחרונים היא מסרבת להתקלח דבר שתמיד אהבה למרות שאני שמה לה משחקים היא מסרבת

תודם על תשובתכם
אביב

יש לנו תינוק מקסים בן 7 חודשים אוטוטו. בחודשיים האחרונים יצא מצב שבילינו איתו המון זמן ביחד (בגלל החגים ובגלל שבעלי לא עבד בשעות היום). כיום, הוא ממש התרגל לכך שיש איתו מישהו צמוד אליו רוב שעות היום. כשאנו משאירים אותו על מזרון הפעילות לבד, אחרי דקות ספורות הוא כבר "דורש" תשומת לב אישית וצמודה. זה מתחיל בקיטורים קטנים ומגיע לבכי עצבני. ניסינו "להתעלם" אך הבכי והדרישות מתגברות. איך ניתן "לחנך" או להרגיל אותו להעסיק את עצמו יותר? לפני כחודש חזרתי לעבודה והוא נמצא עם אימי שנאלצת להיצמד אליו כמעט בכל רגע נתון. זה מעייףףףףף. נשמח לכלים להתמודדות.... אנא, אני מרגישה שכל יום שעובר בלי "טיפול" מתפספס... תודה מראש.

שלום,
אני אמא לתינוקות בת שנה וחצי בתקופה האחרונה היא החלה למשוך לעצמה את השערות לתלוש אותם ולשחק איתם הרבה פעמים היא גם מכניסה לפה ובולעות.
זה מאוד מלחיץ כשאני רואה אותה עושה את זה אני אומרת "אסור" ומראה איך ללטף את עצמה אבל זה עוזר בדיוק לשנייה.
מה עוד נתן לעשות אשמח לעזרה תודה רבה.

בני בן השלוש נגמל מחיתולים לגמרי כבר לפני כמעט שנה, בשבוע האחרון הילד פתאום נעמד בכל מיני מקומות גם אם השירותים נמצאים ממש לידו ומשתין וזה ברור שזה בכוונה.
הוא נעמד ואז הוא אומר: " אמא עשיתי פיפי בתחתונים". אין לי מושג מדוע זה קרה ואיך אני אמורה להגיב לדבר הזה. ניסיתי להבין מה עובר עליו ולמה? ניסיתי להראות לו שאני כועסת ולא עושים דברים כאלה יותר, באתי בגישה החיובית שהוא כבר גדול... ניסתי את את הגישה החברתית שכולם יסתכלו ויצחקו ובסופו של דבר הסברתי לו שאני לא מנקה והוא ישאר עם פיפי וזה לא יהיה לו נעים ואז הוא התחיל לבכות שהוא לא רוצה וניקיתי אותו כמובן אם הסבר נוסף.
מה הגישה שאני צריכה לנקוט בה מולו? ולמה זה קורה לו פתאום?

בן 2.8 מספטמבר בגן. עד 12:30 ולאחר ארוחת צהריים אני לוקחת אותו והוא ישן בבית צהריים. עדיין בשלב שבבקרים בוכה מאוד וקשה לו לעזוב אותי, אני הולכת והוא נרגע לאחר 5 דקות. לדברי הגננת במהלך היום יש גלים של בכי לסירוגין, ויש גם רגעים שקטים שהוא פעיל ויוצר כמו כולם. עברנו את שלב הפחד מזרים וחרדת הנטישה הרבה לפני וכבר מזמן הוא היה נשאר ברצון אצל הדודה או אצל הסבתא בלי שום בעיה, היה מתקשר עם שכנים או סתם זרים שפנו אליו. מאז שהתחיל הגן הוא לא מוכן שמישהו יפנה אליו, אם זה קורה הוא מתחיל מאוד לכעוס ולבכות, רוצה ללכת מהמקום מיד וקורא לי. זה יכול לקרות עם אנשים שכבר הכיר בעבר ופתאום לא מוכן שיפנו אליו בשום אופן. בשבוע שעבר סרב להשאר אצל הדודה שכבר נשאר אצלה כבר כמה פעמים, והיה מאושר ושמח אצלה. יכול להיות שקליטה בגן גורמת לו לפחד מזרים ? אבל אלה לא זרים בעצם, הוא מכיר אותם וכבר היה איתם. יש לזה שם אחר ? יש גם ססמנים של חרדת נטישה וכל הזמן מחפש אותי ורוצה להיות בחברתי. בבוקר שואל אותי : את תמיד תבואי לקחת אותי מהגן ? וכמובן שאני מסבירה עם המון סבלנות את כל המנטרה הידועה.
מעבר לזה, אחר הצהריים בבית מתנהג רגיל, משחק, רוקד שר ושמח, אלא שלפעמים מגלה סימני חוסר סבלנות או פתאום מגיב בזעם על סירוב ממני למשהו אבל נרגע מהר מאוד. קורה שבצהריים בוכה ממש מעט בשינה ונרגע.
מה שהכי מטריד אותי זה שהוא לא מוכן שאף אחד יפנה אליו חוץ ממני ומאביו. שמעתי על כל מיני תופעות לקליטה בגן, אבל על זה לא ממש.
ודבר שני, מאחר ואני עכשיו לא עובדת, אני כאמור מוציאה אותו מהגן בשעה 12:30 והוא לא הולך לישון עם כל הילדים צהריים, אלא ישן בבית. הגננת אומרת שאני מזיקה לו בכך מאוד, כי אני מבדילה אותו מאחרים ומשדרת לו שהגן זה מקום שצריך להציל אותו ממנו ועוד אומרת שכאשר אצא לעבוד, ואז הוא כן יצטרך לישון צהריים, אז הוא יחווה נטישה קשה יותר והסתגלות מחדש. היא אמרה שאני מרגילה אותו שהולכים אחרי האוכל ויהיה קשה להרגיל פתאום שהולכים אחרי השינה או בכלל ב-4 אחה"צ. אני מבחינתי חשבתי שאני דווקא עושה טוב לילד, כי הוא בזמן התאקלמות וכל עוד אני בבית אז שיישן בבית, כי גם כך קשה לו בגן, ושאני אוספת אותו הוא עצוב ולא נראה לי שעוד שעתיים בגן יעשו לו טוב. איך שאני מגיעה לגן הוא כבר רץ לכיוון הדלת שנלך. אני חשבתי שלאחר שהוא יתרגל לגן, ויוכל להפרד ממני בבוקר בצורה רגילה ובלי בכי, אז יהיה לו יותר קל להשאר עוד שעתיים של שינה בגן. עוד דבר שהגננת אומרת, שמיד שהוא מסיים לאכול, ואם עדיין לא הגעתי כי אחרתי ב-5 דקות, אז הוא ישר מתחיל לבכות, כי נוצרה התניה שעם סיום הארוחה אמא באה. וגם היה מקרה שהתחיל לאכול ואכל רק 2 ביסים ואמר שסיים לאכול, ושאל אם אמא תבוא עכשיו. זאת אומרת מוכן לוותר על הארוחה או לאכול רק חלק כדי שאבוא.
לדברי הגננת, למען הילד שאחליט או כל השנה יהיה עד 12:30 או כבר עכשיו להתחיל להרגיל לישון בגן.

שלום רב,יש לי בן 2.4 מאוד שובב ועקשן.איך עלי להתנהג במקרה שקרה לי ויכול לקרות עוד פעם בזמן המתנה ליד הקופה בסופרמרקט הילד בכה וצרח ללא הפסקה כי לא קיבל מה שרצה(זה מאוד מביך כי כל האנשים הסתכלו עלי).

בן 2.8 מספטמבר בגן. עד 12:30 ולאחר ארוחת צהריים אני לוקחת אותו והוא ישן בבית צהריים. עדיין בשלב שבבקרים בוכה מאוד וקשה לו לעזוב אותי, אני הולכת והוא נרגע לאחר 5 דקות. לדברי הגננת במהלך היום יש גלים של בכי לסירוגין, ויש גם רגעים שקטים שהוא פעיל ויוצר כמו כולם. עברנו את שלב הפחד מזרים וחרדת הנטישה הרבה לפני וכבר מזמן הוא היה נשאר ברצון אצל הדודה או אצל הסבתא בלי שום בעיה, היה מתקשר עם שכנים או סתם זרים שפנו אליו. מאז שהתחיל הגן הוא לא מוכן שמישהו יפנה אליו, אם זה קורה הוא מתחיל מאוד לכעוס ולבכות, רוצה ללכת מהמקום מיד וקורא לי. זה יכול לקרות עם אנשים שכבר הכיר בעבר ופתאום לא מוכן שיפנו אליו בשום אופן. בשבוע שעבר סרב להשאר אצל הדודה שכבר נשאר אצלה כבר כמה פעמים, והיה מאושר ושמח אצלה. יכול להיות שקליטה בגן גורמת לו לפחד מזרים ? אבל אלה לא זרים בעצם, הוא מכיר אותם וכבר היה איתם. יש לזה שם אחר ? יש גם ססמנים של חרדת נטישה וכל הזמן מחפש אותי ורוצה להיות בחברתי. בבוקר שואל אותי : את תמיד תבואי לקחת אותי מהגן ? וכמובן שאני מסבירה עם המון סבלנות את כל המנטרה הידועה.

מעבר לזה, אחר הצהריים בבית מתנהג רגיל, משחק, רוקד שר ושמח, אלא שלפעמים מגלה סימני חוסר סבלנות או פתאום מגיב בזעם על סירוב ממני למשהו אבל נרגע מהר מאוד. קורה שבצהריים בוכה ממש מעט בשינה ונרגע.
מה שהכי מטריד אותי זה שהוא לא מוכן שאף אחד יפנה אליו חוץ ממני ומאביו. שמעתי על כל מיני תופעות לקליטה בגן, אבל על זה לא ממש. מישהי עברה משהו דומה ?

ודבר שני, מאחר ואני עכשיו לא עובדת, אני כאמור מוציאה אותו מהגן בשעה 12:30 והוא לא הולך לישון עם כל הילדים צהריים, אלא ישן בבית. הגננת אומרת שאני מזיקה לו בכך מאוד, כי אני מבדילה אותו מאחרים ומשדרת לו שהגן זה מקום שצריך להציל אותו ממנו ועוד אומרת שכאשר אצא לעבוד, ואז הוא כן יצטרך לישון צהריים, אז הוא יחווה נטישה קשה יותר והסתגלות מחדש. היא אמרה שאני מרגילה אותו שהולכים אחרי האוכל ויהיה קשה להרגיל פתאום שהולכים אחרי השינה או בכלל ב-4 אחה"צ. אני מבחינתי חשבתי שאני דווקא עושה טוב לילד, כי הוא בזמן התאקלמות וכל עוד אני בבית אז שיישן בבית, כי גם כך קשה לו בגן, ושאני אוספת אותו הוא עצוב ולא נראה לי שעוד שעתיים בגן יעשו לו טוב. איך שאני מגיעה לגן הוא כבר רץ לכיוון הדלת שנלך. אני חשבתי שלאחר שהוא יתרגל לגן, ויוכל להפרד ממני בבוקר בצורה רגילה ובלי בכי, אז יהיה לו יותר קל להשאר עוד שעתיים של שינה בגן. עוד דבר שהגננת אומרת, שמיד שהוא מסיים לאכול, ואם עדיין לא הגעתי כי אחרתי ב-5 דקות, אז הוא ישר מתחיל לבכות, כי נוצרה התניה שעם סיום הארוחה אמא באה. וגם היה מקרה שהתחיל לאכול ואכל רק 2 ביסים ואמר שסיים לאכול, ושאל אם אמא תבוא עכשיו. זאת אומרת מוכן לוותר על הארוחה או לאכול רק חלק כדי שאבוא.
לדברי הגננת, למען הילד שאחליט או כל השנה יהיה עד 12:30 או כבר עכשיו להתחיל להרגיל לישון בגן.

שלום,
אני אמא לילדה בת שנתיים ושמונה חודשים, מאז שנולדה לא היו לנו הרגלי שינה בכלל, עכשיו כשזה נהיה ממש קשה ובלתי נסבל אני מבקשת עזרה והדרכה כיצד להקנות לילדה הרגלי שינה נכונים...

שלום רב,

יש לי שני ילדים בני ארבע ושנה וחצי. לאחרונה החלטתי לחזור למעגל העבודה ואני מאוד מתלבטת להיענות למישרות בהן הילדים צריכים לשהות עד שעה חמש בגן.

עשיתי הפסקה ארוכה בה לא עבדתי לטובת הילדים, וכיום אני כבר לא יכולה להישאר בבית. אני מנסה להבין אם יכול להשפיע לרעה השהות הארוכה בגן בה גם לא רואים את אמא, או להתפשר ולחפש משרות פחות טובות במשרה חלקית. אני כרגע מנסה לראות את טובת הילדים בלבד, מה גם שההסתגלות לגן אצל בני הקטן עוד לא התייצבה.

מצד שני, אני כל הזמן שומעת מסביבי: "מה עושות כל האימהות??הילדים מתרגלים"

האם זה אכן כך?