פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גיל,
אני מבין שאתם חוששים לגבי ההתפתחות של בתכם.
לפני פניה לבדיקת התפתחות תקינה, שינם מספר צעדים שניתן לעשות באופן עצמאי.
למשל: האם במסגרת שבה היא נמצאת (גן) עלה חשש שכזה?

האם תוכל לתאר מעט את הסיבה לחשש, מעבר לעובדה שבתכם לא נענית לכל בקשותיכם (דווקא מעיד על התפתחות תקינה)?

תודה

שלום ענת,
מהתיאור שלך קשה לי לגבש את עמדתי.
חשוב לדעת מהו הפרש הגילאים בין ביתך לשאר הילדים (איני רואה סיבה מיוחדת לקושי בגלל ההרכב המגדרי), מה הסיבה לכניסתה לגן שפתי, ומהם הפערים בינה לבין שאר הילדים גם על רגע זה.

באופן כללי, אם ביתך זקוקה לגן שפתי, לא הייתי מוותר עליו בשל המצב שתיארת, וזאת בתנאי שצוות הגן ערוך להבדלים שבין הילדים.
האם קיימת אופציה אלטרנטיבית?

אני שומע את הדילמה, ולכן מציע לך להעלות אותה מול צוות הגן עצמו ולהתייעץ עימם.

בהצלחה!

הי ליאור,

ייתכנו סיבות שונות לצורך של בנך לשחק במשחק אלים כלפי הבובה. ייתכן שהוא רוצה לבטא את התוקפנות שלו, ייתכן שהוא רוצה לעבד את הנושא של שכר ועונש (שהרי הוא מבקש לשים את הדובי או אותו בפינה) ועוד ועוד.

הדבר המשמעותי בעיני הוא שמשחק הוא דבר חשוב ביותר עבור ההתפתחות של בנך. כל עוד המשחק אינו מסכן אותו או אחרים כדאי "לזרום" איתו ולשחק איתו בנושאים המעסיקים אותו כרגע. בכל ילד (וגם מבוגר) יש דחפים תוקפניים ולעבד ולהתמודד איתם דרך משחק זה דבר חשוב ובריא.

בהצלחה!

הי,

1. בגיל שנתיים ביתך מפתחת את האוטונומיה והעצמיות שלה. מכאן, יש חשיבות כן לאפשר לה לבחור ללבוש את השמלות שהיא אוהבת. ההתעקשות שלכם על לבישת מכנסיים מתחת מובנת, שכן אתם חוששים שאי לבישת מכנסיים תפגע בבריאותה. ילדים פעמים רבים מתנגדים לפעולות שההורים רואים כחשובות למען בריאותם ואין ברירה אלא להתעקש על כך. אפשר להסביר שאם לובשים שמלה חייבים ללבוש מתחת מכנסיים אחרת היא לא תרגיש טוב. אפשר לאפשר לה לבחור את המכנסיים מבין שני זוגות כדי לתת לה תחושה של שליטה ובחירה.

2. בתחילת תהליך הגמילה מטיטולים צפויים פספוסים רבים. למעשה, סביר שרוב הזמן יהיו פספוסים ובחלק קטן מהזמן היא תצליח לעשות פיפי באופן הנדרש. כיצד הגבתם לפיספוסים? האם אתם יכולים להצביע על משהו שהקשה עליה? את מספרת שישנה ציפייה מצד צוות הגן שהיא תיגמל וכעת עליכם למצוא את הדרך לגמילה, תוך התגברות על הקשיים הנוכחיים. תוכלו לבדוק את האפשרות של ישיבה על ישבנון. תוכלו להציע הפתעה אם תשב על הסיר. אפשר להציע לה בהתחלה לשבת על הסיר עם בגדים ובהמשך להתקדם בהדרגה. חשוב לחזק גם צעדים קטנים. למשל לשבח אם תסכים לשבת על הסיר למשך מספר שניות עם בגדים. חשוב לגייס הרבה מאוד סבלנות, להתייחס בעיקר להישגים ולא לפספוסים.

3. ראשית, כיוון שיש לך חשש מפני דלקת או בעיה בריאותית אחרת, גשי לרופא ילדים על מנת לבדוק זאת. שנית, ילדים רבים חוקרים את גופם ונוגעים בו. לא מדובר באוננות במובן הבוגר של המילה. ילדים נוגעים בגופם על מנת לחוות חוויה מהנה, כדי לספק סקרנות או כדי להתמודד עם תסכול ומתח. אני מציעה להתייחס לאוננות באופן שיבהיר לביתך שעיסוק בגופה הינו בסדר גמור ויכול להיות מהנה, אולם יש לו גבולות. לא כדאי להגיד לה שאסור לעשות זאת יותר או שזה לא יפה שכן ביתך עלולה לקבל את המסר שעיסוק בגוף הוא מעשה שלילי ומביש. תוכלי לומר לביתך שזה בטח נעים לגעת בפות אך שלא עושים זאת במטבח אלא רק בחדרה. ייתכן שהאוננות המוגברת נובעת ממתח כלשהו ולכן מומלץ, כאשר ביתך מאוננת, להרגיע אותה – לחבק ולדבר אליה בחום, לשאול אותה אם היא רוצה או צריכה משהו. באופן כללי, חישבי אם יש משהו שקורה לאחרונה שעלול להלחיץ אותה ואם כן נסי לטפל במקור הלחץ.

בהצלחה!

הי,

הפחד של ביתך נעשה מוכלל ומתרחב לכל הזמן בבית ולכלל בעלי החיים. מעניין האם אתם יכולים לצפות מתי החתולה עלולה לשרוט (אולי בלילה, אולי כשמלטפים אותה במקום שאינה אוהבת). אם כן, תוכלו ללמד את ביתך מתי יש להיזהר מהחתולה ומתי אין צורך בכך. האם אפשר להתקרב אל החתולה בזמנים ובדרך מסויימים מבלי לחשוש שהיא תשרוט? אם כן, כדאי בזמנים אלה לנסות בהדרגה להתקרב אל החתולה תוך שאתם אומרים לביתך שהחתולה מאוד אוהבת אותה ורוצה שהיא תלטף אותה. אפשר לשתף אותה בפעילויות הקשורות לטיפול בחתולה – למשל לתת לביתך לשים לה קערת אוכל על הרצפה, למלא לה את קערת המים... וכאשר החתולה אוכלת או שותה לספר לביתך שהחתולה בוודאי מאוד שמחה שביתך נתנה לה לאכול או לשתות.

כדאי לחשוף בהדרגה גם לבעלי חיים אחרים ואם אפשר גם איתם לערב את ביתך. לדוגמה – לקחת אותה לפינת ליטוף ולאפשר לה להאכיל את הארנבים, לתת לה לבחור צעצוע עבור כלב של המשפחה ולאפשר לה לתת אותו לכלב. ספרו לה על בעלי חיים, על כך שלפעמים הם מסוכנים, אך רק אם מרגיזים אותם. ספרו שבשאר הזמן הם מאוד אוהבים אנשים וילדים. אימרו לביתך שהיא ילדה נחמדה ומתייחסת יפה לבעלי חיים ולכן הם יתייחסו אליה גם כן יפה. אימרו לה שהנביחות של הכלבים זו השפה שלהם ושהם אומרים דברים כמו: "אני רעב...אני רוצה לשחק..." ועוד.

בהצלחה!

הי יעל,

פחדים מסוג זה בגיל של בנך הינם דבר נפוץ ונורמאלי לחלוטין. ייתכן גם שהוא חלם חלום מבהיל על החיה והתעורר ממנו. מבחינתו, באותו הרגע החוויה הייתה מאוד ממשית שכן ההבחנה בין דמיון ומציאות בגיל הרך הינו נזיל ולא מגובש כמו אצלנו המבוגרים.

כאשר זה קורה כדאי לשקף לו את המצב, לומר לו שהוא חלם חלום רע ומפחיד ושאת כאן איתו עכשיו. חבקי אותו והימצאי איתו בחדרו עד שיירגע. אחרי שירגע אימרי לו שהוא נרגע ועכשיו חוזר לישון. אם מתעורר שוב בלילה או שהוא שוב בוכה ומבוהל חיזרי שוב על פעולות אלה בחדרו.

בהצלחה!

הי יהלי,

לפעמים ילדים נכנסים למעגל של עצירות-כאב-פחד מהכאב שביציאה-התאפקות-התלכלכות בקקי. זהו מעגל שכדאי לעצור כמה שיותר מהר. אני מציעה לתת לו משהו הגורם ליציאות רכות (יש גם "תרופות" טבעיות כמו מיץ שזיפים) ולומר לו שאת נותנת לו תרופה שעושה שלא יכאב כשעושים קקי. לאחר מכן כדאי להתעקש איתו על עשיית הצרכים באסלה כדי שיחווה חוויה חיובית ומתקנת – של עשיית הצרכים בלי כאב. אני משערת שלאחר חוויה כזו הדברים יחזרו למסלולם.

בהצלחה!

היי פז ,
תודה על תשובתך!
כשאת אומרת להתעקש איתו על ישיבה באסלה האם הכוונה היא להכריח?
כי הוא בשום אופן לא מוכן לשבת גם אחרי שנתתי לו מרככים ויצאה לו צואה רכה רק לא באסלה ..
קשה לי להושיב אותו בכוח.. אבל מצד שני זה נראה לי הפיתרון היחיד.
אשמח לדעתך שוב!
תודה.

הי יהלי,

בנך בן חמש ולכן להושיב בכוח לא נראה לי פיתרון מתאים. דברי איתו על כך. הסבירי לו שעכשיו הוא עשה קקי ולא כאב לו וכך יהיה גם כשיש באסלה. אולי תוכלי לגרום לו לשבת על ידי שתבטיחי לו הפתעה. אולי הוא יסכים לשבת אם תבטיחי להיות איתו ולהרגיע אותו. אולי תספרי לו על מקרה שלך היה או לילדים/אנשים אחרים בסביבתו בו בהתחלה כאב ואחרי לקיחת מרככים כבר לא כאב כלל ואף הייתה חוויה טובה ונעימה.

הכוונה בלהתעקש הוא לנסות לגייס את היכולות השכנועיות שלך וההיכרות שלך איתו ועם מה שמפעיל אותו כדי לגרום לזה לקרות.

היי ושוב תודה.
ניסיתי הכל מהכל !הוא מאד נבון ועקשן... כלום לא משכנע אותו ואני חסרת אונים ממש.
אפילו חוששת לשלוח אותו לגן ככה.
הצעתי לשבת איתו, פרסים שאוהב ממש הכל לא חסכתי בכלום אבל הוא חזק בשלו..
בינתיים כבר כמעט שבוע לא ישב באסלה אני ממש אבודה בקטע הזה.
אשמח לעוד רעיונות אם יש...
תודה.

רעיונות נוספים: לקחת לשירותים הסחת דעת (משחק, ספר, משחק מחשב), לשבת בסיר במקום באסלה. אפשר להציע לשבת באסלה עם בגדים, אחר כך רק לשבת בלי בגדים ואחר כך לנסות לעשות את הצרכים.

נסי לשאול אותו מה יעזור לו לשבת באסלה, אולי הוא יביא רעיון מוצלח שיעזור לו.

אם לא תימצאי פיתרון והדבר יימשך, שיקלי לפנות לייעוץ פרטי.

מקווה שזה תקופה שכזו איך אני מאוד מקווה שיענו כדי שגם אני אדע איך לטפל בביתי
תודה

הי גידלה,

בידקי האם ביתך מרוויחה מכך שהיא מאשימה ומשקרת לגבי אחותה. ייתכן והיא מרוויחה את תשומת ליבכם. נסו לומר לה שעליה ועל אחותה להסתדר ואל תתערבו באינטראקציה ביניהן, אלא אם כן אתם רואים אלימות ביניהן. ייתכן וברגע שלא תקבל תשומת לב השקרים יפסקו.

לגבי שאלתך השניה, התחילי ליצור אווירה שבה בשלב מסויים ביום כל בני הבית משתפים בחוויות. ספרי את על חוויות מהעבודה – חוויה אחת נחמדה וחוויה אחת לא נחמדה. אחר כך בקשי שגם היא תספר. אם היא תסרב אימרי שזה בסדר אך שאת מאוד היית רוצה לשמוע ממנה על מה שקורה בגן ואולי אחר כך היא תספר.

תוכלי גם במקום לשאול אותה לומר לה דברים שאת יודעת (מהגננת, מהורים אחרים, ממה שהספקת לראות). למשל תוכלי לומר שראית לפני שהלכת שהגננות קראו לכולם למפגש, שראית שיש בגן הרבה בימבות, שהגננת סיפרה שהיום היא אכלה את כל הסנדוויץ...). עשי זאת בכל יום וראי אם ביתך מפתחת את הנושא. אם היא לא מפתחת אל תלחצי ואם כן שוחחי איתה בכיוונים שהיא לוקחת את השיחה. ייתכן שאם תתפתח שיחה בנושאים כאלה, שאינם מאיימים (יש ילדים שלא רוצים לספר כי חוששים להכביד, לא רוצים לחשוף את החולשה והקושי שלהם ולכן אינם עונים על שאלות ספציפיות של ההורים שאמורות לברר את נקודות החולשה) ביתך תרגיש עם הזמן שיכולה לשתף גם בדברים נוספים יותר מהותיים.

לגבי שאלתך השלישית, השאלה למה את מתכוונת בלעמוד מול ילדים גדולים. האם הילדים מציקים לה? האם הם לא מציקים אך היא חוששת להתקרב אליהם וליצור קשר? אם תרצי פרטי על מנת שאוכל להשיב.

בהצלחה!

בגן היא נימצאת עם ילדים בני גילה איך הם גבוהים ושמנים בהרבה מימנה תמיד כמעט וכל יום ביתי חוזרת במצב רוח ירוד כי צחקו עליה.ולא רוצה ללכת לגן
דיברתי עם הגננת והיא אומרת שהיא משגיחה ומפרידה שהיא שומעת דברים לא נעימים
אני רק לא מבינה למה ביתי לא עוצרת אותם היא יודעת מה לעשות ומה להגיד דיברנו על זה המון פעמים
וכשהיא צריכה לעמוד היא מפחדת מהם וגם היא לא מספרת הרבה
רק שבבוקר היא בוכה ולא רוצה להתארגן וללכת לגן
אני כואבת את כאבה איך הגננת חושבת שרק שלושה שבועות עברו והילדה תעמוד בסופו של דבר מה עושים?

ניסית ללמד את ביתך לענות לילדים אך כרגע היא לא מסוגלת לכך. נסי ללמד אותה דרכים אחרות להתמודדות, למשל להתרחק מהמקום או להגיד לגננת.

הי עדי,

אני יכולה להבין את הקושי שלך, זה מאוד לא פשוט לראות את הקושי של ילדתך ולצד זאת להיות חזקה בשבילה. אני משערת שכאשר בחרת את הגן היית שלמה עם כך וכעת עולים הספקות. צריך לזכור שזה עדיין מאוד מוקדם לדעת מה יהיה בהמשך. התגובה של ביתך היא נורמלית ומתאימה למצב. נסי לשדר לביתך שזה מקום טוב והשתדלי להקרין ביטחון.
המתיני תקופה של כחודש וראי מה קורה. אם עד אז ביתך לא תסתגל התייעצי בעיניין שוב.

בהצלחה!

הי צחי,
עמדתי היא שכדאי לסיים עם המוצץ, שכן מרבית הילדים בגיל של בנך כבר אינם עם מוצץ. למעשה במצב הקיים בנך נמצא בשלב התפתחותי שהסתיים אצל מרבית הילדים בגילו וחבל. מבחינה סמלית זה עלול לסייע לשמר אותו בעמדה תינוקית בעיני הסביבה ובעיני עצמו.

אני מציעה ששניכם תשוחחו איתו, תסבירו לו את החסרונות של המוצץ: לא מתאים לגילו ואת ההשלכות על בריאות הפה. הסבירו לו שהיתרון הוא שהמוצץ מרגיע אותו אך שאתם מציעים לו דברים אחרים להרגעה (לישון עם חפץ שהוא אוהב, לשתות מים ועוד). הסבירו לו שגם מציצת אצבע אינה מתאימה מאותן הסיבות.

תוכלו לומר לו שבעוד כמה ימים מפסיקים עם המוצץ – החליטו על יום בו בלילה לא יקבל יותר מוצץ כלל. לאחר מכן אני מציעה שהמוצץ לא יהיה בבית בשבילו אך גם בשבילכם, כדי שלא תצטרכו להתמודד עם הדילמה. הימים הראשונים עשויים להיות קשים אך אני מאמינה שאם תהיו נחושים וגם תאמינו שזה הדבר הנכון בשבילו הוא יפנים זאת והדבר יעבור.

בהצלחה!

שלום,
ילדים מבינים טוב יותר דברים מוחשיים ולומדים יותר ממעשים מאשר מדיבורים. נשמע שנוצר מצב שלמילים שלך אין מספיק השפעה וכתוצאה מכך את מגבירה את קולך.

רצוי לנסות ולהפגין שליטה, על ידי כך שתבקשי משהו (תוכלי להגדיר לעצך את מספר הפעמים שאת חוזרת על דברייך עד שאת מתחילה לפעול. כדאי לא להגיע למצב שבו את נאלצת לצעוק) ואם ילדייך לא עושים זאת יהיו לכך השלכות ממשיות. למשל, אם את מבקשת מהם לאסוף צעצועים והם לא עושים זאת, תוכלי לחכות שהם יבקשו ממך משהו ואז להסביר שאת רוצה להתחשב בהם אם הם יתחשבו בך ויעשו את מה שביקשת קודם לכן.

לגבי הצבת התנאים, לא כדאי להתייחס לכך לדעתי אלא להתמקד בבקשה שלך מהם. איני יודעת מה את מבקשת מילדייך ואשמח אם תוכלי לפרט.

הי אדוה,

טיקים מופיעים בדרך כלל בגילאי 5-10 ולרוב חולפים מאליהם. חשוב לא להתייחס לטיקים אך לתת מענה למה שאולי מעורר אותם. יש לחשוב ולבדוק האם יש משהו שמעורר אצל בנך לחץ או חרדה ולנסות להפחיתם. כאמור, אין להתייחס לטיקים עצמם. אם הדבר לא יחלוף בחודשים הקרובים כדאי ללכת ולהתייעץ אצל פסיכיאטר ילדים כדי לבחון טיפול תרופתי.

בהצלחה!

הי שירי,

יש יתרונות וחסרונות בשני המצבים – להיות קטן או להיות גדול בגן. חיסרון אפשרי הוא שלא יסתדר עם הילדים הגדולים. ומצד שני, הגננת נשמעת מבינה עניין, משתפת פעולה ומרגיעה וייתכן מאוד שתעזור לו להשתלב. יתרון בלהיות קטן בגן הוא האפשרות ללמוד מהגדולים ולהרגיש דאגה מצידם. אם הגננת נראית לך טובה ואת מאמינה שהיא אכן תוכל לעזור לו להשתלב, אפשרי בהחלט להשאירו בגן החובה. במהלך השנה היי ערנית לגבי מצבו החברתי, המשיכי להיות בקשר רציף עם הגננת בעניין זה. בררי עם הגננת איזה ילד ניתן לחבר אליו ונסי בהמשך ליזום מפגשים גם אחר הצהריים.

בהצלחה!

הי שגית,

נשמע שביתך זקוקה להרגשה של שליטה ושהמחיר של זה הוא קושי בהתגמשות.

כדאי לבחור על מה להיאבק. כלומר, לחשוב היכן ניתן לאפשר לה את הבחירה והיכן חשוב שתלמד להתגמש. למשל, ייתכן שזה לא בעייתי שהיא תבחר לעצמה את הבגדים אך במשחק עם ילדים זה בעייתי אם לא תוכל להתגמש כלל. אפשר לנסות ולהכין אותה שבכל יום היא תצטרך לעשות משהו אחד שמישהו אחר בחר. למשל, לקראת משחק עם ילדים לומר שהיום אתם רוצים שילד אחד יבחר פעם אחת את המשחק ושהיא תשחק בו. תוכלו לתרגל איתה זאת כשתשחקו איתה – שהיא תבחר הרבה פעמים אך לפעמים גם אתם תבחרו.

באופן כללי, הכנה מילולית לקראת סיטואציות והגברת הביטחון העצמי עשויות לאפשר לביתך תחושה רבה יותר של שליטה בעולם.

בהצלחה

הי יהל,

ייתכן שבנך רגיש לגירויים ולכן מצבים חדשים או כאלה הדורשים התייחסות לגירויים רבים קשים לו. כדאי לחשוף אותו ולא לוותר אך לעשות את החשיפה הדרגתית. כלומר, להתעקש למשל שהולכים לגן השעשועים אך להסביר שתעשו זאת לאט ובקצב שלו. בהתחלה אפשר לומר שרק נלך ונסתכל על הילדים האחרים משחקים ושהוא לא חייב לשחק. אם הוא עושה זאת כדאי לחזק אותו על כך. וכן הלאה. אם אתם הולכים איתו למקום שהוא אינו מכיר אך שאתם יודעים מה קורה שם תוכלו להכין אותו ולהסביר מה יהיה. צריך לגייס סבלנות רבה ויכולת לעשות תהליכים הדרגתיים.

בהצלחה!