פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי אודי,

אין תשובה אחת נכונה בעניין זה. מצד אחד, יש חשיבות לקשר מתמשך עם הדמויות המטפלות. ומצד שני, יש הטוענים שבאמצע השנה ההסתגלות עשוייה להיות קלה, שכן צוות הגן פנוי לשילוב ילד בגן יותר מאשר בתחילת השנה. ההחלטה צריכה להילקח תוך התחשבות בכלל הצרכים המשפחתים שלכם. אם המציאות מחייבת אתכם לעבור דירה באמצע השנה תוכלו לעשות זאת, כאשר הדבר החשוב ביותר הוא שתהיו בטוחים ביכולת של הילד שלכם לצלוח את המעבר ותשדרו לו זאת.

בהצלחה!

הי נועה,

לא תיארת שבנך אלים כלפי אנשים או ילדים ומכאן אני מסיקה שאת התוקפנות שלו הוא מבטא דווקא בדרכים לגיטימיות: דרך משחק, דרך רקיעה ברגליים והתעצבנות. הבעת התוקפנות בדרכים לגיטימיות מעידה דווקא על יכולת שליטה ודחיית סיפוקים.

אני ממליצה להמשיך ולעודד את הדרכים האלה, בהן הוא מביע את תוקפנותו בדרכים לגיטימיות ולשחק איתו במשחקים שמעניינים אותו. כדאי לשקף רגשות, למשל להגיד כאשר הוא רוקע ברגליים שאת רואה שהוא כועס. כדאי לחזק אותו על התנהגות הולמת, למשל כאשר נרגע ומתרצה כעבור זמן מה.

הי דניאל,

ייתכן שילדתך נוהגת כך כי זה נעים ונוח לה. ייתכן גם שהיא בוחנת גבולות. באופן כללי, אם ישנו שטיח או שמיכה על הרצפה ושינה כזו אינה גורמת לה לקום עייפה, אין בעיה מהותית בכך.

לצד זאת, העמדה שלך כהורה כאן היא המשמעותית והקובעת את דרך הפעולה. אם אתה מתנגד לכך הרי שזוהי התנהגות שתצטרך להשקיע בה מאמצים כדי שלא תתרחש. תוכל לומר לה לפני השינה שאתה מצפה שהיא תישן בלילה במיטה והלסביר מדוע. תוכל לומר לה שאם תישן על הרצפה תקבל משהו קטן בבוקר. אפשר לפעמים לאפשר שינה על הרצפה (על גבי שמיכה/שטיח), למשל באירועים מיוחדים ולהסביר שביום-יום זה לא אפשרי אך שזה מותר באירועים כאלה.

להערכתי בכל מקרה מדובר בהתנהגות שיש להתייחס אליה על פי עמדותיך אולם שהיא גם חולפת ותעבור עם הגדילה של ילדתך.

בהצלחה!

הי רותי,

צר לי על המענה המאוחר. אני מבינה שהשאלה לגבי המופע אינה רלוונטית. אולם, באופן כללי להערכתי דווקא רצוי מאוד לדבר על הרגשות בזמן שמתרחשת התקופה הקשה ומייד לאחריה. זה יכול בהחלט לאוורר, לגרום לתחושה נעימה ולא להשאיר לבד עם רגשות קשים.

בהצלחה ובתקווה לתקופה שקטה

הי שני,

החשש שלך מובן, ומכאן גם הרצון ללמוד על מחקרים בתחום. המחקרים אינם עונים על שאלת הגיל האידיאלי, אלא משווים בין ילדים המטופלים בבית לבין ילדים הנמצאים במעון או בגן מבחינות שונות (כישורי שפה, מודעות חברתית, יכולת דחיית סיפוקים ועוד). את החוויה האישית והסובייקטיבית של הילד קשה מאוד למדוד במחקרים וזו שאלה הנשארת פתוחה. מעיון מכמה מחקרים אפשר לראות שהדבר המשמעותי ביותר הוא איכות הטיפול (הן בבית והן בגן). כלומר, ביתך תוכל להפיק במידה והגן והמטפלות בו הן איכותיות.

כמובן חשוב לומר שמחקרים בוחנים אוכלוסייה גדולה של ילדים ולא את הצרכים הייחודיים והמשתנים של כל ילד וילד. לכן, על אף הקושי וחוסר הוודאות, המומחית הגדולה ביותר לענייני ביתך היא את. המחקר שאת עשית לגבי הגן והמעקב שתעשי לגביו הינו המשמעותי ביותר. היי בקשר עם הגננת לגבי ביתך, הקשיבי לתחושות הבטן שלך, שימי לב לתהליך ההסתגלות של ביתך ולתגובות שלה לגן. שאלי את עצמך איך המטפלות גורמות לך להרגיש במחיצתן ותוכלי אולי להסיק מכך על תחושותיה של ביתך בגן.

בהצלחה!

ביתי גם מאוד התלהבה להתחיל את שנת הלימודים היא הייתה איתנו בקנית הציוד היא בחרה תיק והיא גם באפי טיפה בישנית
בעיקרון היא אוהבת לשחק עם ילדים בבית היא מדהימה ועוזרת ומה שקורה בלילות האחרונים היא גם קמה באמצא הלילה ונראה שיש לה סיוטים
פליז תעזרו לי דחוף אני נורא מודאגת

הי שרון,

אני מציעה לקבוע פגישה עם הגננת ולחשוב ביחד על דרכי פעולה, של הגננת בגן ושלך בבית עם ביתך. לא ייתכן לדעתי שהגננת מודעת לכך שמציקים לילדתך והיא אינה מתערבת כלל (התערבות יכולה להיות בדרכים שונות: להרחיק את הילד המציק, ללמד את ביתך כיצד להגיב, לערב אותך בעניין וכו').

כמו כן אני מציעה לנסות ולהקנות לביתך כלים להתמודדות בבית. אפשר לעשות זאת על ידי משחק תפקידים, על ידי הצגת הסיטואציה על ידי בובות. באופן זה יש להציע לביתך אפשרויות לתגובה ולהתאמן על כך. תגובות אפשריות להצקה יכולות להיות: התרחקות מהמקום, לענות לילד (כדאי ורצוי להתאמן על המילים בהן היא תגיב), ללכת ולדווח לגננת (אם כי בינתיים במקרה שלך את מתארת גננת פאסיבית כך שאולי זו לא התגובה הרצוייה ביותר).

בהצלחה!

הי חגית,

את מתארת שביתך סובלת מפיגור קל ומעיכוב רב תחומי. האם היא אובחנה? באיזו מסגרת היא נמצאת? האם אתם מקבלים הדרכת הורים במסגרת זו?

אני שואלת זאת כי אם היא מאובחנת ונמצאת במסגרת המתאימה לה, ייתכן ותוכלו לקבל את ההמלצות הטובות ביותר מהצוות המטפל המכיר אותה.

אנא השיבי לי כדי שאוכל להמשיך ולענות לך.

הבת שלי התחילה במעון שיקומי ב1.9 מעון בשם בית גיא בנתניה.

הי חגית,

במוסדות שיקומיים אמורה להיות תוכנית טיפולית ייחודית לכל ילד, הכוללת מטרות חינוכיות והתפתחותיות והמשובצים בה טיפולים מסוגים שונים. אני מציעה להיפגש עם המנהל/ת ועם הצוות החינוכי, לשמוע על התוכנית הטיפולית של ביתך וכמובן לדבר על האופן בה את תופסת את המטרות הטיפוליות.

בדקי אם התוכנית הטיפולית כוללת הדרכת הורים. בדרך כלל אין תוכנית טיפולית שאינה כוללת הדרכת הורים. אם בכל זה זה לא כלול בתוכנית, בררי האם מגיע לך הדרכת הורים דרך סל השיקום של ביתך. הדרכת הורים היא מאוד משמעותית עבורך כדי לדעת כיצד להתנהל עם ביתך ולחזק אותך וכדי לקבל מקום משלך בהתמודדות עם הקשיים.

בהצלחה!

אל תתרגשי, תמשיכי לדבר איתה ולהיות סבלנית, את יכולה לשים לה בתקופה הזאת פול אפס, שזה תחתון חיתול שמבקרה ובאמת תפספס זה יספוג, אבל מבחינתה זה תחתון לכל דבר. קקי יותר בעייתי מפיפי, אין ספק. צריך להיות קצת יותר סבלניים ואם לא יעבור עד הגן תדברי על זה עם הגננת שתהיו מתואמות

הי מעיין,

תיתכן רגרסיה בגמילה, בעיקר לאחר שינויים. ייתכן שלידת אחיה השפיעה, אף שאתם מקפידים להעניק לה תשומת לב רבה. כמו כן ייתכן שהגמילה מהמוצץ השפיעה.

אני ממליצה לתמוך, לחזק על כך שמבקשת לשירותים ועושה. לומר שבעם הבאה תנסה לומר לפני שהקקי יוצא. יש להיעזר בסבלנות כפי שהיה בתהליכים קודמים אחרים (למשל למידה לאכול המערבת התלכלכות).

במידת הצורך כדאי לערב את הגננת ולהחליט יחד על דרכי פעולה.

בהצלחה!

שלום נועה,
תופעה של תלישת שיער אינה חריגה בגילאים צעירים, ופעמים רבות הרגל זה מסתיים עד גיל 5.
הנטייה היא לראות בתופעה זו כביטוי לחשש ואי נוחות. את מציינת שיעמום - יתכן שזו גם הסיבה.
למעשה, אין טעם להעיר לה על כך, שכן כל הערה שהיא מחזקת את ההתנהגות - שהרי מדובר בהתנהגות שמייצרת תגובה ותקשורת עם אמא.

למרות שלא ניתן להתעלם, ניתן להחליט שלא להגיב, וזו גם עצתי.
במקביל, מומלץ לכגשת לרופא ילדים ולהתייעץ לגבי הסיכון הבריאותי ממנו את חוששת.

בהצלחה!

הי דנה,

ההתייחסות לגמילה מטיטולים משתנה מאוד ותלויה בגורמים שונים. בתרבויות שונות גיל הגמילה שונה. ישנן גישות שונות לגמילה, חלקן מתייחסות למוכנות של הילד וחלקן דווקא מדגישות את ההחלטה של ההורים. בארץ מקובל להתחיל לגמול בערך מגיל שנתיים.

אני חושבת שהמוכנות של ההורים להיכנס לתהליך היא מאוד חשובה בעניין ושיש חשיבות למוכנות בסיסית של הילד, לפחות ברמה הגופנית והמוטורית. כלומר, כדאי ראשית לבדוק אם בנך מסוגל פיסית לשלוט בסוגרים שלו. תוכלי לבדוק זאת למשל באמבטיה – להציע לבנך לעשות פיפי ולראות את היכולת שלו לשלוט. אני מציעה להתחיל לאחר שתראי שהוא מסוגל לשלוט בסוגרים שלו, מסוגל פיסית להוריד מכנסיים ותחתונים ולשבת על סיר וכשאת עצמך תהיי מוכנה להתחיל בתהליך.

אלו השקפותיי בנושא אך כאמור ישנן גישות שונות לעניין. חשוב שתעשי את הדבר שאת שלמה איתו כדי שבנך יחוש גם כן ביטחון בתהליך זה.

בהצלחה.

הי רוני,

נשמע שילדך דווקא חברתי, אך בסיטואציות מוכרות בהן הוא מרגיש בנוח, כמו עם בני דודיו. כדאי לברר איתו מה מפריע לו במפגשים עם ילדים אחרים, מה מטריד ומפחיד אותו. אולי הוא יספר משהו שיעזור לכם לחשוב על מתן עזרה ופיתרון לבעיה. שימו לב, כאשר אתם מזמינים חבר הביתה, מהם הקשיים הספציפיים שלו ביצירת הקשר. אולי הקושי הוא להתחיל את האינטראקציה, אולי הקושי הוא להתמודד עם קונפליקטים שעולים במהלך האינטראקציה וכו'. כדאי לחזקו על דברים טובים שעשה מבחינה חברתית ולעזור לו להתגבר על קשיים נקודתיים במפגשים).

מעניין מה המורה מספרת על מצבו החברתי בכיתה. האם הוא מקיים אינטראקציות עם ילדים אחרים? האם דחוי או שמישהו מציק לו? כדאי לבדוק גם האם המורה יכולה לעזור לחבר בינו לבין ילדים אחרים.

מעבר לכך, כדאי לתת דגש על הגברת הביטחון העצמי של בנך. אפשר לבחור תחום שהוא טוב בו ולקחת אותו לחוג. אפשר לתת לו תפקידים בבית. כדאי לתת דגש לעצמאות – לדברים שהוא מסוגל לעשות לבד.

לגבי שאלתך השנייה, כדאי לבדוק אם יש משהו שמטריד אותו לאחרונה. לפעמים התעסקות באזורים המוצנעים נובעת מלחץ או חרדה. דברו איתו על הגוף הפרטי שלו ושל אחרים ועל כך שלכל ילד יש את הגוף שלו ואיש לא רשאי לגעת בו. אני מציעה להתייחס למצבים בהם הוא מציק לאחותו ואומר לה "רואים לך" או כאשר מוריד את המכנסיים לבני דודו כפי שהייתם מתייחסים לו היה נוהג באלימות. כיצד אתם נוהגים בדרך כלל להגיב למצבים אלה?

אם תרצי להרחיב או לשאול עוד, מוזמנת.
בהצלחה!

הי שמרית,

את מספרת שההתנהגות הזו התחילה לאחרונה. האם קרה משהו לאחרונה שיכול לעורר אצלו מתח וחרדה?

נסו לתת לו תחושה של שליטה על ידי מתן בחירה בדברים שונים. על הדברים שאינכם יכולים להתפשר הציגו עמדה החלטית והציבו גבולות. אל תאפשרו לו להכות את אחותו או את עצמו. הפרידו בינו לבין אחותו כאשר הוא מכה אותה ואמרו שבבית שלכם לא מרביצים. הציעו לו התנהגות אלטרנטיבית – להכות בובה למשל. כאשר מכה את עצמו חבקו אותו מאחור, אל תאפשרו לו להכות את עצמו ואימרו לו ברוגע שאתם לא תתנו לו להרביץ לעצמו כי זה מסוכן עבורו.

בהצלחה!

הי אורית,

ילדים רבים סקרנים לגבי גופם והגוף של אחרים. ילדים רבים מוצאים עניין באיברי המין של הוריהם. כדאי לתת לגיטימציה לסקרנות אך לא לאפשר מגע שאינו נעים לך. כך, תשדרי את המסר שהעניין שלו היא בסדר גמור ולא מביש ולצד זאת תלמדי אותו איך שומרים על גבולות ונמנעים ממגע לא נעים. אם את תשמרי על גבולות הגוף שלך הוא ילמד לעשות זאת גם לגבי גופו.

אמרי שאת מבינה שהגוף שלך מעניין אותו אבל שזה לא נעים לך שהוא נוגע בשדייך. תוכלי להציע לו מגע אחר שאותו את מוצאת כנעים (חיבוק, נשיקה...). תוכלי גם להראות לו ספרים על גוף האדם כדי לתת מענה מסויים לסקרנותו. אמרי שמעכשיו את לא מרשה לו לגעת בהם ובמידה ואחר כך יעשה זאת הגיבי. אני מציעה להגיב למגע לא נעים שנעשה לאחר איסור כפי שהיית מגיבה למעשה תוקפני מצידו. כיצד את נוהגת במקרים כאלה?

בהצלחה!

הי יפעת,

כיוון שביתך כבר בת 5.5 ונכנסת למסגרת של גן חובה ויש דחיפות לטיפול במצב וכיוון את מתארת מצב של פספוסים לאורך כל היום לאחר נקיטת שיטות שונות – אני מציעה לפנות לייעוץ פרטי בהקדם על ידי איש מקצוע המתמחה בתחום הגמילה מטיטולים.

בהצלחה!

הי שני,

קודם כל, תוכלי להגדיר עם ילדייך מספר צעצועים ששייכים באופן בלעדי לכל ילד. במצב זה יהיו צעצועים שהם רק של ילד מסויים וצעצועים שהם משותפים.

מעבר לכך, תוכלי ללמד את בנך התנהגות אלטרנטיבית שהיא יותר נעימה ומקובלת. כאשר הוא חוטף תוכלי לקחת את הצעצוע, להחזיר אותו לבן הצעיר, להגיד לבנך הבכור שהוא יקבל את הצעצוע, אך לאחר שיבקש אותו ולא יחטוף. אימרי לו – אמור עכשיו לאחיך: תן לי בבקשה את הצעצוע. אחרי שיאמר זאת תני לו את הצעצוע ואימרי לו: "הנה, אחיך הצעיר נתן לך אחרי שביקשת כל כך יפה".

חיזרי כך בכל פעם שיחטוף. ייתכן ופעולות אלו נראות מלאכותיות אך הן עשויות ללמד את ההתנהגות הראויה ופחות להדגיש את ההתנהגות השלילית.

בהצלחה!