פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,

את מתארת קושי משמעותי שאתם חווים עם ילדיכם. ישנן התנהגויות רבות שתיארת שמקשות עליכם ולשם התחלה כדאי להתמקד ולבחור שתיים-שלוש התנהגויות שמבחינתכם הן הבעייתיות ביותר ולהתייחס רק אליהן. התנהגויות אלה צריכות להיות אלה שהכי פוגעות בסביבה ובתפקוד שלו. ממה שתיארת כאן כדאי להתמקד לדעתי במכות לילדים בגן ובעוד התנהגות אחת או שתיים שהכי מפריעות לכם ולגננת. כדאי להצהיר בפניו שאלו התנהגויות שאתם לא תקבלו יותר, מבלי לומר מה תהיה התגובה לכך בהמשך. רצוי להצהיר זאת שניכם ביחד. כמו כן כדאי לומר באותו מעמד שאם תצטרכו, תשתפו אנשים נוספים במה שקורה.

לאחר מכן, התגובה להתנהגות לא רצויה יכולה להיות: 1. רישום ההתנהגות במחברת אותה תכינו מראש (במחברת רושמים גם התנהגויות "טובות" וגם "לא טובות"). 2. לשתף אנשים קרובים אליכם בהתנהגויות הילד ושהם יגיבו (למשל, שסבתא תאמר לו שהיא שמעה מכם שהוא הרביץ בגן ושהיא מסכימה איתכם שזה לא מקובל). 3. לומר לו שעליו לעשות "פעולת תיקון" - למשל שאם הרביץ לילד בגן עליו לצייר לו ציור. ואם הוא לא מסכים אתם יכולים לצייר או להכין משהו על מנת שילמד שיש לתקן אחרי שמקלקלים.

את הדברים שכתבתי אני גוזרת מתוך שיטה הנקראת "הסמכות החדשה" עליה תוכלו לקרוא עוד וללמוד בספריו של חיים עומר.

בהצלחה!

הי לילך,

משחק מיני בין ילדים הינו נפוץ ועונה על צורך של ילדים לספק את סקרנותם לגבי גופם והגוף של אחרים. לצד זאת, טבעי וברור מאוד שהורים רוצים להציב גבולות למשחק המיני של ילדיהם.

אני ממליצה שתשוחחי שוב עם ביתך באופן שיראה לה שאת מבינה את הצורך שלה במשחק המיני אך גם יציב את הגבול באופן ברור. ניתן לומר למשל: "אני מבינה שאת מאוד סקרנית ורוצה להבין דברים על הגוף שלך ושל אחרים. זה מאוד טבעי והרבה ילדים סקרנים לגבי אותם דברים. יחד עם זאת, חשוב לי להגיד לך שהגוף של כל אחד הוא פרטי וכל ילד יכול לגעת בגוף אבל לא בגוף של האחר. ילדים לא תמיד יודעים מה הגבול ולכן אני אעזור לך לדעת ואסביר לך מה אני מרשה ומה לא".

כדאי גם לומר לה שאת רוצה לשמוע אותה מה מעניין אותה ואם היא שואלת שאלות כדאי להשיב בפתיחות ובאופן המותאם לגילה. ניתן להיעזר בספרים על מיניות המתאימים לילדים.

נסי זאת ואם הדבר לא יעזור, שיקלי להתייעץ עם איש מקצוע.

בהצלחה!

הי שגית,

נשמע שהקשר בין ילדייך מאוד טוב וזה משמח. מעניין אותי לדעת למה את מתכוונת כשאת אומר שהוא מתקשה להסתגל לסביבה חדשה, מהן תגובותיו?

בכל אופן, תוכלי להכין אותו לפני הגעה לסביבה חדשה, לספר לו במידה ואת יודעת, מי יהיה שם, מה תהיה הפעילות, מתי תגיעו ומתי תלכו. תוכלי להציע לו מראש עם מי לנסות להתחבר.

כאשר אתם נמצאים בסיטואציה, תוכלי לעשות עבורו "תיווך חברתי" בהדרגה. לאפשר לו להיות איתך ואחר כך לנסות ולהפגיש אותו עם מישהו.

לאחר שהסיטואציה נגמרת, תוכלי לבדוק איתו ממה נהנה, ממה לא נהנה ולחשוב יחד איך לשפר בפעם הבאה.

אלו עצות כלליות. אם תפרטי אוכל לייעץ באופן ממוקד יותר.
בהצלחה!

שלום נטע,
את מתארת שנה של שינויים רבים שעברו על כולכם וגם על בנך - מעבר דירה, הולדת אחות, ובקרוב גם הסתגלות לגן חדש. כל אחד מהאירועים הללו בנפרד עשוי להיות דרמטי עבורו, ובוודאי כשהם באים כולם בסמיכות זמנים. לפיכך יתכן שהקשיים שאותה קרובת משפחה מזהה אכן קשורים לשינויים האלה. לא תיארת איך בדיוק באים הקשיים לידי ביטוי, והאם גם את מזהה שינויים בהתנהגותו של בנך במסגרת הבית. לפעמים ילדים מבטאים קושי דווקא במסגרות שמחוץ לבית (גן, קייטנה), אבל זה לא בהכרח אומר שהקשיים לא קשורים למה שעובר על הילד בבית.
באופן כללי כדאי לנסות לשוחח עמו על רגשותיו בימים אלה - את יכולה לומר לו שאת מבינה שאולי קשה לו עם כל השינויים, ושהיית רוצה לשמוע איך זה בשבילו שעברתם בית (מבחינתך זה בית יותר טוב, לא ברור מה זה בשבילו), איך זה בשבילו שנולדה לו אחות, וכו'. יש ילדים שיתקשו לתאר את תחושותיהם, ובמקרה כזה תוכלי להציע לו, למשל "אולי מפריע לך שאני פחות פנויה לשחק איתך מבעבר, לפני שאחותך נולדה...". תוכלו גם לחשוב יחד מה יכול לעזור לו, בהתאם להשערות שלך לגבי מקורות הקושי. לא ציינת היכן אתם גרים, אבל ייתכן שגם המצב הביטחוני מוסיף על מצוקתו.
לגבי אבחון מצבו הרגשי, הדבר נעשה לרוב בסדרה של 2-3 מפגשים עם איש מקצוע, למשל פסיכולוג קליני שמומחה בעבודה עם ילדים. לרוב הוא ייפגש תחילה עם ההורים ואחר כך עם הילד, ואז ימסור לכם את התרשמותו. ניתן לפנות אל מרכז קהילתי לבריאות הנפש במקום מגוריכם, שם הדבר נעשה ללא תשלום, או דרך קופ"ח או באופן פרטי.
בהצלחה.

תודה רבה על התשובה המהירה ...


אני רואה שינוי אצלו מבחינת אלימות מרובה כל דבר הוא פותר בזה שהוא מרים ידיים או מקלל למרות שהוא יודע שזה לא בסדר וזה לא ההתמודדת הנכונה .

האזור שאנחנו גרים לא בעייתי מבחינת המצב כי אין אצלנו הרבה אזעקות להבדיל מתושבי הדרום .
וזה התחיל לו לפני המצב הביטחוני
אני כן אקח לצומת ליבי את השיחות איתי ובאמת למצוא זמן רק לי ולי בלי הפרעות מהצד .

הי מיטל,

הקושי, והתסכול שלך מהתהליך מובן. זהו תהליך שעשוי להיות ארוך, עם אתגרים רבים, קשיים ונסיגות. לצד זאת, נשמע שכן עשיתם צעדים משמעותיים בגמילה, גם אם כרגע זה לא נראה לך כך. בנך מודע לכך שהפיפי יוצא לו וזה חשוב. ישנם ילדים רבים שבהתחלה מודיעים אחרי שעשו, בהמשך מודיעים במהלך ולבסוף מצליחים לומר לפני כן.
ישנן גישות שונות לאחריות הילד וההורה בתהליך הגמילה. ישנה גישה האומרת שכיוון שצריך לגרום לילד לפתח מודעות ההורה אינו מתערב וממתין לילד שיאמר מתי הוא צריך לעשות. גישה אחרת אומרת שכדאי לקחת את הילד לשירותים בזמנים קבועים כדי שילמד להפעיל את השרירים במעורבים בדבר וכדי שיפנים שגרה מסויימת של הליכה לשירותים.
האמת, לדעתי נמצאת איפשהו באמצע וכמובן תלויה הרבה בילד ובהורים המסויימים.
אם לא ניסית עדיין להציע לו ללכת לשירותים בזמנים קבועים אולי כדאי לנסות. למשל: מיד כשקמים בבוקר, אחרי ארוחה, לפני שיוצאים מהבית ואחרי שנכנסים לבית, לפני השינה. ייתכן ושגרה כזו תאפשר לכם לחוות הצלחות, תפחית מתח משניכם ותגרום להפנמה מסויימת של שגרת שירותים. בין לבין ניתן להמשיך ולומר שאם הוא מרגיש שצריך לעשות שיאמר. כדאי לתאר את התחושות הגופניות הנלוות לכך. למשל לומר שאם ירגיש לחץ בבטן שיגיד מהר "פיפי".
איני ממליצה להחזיר את הטיטול וזאת על מנת ליצור תחושה שאת מאמינה לחלוטין בתהליך. זה לא פשוט כי זה מצריך ממך הרבה מאוד עבודה אך בעיקר כי לפעמים זה פשוט מייאש. כפי שאמרתי, אני מאמינה שעשיתם דרך ותוכלו להמשיך בה.

בהצלחה!

הי ניקול,

את מתארת מצב מורכב וקשה מאוד. זהו מצב שכדאי שאיש מקצוע מתחום הטיפול ישמע את פרטיו כדי להבינו היטב ולהמליץ על דרכי התמודדות.

את מוזמנת לפנות למנהלי הפורום באופן אישי או לאיש מקצוע אחר אותו תבחרי.

שגית שלום,
אשמח אם תוכלי ליתן דוגמה לשהותו במסגרת חדשה ובמה הבחנת אצלו שגרם לך להרגיש שקשה לו בסביבה חדשה בלא אחותו.
אילנה

הי,

עניתי להודעה הנוספת תחת הכותרת "קשר בין אחים".

ליאורה שלום,
אני שומעת ממך שאת לא זוכה לשיתוף פעולה של בנך בהשתתפותו בחוג לחימה. אכן, חוגים מסוג עשויים בהחלט לתרום לשיפור הבטחון העצמי, הכושר הגופני ויתרונות רבים נוספים. עם זאת, ברצוני לשאול האם הרישום לחוג זה נעשה בעקבות רצון שלו או שלך? אם שלו, הייתי ממליצה לנסות עוד מספר מפגשים הן כדי ליתן הזדמנות לבחירתו, מאחוריה צריך לעמוד, והן לצורך ולערך לעמידתו בהתחייבות אותה לקח על עצמו.
לעומת זאת, אם בחירת החוג היתה שלך, הייתי משוחחת איתו, שומעת מהם הדברים היותר והפחות נעימים לו בהשתתפותו בחוג, והולכת אחר הסיסמה רצונו - כבודו. נטייתי בהחלט לעשות הפרדה בין מסגרות ופעולות בהם חייבים להשתתף, כמו בית ספר, קבלת טיפול רפואי, לעומת חוגים של בילוי והנאה, שאותם לילד זכות מלאה לבחור, אם מתאפשר כמובן, ולהחליט אם ירצו לקחת בהם חלק אם לאו.
אני נוטה להאמין ששיח קצר שלך עם הילד באופן כגון : "אתה יודע, שמתי לב שאתה לא נהנה מהחוג...היית רוצה לספר לי ממה במיוחד אתה לא נהנה? יש משהו/משהו שמפריע לך, אשמח לשמוע". יספק גם לך התשובות להבין הדבר הרצוי לעשות עבורו בעתיד, בכל הקשור להשתתפותו בחוג. הייתי מקשיבה לו מתוך הקשבה מלאה - אני נוטה לשער שהתשובות טמונות בהקשבה, בהצלחה, אילנה מישון

הי שגית,

אני לא ממליצה להתעקש דווקא על החוג הזה. כן אפשר לומר שאת רוצה שיהיה בחוג כלשהו ושתנסו כמה דברים עד שתמצאו חוג שהוא יאהב ואז ילך כל השנה. שאלי אותו מה הוא חושב שיאהב. נסו עוד אפשרויות – יצירה, מוסיקה, בישול ועוד. לדעתי ישנם חוגים רבים שיכולים לפתח את הביטחון העצמי ומיומנויות נוספות.

מירה שלום,
אני שומעת את שאת מספרת. הייתי שמחה אם תוכלי ליתן דוגמה מסויימת של התנהגות כזו, עם יותר פרטים, של זהות הנכנס לחדר, התנהגותו של הנכנס לחדרה, החפצים בהם נגע, הדברים שבהם עסקה בתך בזמן כניסת ה"אורח" לחדרה, כדי שאוכל להתייחס לשאלתך בייתר פירוט.
תודה,
אילנה

מירה שלום,
הנני אם לשלושה ילדים בגיל ההתבגרות ומכאן נסיוני האישי עם ילדים בכלל ומתבגרים בפרט. כמו כן, הנני תרפיסטית במשחק ומדריכת הורים, בשנים האחרונות עובדת ומטפלת בילדים ובמתבגרים במסגרות שונות. הנני משיבה באתר כתגבור למנהלי הפורום. עומדת לרשותך בכל עת.

שלום מירה,

את מתארת מצב שבו ילדתך לעיתים משחקת יפה ולעיתים מגלה שתלטנות. כלומר, זהו מצב מעודד שכן הוא מראה שיש לה היכולת לשחק תוך נתינת מקום לאחר. מעניין לבדוק מדוע במצבים מסויימים היא מרגישה שזקוקה בהם ליותר שליטה. כלומר, מתי היא מרגישה שאין לה מספיק שליטה במצב. מעניין לנסות ולברר איתה מה מפריע לה. למשל, אפשר לשאול אותה מדוע היא לא רוצה שמישהו ייכנס לחדר. ייתכן ומהתשובה שלה יהיה אפשר לעשות משהו שיקל עליה את המצב (לדוגמה, אם היא חוששת שיקחו לה משחק ספציפי אולי אפשר לשים אותו בצד. או אם היא חוששת מכך שיבלגנו לה את החדר אפשר לומר לה שבסוף נדאג להחזיר הכול למקום). מעבר לבירור (שלא תמיד מצליח שכן לא תמיד ילדים יודעים בעצמם את הסיבה להתנהגותם), כדאי מאוד לחזק אותה על הפעמים בהם שיחקה יפה לטעמך ולהסביר. לדוגמה, אפשר לומר: "היום ראיתי שנתת לילד השני להחליט איזה משחק תשחקו וזה יפה כי ככה לפעמים הוא יחליט ולפעמים את ושניכם תהיו מרוצים". כמו כן, אפשר לנסות ולהכין אותה מראש, לפני שהחברים מגיעים. לומר למשל שאת יודעת שחשוב לה להחליט על דברים במשחק אבל חשוב לך שעל דבר אחד היא תתן לילד השני להחליט. אתן יכולות להחליט ביחד למשל שאת מקום המשחק היא תיתן לילד האחר לקבוע ולהזכיר לה זאת תוך כדי המשחק. במידה ותצליח בכך, אפילו במשהו קטן, כדאי לעודד ולחזק אותה על כך.

תוכלי לעדכן בהמשך,
נשמח לשמוע

שני שלום,
כעת, בשלב זה, אתם מבקשים מבנכם בן ה-4 לסגל הרגלי שינה חדשים בהם הוא צריך להתחיל לאהוב להרדם לבדו במיטה. לא פשוט. עם זאת, אין ספק שמקומו במיטה שלו, ומקומכם במיטתכם. את מספקת שלבנך חשוב המגע והקרבה עמכם. לפיכך, ראשית, אני ממליצה לשוחח איתו, ולהסביר לו שלאחר שהתייעצתם, הבנתם שמקום כל אחד במיטתו הוא. שנית, מדובר כאן בתהליך שיתכן ויהא לא קצר, אך חייב להיות עקבי מבחינתכם. וכאן, משמע, להכניסו באופן מודע למיטתו, כשאתם ישובים לידו, מאפשרים לו להמשיך להחזיק ידכם, לפחות בתקופת השינוי הראשונית, כשאתם מסבירים לו שאתם לידו, ודואגים לשלומו. זה יכול לארוך ימים, שבועות, עלול להיות כרוך בבכי מצדו, ואולי גם מצדכם, להתרגל להרגלי שינה חדשים, הדבר הינו מרכב. עם זאת, התמדה שלכם בדפוס החדש, שימוש בהסבר מילולי, דוגמאות מספרי ילדים בהם הילד ישן במיטתו, כשגם עבורו הדבר ייטיב, עשויים כולם לסייע.
כאן, הסבר מכיל שמאפשר גם לו להגיב לשמע הבשורה על חידוש הרגלי השינה, מתן מקום לו לספר מה זה גורם לו, עשויים לסייע. מבחינתכם רוך, התמדה, הכלה של הקושי שלו לשינוי, אמפתיה שלכם אליו - עשויים כולם לעזור.
עומדת לרשותכם לכל שאלה.
בהצלחה,
אילנה מישון

אור שלום,
אכן, אנו בתקופה מתוחה, אותה חווים ככזו ילדים ומבוגרים. ומצב החירום אכן מאופיין בחוסר וודאות וגורם לשינויים ושיבושים בשגרת החיים. התגובות הרגשיות והההתנהגויותיות של האנשים הנמצאים במצב חירום משתנות מאדם לאדם בעוצמתן, הך דומות במהותן. המצב נמשך כפי שאת מתארת, ועמו נמשכות החרדות. חשוב לשוחח איתה ולשמוע .מה היא מרגישה. האם חשה כאבים פיזיים כלשהם עליהם יכולה לספר בשיח או להצביע עם ידיה? אני שומעת שתפקודה בגן טוב. חשוב, מחד להיות אמפטי עם פחדיה, ומאידך לנרמל הרגשות והחרדות העולות אצלה. לכן, אני חושבת שנכון שהיא תישן במיטתה, עם זאת, את יכולה להאריך מעט שהייתך לידה, בטרם תירדם, תוך הרגעתה, הקראת סיפור מרגיע, ליטופה וכיוב'. חשוב שאת תשמרי על שקט נפשי ושגרת חיים, עד כמה שניתן - "מוסיקה" שעוברת אליה. אם בתך תרגיש שאת נינוחה, גם היא, יש להניח, תשמור על נינוחות. נכון, אלו תגובות נורמליות למצב לא נורמאלי, להרגיע כשהיא מפוחדת ולהכיל את פחדיה תוך אמירה: "אני מבינה וזה מובן שאת פוחדת, אך אנו במקום בטוח, ומוגן". חשוב להישמע להוראות פיקוד העורף, עם אזעקה להיכנס ברוגע למרחב מוגן, וניתן להניח בו מראש חפצים וצעצועים אותם היא אוהבת ושמרגיעים אותה כבובה אליה קשורה, שתיה, מאכלים כפירות, דפי ציור, צבעים - שיאפשרו, גם בשעת הימצאות במרחב המוגן, ולו למספר דקות, עבודה/עשיה מרגיעות.
עומדת לרשותך לכל שאלה נוספת.
אילנה

הי שירה,

את מתארת מצב נתון ולא ניתן לשינוי - אי אפשר שילדתך והאישה יהיו יחד בתדירות גבוהה יותר. נשמע שזהו קשר טוב ומתגמל את כל הצדדים, למרות שהוא אינו מתקיים כל השבוע.

לא פשוט להתמודד עם רצונות וכמיהות של הילדים שלנו כאשר אנחנו יודעים שאי אפשר למלא את רצונם. יחד עם זאת, יש חשיבות רבה לכך שהורים יוכלו להציג בפני ילדיהם את העולם, על הקשיים שבו, תוך כדי שהם נמצאים שם להכיל את הכאב.

אני ממליצה, כאשר ביתך קוראת לה, לעטוף אותה בחום, לחבק אותה ולהגיד שאת מבינה שהיא מתגעגעת לאישה כי היא אוהבת אותה. כמו כן להסביר שהאישה לא באה כל יום ולהגיד מתי היא תבוא.

בהמשך, כאשר ביתך תגדל, תוכלי להסביר לה שהקשר בין האישה לבינה הוא כזה שבו לא נפגשים כל יום ושהחשיבות של איכות הקשר גדולה מזו של הכמות.

שיהיה בהצלחה!

לילי יקרה שלום,
ראשית מאד מצטערת לשמוע שזה המצב. המלצתי לשתף, מקדם ככל האפשר את צוות הגן/קייטנה בה היא משתתפת: הגננת, לרבות צוות המטפלים המכירים אותה. כמו כן, הייתי ממליצה, להיוועץ עם צוות המטפלים במוסד הרפואי בו בן זוגך מאושפז, (עובדת סוציאלית, פסיכולוגית הקיימים בכל מוסד כזה), ובהתאם למצבו הרפואי ובשיתוף עם הצוות הרפואי ולחוות דעתו, לפועל כלפי בתך יחד עם הצות המקצועי הטיפולי, לו הנסיון והידע המתאימים.
עומדת לרשותך לכל דבר ועניין.
רפואה שלמה,
אילנה
תודה