פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי גלי,

צר לי על המענה המאוחר. אני מקווה שיש שיפור במצב ואם לא, שתשובתי תהיה רלוונטית עבורך. בהחלט ייתכן שהמצב הבטחוני עורר את הקושי בשינה. בזמן שהמצב הבטחוני לא טוב, ניתן להרגיע בדרכים שונות, אפילו בדרכים שאיננו נוהגים בהם בזמן שגרה. כדאי לתת מקום להבעת רגשות, לתת הרבה חום ולדבר על הדרכים בהם ניתן להתגונן.

כעת, כשהמצב רגוע כדאי לשדר שחוזרים לשגרה. אם יש צורך, אפשר לשבת ליד בנך ולהרגיע אותו ומצד שני, כעבור זמן מה לבקש שיישאר במיטתו. לאחר כמה פעמים שתחזרי על כך, אני מקווה שבנך יחוש שכעת המצב רגוע וניתן ללכת לישון בחדרו ולהיות רגוע שיהיה בסדר.

שלום יעל,
תחילה אני מצטער על העיכוב בתשובה, כנראה שפספסנו את הפניה שלך.

את מתארת שני מצבים מורכבים, במיוחד בשל גילו של בנך.
האחד והמהותי יותר בעיני, הוא התנהגותו של בנך, ומערכת היחסים שנוצרת ביניכם לאור התנהגותו.
בנוגע לשאלה לגבי הגן / משפחתון, אני מניח שהיא כבר לא רלוונטית.
אשמח לשמוע ממך מה החלטת לעשות, מה המצב מבחינת התנהגותו כעת והאם חל שינוי כלשהו, כדי שאוכל להתייחס באופן מדויק יותר.

תודה

הי דודי,

לא נשמע מתיאורך שהיחסים עם ביתך מתדרדרים כרגע באופן משמעותי, שהרי אתה מספר שכשהיא איתך היא מאוד נהנית להיות בחברתך. נשמע שמדובר יותר על בלבול של ביתך הנוגע להגדרת היחסים בינה לבינך ובינה לבין בעלה של חגית ולאופן שבו היא מציגה אותם בפני אחרים.

לפני שאמשיך להשיב, מעניין אותי לדעת מה טיב הקשר שלך עם גרושתך. האם זהו נושא שתוכלו לשוחח עליו?

הי לירון

מהתיאור שלך נשמע שיש כאן אלמנטים טקסיים אולם שהם מינוריים ולא מפריעים לו או לכם.

האם אני צודקת? חשבי האם הבקשה שלו מקשה עליכם ועליו, האם התנועה נמשכת זמן רב או שהיא מאוד קצרה. כמו כן האם יש לו טקסים נוספים שהוא עושה במהלך היום.

אם אכן מדובר במשהו מינורי ולא מפריע ואם אין עוד פעולות טקסיות נוספות, הרי שנראה שמדובר בפעולות שהוא מצא כמרגיעות וכמאפשרות לו להרדם ביתר קלות ואין פגם בכך.

הי נני,

טוב שאינך חושדת בפגיעה מינית, כי עיסוק מיני ותנועות מיניות שאינן תואמות גיל עלולות להצביע במקרים מסויימים על פגיעה מינית.

הסקרנות של ביתך לגבי גופך הינה טבעית ביותר. הדבר שאינו מקובל ושדורש התייחסות הוא התנהגותה והמגע שלה בשדייך למרות ההסבר שלך שזה לא נעים לך.
נשמע מתיאורך שאכן ביתך מנסה לקבל תשומת לב, חיובית או שלילית דרך מגע. חשוב שאתם תבחנו איזה מגע מתאים ונעים לכם לקבל ממנה ואיזה מגע אינו נעים. חשוב לחשוב גם על המגע שמשדר אהבה אך מעורר בכם תחושות לא נעימות, כמו הנשיקה על היד.

תוכלו לומר לה שאתם שמחים שהיא רוצה לגעת בכם אבל שגם בין משפחה ואנשים שאוהבים זה את זה, לא כל מגע הוא נעים ומקובל. אימרו לה איזה מגע נעים לכם איתה ואיזה מגע לא. הבהירו לה שמעכשיו אינכם מרשים לה לגעת בכם באופן שאינו נעים לכם ושאותו ציינתם. כעת, עליכם לשמור על גבולות ברורים ולהגיב כאשר אינה נוהגת על פי האופן שהגדרתם לה.

אם תנהגו כך, היא תקבל מסר שאתם שומרים על גופכם וכך היא תוכל ללמוד כיצד לשמור גם היא על גופה ולא לאפשר מגע שאינו נעים לה.

בנוסף, תוכלו לומר לה שייתכן והיא סקרנית לגבי הגוף שלה ושל אחרים ושאתם מוכנים לענות על כל שאלה שתרצה עליה מענה.

בהצלחה!

הי טל,

את מתארת שלביתך ישנו עיכוב בעלייה במשקל. כמו כן ייתכן שישנו קושי משמעותי במעבר מחלב למוצקים. מעבר לכך, נשמע שאתם מאוד סובלים מהמצב שהפך למאבק מתמשך.

במצב זה אני מציעה לגשת למרפאה העוסקת בהפרעות אכילה בגיל הרך. זאת על מנת שאיש מקצוע יוכל לשמוע מכם את כל הפרטים, לאבחן ולתת לכם את הטיפול המתאים.

בהצלחה!

הי ליהיא,

בעולם הטכנולוגי שבו אנו חיים זה מאוד נפוץ שילדים נמצאים זמן רב מול מסכים (טלויזיה, מחשב, סמרטפון ועוד). מומחים בתחום ממליצים להתעסק פחות בצמצום הזמן שבו הילדים נמצאים מול מסכים ומציעים לנסות ולוודא שהפעילויות החשובות בעיני ההורים יתקיימו. כלומר, לא כדאי להתאמץ כדי שהילד יהיה 3 שעות מול מסכים במקום חמש, אלא כדאי להקפיד על פעילויות חשובות כמו ארוחה משפחתית, פעילות בחוץ פעמיים בשבוע, פגישה עם חבר פעם בשבוע וכו'. זאת על פי הערכים והדברים החשובים לכם כהורים. אני מציעה לתכנן עם בנך את הפעילויות האלה בזמנים קבועים (רצוי שרובן יתקיימו מייד לאחר הלימודים ולפני שהוא נכנס לעינייני המחשב והטלוויזיה).

מעבר לכך, חשוב שתהיי מעורבת בתכנים אליהם בנך חשוף. התענייני באופן לא שיפוטי ובאופן המעמיק ביותר לו את מסוגלת. חווי את דעתך על תכנים לא ראויים ובמידת הצורך הציבי גבולות בעניין זה.

בהצלחה!

אשמח לקבל תגובה...

הי הדסה,

עמדתי היא שבתקופה של מעבר כזה חשוב לבחון בעיקר מהם הצרכים שלך ושל בעלך בעניין. מצד אחד, השהות של אימך עשוייה מאוד לעזור בתקופה הדורשת הסתגלות למקום חדש תוך טיפול בילדים. מצד שני, ייתכן גם שהשהות של אימך תפגע בפרטיות שלכם ואולי תעמיס עליכם. חישבי יחד באופן רציני עם בעלך על שני הצדדים האלה וקבלו את ההחלטה הנכונה עבור שניכם.

לגבי הילדים, אני מאמינה שהם יוכלו להסתדר היטב אם סבתא תבוא ואם לא. אם תחליטו על כך שאימך תבוא, תוכלו להסביר שסבתא באה לזמן קצר ולהכין אותם בימים הקרובים לעזיבתה שעוד מעט סבתא תיסע חזרה לבית שלה בישראל. אם תחליטו על כך שאימך לא תבוא, עשו את הפרידה קרוב לנסיעתכם. בכל אופן הדגישו את החיובי והסבירו על הדרכים בהם תשמרו עם סבתא על קשר (סקייפ, מייל, לצייר ציורים לסבתא ולשלוח לה בדואר ועוד).

בהצלחה בזה ובדרך החדשה!

שלום לך,
אלימות בין אחים אינה עניין נדיר כלל.
כדי לייעץ אבקש לקבל מידע ברור יותר לגבי סוג האלימות.
האם מדובר במעשים שמביאים למצבי סיכון לפגיעה פיסית חמורה?

האלימות שלה כלפיהם מתבטאת בהרמת ידיים, בעיטות, דחיפות וכד׳. היו מקרים שדחיפה גרמה לנפילה שסיכנה אותם (נפילה ליד פינה של שולחן, מכה חזקה בראש וכו׳). אני יודעת שאחים רבים, אבל מאוד קשה לי עם זה, כי אני מאוד חוששת מהתוצאות. מתי זה אמור להיפסק והאם בכל זאת אני יכולה לעשות משהו כדי להפסיק את זה?

שלום שוב,
אני מאוד מבין את הדאגה שלך לשלומם של הצעירים יותר.
מהתיאור שלך נשמע כי האילמות אינה במטרה להסב פגיעה קשה, אלא הבעה של תסכול או אי שביעות רצון במערכת היחסים ביניהם.

הקושי הגדול שלנו כהורים, הוא לראות את האלימות ולא להגיב, וכדי לשלוט במצב אנחנו נמשכים לעשות כל שביכולתנו: מבקשים, מסבירים, מאיימים, ואף מענישים, וכל זאת כדי שהמצב ישתנה. אלא שפעמים רבות המעורבות שלנו אינה מצליחה לשנות את המצב בטווח האורך. לכל היותר, האירוע הספציפי מסתיים.

הסיבה לכך עשויה להיות גם המעורבות שלנו. לעיתים אחים רבים כדי למשוך את תשומת לב ההורה. עבור הילד - גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב ראויה, שכן ההורה מתגייס ומתקרב. לכן כל עוד אנחנו ממשיכים להגיב למקרי האלימות, הסיכוי שנצליח למנוע אותם פוחת. מעבר לכך, כאשר אנו מגיבים, אנחנו בהכרח נוקטים עמדה אשר משפיעה על מערכת היחסים בין הילדים, ושלנו איתם.

למעשה, אנחנו גם משמרים את המצב, בגלל שאנחנו לא מאפשרים לילדים ללמוד לפתור את הקונפליקט בעצמם. אנחנו מציבים אותם ב"תפקיד" שלהם כל פעם מחדש: יש את האשם, ויש את הנפגע והחלש.
כאשר אנחנו מנסים להשפיע על הצד ה"אשם" אנחנו גם מעבירים מסר לצד השני על כך שאינו מסוגל להגן על עצמו, או לחילופין שכאשר הוא מפגין פגיעות הוא זוכה ליחס. לא מן הנמנע שלמידה כזו מבראה את ה"חלש" להפעיל את ה"חזק" כך שההורה ימשיך להגיב באופן מובחן לשניהם. ה"חזק" עשוי לומר: "היא התחילה" אלא שאנחנו מתקשים מאוד לראות את הנפגע כחזק ושולט בסיטואציה.

לכן המלצתי היא ברוב המקרים וכל עוד אין פגיעה וסכנה מהותית: לאפשר את האלימות ולהתעלם ממנה. במקרה שהאלימות מסכנת - להרחיק בין הצדדים באופן ניטרלי, תוך התייחסות לחוסר היכולת של הצדדים להסתדר יחד, להבדיל מהאשמת צד אחד וניחום השני.

בהצלחה!

הי מאיה,

ישנן סיטואציות שבהן יש מקום רק לקבל ולתמוך, כמו במסיבת הסיום. בסיטואציות חברתיות, יש מקום לברר את הקושי הספציפי שלו ולנסות לתת לו מענה. למשל, ייתכן ובגן השעשועים הוא פוחד שילדים יזיזו את המתקן במהירות גבוהה מידי, פוחד שיחטפו לו צעצוע וכו'. תוכלי גם לעלות איתו בהתחלה למתקן ואחר כך לאט להתרחק (לעמוד קרוב ולהחזיק את ידו אחר כך רק לעמוד קרוב אליו וכן הלאה).

כשנצמד אלייך בחברת ילדים אפשר שתשחקי איתו והילדים האחרים. כך, אולי הוא יירגע ויוכל בהמשך לשחק בעצמו. כמו כן תוכלי לבדוק את היכולות החברתיות שלו ולנסות לראות היכן ניתן לחזק אותו.

הי צילי,

ייתכן שמדובר בהתנהגות הנובעת מחוסר ביטחון ומצורך באישור. אפשרות נוספת היא שבנך חווה מתח וחרדה אותם הוא מבקש להרגיע באמצעות השאלות והמענה עליהן על ידי הסביבה. מעניין שציינת שלפעמים אפילו המענה עצמו אינו מצליח להרגיע אותו. זה מגביר את האפשרות שמדובר על חרדה והתנהגות טקסית שמטרתה להפחית את החרדה. האם ישנן התנהגויות נוספות שלו במהלך היום שהינן חזרתיות/טקסיות? אם כן, כדאי לפנות לאיש מקצוע בעניין.

אני מציעה לשוחח איתו על העניין ולומר לו שמעכשיו אתם, המשפחה, תשתדלו לתת לו מענה כשהוא שואל שאלות אך רק פעם אחת וזאת כדי שהוא יקבל תשובה אך גם יהיה נוח לשאר בני המשפחה. כך עשו – השיבו רק פעם אחת. כאשר ימשיך וישאל הסבירו שאינכם עונים שוב. אם יבכה תוכלו לחבק אותו ולומר שאתם מבינים שקשה לו אך שהסכמתם איתו שתיתנו לו תשובה אך רק פעם אחת.

לגבי ההתנהגות עם חברים: תוכלו להתאמן איתו על ידי משחק משותף שלכם איתו. אם ישאל אתכם שאלות ויבקש אישור שקפו לו את הרצון שלו ותנו לו אלטרנטיבה התנהגותית. למשל: אם הוא מבקש להיות הנסיך אימרו לו: "אתה שואל כי אתה רוצה להיות הנסיך. אמור עכשיו: אני אהיה הנסיך". אם הוא עושה זאת חזקו אותו על כך.

בהצלחה!

שלום זיו,
אני מצטער על התגובה המאוחרת, שאלתך התפספסה כנראה.

תחילה חשוב לי לחזק אותך על המעורבות החיובית שלך בחייהן של בנותיך, ועל הרצון שלך לשמור איתן על קשר רציף. משמח אותי לשמוע ששתי בנותיך מגיעות אליך ואני מניח שהן שמחות על הזמן שלכם יחד.

לגבי בת השש, חשוב לשים לב שההתנהגות שלה כלפיך, היא זהה להתנהגות מול אמה במצב המקביל. כלומר אין כאן המנעות מתקשורת עם אבא, אלא המנעות מתקשורת טלפונית.

אפשר שבגילה היא עדיין מתקשה להכיל את המורכבות הגדולה לפיה מחד אבא לא נמצא ומאידך הוא דווקא כן. יתכן גם ששיחת טלפון אינה קרובה מספיק עבורה, ודווקא מעצימה את הצורך בקרבה והגעגוע. תיתכנה עוד סיבות נוספות כמובן (האם שקלת לשאול אותה - כאשר היא אצלך?)

הדגש מבחינתי הוא על טיב הקשר כאשר אתם יחד. כל עוד הבנות מגיעות אליך בשמחה, והקשר שלך איתן טוב, אני מציע לכבד את צרכיה של בתך ולא לכפות עליה תקשורת מסוג שאינו נעים לה. דווקא כפיה שכזו עלולה לפגוע בה ובקשר ביניכם.

בהצלחה!

היא לא אוכלת תפוח אדמה ואוהבת מאוד פסטות

הי נועה,
ברמה התזונתית, נראה שביתך בעיקר אינה צורכת ויטמינים. האם ישנה דרך כיפית לתת לה מזונות המכילים זאת, אולי במיצים, אולי בגלידה ביתית עם פירות? אולי בתוספים? תוכלי להתייעץ עם תזונאית ילדים שתוכל להכווין אותך לגבי מאכלים טעימים וכיפים שדרכם תוכל ביתך לצרוך ויטמינים.

ברמה הפסיכולוגית, כיוון שאת מספרת שביתך אוכל היטב בגן והקושי הוא בבית, ככל הנראה מדובר כאן במאבק כוחות מסויים שנקלעתן אליו. הדרך הטובה לנהוג במקרה כזה הוא להפחית את הלחץ הקיים סביב הנושא של אוכל ואכילה. תני לביתך לאכול את הדברים שהיא אוהבת, בדקי כאמור אם ישנם דברים נוספים שאולי ניתן להוסיף שהם נעימים וכיפיים. הציעי פעם אחת בארוחה משהו אחר אך אם ביתך לא מעוניינת אל תמשיכי להציע, אל תכעסי או תראי לה שזה מפריע לך.

בהצלחה!

שלום עדי,

אני מצטערת לשמוע על מה שקרה. לא ניתן לספר לבנך מבלי שהוא ייפגע או יכאב. הדבר שניתן לעשות הוא להיות איתו, לחבק, לתמוך בו. אפשרי לו לשתף אותך ברגשותיו ותני להם מקום ולגיטימציה. תוכלי לאפשר לו לעשות פעולות מסויימות של הנצחה, למשל לקנות ביחד פרחים לקבר, לכתוב על סבא סיפור/זכרונות, לצייר ציור. נסי להיזכר איתו גם בחוויות החיוביות שהיו עם סבא והדגישי את החלקים הטובים מהם הסב נהנה בחייו. אם מתעוררות אצלו שאלות כלליות לגבי המוות, עני בהתאם לאמונותייך ובהתאם להבנתו ולגילו.

שלום ירון,
כניסה של אח חדש לבית מייצרת אוירה חדשה ודורשת התארגנות מחדש, הן התנהגותית והן פסיכולוגית, מכל בני הבית.
באופן טבעי, כניסה של אח חדש דורשת הענקת תשומת לב אינטנסיבית יותר לגידולו, מאשר אחיו הבכור. זאת מבחינת הנקה, החלפת חיתולים ואף בפעילות משותפת.

כך גם באופן טבעי, האח הבכור מרגיש נפגע במידת תשומת הלב לה היה זוכה בעבר, וסובל מקושי להסתגל למציאות החדשה. קשיים אלו מתבטאים בהתנהגויות שונות, ובכי בלילה וקריאה לאמא (אשר פחות זמינה במהלך היום) אינן חריגות בגיל זה.

מבחינת שינת הלילה - חשוב שלא לשנות הרגלים, ולא כדאי להפוך את ההתעוררות בלילה כאופציה ליציאה מהמטיה.
מבחינת ההתנהלות הכללית - חשוב לשים לב לצרכיו של הבכור, ולהשתדל לבלות איתו בזמן שניתן. בזמנים שלא ניתן (בעת הנקה למשל) ניתן לעשות זאת לידו, תוך שיתוף שלו בתהליך גידול אחיו. כדאי לאפשר לו לעזור לכם בגידול אחיו - להביא לו חיתול נקי (שיהיה במגרה אליה הוא יכול להגיע), להביא לו בקבוק, משחק וכו'.

משחקים יחד יאפשרו לכם לבלות יחד עם הילדים תוך שיתוף, כך שלמעשה זמן עם ההורים אינו מתחלק בין הילדים, אלא משותף לכולם יחד (במידת האפשר).

בהצלחה!

יאיר, תודה רבה על התגובה !
אנחנו בסה"כ עושים את אותם הדברים שהזכרת: משחקים איתו,
שמאכילים את האח הקטן -אנחנו מחייכים אליו לפעמים גם נותנים לו (כמו שאמרת)
להביא חיתול או מוצץ או בקבוק לאח הקטן , אבל עדיין הוא קם בלילה לפעמים פעמיים בלילה (יום שבת) הולך לישון בסביבות 20.30 ומתעורר בסביבות 1.00
רוצה את אמא שלו
ושהיא באה בכדי להרגיע אותו, עד שנרדם לוקח לה לפחות שעתיים !
(כלומר עד 3 בבוקר)
ואז (דוגמת שבת האחרונה) הוא מתעורר שוב ב6.00 בבוקר.....
כל זאת,
בזמן שגם הקטן דורש תשומת לב ולהאכיל אותו לוקח כשעה=שעה וחצי
כל 3-4 שעות....
מיותר לציין ששנינו (גם אני וגם אשתי) מותשים..(-:
אם יש לך עוד רעיון /עצה
אשמח לשמוע
ובכל מקרה
תודה רבה על הפידבק !