פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי קרן,

אני מסכימה איתך שמדובר בהתנהגות התואמת את גילה של ביתך. זהו גיל שבו מתגבשת תחושת האוטונומיה והעצמיות ולכן יש חשיבות לחפצים ששייכים ל"עצמי" של הילד.

מאידך, באמת חשוב לאט ובהדרגה לפתח גם את היכולת לשיתוף. בסיטואציה בה ילד בא לבקר קיים כנראה החשש אצל ביתך שהילד יקח לה את מה ששלה. לכן, חשוב להסביר לפני שהילד מגיע, שהוא לא יקח את הצעצועים לבית שלו, שהוא רק ישחק ואחר כך וישאיר אצלכם את הצעצועים. בנוסף, ייתכן שביתך חווה הרגשה של חוסר שליטה בסיטואציה. לכן אני מציעה שתאפשרי לה לבחור מספר צעצועים שהיא מוכנה לשתף לזמן קצר, ואת אלו שלא אפשר לאחסן במקום לא נגיש.

בגילאי שנה-שנתיים המשחק החברתי די מוגבל. כלומר, ייתכן שפעוטות ישחקו במשחקים שונים זה לצד זה. או שייצרו תקשורת פשוטה, למשל שפעוט יעשה תנועה מסויימת והשני יחזור אחריה. בדרך כלל החל מגיל שנתיים ישנה התפתחות בתחום זה ובגילאי שלוש היכולת למשחק חברתי נעשית מורכבת הרבה יותר.

כמובן שישנו גם ההיבט האישי, כאשר ההתפתחות של כל ילד וילד הינה שונה.

בהצלחה!

שלום אורית,
המידע שהוספת לגבי כישורי הדיבור שלה מאוד חשוב.
אשמח אם תוכלי להרחיב בנושא ההמנעות משיחה עם הסייעות.
האם מדובר רק בסייעות או גם בגננ/ת?
איך מגיבה למבוגרים אחרים בסביבה שאינם משפחה גרעינית? (קרובי משפחה רחוקים יותר, חברים שלכם, מבוגרים זרים בפארק וכו')
האם הסייעות ניסו שלא להגיב ל"רמזים" שהיא נותנת?

תודה

הילדה לא מדברת עם הגננת ולא עם הסייעות .
בשבועיים האחרונים נמצאת בקייטנה חדשה
וגם שם לא מדברת עם הצוות לדוגמא
בארוחת בוקר שואלים אותה מה היא רוצה לאכול
ונותנים לה לבחור היא לא עונה . עם חברים
אנשים שלא מהמשפחה גם לא מדברת.
לגבי השאלה על התייחסות הסייעות הם כן יתייחסו
אליה ומה שרצתה קיבלה . שוב אציין מדברת יפה
לגילה מדברת רגיל עם המשפחה.
שאלתי אותה למה היא לא מדברת איתם היא עונה
לי שהיא לא רוצה זו תשובתה.

שלום שוב,
ההתנהגות שאת מתארת עשויה להופיע בעקבות מספר מגוון של סיבות. אתייחס כאן לסיבה הנפוצה יותר: רווח אישי.

נושא הרווח האישי מתייחס לשאלה - מה אני מרוויחה מההתנהגות הזו?
אפשר שהסירוב של ביתך לדבר עם צוות הגן ועם מבוגרים אחרים מייצר אצלכם (ההורים) וגם אצל שאר המבוגרים בסביבה תחושה של אי נוחות גדולה. אי הנוחות מובילה את המבוגרים להיות מוטרדים מאוד, ולכן מעורבים יותר בחייה. מעורבות זאת למעשה מחזקת את ההתנהגות לפיה בתך נמנעת משיח עם הצוות הטיפולי בגן, וגם עם מבוגרים אחרים. זאת אולי בגלל שכך היא זוכה ביתר תשומת לב, נסיונות שידול וכו'.

לכן הייתי ממליץ לפעול בשני מישורים:
1. לא לנסות לשדל אותה להתנהג אחרת. כלומר לא להציע לה לענות, לדבר, להשתתף בשיחה וכו'.
2. להשתדל שלא להיענות למחוות אותן היא עושה. למשל - להנחות את הצוות "לא להבין" מחוות בסגנון הצבעה או דיבור עם העיניים. כך שאם היא רוצה לקבל משהו, היא צריכה לבקש, וכדאי להשתדל להמנע מלבקש ממנה לדבר. פשוט להגיב ב"אני לא מבינה מה את רוצה"

חשוב לדעת שיש גם מצב חריג יותר הנקרא "אילמות סלקטיבית".
באם התייחסות שונה כפי שהצעתי לא תביא לשינוי, ממליץ לך לברר על הנושא.

בהצלחה!

שלום ימית,
אני מבין את הדילמה, וזה נהדר שלימדתם אותו להתייחס לאיבריו הפרטיים ולעובדה שהם רק שלו.
עם זאת, אני מניח שהוא סומך עליכם, גם כאשר מדובר בצורך לבדוק את איבריו הפרטיים.
לכן, אני סבור שאין סיבה לחשוש שלא יאפשר לרופא לערוך את הבדיקה.
כדאי לעשות ההכנה מאוד קונקרטית לקראת הנסיעה לרופא - באותו יום, לא יותר משעה לפני הבדיקה. המסר אמור להיות ברור, תחת העקרון הבא:
אנחנו הולכים לבדיקה אצל הרופא. לצורך בדיקות רפואיות, לפעמים הרופא צריך לגעת גם באיברינו הפרטיים. אנחנו נאפשר לו, אבל בכל מקרה אני אהיה לידך.

אפשר לנסח את זה בכל דרך שתבחרי ותתאים לבנך ולך, אולם חשוב שהמסר יהיה קצר קונקרטי וממוקד, משדר מצב טריויאלי ותקין, כך שההכנה היא רק לצורך הימנעות מהפתעה.

בהצלחה!

שלום מאי,
את מתארת מצב מורכב יחסית, לפיו ההתנהגות של בנך כלל אינה תואמת את המצופה ממנו בגן, וזאת מול דמויות מטפלות שונות (גן וקייטנה).
אמנם לא תיארת, אולם ניתן להניח שדפוסי ההתנהגות הללו מופיעים בצורה כלשהי גם בבית.

נשמע שהמצב הנוכחי מאוד מתסכל אתכם, וזה ברור, במיוחד לאור העובדה שניסיתם דרכים רבות לשינוי המצב ללא הועיל. עם זאת, חשוב לי ליידע אותך כי ישנן התערבויות שעשויות דווקא להועיל, אם כי אני מנוע מלהציע אותן כנקודות היות וחשוב שהתערבויות כאלו יעשו בליווי של איש מקצוע מהתחום של הנחיית הורים.
באופן כללי, ניתן לייצר מצבים בהם ההתנהגות שלו תוביל להשלכות לא צפויות ואף מטרידות עבורו (ללא ענישה), כך שבמהרה יעדיף שלא להגיע אליהן.

לכן אני מאוד ממליץ לכם לקבל הדרכה מאיש מקצוע מיומן, ובמיוחד בשל העובדה ששנת הלימודים בפתח, והתערבות בשלבים הראשונים של תחילת השנה עשויה למנוע ממנו תיוג מיותר ופגיעה חברתית שהשיקום מהם יהיה ארוך וקשה הרבה יותר.

בהצלחה!

הי רינת,
אני חושבת שכיוון שהמילה "ניתוח" היא טעונה מאוד מבחינה שלילית עבורו, אפשר לפחות בהתחלה להשתמש במונח אחר, כמו טיפול רפואי.

יחד עם זאת, אני מציעה שכן תתני לו הסברים מספקים. הסבירי לו מדוע הוא צריך לעבור את הטיפול, איך הטיפול יעזור לו, מה זה יכלול, איפה יתקיים (להסביר שצריך לישון בבית החולים), איך אתם תתמכו בו. כדאי להסביר את הדברים הלא נעימים ואת הפתרונות להם. למשל, לומר שאחרי הטיפול יכאב לו הגרון אבל יש תרופה שבזכותה הוא לא ירגיש את הכאב כלל. אפשר להציג גם את ה"יתרונות" – יצטרך לאכול רק מאכלים רכים וקרים ולכן יוכל לאכול הרבה גלידה. כדאי לנרמל את העניין, כלומר לומר שזהו טיפול שהרבה ילדים עוברים, שהוא די פשוט ומהיר ועוזר מאוד להקלה על הנשימה ועל דלקות.

תני לו לשאול שאלות והשיבי עליהן. הגישה באופן כללי צריכה להיות לדעתי חיובית כלפי הניתוח, להסביר לו שהוא נועד לעזור לו ושגם עם אי הנעימויות אפשר להתמודד היטב.

ייתכן שלאחר קבלת הסברים והרגשה שהטיפול חשוב ויעזור לו, שאתם תתמכו בו ושיש אפילו קצת "רווחים" מהעניין, המילה "ניתוח" תוכל להופיע בשיח שלכם. אם הוא ישאל, אפילו בשלב מוקדם אם מדובר בניתוח אני לא ממליצה לשקר בעניין. אם מאוד יתנגד ויהיה חרד אולי יהיה מקום לברר איתו מה מפחיד אותו, מה היה לו קשה בניתוחים הקודמים ולהרגיע שתמצאו לכך פתרונות בניתוח הזה.

בהצלחה ורפואה שלמה!

הי רות, הפרעת התנגדות (ODD) עשוייה להתקיים אצל חלק מהילדים לצד הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). לכן, אם ילדך מאובחן כסובל מ-ODD וגם מ-ADHD ריטלין יכול בהחלט לעזור.

טיפולים מתאימים נוספים הם הדרכת הורים, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי לילד (מלווה בהדרכת הורים) או טיפול משפחתי/דיאדי. כדי לבחור את הטיפול המתאים ביותר עבורכם ועבור ילדיכם כדאי להתייעץ עם איש מקצוע באופן אישי. האם קיבלתם המלצות לטיפול בדו"ח האבחון? כדאי לבדוק וליישם על פי ההמלצות.

אנחנו לא עברני שום אבחון. היינו אצל רופא נוירולוג והוא כתב בסיכום ביקור שיש לילד "סימני בעיות קשב וריכוז וגם ODD". אם איזה איש מקצוע כדאי לדבר כדי להתאים לו שיטת טיפול? מאיזה תחום?

תודה.

כדאי לדבר עם פסיכיאטר ילדים כדי לבדוק אפשרות לאבחון. במידת הצורך, אבחון יוכל לתת לכם אבחנה מדוייקת והמלצות לטיפול.

הי ירדנה,
יכולות להיות כל מיני סיבות לסירוב של בנך לשוחח איתך בטלפון.

קודם כל, האם הוא רגיל בדרך כלל לדבר בטלפון? יש ילדים שלא מדברים ביום-יום בטלפון, רגילים לתקשורת של פנים אל פנים ולכן כשמציעים להם לעשות זאת הם לא מעוניינים. יש ילדים שעסוקים בפעילות מהנה וההצעה לדבר בטלפון נתפסת אצלם כהפרעה לפעילות.

אם את בכל זאת חושבת שאולי מדובר בכעס או משהו אחר שמפריע לו, נסי לברר איתו את זה אחרי שיחזור. אפשר בנסיעה הבאה שלו לדבר מראש על שיחות הטלפון שתקיימו כשיהיה אצל סבא וסבתא, אפילו לקבוע מראש את השעה ולהחליט על שיחה קצרה.

הי מירב,
המקרה שאת מתארת באמת קשה מאוד. לצד זאת קשה לדעת אם ישנו קשר ישיר בינו לבין הגמגום ולקשיי הפרידה כיום כשבנך בן כמעט חמש. אני מציעה להתמקד בקשיים הנוכחיים. טוב שלקחת את בנך לטיפול. אני מקווה שהטיפול מלווה גם בהדרכת הורים שעוזרת לך להחליט איך להתנהג אל מול קשיי הפרידה. כדאי לבדוק יחד עם המטפלת של בנך מה מעורר בו חרדות וכיצד את יכולה להרגיעו. אם הטיפול אינו מלווה בהדרכת הורים כדאי ללכת להדרכה כזו אצל מטפל אחר.

מעבר לכך, ממליצה לבדוק האם ישנם קשיים בגן איתם בנך מתמודד כיום (כיצד הוא מבחינה חברתית? האם ישנם ילדים ש"מציקים" לו? האם ישנם קשיים אחרים?). כדאי לשוחח עם הגננת ובמידת הצורך עם פסיכולוגית הגן.

בהצלחה!

תודה על תגובתך
הילד קיבל חצי שנה אחרונה טיפול רגשי דיאדי ביחד איתי בהבעה ויצירה, עזר מעט בקטע של הפרידה והדיבור. הדרכה לא ממש קיבלתי מהמטפל שכאילו כמעט ולא קיים במהלך הפגישות. כרגע התחלנו טיפול במים. האם יש לך המלצה איזה סוג של טיפול נוסף עלי לנסות?
לשאלתך, בגן מבחינה חברתי הוא מאוד אהוד יש לו חברים וחברות, הוא ילד מאוד בולט ואהוב. מה שכן, הוא לא מוכן ללכת לחבר הביתה בגלל החשש שאני ישאיר אותו שם ואלך, הוא בעיקר מזמין אלינו.

יש לציין שבהפסקות של בהס כולם משחקים ביחד וגם הוא תמיד מצטרף. הבעיה היא אחה"צ.

הי גלית,

אני מבינה שבנך הוא ילד חברותי ואין לו קשיים חברתיים בבית הספר. אם זה בוודאות כך אני מציעה להניח לו ולא ללחוץ. ייתכן שהוא באמת מעדיף לנוח ולא להתמודד עם לחצים בשעות אחר הצהריים ונשמע שזה טוב שיש לו פינה רגועה ונעימה עם אחיו.

במידה וכן תהיה הזדמנות לשוחח איתו, מבלי ללחוץ, אפשר לשאול אותו האם היה לו משהו לא נעים כאשר נפגש עם חבריו ולראות יחד איתו מה ניתן לעשות בעניין.

בנוסף, האם אתם נפגשים עם חברים שלכם/בני משפחה וילדיהם לפעמים בשעות אחר הצהרים? אם כן, איך הקשר של בנך עם הילדים? במידה והקשר הוא טוב כדאי ליזום עוד מפגשים כאלו. כך בנך יוכל לחוות קשרים חברתיים אחר הצהריים מבלי לחוש לחץ להתחבר, כי האינטראקציה היא "טבעית".

תודה רבה על תשובתך המהירה. בני בקשר טוב עם ילד מהמשפחה אך הבעיה שהם גרים רחוק ולכן יוצא לנו להפגש לעיתים רחוקות. לגבי חברים שלנו הגילאים לא מתאימים ולכן גם לא נוצר שום קשר. הבנתי מחברה שכשמציקים לו בבהס הוא לא מתרגש במיוחד אבל אני לא שמעתי ממנו כלום על זה. הוא לא מעוניין לשתף כי אולי אני לוחצת ואולי זה לא מפריע לו.

הי גלית,

לא ניתן להכריח את בנך להיפגש עם חברים ולא ניתן להכריח לשתף אתכם. אולי אם תעזבי קצת את הנושא הלחץ יפחת ואולי בהמשך תוכלי לחזור אליו בעדינות.

כן כדאי להעביר את המסר שאת היית רוצה לדעת אם משהו מפריע לו עם חברים ושאת מזמינה אותו לדבר איתך אם ירצה. כדאי גם לומר שאת לא רוצה ללחוץ עליו ושתניחי לנושא כרגע ושתבדקי איתו בהמשך. ייתכן שהוא יגיב בכעס לאמירות אלה אבל הוא יקבל בכל זאת את המסר שהוא חשוב לך, שאת מתחשבת בצורך שלו למרחב וגם שאינך מניחה לגמרי לנושא.

לגבי החבר מהמשפחה, האם ישנה אפשרות לחזק ולשמור עם החברים וילדיהם בדרך נוספת חוץ ממפגשים? למשל לפתוח קבוצת וואטסאפ ולהעביר תמונות וסרטים גם ביניהם (יכולות להיות בתחומי העניין שלהם, למשל אם שני הילדים אוהבים שחקני כדורגל אז כל אחד יכול לשלוח תמונות הקשורות לנושא). זה כמובן ממש לא אותו הדבר כמו במפגש פנים אל פנים אך נותן הרגשה של חברות מתמשכת, כמו לנו המבוגרים.

הי שני,
את מתארת מצב בו ביתך חוותה וחווה הרבה מאוד מתח וחרדה. האשפוז שלך, לידת אחיה והמלחמה והאזעקות כולם תורמים לכך. טוב שאת מתייעצת ונותנת לה חום ובטחון. המשיכי בכך תוך שאת משתדלת להעניק לה כמה שיותר חום ואהבה פיסיים.

תוכלי גם לנסות ולתת לה תפקידים, כדי שהיא תרגיש שאת מעריכה אותה ואף זקוקה לה. למשל, להתייעץ איתה בנושאים שונים, לתת לה אחריות. אם היא לא תרצה את האחריות לא להכריח. אני יודעת שזה מאוד קשה, אבל אם יש אפשרות למצוא זמן איתה לבד. אם זה מתאפשר להסביר לה שאת מאוד רוצה להיות רק איתה ובגלל זה אתן עושות זאת.

כאשר היא שואלת האם תהיה אזעקה, תוכלי לומר לה שאת לא יודעת אך אם תהיה יש לכך פתרון ששומר עלינו – ממ"ד/חדר מדרגות וכו'. כמו כן את יכולה לומר עוד לפני שהיא שואלת את הדברים האלה. כאשר אחיה בוכה תוכלי לומר לה שאת ממש רוצה לחבק אותה ושזה עוד רגע יקרה.

יש גם לזכור שהיא זקוקה להרבה חום, אהבה ובטחון אך לא כדאי להזניח את נושא הגבולות ואם היא מפריעה כאשר מתבקשת לא לעשות זאת, יש להבהיר שכרגע לא מפריעים ובמידת האפשר לקחת אותה הצידה. אם היא מצליחה להתאפק, אפילו לכמה שניות חזקי אותה על כך.

לגבייך, אם יש אפשרו ת לעזרה, אפילו קטנה (סבתא, חברה וכו') ממליצה לקחת כדי שגם לך יהיה יותר קל.

הי יעל,

נשמע שההתנהגות של בנך נובעת מצורך לפרוק ולהפגין תסכול. ייתכן שההתעוררות אינה נעימה לא ואולי אף מפחידה והוא מבטא את חוסר הנעימות בהתנהגות שתיארת. אני רוצה לציין שהתנהגות כזו היא נפוצה בקרב תינוקות ופעוטות, במטרה לפרוק את התסכול ולהעביר מסר להורים.

אני לא מאמינה שבנך מפחד כשאת נכנסת (אלא אם כן את מדליקה את האור או עושה רעש חזק ואז אולי כדאי להפחית את העוצמה של הגירוי) אלא מאמינה שכשאת נכנסת הוא מבין שיש למי להראות את התסכול ומגביר את העוצמה של התגובה.

אני מציעה לך לנסות ולהישאר רגועה, להרגיע בחיבוק ואולי לנסות להסיח את דעתו. למשל, אפשר לתת לו בובה שהוא אוהב, לקשקש בקשקשן, לשיר שיר מרגיע. אין צורך בהסברים מילוליים, אלא בהרגעה שקטה ובהסחת דעת.

אילנה תודה אני מקווה שנצליח להתמודד עם זה

ארז שלום,
אני מניחה שבנכם נוהג כך מזה תקופה, וכעת יש לשנות הרגליו, ללוותו, לייעץ לו הדרכים הנכונות והנורמטיביות ולטפל בתופעה.

לשם כך, החשוב הוא לתמוך בבנכם ככל שיידרש, לעמוד לצדו, לשוחח איתו ככל האפשר, בליווי ייעוץ, הסברה וטיפול מתאימים, העזרות שלכם בגורמים מקצועיים ובאופן מיידי.

לעניות דעתי לעולם לא מאוחר לנסות ולסייע, ויש מקום לעבוד עמו, לטפל בו ולהביאו למקום נכון וטוב יותר.

בהצלחה,

אילנה מישון
ייעוץ הורים

הי ארז,

מצטרפת לתגובתה של אילנה אשר צירפה רשימה של מקומות היכולים לטפל בבעיה. ממליצה לפנות לטיפול בהקדם האפשרי. אם בנכם ישתף פעולה עם טיפול מה טוב ואם לא, כדאי שאתם בכל מקרה תלכו להתייעץ.

זהו מצב מאוד לא קל בשבילכם, רוצה לחזק אתכם בהתמודדות איתו.

נכון להיום אישתי דיברה עם הבן בעדינות הסבירה שהיא בלבד ראתה במחשב את התמונות ואם הוא מודע לכך שזה חמור ועברה חמורה על החוק הוא אמר שהוא יודע שאלה אותו אם הוא רוצה ללכת לקבל עזרה הוא אמר שהוא מפחד שמי שידבר איתו יעביר את שמו למשטרה הוא הבטיח שהוא מוחק הכל ואנחנו נפנה לייעוץ

הי ענת,

את מספרת שבחודשים האחרונים אין לו עניין בדברים רבים מלבד טלויזיה. האם גם התקפות הזעם והאלימות הן מהחודשים האחרונים? אם כן, כדאי לבדוק האם קרה משהו, האם משהו מפריע לו. האם ידוע לך על משהו במשפחה, בבית הספר ועם הסביבה הרחוקה יותר שיכול להפריע לו או לעורר בו קושי או חרדה?

כדאי לנסות ליצור אווירה שבה יחוש בנוח לשתף. אולי כדאי לשבת איתו כאשר צופה בטלוויזיה, להתעניין וליצור תחושה של ביחד. לא הייתי מתעכבת יתר על המידה כרגע על הזמן בו הוא צופה בטלוויזיה והייתי ממליצה דווקא לנסות ולהתקרב אליו דרך הבילוי המשותף.

מה שנשמע לי יותר חמור ורלוונטי כרגע הוא התקפות הזעם המילוליות והפיזיות כלפיך. אתן לך עקרונות כלליים לתגובה אותם אני גוזרת משיטת הסמכות החדשה של חיים עומר. כדאי להצהיר בפניו שאת לא תקבלי יותר מעשים אלה ותעשי כל שביכולתך כדי למנוע אותם. כמו כן אמרי לו שבמידת הצורך תשתפי אנשים אחרים במה שקורה. אני ממליצה, כאשר הוא נוהג באלימות להתרחק (כדי לא לספוג עוד אלימות פיסית), לומר שאמרת שאת לא מסכימה לזה ושתגובה לכך תגיע בהמשך. לא מומלץ להגיב באותו הרגע, אלא להגיב דווקא מאוחר יותר, כאשר הוא רגוע. בזמן שהוא רגוע כדאי לומר שקודם הוא הרביץ/קילל/צעק ולכן את מגיבה (התגובה צריכה להיות משהו שאת מאמינה בו ויכולה לאכוף). לדעתי גם אם הוא צוחק הוא עדיין מצטער שמקבל עונש. אני ממליצה לשתף אנשים אחרים, התומכים בך ובחינוך שלך ולאחר שבנך נוהג באלימות כלפייך כדאי לבקש מהם ליצור איתו קשר ולומר לו שהם שמעו על כך ושהם תומכים בך ולא מסכימים עם ההתנהגות הזו.

את מספרת שאינך תמיד מצליחה לא להתרגז או לצעוק. זה מובן מאוד שכן הורים הם בני אדם. יש לזכור שכפי שבנך מנסה לשלוט בהתנהגותו ולא תמיד מצליח, כך גם את. יחד עם זאת, הדרישה ממנו היא שינסה לשלוט בהתנהגותו וגם את רוצה לשלוט בהתנהגותך. אני מציעה לך לחשוב על כך שאינך חייבת להגיב באותו הרגע כשהוא נוהג באלימות. אם תאמרי לו שהתגובה תגיע בהמשך, תוכלי להיות יתר רגועה ולהגיב כאשר גם את וגם הוא רגועים ושקולים יותר.

בהצלחה!

שלום לירון,
זו באמת נשמעת סיטואציה לא פשוטה להתמודדות, אולם חשוב לי ליידע אותך שסיוטים אצל ילדים אופייניים לשלב ההתפתחותי, ומעידים על התפתחות תקינה דווקא.
אצל חלק מהילדים הסיוטים עשויים להיות מפורטים מאוד, כמו במקרה של בנך.

לצערי, אין דרך באמצעותה ניתן למנוע סיוטים.
בהנחה שבנך לא חווה אירוע חריג בסמוך לתקופה בה התחילו הסיוטים, וכי גם כיום הוא נמצא במקום בטוח במהלך היום, כל שנותר הוא לקבל את המצב עד שיחלוף.

לאור העובדה שניסית "להבריח את נועה" בכל דרך, הייתי רוצה להציע לך לנסות עוד ניסיון נוסף. אפשר לנסות להתחבר עם נועה! אולי נועה מנסה להיות חברה, ופשוט לא יודעת איך להגיד את זה?
כמובן שניתן לנסות את הדרך הזו, אולם איני תולה בה תקוות גדולות.
במידה וגם ניסיון זה לא עוזר, אני מציע לחבק ולנחם, אולם לא להמשיך לחקור אודותיה של נועה. חקירה שכזו עשויה דווקא לייצר אצלו התקבעות על הנושא, והיאחזות בו, וכך אף לשמר את המצב למשך זמן ארוך יותר.
לחלופין, כדאי פשוט לחבק, לחזק, ולצפות ממנו שיחזור לישון לאחר שנרגע.
והכי חשוב, לזכור ששלבים התפתחותיים שכאלו חולפים לעיתים כלעומת שבאו.

בהצלחה!

הי סיסי,
מצויין שאתם מקדישים לבנך הבכור הרבה תשומת לב. המשיכו כך, וכדאי גם לנסות ולהקדיש לבנך הבכור זמן קבוע שבו יהיה לבד איתכם.

כאשר בנך מרביץ לאחיו, כדאי לקחת את אחיו על הידיים, להתרחק ולהרגיע אותו. כך, תשומת הלב במקרים כאלה תהיה מופנית אל האח הצעיר. כך האח הבכור יקבל את המסר שלא יוכל לקבל תשומת לב על מעשה שלילי ושמי שיקבל אותה הוא האח הצעיר שנפגע.

בנוסף, ברגעים קטנים בהם הוא לא מרביץ כדאי לשבח אותו על כך. למשל לומר: איזה יופי, אתה כבר כמה דקות מתנהג מאוד יפה לאחיך, לא הרבצת לו. כך יבין שתשומת הלב ההורית כלפיו מתרחשת כאשר הוא רגוע ומצליח להתאפק.

כמו כן, נסו להדגים לו ש"משתלם" להיות האח הבכור. למשל, תנו לו ללכת לישון קצת יותר מאוחר ואימרו לו שזה כך בגלל שהוא הגדול. כאשר הוא מצליח לעשות משהו או מדגים ידע, אימרו לו שהוא יודע כי הוא חכם וגדול.

מעבר לכך, אם המצב לא ישתפר ותרגישי שהמצב אינו נורמטיבי שקלי לפנות לאיש מקצוע.

בהצלחה!