פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סימה,
ההתנהלות שאת מתארת כעת גם כן קשורה בחרדה. ביתך בחרדה שעיצבנה או שכועסים עליה או שהיא לא בסדר ואז היא מפעילה התנהגות של התנצלות על מנת להוריד את רמת החרדה. כל זה גוזל הרבה אנרגיה נפשית ומתיש אותה מה שתורם להתפרצויות זעם. יתכן שישנם עוד מקורות מתחת להתקפי הזעם, כעס שיתכן שקשור גם לייחוס לא מדויק להתנהגות של אחרים. למשל אם היא מצפה שכולם יתנהלו סביבה בדרך מסוימת היא תיהיה מאוכזבת וכעוסה אם הדברים לא הולכים כפי שציפתה.
מאחר והייתה בעבר בטיפול שאני מבינה שהיה מוצלח וסייע בעבר הייתי ממליצה לפנות שנית למטפלת לעדכן אותה ולהתייעץ איתה איזה טיפול יכול להיות יעיל ומה המקורות לקשיים.
בהצלחה

שלום טלי,
מצטער על העיכוב בתשובה, מקוה שאני עונה בזמן.
אכן מדובר בשלושה שינויים בחייה, שיתרחשו בפרק זמן קצת יחסית.

בגילה של ביתך, חששות מפרידה הם עניין טבעי, וחשוב להתנהל סביבם ברגישות.
עם זאת, חשוב שרגישותכם לא תנהל את התנהגותכם.

מבחינת הרגלי שינה, הם אכן עשויים להיות מושפעים מפחדים שמתעוררים בתקופות שונות, כחלק מהתפתחות קוגניטיבית תקינה.
בעת מעבר דירה, כדאי שלא לשנות הרגל נוסף, כך שכדאי להתייחס לנושא השינה בנפרד, לאחר שבתכם תרגיש בנוח בבית החדש.

מבחינת הכניסה לגן והולדת האח - כמובן שגם אלו שינויים מאוד משמעותיים.
עם זאת, חשוב לי לציין שהורים רבים (גם בפורום הזה) שואלים על שילוב 3 השינויים הללו בו זמנית - מעבר דירה גורר שינוי של גן, ובגיל זה נפוצה הגעה של אח חדש למשפחה. זכרו כי באופן טבעי ילדים בגיל זה מסתגלים מהר יחסית לשינויים בסביבה.

היו רגישים לצרכיה, הקדישו לה תשומת לב חיובית (במשחק, חיבוקים ונשיקות וכו') במהלך השינויים, אך לדעתי כדאי להקפיד שתשומת הלב לא תהיה מקושרת כפיצוי על השינויים בחייה.
כך למשל, לא כדאי לומר לה שהולכים לבילוי בגלל שהכניסה לגן קשה, או לקנות מתנה כפיצוי על האח שנולד.

באופן טבעי כאיש מקצוע, אני תמיד בעד היעזרות בליווי מקצועי לאו דווקא כאשר מתעוררים קשיים. אנשים רבים משפרים את ההורות ואת מערכת היחסים ההורית-זוגית שלהם, גם כאשר הם פונים ללא קושי ספציפי.
אם אתם מרגישים שאתם יכולים להיתרם מליווי מקצועי - עשו זאת.

מבחינת תיאורך הנוכחי - איני רואה סיבה מהותית לפניה להכוונה מקצועית, אולם כמובן שגם איני רואה בכך בעיה, כל עוד מדובר במלווה מקצועי.

בהצלחה!

שלום לך,
נגיעות באיבר המין עשויות להיות דבר טבעי, גם אם מביך את הסביבה.
כפי שכולנו יודעים, נגיעות באיבר המין עשויות להיות דווקא מענגות, ויודע שכבר בגילאים צעיאים מאוד תינוקות נוגעים בעצמם באיברים אלו.

אני מבין שעברו כחודשיים מאז החלו הנגיעות, ואני מבין שהן מסיבות לכן אי נוחות.
כמו כן, את מציינת שניסיתם לשאול אותו אם כואב/מציק.

האם ניסיתם לשאול אותו אם נעים לו לגעת שם?
לגבי ההסבר:
כדאי לבחור זמן שבו הוא דווקא לא נוגע בעצמו.
בזמן הזה לשוחח איתו על הנושא, להסביר שאתם יודעים שנעים לו, כי לכל אחד נעים לגעת באיבר המין שלו. כדאי להסביר על דרך החיוב - מותר לו לגעת כשהוא בפרטיות (בחדר).

אני יודע שהנושא מציק לכם, אך חשוב מאוד לא להקדיש לנושא עודף תשומת לב.
עודף תשומת לב לנגיעות (ובמיוחד בעת התרחשותן) עלול ליצור אצלו תחושות אשם לגבי הנושא, ולהעביר מסר שהעיסוק במין הינו אסור או מעורר בושה.

בהצלחה!

שלום לולי,
תחילה אני מצטער על התגובה המאוחרת.

מאוד חשוב לדעת אם ההתנהגות האלימה בה נוהג בנכם מתרחשת גם במסגרות אחרות בהן הוא נמצא, ולא רק בבילוי אחה"צ או בשבת אתכם.

את מציינת שהוא בעל משקל עודף, וכי הוא מציין ש"מתחילים איתו".
קיים סיכוי כי שני מאפיינים אלו קשורים האחד לשני. חשוב לבדוק זאת איתו (מי התחיל ואיך?). חשוב לדעת שגם אם לא נראה פגוע, אפשר שילדים אחרים הציקו לו, והשמירה על ארשת של כעס מספקת לו בטחון רגשי.
בנוסף, כדאי מאוד להיוועץ עם תזונאי/ת מוסמכ/ת על מנת להתאים לו תזונה שתאפשר לייצב את משקלו (במיוחד לקראת כניסה לכיתה א').

מבחינת עונשים - אני לא חסיד של עונשים, להיפך.
אני מאמין שענישה היא יעילה בטווח הקרוב בלבד, אינה עוזרת לחינוך הילדים ורק פוגעת בקשר של ההורים עם הילד.

הצעתך לקחת אותו לחוג אומניות לחימה היא מעולה בעיני:
יתכן שהמדריך בקורס יוכל לכוון אותו לשימוש נכון והולם בכח גופו.
בנוסף, מדריך בקורס שכזה יכול ללוות גם תהליך תזונתי, וגם לחזק על יריד במשקל שתורמת לכושר הגופני ולביצועים בקורס.

במידת הצורך, הוסיפי פרטים ואתייחס
בהצלחה!

שלום נירה,

צר לי על העיכוב בתגובה.

ניכר מפנייתך שאת ערנית מאד לנעשה עם בתך ומגלה כלפיה רגישות, הבנה וסבלנות.
את גם מעלה מספר השערות לגבי הסיבה לשינוי בהתנהגות שלה, וכולן נראות רלוונטיות.

מתוך דברייך נראה שייתכן שבתך מושפעת מהשינויים שחלים במשפחה, ובמעמדה בין האחים - אולי עד לאחרונה היא הייתה בתפקיד ה"חכמה" והמצליחה, וכעת אחיה הצעיר מתחרה איתה על המקום הזה. אולי עד לא מזמן היה לה תפקיד חשוב באינטרקציה בין האחים, וכעת היא מרגישה ששני אחיה משאירים אותה "בחוץ" וקשה לה עם זה. גם בקרב החברות היא מרגישה שהן מרחיקות אותה, גם אם זה על רקע נסיבתי של חוג משותף. כך יוצא שהיא נשארת קצת "לבד" בכמה חזיתות. והיא מתקוממת על כך בהתנהגות של הצקות, כי כך היא חוזרת שוב למרכז...

כדאי להמשיך להיות לה אוזן קשבת כפי שאת עושה, ולהמשיך להציע לה זמן איכות בו תוכלו גם לבלות יחד וגם לשוחח על הדברים שמציקים לה. נסי להעלות בפניה את ההשערות הללו, לפעמים המשגה של התחושות הלא נעימות והכרה בהן יכולה לעזור ולתת לה הרגשה שאת מבינה אותה, ושהיא לא לבד בזה. מעבר לזה, אולי תחשבו ביחד על ילדות נוספות שהיא הייתה רוצה להתקרב אליהן, כך שלא תהיה תלויה בקשר עם שתי החברות. ובבית - את מתארת שאת מדגישה את המיוחדות שלה, אך כדאי גם להעביר מסר שאפשר שיהיו שני "חכמים" ו"מצליחים", ושההצטיינות של אחיה לא פוגעת בכישורים הייחודיים לה. אפשר לחשוב על פעילויות משותפות שעדיין יעניינו את שלושתם, לצד ההבנה שאכן יש התפצלות בתחומי העניין והפעילות. אולי אפשר לעזור לה למצוא דרכים להעסיק את עצמה בלעדיהם, לפתח עיסוקים שיהיו "שלה". לצד אלה כדאי להעביר מסר שעליה להפסיק עם ההצקות לאחיה ושהיא משלמת על כך מחיר של התרחקות ממנה, זה יעזור לה לווסת אותן גם בהקשר החברתי.

לבסוף, ציינת שיש סימני מרד גם כלפיכם ההורים. ייתכן שמדובר בהתנהגויות טבעיות שאין לייחס להן חשיבות רבה, אך גם יכול להיות שעד כה בתכם הייתה בתפקיד של הילדה הטובה, הנוחה, השמחה והקלילה, שאין איתה שום בעיות ולכן גם לא צורכת משאבים מיוחדים - וקצת נמאס לה מזה... ובכל ההתנהגויות האלה היא אומרת "הי, שימו לב, גם לי לא קל...". נסו לזהות מה עוד יכולים להיות מקורות הקושי שלה, ושוב להמשיך להיות לה לאוזן קשבת ולעזור לה לבטא מה קשה לה.
בהצלחה.

שלום שרון,
צר לי שאני עונה רק כעת, האירוע בוודאי מאחוריכם ואני מקווה שמצאתם את הדרך להגיב. בכל זאת אענה בקצרה כי מדובר בסוגיה כללית.
הורים רבים מתלבטים איך ובאיזו עוצמה להגיב להתנהגויות בלתי מקובלות של ילדיהם. הרצון הבסיסי הוא כמובן להשפיע עליהם, לעצב את התנהגותם, ולהעביר מסר מהי התנהגות חיובית ונורמטיבית, ומה לא. המטרה היא גם לסייע להם להבחין בין "טוב" ו"רע", ולעזור להם להפוך להיות אנשים שמסתדרים בחברה. בנוסף, יש כמובן את הצורך להגן על הסביבה (במקרה הזה - אחותה), ולהפוך את החיים בבית לנעימים ונוחים לכולם.
את מתארת שהקשר בין בנותייך הינו "כמו כל אחיות", כלומר אין ביניהן קונפליקט בסיסי או בעייתיות מיוחדת, מעבר ליחסים בין אחיות שתמיד יש בהם מורכבות ויכולים לכלול אהבה, חיבה ורצון לשיתוף ולקירבה, לצד קנאה וכעס ורגשות שליליים נוספים. אמנם את מספרת שההכאה הייתה בוטה, אך חד פעמית. כלומר לא מדובר בילדה שמתקשה באופן כללי לשלוט בכעסיה ובהתנהגותה. לכן גם העונש צריך להיות בהתאם. כלומר נשתדל שתהיה הלימה בין המעשה לענישה, ולא נרחיב את הענישה להחרמות גורפות וכו. כך נעביר את המסר שאנחנו רואים את המעשה כחמור, אך גם זוכרים שהוא נדיר. מעבר לענישה כדאי לשוחח עמה ולהבין מה הרגיז אותה כל כך - לא כדי להצדיק את המעשה אלא כדי לחשוב איתה איך תוכל לנהוג בפעמים הבאות, ומה יוכל לעזור לה להתגבר על הכעס באופן יותר מקובל ומתאים.

ומדגישה שהיא לא מתאפקת. היא עושה פיפי הרבה פעמים לאורך היום. פשוט תחושת ההתאפקות נשארת גם אחרי הטלת השתן.

בנוסף, בשנה הזו פחות נהנית ללכת לגן וטוענת שהגננות קשוחות. זה אולי נכון ואני בקשר עם הגננות כשיש משהו שדורש שיחה, אך תחושתי היא שהיא פשוט רגישה לביקורת ולהרמת טונים והנעשה בגן הוא בגדר הנורמלי.
בגן הם טוענים שהיא לפעמים עושה מה שבא לה ושעליי להציב לה יותר גבולות ואולי זה נכון כי אולי אני לא תמיד מציבה גבולות.

שלום סיגלית,
מה שאת מתארת זה פחדים חולפים, שאינם דבר חריג בגילאים אלו. מהדוגמאות שתיארת לא התרשמתי שיש לה הזיות, הזיות פרושן לראות או לשמוע דברים שאינם קיימים, יכול לקרות אצל ילדים בגילאים אלו.
בדרך כלל חרדות ופחדים אצל ילדים בין אם משהו מטריד אותם או מקשה עליהם רגשית יכול לצאת בעצבנות והימנעות סביב דברים שוליים. בנוסף את מתארת שהפחדים עוברים מהר מדבר לדבר, כך שבשלב זה זה לא נשמע מדאיג,אך המשיכי לעקוב אחרי זה.
באשר להתמודדות, ברגעים הללו שהיא מבטאת פחד משהו מציק לה, גם אם אנחנו לא בדיוק יודעם מה, את המשיכי לשדר שהכל בסדר,שהיא בטוחה, שתתחשבי בה כמה שתוכלי אבל יש גם גבולות, דברים שלא תוכלי לאפשר (שהפחדים שלה ינהלו מה אחיה יעשה או לא). יהיה בטוחה ורגועה וזה יגיע גם אליה והיא תוכל להתגבר על מה שמטריד או מציק לה.
בהצלחה

תודה על תשובתך .
במידה וזה אכן הזיות איך מגלים את זה ואיך מטפלים בזה?

מצב של הזיות הוא חריג!
במידה ויש חשד שכן אז צריך בדיקה ע"י פסכיאטר ילדים או פסיכולוג קליני ילדים והם יחליטו על מהלך טיפול.

שלום טוהר,
העיסוק בצרכים הינו חלק התפתחותי.

אנא הוסיפי פרטים, כדי שאוכל לתת לך תשובה מעמיקה:
1. היכן עושה את צרכיו?
2. מי נמצא בסביבה כשהוא עושה קקי?
3. האם ההתנהגות הזו מתרחשת גם בגן?
4. מה ניסיתם לעשות עד כה?

תודה

בהמשך לשאלה קודמת הוא מידי פעם מפספס ועושה קקי בתחתונים..
בגן זה לא קורה רק בבית ואין לו בעיה שזה יהיה ליד המשפחה או שהוא לבד..
בינתיים רק דיברנו איתו שזה אסור ולא נעים והוא כאילו שוכח וממשיך

שלום שוב,
גיל שנתיים וחצי הוא גם גיל של בחינת העצמאות והנפרדות של הילדים.
הם מפסיקים לעשות 'מה שהמבוגרים מצפים' ומתחילים לעשות בדיקות של 'מה קורה אם אני עושה...?'.
חשוב לדעת שמדובר בהתפתחות קוגניטיבית בריאה וחשובה.
בארוב המקרים, בדיקה מסוג זה תיעשה במקום הכי בטוח שמוכר לילד - בבית, עם ההורים.

זו יכולה להיות הסיבה לכך שבגן הוא לא מפספס ולא מורח קקי.

באופן עקרוני, כאשר הילד עושה פעולה שאינה מקובלת, הוא מקבל עליה ביקורת או הערות כלשהן. ככל שהעיסוק של הסביבה (משפחה) בנושא גדול יותר, כך הוא מפתח עניין גדול יותר בחקירת נוספת של אותן פעולות.

לכן, במיוחד אם אין התנהגות דומה במקומות אחרים, מומלץ מאוד להתייחס אל המקרים האלו במינימום האפשרי.
אפשר לומר משהו בסגנון - 'אויי, התלכלכת בקקי, בוא ננקה', ולהתייחס לפעולת הניקוי בלבד, וכדאי להציע לו לנקות יחד אתכם (מבלי לדרוש זאת). המנעו מלדבר על כך שההתנהגות לא מקובלת - אני כמובן יוצא מנקודת הנחה שהמצב כבר הוסבר לו מספר, כפי שתיארת. המטרה היא להפנות לנושא את מינימום הזמן והעיסוק האפשריים.

יתכן גם שהעיסוק בקקי ולכלוך הבית מסב את תשומת הלב שלכם אליו, ויתכן שהוא מרגיש שהוא זקוק ליותר תשומת לב מזו שהוא מקבל (האם יש אח/ות קטנ/ה?). בדקו האם מתאפשר לכם ליצור יותר זמן לאינטראקציה חיובית (משחק/שיר/סיפור/הליכה לגינה וכו') איתו, כך שלא ירגיש צורך לקבל אותה בדרכים של אתגור המגבלות שהצבתם.

בהצלחה!

היי יעל,
גם כיום קשה לדעת מהו סט ההתנהגויות אשר מעודד ומפתח בטחון עצמי (כמו גם יכולות אישיות אחרות).
בשל שאלתך, אני מניח שאת חווה אותו כבעל בטחון עצמי נמוך יחסית למה שהיית מצפה.

האם תוכלי לפרט לגבי מצבים בהם הדבר בא לידי ביטוי?
למשל:
כיצד הוא מתנהג בגן? בבית? האם יש הבדל?
מה לגבי התנהגות מול קבוצת בני גילו, מול מבוגרים?

מה אתם עושים עד כה במטרה לעודד אותו לפתח בטחון עצמי?

כל מידע נוסף יוכל לעזור לי לכוון את תשובתי אליך.

תודה

היי יאיר,
תודה רבה על תגובתך
אני עדיין לא יכולה להגיד לך אם אני חווה אותו כבעל בטחון עצמי נמוך או שזו אני שמתעסקת בכך בגלל שזה מאוד חשוב לי.
בכל אופן, בבית הוא אריה בכל מה שמשתמע מכך
לעומת זאת , בגן הוא יותר מופנם, פחות מדבר עם הצוות, במסיבת סיום למשל בחר לא להשתתף והיה נראה כי זה מביישנות .
נראה כי בקבוצת בני גילו הוא מרגיש יותר נוח מאשר בסביבת ילדים גדולים יותר ומבוגרים ואפילו יש בושה גם מהורים של חברים

עד עכשיו לא כ"כ הבחנתי בזה בצורה מדוייקת אבל עכשיו שהוא גדל והוא נפגש עם חברים ובכלל יש הרבה יותר סיטואציות שמבחינים בכך.

העניין הוא שזה לא כ"כ עקבי, במסיבת שבועות הוא כן בחר להשתתף ורקד על במה מול הורים

כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה שנעשה לו מסיבת יום הולדת עם חברים , הוא אומר שלא.

אני די לא יודעת מה גורם לכך ולכן רציתי להתייעץ פה

תודה רבה,

שלום יעל,
העיסוק בבטחון עצמי של הילדים הוא טבעי, ואף נפוץ מאוד בתרבות שלנו.

באופן כללי, מהתיאור שלך עולה כי בנך מתפקד בצורה טובה ומשביעת רצון, הוא מפגין בטחון רב בסביבתכם, וגם בסביבת בני גילו.
בסביבת מבוגרים אחרים הוא כנראה מרגיש פחות בנוח, אך עם זאת, ישנן סיטואציות בהן הוא מוכיח בטחון רב (ריקוד על במה).

למען האמת, אין כללי "עשה ואל תעשה" לפיתוח תכונות כאלה או אחרות.
למיטב ידיעתי, רוב ההורים (וגם אנשי מקצוע) משתמשים בעיקר בהגיון, כאשר הם ניגשים לסוגיות כאלו.

ההצעה הכללית שלי היא להמשיך ולבחון את הנושא 'מרחוק'.
כלומר להמשיך לחשוף אותו לסיטואציות מגוונות, אולם לא ללחוץ עליו להשתתף בהן.
לאפשר לו את מידת הנוחות המקסימלית כאשר אתם איתו. זאת גם אם הוא מעדיף להישאר לידכם, בזמן שרוב הילדים האחרים הולכים לשחק יחד.
השתדלו להימנע מלנסות לעודד אותו 'בכל מחיר' לצאת לפעילויות עצמאיות אם אינו מרגיש בנוח בהן.
הדבר נכון גם לגבי מפגשים עם מבוגרים זרים. למשל, המנעו מלדרוש ממנו להציג עצמו או לענות לשאלות/להגיב למחוות של אדם אחר בסביבה. אי הנוחות בשילוב הלחץ, יעשו כנראה את הפעולה ההפוכה מהרצוי.

בהצלחה!

שלום אדוה,
את בהחלט מתארת סיטואציית חיים מורכבת, שחוסר היציבות אכן ניכר בה.
על רקע זה, דאגתך לשני בניך היא במקומה, ואכן חשוב לנסות ולמזער את הפגיעה בהם.

משמח אותי לדעת שהמעברים אינם גדולים, וכך רוב התנאים בסביבה לא משתנים (בית ספר, חברים, עיר מגורים וכו').
עם זאת, אני מניח שהמעברים גוררים מעבר לשינוי בבית המגורים, שינויים בתדירות המפגשים של ילדיך עם אביהם ועם הסבתא.

אין ספק שהמעברים אינם אוירה טובה ויציבה לגדל בה ילדים.
על מנת למזער את עגמת הנפש בשל מעבר נוסף, חשוב שהמעברים יהיו מדוברים עם הילדים. כדאי לנהל איתם שיחה לפני כל מעבר, לאפשר להם להביע את רגשותיהם לגבי המעבר (קושי אך גם שמחה אם יש), ובעיקר לעשות את המעבר כתהליך משותף.

עם זאת, כדאי מאוד להימנע ממעברים רבים כל כך, אולם מתיאורך נשמע שמדובר בנושא אחר מאשר גידול הילדים.
לכן, המלצתי לך היא לנסות ולמצוא פתרון מגורים בו לא תהיי תלויה בחסדיהם של בעלך או אמך, ו/או לחתור לפתרון הקשיים שמביאים אותך לצאת כל פעם מבית אחד לאחר. מאחר ואת חוזרת לגור עם בעלך, אולי כדאי לכם לשקול ייעוץ זוגי, שיאפשר לכם לקדם את הזוגיות שלכם שלב. כך אפשר שתוכלו למצוא פתרון לחלק מהמריבות, ובמריבות שכבר תתרחשנה, להימנע מתחושה שפרידה היא הכרחית.

בהצלחה!

שלום אביב,
נשמע שאת מאוד מודאגת מהתקדמותו של בנך בתחום המוטוריקה העדינה, ומשקיעה רבות בפיתוח יכולותיו האישיות.
עם זאת, נשמע גם כי יתכן שחלק מהפעילויות בהן הוא משתתף אינן מהנות עבורו, ואולי אף מוסיפות לאי הנוחות שהוא חש בנושא.
את מציינת שהומלץ טיפול רגשי בשל 'חוסר מוטיבציה'. לא ברור לי מה הכוונה. מוטיבציה לגבי איזו פעילות? האם אפשר שפשוט אינו מרוצה/נהנה מהפעילויות שמוצעות לו?

למרות חשיבותן של יכולות מוטוריקה עדינה בבית הספר, בתקופת הגן יכולות אלו פחות מגבילות, לכן יש עדיין זמן רב לעבודה ולפיתוח המיומנויות. לכן איני רואה סיבה לדאגה גדולה. אין ספק שתחושת דחיפות של ההורה עלולה להלחיץ ובשל כך גם להפחית את הסיכוי שירצה לבצע פעילות מסוימת.

פרט לכך, מעניין אותי מאוד אופן תפקודו היומיומי. מהי מידת תפקודו החברתי והאקדמי בגן, יכולות התקשורת המילוליות והלא מילוליות שלו, וכדומה. כיצד הוא מתפקד בתחומים אחרים? האם תפקודו המוטורי פוגע/קשור גם בתחומי תפקוד אחרים, או שבהם תפקודו דווקא מוצלח?

בעניין התקדמותו המוטורית - אני ממליץ להתייעץ עם אנשי הטיפול איתם את בקשר, ובמידת האפשר לגשת לקבלת חוות דעת שניה מאיש מקצוע נוסף ובלתי תלוי. פעמים רבות מטפלים שונים עשויים לראות יכולות שונות בילד, ולהיות בעלי התבוננות אחרת על המצב. באופן כזה התמונה עשויה להתאזן עבורך.

בהצלחה!

שלום נדין,
אין כל בעיה עם העברת הילדה למסגרת מצומצמת יותר, במיוחד בגילה הנוכחי, בו האינטראקציה עם קבוצת הגיל אינה כה משמעותית עבורה.
אני לוקח בחשבון גם את העובדה שאת מכירה את הגננת במשפחתון, וסומכת עליה.
באופן כללי, בגילאים צעירים, כדאי להעדיף מסגרת בה יש אמון בצוות המטפל, והיחס מטפלים לילדים הוא גבוה. זאת כמובן בתלות במתאפשר גם מבחינה כלכלית כמובן.

בהצלחה!

שלום גד,

כפי הנראה בנך חווה בשנה האחרונה לחץ מוגבר בלימודים. המעבר לכיתה ז' מהווה פעמים רבות "קפיצת מדרגה" מבחינת הדרישות הלימודיות, וייתכן שהוא מרגיש שעליו להשקיע ולהתאמץ יותר על מנת לשמור על אותם הישגים. האם הוא ילד הישגי מטבעו?האם הלחץ הזה שאתה מתאר מופיע בכל המקצועות, או במקצועות מסוימים? האם הוא מקבל מסר של ביקורת לגבי ציונים פחות טובים? במילים אחרות, מה יחסכם כלפי חוסר הצלחה?

באופן עקרוני יש לסייע לו להפחית את רמות המתח והחרדה שהוא חש כרגע נוכח מבחנים. כדאי לשוחח איתו על הציפיות שלו מעצמו, ולצד האמון שיש לכם בו וביכולותיו, יש להעביר מסר שגם אם מדי פעם ההישגים יורדים, זה לא אסון. מעבר לכך, צריך לברר איתו בזמן רגיעה מה בדיוק הוא רוצה מכם, האם באמת הוא לא מסוגל ללמוד לבד, ואם כך, מדוע. מה קורה לו כשהוא יושב ללמוד לבד? האם קשה לו להתרכז? או שאולי יש לו התנהגויות "תלותיות" כאלה גם בתחומים נוספים?
נסו להגיע איתו להסכמה באשר למידת המעורבות והעזרה שלכם, כזאת שתהיה מקובלת ומרגיעה עבורו, וגם סבירה עבורכם. בכל מקרה, אל תאפשרו לו להגיב באופנים האלימים שתיארת. הסבירו לו שההתנהגות הזאת איננה מקובלת עליכם, ושאם יתנהג כך, לא תוכלו לעזור לו כלל.
בהצלחה.

שלום נטלי,

את מתארת מספר בעיות, בתחום החברתי ואולי גם בתחומים נוספים. אכן נשמע שכדאי לפנות לעזרה. הכתובת המתאימה יכולה להיות פסיכולוג קליני אשר מומחה בטיפול בילדים ונוער. ניתן להגיע אל איש מקצוע כזה במספר דרכים:

מרכז לבריאות הנפש - מרפאה שיש ברוב הערים, שייכת למשרד הבריאות ומעניקה טיפול פסיכולוגי ללא תשלום. בדרך כלל תוזמנו ל-2-3 מפגשי היכרות, ולאחר מכן ייתכן שתצטרכו להמתין עד לקבלת הטיפול עצמו.

קופת חולים - בכל קופות החולים יש הסדר עם פסיכולוגים שעובדים עם הקופה, בסבסוד מסוים. יש לברר בקופה.

פסיכולוג פרטי - ניתן לבקש המלצות ממכרים וכדומה.

כפי שציינת, פעמים רבות גם ההורים זקוקים לעזרה ולהנחיה, וטיפול בילדים מלווה בדרך כלל במפגשים גם עם ההורים, ובניסיון לסייע להם ובאמצעותם לילד ולמשפחה כולה.
אני מקווה שתמצאו מענה באזור מגוריכם. אם תזדקקי לסיוע נוסף את מוזמנת לפנות שוב.
בהצלחה.