פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מאיה,
קודם כל נהדר כמה שאתם קשובים לביתכם ולמצבה החברתי והרגשי.
קודם כל חשוב להבין מה חוסם אותה מלנהל יחסים בינאישיים מיטיבים עם בני גילה.
אינטראקציה עם בני השווים מצריכה כל כך הרבה תתי כישורים ויכולות, לכן צריך לאבחן פה יותר לעומק ולהבין איפה בתהליך הבת שלכם נתקעת ומה חוסם אותה.
לכן אספי כמה שיותר אינפורמציה מגננות מהעבר, מצוות בית הספר, מהמחנכת יועצת, עם כמה שיותר דוגמאות ספציפיות של אינטרקאציה. צפי בה כשהיא עם ילדים בסביבתך, כשהיא עם חברה מהכיתה בבית או בגינה, או עם ילדים של חברים.
יש ילדים שמתקשים לוותר וזה מעצבן אחרים, יש ילדים שיש להם דימוי עצמי נמוך ולכן נותרים לבד. צריך להבין יותר לעומק מה מקור הקושי אצל ביתך. כאשר זה יהיה ברור דרך הפעולה גם כן תתבהר ויהיה ברור על מה צריך לעבוד איתה כדי שזה יהיה יעיל.
נסי בשלב ראשון את לעשות אבחון כמה שיותר מעמיק של העניין, אם עדיין תרגישי חסרת אונים מול זה כדאי לשקול לפנות לפסיכולוגית ילדים להתייעצות או אבחון.
בהצלחה

שלום
הדאגה שלך מובנת, בזמן רגיעה (לא ברגעי ההזעקות) דברי איתה על זה, נסי להבין ממנה למה היא לא רוצה ללכת לחדר מדרגות? מעניין מה זה מסמל עבורה? חלק מהילדים מתמודדים עם פחד דרך הכחשה והימנעות, כאילו שאין מלחמה ואין סכנה. מנגנון התמודדות מסוכן במקרה הזה. הסבירי לה את החשיבות של יציאה לחדר מדרגות, תתני הסברים בדגש על הבטחון שהמרחב הבטוח נותן ולא דגש על הסכנה כדי שלא תילחץ.
כך שערוץ אחד שאת עובדת איתה זה בזמן רגיעה לדבר ולהבין אותה, מאידך כשיש הזעקה היא לשמחתנו עדיין בגיל שאפשר לקחת אותה ביידים איתך למרחב מוגן. גם כשאת לוקחת אותה בידייך למרחב המוגן תדברי איתה על זה, לפני ההזעקות תודיעי לה שהיא חייבת לעמוד איתך במרחב המוגן אם תסכים שתבוא מרצון ואם לא את חייבת לשמור עליה ולכן את תקחי אותה בידיים, גם אם זה לא נעים לה לרגע אימרי לה כמה זה שומר עליה ואת תפקידך לשמור עליה.
מקווה שיבואו עלינו ימים שקטים במהרה.
תעדכני אותנו במצב של ביתך.
בהצלחה

שלום
הרבה עניין של מיתוג, לא שקרי אלא אמיתי, הציגו את השהות אצל סבתא כקייטנה וכיף, תדאגו כמה שניתן שבאמת אצל סבתא תיהיה גם תוכנית אטרקטיבית מגוונת ומעניינת. כך שאומנם ביתכם מפסידה משהו אבל מרוויחה משהו אחר - קייטנה אצל סבתא וסבא.
הקפידו להיות עימה בקשר טלפוני וסקייפ בשעות קבועות. נסו להכניס כמה שיותר דברים שהיא אוהבת לעשות בתוכנית אצל סבתא, כך שצפוי שהיא תהנה שם. הביאו לה מתנה שתהיא תשמח לקבל מחו"ל כך תרגיש שחשבתם עליה, ולמרות שנפרדתם פיסית לא תיפרדו רגשית. עוד טיפ שעוזר לילדים בפרידה, זה אם תכינו לה שקית הפתעה (מתנה קטנה ומשהו קטן טעים) ממכם אליה לכל יום בו תעדרו, תשאירו את השקיות הפתעה אצל סבתא ושסבתא תיתן לה בכל יום ממכם. אם תכינו כאלו דברו איתה על זה, למרות שאתם לא תראו אחד את השני אתם בלב אחד של השני וקשורים, והיא תקבל ממכם משהו בכל יום ואתם תחשבו עליה בכל יום.
בהצלחה

שלום קרן,
זו סוגיה לא פשוט, זה מצב לא אופטימאלי לבנך כך שצפוי וטבעי שיהיה לו קשה. הוא בדיוק בגיל שהוא מאוד נקשר למטפלים העיקריים שלו, וזה גיל שבו מופיעה באופן טבעי חרדת נטישה גם כאשר אין פרידה ממשית, כי ההבנה החברתית של ילדים בגיל הזה גבוהה יותר מבעבר ומאידך עדיין אין מה שנקרא "קביעות אובייקט" כלומר הבנה שגם אם מישהו לא איתנו פיסית הוא בלב שלנו, מופנם בתוכנו. ילדים בגיל הזה טרם הפנימה את הדמויות ההוריות לתוכם. אך אם זו המציאות עימה יהיה צורך להתמודד.
קודם כל תדברי איתו כמה שיותר, בטןו מרגיע אוהב ומחבק, תסבירי לו כמו לילד גדול יותר. ילדים מבינים המון כשאנחנו מדברים אליהם, חלק מהתוכן מובן להם והם מאוד קולטים את הטון. כך שהעבירי מסר מרגיע שתפגשו שוב את אבא.
הכניסי לבית חומר חינוכי על מטוס, ארה"ב -דרך שירים ספרים. זה יעזור לבנך לקבל רעיון של מה צפוי לו. והקפידו לעשות שיחות סקייפ בשעות קבועות כדי שלא ינתק הקשר.
אם בנך יגלה קושי, קבלי זאת בהבנה ותמכי בו.
בהצלחה

שלום,
יש לי ילד בן 7. הבכור מתוך 4. השנה (לפני 10 חודשים) נולדו לנו זוג תאומים.
בזמן האחרון יש משהו שמציק לי...
1. הוא אומר לי ולבעלי כל הזמן שהוא אוהב אותנו אבל באובססיה . הוא יכול להגיד לנו את זה 30 פעם ביום ...
ברור לנו שהוא אומר לנו את זה כי הוא מנסה למצוא את מעמדו אבל זה כבר מגיע למצב שזה מציק לנו ממש . ניסינו להתעלם ניסינו להסביר לו אך אין שום הפוגה
גם כשאנו נמצאים אחד על אחד הוא כל הזמן אומר את זה
2. הוא מגזים בתגובות שלו מולנו ומול אנשים אחרים ואתן מס דוגמאות :
יום אחד לקחתי אותו לעבודה שלי אז הוא מאוד נהנה ואמר לי יותר מ10 פעם תוך שעתיים שהוא אוהב אותי . וכשהבאתי לו ארוחת צהריים הוא אמר לי 3 פעמים "תודה, תודה שאת דואגת לי אמא " "תודה שאת חושבת עלי"

שבוע שעבר רחיינית שלי ( בת דודה שלו) כיבדה אותו בחטיף אז הוא גם אמר לה "תודה " "תודה שחשבת עלי" "תודה שאת דואגת לי"- את זה סיפר לי גיסי שאה את הסיטואציה- אז זה משהו שלא מוזר רק לי ולבעלי.

בפעם הראשונה זה מאוד מחמיא וכמובן כשאנשים מבחוץ רואים זאת הם נמסים אבל אותנו זה מתיש ויותר מזה מכאיב לנו שזה בא ככל הנראה ממקום של חוסר בטחון, של התרצות...

מה ניתן לעשות? אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מעירה לו כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי ...וזה ממש צוב לי להתהג ככה..

כשנולדה אחותה בת ה 3 היא לא הגיבה כך כנראה כיוון שהיתה צעירה מידיי , היום היא בת 5 אחותה בת 3 ויש להן אח חדש בן חודשיים.
הגדולה דואגת לבשר לי שהיא אוהבת אותי מס רב של פעמים ביום , היא גם מודה לי כל הזמן על כל דבר והיא גם מבקשת לחבק אותי המון .
סביר להניח שזה משהו שיעבור , זה נשמע בעיקר כמו רצון לתשומת לב .
אבל אני לא מומחית ... רק אמא....

טוב טוב שלום,
מזל טוב ללידת התאומים. בן כמה בנכם/בתכם השני/שניה? מה הרכב התאומים(בנים, בנות)? אין ספק כי התנאים האובייקטיביים של לידת אחיו הקטנים לפני כעשרה חודשים, מכתיבים, באופן טבעי, טיפול בתינוקות, יותר זמן המוקדש להם, ונראה שבנך בן השבע, מרגיש מעט בודד במערכה, מאויים, לגבי מקומו במשפחה. כפי שאת כתבת, הוא מנסה למצוא מקומו, חושש למקומו, מחפש אישור לקיומו. וכאן, חשוב דווקא התייחסותכם לרצונו זה. אין ליל ספק שלכם זה מפריע ומטריד. אולם בנכם מבקש התייחסותכם אליו. התייחסות יכולה להיות בשיח והסבר כגון: "אני שומעת שאתה מאד מודה ומעריך את שאנו נותנים, אבל אתה בננו, וככזה, תמיד נדאג לך ותקבל כל שתהיה זקוק לו. לכן, גם אנחנו מאד אוהבים אותך, ואוהבים אחד את השני. ולכן, גם אם לא תומר לנו זאת, תמיד נדע זאת. כאן, הייתי ממליצה לדאוג לפנות יותר זמן פנוי דווקא לבן ה-7, בנכם הבכור, כדי לא רק שישמע שהוא חשוב לכם, אלא גם ירגיש במעשיכם שהוא משמעותי עבורכם. וזאת, גם אם הדבר כרוך בחלוקת הזמן ביניכם, לדוגמא: פעמים בשבוע, פעם בן זוגך יישאר עם התאומים, ואת תתני לבנך את "זמן המלך" בו יבחר מה ירצה לעשות איתך, ופעם להיפך, את תישארי עם התאומים ובן זוגך יקדיש לבנך זמן. כמובן שאם מתאפשר לכם לקחת עזרה, תוכלו שניכם להקדיש לו הזמן הנדרש. "זמן המלך" מתאפיין בזמן שבו הילד יכול לבחור לעשות כמעט כל שביחר, בשני תנאים: אתם ההורים בוחרים את משך הזמן והתקציב שיינתן לו בזמן זה. כמו כן, אין הצטרפות אחרים אחרים, חברים, בני משפ' אחרים. אתם מודיעים עליו מראש, ולא בדיעבד, ובו כולכם של הילד. (בלא טלפון, וכיוב'). בזמן זה שתקדישו לילדכם, הוא ירגיש שאתם כולכם שלו, והרגשה זו, עם הזמן תחזק אותו ותעניק לו בטחון. פחות להעצב, פחות לשים לב למה אומרים האחרים, ויותר להתחבר לילדכם. הזמן שלכם איתו יחזקו ויעצימו. כמובן שזה תהליך ולא תרופת קסם ולכן, עליכם להתמיד ברצונכם הכן לסייע לו ולהעצימו.
עומדת לרשותכם לכל שאלה.
בהצלחה,
אילנה

שכחתי לציין שכעת היא ישנה איתנו באותו חדר ובבית החדש יהיה לה חדר משלה, כמובן שאשאר איתה שם בעת ההשכבה וארגיע אותה עד שתרדם..

שלום חנית,
אתייחס לאירוע הראשון שתארת לגבי הספר של סבתא מאחר (את הדוגמה השנייה לא הצלחתי להבין). בסיטואציה הזו המוקד הוא לא שביתך נגררת, היא רוצה לכייף להנות ולבדוק את הגבולות ואת ההגיון מאחוריהם, שזה מאוד נבון ונכון עבורה. מובן שאצל סבא וסבתא החוקים מתגמשים, הם הגורם "המפנק" וזה טוב לילדים להיחשף לזה והפגין גמישות בין החוקים שחלים בבית וההורים אוכפים אותם בבית לבין החוקים השונים שצל סבא וסבתא. כך שאם סבתא מרשה לקפוץ על הספה שלה וכך עושים יתר הנכדים איני רואה סיבה למנוע זאת ממנה. יהיה שמחה עבורה שזה מתאפשר לה בבית של סבתא, כשאתם בבית שלכם הזכירי לה שכאן זה אסור והקפידי להסביר לה מדוע את לא מרשה "כי הספה יכולה להישבר ולההרס ואז לא יהיה לכם היכן לשבת לראות טלווזיה".
מקווה שהתגובה שלי עוזרת והצלחנו להבין זו את זו.
בהצלחה

שלום דנה,
משתתפת עימך בתחושת העצב, כואב לגלות שביתך בודדה.
כצעד ראשון אני מציעה שתזמיני אליה הבייתה חברה אחת שאת חושבת שיכולה להתאים לה, מבחינת האופי והמזג. כשהן בבית נסי לשים לב איך ביתך משחקת, איך היא יוצרת אינטראקציה חברתית, האם יש שברים באינטראקציה והאווירה מתקלקלת? בעצם נסי להבין מה מקור הקושי. אם את מרגישה שאת לא מצליחה לאבחן את הבעיה עצמאית את יכולה לפנות לפסיכולוגית ילדים, לפסיכולוגים יש כלים וידע בתחום ויכולים לסייע באבחון.
ברגע שתדעו את מקור הבעיה תוכלו לטפל בה ביתר יעילות ולגבש דרכים לשיפור
בהצלחה

שלום
בת כמה היא? כמה פעמים היא מסרבת לראות את ביתך?
המשיכו להרגיע אותה, להסביר לה שהכל בסדר ושזו אלרגיה לעקיצה. הראו לה עקיצות במקומות שונים בגוף. ואם היא עדיין מתעקשת להסתגר הרשו לה, אך תנסו "לפתות" אותה לצאת, פשוט לומר שחבל כי אתם עושים כיף והיא תחמיץ את זה.
אולי יש עוד סיבות שהיא מסתגרת לא רק העקיצות, אולי מקנאה בביתך כי לקחה את תשומת ליבך ממנה אליה? זו השערה בלבד, איני יודעת את גילאי הבנות וטיב הקשר שלך עימה.

מדובר בילדה שכרגע חגגה 5 שנים, יש לציין כי אביה של הילדה הגיב בצורה קיצונית בפעם הראשונה שראה את בתי עם עפעפיים נפוחים ותגובתו נשמעה.

ראי בהודעה הנוספת

שלום לינור
בנך נשמע ילד מקסים. כיום מחקרים מראים שעדיף להיות מבין הגדולים בכיתה מאשר מבין הקטנים ביותר. ממליצה לקרוא את ספרו של Malcolm Gladwell נושא. ההסבר קשור לדימוי עצמי, הילדים הגדולים חווים עצמם כיותר חזקים ובעלי מסוגלות והדבר משפיע לחיוב על הדימוי העצמי שלהם לאורך כל החיים כי זו חוויה מצטברת. עם זאת כמובן שיש תמיד להתחשב בילד הספציפי, את מתארת שבנך ביישן כך ששנה נוספת בגן יכולה לתת לו עוד קצת זמן להבשיל ולהיפתח, לתפוס מקום של מנהיגות בגן.
בהצלחה

שלום מיטל,
פעמים רבות ילדים רוצים לבטא את הצורך שלהם בעצמאות והעצמיות שלהם דרך דורשנות מסוג זה. למעשה פעמים רבות קשה ילדים שהמבוגרים "מחליטים להם", זה הופך קשה יותר עם ההכרה בנפרדות, ההבנה שיש לי רצונות ולאמא יש רצונות והם לא זהים, ואמא חזקה יותר ממני. כך שצריך להתייחס בסבלנות אמפתיה ורגישות לעניין, ולזכור שזה ביטוי של עצמאות דרך דעתנות. כך שיתכן שהיא בעצם רוצה להיות זו שמחליטה. איך שאפשר להתמודד? בכמה שיותר דברים לנסות לייצר מרחב בחירה, למשל לארוחת בוקר תתני לה לבחור בין שלוש אפשרויות שאת מגבילה, כך יש מקום גם לגבולות גיזרה שאת מציבה וגם לרצון שלה. אם התנהגותה הופכת זועמת וחוצה את גבול הטעם הטוב, הודיעי לה שקשה להבין מה היא רוצה כשהיא מתנהגת כך, שתסביר עצמה במילים ותדבר בטון רגיל. אם היא ממשיכה בהתנהגות, התעלמי או המשיכי להודיע שכך את לא מבינה שתסביר עצמה כמו ילדה גדולה. בעצם המטרה היא לנתב אותה להתנהגות יותר נעימה ובוגרת.
בהצלחה

תודה ענקית ד״ר בנטוב עזרת לי מאוד

שלום ב,

ראשית אני משתתפת איתך ומצטערת על המציאות הקשה בה אתם חיים. הלוואי שיימצא פתרון במהרה, ולא תצטרכו להמשיך בשגרה כזאת של אזעקות, טילים וריצה למרחבים מוגנים. אלה לא חיים נורמליים...

כמו שאת חשה בתחושת הבטן שלך, באמת תינוקות קולטים את התחושות של הוריהם ומושפעים מהן, הרבה לפני שהם יודעים לתת לכך מילים. כך, התינוק שלך בוודאי מרגיש את החרדה שמתעוררת בך לשמע האזעקה. ברור לי שקשה מאד לשלוט בזה, והרי גם את בעצמך היית שמחה להגיב באופן רגוע יותר. נסי לחשוב מה יכול לעזור לך - האם את לרוב נמצאת לבד איתו כשזה קורה? אם כן, האם ניתן ליצור מצב בו יהיה איתך מישהו ואולי כך תרגישי יותר בטוחה? האם יש דרכים שמוכרות לך, שעוזרות לך להירגע, כמו נשימות או מוסיקה מסוימת, או משהו אחר? כל מה שיעזור לך להירגע ולחוש פחות חרדה, יעזור ישירות גם לו.

מבחינת ההתנהלות עם התינוק, המשיכי כמובן לקחת אותו אל הממד, ושם נסי לדבר איתו, לשיר לו, לשחק איתו, אולי להשמיע מוסיקה או לתת משהו לאכול - באופן הכי רגוע, וכביכול שגרתי, שאת יכולה. כך גם אם הוא קולט את הלחץ שלך, פעולות שגרתיות ומוכרות יכולות לספק לו הרגעה ותחושת ביטחון.
חזקי ואמצי, בתקווה לימים שקטים!

שלום שי,
הסיטואציה שאתה מתאר מוזרה, אם היא אינה מפחדת מהמים בברכה אז כנראה שהקושי שלה בזמן האמבטיה הוא לא לעצם המים אלא לסיטאוציה בכללותה. עיקבו אחרי מה שקורה לפני ואחרי האמבטיה, יכול להיות למשל שקשה לה עם האמבטיה כי היא יודעת שתיכף הולכים לישון וזה אומר להיפרד מאמא ואבא ולהיות לבד במיטה. נסו להסתכל על כל הרצף ולראות למה היא מגיבה. זיכרו גם שבגילאים הללו ילדים מאוד גמישים ודברים משתנים להם כל יום, כך שנסו להישאר רגועים ולא לעשות עניין גדול ומתוח סביב עניין האמבטיה, אלא להיות רגועים ולשדר שהכל בסדר והיא בטוחה.
בהצלחה

שלום שרון,
מה שכדאי לעשות זה תיווך, כלומר תכיני משחקים וסיטואציות של משחק שבהם תוכלו לשחק שלושתכם. אפילו משהו פשוט כמו להשחיל חרוזי עץ גדולים על מוט ותעשו תור תור. תתני להם שפע של חיזוקים על זה שהם מחכים לתורם ותיצרו אווירה נעימה. כך תראי להם כמה כיף לשחק כולכם יחד. כאשר הוא "חוטף" תגידי במשחקיות ונועם "לאאא" "אנחנו לא עושים ככה" ותחזירי את התורות לסדר. זכרי שהוא עוד לא יודע איך משחקים יחד הוא צריך ללמוד...
איך הם בגן? הם יחד בקבוצה? מה מדווחות הגננות? כי במסגרת הגן עובדים איתם הרבה מאוד על אינטראקציה חברתית
בהצלחה