פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

כתובת שוב את הודעתי. בבקשה מחכה לתשובתכם.
שלום. אני אמא לשלושה ילדים, בת בת 10, בן בן 8 ובן בן 5. הבעיה היא עם הבן האמצעי בן ה- 8 שלא מקבל את אחותו הגדולה ורב איתה כל הזמן. ברגע שהיא עוברת לידו הוא צועק עליה מקלל אותה, וגם מרביץ לה. ניסיתי כבר הכל איתו, בדיבורים , בהסברים, ובהסכמים שלא יקלל ולא ירביץ לה ויקבל מתנה שיבחר לא עזרו. הוא גם מרביץ לאחיו הקטן ומדבר לא יפה אלי ואל בעלי. שאני שואלת אותו למה הוא לא אוהב את אחותו הוא אומר אותה תשובה תמיד שהיא מציקה לו, למרות שאני רואה ויודעת שהיא לא מציקה לו. האווירה בבית לא טובה בגלל הצעקות שלו. עלי לציין שאנחנו מחוץ לבית האח מסתדר עם אחותו, הריבים הם רק שהם נמצאים בבית. חיפשתי פסיכולוג שעובד דרך קופת חולים מכבי וכולם תפוסים. האם אפשר להמליץ לי על פסיכולוג זמין שיוכל לעזור לנו. הבעיה היא בתפיסת המחשבה שלו שהוא חושב שאחותו נגדו, למשל שהיא שרה , הוא חושב שהיא שרה נגדו, או עושה לו פרצופים ועוד... היתיי רוצה שיבין שאחותו לא נגדו ושיפסיק לקלל ולהרביץ לה ושישנה את צורת החשיבה שלו שאחותו נגדו. אודה מאוד לעזרתכם.

הי,

לגבי הבקשה להפנייה לפסיכולוג, מטרת הפורום הינה היתייעצות בנושאים הקשורים לטיפול וחינוך ילדים. במסגרת זו איננו ממליצים על אנשים מקצוע ספציפיים.

בקשר לשאלות האחרות: אני לא חושבת שבנך לא אוהב את אחותו, שהרי את מתארת מצב שבו בנך מסתדר איתה בחוץ. כמו כן ההתנהגות האלימה מופנית לא רק אליה, סיפר שהוא גם מרביץ לאחיו הקטן ומדבר לא יפה אליך ואל בעלך. נראה שיש כאן צורך בחיזוק הגבולות והפחתת ההתנהגות האלימה של בנך כלפי כל בני הבית.

כדאי להחליט על התנהגות אחת או שתיים אותם אתם רוצים להפחית. הייתי מציעה להתמקד כרגע באלימות הפיסית ואם זה אפשרי, בצעקות או בקללות. אני מציעה שאת ובעלך תדברו איתו יחד ותאמרו לו שאתם לא תעשו כל שביכולתכם כדי שהוא לא ירביץ, יצעק או יקלל את בני הבית. אימרו לו שבמידת הצורך אתם תערבו אנשים נוספים בעניין. במידת הצורך, לאחר שמתנהג באופן אלים, בקשו מאנשים קרובים ליצור איתו קשר ולומר לו שהם יודעים על איך שהתנהג, שהם תומכים בכם ולא מסכימים להתנהגות כזו. אצל בנך ייתכן ועירוב אנשים נוספים יעבוד, בעיקר לאור העובדה שההתנהגות הזו מתרחשת בעיקר בבית. כלומר, ייתכן שאם אנשים נוספים יידעו שהוא מרביץ, מקלל וצועק הוא יחוש בושה וההתנהגות הזו תפחת. לאחר שההתנהגות מתרחשת אני מציעה לומר שתגיבו על כך יותר מאוחר. כאשר הוא נרגע הגיבו למה שקרה קודם לכן בדרך הנראית לכם, אך תוך שמירה על רוגע ושליטה מצידכם.

לגבי הקשר הספציפי של בנך וביתך, לא כדאי לדעתי לשאול אותו מדוע הוא לא אוהב את אחותו, שכן זה מחזק את ההבנה שלו שהיחסים ביניהם הינם שליליים מיסודם. כדאי דווקא להעביר את המסר שהם אוהבים אחד את השני אך לא תמיד מסתדרים. חישבו על דרכים לחזק את הקשר בינהם. אולי לקחת את שניהם לבילוי משותף? אולי להציע להם להחליף מתנות קטנות אחד עם השנייה?

בהצלחה!

תודה רבה על תשובתך. לגבי לערב אנשים בהתנהגותו האלימה של בני, עשיתי זאת וגם הורי וגם אמו של בעלי, ואחותי כל אחד דיבר איתנו בנפרד ואפילו הציעו לו מתנה בתנאי שיתנהג יפה, וגם זה לא עזר. ששואלים אותו על התנהגותו הוא באמת מובך, ואומר שהוא לא מרביץ ולא מקלל את אחותו, למרות שהוא בהחלט מקלל ומרביץ. אני יאמץ את המלצתך לבילוי משותף בין שניהם וגם את עניין חילופי המתנות. האם שבני מתחצף אלי ומדבר לא יפה, להעניש אותו על התחצפות, או להתעלם?. גם אי אפשר כל הזמן להעניש.

אני מציעה להמשיך ולערב אנשים קרובים. כדאי שלאחר כל פעם שמתנהג באופן אלים שיהיה מישהו שיתקשר, ישלח הודעה, יבוא לדבר. רצוי שהשיחה תהיה קצרה ותעביר רק מסר אחד: "אני יודע שביום...הרבצת...אני תומך בהורים שלך ולא מקבל את התנהגות הזו". לא להרבות במלל, לא לשאול אותו אם הוא התנהג כך אלא לומר לו שיודעים עליה ולא לרכך ולהציע מתנות.

אני מציעה כרגע לרכז מאמצים ולטפל בדבר החמור ביותר שהוא אלימות פיסית. לגבי התחצפות, אפשר לומר שזה לא מקובל אבל לא כדאי להעניש בשלב זה. אני מקווה שהמצב ישתפר ותוכלי להתייחס גם לזה בהמשך.

הי מרים אלי,

קודם כל, המחוייבות שלך לביתך מרשימה, נשמע שאת דואגת בראש ובראשונה לצורך של ביתך בקשר עם אביה. אני ממליצה להמשיך ולעודד אותה להיפגש עם אביה, ככל שזה ניתן.

האם את חוששת מכך שביתך תיפגש עם הארוסה? אם כן – ממה את חוששת? כתבי לי במידת האפשר על כך.

אם תחליטי שביתך תיפגש עם הארוסה, אני לא ממליצה לשקר לביתך ולומר שמדובר בדודה מה גם שאת אומרת שהיא פקחית מאוד ותבין. כדאי להגיד את האמת. אפשר להגיד שזו החברה של אבא/הארוסה של אבא. אם לביתך יהיו חששות, כדאי יהיה להתייחס אליהן, לומר שאת מבינה שהיא חוששת כי היא אוהבת את אבא ורוצה לראות אותו. אפשר גם לומר שיש אבות שלא נפגשים איתם כל הזמן אך כשנפגשים מאוד נהנים. אפשר גם לומר לה שאת עושה הכול כדי שהיא ואבא יפגשו כמה שיותר וזה יימשך ככה גם בעתיד.

בהצלחה!

שלום פז,
בענין חששותי מהפגישה עם הארוסה:
אקדים ואומר שבתחילה היתי פתוחה לחלוטין למפגש ולרעיון. אני אשמח שהילדה תיפגש עם מי שמיועדת להתחתן עם אביה ואף אעודד את הקשר ביניהן. (כל עוד היא תהיה אנושית ותתנהג אליה יפה כמובן) הענין המרכזי כאן הינו, כפי שנרשם בנושא : "העיתוי".
החתונה אמורה להיות רק בשבט כלומר.. לפחות בעוד חצי שנה.
האב הודיע לי שהוא התארס ואמר שהוא מגיע עם ארוסתו לעיר מגורינו ושהיא רוצה לראות אותה. אני אמרתי שנראה לי שאין בעיה ובשמחה רבה.. אך רק אתייעץ ליתר ביטחון. שהתיעצתי האירו בפני נקודה שלדעתי היא נקודה נכונה ש.. עכשיו עברנו דירה ואוטוטו היא מתחילה כתה ב' ו.. אין שום סיבה לחשוף אותה לזה כעת.. כ"כ הרבה זמן לפני החתונה זאת במיוחד כאשר האב מגעי לבקר אותה פעם בחודשיים בערך. אני התחברתי לסברה זאת כמו גם נראה לי שזה עלול לפתח אצלה איזושהו חשש לעזיבה של האב שגם ככה בקושי מגיע לראות אותה וכן הוא התארס עם אשה שיש לה ילד תינוק. עוד חשש: האשה לא רוצה לראות אותי, אב איננו אחראי לשמור עליה לבד שכן בפעמים קודמות היא סיפרה לי שהם היו יחד בגן שעשועים היא נפלה והרביצו לה והוא אפילו לא שם לב. זה קצת מעלה חשש להשאיר אותה עם אב לא אחראי ואשה שלא רוצה להראות את עצמה .. אני חוששת להשאיר אותה עם אדם שאינני מכירה ולא חשוב עם זאת ארוסתו של אביה או גננת או מורה או כל אדם.. פשוט .. לא נראה לי נכון. עם זאת היתי מוכנה להבליג על זה באם היתי חשה אחריות מצד האב והיינו שומרים על יחסים של תקשורת ודיבור כפי שהיה בשנים האחרונות. התעלמותו המדאיגה מכל הנסיונות שלי לדבר עימו על מה שהתייעצתי החל בשיתוף שהוא לא החזיר לי מייל ולא התקשר דרך.. נסיון לתאם מפגש בינו לבין הילדה בשבוע שהוא שהה בקרבתנו והוא התעלם ועד נסיונות להסביר לו ש.. זה לא שאני אומרת "לא" אלא שהתייעצתי, זה מה שנאמר לי ו.. בוא נדבר על זה ונחליט ביחד.. והוא- ממש סרב. אמר שאין על מה לדבר.. הוא לא רוצה להיפגש (למרות שהוא היה חמש דקות מאיתנו) ושאם לא אז הוא מנתק קשר.לא רוצה קשר. ממש ככה... אח"כ סימסתי לו שאם הוא רוצה לראות את הילדה הוא מוזמן ואנחנו בבית בין השעות... הוא לא ענה. למחרת שלחתי שוב הודעה שאני מבקשת לדעת מה קורה תוך חצי שעה.. הוא ענה לי קצת אחרי שהוא רוצה לראות אותה.. הגיע לעשר דקות אמר שיגיע שוב בערב או יום אחרי ולא יצר קשר. זהו.. זה מה שקרה.. הדבר כואב

שלום מרים אלי,
זה מאוד קשה וכואב לראות שהצורך של ביתך בקשר עם אביה אינו מסופק, וזאת על אף המאמצים הרבים שאת משקיעה בכך. כמו כן ניכרת הדילמה בין הרצון שלך שיהיה קשר בין ביתך לאביה לבין הצורך שלך לגונן עליה ולהשאירה עם אנשים עליהם את סומכת.

אני מציעה להמשיך ולנסות באופן קבוע ליצור עימו קשר ולהזמינו. נסי לדבר איתו רק על כך, ולא על הקשר בינך ובינו.

לגבי הדילמה האם להשאיר את ביתך איתו, אני מציעה להתייעץ על כך באופן מפורט יותר עם איש מקצוע. חשוב שתגיעי להחלטה באופן מעמיק ומושכל שכן מצד אחד עליך לשמור על ביתך ומצד שני ייתכן ומבחינת האב מיקום המפגשים משפיע על בחירתו האם לקיימם או לא. חשוב לבדוק גורמים שונים כמו התנהגותו הכללית, יחסו אל ביתך, מידת האחריות שלו, האופן בו הקשר בינכם משפיע על היחסים בינו ובין ביתך ועוד.

בתקווה שהדברים ישתפרו.

אירית שלום,
הייתי ממליצה על התייעצות עם רופא הילדים של בתך המכיר ההסטוריה הרפואית שלה עד היום וקבלת חוות דעת נוספת בעניין עצירת נשימתה של בתך, ובמקביל קבלת הדרכת הורים אצל איש מקצוע.
בהצחה,

אילנה מישון
תרפיסטית במשחק ומדריכת הורים

הי אירית,

מדובר בתופעה פיזיולוגית העלולה להתרחש כאשר ילדים כועסים ובוכים, או כשהם מקבלים מכה.זוהי תופעה שאינה מסוכנת לילד וחולפת. יחד עם זאת היא כמובן מאוד מפחידה את ההורים.

כיום ההמלצה הרפואית היא באמת לא להגיב ולהמתין עד שהאירוע, שהוא קצר ביותר, יגמר. מה גם שככל הנראה ישנו מרכיב רגשי והתנהגותי בתופעה ומומלץ שלא לתת להתנהגות חיזוקים חיוביים.

אני ממליצה לדאוג שביתך לא תיפול או לחבל בעת שמתרחשת עצירת הנשימה ולמצוא דרכים עבורכם לעבור את האירוע המפחיד באופן הרגוע ביותר.

לך אז את יכולה ''לקחת צעד אחורה'' כמו שאומרים ולהלביש לה פול האפס, זה ממש כמו תחתון רגיל. אולי הענין של שינוי יגרום לה פחות לחשוש מהאסלה וכדומה... בכל מקרה- תדעי שהכל בראש ודרך דרך הסברים ודיבור זה יעבוד, כל ילד והזמן שזה עובד עליו. לדעתי משהו כמו חודש - חודש וחצי זה יסתדר לכם. בהצלחה!

הי הילה,
ביתך גמולה מפיפי אך עדיין לא מקקי. ואכן תהליך הגמילה מקקי שונה מתהליך הגמילה מפיפי ופעמים רבות הוא ממושך יותר.

אם לביתך יש עצירות אני ממליצה לבדוק פתרונות לכך, רפואיים או תזונתיים. זאת כדי שביתך לא תקשר בין עשיית קקי לבין תחושת כאב.

את מספרת שלפעמים ביתך בוכה לפני שהיא עושה. כאשר זה קורה אני ממליצה לומר לה שאת מבינה שהיא צריכה לעשות קקי ושעכשיו היא תשב בסיר. אם ביתך אינה מתנגדת או שאת לא חוששת מכך שזה בעייתי עבורה תוכלי להושיבה על הסיר אחרי שתאמרי לה. אחרי שתושיבי אותה בסיר כדאי לעודד ולחזק אותה על כך שישבה, וכמובן אם תעשה בסיר לחזק על כך. אני מאמינה שגם אם היוזמה תהיה שלך, אם החוויה תהיה חיובית ומתגמלת, ביתך תרצה בהמשך ליזום זאת בעצמה.

בהצלחה!

הי איציק,

ראשית, טוב שאתם מוצאים זמן להיות איתו לבד, כדאי להמשיך עם זה.

שנית, ייתכן ובנכם מרגיש כיום שזה "לא משתלם" להיות גדול וכדאי להראות לו שזה כן משתלם. כדאי להראות לו מהם היתרונות, מהם הדברים שאתם מאפשרים לו ולא מאפשרים לאחותו בגלל שהוא גדול. למשל, אפשר לאפשר לו ללכת לישון מאוחר ממנה ולומר שזה בגלל שהוא גדול. אפשר לתת לו לאכול משהו טעים שהיא לא יכולה או לשחק במשחק שלה לו מותר עדיין כי היא קטנה. כשהוא אומר משהו חכם בעיניכם, אימרו לו שהוא יודע יפה כי הוא חכם וגדול ושילדים קטנים לא יודעים את זה עדיין.

שלישית, לגבי הפעולות שהוא לא רוצה לעשות לבד: כדאי לעזור לו כי כיום נראה שהוא זקוק להרגשה שאתם שם ועוזרים. אבל, כדאי לבקש שיעשה חלק מהפעולה. למשל כשהולכים לשירותים לומר לו: אני עוזר לך אבל מבקש שאתה רק תוריד את המכנסיים/רק תוריד את המים. אם הוא עושה חלק מהפעולה כדאי לעודד אותו על כך. ככה לעשות במשך כמה ימים ואחר כך לבקש ממנו לעשות עוד חלק מהפעולה. יכול להיות שזה ייקח זמן ותידרשו לסבלנות לשם כך.

בהצלחה!

דנה שלום,
לאורך ההסטוריה נתפס השיער השופע כסמל לנעורים ולכוח. כך כידוע, גם שיערו הארוך של שמשון ייצג עוצמה שלא ניתן היה לעמוד בפניה, וגזירת השיער הייתה סמל לחולשתו. כמו כן, גזיזת השיער מתקשרת בתרבות שלנו כביטוי לקבלת מסגרת מחמירה, (כבשעת הצטרפות לשירות צבאי, למנזרים ואף לישיבות). (מתוך: בן פורת שחר, כתבתו בשם "כמו עץ בשלכת", מתוך: "את", מיום 9.11.06).
במקרה דנן, הנני ממליצה לשוחח עם בנכם ולשמוע ממנו אם יש סיבה מיוחדת לכך שחובש הכובע בכל זמן שיוצא מהבית. השיחה עמו, עשויה להאיר ולהוביל לסיבה ומכאן גם לדרכי ההתמודדות עם התנהגותו, אם בכלל. פעמים רבות, הילדים עצמם, יודעים גם יודעים להיטיב לתאר המצבים הקורים והתשובות טמונות, פעמים רבות, בשאלה פשוטה של ההורה את הילד. האם בנכם חזר להסתפר לאחר התספורת מלפני שלושה חודשים? לאחר קבלת התשובות, אשמח להשיב ולייעץ.
אילנה מישון
מטפלת במשחק ומדריכת הורים

היי, נתקלתי בשאלה שלך ומעניין אותי לדעת אם הצלחתם לפתור את הבעיה.. כי אנחנו באותה סירה (כבר חצי שנה) והילד כבר מתחיל להגיד שהיה רוצה להוריד אבל לא יכול...
אנחנו ממש לא יודעים איך לפתור את הבעיה- גם אני כל הזמן הייתי בגישה של לזרום ושזה יעבור ובאמת הגענו למצב שרק לבית הספר הוא הולך עם כובע אבל שם נתקענו. לבית הספר הוא לא מוכן בשום אופן ללכת בלי הכובע...
אשמח לשמוע את תגובתך

הי דנה,

מצד אחד את מתארת עניין מאוד נקודתי של חבישת כובע ואת מספרת שבנך הוא ילד שמח, אהוב וחברותי. מכאן אני יכולה להבין את דעתך, שכדאי לזרום איתו בעניין. מצד שני, נראה שחבישת הכובע אינה נעשית מטעמים חיוביים בלבד (כמו אופנה, אהבת הכובע וכו'), אלא היא נובעת מחרדה מסויימת. זה נראה כך שכן את מספרת שכאשר הוא ללא הכובע הוא חש חשוף וערום. כיוון שחבישת הכובע נובעת מחרדה ואי חבישת הכובע גורמת לו לסבל כדאי לדעתי לבדוק את העניין.

אפשר לשאול אותו ממה הוא חושש כאשר הוא בלי הכובע, איך הוא הרגיש כאשר הסתפר, מה הוא חושב על התספורת שלו ועל מראיהו בכלל.
שאלו את עצמיכם האם ישנם דברים נוספים מהם הוא נמנע או אותם הוא עושה על מנת להפחית חרדה.

אם הוא משתף אתכם, הביעו קבלה של הדברים ולצד זאת נסו לעודד אותו ללכת ללא הכובע כדי להתמודד עם הקושי.

אם שיחות בינכם לבינו לא יעזרו שיקלו ללכת לאיש מקצוע לטיפול נקודתי וקצר בעניין (מומלץ הדרכת הורים ולא טיפול בילד לשם התחלה).

בהצלחה!

היי, נתקלתי בשאלה שלך ומעניין אותי לדעת אם הצלחתם לפתור את הבעיה.. כי אנחנו באותה סירה (כבר חצי שנה) והילד כבר מתחיל להגיד שהיה רוצה להוריד אבל לא יכול...
אנחנו ממש לא יודעים איך לפתור את הבעיה- גם אני כל הזמן הייתי בגישה של לזרום ושזה יעבור ובאמת הגענו למצב שרק לבית הספר הוא הולך עם כובע אבל שם נתקענו. לבית הספר הוא לא מוכן בשום אופן ללכת בלי הכובע...
אשמח לשמוע את תגובתך

מעניין אותי להבין הכיצד מסביר ילדכם את אי-יכולתו להסיר הכובע מראשו?
אילנה מישון

הי מעין,

אנא ראי את תשובתי לדנה בעניין.

בהצלחה

אני חייבת להוסיף שאני ממש מרגישה רע שהיא אמרה לה שאבא היה עם אמא אבא הרגיש איכסי גם את מרגישה ככה?
אין לי מצב רוח מה הבת שלי תחשוב עליי אני הרגשתי יותר מאיכסי שהייתי איתו .
מה אני יעשה הם פשוט רעים אני פשוט שבורה.
עזרההההה

עוד..
מקודם לא יכולתי להחזיק את עצמי לא אמרתי לילדה שראיתי את ההודעה בפון רק אמרתי לה שהיא צריכה לספר לי הכל ועוד כל מיני דברים איך שהוא הגענו לחברה של אבא שלה ושאלתי אותה אם היא שאלה עליי פעם משהו אז היא אמרה שהיא שאלה אם קורה לה שהיא רבה עם אמא פעם אז הבת שלי אמרה שכן אז היא שאלה מתי אז הבת שלי אמרה אתמול צעקתי עליה וכו'..
הבת שלי סיפרה מה שנוח לה ,היא לא סיפרה שהיא אמרה שאבא היה עם אמא אבא הרגיש איכסי גם את מרגישה כך?
המשפט הזה לא יוצא לי מהראש זה פשוט שברור שמנסים להסיט איתו את הילדה .
אם היא היתה בנאדם יכולה להגיד לה רבת פעם עם אמא?איך את מרגישה?וכו'.
אבל למה כשאבא היה עם אמא הוא הרגיש איכסי ,גם את מרגישה ככה?
אני מרגישה נורא ,מרגישה שאני חייבת לנזוף בחברה שלו ואני לא יכולה.
כי הבת שלי תכעס עליי וגם כי עוד יותר יסתירו ממני וכו'.
אני ממש שבורה היא אומרת לילדה משפט כזה ובכלל מתערבת ואני צריכה לשתוק.
איך שותקים במצב כזה.
אולי אני צריכה להגיד לילדה שראיתי את ההודעה במקרה ושזה ישאר בנינו כי אני הולכת לדבר עם החברה של אבא שלה שתגיד שהראתה לי תמונה בפון ואני במקרה ראיתי אם יבואו אליה בטענות ..הבעיה שהבת שלי רוב הסיכויים לא תסכים.
ואני לא יודעת מה יצא מכל זה .
שבורה

אני מאוכזבת מהבת שלי שלא מספרת הכל ומסתירה ממני .
זה שובר אותי גם

שלום רחל,
השאלה שלך אכן מורכבת, וזאת בשל התחושה שאי קנייה של המשחק לבנך לא תמנע ממנו חשיפה לתכנים, אלא רק תתסכל אותו, ואולי תפגע במערכת היחסים ביניכם.

אני מציע לכם ההורים, לחשוב על הערכים אותם אתם מעוניינים להקנות לבנכם.
אם נראה לכם שחשיפה לתכנים האמורים עלולה לפגוע בו, ואם זהו המסר אותו אתם מעבירים לבנכם, לא יהיה נכון בעיני לקנות לו את המשחק.

אמנם אינכם יכולים לשלוט בכל התכנים אליהם הוא נחשף במהלך היום. עם זאת, אתם יכולים להסביר לו את עמדתכם ואת דאגתכם לשלומו, למרות שאפשר כמובן שהוא יכעס ולא יקבל את העמדה.
גם במקרה ומביע כעס, ילד שהוריו פועלים באופן עקבי, ומתוך כבוד כלפיו, ימשיך להעריך ולאהוב את הוריו. לכן חשוב שתקפידו להסביר לו את דאגתכם בנושא, ותבקשו ממנו שלא להשתתף במשחקים עם תכנים פוגעניים אותם תפרטו בפניו.

לתפיסתי, גם אם בנכם ימשיך להיחשף לאותם תכנים בעייתיים עליהם אין לכם שליטה מחוץ לבית, הוא ידע כי הוריו דואגים לשלומו. כלומר יהיה ברור לו שלא קונים לו את המשחק מתוך עמדה ערכית עמוקה ודאגה, ולא מתוך חוסר התחשבות או אהבה כלפיו.

במקביל אני מציע לנהל עימו שיחות פתוחות לגבי התכנים שכן נחשף אליהם במשחק ובכלל. קיום של שיח שכזה, גם בנושאים שמעוררים אי נוחות לעיתים, מגדיל את יכולת השליטה שלכם בתכנים אליהם הוא נחשף, ויתרה מכך, בעיבוד הקוגניטיבי שהוא עושה בנוגע לאותם תכנים - תפיסותיו, אמונותיו וכו'.

בהצלחה!

אייל שלום,
אשמח לקבל פרטים נוספים מהיכן הגיע רעש נביחות הכלב: האם מתוכנית בטלויזיה, מנביחות של כלב אמיתי, האם רק שמעה הנביחות, האם גם ראתה את הכלב הנובח? האם יש שמץ של סיכון שהכלב הנובח גם נגע בה?
אין ספק שחווית הנביחות היתה עבורה חוויה לא נעימה, בלשון המעטה.
עם זאת, מאחר ואתה ניכון לישב לידה במיטה בטרם תרדם, הייתי ממליצה להקריא לה סיפור לפני השינה, שקשור בנושא הכלב כבעל חיים ידידותי לאדם, כדוגמת הסיפורים: "איה פלוטו", מאת לאה גולדברג, ספרות קלאסית נפלאה וקסומה שלא נס ליחה, "בייגלה" מאת מרגרט ריי, ואחרים, חשיפתה לתמונות וציורים של כלבים קטנים, במטרה להפיג המתח שנוצר אצלה בכל הקשור לכלב והפיכתו חזרה לידידה הטוב. זה בשלב הראשון. בשלבים הבאים, ועם מוכנות שלה לכך כמובן, התקרבות זהירה ואיטית לכלב חי, קטן ועדין, נגיעה בו, כל שלב בעיתו, אחרי מוכנותה לשלב הקודם באופן חופשי ומרצון.
עומדת לרשותך לכל שאלה נוספת.

אילנה מישון
מטפלת במשחק ומדריכת הורים

אילנה ויאיר
תודה רבה על התגובה המהירה .
רעש הכלב מגיע מהשכנים , כלב קשור שנמצא אצל השכן .
היא מעולם לא ראתה את כלב אבל לא מפסיקה לדבר עליו .
כאשר אנחנו הולכים
ברחוב ורואה כלבים היא אפילו מתקרבת ללטף .
בנוסף לנביחות הכלב מפחדת מכל רעש קטן ששומעת ברחוב .
אנסה בכל מקרה לספר לה סיפורים בנושא למרות שניסינו
להקריא לה סיפור ובסיומו עדין לא נרדמה לוקח לה כמעט שעתיים
מהרגע שנכנסת למיטה ועד שנרדמת וכל זאת כמובן שאנחנו לידה .
בכל מקרה הסיטואציה הזו נמשכת כבר כמעט חודש
אנו מנסים להסביר לה שאין לנו כלב בבית וכי הנביחות
מגיעות מבחוץ אבל זה ממש לא עוזר .
לתגובתכם אודה
תודה אייל

אילנה ויאיר
תודה רבה על התגובה המהירה .
רעש הכלב מגיע מהשכנים , כלב קשור שנמצא אצל השכן .
היא מעולם לא ראתה את כלב אבל לא מפסיקה לדבר עליו .
כאשר אנחנו הולכים
ברחוב ורואה כלבים היא אפילו מתקרבת ללטף .
בנוסף לנביחות הכלב מפחדת מכל רעש קטן ששומעת ברחוב .
אנסה בכל מקרה לספר לה סיפורים בנושא למרות שניסינו
להקריא לה סיפור ובסיומו עדין לא נרדמה לוקח לה כמעט שעתיים
מהרגע שנכנסת למיטה ועד שנרדמת וכל זאת כמובן שאנחנו לידה .
בכל מקרה הסיטואציה הזו נמשכת כבר כמעט חודש
אנו מנסים להסביר לה שאין לנו כלב בבית וכי הנביחות
מגיעות מבחוץ אבל זה ממש לא עוזר .
לתגובתכם אודה
תודה אייל

שלום אייל,
על מנת לענות לשאלתך אבקש לקבל עוד מספר פרטים נוספים:
מתי אירע המקרה?
האם בתך מדברת על הנביחות? האם בתך מדברת על הפחד? (במהלך היום או הלילה)
האם במהלך היום היא מקיימת אינטראקציות עם כלבים? (האם יש כלב בבית?)
מה ניסיתם לעשות עד כה כהתמודדות עם המצב? (התנהגות, שיחה - מה אמרתם וכו')
כיצ היא מביעה התנגדות לישון בחדר?
מה המשמעות של "הרבה זמן" להירדם? בכמה זמן מדובר?

חשוב לדעת כי סביב גיל זה קיימת גם התפתחות קוגניטיבית, ואיתה התעוררות של פחדים, כך שלמעשה יתכן כי נביחת הכלב היתה רק טריגר לתופעה שהיתה מתרחשת בכל מקרה.

השתדל לענות בפירוט על שאלותי כך שאוכל לייעץ.

תודה.

שלום לך,
מהתיאור שלך נראה כי אפשר שביתך סובלת מהפרעה המכונה באופן כללי טורדנית-כפייתית, ואשר מתבטאת אצלה בדאגה לסדר מופתי.
כמובן שלצורך אבחון מהימן לא ניתן לסמוך על תשובתי זו.

ובכל זאת, בהנחה שבכך מדובר:
באופן כללי, הקושי הגדול בהתמודדות עם הנושא, הוא העובדה שהקשיים שלה הופכים בהדרגה את ההתנהלות בבית ליותר ויותר מוגבלת.
אני מניח שהבחנת כי עם הזמן ה"כללים" בנוגע לסדר מתרחבים.
במקרים מסוג זה, אין משמעות לשיחות איתה ולהסברים מילוליים, שכן גם אם הם הגיוניים לחלוטין, היא לא תוכל לקבל אותם.

ההנחיה הכללית הינה לא לשתף פעולה עם הכללים האלה, אולם קשה מאוד שלא לשתף עימם פעולה ללא עזרה של איש מקצוע.
זאת משום שהתייחסות שאינה מותאמת עלולה להחמיר את המצב, ו/או לפגוע במערכת היחסים של בתך עם בני המשפחה.

לכן ההמלצה שלי היא לפנות לפסיכולוג ילדים (אפשר להיעזר בפסיכולוג בית הספר) על מנת לאבחן תחילה את המצב, ולקבוע האם אכן נדרשת התערבות מקצועית.

בהצלחה!

שלום רינת,
אתם אכן מתמודדים עם מצב לא פשוט, אך פתיר.
טוב מאוד שפניתם לבדיקה רפואית, על מנת לשלול בעיה פסיולוגית.
בהיעדר בעיה שכזו, אכן יתכן שמדובר בהרגל שהשתרש.

תחילה מספר שאלות:
האם ההרטבה מתרחשת לאורך כל שעות היום?
האם הדפוס זהה בין כאשר הוא בגן, ובין כשהוא בבית (למשל בשבתות)?
מה אתם עושים לאחר פספוס? האם הוא מחליף תחתונים לאחר כל "בריחה" שכזו?
מה אתם אומרים לו? איך אתם מתייחסים לעניין?

ושאלות קצת יותר כלליות:
האם יש עוד ילדים בבית? מה המצב אצלם?
איך היית מתארת את האווירה הכללית בבית?

השתדלי לענות על כל השאלות, כדי שאוכל למקד את תשובתי

תחילה תודה על ההתייחסות,
המצב זהה גם בגן וגם בבית, כאשר במשך היום הוא כל הזמן מרטיב קצת, הוא לא מחליף לאחר כל הרטבה, כיוון שזה לא מפריע לו ולא תמיד אני שמה לב.
כמובן, שבמשך היום אנחנו אומרים לו שיש לו ריח של פיפי, במיוחד אחיו הגדול בן 10 שדרך אגב אצלו לא היתה בעייה כזו בכלל, וגם בעלי ואני מעירים לו.
מקווה שהצלחתי לשקף עוד קצת את התמונה. בברכה, רינת.

סה"כ האוירה בבית טובה ורגועה, הוא ילד מאד שמח ואהוב על כולם, יש לו ולאחיו יחסים טובים. אני לא כועסת על ההרטבות אבל הוא מרגיש ויודע שזה מפריע לנו מאד.

שלום רינת,
מהתיאור שלך אכן נשמע שעיקר הקושי הוא בהשלכה שיש לנושא ההרטבה.
למעשה, נשמע שבנך אינו חש קושי עם המצב, ולכן אפשר שהוא חסר מוטיבציה לשנותו.
יתר על כן, אפשר שהנושא מסב לו תשומת לב רבה יותר מצד ההורים. חשוב לדעת שאצל רוב הילדים, אין תשומת לב "שלילית", ולכן גם נזיפה עשויה להתקבל כמתגמלת את הצורך בקשר.

את מספרת שהוא יודע שהנושא מפריע לכם, ונשמע שבאופן כלשהו הוא משתמש בכך כדי לשמר את ההתייחסות שלכם לנושא. בד"כ הנושא מפריע לנו בעיקר בשל כל ההתארגנות שהנושא דורש.
כאשר הוא מרטיב - צריך לשלוח אותו לשירותים, לעיתים להחליף לו, ואולי אף לקלח ולנקות. כאשר מתוכננת יציאה מהבית, אני מניח שנדרשת גם היערכות בהתאם (אולי אתם לוקחים מספר זוגות תחתונים אתכם, לכל מקרה).

חשוב מאוד לנטרל את הקושי שלכם, וניתן לעשות זאת בהעברת האחריות על "תיקון הנזק" אליו. כלומר - אם הרטיב, צריך לגשת לשירותים ולהתנקות, ואח"כ לגשת לתיק, ולשלוף תחתונים נקיים, להחליף, ואת הרטובים להכניס לשקית. בהתארגנות כזו יצירתיות היא שם המשחק, כך שאתם מוזמנים לתרגם את ההשלכות הטבעיות של ההרטבה בהתאם לסיטואצית החיים והערכים שלכם.

בנוסף, חשוב מאוד להסביר את "הנוהל החדש" שמתחיל היום, בצורה ברורה, עניינית, וללא שיפוטיות. הסבירו שמהיום כאשר הוא מרטיב את התחתונים, האחריות היא שלו להחלפתם, והסבירו מה יהיה עליו לעשות. עשו את ההסבר קצר וממוקד.
בנוגע להסבר, אני אוהב לשלב משפט כזה: "שוחחנו עם רופא שמומחה למצבים של פיפי בתחתונים. הוא הסביר לנו שכאשר אתה מרגיש שיש לך פיפי, אתה צריך להתאפק שלא יברח, לגשת לשירותים, ולעשות את הפיפי שם".
השתדלו להימנע מהסברים ארוכים וממושכים, או מתגובות של תסכול באירועי הרטבה. כל התייחסות (אם בכלל) צריכה להיות קונקרטית בלבד. כך אתם משדרים מסר לפיו ההרטבות הן שלו, ולא שלכם.

תנו לתהליך מספר ימים נוספים.
במידה ואין שינוי - תוכלו לשוב ולהתייעץ כאן.

בהצלחה!

שלום לירון,

קודם כל אני רוצה לומר לך שבתהליך הגמילה יכולות בהחלט להתרחש נסיגות, גם לאחר גמילה מלאה. לכן, כדאי להמשיך בגישה הסבלנית בה נשמע שנקטת עד עכשיו. נסיגה עשויה להתרחש בשל גורמים שונים, שינויים או מתח. האם ייתכן שהיא במתח לאחר הולדת אחותה הקטנה? האם ייתכן שהיא מנסה, אפילו באופן לא מודע, להשיג לעצמה תשומת לב נוספת דרך הנסיגה?האם ישנו משהו נוסף או אחר שאת יכולה לחשוב עליו שאולי מעורר אצלה מתח? כדאי לחשוב על שאלות אלה כדי לתת מענה ולהרגיע אותה. מעבר לכך, ניתן לנסות ולהשתמש במעין "דמיון מודרך" לפני השינה ולומר למשל: "עכשיו סוגרים את הפיפי בריצ'רץ' ולא נותנים לו לצאת". בבוקר, אם הבגדים רטובים כדאי להחליף בגדים ולא להתייחס לכך מילולית, ואולי להעניק לה תשומת לב נוספת בדרכים אחרות (למשל זמן איכות נוסף יחד).

שיהיה בהצלחה!

הי אנה,

עולה משאלתך שאת כואבת ומרגישה אשמה רבה בקשר לבנך. חשוב לי לציין שלמרות האשמה שאת חשה, אין אפשרות לדעת בוודאות מהו הגורם להתנהגות של בנך.

אני מציעה לך, עם כל הקושי, לנסות ולהתרכז בהווה ובאופן שבו את יכולה לעזור לבנך להתנהג על פי ערכייך. ייתכן והאשמה שאת מרגישה משתקת אותך ולא מאפשרת לך
לפעול כנגד ההתנהגויות הלא רצויות.

מעניין לדעת: כיצד נהגת עד היום כלפי התנהגות שלו שאינה מקובלת עליך? האם את יכולה לנהוג על פי אותה הדרך גם לגבי ההתנהגויות אותן את מתארת?

נסי לבחור את ההתנהגות שהכי מפריעה לך והגיבי אליה. ישנן דרכים שונות להגיב אך חשוב לי לשמוע ממך כיצד את בדרך כלל מגיבה להתנהגויות לא רצויות כדי לכוון אותך. בעיקר חשוב שתפעלי ותהיי נוכחת כאמא.

בנוסף, במקביל לתגובה שלך כדאי אולי לנסות ולחזק את הקשר ביניכם. אולי על ידי מחוות קטנות מצידך (למשל להכין לו משהו טעים שהוא אוהב לאכול, להציע לו בילוי משותף שהוא אוהב וכו').

אם תרצי לפרט עוד לפי השאלות שלי ובכלל, מוזמנת ואתייחס.

אשמח לתגובה

יעלי שלום,
אני שומעת כי בנך הינו ילד מקסים, חברותי, בעל דמיון עשיר וילד חיובי ומפותח. את מתארת שלבנך "גישה מאד תמוהה שהוא מפעיל באופן גורף...". ו"הדרדק אמר בביטול: 'כן, כבר שמעתי על זה...'". יעלי, אכן נשמע שמדובר בילד סקרן, חכם ונבון.
הגורמים לכך שמפגין ידע נרחב בפני כל אחד, פרט לגננת, שם נמנע לעשות כן, יכולים להיות הן לעיתים ידע שקיים אצלו, מגורמים שונים כטלויזיה, קריאה, לדוגמה, או מאידך כנובע מהרגשתו ותחושתו שחייב כל העת, בנוכחותו עם האחרים בסביבה (משפחה, חברים)להפגין ידיעותיו ולהוכיח שגם הוא ה"דרדק" יודע משהו, שווה משהו, ומכאן שראוי להתייחסות רצינית ונאותה. אני שומעת ממך שבנושא הגבישים בעקבות הסרט שראה, קיים אצלך ספק אם אכן כבר שמע על דן שכטמן, תגליותיו ופרס הנובל בו זכה. אם נתייחס לדברי בנך ברצינות, יתכן, שאכן שמע עליו, אולי אף בתוכנית אותה ראה בה הזכירו את שמו של פרופ' שכטמן.
לעניות דעתי, הדרך להתמודד עם "גישתו התמוהה שהוא מפעיל" שהינה דרך המפריעה לך, הינה דווקא ממקום של הסבר בגובה העיניים של הילד, (ולא ממקום מתנשא או רוגז של "אוי, שוב הוא מתרברב ומפעיל שיטתו..." ), ובשיח עמו שאם אכן שמע על התוכן המדובר, זה נפלא, ניתן לשמוע ולחלוק היכן שמע, המקור ממנו יודע או חושב שיודע או שהדבר כבר מוכר לו. (בניטרול החשד, בדיקה או נסיון לבלוש אחר אמיתות ידיעתו קודם לכן בנושא). היום, ילדים, גם הקטנים שבחבורה יודעים מידע רב ממקורות רבים ומגוונים אין ספור: טלויזיה, גן, פרסומות, שיח עם חברים, חדשות וכיוב'. כמו כן, אני מניחה שלעינים ברור לך שבנך לא שמע ורק מנסה להרשים כי שמע. וכאן, יש מקום לומר לו בדרכי נועם ובלא כעס שגם אנו, המבוגרים, לא יודעים דברים רבים, למדים יום יום מאחרים, וזה לגיטימי לא לדעת את כל המידע הקיים בעולם. באופן כללי, הייתי מורידה לחץ, פחות מתרגזת, ומדגימה לו, בדוגמה חיה, הכיצד דברים שנשמעים, נאמרים, גם את, כאם מבוגרת, לא ידעת וכעת נעים/מעניין לדעת. הדוגמה האישית פועלת נפלא בהעברת המסרים לילדים.
בהצלחה,

אילנה מישון.
מטפלת במשחק ומדריכת הורים

הי יעלי,

ייתכן שהוא עושה זאת כי הוא רגיל לכך שמקבל הערכה ותשומת לב חיובית על ידיעותיו ואולי חושש לא לזכות בכך אם לא ידע משהו. אפשרות נוספת היא שאיתכם ועם קרובים נוספים הוא מרגיש בנוח להפליג בדמיונות ולחוש את עצמו כיודע הכול.

בכל אופן, נראה שההרגשה שהוא יודע משמעותית להערכה העצמית שלו. לדעתי אין צורך להעמידו על דיוקו, לגבי הדברים הספציפיים שלדעתך אינו באמת יודע. אולם, אפשר להעביר את המסר הכללי, שאנו כבני אדם לא יודעים הכול.

כדאי גם להדגים חוסר ידיעה שלכם ההורים ואיך אתם מתמודדים איתה. למשל, תוכלו לדבר על שאלה שמסקרנת אתכם ההורים ושאין לכם תשובות עליה. לאחר מכן תוכלו להראות לו כיצד אתם מוצאים את התשובה (מחפשים באינטרנט/בספר/מתקשרים לשאול מישהו שמבין בתחום). בהמשך תוכלו לעודד אותו על הדברים שהוא יודע אך גם לשאול אותו מה עוד מעניין אותו לדעת ולחפש איתו יחד את התשובה. עשו זאת פעמים רבות כך שתנסו למעשה לבסס אצלו את ההבנה שלא תמיד יודעים הכול ושאם לא יודעים זה יכול להוביל לתהליך חיובי, מסקרן ומתגמל של למידה.

ממש מאיר עיניים, לא חשבתי בכיוון, בהחלט אנסה לפעול לפי עצתך.

יעלי

בשמחה,
אם תרצי לעדכן בהמשך אשמח לשמוע.

הי שני,

ראשית, כדאי מאוד לתת מקום ולגיטימציה לרגשות הלא נעימים שעולים, גם אצל ביתך וגם אצל בנך. לומר למשל שזה בוודאי מאוד לא נעים לשמוע זאת מהחבר, שזה בטח מעורר פחד לאבד את החבר או החברה. שנית, ילדים מתאפיינים בחשיבה של "שחור או לבן" ולכן הם פעמים רבות אינם יכולים לתפוס שמצב מסויים עשוי להיות זמני. אמירה כזו של חבר עלולה לגרום לילד לחשוב שהוא והילד השני לא יהיו חברים לעולם ושאולי לא יהיה לו עם מי לשחק יותר. כדאי לומר שהילד השני בוודאי כעס ולכן אמר זאת ושהרבה פעמים חברים כועסים ואפילו לא משחקים/נמצאים בקשר לזמן מסויים ואחר כך חוזרים להיות חברים. במקרים רבים המצב הוא אכן כך, וכדאי לתת לילדים את נקודת המבט האופטימית הזו וגם להכינם למצב בו המצב לא יחזור לקדמותו. ברמה המעשית, אפשר להציע לנסות ולהתקרב, אך אם הילד השני לא מעוניין להניח לו. אפשר לחשוב יחד על פתרונות ואפילו קודם לשמוע מה ביתך ומה בנך חושבים לעשות במידה והילד השני לא ירצה לשחק או להיות איתו. גם את יכולה להציע פתרונות משלך, למשל לבדוק האם ישנם ילדים אחרים איתם ניתן בינתיים להתחבר, למצוא פעילות שנחמד לעשות גם לבד.