פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גיא,
אתה מעלה סיטואציה מאוד מורכבת, ואני מניח שהיא מאוד לא פשוטה עבורך גם ללא התקרית בעקבותיה פנית. מאוד קשה להמליץ על דרך פעולה "נכונה" במקרה שכזה, פשוט כי איני בטוח שיש דרך נכונה.

יתכן שפרטים נוספים יעזרו לי לייעץ לך באופן מותאם, אולם איני בטוח שהמבנה של פורום מתאים לצורך כך.

אני מזמין אותך ליצור איתי קשר טלפונית, ואנסה לסייע.

שלום,

מתוך הדברים שכתבת, ובעיקר לאור העובדה שהקושי שאתם עוברים עם ילדתכם לא מתבטא במקומות אחרים בהם היא נמצאת (בגן, בחברת סבים) - נשמע שיש בעיה כלשהי באינטרקציה ביניכם, וכדאי מאד להבין את המקור שלה. גם היא וגם אתם ההורים סובלים מכך, ונשמע כאילו רוב הזמן האווירה ביניכם מתוחה וכעוסה ואין יכולת ליהנות זה מזה.

נראה לי שלא ניתן לאתר את מקורות הבעיה באמצעות הפורום הזה. אני ממליצה לכם מאד לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית ילדים באזור מגורכם, אפשר לנסות דרך קופת חולים או דרך מכון להתפתחות הילד.
בהצלחה!

שלום רונה,

נשמע מדברייך שאת מודעת מאד לקשייה של בתך. היא אף מטופלת כרגע בטיפול רגשי. למעשה את שואלת האם הטיפול הנוכחי מספיק, או שמא יש צורך לשנותו או להוסיף עליו.

את צודקת שבאופן כללי הטיפול אשר נחשב מועדף לבעיות של חרדה, וספציפית כאשר מופיעים כעין טקסים כפי שאת מתארת - הוא טיפול שנקרא "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי" ונועד להפחית את רמת החרדות. עם זאת, כאשר מדובר בילדה כה צעירה, מטפלים רבים לא נוטים לנהל טיפול שכזה מכיוון שהוא דורש בשלות קוגניטיבית וכן היענות ויכולת לשתף פעולה עם הנחיות ו"שיעורי בית". במקרה כזה תינתן הדרכה להורים, לצד טיפול רגשי אשר יספק לילד מקום לבירור חרדותיו וקשייו. את מציינת שנושא הנפרדות והעצמאות נראה לך משמעותי, וכפי הנראה יש לו נגיעה גם לקשר שלך עם בתך. לכן חשוב מאד שיהיה קשר רציף בינך לבין המטפלת הנוכחית, ושיתוף פעולה שלך כחלק מהטיפול.

את מתארת שינוי שחל לטובה ביכולת של בתך להתמודד עם משימות יומיום שונות, אך במקביל את גם מציינת החמרה בטיקים ובטקסים. בשל כך הייתי ממליצה לקיים פגישה עם פסיכיאטר, שיוכל להעריך את עוצמת הסימפטומים ואת מידת המצוקה אשר בתך אולי חווה.
בהצלחה.

שלום דפנה,
חשוב לעצור ולרסן התנהגות אנטי-חברתית אצל ילדים, ולעשות זאת בדרך סמכותית, עקבית ותומכת מבלי להיות בעצמנו תוקפניים ובכך להרוס את כל המסר שאנו מנסים לשדר דרך הדוגמה האישית.
כך שמה שהייתי ממליצה זה שכל פעם שהתנהגות זו עולה, באופן עקבי תתיחסי לזה שזה לא מקובל עליך שהוא מדבר כך לא למבוגרים ולא לילדים. הסבירי לו שזה פוגע ברגשות של אותה ילדה כשהוא אומר לה כך ואת יודעת שהוא ילד טוב שלא פוגע באחרים.
מרקע שתארת יתכן שההסתגלות למקום המגורים החדש מגביר את ההתנהגות, נסי לברר עימו האם משהו מפריע לו בבניין החדש, בגן החדש, בילדה? אם יעלה שמשהו מפריע לו דברו על זה ועיזרי לו לחשוב על דרכים אחרות ופרו-חברתיות להתמודד עם מה שמפריע לו. סתם לדוגמה אולי בת בגן לקחה לו את הכדור וזה הכעיס אותו...
זה מאמץ עבורנו כהורים אבל חלק מאוד חשוב בחינוך הילדים - לבנות להם כישורים פרו-חברתיים, בנך צעיר מאוד כך שהגמישות אצלו רבה וסביר שההתנהגות תשתנה במהרה.
בהצלחה

שלום,
דאגתך מובנת
ראשית כמה דברים כלליים לגבי הדברים שכתבת:
- אבות מקלחים את בנותיהם, גם בגיל 7. פעמים רבות המקלחת היא תחום אחריות של האב מגיל צעיר, וזה זמן איכות של הילד/ה והאב. בסביבות גיל 10-11 ילדים מתקלחים עצמאית. בגיל 11-12 זהו שלב של כניסה לגיל ההתבגרות ולכן לא מתאים שאבא ייקלח.
- לגבי שינה עם אבא במיטה, האם היא הולכת לישון עם אבא במיטה בתחילת הלילה או מגיעה למיטתו באמצע הלילה. ילדים בגילאים 3-10 לפעמים במהלך הלילה מגיעים למיטת ההורה עקב חלום רע או פחד כלשהו. ישנם הורים שמטעמים ידאילוגיים של "עקרון רצף" ישנים עם הילדים באותה מיטה ובאותו חדר, אבל לא נשמע שזה המקרה אצל הגרוש שלך. מה שכן מעלה את השאלה מדוע הוא ישן עימה, וזו שאלה שצריך לברר.
- לגבי גירוד באיבר המין - יש לקחת לרופא שיבדוק מה מקור הגירוד, האם יש פטריה וכדומה.
- אוננות היא גם אינה חריגה אצל ילדים, אוננות יכולה להופיע בערך מגיל 3. גם לילדים יש מיניות, ואוננות בפני עצמה אינה בעיה. אם העוננות שכיחה מאוד עד אובססיבית, פוגעת בשלמות הפיסית, נעשית במקומות לא מותאמים או מפריעה לילד חש שאינו יכול לשלוט בדחף לאונן הדבר יכול להיות בעייתי ובמקרה זה יש לפנות להתייעצות מקצועית על מנת לברר מה סימפטום זה מספר. זה יכול להיות קשור למגוון גורמים כמו חרדה או להתנהגות מינית לא תואמת בבית.
בכל התחומים שתארת קשה לקבוע האם יש בעיה בתנהלות של גרושך מול ביתך כי עצם ההתנהגות לא בהכרח בעייתית וצריך לדעת יותר לגבי הכוונות מניעים והאינטראקיה ביניהם.
במידה ויש תקשורת עם בעלך לשעבר נסי להעלות את הנושאים ולבדוק עימו את העניין, מדוע הוא בוחר לישון עימה במיטה.
בנוסף שוחחי עם ביתך האם חשה בנוח בבית אביה? את יכולה לשאול אותה גם ישירות האם מישהו כעת או בעבר עושה לה משהו שלא נעים לה או פוגע בה? העבירי לה את המסר שאת שם בשבילה אם תרצה לשוחח או לשתף בכל דבר.
לסיכום, לא בטוח שיש בעיה אבל חשוב להמשיך לברר ולעקוב אחר העניין לוודא שאכן אין.
בהצלחה

אני אומנם אינני פיסיכולוגית אבל מרגישה צורך להגיב.

נראה לי שאת קצת מקלה בעניין . מריחת משחה על ידי האב בגיל 7 נראית קצת תמוהה ולא הגיונית , מה גם שנוסף לכך יש שינה במיטה והילדה התחילה לאונן.

אני כאמא הייתי עוצרת ובודקת במיידית מה קורה עם האב מריח לא טוב.

זו כמובן רק דעתי.

שלום אפרת,
כאשר קיים צורך לא מסופק נוצרת אצל כולנו תחושה של תסכול, כך שאנו נדרשים ליכולת לשאת תסכולים.
במקביל, כל אחד מאיתנו נולד עם תחושה שונה של צרכים הדורשים סיפוק, והתמודדות עם צרכים אלו דורשת יכולת של דחיית סיפוקים.
שתי אלו משלימות תמונה כוללת של התמודדות עם מצב לא נעים, ויעילות התפקוד החברתי שלנו תלויה בהן.

קושי להתמודד עם מצבים לא נעימים - בין שמקורו בסוג א' או ב', מקשה עלינו בתחומי חיים מגוונים, לכן חשוב לפתח יכולות כאלו אצל הילדים עוד בהיותם קטנים (החל מהגיל הרך).

כדי לעשות זאת, תחילה חשוב לזכור כי תסכולים וצרכים שאינם מסופקים הינם מנת חלקנו באופן יומיומי כילדים, אך גם כמבוגרים. לכן כהורים, נרצה לאפשר לילד שלנו להתנסות במצבים כאלה, ולתרגל אותם, תוך שאנו מכוונים אותו להתנהגות רצויה באמצעות תגובותינו.

גילוי הבנה בנוגע לתסכול של הילד הינה שלב חשוב מאוד, ונראה שאתם מאוד מנסים להפגין אותה. עם זאת, גילוי הבנה הינו רק חלק מהאחריות ההורית. במקביל אליו, יש צורך להעמיד גבולות ברורים, ולאפשר לילד לשאת בתוצאות של התנהגות לא נאותה.
כך, במקביל לאמירות בסגנון "אני מבין שקשה לך / היית רוצה ...", חשוב להוסיף במידת הצורך: "אבל אני לא מוכן להתנהגות כזו / שתצעק / שתכה ...". בנוסף, במידה והתנהגותו חורגת מהמקובל עליכם, חשוב להציב גם גבול התנהגותי, באופן הקשור באופן ישיר לעניין המדובר (בניגוד לענישה).

כדאי להתחיל עם נושאים אשר בשליטתכם - כגון פעילויות שנעשות בבית לידכם.
כך למשל, אם ממשיך לצפות בטלויזיה ולא מוכן לגשת להכין שיעורים, כדאי בהחלט לעזור לו להתנתק מהמסך, לכבות את הטלויזיה, ולהסביר שיוכל להמשיך לצפות רק כאשר יסיים את המוטל עליו.

במידה ואתם מתקשים לנסח לעצמכם התנהגות מותאמת למצבים מגוונים, כדאי להיוועץ באיש מקצוע על מנת שידריך אתכם. כמו כן, אינני פוסל היוועצות עם פסיכולוג בית הספר, במיוחד במידה ונראה כי תגובותיו אינן משתנות או אף מחמירות.

אשמח שתשובי לעדכן,

בהצלחה!

רשמח לתשובה
תודה רבה:)

היי לילי,
בתך נמצאת בשלב שבו היא בוחנת התנהגויות שונות ותוצאותיהן אל מול קבוצת השווים - בני גילה. בשלב זה היא עשויה להתנסות במגוון רחב של התנהגויות, היות ועדיין לא בחרה את סוג ההתנהלות המתאימה לה.
דווקא כעת - כאשר תוצאות ההתנהגות אינן מסוכנות - חשוב לאפשר לילדים להתנסות גם בהתנהגויות "כוחניות",
התערבות שלנו עלולה לתת מרכיב רגשי להתנהגות, ועלולה דווקא לחזק התנהגויות לא רצויות. לכן באופן כללי ההמלצה שלי היא לא להתערב.

ניתן, מדי פעם לעשות שיקוף ועידון של התנהגויות אלו, אולם חשוב שלא להגזים.
כך למשל - תוכלו לומר: "אני רואה שאת לא רוצה לשחק עם ...".
וגם להסביר את התגובה של הילד האחר - "הוא בוכה כי הוא נעלב, בגלל ש...".

כמובן שבמידה וההתנהגות אגרסיבית מדי (אלימה) - כדאי להתייחס באופן שמגביל את האלימות, אולם כל עוד מדובר בהדיפות (וכך התרשמתי) מומלץ מאוד שלא להתערב ואין סיבה לדאגה.

אשמח שתשובי לעדכן בהמשך,

בהצלחה!

שלום
האם זה אומר שהיא לא ילדה חברותית?
או אלימה
אני די דואגת
ואף מובכת כשהיא מיתנהנגת כך
אגב גם למבוגרים שהיא לא מכירה
תוד שוב

היי לילי,
הדאגה והמבוכה שלך מובנות, אבל התנהגותה של בתך אינה מרמזת על היותה לא חברותית או אלימה. נראה שכעת, זו הדרך שלה להתמודד עם מצב שאינו נעים לה, או מעורר בה מצוקה כלשהי.
ההתנהגותה בגיל צעיר כל-כך, לא מעידה על אופיה או התנהגותה בהמשך חייה. עם זאת, כאשר התנהגותה פוגעת, חשוב לסמן לה את זה בעדינות כפי שהסברתי, כך שכשתגדל, תפתח התנהגויות מותאמות יותר. עם תמיכתך והדרכתך, במקביל להבשלה השכלית שלה, היא תתאים ותעדן את תגובותיה.
מכלול הפרטים שסיפקת לא מעיד על סיבה לדאגה או מבוכה בשלב זה.

בהצלחה!

שלום דודה,

אני מבינה שאת קרובה אל האחיין שלך ומגלה עניין ואכפתיות כלפי התפתחותו.

לגבי הדיבור - אמנם עד גיל שנתיים פעוטות אמורים לבטא כמה עשרות מילים, אך יש לזכור כי קצב התפתחות הדיבור שונה מאד בין פעוטות שונים.
הורים רבים, ובוודאי אם מדובר בהורות ראשונה, מתמודדים עם המתח שבין רצון "לשחרר" ולתת לזמן לעשות את שלו, לבין התעוררות דאגות ורצון לפנות לבירור ולייעוץ כאשר נדמה שמשהו לא מתפתח כשורה. הדאגה מובנת, ולכן אם בכל זאת ההורים מודאגים ורוצים לבדוק זאת, יש מקום לגשת לבדיקה אצל איש מקצוע מתאים, כלומר קלינאית תקשורת לגיל הרך, או רופא התפתחותי. רופא הילדים יוכל להפנות לכתובת המתאימה.

לגבי בעיית ה"אלימות" - קשה להבין מהו מקור ההתנהגות שאת מתארת. האם מדובר בקושי בוויסות ובהערכת כוחו? האם מדובר בהתגרות מכוונת? האם בניסיון לבחון את תגובות הסביבה ולבדוק גבולות? האם בכעס לא מודע שמתבטא באופן הזה?
כמו כן לא ברור האם גם להוריו הדבר מפריע וכיצד הם מגיבים לכך. נראה שהיחס שלהם עשוי להיות קריטי לשימור / שינוי ההתנהגות, ולכן מעניין לדעת האם היא מפריעה להם או נראית להם בעייתית.

בכל מקרה אם לך הדבר מפריע, כשהוא עושה זאת תוכלי לומר לו בעדינות אך בתקיפות שזה לא נעים לך ושאת מבקשת שהוא יפסיק. אך כאמור, על מנת ליצור שינוי יש צורך בהתייחסות עקבית של הסביבה העיקרית של הילד, בדרך כלל היא כוללת את הוריו ואת הגננת.

ומעט מאוד פעמים שהוא כועס

להוריו זה מפריע לא יודעת עד כמה אבל הם אומרים לו וגם אני שאסור להרביץ ומדברים איתו בתקיפות , אבל הוא ממשיך לעשות זאת.
לפעמים אני אומרת לו שאני פגועה עכשיו ממנו ומפסיקה "להתייחס" אליו אבל כאילו זה לא ממש עוזר. איך באמת להסביר לו שדי?
דרך אגב הוא גם זורק המון פעמים דברים שיש לו ביד, מעיף אותם באגרסיביות..אנחנו מנסים להגיד שלא לזרוק ככה וצריך לשים את זה במקום בצורה יפה למשל

שלום איציק,

אין תשובה חד משמעית לשאלתך. יש הסבורים שלא רצוי לקחת כלל ילדים אל בית הקברות, ויש האומרים שמגיל מסוים - ונכדך כבר מצוי בו - שבו הילד ממילא נחשף לנושא המוות ועסוק בו, אין מניעה לכך.
בכל מקרה, רצוי לערוך עם הילד שיחה מקדימה שתכין אותו לביקור. כדאי לברר איתו מדוע הוא מעוניין לבקר בבית הקברות, מה הוא מצפה מהביקור, ומהן מחשבותיו ורגשותיו לגבי הביקור בפרט והמוות של סבו ודודו בכלל. לאחר מכן ניתן לערוך את הביקור וכדאי לעשותו קצר יחסית ובליווי אנשים קרובים. לא התייחסת בדברייך לעמדתם של הורי הילד אך כמובן שהדבר צריך להיעשות בידיעתם ובתמיכתם.
בהצלחה.

שלום אלונה,
יכול להיות שבעקבות מקרה כלשהו בתך החלה לעשות את הקישור הזה בין שכיבה במיטה לבין עשיית קקי, וגם יתכן שמאיזושהי סיבה אחרת, אולי גופנית-אנטומית, פשוט נוח לה כך. או שתמיד משכיבים אותה במיטה זמן מסוים לאחר האוכל ולכן הקישור. בכל מקרה סביר להניח שעם הזמן יתפתחו אצלה דפוסים אחרים ושההרגל הזה לא ילווה אתכם זמן רב. בכל מקרה אינני רואה סימן לדאגה.

שלום גל,
אתקשה להתייחס מבלי לדעת מספר פרטים בסיסיים:
בני כמה הילדים, באיזה סוג של אשפוז מדובר, האם זאת פעם ראשונה ומה הילדים יודעים על מצבו הרפואי של אביהם.
את מוזמנת להרחיב מעט ואשתדל להתייחס.

שלום נתי,

נשמע שגם אתם ההורים וגם בתכם סובלים מהמצב כבר תקופה ארוכה. כפי שכתבת בעצמך, כפי הנראה מדובר בבעיה של חרדה, אשר עומדת בבסיס ההתנהגויות וה"טקסים" שאת מתארת. על מנת להבין את תשתית החרדה ולסייע בהפחתתה יש להיעזר באיש מקצוע.

אני מבינה שעשיתם כבר ניסיון טיפולי אחד, אך הפסקתם לאחר זמן קצר. יש לגשת שוב לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים, רצוי אצל מישהו/מישהי אשר מתמחים גם בשיטת CBT, והפעם לתת לכך הזדמנות ממשית ולא לסיים ביוזמתכם לאחר זמן קצר. עליכם לדעת שהטיפול עשוי להיות ממושך, וכן כי שיתוף הפעולה שלכם הוא הכרחי על מנת שהטיפול יצליח. לא אמרת האם הדבר מסב לבתך מצוקה גלויה אך בכל מקרה יש להסביר לה שהטיפול הוא לטובתה ומטרתו לסייע לה להיפטר מדברים שמקשים עליה.
בהצלחה!

שכחתי להוסיף שהוא עושה פיפי במכנסיים והוא בגיל שלוש וחצי

שלום,
בגיל 3.5 הטיפול בדרך כלל נעשה דרך הדרכת הורים או בפורמט משפחתי ופחות ישירות מול הילד.
מעניין הפערים שיש אצלך בנך, בבית הוא תנהל באופן תקין מולכם כגרומי סמכות ולעומת זאת במסגרות החינוכיות יש ביטויי אלימות. הפערים יכולים להיות אינדיקציה לבעיה רגשית שמעלה את השאלה למה בנך מגיב במסגרת החינוכית. מה נאמר לכם באבחון הפסיכולוג? ובאיזו מסגרת הוא בוצע (התפתחות הילד?).
בגיל הזה האבחון הפסיכולוגי הוא בדרך כלל הסתכלות קלינית של הילד והמשפחה במטרה להבין מה הבסיס לגילויי המרדנות ואילמות שהוא מגלה במסגרת החינוכית. האם האבחון נתן כיוון כלשהו?

גם באבחון הפסיכולוגי לא הבינו את הפער הזה בין התנהגות הילד בבית לגן ונאמר לנו שכנראה צריך התערבות בגן.
הגננת רוצה לשלוח את בני לוועדת היוועצות, אני לא מסכימה.
חשוב לציין שבעתות של שינויים, יששינוי בהתנהגותו גם בבית,למשל מהרגע שנולדה לו אחות, הוא הוציא אגרסיות על המשפחה המורחבת(נשך את אחותי ששמרה עליו בחוג התעמלות כשהעירה לו לא להרביץ לילד שהיה שם), שהגן הפרטי בו פרח נסגר, החל להיות תוקפני כלפינו ומאז כבר לא אירעו אירועים כאלו.
אני חושבת שיש לו משהו רגשי, מזג חם ובגן לא מצליחים לטפל כי יש המון ילדים....שהוא אחד על אחד הוא מקסים....
האם טיפול באומנות יכול לסייע לו לווסת כעסים?? כיצד אפשר לתת לו חוויה מתקנת כלפי מבוגרים (הוא ממושמע יותר לגברים, היתכן משום שבגן היחיד שהכיל אותו היה גנן גבר?).

סליחה על האורך והעיכוב

שלום,
ראשית מדבריך נשמע שהגן לא יודע להתמודד כרגע עם בנך, בדרך כלל לגנים יש פסיכולוגית וכדאי שהיא תבוא לעשות הסתכלות על בנך בזמן הגן וגם לדבר איתכם ההורים ועם צוות הגן יתכן שלה יהיו כלים להציע לגן להתמודד עימו, מאחר ואם אני מבינה נכון עיקר הבעיה היא בגן.
בטיפול באומנות יכול להיות יעיל לעבד ולהתמודד עם רגשות של כעס, כדאי למצוא איש/ת מקצוע שאתם מתחברים אליו/ה ומסומכים עליו/ה
נסי לעקוב אחר העניין ולאפיין מתי הוא מתפרץ, מול מי?
בהצלחה