פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שרית,

את שואלת האם התנהגותה של בתך נובעת מתוך תמימות, וקשה לענות על כך. ייתכן שהיא אכן מתקשה "להבין" את הסיטואציות על מנת להתרחק מילדים אשר חוטפים לה או פוגעים בה. ייתכן גם שקשה לה להתמודד איתם בצורה אחרת, ומצד שני חשוב לה להמשיך להיות בחברתם, ולכן היא מחליטה "להבליג". בנוסף לכך, ההתנהגויות שאת מתארת אצל הילדים האחרים לא נשמעות חריגות, ילדים בגיל הגן נוטים לפעמים לצעוק או לחטוף דברים זה מזה, ויכול להיות שהיא מוצאת בהם צדדים חיוביים שבגללם נעים לה לשחק איתם. האם יש לה גם חברים אחרים, "עדינים" יותר? האם את חושבת שיש לה קושי ליצור קשרים עם חברים, וזוהי הדרך היחידה שלה לעשות זאת?

בנוגע לביטויי חיבה פיסיים, אמנם ילדים בגיל הזה מתחבקים לפעמים ואין בכך פסול כשלעצמו, אולם אם הדבר מפריע לך את יכולה לדבר איתה על פרטיות הגוף ועל כך שזה לא תמיד נעים לכולם, ואתן יכולות לחשוב יחד על דרכים אחרות לבטא חיבה וקירבה. לגבי החברים של אבא הדבר מורכב יותר, ומכיוון שנלווית לכך גם אמירה שהם חברים שלה, ייתכן שיש שם בלבול ושנכון יהיה להבהיר גבולות ולא לאפשר זאת.

את שואלת האם ניתן לדבר איתה על "תמימותה". אולי לא במילים אלה, אך בהחלט ניתן לשאול אותה אם זה מפריע לה שהיא למשל נותנת דברים ולא מחזירים לה, ולהנחות אותה לשמור על חפציה ועל עצמה כך שלא יפגעו בה. דברי איתה על כך בעדינות, כך שמחד לא תפסלי את בחירותיה, ומאידך תעבירי לה מסר ברור שזכותה לעמוד על שלה, לכעוס כשחוטפים לה, לדרוש בחזרה וכדומה.
בהצלחה.

שלום אודליה,
איני רואה סיבה לא להעביר את בנך מסגרת עוד השנה. אומנת שינוי מסגרת הוא שינוי הדורש הסתגלות, אך ע"פ המקרה שתיארת זה יכול להיות שינוי לטובה. גורם נוסף חשוב הוא שאת תרגישי שאת יכולה לסמוך על המסגרת בה את שמה את בנך, כאשר את תרגישי בטוחה ונינוחה עם המסגרת בה הוא נמצא מסר זה יוכל לעבור גם אליו. תכנני את המעבר למסגרת החדשה, הכיני את בנך לקראת המעבר, ספרי לו על המסגרת החדשה. תכנני עם צוות הגן כיצד להיפרד מהגן הנוכחי. ובימים הראשונים במסגרת החדשה תתארגני על מנת להיות זמינה יותר לבנך אם יצטרך אותך יותר במעבר. יהיה בקשר עם צוות הגן החדש שיעקבו אחר הסתגלותו במסגרת החדשה.
בהצלחה

שלום רונית,
מעניין לברר מה ההתנהגות של ביתך מסמנת, יכולים להיות להתנהגותה כמה מקורות או סיבות.
יכול להיות שהיא לא מספיק מבחינה או מבינה מדוע זה אסור, כך שכדאי לעשות עימה שיחה להסביר לה איפה אנחנו עושים צרכים ולמה זה כך, שחוק זה נועד לשמור עליה ועל ילדים אחרים וכן על הציוד של הגן והצעצועים. האם זו תופעה חדשה אצלה? האם היא כבר גמולה הרבה זמן?
יתכן שהיא בודקת גבולות, האם היא בודקת גבולות בדרכים נוספות? האם היא נראית לך עסוקה בגבולות בתקופה האחרונה?
יתכן שזו התנהגות של התרסה, כלומר דרך התנהגות זו ביתך מסמנת איזשהו כעס על הסביבה וזו דרכה היחידה להביע זאת. האם מתנהל מאבק כוח מסוג כלשהו במשפחתך כרגע? פעמים רבות ילדים חשים שאין להם שליטה על הנעשה בחייהם והשליטה היחידה שיש להם זה על גופם והסוגרים שלהם.
בכל מקרה דבר ראשון הייתי מדברת איתה על העניין, ומסבירה לה מדוע זה אסור. יתכן שבהמשך ההתנהגות תחלוף, במידה ולא המשיכי לעקוב אחרי העניין ולחשוב מה מנסה ביתך לומר דרך ההתנהגות. כמו כן אם הבעיה ממשיכה או מחריפה ניתן להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, שתערוך תצפית כללית על התנהגותה של ביתך.
בהצלחה

שלום נטע,
עוברת על משפחתך תקופה של שינויים המצריכה כוחות התמודדות מרובים מכל בני המשפחה. נשמע שבנך מגיב לשינויים בעוצמה, פעמים רבות ילדים דרך התנהגותם מסמנים על מצוקה וקושי להתמודד. לכן הייתי ממליצה לכם לפנות בשלב ראשוני לתהליך של ייעוץ ואבחון, במטרה לקבוע מה המקור לקשים של בנך וכיצד יהיה הכי יעיל לסייע לו. תהליך הייעוץ יוכל לתת לך כלים להחליט האם צריך טיפול ואיזה סוג כיצד אתם ההורים תוכלו לתמוך בילדכם.
אכן התייעצות מקצועית הינה יקרה, אך ניתן לפנות לתחנות לבריאות הנפש, בכל עיר ישנה תחנה כזו, הטיפול בה הוא ללא עלות. אומנם בדרך כלל יש תורי המתנה ארוכים עד לתחילת טיפול אך התהליך הראשוני הכולל מספר פגישות של הערכה ואבחון קליני המענה הוא מהיר יותר. אפשרות נוספת היא לפנות דרך קופת החולים. במידה ואתם בכללית, ניתן לפנות למרפאות שנייד שם הטיפול מוזל. ניתן למצוא את כל הטלפונים של הגורמים באינטרנט ואם אינך מוצאת כתבי לי מייל ואעזור לך לאתר.
בהצלחה

שלום רוזי,
את מספרת שבתך סובלת מקושי אובייקטיבי בהגייה של מילים, וככל הנראה זו גם הסיבה לירידה בבטחון העצמי שלה. אני מבין ממך שהגננת מקשרת את קשייה מבחינה חברתית לקשיי ההגייה, ולא מן הנמנע שזהו אכן המקור לעניין.
חשוב לשים לב שקיימים קשרים נוספים בתהליך: קשיי ההגיה שלה תורמים לחוסר בטחון. חוסר בטחון מתבטא בדיבור שקט יותר ומעורר קשיים חברתיים. קשיים חברתיים גורמים לירידה נוספת בתחושת הבטחון העצמי באופן מעגלי.

מעודד לשמוע שבתך החלה לקבל טיפול בנושא ההגייה על ידי קלינאי/ת תקשורת. טיפול בשורש הבעיה עשוי להקל מאוד עליה להשתלב שנית בחוג החברים. עם זאת, כדאי להיוועץ בקלינאי/ת לגבי לוח הזמנים הצפוי לטיפול, ולגבי מידת השינוי הצפויה בסופו. תהליך טיפולי שתוצאותיו יעילות אך ורק בטווח הרחוק, לא יעזור לה להעלות את בטחונה מבחינה החברתית בתקופה הקרובה, והקושי החברתי עלול להמשיך להציק לה.

לאור המורכבות הרגשית של הנושא, אני מאוד ממליץ להיוועץ בפסיכולוג החינוכי השייך לגן, על מנת לקבל הערכה מתואמת יותר לכישוריה החברתיים והקוגניטיביים ולאופן ההתמודדות המתאים עם הנושא החברתי, ובהתאם גם בסוגיית בעד ונגד מעבר לבית הספר.

ככלל, במקביל לטיפול בהגייה ובתלות בחומרת קשייה, כדאי להתייחס להתנהלותה החברתית, ולנסות לסייע לה בדרכים מגוונות.
למשל: ניתן לבקש מהגננת (באם זה אפשרי) לנהל שיעור עם הילדים בנושא נכויות ומוגבלויות. להעביר מסר שהקושי של האחר לא מעיד עליו רעות, וכי עלינו לעזור לו להרגיש שייך ושווה. במהלך השיעור אפשר לשאול את הילדים אם יש ילדים מתקשים בגן, ומה סוג הקושי שלהם. אפשר למשל לדבר בפתיחות על ילדים שמתקשים לשבת בשקט זמן רב, ילדים עם קשיים פיזיים שונים ולהזכיר גם את בתך במהלך השיעור. אפשר אפילו לאפשר לכל הילדים להציע עצות שיעזרו לכל ילד, ולשאול אותם כיצד הם יכולים לעזור בעצמם לאותם ילדים. באופן כזה ניתן להפוך את הנושא למדובר בפומבי, וכקושי אחד מני רבים שיש למגוון ילדים בגן. כך גם אלמנט הבושה פוחת משמעותית.

ניתן גם לשוחח עימה על כך. אציע דרך אחת - יתכן שחלק מהדברים כבר נעשו על ידך:
כדאי למצוא פרק זמן שליו בבית, ולשוחח איתה על המצב. הסבירי ששמת לב שהיא מדברת בקול חלש בגן, ושאלי אותה אם היא שמה לב לכך? מדוע לדעתה זה קורה?
בהמשך הציעי את האפשרות שילדי הגן מתקשים לתקשר איתה, בגלל שהיא מדברת חלש והם לא מצליחים להבין מה היא אומרת.
כאשר היא תעלה את נושא ההגייה, הסבירי לה שדווקא בגלל הקושי שלה, חשוב שתדבר חזק - גם אם חלק מהילדים לועגים על כך, כדי שניתן יהיה לנסות להבין אותה - אם ירצו בכך.
חשוב להתייחס לנושא הקשיים בהגייה בצורה מותאמת, ולא להמעיט בחשיבותם או בהשפעתם. כך בתך תחוש מובנת ובטוחה יותר.
בנוסף, כאשר היא באה מיוזמתה מתלוננת על מצבה החברתי, הציעי לה תמיכה והקשבה, אך לא עצות. ברגעי קושי היא אינה זקוקה להן.

לגבי שנה נוספת בגן - במידה ובתך בשלה מבחינה קוגניטיבית וחברתית (למרות הקשיים), שנה נוספת בגן עשויה להיות עבורה קשה ומתסכלת, לאור הפערים בינה ובין שאר ילדי הגן. לכן באופן כללי אני ממליץ לשקול מאוד בחיוב מעבר לבית ספר.

ושוב, מאוד ממליץ להיוועץ בהקדם עם פסיכולוג הגן, כדי שתוכלי לקבל ממנו הנחיה ואף כלים מותאמים לשיחה עם בתך כך שתיעשה באופן מיטבי. ובמקביל יוכל להציע את עמדתו המקצועית לגבי מעבר לבית הספר.

אשמח שתשובי לעדכן אותנו.

בהצלחה!

שלום מיקה,

מדברייך עולה כי תגובתו של בנך לקריאות העידוד והשמחה מצד סבים ודודים אינה כה שונה מתגובתו הכללית כלפיהם, לפחות בעת כניסה והסתגלות ראשונית לסיטואציה. ייתכן שמה שבמסגרת האינטימית של אמא-אבא נחווה כנעים, מלהיב ומחזק, נחווה בסביבה הפחות מוכרת ובטוחה כ"התנפלות" מבהילה. כמובן שכוונותיהם של הסובבים טובות, אך כדאי לבקשם בעדינות להשהות מעט את תגובותיהם, שאולי עבור בנך הנן רועשות ומלחיצות.

והערה כללית יותר, אשר מובאת כהשערה בלבד שכן אינני מכירה את בנך: התפתחותם של תינוקות ופעוטות נוצרת כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין בשלות פיסית, התנהגותית וקוגניטיבית, והיבטים רגשיים. ייתכן שהעיכוב בהתפתחות הגופנית משפיע על התפתחות היבטים אחרים. למשל, יכולות פיסיות של זחילה ושל טיפוס מאפשרות לתינוק להתרחק מהאם ברמה הפיסית. הוא הופך אז מעט פחות תלוי ופסיבי, יכול להתחיל "לחקור את העולם" ובהדרגה מפתח הבחנה בינו לבין האחר, וכתוצאה מכך מתפתחת גם "חרדת זרים" וחלים תהליכים נוספים. ייתכן שאצל בנך תהליכים אלה מתרחשים מעט לאט יותר, ולכן הוא בוכה לפעמים בסביבה לא מוכרת, נוטה להיצמדות וכדומה. נראה שכדאי לאפשר לו את התנאים שיסייעו לו לחוש בנוח, ולא ללחוץ עליו לפתח "עצמאות" שאינה מתאימה לו עדיין.
בהצלחה

תודה על התשובה. שאלתי היא האם יכול להיות שגם רכישת השפה קשורה בכך? הוא רק לאחרונה אמר את המילה הראשונה שלו, אך עם זאת מתבטא יפה במלמול ובהצבעה. מבחינה קוגניטיבית נראה שיש פער לטובה, שכן הוא מכיר צורות ואף מזהה צבעים לפי שמם... בנוסף- איך להגיב אם בכל זאת מעודדים אותו והוא בוכה?לתת לו מענה בחיבוק או שגם לנסות להסביר לו במילים?
תודה רבה
מיקה

לגבי רכישת השפה, כאמור היבטים שונים של התפתחות עשויים להיות קשורים זה בזה, למשל לעתים עיכוב שפתי נובע במקורו מבעיה מוטורית שכן ההגייה וההבעה דורשות גם הפעלה של המערכת המוטורית של הלוע, הלסת וכדומה. עם זאת אני ממליצה לפנות לאנשי המקצוע האמונים על כך, כלומר רופא/ה התפתחותי, קלינאי/ת תקשורת, מרפא/ה בעיסוק ופסיכולוג/ית התפתחותי. צוותים אלה נמצאים במכונים להתפתחות הילד ויוכלו לבצע הערכה מקצועית של הקשיים של בנך ודרכי הטיפול המומלצות.
באשר לשאלתך השנייה, שילוב של תגובה פיסית-הבעתית (כולל טון דיבור, הבעות פנים וכדומה) ותגובה מילולית הוא מיטבי בגיל הזה, כיוון שכך התינוק לומד לזהות מצבים רגשיים שונים ולהבין הן את עצמו והן את הסביבה.

שלום לך,

לא לגמרי ברור לי האם את שואלת באופן כללי לגבי הקשבה ומתן עצות, או משהו לגבי המצב הספציפי שהתקיים בעקבות מחלתה של בתך.
באופן כללי אני יכולה לומר שאין כלל גורף לגבי איך כדאי להקשיב ולהגיב. הדבר בוודאי תלוי בהקשר, בתוכן הדברים ובמה שהילד זקוק לו באותו זמן. לעתים קרובות אנחנו "מתפתים" לייעץ ולומר כיצד לדעתנו כדאי לנהוג או איזו החלטה כדאי לקבל, בזמן שהאדם שמולנו, ילד שלנו או חבר או כל אדם אחר, לא מעוניין בעצה פרקטית אלא בשיתוף, בהקשבה ובתחושה שנמצאים יחד איתו. מצד שני, לעתים אותו אדם דווקא זקוק לעצה טובה, וככל שנצליח להבין את נקודת המבט שלו ומצבו, כך נוכל לתת לו עצה טובה יותר.
קשה לדעת למה בדיוק בתך הייתה זקוקה באותה עת. את מספרת שהיא הייתה חולה ועם חום גבוה, וייתכן מאד שרק רצתה לספר ולפרוק מעליה מחשבות או חוויות. מעבר לכך כדאי לחשוב על אפשרויות נוספות בין לתת עצות לבין "רק להקשיב ולא להגיד כלום". אפשר להתעניין, לשאול, להביע אהדה או השתתפות וכדומה.

באשר לשאלתך השנייה: ככל הידוע לי, עד כה לא נמצאו עדויות מובהקות ליעילותה של רכיבה/רכיבה טיפולית בטיפול בבעיות רגשיות. בכל הטיפולים הקשר בין המטפל למטופל הוא מרכיב משמעותי, וגם במקרה זה הוא יכול להיות משמעותי ומקדם. עם זאת על מנת לטפל בבעיות רגשיות הייתי ממליצה לפנות לפסיכולוג או למטפל רגשי מוסמך אחר (מטפל באמנות, בתנועה, בדרמה וכו, בהתאם להעדפותיו של הילד).
בהצלחה.

שלום גליה,

אני מבינה את דאגתך ואת הקושי לראות את בתך נענית לרצונם של אחרים ולא עומדת על שלה. את אומרת שיש לה "ביטחון עצמי" ומנגד "דימוי עצמי נמוך", ואינני מבינה בדיוק מה כוונתך. נראה שההגדרות האלה מעט מטושטשות ולמעשה מתכוונות לאותו דבר - "דימוי עצמי" הוא האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, מה אנחנו חושבים ומרגישים כלפי עצמנו, עד כמה אנחנו מאמינים ביכולתנו להצליח.

ההתנהגות שאת מתארת אצל בתך יכולה לנבוע ממספר מקורות, וכדאי לנסות לחשוב ולזהות את מקורותיה. האם באופן כללי היא ילדה שמאמינה בעצמה וביכולתה להצליח, לימודית, חברתית? מתוך דברייך נראה שכן. האם היא אומרת אמירות כמו "אני כישלון", "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי", וכדומה? אם כן, זה יכול להעיד על דימוי עצמי נמוך ולהסביר את התנהגותה החברתית. אך כדאי לשקול אפשרויות נוספות:

יתכן שהיא מוותרת ומתרצה כי היא רוצה להיות חברה טובה, או כדי שיאהבו אותה וירצו להיות בחברתה, ואולי גם כי כך בתפיסתה "ילדה טובה" נוהגת, באופן מנומס וותרני. נסי לברר איתה מה זה בשבילה לעמוד על שלה, יש ילדים שחוששים לעשות זאת שמא יידחו, או שקשה להם לבטא חלקים "תקיפים" מסיבות אחרות.

עוד שאלה שעולה היא האם התנהגותה בבית שונה. לא ציינת אם יש ילדים נוספים במשפחה, אך מעניין לדעת האם בקרב אחים/בני דודים היא עומדת על שלה ופחות נוטה לוותר.

נראה כי בשלב זה כדאי לכבד את העדפותיה ולא ללחוץ עליה לנהוג אחרת, ובמקביל לנהוג עמה באופן שיוכל לחזק את ביטחונה ודימויה העצמי - להראות לה שסומכים עליה, לפרגן על הצלחות, לחזק את כישוריה וכדומה, אך לא באופן מוגזם או מלאכותי. בנוסף, כדאי לעודד ביטויים של עצמאות ושל אסרטיביות בתוך המשפחה, שכן זו מהווה מודל חשוב ליחסים בין אישיים בכלל. לפעמים, בלי לשים לב, אנחנו נוטים לחזק התנהגויות מרצות, וכך הילד קולט שזוהי ההתנהגות הראויה.
בהצלחה!

ראשית טל כרמלי טבת אני מודה על מאוד על תשובתך הפרטנית מאוד.
רק אבהיר כמה נקודות בהמשך לתגובתך:
1. הכוונה בביטחון עצמי - הבת שלי מסוגלת לעלות על במות ולשיר מול קהל גדול שהיא לא מכירה, לעשות הצגות ולשחק דמות מול כולם (לפי הבנתי מדובר בביטחון עצמי. אלא אם אני טועה..)
2. היא לא אומרת שהיא כישלון אך מס' פעמים בודדות היא אמרה "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי" אך בפועל לכל מקום שהיא נכנסת (גן, צהרון, מפגש עם חברים) רוב הילדים קוראים בשמה ורוצים לשחק איתה..
3. אני אכן מסכימה איתך לגבי האפשרות שהיא רוצה "שיאהבו אותה, וירצו בחברתה" ואולי באמת היא חוששת שיידחו אותה ובגלל זה בדיוק הפחד שלי ואני פונה אליך. האם ללכת איתה לשיחה עם פסיכולוג, האם ללכת לבד שהוא ייעץ לי מה להגיד ואיך להדריך? אולי אני עושה טעות בחינוך.. אני לא יודעת...
4. יש לי עוד ילד בבית בן 3 וחצי.. לפעמים היא מוותרת לו ולפעמים לא אבל לדעתי זה בגלל שהוא אח שלה אז היא מרגישה פחות מאויימת כי הוא תמיד יהיה שם, וזה אח שלה והיא לא צריכה לנסות לרצות אותו..

אני רוצה שהיא תעלה לכיתה א' עם יותר מוכנות נפשית, קצת יותר חוזק.. גם ככה זה שינוי מאוד גדול .. מה לדעתך אני צריכה לעשות?
תודה

שלום לך,

בתך מתמודדת עם תחושה שהיא עשתה מעשה חמור ומזיק. האירוע "חשף" אותה לחלקים "מסוכנים" ו"הרסניים" שיש בתוכה, והיא חשה על כך אשמה. ילדים יכולים להגיב כך גם על שבירת כלי יקר וכדומה, ועל אחת כמה וכמה כשיש כאן אדם שנגרם לו כאב.

היא זקוקה כעת לתחושה של קבלה ושל רוגע. כדאי להמשיך באותו כיוון שנקטת בו, כלומר להעביר לה את המסר שקרה דבר מצער, וחבל שאותו ילד/ה סבל/ה מכך, אך הדבר נעשה בטעות (אם אכן את בטוחה בכך!) ולפעמים אנחנו עושים רע שלא במתכוון. הייתי ממליצה להימנע מניסיונות מעבר לכך, כמו למשל הניסיונות שתיארת לספר לה על דברים דומים שכביכול קרו לך. היא עלולה להרגיש שאת "מתגייסת" יתר על המידה, ולזהות שיש בכך משהו מלאכותי ולא כן. זה רק יגרום לה לחשוב שאכן מדובר במעשה איום ונורא, שמבהיל אותך ולכן גורם לך להתאמץ כך.
באשר לנושא האמון, כשסיפרת לסייעת פעלת מתוך מניעים ברורים של דאגה וניסיון להוכיח לבתך שהכל כשורה, אבל בכך שהסתרת את האמת מעלת באמונה. נראה שמוטב היה לומר לה מיד את האמת - שכבר סיפרת לסייעת - ולהתמודד באותו רגע עם אי הנוחות מאשר לעורר תחושת חוסר אמון. בכל אופן אם הדבר עדיין מעסיק את בתך את יכולה להתנצל ולומר שטעית, ואם לא יקרו מקרים נוספים כאלה בקרוב, היא ודאי תחזור לתת בך את אותו אמון.

שלום אסתר,
את מציבה שאלה מעניינת, עצם ההעדפה לצבע ודבקות בהעדפה לצבע זה כשלעצמו לא בעייתי. הרבה ילדים דבקים בקנאות להרגל, חפץ, צבע, דמות מאחר וזה נותן להם תחושה של בטחון ושליטה, ובהמשך כשהם גדלים מעט הם מרגישים מספיק בטוחים כדי להרפות מההרגל, כך שלא צריך יותר את ההרגל על מנת להרגיש בטחון.
מה שחשוב לבדוק לגבי ביתך זה כמה דברים:
האם "האובססיה לצבע" כמו שקראת לה מפריעה לתפקוד תקין שלה והדבר לפגוע בה? נגיד שאם הבגד הסגול בכביסה היא לא מוכנה ללבוש שום דבר ולא מוכנה להתלבש? או אם אין סגול באוכל היא לא מוכנה לאכול? ואז אם היא תצא בחורף מהבית ולא תוכל אלו יפגעו בה ולא נכון לזרום עם זה, אך כל עוד ההעדפה שלה לא פוגעת בה או בסביבה אין אינדיקציה למנוע ממנה את העדפתה.
כמו כן באם בחייה של ביתך חלו לאחרונה שינויים שיכולים לגרום לערער את תחושת הביטחון? במידה וכן יתכן שהעדפה לצבע באה לפצות על תחושת אובדן הביטחון ואז מה שנכון זה לנסות להשיב לה את תחושת הבטחון ולדבר איתה על כך.
בהצלחה

שלום ויקי,
ביתך אכן נשמעת ילדה נבונה ורגישה. את מתארת שיש לה רגישות סביב הצורך להנכיח את עצמה ולהרגיש שהיא משפיעה. צורך זה מתבטא אצלה דרך שליטה ודרישה להיות דומננטית בכל סיטואציה. במצבים אלו בדרך כלל במידה והיא לא מצליחה להרגיש משפיעה ונוכחת באופן טבעי היא מנסה לעשות זאת בדרך כוחנית יותר. נסי לחשוב מה חוסם את היכולת של ביתך להרגיש משפיעה ונוכחת באופן נינוח. באשר למתח מול הילדה, אנשים שמכעיסים אותנו במיוחד ושאנחנו מתנגשים איתם זה בדרך כלל מאחר והם מפגישים אותנו עם צד בעצמנו שאנחנו לא שלמים איתו. כך שהילדה הספציפית שעימה יש קושי נשמע שמפגישה את ביתך עם בדיוק הנושאים המורכבים שמעסיקים אותה ולכן זה מעורר מתח וכעס עוצמתיים יותר. הדרך לעבוד על זה היא בעבודה על העולם הפנימי של ביתך.
באשר לעזרה מקצועית, חשוב לפענח מדוע ביתך לא מרגישה שיכולה להנכיח את עצמה ולהרגיש שהיא משפיעה בדרכי נועם טבעיים, שזה יתברר גם יהיה יותר ברור איך יהיה הכי יעיל לעזור לה. המקורות לדברים הללו הם מורכבים ולפעמים נובעים מחלקים שאנחנו לא מודעים אליהם כך שיכול להיות מועיל לפנות להתייעצות ואבחון קליני.

שלום אמא,
קודם כל כדאי לבדוק איף ביתך ישנה במהלך הלילה. באיזו שעה הולכת לישון? מתי היא נרדמת? האם ישנה רצוף? באיזו שעה מתעוררת. לבחון האם באיזשהו שלב מאילו שציינתי ישנה בעיה שמפריעה לסדירות השינה. מחקרים מראים שבמידה וישנה פגיעה במשך או רציפות השינה הדבר משפיע מאוד על יכולתם של ילדים לתפקד וללמוד במסגרת בית הספר. מעבר לכך גם במידה והיא ישנה תקין, ישנם אנשים שבשעות הצהרים באופן פיזיולוגי חשים עייפות ויש האטה בתהליכים הגופניים והקוגנטיביים אצלם, כך שמומלץ שישנו צהריים כאשר הדבר מתאפשר מאחר וזה מה שהגוף דורש. בדרך כלל ילדים מסימים בית ספר בשעות הללו ויכולים לנוח בבית.
כל זה במידה והיא עייפה תמיד בשעות הללו בין 13-15. אבל במידה וזה אך ורק בשיעור ספציפי, אצל מורה מסוימת אז הפער יכול להיות אינדיקציה למשהו רגשי שחוסם אותה דווקא בשיעור הזה. במקרה כזה כדאי לברר איתה איך היא חשה מול החומר הנלמד ומול המורה הספציפית. במידה ויש אי נוחות מצד הילדה צריך להעלות את זה ולחשוב על איך אפשר לגרום לה להרגיש יותר בנוח.
בהצלחה

ראיתי שלחלק עונים ולחלק לא...

היי מור,
ילדים בגילאים שונים מתנסים באמירות שעשויות להיות מאוד מעוררות אותנו המבוגרים.
סביר להניח כי בתך שמעה הביטויים דומים (אולי בגן?), וכחלק מההתנסות שלה היא בוחנת את מידת ההשפעה שלה עליכם - ההורים.
לא סביר שהיא מבינה את המשמעות העמוקה של הדברים, ואני גם נוטה להאמין שלא מדובר בתחושה שלילית שלה כלפייך.
חשוב שלא להפוך את העניין לגדול מכפי שהוא. ניתן להגיב באופן שמכוון לרגשותייך כלפיה - "ואני דווקא מאוד אוהבת אותך", בחיוך ובקלילות. קבלי את אמירותיה מבלי לנסות לשכנע אותה אחרת. דווקא תגובה חריפה או רגשית עשויה לעודד אותה לפעול בכיוון זה על מנת "להפעיל" אותך בעת הצורך.

במילים אחרות - היי רגועה ודעי שעוד נכונו לך הפתעות בהמשך הדרך :)

בהצלחה!

שלום דניאל,
מדברייך נשמע שהיחסים בינך ובין גרושך ומשפחתו מאוד טעונים.
באופן כללי - אני מאוד מסכים שמאוד לא מומלץ לערב את בתך במאבקים ובויכוחים של המבוגרים, ומכאן שדאגתך לבתך מובנת. ניסיונות הסטה כאלו, שנעשים בדרך כלל על מנת להשפיע על הצד השני דרך הילדה, מציבים אותה בעמדה מאוד בעייתית ומתסכלת.
עם זאת, נשמע גם שיכולת ההשפעה שלך על בעלך ומשפחתו קטנה, ומכאן אני מסיק שהסיכוי שיפסיקו עם ההסטה כנגדך קטן.

לאור מורכבות הסיטואציה המשפחתית, ולאור העובדה שבתך כבר מראה סממנים של מצוקה (הרטבה, אכילה כפייתית) אני ממליץ לפנות במהרה לייעוץ ראשוני אצל הפסיכולוג/ית בגן אליו הולכת בתך. יתכן שגם יוכלו המליץ לך על טיפול מתאים.
חשוב מאוד שלא להשהות את הנושא מתוך תקווה שהעניין יסתדר מעצמו.

במקביל, השתדלי להיות עבורה אוזן קשבת. שוחחי איתה על קשיים שהיא מבטאת, ועודדי אותה לשוחח עימך על תחושותיה. אינני ממליץ "ליפות את העולם". במידת הצורך את יכולה לשוחח איתה על המריבות והקשיים שלכם - הוריה, אולם התייחסי אל הנושא באופן כללי, מבלי להיכנס לפירוט יתר. אין טעם ליפות את הדברים, היות ותפקודה הנוכחי מעיד על כך שהיא מבינה היטב את הסיטואציה. אישור שלך לקושי שלה עשוי להקל עליה במידה רבה.

אני מזמין אותך לפנות אלינו שוב במידת הצורך.

בהצלחה!

קודם כל תודה על התגובה המהירה.
קבעתי פגישה אצל פסיכולוג על מנת לקבל עזרה עם הסיטואציה , הדרכה הורית, הבעיה שעל מנת שהפסיכולוג יוכל לטפל בקטנה חובה אישור של האבא - שזה בעייתי.0פניתי לפרטי )
הבנתי שזו טעות ליפות את העולם , משתדלת להוריד בהדרגה מקווה שעם ההכונה אני אדע מה לומר ואיך להתנהל.
דילמה נוספת היא ההתנהלות עם האבא אני כבר לא יודעת מה יותר טוב עבורה להרחיק אותו כדי שיבין את המשקל הנוראי של ילד רגש וכ"ו הזה או להשאיר את המצב ככה .
תודה

שלום דניאל,
מעודד אותי לשמוע שאת מקדמת את נושא הטיפול בבתך ככל יכולתך.
ניכר שטובתה עומדת לנגד עינייך, וחשוב לי לחזק אותך על כך.

אכן על פי חוק, על מנת לתת טיפול פסיכולוגי לילד יש צורך בהסכמת שני ההורים, שכן שניהם אפוטרופוסים של הילד. עם זאת, על פי הידוע לי, פגישת אבחון ראשונה אינה מחויבת בהסכמת ההורה השני.
בנוסף, ניתן יהיה לבקש מהפסיכולוג אליו פנית לאבחון, לפנות באופן ישיר אל האב להסביר לו כי התרשם שלאור הקשיים המשפחתיים, טובת הילדה היא לקבל טיפול פסיכולוגי. זאת כמובן בהתאם להערכתו של הפסיכולוג, ובמידה שאת מעריכה כי כך גדלים הסיכויים להסכמת האב.

באופן כללי, אני מאמין שתהליך שיעשה תוך הסכמה של שני ההורים יהיה המיטיב ביותר עבור בתך. לכן, חשוב להגיע להסכמה משותפת לגבי הטיפול. יתכן אף שהאב יחשוש לאפשר לבתו טיפול אצל מטפל שאת בחרת (מחשש לקונספירציה למשל), ובמידה ומתעורר חשש כזה, כדאי להציע לו שתבחרו יחד מטפל המוסכם על שניכם.

הסכמה ושיתוף פעולה בנושאי הורות (גם כאשר נושא הזוגיות כבר איננו רלוונטי עוד) הינן באחריות שני ההורים, ולשיטתי כדאי לפעול בהתאם לרוח זו ככל שניתן. כל זאת כמובן בהינתן שהילדה לא נפגעת מהחתירה לשיתוף פעולה. לכן גם אם יש באפשרותך להרחיק את האב מהילדה (ע"י צו הרחקה?), אינני ממליץ לנקוט באופן שכזה כל עוד שבעת המפגשים עם אביה הוא איננו פוגע בילדה. נוכחותו של האב עבור בתך היא חשובה גם עבורה, ולראיה היא מתאכזבת כאשר הוא מפספס מפגשים שנקבעו.

כמובן שבמסגרת ייעוץ בפורום, אינני יכול להעריך את מידת הפגיעה הנפשית בילדה על רקע המתחים שאת מתארת בין הצדדים, וזאת כדאי שתהיה אחת ממטלותיו של המטפל. קיימים עוד צעדי גישור רבים לפני נקיטת צעדים דרסטיים כהרחקת האב מבתך, וחשוב למצות את כולם בטרם ניגשים ל"נשק יום הדין". חשוב למשל שהמטפל (ולא את) יסביר לו את המשמעות הרגשית, והפגיעה הנפשית הנגרמת לבתו כאשר הוא מפספס פגישה, ועל אחת כמה וכמה כאשר משפחתו מסיתה (או לפחות מנסה להסיט) אותה כנגדך.

כמוצא אחרון, במידה והמטפל סבור שנדרש טיפול אך כשלו כל ניסיונות השכנוע של האב בעניין, ניתן לפנות לבית משפט על מנת שיפסוק בעניין בהתאם לתפיסתו את טובת הילדה.

אנא המשיכי לעדכן.

בהצלחה!