פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום קרן,

את מתארת מספר התנהגויות "מוזרות" שהופיעו לאחרונה, ודאגתך מובנת.

קשה לדעת ממה הדבר נובע, אך לעתים ילדים מפתחים התנהגויות שכאלה, בהן הם מגבילים את עצמם או פועלים בהתאם ל"חוקים" מסוימים שהם קבעו, כחלק מניסיון לשלוט בחרדה שמתעוררת בהם.
לעתים קרובות תופעות אלה חולפות מעצמן תוך זמן מה. אולם, אם הן לא חולפות או אם הן מפריעות לתפקוד שלו או נראה שכרוכות במצוקה, אני ממליצה לפנות לייעוץ אצל איש מקצוע. תוכלי לבדוק את האפשרויות דרך קופת החולים או במרפאה ציבורית לבריאות הנפש במקום מגוריכם.

שלום קרן,
אני מצטרף לתשובתה של טל.
בנוסף,
האם בנך שם לב לשינוי בהתנהגותו?
האם הביע מצוקה?
חשוב לוודא שלא מדובר בבעיה שמקורה בהפרעה נוירולוגית / רפואית אחרת, וזאת ניתן יהיה לשלול בבדיקות רפואיות. כדאי להתייעץ בנושא עם רופא המשפחה.

שלום קרן,
אני מצטרף לתשובתה של טל.
בנוסף,
האם בנך שם לב לשינוי בהתנהגותו?
האם הביע מצוקה?
חשוב לוודא שלא מדובר בבעיה שמקורה בהפרעה נוירולוגית / רפואית אחרת, וזאת ניתן יהיה לשלול בבדיקות רפואיות. כדאי להתייעץ בנושא עם רופא המשפחה.

שלום רחלי,

את מתארת קושי של בנך לקבל סמכות, לקבל מצבים בהם דרישותיו אינן נענות. האם מאז ומתמיד היה כך, או שזוהי תופעה חדשה? האם חל שינוי כלשהו במשפחה בתקופה האחרונה? את מציינת שהוא נוהג כך כלפי כולם, האם בכל זאת יש דמות שכלפיה הוא מגיב אחרת? ציינת שההתפרצויות מתרחשות "כשלוקחים לו משהו ששייך לו", האם זה קורה גם נוכח דרישות אחרות? הבנת ההקשר הרחב של הבעיה יכולה לסייע בתכנון התגובה.

באופן כללי יש להציב גבולות ברורים ולשדר לבנך כי התנהגותו איננה מקובלת, וכי הוא עשוי לשלם עליה מחיר. כדאי לשים לב מתי זה קורה ומה "מקפיץ" אותו, וכשזה ניתן - לבדוק איתו מה יעזור לו, כלומר לנהל מעין "משא ומתן" בו גם הוא יוכל להשפיע. חשוב לתת לו את ההרגשה שקשובים אליו ומוכנים להתחשב ברצונו כאשר הדבר אפשרי, אך רק בתנאי שהוא מקבל כללי התנהגות מסוימים, כמו למשל לא להשתמש באלימות מילולית ובקללות, ובכלל מקבל על עצמו את חוקי הבית ובית הספר. וכאמור, עליו להבין שאי עמידה בנורמות המקובלות תגרור סנקציות מסוימות, עליהן תצטרכו להחליט. ככלל כדאי שהן יהיו סמוכות לאירוע ופרופורציונליות.
בהצלחה.

שלום קרן,

אפשר להבין את חששותייך, והשאלה שאת מעלה האם מדובר במקור רגשי או אורגני - גם היא נראית לי במקומה. עם זאת בנך הפעוט הינו צעיר מאד עדיין, וייתכן גם שמדובר בטמפרמנט סוער יחסית, שיתמתן עם הזמן.

נראה כי בנך בוחן את הגבולות ובודק איך הסביבה תגיב כלפי "הדברים האסורים" שהוא עושה. נשמע מדברייך שאת משקיעה מאמץ וסבלנות על מנת להכיל את התנהגותו, מחד לא לקבל אותה ומאידך לא ליצור אווירה כעוסה ושלילית. נראה לי שנכון להמשיך בכיוון זה, אך ברגעי השתוללות לא רק לנסות להסיח את דעתו אלא גם להתייחס באופן ישיר ובתקיפות לכך שהוא מתנהג באופן שאינו מקובל עלייך. כך למשל לאחר מספר פעמים רצופות שהוא עושה "מעשה אסור" כדאי להגיב גם באופן מעשי ולא רק בדיבור, למשל להרחיק אותו לכמה דקות מהאזור המשותף וכדומה. ניתן לשוחח על כך עם הגננת ולגבש יחד צורת תגובה משותפת. לגבי התנועתיות שלו במפגשים כדאי לאפשר לו מדי פעם באופן מובנה "לצאת לסיבוב" אך את ההתנהגות הלא נעימה כלפי ילדים אחרים יש לעזור לו לווסת.
בהצלחה!

שלום חגית,
דאגתך מובנת, ביתך צעירה מאוד וקשה לקבוע בשלב זה מה טיב ואופי הקשיים שלה. מה שחשוב זה בכל שלב לדאוג שהיא מקבלת "חיזוקים" שעוזרים ותומכים בה. הצרכים משתנים עם הגיל, בגילה הצעיר כרגע את כבר עושה עבורה את הדבר הכי טוב וזה טיפול פיזיו שיסייע לה להשלים את הפערים המוטוריים. המשיכי להיות עם יד על הדופק לגבי אילו צריכים יעלו בהמשך וחפשי מסגרות ודרכים לתמוך בהתפתחות שלה ולתת לה לחוש יותר בנוח. חלק מההתנהגויות שתארת נובעים מחרדות עוצמתיות וראשוניות, כך שחשוב לנסות להפחית חרדה על מנת לתת לבתך יותר נינוחות. דאגתך מובנת, ואת יכולה לשקול לפנות לייעוץ והדרכה הורית שתסייע לך לקבל החלטות או לפרוק את הקושי. בפרט אפשר לפנות לפסיכולוגית התפתחותית לגיל הרך.
בהצלחה

רשמת לי שההתנהגות נובעת מחרדות,,,איזה סטג של חרדות
לא זכור לי שהילדה עברה אירועים דרמטים

שלום אמא,
האבחון של אוטיזם הוא עניין מורכב ומאוד אפור. חלק מהקשיים שתארת (בעיקר אי היכולת לשחק או יצירת קשר עין) מאפיינים את הספקטרום האוטסטי, כך כאמור זהו ספקטרום מאוד רחב. כך שמומלץ להמתין עם האבחנה, הדבר יתכן ויהיה ברור יותר בהמשך כתלות בהתפתחותו. כעת כדאי לבנות לו סביבה כמה שיותר מכילה ותומכת. בדרך כלל גן עירייה היא מסגרת לא מאוד קלה להשתלב בה, יש הרבה ילדים ומעט צוות, כך שעדיף למצוא לו מסגרת יותר תומכת וקטנה. אם את מרגישה יותר נוח במכון, כדאי לפנות למכון להתפחות הילד שם מגוון אנשי מקצוע יכולו לראות את בנך.
בהצלחה
אם יש לך עוד שאלות כתבי לנו

שלום שלומית,
נשמע שיש לך חיבור חזק עם אחייניתך ובעצם זה, שאת דמות נוכחת מטיבה בחייה את כבר משפיע עליה לטובה. נושא הצרכים הוא מאוד עמוק ומהותי ביחסי ההורים ילדים. ברובד רגשי מתנהל בו משא ומתן על צרכים, פורקן גבולות והתחשבות הדדית. בעצם ההורים מבקשים מהילד לרסן עצמו ולהתאפק ולעשות את צרכיו היכן שהם מצווים, על מנת שילד יוכל לחוש נוח בסיטואציה כזו ולהסכים להקשיב הוראות ההורים עליו להרגיש כי קשובים גם אליו. מהמשחק שתיארת נראה כי אחייניתך חווה את דמויות הסמכות והוריה אולי כנוקשים ולכן המוקד הוא מול ההורים. אם הילדתה מרבה להתאפק זה סימן לא טוב כי חושב שילד יוכל לשחרר ולהרגיש בנוח. לא פשוט להגיד איך כדאי לך להתערב, תלוי בקשר שלך עם הוריה, אם הקשר טוב ואת מרגישה בנוח להעלות את הנושא לדיון איתם עשי כן ואם את חושבת שזה יחווה כביקורת על ידם אז כדאי להיזהר יותר. בכל מקרה אל מול אחייניתך תיהיה דודה תומכת ומאפשרת שאינה לוחצת וזו כבר תיהיה השפעה טובה.

שלום יסמין,
צר לי לשמוע על התקופה בה אתם נמצאים.
לעניין שאלתך, פעמים רבות אנחנו כהורים עומדים בפני דילמה אם לספר דבר מה לילדינו.
במקרה זה, הדילמה היא מתוך הרצון להגן על הילדים ולחסוך להם כאב ופגיעה.
עם זאת, כדאי לדעת כי שיחה עם הילדים הינה חשובה מאוד במצבים כאלו, וזאת מכמה סיבות:
השיחה תאפשר לילדות לחבר את היעדרו של סבא להתרחשות במציאות. שיח פתוח בנושא, גם יעביר להן מסר שאתם (ההורים) פתוחים לשיחה על הדברים, וכך ירגישו בנוח להפנות אליכם שאלות או מחשבות שתהיינה להן בנושא. זו גם תהיה ההזדמנות שלהן לראות שהכאב שהן חוות איננו רק שלהן, אלא גם אתם שותפים לו. אפשר גם שלאור השינויים שמתרחשים - הן כבר חשות שקורה משהו, ותחושת אי הידיעה גורמת דווקא לתחושת חוסר אונים גדולה יותר.

לכן, כדאי לשבת ולשוחח עימן, ולספר להן על המצב כבר כעת.
לעת עתה, הסבירו להן שסבא חולה מאוד, וזו הסיבה שהן לא רואות אותו הרבה כמו תמיד. תוכלו לומר שגם אתם מתגעגעים אליו, ולאפשר להן לספר מה הן חושבות או מרגישות באופן פתוח: "את רוצה להגיד / לשאול אותנו משהו?". באם עולה שאלה בסגנון "האם סבא ימות?", תוכלו כרגע לומר שזה אפשרי, במידה והוא לא יבריא מהמחלה. זו למעשה ההכנה מראש. אפשרו להן זמן לעכל את המצב, ולכן המנעו מלנבא (בסגנון - "סבא חולה, ובקרוב ימות"). כמו כן, המנעו מכניסה לפרטים מורכבים וקשים מדי כגון שיח על פרטי המחלה הספציפיים, כאבים גדולים וכדומה, אלא השתדלו לדבר על הדברים באופן כללי, אך מובן.
אם וכאשר ימות, ספרו גם זאת לבנותיכם. חזרו על שיחה דומה ואפשרו להן לבטא את תחושותיהן, ולעבד את הכאב.

תגובותיהן עשויות להיות מגוונות אך גם בלתי צפויות - מהבעת כאב גדול ובכי, ועד מה שעשוי להיראות כאדישות. קבלו כל תגובה שלהן כלגיטימית. שאלות ותהיות נוספות עלולות להתעורר בהן מידית, אך גם כעבור מספר ימים. בכל מקרה, היו אתם גם ערניים ורגישים לשינויים בהתנהגותן, והשתדלו לתת מענה לצרכים רגשיים שעשויים להתעורר.

בכל מקרה, השתדלו לשוחח איתן בגובה העיניים, ולהשתמש במילים שהן מכירות. השתדלו להמנע מביטויים גבוהים (בדוגמת "הלך לעולמו" או "נפטר") ולומר פשוט "מת". זכרו שהמטרה היא להעביר מסר שהכוונה שלכם היא באמת לשוחח איתן, ולהעביר להן מידע שהן מסוגלות להבין. התאימו את השיחה לכל אחת מהבנות, הנמצאות בשלב התפתחותי שונה, ובמידת הצורך נהלו שיחה עם כל אחת בנפרד.

אשמח לענות במידה ועולות לכם תהיות נוספות.

השתתפותי הכנה בצערכם.

היי אודליה,
ברוב המשפחות ילדים נולדים עם אופי וטמפרמנט משלהם, אשר גם מתעצב על רקע הסיטואציה המשפחתית.
במקרה שלכם, את מתארת כי השוני בין אופיים של שני ילדייך גדול, ואת מניחה כי הבדל זה גורם להם להיכנס לעימותים חוזרים ונשנים. במקביל את מתארת סיטואציה בה אתם (ההורים) נכנסתם לתפקיד המגשרים בין השניים, כך שאתם עושים כל שביכולתכם על-מנת למנוע את הריב הנוכחי או הבא.

חשוב לדעת כי מריבות בין אחים הן מצב שגרתי, טבעי ואף בריא (כל עוד לא מדובר באלימות שעלולה להסתיים בפציעה משמעותית). בשלבי התפתחות שונים, הילדים מפתחים סגנון תקשורת בינאישית שאמור לענות על מטרות רבות - השגת חפץ בעל ערך, השגת תשומת לב, הפגנת רגשות ותקשורת רגשית וכו'. מריבה בין אחים הינה המרחב הבטוח ביותר להתנסויות בסגנונות תקשורת שונים (יש הורים שיבטיחו שלא יקצינו למקומות מסוכנים). התנסות שכזו עשויה ללמד אותם על יחסי כוחות, דרכי התמקחות, אסטרטגיות שכנוע, התמודדות יעילה עם איום, ועד ועוד. התנסות באופני תקשורת מגוונים הוא חשוב, ולכן גם אם מניעת מריבות כליל היא אפשרית, אין זה המצב הרצוי.

כאשר אתם פותרים לבנכם את הבעיה ומענישים את אחותו, מועבר לו מסר שהוא חלש וזקוק לעזרתכם. כאשר אתם נמנעים מלעזור, אתם מאפשרים לו לפתח סגנון התמודדות אחר מאשר בכי. את מציינת כי לאחרונה בנכם החל "להחזיר" לאחותו הקטנה, ואף דואג לומר שהוא עושה זאת באופן מותאם לגודלה. כלומר, הוא למד להגן על עצמו, ובמהרה תלמד גם היא לכלכל צעדיה באופן מחושב, כך שאפשר שבקרוב תלמד לבקש באופן אחר, ותמנע מלהתחיל עמו מריבה. כלומר תהליך הלמידה של שניהם מתרחש הלכה למעשה למול עיניכם.

התערבות שלכם בעת מריבה על מנת להשליט סדר, עשויה לעכב דווקא את תהליכי הלמידה החשובים האלו. יתר על כן, פעמים רבות הילדים לומדים כי מריבות מביאות באופן מיידי להתערבותם של ההורים (גם אם הם מאוד עסוקים באותו זמן במשהו אחר), ומשתמשים במריבות על מנת לקבל תשומת לב. במצב כזה, עשויה אף להתרחש החמרה בעוצמת הריב, על מנת לזכות בתשומת הלב המיוחלת.

לכן, שמשו להם תמרור אזהרה, וסמנו להם כאשר סגנון התנהגותם הופך מסוכן (אלימות שעלולה להביא לפגיעה פיסית). אולם כל עוד מדובר במאבקים, הצקות, ואף בכי, אפשרו להם לפתור את המריבה ביניהם. במקביל, תנו להם את תשומת לב במקומות אחרים. בלו איתם זמן איכות משמעותי, שחקו ושוחחו איתם. ובעיקר - תהנו מהם!

במידה ואתם מרגישים כי המצב לא משתנה, וכי אינכם מצליחים למצוא דרך לחיות עם ילדיכם בשלום - התייעצו עם איש מקצוע שידריך אתכם ויעזור לכם לעשות את השינוי.

אשמח שתחזרו לעדכן לגבי ההתקדמות והשינויים.

בהצלחה!

שלום,

את מתארת מצב שנשמע מאד סוער, ושקשה לשאת אותו בבית ובגן. חשוב להבין מתי הבעיה החלה, האם למשל בסמוך לכניסה לגן חדש או עוד קודם עם הולדת האחות, האם גם בשנה שעברה התנהג כך בגן, וכיצד הסביבה מגיבה להתנהגות שלו.
ללא מידע זה קשה לומר איך כדאי לטפל. באופן כללי כדאי להגיב באופן שמעביר מסר מאד ברור, שההתנהגות שלו איננה מקובלת. אפשר לבנות תכנית התנהגותית ביחד עם הגננת, ואם יש בגן פסיכולוגית חינוכית ניתן להיעזר בה.

בנוסף, אם מגיל ינקות בנך הוא ילד אנרגטי ופעלתן במיוחד ואם יש סימנים נוספים שיכולים להעיד על בעיית קשב (לעתים גננות מנוסות יכולות לסייע בכך), אני ממליצה לפנות לייעוץ נוירולוגי. לעתים תופעות כאלה של אלימות וקושי לשלוט ולווסת את ההתנהגות מקורן בבעיה אורגנית מסוג כזה.

בהצלחה!

שלום איילה,

הרבה פעוטות בגיל של בתך מאמצים להם אובייקטים כמו "שמיכי" ודומיהם, אשר משמשים להם מקור להרגעה ולנחמה בעת הצורך, לרוב לפני השינה או ברגעים של קושי. הדבר טבעי ולרוב חולף מעצמו עם ההתפתחות.

לצד זאת כדאי לחשוב מדוע לאחרונה בתך מבקשת להוסיף לעצמה חפץ נוסף. את מתארת שהיא לא שותה מהבקבוק, האם היא מוצצת אותו, כלומר משתמשת בו כמו במוצץ? האם החפצים האחרים הפכו פחות חשובים עבורה? אולי כדאי לבקש ממנה לבחור שניים ולהסתפק בהם, על מנת שלא ליצור תלות מורכבת ומסורבלת מדי. בכל מקרה לא הייתי הופכת את הנושא לעניין מרכזי מדי ולא מפעילה עליה לחץ, מכיוון שכאמור מדובר בתופעה טבעית שלרוב חולפת מעצמה.

שלום ארז,
מצטער על התגובה המאוחרת, ובמיוחד על המצב בו אתם נמצאים כרגע.

בקצרה - ההמלצה היא לספר לילדים על המצב בגובה העיניים ובאופן כללי (סבא חולה מאוד, נמצא בבית חולים ומטפלים בו) מבלי להיכנס לפרטים קשים.

כאשר מתרחשים שינויים כאלו, הילדים בד"כ שמים לב. הדבר החשוב ביותר כדי לתת להם תחושת בטחון הוא דווקא לדבר איתם על השינויים (עם כל ילד בהתאם לגילו), ולאפשר להם לשאול שאלות.

לא ניתן להבטיח שלא יהיו חלומות רעים או חרדות, אולם ככל שתהיו פנויים יותר לשוחח עם הילדים ותיצרו אוירה בה יש מקום לשאול ולהביע כאב וחשש, כך תפחיתו את מצוקתם. השתדלו להימנע מנסיונות הרגעה כגון "אין מה לפחד", "הכל בסדר", והשתמשו יותר במתן תוקף לתחושות שלהם "אני מבין שאתה מפחד", "אנחנו מבינים שעצוב לך" וכדומה. כך תתנו להם הרגשה שאתם מבינים אותם, ואתם איתם בקושי שלהם. כך הוא גם יהפוך נסבל יותר.

מבחינת הסברים על גוף ונפש - אלו הסברים תלויי תרבות ואמונה. אני כשלעצמי איני מוצא בכך צורך. מבחינת הילדים, כל הסבר שעשוי להיות מורכב להבנה יקשה עליהם את עיבוד המידע. כאמור נסו להתאים את המידע שאתם מוסרים לפי גיל הילדים, והשתדלו להיצמד למידע שאתם מאמינים בו, מבלי לנסות ליפות את המציאות.

אני רוצה להפנות אותך לתשובתי לפניה "מוות במשפחה" לקבלת פרטים נוספים.
אשמח לענות לשאלות נוספות במידת הצורך.

שלום,
נסי לברר עימו מה התרחש לפני שקראו לו בשם גנאי. שם גנאי הינו מופע של תוקפנות מילולית חשוב לברר לאור מה זה מתעורר, מה קדם בהתרחשוב לאמירת מילת הגנאי. למשל אם ילדים רבים על משחק או אחד מהם הורס את המשחק (לדוגמה ארמון חול שאחר בנה). אם תוכלי להבין מה מתרחש שילדים אומרים לו מילות גנאי אז תוכלי לסייע לו להבין גם כן ולשנות אולי את התנהגותו בהתאם.
בהצלחה

שלום,
כדאי לדבר איתו ולברר בעניין. קודם כל להגיד לו שאת שמה לב שהוא מאוד מתאמץ להיות קשוב אליך ולא עושה מה שאת לא מרשה, אבל את שמה לב שכשילדים אחרים עושים משהו אסור הוא עושה יחד איתם. ואז לשאול אותו אם יש לו רעיון למה הוא עושה ככה. כיוון אחד שלי עולה זה שהוא מתאמץ מאוד מבחינתו להיות ילד טוב אבל לפעמים אולי בא לו להיות שובב ולהרשות לעצמו. אם זה הכיוון הדבר דורש בירור ושיח ביניכם איפה הוא מתאמץ ואיפה יש ביניכם גמישות בהתנהלות, איפה הוא יכול להרשות לעצמו לעשות כרצונו אבל במסגרת הגבולות הסבירים והמקובלים עליך.

שלום,
לגבי בנך הבכור, כדאי לערוך תצפית לראות איך הוא משחק עם ילדים בני גילו בכיתה או בבית, כך תוכלו לראות ולהתרשם ממקור ראשון מההתנהלות שלו מול ילדים. האם חש בנוח איתם או לא? האם יש קושי ביוזמה מצידו או מקור הקושי אחר. כמו כן יתכן שהוא משחק איתם, אבל החוויה שלו היא שהוא לא רצוי, ואז זה ממקם את הדברים אחרת לא ביזמיה למשחק אלא בפרשנות שלו את האינטראציות. כך שהמלצתי אליך בעניינו היא לאסוף עוד מידע לגבי ההתנהלות שלו עם בני גילו על מנת לאתר את הנקוד שמקשה עליו. לגבי בנך הצעיר בן ה-4. נשמע שאנשי החינוך שמכירים אותו חשים שהוא בשל. עם זאת האינטואיציה של אמא היא חשובה, מדוע לדעתך הוא אינו בשל? תבחני האם החששות שלך קשורים לבנך הצעיר או מתערבבים דברים הקשורים אליך לבנך הבחור או מקור אחר. אם הדברים קשורים אכן להתפתחות של בנך הצעיר, אפשר וכדאי להשאיר כיתה. מחקרים היום מראים שכדאי להגיע למסגרת מעמדה בשלה וחזקה ולא מעמדה של המתקשה שצריך להשלים את הפער מאחר וזה בונה דימוי עצמי חיובי יותר כשהילד בשל ופוטנטי והדבר משליך הלאה להתנהלותו בהמשך.

שלום ליאת,
בהחלט אפשרי שתקופת המחלה, במהלכה שהה בבית יחד איתך, השפיעה עליו.
יתכן שחש פגיע יותר, ונזקק לך יותר, אך גם חווה אותך לחוצה ותשושה.
כל אלו אולי השפיעו עליו, וגרמו לו כעת לרצות בקרבתך יותר, וזה טבעי לחלוטין.

בשלב זה אני מציע פשוט להמתין ולבחון אם העניין מתפתח והופך קבוע או מקצין. במיוחד אם הולך לגן כרגיל והתנהגותו בשעות הגן אינה חריגה או מעידה על מצוקה.

התנהגותו מלמדת על כך שהוא זקוק לבטחון בקרבה רבה יותר אלייך כעת, לכן בתקופה הנוכחית השתדלי למלא אחר הצורך הזה. וודאי שאתם מבלים זמן יחד בשיח ובמשחק משותף.
בנוסף, המנעו מנסיונות שכנוע ללכת לחוגים או לחברים. אלו עשויים לשים דגש על המנעותו, לעורר בו חשש ולקבע אותו בעמדתו הנמנעת.

אשמח לקבל ממך עדכון בעוד כשבועיים לגבי המצב.