פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן השנה וחצי ילד מקסים חייכן חכם דעתן, עקשן
כאשר לא מקבל מה שהוא רוצה ישר מתחיל בצרחות, ובכי שלפעמים גם מקבל מכה, אם יושב למשל על הכיסא אוכל עד שפתאום מתחיל להשתולל ולזרוק כל מה שנמצא בהישג ידו,
וגם כשמקבל כבר מה שרצה ממשיך עם ההתקף וזורק את מה שרצה ושוב כל מה שנמצא סביבו.
יש לי עוד ילד בן 3 שכנראה לפעמים נכנסת בו הקנאה של אחיו הקטן ומתחיל להשתולל לצרוח לדבר לא יפה, מילים שאני לא יודעת מאיפה למד אותם כי אנחנו לא אומרים אותם, בסהכ הוא ילד מקסים נבון חכם פיקח רק קצת היפארקטיבי
אני לא יודעת מה לעשות אמא שלי אומרת לי שנכשלתי בחינוך מה שמאד מעליב אותי

אוטוטו מצטרפת למשפחתנו תוספת חדשה. בתנו תהיה רק בת שנתיים האם יש מאמרים טיפים ו או כתבות שממולצים בנשא איך להתנהל עם הקטנטונת בהצטרפות הנסיכה החדשה איך להקל על המעבר? אנחנו לא חיים בארץ וספרים בנושא קשים להשגה

בני בן ה- 3.5 מתלונן מזה מספר חודשים על הגן, ואינו רוצה ללכת לגן. כל בוקר מתחיל בבכי על כך שהוא צריך ללכת לגן, וכי הוא אינו אוהב את הגננות ואין לו חברים בגן. מדובר בגן עיריה ולא בגן פרטי. הגן נחשב לגן טוב ומבוקש, התנהלות הצוות נראית סבירה, ואינני מצליחה להבין מדוע הילד מתלונן. מתחקור צוות הגן (בוקר+ צהרונית) נאמר לנו כי הילד חברותי מאד ואהוב מאד על חבריו בגן, דבר המקבל אישוש בהצצות שלנו על פעילות הגן בזמן החצר. הילד גם נכנס לגן באופן סביר, ולרוב אינו בוכה בפרידה. בנוסף, מדובר בילד חמוד ונורמטיבי, ללא בעיות התפתחות מיוחדות...
אשמח לקבל את עצתכן בנושא.

הבן שלי בן 8, ילד שתמיד ידע להתבטא בעל פי ולהביע את הרגשות שלו. בזמן האחרון הוא חוזר ואומר שהוא לא יודע למה אבל הוא מרגיש שלא כייף לו ושהוע עצוב. הוא חוזר על זה כבר כמה שבועות ואני מתחילה להיות מודאגת. אודה אם תתנו לי קצה חוט כיצד להתחיל לטפל בבעיה, מה לשאול אותו, ןאם יש צורך- לאיזה גורם מקצועי עלי לפנות
חג שמח. דנה

שלום רב
בני בן השני וחצי ילד מקסים! מאוד דעתן, עקשן וכנראה עם פתיל מאוד קצר :-)
כאשר לא מקבל מייד מה שהוא רוצה (ולא תמיד אנחנו לא מבינים מה הוא רוצה) ישר מתחיל בצרחות, השתטחות על הרצפה שלפעמים גם מקבל מכה, אם יושב למשל על הכיסא אוכל מתחיל להשתולל ולזרוק כל מה שנמצא בהישג ידו,
וגם כשמקבל כבר מה שרצה ממשיך עם ההתקף וזורק את מה שרצה ושוב כל מה שנמצא סביבו.
למשל אתמול רצה לאכול ראה תירס ורצה אותו מייד שמתי לכמה שניות במיקרו לחמם וזהו התחיל התקף הזעם, צרחות, העיף את כל האוכל שהיה על צלחת וצרח במשך 10 דקות אולי עד שנרגע עם מוצץ ואז התחיל לאכול.

מה הדרך הנכונה להתמודד עם התקפים אלו?
אני מרגישה שלאחרונה זה מחמיר וממש מכל דבר קטן הוא מתעצבן.
אשמח להמלצות

שלום רב,
לפני כשנתיים בערך הוריי התגרשו גירושים לא קלים, ומאז כל בני המשפחה עברו משברים לא פשוטים.
רובנו התגברנו אך אחי הקטן (בן 10 וחצי) עדיין לא, ושוב אני לא בא מתוך מקום של שיפוט אלא לדעת האם דברים שקורים כעת תקינים או לא.
או מפחד להשאר לבד, כל דבר קטן פוגע בו, הוא מאוד חברותי אבל אם מישהו מעיר לו משהו או סופג את זה, ופתאום מתפוצץ.
אני מאמין שאין מה לעשות עם הדברים הללו, אך אני חושב שאמי נותן לזה קצת לגיטמציה, במקום לדבר איתו שזה בסדר שישאר לבד היא כל הזמן מלטפת אותו ומביאה לו בייביסיטרים. או לדוגמא שהוא לא אוהב לישון לבד, אז כל לילה הוא ישן יחד עם אימי.
זה נראה לי לא טוב בכלל אבל מי אני שאגיד משהו. סתם רציתי את עצתך על מה שקורה בבית, האם זה נורמלי שילד ישן עם אימו בגילאים כאלו? או שיפחד להיות לבד?
תודה רבה

חג שמחר, בני בכיתה ה' ילד שמאוד אוהב חברים , הכיתה שלו איננה מגובשת להיפך, הם חבורות חבורות גם הילדים וגם ההורים, בני משתוקק מאוד שמשהו יזמין אותו לישון אך זה לא קורה, אולי אחת ל...גם טלפונים בקושי יש בשבילו, לבני יש מספר מצומצם מאוד של חברים טובים, אולי 2 שגם הם לא תמיד מתקשרים אליו,המורה מודעת לכך אבל היא לא יכולה להכריח ילדים להזמין את בני לישון או אליהם, בני מאוד מודע למצב ולי כאמא מאוד קשה לראותו כך, האים יהיה נכון הדבר להעביר אותו בשנה הבאה-שזוהי השנה האחרונה ביסודי לבית ספר אחר? אני מאוד מודאגת מבואו של החופש הגדול, כל פעם יוצא שאנחנו אלו שמזמינים את החברים לישון והאמת לי כבר נמאס אך אני עושה זאת בשביל בני, מה עלי לעשות כיצד אוכל לעזור לבני לשפר את המצב החברתי שלו

שלום ביתי בת 14 כיתה ח , יש לה חבר בכיתה ט, אהבה גדולה יש ביניהם, רציתי לשאול האים זה בסדר שבגיל כזה ביתי מעלה בפייסבוק תמונות שלהם כשהם מתנשקים ? אני מרגישה קצת לא נח ואני לא יודעת האים לבקש ממנה להוריד אותם או להתעלם? נ.ב. ביתי ואני מדברות בפתיחות ואני יודעת שמעבר לנשיקות אין ביניהם שום דבר אחר...אך בכל זאת לא יודעת איך להגיב שכולם חשופים לתמונות שלה

הי, בני בן שנה וארבע. חצי שבוע איתי בבית ובחצי השני עם מטפלת. הוא ילד מאוד חייכן ותקשורתי ויוצר קשר טוב עם מבוגרים. בגן משחקים לפעמים מגלה עניין בילדים גדולים ממנו. הוא מאוד אנרגטי ופעלתן ובגני משחקים מעדיף "לרוץ" בשטחים פתוחים (בזחילה, עכשיו גם בהליכה בעזרת הליכון) - הוא יעדיף טיול ארוך בפארק הסמוך ויתרחק ממתקני גן המשחקים ומילדים בני גילו. כך גם במשחקיה בקניון - הוא מייד יעזוב את המשחקייה ויעדיף לרוץ לאורך הקניון, תוך שהוא מתלהב מאוד ומחייך. האם זה תקין? האם זה קשור לעובדה שהוא לא בגן ילדים? האם אני עושה לו נזק בכך שאני מעדיפה להיות איתו בבית מאשר לשים בגן ילדים?

שלום,

רציתי להתייעץ איתכן כיצד להגיב לילד בן 8 שהרבה פעמים מסרב לתוכניות משפחתיות לצאת לטיול ורוצה להשאר בבית. מכיוון שאנחנו לא רוצים להשאירו לבד בבית הוא למעשה כופה את רצונותיו על שאר בני המשפחה שלא יכולים לצאת מהבית, או לפחות לא בהרכב מלא כיוון שמישהו חייב להשאר איתו. האם לכפות עליו את ההשתתפות בבילוי המשפחתי? פעמים קודמות כשהתעקשנו איתו האווירה בנסיעה אל יעד הבילוי היתה לא טובה, אך כשהגענו בד"כ הכל הסתדר והוא נהנה אבל המחיר הנפשי שכולם משלמים כדי לשתפו הוא גבוה. כששואלים אותו מה הסיבה לכך שהוא לא רוצה לבוא לא מקבלים תשובה ברורה. הרבה פעמים הוא פשוט עונה "ככה" וכשנותנים לו להציע לאן ליסוע הוא עדיין לא משתף פעולה ואומר שהוא מציע להשאר בבית. באופן כללי הוא ילד די כעסן שמתרגז במהירות ולהרגשתי הרבה פעמים לא רוצה לבוא רק בגלל שהרגיז אותו משהו קודם (כמו למשל שביקשו ממנו להתלבש) וככה הוא מעניש אותנו. מה אתן מציעות?

הי סמדר,
חג שמח.

יש לי 2 בנים, בן 5 ו-9 חודשים ובן 2 ו-9 חודשים.
הגדול מאז ומעולם ישן בשעה קבועה, נכנס למיטה לאחר טקס שינה ברור וידוע ונרדם לבד תוך כמה דקות.
הקטן, מאז שהוא במיטה רגילה שיכול לרדת ממנה, לא נותן לי מנוח.
יש ערבים שהולך לישון ב22:00 ואפילו 23:00 בלילה, וכמובן, לא מצליח לקום בבוקר.
טקס השינה שלהם משותף וקבוע, ארוחת ערב, מקלחת צחצוח שיניים, לפעמים מספיקים סיפור ולפעמים לא, תלוי בזמנים... וחיבוקים ולמיטה.
הוא תמיד!!! יורד מהמיטה, בא לסלון, הוא כאילו מקבל מרץ אחרי המקלחת, למרות שאני רואה שהוא מאד עייף ומתחיל לרוץ בבית.
מה את ממליצה לי לעשות? איך אפשר לגרום לו לישון בשעה סבירה?
נמאס לי מהצעקות ומההחזרה למיטה בשקט ובלי לדבר (שניסיתי כמה שבועות ולא עזרה) אני ממש אובדת עצות.
דרך אגב, האבה לא נמצא בשעת ההשכבה (כמעט אף פעם) וכשהוא נמצא אז כמובן זה גרוע יותר כי הוא רוצה לראות אותו. למרות שגם בעלי כועס אליו ולא משתף איתו פעולה במשחקים ודורש ממנו ללכת למיטה.

אנו הורים לילד בן 4 ותינוקת בת שנה.
ילדנו גדל בסביבה מאוד חמה ומפנקת וגם בלי גבולות כל כך מצד המשפחה האוהבת והדואגת.
בתקופה האחרונה נוצר מצב שכל דבר שהוא שלילי (שלא מרשים לו ) מוביל תגובה של התפרצויות בכי וכעס אם זה בבית או מחוצה לו.
כמה שמנסים להתעלם או לא להתייחס זה מעלה פרי אך לעיתים קשה להתמיד בזה. גם שמסבירים בשקט ושואלים את הסיבה בגינה הוא עשה
זאת ,תמיד עולה התשובה שהוא רצה וכאילו שלא מעניין אותו מה ההורים אומרים .(הוא מקנא שאחותו בעגלה וגם הוא מתעקש על כך או על צעצועים שמזמן
כבר עברו לתינוקת ).
גם הקשבה זה לא תמיד בפעם הראשונה וגם שמבקשים. (נראה כי לא איכפת לו התגובה של ההורים חיובות או שלילית העיקר שיקבל יחס מאתנו וזה לא
שאנו לא מעניקים )
אנחנו נמצאים בתקופה הזאת אצל יועצת (פסיכולוגית ילדים ) מטעם הקופה שמנתחת את מצבי ההתנהגות שלו עפ"י משחק ואנו מקבלים
הערות ותיקונים .

אך זה עדיין לא מספיק ! האם בתור הורים צעירים אנו עושים טעות ?האם שצועקים עליו כי כבר הקו האדום נמתח מזמן זאת טעות?האם לעיתים
מכה חינוכית כמו מכה על היד או הוצאת הילד החוצה למספר דקות ,יוצרת בו קשיי הסתגלות או משברים עתידיים ?

תודה על המענה .

שלום,
פעם ראשונה שלי פה ורוצה להתייעץ.
יש לי בן , בן שנה+9 .
הבן שלי אוהב מאד ספרים.
בבוקר יורד לבד מהמיטה (מיטת מעבר נמוכה) ורץ ישר לספריה שלו.
הוא מוריד את כל הספרים על הרצפה ומתיישב.
הוא "קורא" לעצמו את הספרים בג'יבריש או בלב ואח"כ בא אלי עם הספרים שאקריא לו.
בכל פעם בא אלי עם 2-3 ספרים. כך זה נמשך מס' פעמים במהלך היום (תלוי כמה זמן היה בבית). גם שחוזר מהגן רץ ישר לספריה.
מה שאני לא בטוחה לגביו, הספרים כל הזמן על הריצפה, גם בחדר וגם בסלון.
אני מסדרת במדפים והוא שוב רץ ומוריד אותם.
ואני לא בטוחה אם צריך לשים בספריה את כל הספרים או להשאיר שם 3-4 ספרים בלבד ובכל כמה ימים להחליף אותם (נוצר מצב שיש ספרים שהוא אף פעם לא קורא וכאלו שהם יומיים אצלו).
אשמח לשמוע מה אתן חושבות.

שלום,
כבר יומיים הילד מושך את הראש שלי לכיוון הראש שלו ועושה את זה חזק. ואני יודעת שזה כואב לו, כי זה כאב לי. אני מסבירה לו שזה כואב לשנינו, הילד כועס. וכבר כמה חודשיים כשהוא כועס הוא אומר משפטים כמו: "לא רוצה לשחק עם אימא, לא רוצה לרקוד עם אימא, לא רוצה לחבק אימא ו..." - זאת אומרת כל מה שאני אוהבת לעשות איתו הוא אומר "לא". שזה קורה גם כשאחרים כועסים עליו, גם אם הוא נופל בחצר, גם אם הוא רואה בסביבה ילדים, הוא פונה עלי ואומר "אותם משפטים". מה זה?
ועוד דבר, כשהילד בגן הילד אחר ועכשיו הילד בחופש הילד אחר. כשהוא בגן הוא לא איתנו ולא עם הילדים ועכשיו בחופש יותר מחפש אותנו. הרבה נעים לי וקל לי ושקט לי עם המצב כשהוא בבית. ואני כבר מרגישה שאיך שיהיה גן שוב יהיה לי קשה איתו ועם הגן. איך לצאת מזה? אני כבר הייתי רוצה שיהיה חופש הגדול!!!!!!!!!!!!!
תודה

נכדתי בת 8 ילדה אמצעית בין שני בנים הגדול בן 12 והקטן ממנה בן 3 .
ילדה חברותית די רגילה ללא דגשים מיוחדים.
למעלה משנה הילדה ממש פוחדת משעת השינה ,הזמן ללכת לישון. עלי לציין שיש ימים שהיא מאד עייפה אך קשה לה להירדם עקב פחד שמשתלט עליה.זה מתבטא בכך שאחד ההורים {בד"כ זו האמא} מלווה אותה לחדרה והילדה מבקשת : אמא אל תרדמי לפני ,את מבטיחה אמא בבקשה וכך הלאה. ברוב המקרים אמא יושבת לידה מלטפת ומרגיעה עד שהיא מותשת וכך היא נרדמת בשעות מאוחרות בלילה ומתעוררת מוקדם בבוקר. במהלך היום ילדה רגילה לחלוטין .באחת השיחות עם הילדה הילדה אמרה שהפחד שלה זה שלא יקרה משהו רע להורים שלה .עליי לציין שאין מקום לחולי במשפחה תודה לאל.
מבקשת את עזרתכם בהקדם. במידה והיא זקוקה לטיפול היכן אפשר לפנות ?

תודה מראש