פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
יש לנו שתי בנות בנות 3.5 ושנה וחודש. אנחנו טסים לחמישה ימים לחו"ל והבנות נשארות עם דמויות מוכרות וקרובות (סבים וסבתות ואחותי). יחד עם זאת, קשה לי מאוד.
הגדולה מבינה ואף מבטאה את הקושי שבפרידה (אני אתגעגע... לא רוצה להיפרד ממך וכו..). יחד עם זאת היא מבינה שאנו נוסעים וחוזרים ואני משערת שתהיה בסדר. אני בעיקר מודאגת לגבי הקטנה. מהי המשמעות עבורה? ידוע לי שזהו גיל בעייתי לעזוב ילד מאחר ואין לו תחושת זמן. עד כמה משמעותית הנסיעה הזאת עבורה והאם יכול להיגרם נזק ממשי?
אודה לתשובה......

אינני יודעת איך להתחיל. אני אמא לשני ילדים. הבכור בן 4 ושלושה חודשים. הקטנה בת שנה ושמונה חודשים. בני, מאז ומתמיד ילד מיוחד, נבון וחכם, רגיש בצורה יוצאת דופן. מבטא רגשות בקול רם, אח מדהים לאחותו. ילד מתנה. עם זאת, מאז ומתמיד נגעל ממגע במרקמים מסוימים, נקי בצורה יוצאת דופן - אוכל ולא מתלכלך, אם נרטב מעט מסוגל לפרוץ בבכי ולבקש להחליף בגדים. לי, מהצד, הוא נראה קצת "עצור" - כאילו שהוא מפחד להשתחרר, לעשות דברים שילדים עושים באופן טבעי... הוא למשל, לא מופיע במסיבות חרף העובדה כי מכיר את כל השירים ומדקלם אותם בהנאה בבית, הוא לא קופץ בג'ימבורי בהנאה... מגיל קטן הוא מהילדים שלוקח להם זמן עד ש"מתחממים" - למשל בגן שעשועים, בג'ימבורי - בעיקר עם המוני.
מגיל קטן סידר דברים בכפייתיות - לפי צבע, גודל... חשבתי שזה עניין של שלב בהתפתחות. כך גם לגבי הליכה בלי לדרוך על קווים למשל, מה שלא תמיד קורה.
הוא פרפקציוניסט, מוטוריקה עדינה מדהימה צובע באופן מופתי ומסוגל לבכות אם יוצא מהקווים...מדביק מדבקות באותה הזווית, הכל מסודר כמו סרגל.
היום קרה אירוע שהתקשתי להכיל - חזר מהגן רעב וביקש קורנפלקס. מזגתי לו והא שאל איך מזגתי את הקורנפלקס. עניתי שמזגתי עם הידיים. הוא סרב לאכול... שאלתי והתעקשתי לקבל תשובה, אז הוא אמר שהוא לא אוכל כי יש לי לק בידיים וזה מלוכלך... והוא לא אכל! בדיעבד אני נזכרת שכל התקופה האחרונה הוא שואל אם אני נוגעת באוכל בידיים... זה היה נראה לי הזוי. איך הוא בכלל שם לב לפרט הקטן הזה?
היה לי קשה וישר נכנסתי לסרטים של OCD ...
לאחרונה, מפחד באופן חריג מכלבים, ברמה שאם רואה כלב קשור ממרחק של קילומטר, הוא ישר רוצה שנרים אותו על הידיים...
עוד אציין כי סבו נפטר לפני חצי שנה ממחלת הסרטן, מה שהוביל לכך שהוא "דבק" אלי ואל בעלי, לא מוכן ללכת לשום מקום בלעדינו - למשל הצגה עם בני הדודים שלו ומביע את החרדה שלו באופן ברור "אמא, שמעת פעם על ילד שאמא שלו נפטרה?" ועוד.
בעניין הפרפקציוניזם שלו, אני כבר בחשש לגבי כיתה א', ההישגיות, התחרות, הציונים, הפחד שירצה לרצות את המורה... גם משנה הבאה אני חוששת שכן עובר לגן עירייה לאחר שלוש שנים בחממה של גן פרטי משגע שלמד להכירו...
אשמח לקבל חוו"ד כלשהו או כיוון עם מי כדאי להתייעץ...סליחה על העומס....
תודה

בחודש הבא ימלאו לבני הבכור 4 שנים. בני רגיש מאוד ועדין. מגיל שלוש החל גמילה מטיטולים ודי מהר גם לא היה צורך בטיטול במהלך השינה. אלא שלגבי קקי היה מסרב בכל תוקף לעשות בישיבה באסלה/בסיר. תמיד ביקש טיטול כשעשה קקי. בתחילה ביקשנו שינסה בשירותים ואכן ישב, אך כשלא יצא היה מבקש טיטול, ואנו שיבחנו על הנסיון.
פעם אחת בגן ביקש ללכת לשירותים ואכן עשה קקי וביום המחרת גם עשה בבית (וכמובן שקיבל חיזוק חיובי), אבל מאז הפסיק לעשות. אציין שבאותה התקופה פחות או יותר נולדה ביתי השניה, והחלה רגרסיה כחודש-חודשיים לאחר לידתה גם בתחומים אחרים (במשך כשבוע היו קשיי פרידה בגן וכד'). לא לחצנו, אבל עודדנו, הסברנו ונתנו הכוונה לגבי עשיית קקי בשירותים. הוא היה יושב באסלה ומנסה אך מיד כשהרגיש את היציאה, נתקף לחץ נעמד וסרב לעשות ומבקש טיטול כאשר הוא דורש לעשות בעמידה. כך זה עד היום.
הוא מסרב לעשות בישיבה בשירותים/בסיר (אפילו עם טיטול). ניסינו פתרונות יצירתיים (אפילו שיעשה בתחתונים או ברצפה), אבל בינתיים הוא מסרב ודורש טיטול.
אגב, במהלך הזמן שהוא בגן הוא מתאפק ולא עושה כלל, אלא רק בבית. באחת הפעמים אמרנו לו שאין יותר טיטולים ובמשך 3 ימים הוא התאפק, עד אשר הרמנו ידיים ונתנו לו טיטול.
לדעתי חלף זמן רב מאז שנגמל מפיפי מכדי להותיר את המצב כפי שהוא ויש צורך בהתערבות איש מקצוע.
רציתי לשאולכן מה דעתכן וכן אם אפשר לקבל המלצה ו/או הפניה לגורם המקצועי המתאים 0עדיף באזור מגוריי-חדרה).
תודה

בתי בת 3 ,לאחרונה מגלה סימני חרדה די קשים,עקב עבודה של גנן בקרבת הגן במשך מספר ימים. החשיפה לרעש עוררה פחד גדול וביטוייה-היצמדות לגננות, המנעות מיציאה החוצה לבד, בכי, התקפי זעם, מילדה שמחה ואנרגטית הפכה בימים האחרונים ליותר שקטה ומתוחה. נצמדת אליי גם בבית, בלילות מתקשה להרדם ומגיעה אלנו למיטה בכל לילה(לא היה קודם). רעשים מפחידים אותה. למרות שהגנן כבר לא עובד, עדיין מתקשה ללכת לגן והפרידה מלווה בבכי היסטרי, במשך היום נרגעת ומשתחררת. העניין הוא שזה קרה לה גם בשנה שעברה בערך בתקופה הזו, אז החרדה היתה מכלבים(אנחנו גרים במושב ויש הרבה .
כיום כבר הרבה פחות חרדה מכלבים ועכשיו הרעש הוא גורם חרדה(כלי עבודה, טרקטורים וכו'). אני מרגישה את מצוקתה ומבקשת עזרה באיך אני יכולה לעזור לה להירגע? והאם העובדה שמדובר בתופעה שחזרה על עצמה מחייבת אבחון של הילה וטיפול.

בני בן 8 וחצי, מגיל 3 הוא עוף מוזר בעיני הסביבה, אני הבנתי שיש לו בעיה בערך בגיל 5, אז השליכו את זה כבעיה רגשית, ועברנו טיפולים בכל מיני דרכים, לא נראה שעזרו משהו.
התופעות הן : אין לו חברים על אף שהוא אהוד מאוד בכיתתו וגם בגן, יש לו בעיה ליצור קשרים ואפילו לתחזק אותם, זה תמיד לא ביוזמתו, אינו מבחין בין טוב ורע, לפחות על פי השיחות שלנו - תמיד טוב לו, גם ילדים שלא מתנהגים אליו יפה הוא לא מגנה, לא מפנה להם גב אלא ממשיך להיות חביב, מתעניין כפייתי בתחום עיסוק אחד כבר 5 שנים, הוא מומחה בתחום הזה, שזה תחום טכני מאוד, מדבר בצורה מבולבלת, כאשר רוצה לתאר משהו או לדבר על משהו , העניינים מסתבכים, כי לפעמים יש רעיונות ש"שתולים" במשפטים שלו שהם לא ברורים ואין להם הקשר ורק אני שאני אמא שלו מבינה אותו, (אין לו בעיה של שפה או של שליפה כי טופלנו אצל קלינאית), בעבר היה בוכה הרבה גם ללא סיבה, וגם מכל דבר שלא הסתדר לו, וגם כי לא הצליח להסביר כמו שצריך, היום הוא יותר מתרגז וצועק.
עשיתי לו אבחון כי המורה חשבה שאולי זה קשב וריכוז, ובדק אותו פסיכיאטר, ששלל קשב וריכוז ואף שלל אספרגר ו PDD
מאחר שאין לי אבחון של מה הבעיה קשה לי מאוד לעזור לו, למרות שאני משוחחת איתו רבות, גם נרשמתי לרכיבה טיפולית(סוסים) בתקווה שזה יעזור, יש לך עצה בשבילי? אני לא ישנה בלילות באמת.

שלום רב,

יש לי בן בן 3 וחצי ושמתי לב בזמן האחרון כשהוא מחזיק כוס או טרופית בשלב כלשהוא כאילו הוא שוכח את קיומה ומטה אותה לצד ואז ברוב הפעמים זה נשפך.
עוד דבר ששמתי לב אליו הוא כשהוא צופה ומרותק לטלויזיה כשאני קוראת לו הוא אינו מקשיב לי,ניסיתי את מבחן השוקולד ושמתי לב שלרוב הוא עונה לי אך לא תמיד
האם זה מרמז על בעיות קשב וריכוז.

בתודה מראש
זיוה

שלום, בני כמעט בן 7, ילד רגיל, היום בארוחת ערב פתאום אמר לי : חשבתי היום שאני רוצה להרוג אותך ואת אבא וכדי לגור עם אלון ( חבר שלו). כאשר הוא ראה את הבעת פנים שלי ( באמת שלא ציפית לזה) הוא אמר שזה רק מחשבה והוא לא יעשה את זה. אחך כך גם אוסיף שחשב גם להרוג אנשים אחרים.אני שאלתי למה הוא רוצה את זה .הוא ענה שהוא לא יודע וזה סתם מחשבה שעברה והוא לעולם לא יעשה את זה. דבר אחד שמצאתי לנכון להגיד שהוא עלול לשבת בכלא. ואני לא מבינה מאיפה זה בא ואיך להגיב. האם יש צורך בפגישה עם מומחה? תודה.

שלום , שמי אור ואני מדריך קפוארה. יש לי קבוצת ילדים בגן בגילאי 4-6 , בקבוצה ישנו ילד בן 5 אשר מפריע למהלך השיעור בצעקות , דיבורים , חוצפה וחוסר השתתפות בשיעור
הוא לפעמים מושך בחולצה שלי , מסתובב בחדר גם אחרי שביקשתי מכולם לשבת , ניסיתי לשוחח איתו מספר פעמים ואפילו ערבתי את אימו בנושא , הילד הבטיח שהוא יתנהג יותר טוב ואפילו ניסיתי שיטות של לתת יחס לדברים חיוביים שהוא עושה אך מעטים הפעמים האלה , הוא סוחף אחריו עוד כמה ילדים שהם ילדים טובים כשהוא לא נמצא. לפי דבריי אימו הילד לא מתנהג כך בבית או בגן. רציתי לדעת מה אני יכול לעשות. תודה

סמדר יקרה,
בת זוגתי ואני נפרדנו לפני כשנה. יש לנו ילד בן שנתיים ואנו חיים בנפרד כרגע.
תקופת הפרידה היתה בחלקים: תחילה עזבתי את הבית למשך חצי שנה. חזרנו לחיות יחד ולאחר מכן שוב נפרדנו ואני לא חי בבית כבר חצי שנה. ההסדרים לגבי הילד היו קבועים, תקינים וכל צד נתן את כולו לילד אך יצא מצב שהיית בבית, עזבתי, חזרתי, עזבתי..
הילד מתנהג טוב למרות כל המהמורות שעבר והיחסים עם האם טובים ואפילו מדברים על חזרה לזוגיות משותפת.
אחת הבעיות העולות מחזרה לחיות יחד היא שאנו חוששים מאוד כיצד ישפיע על הילד ומידה ונחזור כיצד לחשוף אותו לשובי הביתה?
האם בהדרגה לחשוף את הילד לנוכחותנו המשותפת? האם לחזור לכל הימים כולל שינה?
האם יש הבדל בין חשיפה באירועים, בקרים, ערבים?

תודה,
הורים חוששים.

שלום,
בתי בת ה-9 החלה לאחרונה לסבול מחרדות שמתבטאות בקושי בהרדמות עד כדי כאבי בטן ולפעמים רצון להקיא .וכמו כן, מבקשת שאנחנו ההורים לא נצא בערב למקומות מרוחקים כדי שנוכל לחזור אם היא לא תרגיש טוב .יש לציין אחרי שהיא נרדמת(אחרי שאני יושבת לידה) היא כבר ישנה כל הלילה.
בשבוע הבא אני ובעלי צריכים לנסוע לחו"ל והילדה בלחץ נוראי ומבקשת ממני כל הזמן לא לנסוע.
האם יש לכן עצות מה לומר לומר לה כדי לנסות להרגיע אותה. האם כדאי לוותר הפעם על הנסיעה (זה אפשרי) עד שנתחיל בטיפול שיעזור לה להתמודד עם הפחדים? היא אומרת שהיא פוחדת שמשהו יקרה לנו ובמיוחד שזה קשור בטיסה כי יש לה גם פחד נוראי מטיסות.
אודה על תשובתכם המהירה,
תודה אורנה

בני מזה כמה שנים מתעסק בסוגיית המוות חשבתי שזה יעבור לבד אבל עד כה זה לא עבר. זה התחיל כשדיברו בגן על גלעד שליט.הוא אומר "אני לא רוצה למות" כשאמרתי לו שאין לו מה לחשוש מתים רק אחרי גיל 100 (כדי להוריד את מפלס החרדה) הוא אמר אז חבל שאני בכור אני אמות לפני אחותי. הוא גם ביקש שהבטיח לו שהוא לא יהיה חייל שנלחם. ושואל הרבה שאלות מה קורה שמתים.... אני לא כל כך יודעת מה לענות לו. לעיתים הוא יכול לבכות מהמחשבה על מוות.האם זה בגבול הנורמה?

שלום,
איך מסבירים לילד בן 7 שאביו נהג שלשלום בתאונת דרכים. מחר מתקיימת לוויה וילד שואל כלך מספר דקוך עך אביו ולאף אחד אין עומץ להסביר לו דבר. מה הדהר הנכון לעשות??? (במשפחה ילד נוסף בן שנה וחצי)

שלום רב,
אשמח לייעוץ מקצועי, יש לי ילדה בת שנה ושולשה חודשים וכעת אני בחודש שמיני בתקופה האחרונה אני מאוד חרדה מהאחר והפעוטה שלי הפכה להיות בכיינית ברמות קשות כל דבר היא בוכה בבית ומתחילה לצעוק ולכעוס עלינו היא לא מוכנה להתקלח ודורשת כל הזמן תשומת לב היא באה כל הזמן שנרים אותה על הידיים ואם אנחנו לא מרימים היא בוכה חזק היא פשוט מקשה עלינו בלילות היא כמעט ולא ישנה היא כל הזמן מסתובבת במיטה ונעמדת במיטה שלה בוכה בהיסטריה עד שאנחנו לוקחים אותה למיטה שלנו וגם שם היא זזה בלי הפסקה אבל בסוף נרדמת אני מאוד חוששת לילדה אני לא יודעת איך להתנהג איתה אם אני כועסת היא בוכה ממש ואם אני מיתעלמת אז היא הופכת כל דבר ולא נעצרת מה אני אעשה בע"ה בעוד חודש וחצי שתגיע לעולם אחותה איך אני צריכה להתנהג איתה עכשיו? אני פשוט חרדה מהכל. גם מההתנהגות העכשווית שלה וגם מהעתיד לבוא.
האם אני צריכה ללכת לייעוץ כדי לדעת איך להתנהג איתה? אם כן לאן אני פונה?
אשמח לתגובה מקצועית.

תודה ויום טוב,
לימור

ביתי בת שנה ושמונה ילדה פקחית ונבונה אך עדין כמעט לא מדברת במעון בו היא שוהה מתלוננים שהיא מכה ילדים ולפעמים נושכת ולכן מענישים אותה ומעבירים אותה לקבוצה אחרת כשהיא מכה ואחרי כמה זמן מחזירים אותה שאלתי האם היא בוכה כשמעבירים אותה הם ענו לי שלא וזה נראה כאילו לא מזיז לה וזה נראה לי מוזר כיון שהיא ילדה רגישה מאוד צמודה אלי ובוכה בקלות לי מאוד כואב שמענישים אותה אני שואלת האם זה נכון להעניש אותה בלהעבייר אותה קבוצה אני בטוחה שהיא נפגעת מאוד האם יש דרך אחרת למנוע ממנה להכות או לנשוך? יש לצין שזה נודע לי כיון שהילדה התחילה לבכות בבוקר כשלוקחים אותה למעון ופשוט בררתי עם הצות מה קןרה שם?! דבר שני ילדתי לפני חודשיים וחצי האם יכול להיות שיש קשר? איך להגיב? איך לעזור לה? אגב בבית ובסביבה אני לא רואה את התופעות הנ"ל ויש לה אחות בת 3וחצי שהיא משחקת איתה מאוד יפה????? מה עושים????תודה

שלום רב,
לבני בן ה-6 וחצי יש התפרצויות זעם ההמתבטאות בזריקת חפצים מכל הבא ליד ואף אלימות כלפיי. התרחשויות אלו מתרחשות כשמבקשים ממנו להכין שיעורים או לסדר את החדר לאחר שיצר בלאגן. כשהוא מתפרץ הוא זורק כסאות, ושולחן, הוא לוקח ספרים ומשליכם על הרצפה. אני חשה שאינני יודעת כיצד להתמודד. בני עלה לכתה א, לאחר המלצה מהגננת ומהיועצת להשאירו שנה נוספת בנוסף לפני כשבעה חודשים נולדה לנו בת נוספת הוא מאוד אוהב את התינוקת ומחבק ומנשק אותה בכל הזדמנות. מה שמוזר הוא שבבית הספר הוא שקט , מבחינה חברתית לא ידוע לי על בעיות מסוימות, אף כששאלתי את המורה נראה שאין לו בעיות חברתיות חבריו עלו עמו לכתה א' , עם זאת נאמר לי מהמורה שהוא מתקשה בלימודים, שהוא אטי והוא לא מצליח לעקוב בכתה, הוא מקשיב למה שנאמר בבית הספר והוא יודע למסור לי אינפורמציה על מה קרה ומה התרחש. בכל זאת אינני מבינה את התפרצויות הזעם הללו והפרעות ההתנהגות שמתרחשות בבית ברצוני לציין כי גם בעת ארוחות צהריים בבית או בערב הוא קם כל שנייה ואינו מסוגל לשבת בלי לקום , האם יתכן כי יש לו בעיות של קשב וריכוז? ידוע לי כי לבתי יש ברצוני לציין כי הוא עבר גם איבחון וגם באיבחון נאמר כי עדיף להשאירו בגן, סירבתי מאחר ורציתי שיהיה כמו כולם ושיעלה עם חבריו. . האם ייתכן כי כל זה קשור להתפרצויות זעם? בזמן האחרון ההתפרצויות זעם מתרחשות לעיתים קרובות יותר . כמעט כל יום יש איזושהי התפרצות. למרות שדיברנו ואמרנו כי בבית לא מקללים ולא מרביצים ולא משליכים חפצים ואם עצבניים אז במקום להרביץ ולהשליך חפצים להרביץ למשהו דומם. באיבחון שבוצע לא נאמר כי יש חשד לקשב וריכוז. האם ייתכן כי בעיה זו מתרחשת לאחר מכן? אשמח אם יוכלו לעזור לי, לייעץ לי או אף להמליץ על פסיכולוגית שתוכל לטפל בו.