פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי,
הבן שלי בן 10 חודשים, ךפני כשבוע הוא היה חולה עם חום , שיעול ונזלת, היום זה כבר עבר חוץ מנזלת קלה,
אך הוא ב4 ימים אחרונים הוא בוכה המון , אני מנסה הכול , להאכיל , לקלח לשחק ואף להרדימו בעגלה , דבר שלא עשיתי איתו עד היום, הוא בד"כ היה נרדם לבד ואוכל בשעות קבועות.
אני כבר עייפה ואין לי כבר סבלנות כלפיו, לצערי אני מודה בזה שאין לי כבר סבלנות,
אני אחות מוסמכת במקצועי ואני עובדת עם אוכלוסיה עם פיגור שכלי, ובימים האלה אני מגיעה לעבודה בלי כוחות.
לקחתי את הילד לרופא והם אומרים שזה כלום
מה אני עושה ?????????

שלום,
בני בן שנה ו 10 חודשים. סבל כבר מגיל חצי שנה בערך מצואה קשה ובעקבות כך מפיסורה. היינו בבדיקה רפואית ושללנו סיבה תזונתית, השתמשנו בפגלקס בהמלצת הרופא ואכן חל שינוי משמעותי בעקבות כך. לפני כחצי שנה בערך הפסקנו לתת פגלקס באופן קבוע אלא רק במידת הצורך. כיום המצב בהרבה יותר טוב, נראה כי הפיסורה עברה מאחר והוא אינו בוכה כאשר עושה קקי, אבל הרבה פעמים הוא אומר שיש לו קקי , ולא עושה. רואים שהוא מתחמק , ומנסה להחזיק את הקקי שלא ייצא. אני משערת שאולי בעקבות הפחד שנוצר אצלו מהכאב שסבל ממנו בעבר (חסר שקט ומתבכיין לפני עשיית הקקי, אבל לא בזמן המאמץ). לא ברור לנו מה עורר את העצירות מלכתחילה והאם יש כאן חלק רגשי שקשור להתנהלות שלנו כהורים מולו? כיום המצב מאוד מתסכל, כי גם אחרי לא מעט פעמים שעשה קקי ללא כאב, עדיין קיים פחד והימנעות. לפעמים נראה כי הוא מגיב כך במצבי סטרס או שינוי כלשהו.
מה ניתן לעשות כדי להתגבר על התנהגות זו? לאיזה איש מקצוע מומלץ לפנות במידת הצורך?

תודה.

למנהלי פורום שלום רב
ילד שלי בן 6 והוא כל פעם מפתיע אותי עם התנהלגויות שונות שלא נראות לי הגיוניות.
למשל : אתמול היינו בארוכת ערב אלצ משפחה במהלך משחק עם ילדה בת 7 הוא ניסה לשכנע אותה להכנס איתו למיטה, אחרי סירובה אמר שאם היא לא רוצה לשכב איתו זה אומר שהיא לא אוהבת אותו והם לא דיברו כל הערב ולא רצו לשבת באותו שולחן. גם בגן גננות מספרות שיש ילדה שהוא כל הזמ מתחבק ומתנשק איתה בפה... האם זה טבעי? כי לי נראה שהוא עובר את כל הגבולות המותר.
כמו כן הילד כל הזמן מסרב לאכול אוכל שמציאים לו ואחר כך גונב שוקולדים ועוגיות למרות שאנחנו מחביעים אותם במקומות קשים להגישה כגון מעל המקרר, או בארון שבלי כיסא גם אני לא מגיעה לשם...חשוב לי לציין שהוא מודע לזה שאסור לגנוב, וגם שאסור לו הרבה ממתקים כי אביו חולה סכרנ נעורים ואנו מונעים ממנו ככל הניתם אכילת ממתקים...
אני פשוט לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת איך להתמודד עם הילד.
בבקשה תעזרו לי
תודה מראש איילת

שלום
יש לי בת יחידה בת שנתיים לאחרונה החל אצלה שינוי בהתנהגות זה התחיל כשהיא מתחחילה לבכות היא עוצרת את הנשימה ומכחילה ואם היא מקבלת מכה אז היא עולה שלב ועוצרת נשימה ומאבדת הכרה(סיטואציה קשה מאוד) שאלתי לגבי זה ואמרו לי שזה מוכר וכול פעם שהיא עוצרת נשימה לצבוט אותה ולשפוך עליה מים(זה לא עוזר) עכשיו היא הוסיפה להתנהגות דבר נוסף כולפעם שהיא בוכה היא מתחילה להשתעל ולאקיה מספר פעמים(היא מקיאה מספר פעמים ביום)
אנחנו לא יודעים מה לעשות הילדה מקבלת מאיתנו ומכול המשפחה תשומת לב מלאה
אנחנו כבר אובדים עצות
תוכלו לייעץ לנו

הבת שלנו בת שנה ו11 חודשים
ההתפתחות שלה לפי הספרים איטית וגם בהשוואה לילדים אחרים. הלכה לבד בגיל שנה וחודשיים, שן ראשונה צמחה לה בגיל שנה.רק עכשיו התחילה לומר כמה מילים. היא לא חוזרת אחרנו שאומרים לה תגידי אבא היא אומרת רק כמתחשק לה וזה לעיתים רחוקות מאוד. התקשורת איתה זה סביב הצבעות אם היא רוצה משהו היא מצביעה עליו ונוהמת
עשינו לה בדיקת שמיעה והכל תקין.יש לציין שהיא כן מחקה תנועות אם אני מרימה ידיים אז גם היא מרימה הלילות איתה זוועתיים היא מתעוררת כל שעתיים ויכולה לצרוח שעתיים ללא הפסקה. הגננות בגן טוענות שהיא ילדותית לא רגועה ויש לה התקפות זעם מאחר והיא לא רגועה מוציאים אותה בשעת ריכוז החוצה כדי שתפרוק עצבים. להתקפי זעם שלה אנחנו שמים לב גם בבית אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה או כועסת על מישהו היא צורחת ורועדת כמו ויברטור (לעיתים רחוקות היא יכולה להרביץ ולנשוך)
אין לה תחושת סכנה היא לא מקשיבה לנו.
עוד דבר שממש מטריד אותי כשאנחנו הולכים לגן משחקים או לראות פרחים היא יכולה לשבת על הבוץ והחול ולאכול אותו כאילו זה הדבר הכי טעים שאכלה היא נהנית מהמרקם כולל אבנים. חשבתי לתת לה לאכול חול וכשהיא תבין שזה לא טעים היא תזרוק אבל היא אוכלת עוד.
אנחנו רוצים לקבל עזרה כי אנחנו מותשים ודואגים לילדה אתם חושבים שפסיכולוג מוקדם מדי ייתכן ואנחנו עושים משהו לא נכון כך שהפסיכולוג יהיה בשבילנו או איזה עזרה תתאים לנו

שלום, יש לי בן בן 4.5 ובת בת כשנה. בני ילד מקסים וחברותי, ילד עדין וסובלני בדרך כלל אך עם אחותו הקטנה הוא ממש לא עדין. מאוד ברור לנו שהוא מקנא בה. הוא בא לנשק אותה ומועך אותה, נושך אותה. ואנחנו מאוד מתוסכלים מכך. נמאס לנו להעיר לו והרבה מהמגע שלו איתה מסתיים בכך שאני נאלצים להעיר לו. זה גם ברור שהוא עושה את ההתנהגויות האלה בעיקר בנוכחותינו.
לאחרונה אנו מנסים לתת להם זמן לבד ולהשתדל לא להתערב. בגדול זה נראה ככיוון טוב אך גם אז הוא יכול לכסות אותה בשמיכה (בונה לה אוהל) ולהתיישב עליה או כל מיני דברים שממש מפחידים אותנו. קשה ואף מפחיד להתעלם ומצד שני לא ברור לנו איך לעשות שיהיה טוב ביניהם ושיסבול פחות.
הוא אומר באופן ברור שהוא גם רוצה להיות תינוק, שהוא רוצה לינוק.
אנחנו משתדלים מאוד לחזק אותו, לתת לו תפקידים והוא אכן מתפתח בהרבה כיוונים אך הכיוון הזה נשאר קשה ומתסכל אותנו. זה התעצם בחופשת הפסח בה בילינו זמן רב ביחד כמשפחה. אשמח לשמוע עצה. תודה

שלום רב,
יש לי שלושה ילדים: בת 8, בן 4 ובת שנה ו-10 חודשים.
בתי בת ה-8 מפחדת להשאר לבד באחד מחדרי הבית (כאשר אנחנו נמצאים בחדר השני), אלא אם כן דעתה מוסחת על ידי טלוויזיה או מחשב או שאחד מאחיה הקטנים נמצא איתה. .בשבועות האחרונים היא אף החלה להתעורר בלילות ולבוא אלינו למיטה. לאחר שבוע שכזה הכנו יחד טבלה של 7 לילות רצופים בהם היא היתה צריכה לישון כל הלילה במיטה על מנת לקבל הפתעה, וזה אכן עבד. אבל עדיין היא פוחדת ללכת להתקלח בערב כשאנחנו בסלון לידה והיא כל הזמן רוצה להיות בנוכחותנו (אנחנו בסה"כ גרים בדירה של 3.5 חדרים). מצד אחד אנחנו רוצים להתייחס אליה כבוגרת יותר ולתת תה ללכת לישון יותר מאוחר מאחיה, מצד שני קשה כשעדיין צריך להיות איתה במקלחת ואי אפשר להשאיר אותה בסלון לבד לרגע להתייחס אליה כבוגרת. אני מאד משתדלת לא לכעוס עליה, אבל לעתים זה פשוט משגע! האם זו התנהגות נורמלית? מה עושים עם ההתעוררויות בלילה? איך צריך להגיב כשהיא מתנהגת כך (הולכת אחרינו לכל מקום בבית כדי להיות בנוכחותנו)?
יש לציין שדפוס ההתנהגות הזה גובר בשעות הערב, אך קיים במידה פחותה יותר גם במשך היום.
תודה מראש.

שלום רב. בתי (בת כמעט ארבע) החלה לאחרונה להביע התעניינות רבה בהבדלים שבינו לבינה . במהלך החודש האחרון "תפסתי אותה" בשלושה מקרים שונים נסגרת בחדרה עם חבר טוב שגדול ממנה בשנה, כשהם מראים אחד לשני את האיברים המוצנעים ואף "בוחנים" אותם בריפרוף (הכל בהסכמה ובחיבה הדדית). כיוון שאני בוגרת תואר ראשון בפסיכו', ולא ראיתי שום התנהגות חריגה, מעבר לשיחה בה הסברתי לבתי את חשיבות השמירה על רצונותיה ואבריה הפרטיים, לא התרגשתי מהנושא יתר על המידה.
השבת שהינו אצל הוריי, ובתי לקחה את בן דודה למשחק מחבואים מחוץ לבית, בו (לראשונה איתו) שיחקו בלהכיר את הגוף אחד של השני. מעבר לתדירות של המשחק (פעם שלישית תוך פחות מחודש), הפעם אחייני (לא יודעת ביוזמת מי) במהלך המשחק עשה עליה פיפי וכל בגדיה נרטבו. שניהם לא ייחסו למאורע חשיבות מיוחדת ואף המשיכו לשחק בנעימים עד שבני הדודים הבוגרים יותר "גילו אותם". אחי כעס עד מאוד על בנו ואני הייתי בהלם מוחלט. האם זה טבעי כחלק ממשחקי "היכרות השוני בין המינים"? האם זה לא מוגזם או מעיד על משהו מעבר לסקרנות בריאה? בתי טוענת שהיא ראתה את זה אצל ילד מהגן. אני כעסתי מאוד ושוחחתי איתה ארוכות בנושא, ואף חקרתי אותה לגבי מה בדיוק נעשה ב"משחק המחבואים" (לכינויה). בעלי, למורת רוחי, בחר בשיטה של ענישה קשוחה, מה שהפחיד ודיכא אותה נורא, וגרם לה להישבע שיותר לא תראה לאף אחד את אבריה המוצנעים. א. אנא התייחסו למקרה עצמו. האם הוא חריג? ואם כן, מה עלי לעשות? ב. אני מקווה שהתגובה הקשוחה של בעלי לא תעשה נזק בלתי הפיך בהסתכלות של הילדה לגבי חקירה טבעית ומיניות, שאחרי הכל הם טבעיים ואף יהוו חלק חשוב בחייה העתידיים, ואם כן, מה עליי לעשות על מנת למזער את נזקי תגובתו? (איתו לא ניתן לדבר). אנא עזרתכם הדחופה. תודה.

בני בן 8 בכל משחק שיש בו ניצחון . ברגע שיראה שהוא לא בדרך לניצחון הוא יכעס ויהיה מצוברח... כיצד מסבירים שהמשחק עצמו הוא מהנה... ?

ביתי בת שנתיים ו-7 חודשים,בגיל שנתיים גמלנו אותה מפיפי ולאחר מס' חודשים מקקי,לפני חודשיים הילדה הפסיקה לעשות קקי בשירותים וכרגע עושה רק בתנאי ששמים לה חיתול, גם זה לאחר שהיא מתאפקת ודופקת את הבירכיים בריצפה בצורה מפחידה,הדבר מלווה בבכי וצעקות עד שהיא מצליחה לעשות,אני רוצה לציין שגם בקקי רך הדבר חוזר על עצמו,אנחנו לא יודעים מה לעשות עיזרו לנו בבקשה

איך מסבירים / מטפלים בילד בן 8 שפוחד מחושך , לא רק שהולכים לישון בלילה ..למשל ללכת לחדר לבד שאין אף אחד למרות שיש אור ..הוא רוצה ליווי
מה עושים ?

בן שנתיים ו9 חודשים, לפני חודש נולדה לו אחות, ויש לו אח בכור בן 6. מאז הלידה החל להכניס בקביעות שרוול לפה, חולצה ואפילו את קצה הגרב. זה קורה בעיקר כתגובה לעלבון. יש לציין שמבחינה התנהגותית בתחילה היה במשבר מהלידה (התקפי זעם והתעוררות בלילה עד 3-4 פעמים), אבל זה חלף לפני כשבוע והיום הוא מאושר ועליז כל היממה. רק תופעת הלעיסה לא חלפה.
באופן כללי, הוא ישן עם מוצץ רק בלילה (אינו ישן צהריים), אחרי שהיה שם מוצץ הרבה בבית מהלך היום, וגמלנו אותו בקלות ממוצץ ביום כחודש וחצי לפני הלידה. ממוצץ מחוץ לבית, נגמל כבר בגיל שנה וחצי.
ברור לנו שזה ביטוי לקושי שהוא חווה, למרות שהוא מקבל המון תשומת לב, וגם אבא בבית רוב היום. כשאנו מעירים לו הוא מפסיק ללעוס את השרוול, ולא עושה מזה עניין. שאלתנו האם בכלל להעיר לו או להבליג כי הוא זקוק לזה? אנו מפחדים שזה יהפוך להרגל קבוע.

שלום רב,

ביתי הבכורה בת 8 וחצי. לפני כשנה התחילו להופיע אצלה טיקים באזור האף והפה. היא עושה אותם בלי מודע ולא שולטת עליהם. בתחילה זה היה לעיתים רחוקות אך כעת זה ממש מפריע לה היות והתדירות עלתה והתחילו להעיר לה ולשאול אותה בנושא. היא אומרת לנו שאין לה שליטה על זה ואני בטוחה שתגובות הסביבה מפריעות לה.
לאחר התייעצות עם פסיכולוגית ילדים (3 מפגשים איתנו ההורים + 2 מפגשים עם הילדה), בהם היא התרשמה כי הילדה חכמה, נעימה, יצירתית, חברותית וכו' אך לא מצאה סיבה לכך - היא יעצה לנו לא להעיר לה על הטיקים ולתת להם לחלוף מעצמם. בינתיים התדירות רק עולה ועולה ולא ניתן למנוע את תגובות הסביבה אשר משפיעות על הילדה, זה מפריע וכואב גם לנו ההורים ולא הייתי רוצה שיהיו לה משקעים או שיפגע הבטחון שלה.
איך ניתן לעזור לה? האם שיטת ההתעלמות היא אכן הדבר לסוגייה זו?

תודה וחג שמח,
הורים מודאגים

שלום
חברה שלי מזה כשנה מתנהגת בילדותיות כלומר אינפטיליות. מדובר בבחורה בת 25 ללא חברים המשחקת בבובות. מבחינה מנטלית מפותחת כילדה בת 13.
כדוגמא תחביב אהוב עליה הוא לשחק בבובות ולאסוף אותם, למרות גילה.
היא רגישה מאוד ואינה מקבלת שום שינוי אלא מסתגרת ובוכה, נמנעת מלצאת ללא מלווה (אני או אמה)

שאלתי האם ניתן לעשות משהו בנידון במקרה שילדה/אישה זו אינה אפילו מסוגלת לעבוד בעבודה רצינית (עובדת כ3 שעות ביום). היא כבר עברה טיפול שלא עזר לה כטענתה.

תודה לעוזרות

שלום,

בני בספטמבר יתחיל ללכת לגן והוא יהיה בן שנתיים וארבעה חודשים. שאלתי היא האם אני אמורה לעדכן את הגננת שנולד פג ? כיום הוא ככול הילדים ולא נראה עליו שנולד קטן.

תודה