פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני הוא בן שנתים ותשעה חודשים, מאז שהוא נולד הוא אוהב לישון עם חיתול ומוצץ, לפני מספר חודשים אני שמתי לב שעד שהוא נרדם הוא אוהב לקחת את החיתול שלו ולשים אותו בין הרגלים שהוא שוכב כמובן על הבטן ומרים את הרגלים,כמו ליצור חיכוך עם החיתול, אני רוצה לציין שהוא עדיין עם חיתולים ולא עם תחתונים. רציתי לדעת האם זה נורמלי, האם זה סתם דרך שלו להירדם או שזה משהו שצריך לשים לב אלין כבר עכשיו ולנסות לגרום לו להימנע מלעשות את זה.
ושאלה נוספת האם יש כבר צורך לגמול אותו מחיתול, יש מצב שאחרי שאגמול אותו מחיתול אולי הוא יקח משהו אחר ויתחכך בו וכמובן אז הוא יהיה כבר עם תחתונים.
אשמח לשמוע את דעתכם, יכול להיות שאני סתם דואגת והוא עוד קטן וזה ישתנה.

תודה

שלום ביתי בת ה-6.5, בת שניה בין ארבע אחים, מדברת עם דחיפות.

הדחיפות הן לא כדי להכאיב אלא כדי להסב תשומת לב (לדעתי)

העניין הוא שזה לא נעים למי שהיא דוחפת אותו.

היא גם כדי להנות את תשומת לב של הילד יכולה למשוך אותו כאילו הוא בובה.

נכחתי במקרה אחד בגן שבו היא רצתה להפגין יחס לילד אחר וחיבקה אותו מהגב. הילד התנגד והזיז את ידיו והיא נפגעה בעינה. היא בכתה כל כך ונעלבה שהייתי צריכה להרגיעה במשך כמה דקות. אני מעירה לה ילדים הם לא חפצים ושאפשר לדבר בלי ידים אבל שניה אחרי שאני אומרת לה את זה היא חוזרת לסורה.

ממה זה נובע וכיצד אפשר למנוע/למתן את הנגיעות/דחיפות האלו



תודה מראש

מיכל

בוקר טוב,
אני אמא לילד מדהים בן 4 ותינוקת קטנה בת 10 חודשים
בני בן ה-4 ילד חכם ונבון, הוא מבין הכל, שואל שאלות ענייניות, מבריק במשפטים וממש מתנהג כבוגר לגילו
ישנה בעיה אחת שמפריעה לנו ואני יודעת שגם לו, הוא עדיין עושה קקי בטיטול מהיום בעצם שהוא התחיל גמילה מפיפי... הוא לא מוכן לעשות בשירותים, הוא מודע לעניין שזה לא בסדר שהוא עושה בטיטול ושהוא צריך לעשות בשירותים אבל הוא טוען שהוא מפחד מהאסלה, מפחד ליפול לתוכה, הסברנו לו שאמא ואבא איתו ושהישבנון שומר עליו אבל הוא טוען שלא יוצא לו ושהוא עדיין מפחד..
מה עושים? איך מנסים להעלים את הפחד??? היינו אצל יועצת ולא עזר דבר!!!

שלום,
בת 42 3 ילדים (22,16 ו3 ושלושה חודשים) עדיין לא נגמל מהטיטול מתפנק יתר על המידה "פחדן" ברמות מתעורר פתאום בימים האחרונים ובודק אם כולם בבית חוזר למיטה שלו ( ישן עם אחותו ונרגע) -הוא מתוק מאד וחוזר לישון .
הוא חמוד חייכן מתוק ואנחנו אוהבים אותו מאוד אבל משום מה הוא לא מוכן להתבגר
יש לו שיער ארוך (קוקו) עדיין לא סיפרנו אותו.
והטריגר של המייל הזה - הוא פשוט אלוף בלא לאכול.
לא אוכל מה שמציעים מה שאוכלים כולם ומתי שאוכלים.
קצת מדאיג אותי (למרות שגם אני בתור אמא שלו עשיתי הרבה בעיות באוכל כמעט לא אכלתי ) 1. האם לקנות לו ויטמינים מתאימים. 2. האם להתחיל סידרת חינוך באוכל.
שיחייב את כולנו. 3. האם זה יעבור??? 4. האם לספר אותו מייד והוא ייתבגר או ישתנה
5. האם הוא שולט עלינו 6. הוא מדאיג אותי. 7 אני מפחדת עליו לעיתים קרובות.

שלום רב
חמותי שומרת על ילדינו (בני שנתיים ןחמש) בערך פעם בשבוע למשך מספר שעות.אחת מהפעילויות החביבות עליה היא לקחת אותם לסיבוב חנויות בקניון.אני מוצא שזוהי אינה פעילות מותאמת לילדים, ובתדירות שכזו אפילו מזיקה שכן הם לומדים שקניות וחנויות זה סוג של בילוי (מנוגד לתפיסתי)
אשתי חולקת עליי וטוענת שכל עוד אנחנו מקנים את עיקר הערכים, פעם בשבוע בקניון לא ישנו כלום.
מה דעתכם?

שלום..
רציתי לשאול יותר לגבי ההגדרה של ההיפו סנסטיב..
מה המאפיינים שניתן לזהות איתם ילד או נער שסובל מזה,והאם זה קשור בחרדות?
תודה רבה ושבוע טוב.

שלום,
בני בן ה 4.5 נמצא בגן טרום חובה. אציין כי מדובר בילד רגיש, חם ונבון מאוד. בסביבתו הטיבעית , בקרב המשפחה הקרובה , אחים, דודים , הוא מרגיש מאוד בנוח ובטוח בעצמו. מדבר, משתף. הוא לא ילד דברן מאוד, אבל עם מי שהוא מרגיש בטחון - אין לו בעיה.
הוא לא אוהב לישון אצל חברים או משפחה, ולא אוהב בכלל לצייר או לצבוע. בגן הילדים הוא מאוד אהוד אך הוא שקט בצורה יוצאת דופן. הילדים מנסים כל הזמן להתקרב אליו ולשחק איתו והוא אכםן מגיב אליהם אך לא בדיבור אלא פשוט בהליכה אחריהם ומשחק שקט. עפ"י הגננת, היא לא מזהה בעיה חברתית בכלל. אךהוא לא יוזם מפגשים ולא מדבר ממש בכל סביבת הגן, כולל עם הגננת והסייעת. כששואלים אותו שאלה - הוא מהנהן או מצביע. לא מדבר בשעת המפגש בגן ובשעות שיש יצירה הוא לא מתעניין ולא ממש מגיב להוראות הגננת.
היא טענה כי היא לא ממליצה על ייעוץ, אבל אני , כאשת חינוך וכאמא שלא תופסת את הגננת הנ"ל כאשת חינוך (שפה דלה, חוסר יכולת ורצון להתקרב לילד ב"אחד על אחד", העובדה שבמהלך כל השנה היא אומרת שהילד נפלא, מקסים ופעיל ורק ביום ההורים הראשון שערכה השבוע , דקה וחצי לפני פסח !! היא מדווחת על מצבו האמיתי בגן , במקום להעיר את תשומת ליבנו לעניין בחודשי השנה הראשונים ) חשבתי לפנות ולקבל ייעוץ מקצועי.
רציתי לדעת מה דעתכן המקצועית בנושא.
ואם ייעוץ- כיצד עושים זאת?
איך אני משדלת את הילד לצייר , ברור לי שיש לו בעיה גרפו-מוטורית. הוא לא מעוניין להחזיק עט, עיפרון או צבע, אך מצד שני אוהב מאוד ספורט, כדורגל, טניס, כדורסל וכו'. מאוד מאוד פעיל מבחינה ספורטיבית.

תודה וסליחה על אורך הפנייה,
יעל

שלום רב, הבת שלי בת 3 ובזמן האחרון היא עושה מעשה מאוד מוזר ודי מדאיג: כשאני שמה אותה לישון בערב במיטה והיא לא נרדמת מיד, אני מוצאת אותה לאחר מכן כשהיא כבר ישנה בלי מכנסיים ובלי תחתונים, זה קרה כבר 3 פעמים.בבוקר כשאני מנסה לדבר איתה ולשאול אותה למה היא עושה את זה היא נעלבת מזיזה את הראש הצידה ולעיתים גם מייללת ולא ממש משתפת פעולה במילים. אני לא יודעת אם אני צריכה לדאוג, אני מתחילה לחשוב אולי מישהו עשה לה משהו. אני לא יודעת אם המקרה הזה קשור אבל לא ציינתי את העובדה שאנחנו חיים בחו"ל מזה כשנתיים, ביום ראשון האחרון כששיחקנו בעלי אני והבת שלי בחוץ פתאום היא נעלמה, לאחר כמה דקות ספורות בעלי הלך לחפש אותה ומצא אותה בחדר של העובד שלנו כשהיא שוכבת על המטה שלו ורואה איתו סרט ב DVD. שוב, אני לא יודעת אם לייחס לזה חשיבות כמובן מאותו הרגע העובד שלנו קיבל איסור מוחלט להכניס אותה שוב לחדרו. אני ממש מוטרדת וחסרת מנוחה. אשמח לתשובה, תודה רבה.

שלום רב ,
בני בן שנתיים ועשרה חודשים מפותח מבחינה קוגנטיבית משחק משחקי תפקידים מבין הכל ומדבר בשתי שפות.
ניסינו לגמול אותו וללא הצלחה - בלילה הוא ישן עם טיטול והטיטול שלו רטוב בבוקר, בצהרים בפעוטון הוא גם ישן עם טיטול וקם עם טיטול רטוב
במשך היום הוא עם תחתונים מחקה עד לדקה ה90 ואז צריך לרוץ איתו לשירותים - כשאנחנו שואלים אותו אם יש לו פיפי אומר שלא או שהוא לא רוצה ללכת לשירותים
לגבי קקי זה יותר מסובך נוצר מצב שהוא מתאפק כל היום עד שמגיעה הביתה ובערב כשאנחנו יוצאים מהחדר עושה בטיטול ואז אומר לנו שעשה ושנחליף לו או אם הוא צריך בבוקר אז לא יוצא מהחדר הכי חשוב לציין הוא אומר לנו לכו מפה שאף אחד לא יהיה לידו
אני רוצה להוסיף שלפני המקלחת הוא יושב על האסלה עושה פיפי וזהו הוא אינו מתאמץ לעשות קקי אלא ממשיך לשחק על האסלה
יצרתי קשר עם קליניקה ריפוי בעיסוק אך הם אמרו שהם לא מטפלים בבעיה מסוג זה.
אני יודעת שזה רגשי כי נפגשתי עם יועצת חינוכית בפעוטון אבל אני לא יודעת איך מתמודדים
בברכה
אירנה .
אני צר

שלום רב,
אני מרגישה שאני במעין מילכוד עם בתי בת ה-5.5. בכל בוקר אני מעירה את הבנות (עוד בת בת שנה ו-10)לאחר שהבגדים של שתיהן מוכנים על מנת להתחיל ולהתארגן. המשיכה וההימרחות של הגדולה מוציאים אותי מדעתי. היא מסוגלת לשבת 10 דק' ללא תזוזה, להסיר מכנסים ולשבת עוד 10 דק' וכך הלאה. כל מגוון הרגשות בצורות וברמות שונות יצאו ממני. ניסיתי להלבישה לשנת הלילה (בהסכמתה כמובן)בבגדי הגן. זה הלך יופי 3 ימים ולאחר מכן ביקשה לחזור לפיג'מה. היא מסוגלת להמרח זמן רב בבקשת עזרה.ביקשתי ממנה לבחור את הבגדים והיא לא רוצה "שיבחרו לי". אני שוב ושוב מסבירה לי שהיא יכולה ומסוגלת להתלבש לבד. ניסיתי להתעלם, הכוונה שאני מעירה אותה ואומרת לה שברגע שאני מוכנה אנחנו הולכים ואיך שהיא (עם פיג'מה, לא מסורקת וכו') היא הולכת לגן. מה שהיא תספיק תספיק. עכשיו ברור שהיא מתחילה את ההימרחות ואני לא עומדת בזה ומזכירה לה שוב ושוב את העניין. אין ספק שבסופו של דבר זה מוציא ממני אגרסיות וכעסים גדולים ואני כ"כ עייפה מזה. התנגשויות, חילוקי דעות וויכוחים בלי סוף. אני לא חושבת שהיא עושה את זה בכוונה, לפעמים יש לי תחושה שהיא לא שולטת ב"מעופפות" הזו ואני דורשת ממנה מהירות ויכולת זריזות שאין ביכולתה להשיג. לפעמים אני חושבת שזה לא מספיק חשוב לה ועל כן אין היא מתאמצת. אני חייבת לציין שגם באוכל זה ככה- היא יכולה להמרח, לשיר, דברים קטנים יכולים להסיח את דעתה, היא קמה ושוב חוזרת.יכול להיות שאני צריכה לקחת אותה לאבחון או שאלו דברים אופיינים לגיל זה שקופצים מדבר לדבר? ליד הטלוויזיה היא מסוגלת לשבת שעות. אני לא יודעת...מה עושים?

בני בן 3 ו-8 חודשים. לאחרונה הגננת ביקשה להפנות להתפתחות הילד , פניתי טרם נקבעה פגישה. הפניה בעיקר בגלל העובדה שהיא טוענת שהוא מאוד מופנם בקושי מדבר לא יוזם שיחות עם חברים והרבה שקוע בתוך עצמו ומראה סימני עייפות. יצוין כי בבית מדובר בילד נלהב שאוהב ללכת לגינה ולשחק במשחקים שונים מביע דעה ומדבר . כשהיה קטן היינו גרים אצל הסבא (אבא שלי) אלמן שהתחיל קשר עם גויה דבר שסביבו היו הרבה ריבים וכעסים. בני נכנס לראשונה למסגרת גן בגיל שנה ו4 חודשים וזה היה באמצעות הסבתא אני לא לקחתי אותו לגן והיתה לו הסתגלות מאוד קשה כי הייתי עסוקה בבעיות משפחתיות . נראה שכיום הוא סובל ממחסומים רגשיים מאוד מופנם קשה לו להתבטא בגן מה אני יכולה לעשות? אשמח לעיצה ולדעה האם יש קשר בין הדברים. יצוין כי עברנו לבית משלנו וכיום כבר מספטמבר בגן שהוא גן דתי בשכונה אוהב מאוד את החברים אבל יותר בגנה הציבורית שכונתית ויותר קשה בגן

שלום,
אני אמא לתאומים בני שנתיים ושלושה חודשים (נולדו בשבוע 29 שבועות), לאור הפגות אנחנו במעקב במכון להתפתחות הילד, אחד מהם נזקק לריפוי בעיסוק בעקבות התנהגות שמראה על קושי בדחיית סיפוקים לדוגמא: מאוד קשה לו לשחק לאורך זמן בקוביות, לאחר דקה או שתיים הוא זורק את כל הקוביות על הריצפה, דוגמא נוספת אם הוא יראה קן של נמלים הוא בכוונה יהרוס אותו, בנוסף הוא מאוד דורש לקבל את מה שהוא רוצה (לרוב אני לא מוותרת לו והוא נרגע יחסית מהר), הוא מרביץ לא מעט לאחיו התאום, נושך, ובד"כ רוצה את מה שיש לאחיו. אני חייבת לציין שהוא מאוד אוהב להקשיב לסיפורים, ומאוד מרוכז בהצגות.
לפני כחצי שנה היינו ב 5 מפגשים אצל מרפה בעיסוק במכון להתפתחות הילד ובסיום המפגש החמישי, המרפה החליטה שהוא אינו צריך להגיע לעוד מפגשים. לפני כחודשיים היינו במעקב אצל הרופא והוא החליט שאנחנו צריכים לחזור לריפוי בעיסוק (לאורך כל הבדיקה בני התנהג בצורה פרועה באופן קיצוני, רק פיזר צעצועים בחדר ולא הסכים לעשות שם דבר ממה שהרופא ביקש), מאז עדיין לא נקבע לי תור והוא רק נדחה ונדחה.
מאחר ואני לא רוצה לדחות את זה יותר מידי, שאלתי היא האם יש אפשרות לפנות למרפה בעיסוק באופן פרטי ולא דרך קופת חולים? האם יש אפשרות לקבל המלצה למישהו מאזור כ"ס-הוד השרון-רעננה? תודה רבה

אם יחידה לבת שנתיים וחודשיים. נמצאת במסגרת מעון מגיל 3 חודשים. כשהחלפנו גן עקב מעבר דירה בתחילת השנה (לפני חצי שנה). בבית (וגם עם סבתא וסבא וחלק מחברותי) היא ילדת חלום מקסימה, מלאת חיים מדברת, שרה רוקדת, סופרת, מציירת וכו'.
היא אוהבת חברה במיוחד ילדים ובגן היא משתתפת, משחקת רוקדת מציירת, מדביקה ושאר פעילויות, מופיעה במסיבות חנוכה וכו' היא יוצרת קשר עם הילדים, יושבת לידם, אוכלת איתם, מסתכלת בעיניים, צוחקת איתם והילדים גם הם אוהבים אותה, אך אינה מדברת כלל, המטפלות חשבו שפשוט אינה יודעת לדבר.
בגן השעשועים לפני כל דבר שהיא עושה מבקשת רשות (כל פעם שרוצה לעלות למגלשה...) ואם כבר מדברת אז מעט מאד ובקול חלש. לעיתים אם יש הרבה ילדים וצעקות (ג'מבורי ) היא עומדת בתוך המתקן אך לא משחקת ומתערבבת (למרות שנראה שהיא רוצה) ותמיד אומרים לי איזו מתוקה כזו עדינה וביישנית.
גם עם האחיינים שלי משתוללת, משחקת (בצק, פאזלים..) מתגלגלת איתם על הרצפה צחוקים עד לב שמיים אבל ללא מילים כמעט.
נלחצת כשבאים אנשים הביתה (טכנאי, שרברב וכו') קופצת עלי ועוצמת עיניים, אחרי כמה דקות נפתחת ומחייכת ואפילו אומרת להם ביי כשהם הולכים.
יש גם עניין עם רעש לעיתים נבהלת כשהכלבים נובחים, תמיד "שמה לב" לכל מטוס ואופנוע גרירת רהיטים לא משנה כמה הם רחוקים...
יש לציין שנולדה פגית בריאה בשבוע 36 במשקל מאד נמוך.
אוסיף גם שאני גם סבלתי ממשהו דומה בגיל שנתיים ועד היום אני מודעת לזה שיש לי קשיים חברתיים, יש חברים וחברות ואני יוצאת אך זה לא בא בקלות. מאד חשוב לי שהיא לא תסבול כמוני ולכן נגשתי וקבלתי הפניה למכון להתפתחות הילד השאלה היא האם אכן יש צורך בטיפול או שאני רגישה מידי לעניין עקב הקשיים שלי?

שלום,
יש לנו 3 ילדים (הבכור בן 5 וחצי, האמצעית בת שנתיים וחצי והקטנה בת חודשיים וחצי).
בני הבכור הוא ילד נבון ומקסים עם הרבה קוצים בישבן :)
הוא ילד מלא שמחת חיים, אוהב לשיר ולהופיע ולעשות הצגות, לקפוץ ולעשות תרגילי אקרובטיקה...
במקביל, הוא נורא מזדהה רגשית עם סיפורים או מצבים:
הוא לא מסוגל לראות סרטים אלימים או לשמוע סיפורים על אלימות ומתוך כך הוא נמנע מללכת לקולנוע או תיאטרון או לקרוא ספר - מעצם החשש שאולי תהיה בו אלימות או עלילה מפחידה. לדוגמא, הוא לא מוכן לראות את אלדין או טרזן, הוא ישר מבקש להחליף ערוץ. הוא לא מוכן לראות את צעצוע של סיפור או כל סרט אחר. אם כבר הולכים להצגה, הוא יושב עלי מחזיק לי את היד ומזיע.... מספיק שיש בסרט מוזיקה מפחידה או קול של רשע והוא ישר נרתע.... אפילו דרדסים היה לו קשה לראות בהתחלה בגלל גרגמל....
הוא נורא מזדהה עם הסיפור על משה בתיבה ברמה שהוא לא מוכן לראות את סבא טוביה -סיפורי התנך. כבר פעמיים שהוא בוכה בלילה בגלל הסיפור הזה...דמעות ויבבות כאב על התינוק שנשלח בתיבה...
אנחנו מנסים להסביר לו את הרציונל אבל עדיין קשה לו.
האם זהו מצב טבעי, שלב בהתפתחות הרגשית? האם ניתן להקל עליו או לטפל בפחדים?
אשמח לעצה.

שלום,
יש לי ילד בין 3 וחצי ילד מקסים מדבר בשפה גבוהה ועשירה חכם ופיקח מאד!
לפני 7 חודשים מולדה לו אחות קטנה ועברנו דירה בגלל כול המעברים הצפויים השהנו את עניין הגמילה מה גם שהוא לא רצה לעזוב את הטיטול.
לפני חודשיים אחי שיחות והכנות נשארנו איתו בבית כמה ימים והורדנו את הטיטול לגמרי- מפיפי הוא נגמל מיד ומאז לא פיספס אפילו פעם אחת. הוא לא הרטיב בלילה בכלל.
ה בעיה היא הקקי הוא פשוט עושה קקי בתחתונים ניסינו את כול האפשרויות לדאבוני גם כעסנו עליו העניין שהוא עומד לידי אני רואה שהוא צריך ואומרת לו בוא תנסה לעשות בסיר אות בשירותים והוא אומר "חא רוצה" ועושה בתחתונים בכוונה.
היו כמה פעמים שהוא כן עשה משהוא מאד מאד קטן בסיר או בשירותים .
חשוב לציין שאנחנו מתגמלים אותו אבל לא כול הזמן בעיקר מדבקות ומידי פעם משהו קטן.
הוא יודע שהוא יגמל לחלוטין נקנה לו מתנה גדולה.
לפני כחודש פניתי לפסיכולוג ילדים אבל שתי שיחות הוא דיבר איתנו שתי שיחות הוא רצה לראות את הקשר של הילד איתי ועןם בעלי והשבוע יש את שיחת הסיכום אני מבינה שזו דרך העבודה אבל אני ממש זקוקה לעזרה דחופה ואין לי זמן לשיחות- מה גם שפרט לעניין הקיי הוא ילד כאמור מקסים וממושמע!

אני ממש מבקשת עזרה ועצה!