פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,

יש לי ילדה בכורה בת 4.5 חכמה ומקסימה. מאז ומתמיד כולם אמרו עליה שהיא מאוד פקחית ויודעת מה היא רוצה. עד גיל שלוש, שלוש וחצי ראיתי שזה נכון והיא עמדה על שלה תמיד, בבית, בגן, אצל ההורים ובכל מקום אחר. כשלא היתה משיגה את מה שהיא רוצה (במיוחד כשהיא בסביבת ילדים) היא היתה תוקפת. אפילו לפעמים מכה ילדים (אבל אף פעם לא אותנו). כמעט מגיל שלוש וחצי אני מבחינה שהיא התחילה להיות פחות דעתנית, ונגררת אחרי ילדים אחרים. אם מקבלת מכה מילד מתחילה לבכות ולא מחזירה, אם נופלת מתחילה לבכות, אם לא מקבלת מה שהיא רוצה או שמישהו אומר לה אני לא משחק איתך, גם כן מתחילה לבכות. אני מרגישה שבגלל שהייתה בת יחידה כאילו היה לה תמיד צורך בחברה של ילדים מסביבה עד כדי כך שהיתה בוכה כשאורחים אצלנו היו הולכים הביתה (בפניהם) או כשצריך ללכת הביתה אם אנחנו אצל חברים. יכול להיות שזו הסיבה? האם העובדה שהייתי צועקת עליה לא להכות (כן, צעקתי עליה ואני מה זה מתחרטת) גרמה לה להיות פחות דעתנית. כשהיא עם ילדים ואומרת את דעתה ומישהו מהילדים מבטל את דעתה אז היא מיד אומרת , אני סתם צוחקת וחוזרת בה. וגם עם מבוגרים אחרים היא לא מנסה לעמוד על שלה. ושמתי לב שבשנה האחרונה היא נורא מרחפת, וחולמנית, רוצה להתחפש כל הזמן, מתמהמהת, לא אוכלת (עד כדי מלחמות על אוכל) ובקיצור, לא מה שהייתה פעם.
חשוב לציין, שמגיל ארבע היא בגן שהיא כמעט היחידה הצעירה מבין הילדים וכולם גדולים ממנה (ותמיד מתלוננת שאף אחד לא רוצה לשחק איתה ואני לא יודעת מה להגיב) ובגיל ארבע וארבעה חודשים נולד לה אח חדש ואני מרגישה שהיא התערערה עוד יותר (חשוב לציין שהבעיה התחילה עוד לפני).
מה אני יכולה לעשות על מנת להשיב לה את בטחונה העצמי, שלא תפחד להגיד את מה שהיא רוצה ושלא תבטל את דעתה. זה מאוד מדאיג אותי כי היא לא מה שהייתה פעם ואני חוששת שאני, האמא, עושה לה עוול בזה כשאני לא יודעת איך להגיב וכשאני צועקת עליה הרבה פעמים כשהיא מתנהגת באופן מפונק, ובוכה.

סליחה על אורך הפנייה אבל רציתי שתבינו את התמונה הכוללת
זה מאוד דחוף לי כי כל יום שעובר זה מחמיר עוד יותר ואנחנו כל יום במלחמות חדשות.
בתודה מראש, מילי

אני בת 13
מאז שהייתי קטנה יש 8 דמויות שאני רואה ואני יודעת שלא קיימות,
אני לא רוצה ללכת לטיפול ולא סיפרתי עליהן לאף אחד. אני גם מאבדת זיכרון לתווך קצר וכולה לשכוח מה עשיתי לפני כמה דקות, שזה לא אופייני לי כי יש לי זכרון טוב.
ניסיתי כבר לספר לאבא שלי בעקיפין והוא לא היתייחס אילי ברצינות.
אני לא רוצה לאבד את הדמויות כי הן קרובות אילי ומדברותי אילי, אבל זה אומר שאני משוגעת? אני גם מפחדת שאם אני ילך לטיפול אנשים יתיחסו אלי כמו למשוגעת, ניסיתי פעם לכתוב כדי להוציא את הרגשות אבל עכשיו אין לי זמן ואני מרגישה שאני מאבדת שליטה, אני כבר לא יכולה להתרכז כמעט בכלום, ואני עושה יותר מידי ספורט כדי להדחיק את זה מה לעשות?! (סליחה על האורך)

שלום רב, (מתנצלת מראש על האריכות)
בני בן 3.8. ילד נעים בד"כ, ביישן, מופנם, קטן מימדים, חלוש מבחינה פיזית ורגיש מאוד. לאחרונה החל מחג פורים השתנה מאוד - הוא מציק ללא הרף לילדים בכיתתו בגן. הגננת והסייעות טוענות שהוא כל הזמן מרביץ, מציק. גם בבית אני רואה את אותה ההתנהגות מול אחותו הקטנה - הוא יכול לעבור לידה, ולתת לה מכה בראש סתם בלי סיבה, לחטוף צעצוע, לפרק לה משהו. היום הזמנתי חבר הביתה והחבר התלונן כל הזמן שבני מציק לו ובאמת כך היה - הצקות ללא כל סיבה. אני מניחה שאין בעיה בוויסות החושי וגם שקצת חקרתי את הגננת היא אמרה שזה לא נובע מתשכול אלא משובבות. זה כאילו שפתאום הוא במצב רוח קרבי של הצקות, כאילו שיש לו יצר רע, מעין סוג של רובוט ששולח אותו להציק והוא בכלל לא שולט בזה. לא יודעת אם קשור אבל לאחרונה הוא בעניין של מלחמות נגד הרעים, להציל את הטובים, להרוג את המכשפות והמפלצות וכו'...
כמובן שילדי הגן מחזירים לו, וכשהם מחזירים לו בחזרה בגלל המבנה הפיזי שלו, הוא עף אחורה. השבוע הוא דחף ילד והילד דחף אותו בחזרה, הבן שלי עף על שולחן ונחבל בשיניו. אז לא מדובר רק בהתנהגות חברתית בעייתית אלא בסכנה ממשית לעצמו.
אני כבר מתחילה לדאוג ואמרתי לו שיותר אני לא מזמינה חברים אלינו וגם אם הוא מציק לא יהיו לו חברים. מה עוד אפשר לעשות ואיך יוצאים מזה?

תודה רבה
אמא

איך נכון להגיב.

שלום רב,

יש לי ילד בן ארבע וחצי בזמן האחרון מטרידים אותי הרבה דברים
לדוגמא: שמתי לב השבוע שהוא מגרד את הישבן ולאחר מכן מכניס את האצבע לפה
ממש הזדעזעתי ובלי לשים לב כעסתי ואמרתי לו שאסור וזה מלא בחיידקים אז הוא ישר העביר נושא, יש לציין שמדובר בילד נורא פחדן ואם אני אומרת שאסור הוא ישר נבהל (זה שלעצמו מפריע לי - הפחד)
אם זה טבעי האם זה בסדר מדוע הוא עושה את זה, מכניס את היד לפה?
אולי זה נשמע מטומטם אבל זה ממש הטריד אותי

אנא עזרתך,

רונה

שלום,
בני בן 9 חודשים, ולאחרונה עברנו ניסיון כושל להכניסו לפעוטון, אחרי ששמנו לב כי אינו נרגע בכלל לאחר 10 ימים, מה גם ששמנו לב לדברים שלא מצאו חן בעיניו (בלשון המעטה) במעון, והחלטנו להוציאו משם לעת עתה. ראשית, אשמח לדעת האם כדאי להמתין כמה חודשים כעת לפני ניסיון נוסף, או לנסות מהר ככל שניתן להכניסו שוב. אציין כי ניכרת טראומה עבורו, שכן הוא מחפש אותנו בצורה בולטת בימים האחרונים, לא שש לעבור לידי הסבתות וכו', ואף מתעורר ובוכה בלילות.
בנוסף, אשמח לקבל חוות דעת מקצועית לגבי אופן ההכנסה לגן. אמנם במרבית הגנים דוגלים בפרידה מהירה מהילד, ללא עיכובים, דבר שלדעתי כמעט חמור כמו להשאיר אותו באמצע הקניון עם זרים. זאת היות שאיננו מכיר את המטפלות, ולא די בהיכרות של יומיים על מנת להשאיר ילד ללא הוריו בסביבה זרה. מה בעצם שונה מלאבד ילד בקניון (דבר שלדעת כולם עלול לגרום לילד חרדות וכדומה)???
אני חושב שהתהליך הנכון הרבה יותר הדרגתי, מתצן אפשרות להיכרות ממושכת יותר בנוכחות ההורה (שצריך אמנם להשתדל לא להתערב, אבל להיות נוכח לצורך מתן ביטחון לילד). למה למעשה כולם פוסלים אופציה לאפשר לילד להכיר את המטפלת בנוכחות ההורה למשך שבוע שבועיים לפחות, כך שביום שההורה יעזוב את הפעוט עם המטפלת - הוא יוכל להרגיש ביטחון, והבכי יסתכם בכמה דקות של עזיבת ההורה, אבל בוודאי לא בטראומה ובכי ממושך שלעיתים אורך חודשים. לדעתי, ישנה כאן מעין דיעה שהיתה מקובלת בעבר, ומשום מה אף אחד לא טרח "לעדכן" את השיטה, בעולם שמן הסתם כן לומד לחדש שיטות קדומות לתהליכים מגוונים. אשמח לחוות דעתך.

שלום
האם זה נורמלי שלפתע בת שנה וחמש מתחילה לבכות בכל פעם שלא נענים לצרכיה (הלא בסיסיים) בצורה קיצונית ? זה חלק מלהפוך לפעוטה כמעט בת 2 ש' וכו'? חיקוי ילדים מהמשפחתון ? תודה

שלום רב!

למה ילדים נוטים ללעוג ולהציג לאנשים שלא מוצאים חן בעיניהם,
או אנשים עם סוג של מגבלות?, למשל שומעים את הסטיגמות שלהם והם
פועלים לעיתים ברוע,

הסבר רחב בפניהם בתחלס לא עוזר?

כיצד להתנהג, או לעזור במצב כזה?



תודה ושבוע טוב....

גיליתי שביתי בת ה-7 מתלטפת עם חברותיה מתחת לבגדים. מה עושים?

שלום
בתי בת 4.5 (יש אחות נוספת גדולה בת 8) דבוקה אליי מהרגע שהיא פוגשת אותי בשעות אחהצ לאחר העבודה ועד שהיא עוצמת את עיניה בלילה, תוך שהיא טוענת שהיא פוחדת. אם זה בפארק היא לא תתרחק ממני יותר מ- 2 מטר , בימי הולדת היא יושבת עליי, אם מישהו זר מגיע הבייתה היא מבקשת להיות על הידיים, הפרידות ממנה בגן בבוקר הן בלתי נסבלות (אם כי קיימת מגמת שיפור מאז שהתפקיד הועבר לבעלי) , גם הגננת מציינת שאם יש אירוע שונה מהרגיל בגן היא נצמדת אליה מאוד והסיבה היא שהיא פוחדת. אציין שבאופן מפתיע יש מס' חברות שהיא מוכנה ללכת אליהם ולאפשר לי להשאיר אותה שם.
הבעיה העיקרית היא בלילה- היא לא מוכנה לישון במיטתה. אנחנו מנסים את השיטה של להחזיר אותה למיטה בנחישות וזה מלחיץ אותה עד כדי בריחת פיפי מרוב לחץ. אנחנו לא יודעים אם לרחם עליה או שמדובר בהצגה שעובדת עלינו היטב, אנחנו מפחדים שיש לה בעיה אמיתית ואנחנו גורמים לה נזק בכך שדרך הטיפול שלנו אולי אינה מתאימה לבעיה שלה. בנוסף זה נראה לנו הזוי להילחם פיזית (והיא נלחמת בטירוף) עם ילדה בגיל הזה.

מה עושים
תודה

היי,

יש לנו שני בנים מקסימים הגדול בן שנה ועשרה חודשים והצעיר בן 5 חודשים.
הגדול מאז ומתמיד לא הצליח להרדם לבד.
ב
התחלה נרדם על הציצי אח"כ על בקבוק ועכשיו אחרי שמסיים לשתות את הבקבוק אנחנו מקריאים סיפור, סוגרים את האור ויושבים לידו עד שנרדם.

לאחרונה זה כבר ממש מייאש...
אני נמצאת לבד עם שניהם ואני צריכה לשבת איתו כמעט שעה כל ערב!!!!
אם אני יוצאת מהחדר לפני שממש נרדם הוא בוכה ונכנס ל"היסטריה".

בקרוב אני רוצה ששניהם יהיו ביחד בחדר ורוצה ללמד את הגדול להרדם ביתר קלות.
מה כדאי לעשות?

הבת שלי בת שנה +10
השאלה שלי היא בנוגע למקלחות
היא מתקלחת מידי ערב יחד עם אבא שלה, הם נהנים, שרים וזה נוח לכולם
באיזה גיל זה כבר לא מתאים ?

שלום. הילד לא יודע לחזיר כשמרביצים לו ילדים אחרים. עם יש ילדים ובאים עליו, הילד מגיב כמו שהרביצו לו (גם אם לא הרביצו). הילד פשוט מרים ידיים ובורח לכיוון שלי או אחר. היום ילד אחד נתן מכה לילד שלי, הילד שלי ברח ממנו לצד אחר ואחרי זה מנסה להרביץ את עצמו בגף כמו שעשה הילד לילד שלי. אני לא חושבת שיהיה נכון להגיד לילד שלי לך ותחזיר ואם זה פשוט "כאב" לי לראות את התגובות של הילד שלי. מה אני עושה במצב הזה? אני לא רוצה שהילד שלי הלמד להרביץ ואם זה לא מוכנה לראות כשמרביצים לילד שלי. תודה

שלום

יש לנו זוג חברים. לחברים יש שתי בנות, כשהצעירה רק בת 10, חולה במחלה ממארת וימיה ממש ספורים. גם לנו יש שתי בנות כשהגדולה בת 13 היא חברה של הבת הבכורה שלהם והקטנה שלנו בת 8 היא חברה של הבת החולה שלהם. ביתינו הגדולה מודעת למצב ואילו הקטנה יודעת שחברתה חולה מאוד ולא מודעת לחומרת המצב. השאלה היא כיצד מסבירים זאת לילדה עכשיו ולא ביום האחרון?
מודה על העזרה

בתי בת ה-7 וחצי זה תקופה ארוכה רוצה להיות "גדולה": לוקחת חזיות מאחיות וממני, ממלאה אותן, רוצה עקבים, איפור וכד'.
התיחסנו לזה בהבנה, וגם ידעתי מאחיותיה שהיא בכיוון של אוננות.
התיחסנו לכך כתופעות טבעיות.
היום נפתחה וסיפרה לי שנושא ה"חתונה" מאד מעסיק אותה. היא כבר מאד רוצה שיהיה לה חתן, ומדמיינת. היא תיארה שהיא עושה כאילו שהדובי צעצוע החתן שלה.
הבנתי ישר למה הכוונה ותחקרתי אותה האם היא ראתה משהו שנתן לה רעיון כזה, ואז היא אמרה שלפני כמה שנים כשהיתה בגן (היא כבר בכיתה ב') ראתה "סרטונים מגעילים" לדבריה ביו-טיוב.
הרגעתי אותה שהיא בסדר, וזה טבעי שהנושא יעסיק אותה עקב מה שראתה,
אבל אני לא יודעת איך מתקדמים מכאן?
האם צריך עזרה מקצועית? מה אפשר לעשות במסגרת הבית בשלב ראשון?
תודה!!