פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי
כל חיי אני נותנת לילדיי דמי כיס או כסף ליציאות וכו'
בעלי אמר לי לא מזמן שלדעתו זה ממש לא נכון שאנחנו עושים את זה ושככה הם לא לומדים את הערך של הכסף והם בזבזניים..

תהיתי מה לעשות - האם לעצור מיידי את הזרימה?
האם להכריח אותם להשיג עבודה בעד עצמם (בחופשים או בין המבחנים) מה שיכול לפגוע בילדות ואולי אפילו בלימודים שלהם..
או - אם יש פיתרון אחר..?

חברה טובה חשבה בצורה דומה והיא סיפרה שהיא פתחה חיסכון לילדיה, היא מצאה בבנק שלה.. במזרחי.. חיסכון כזה של 10 שנים והיא שמה להם בצד..
האם זה נראה לכם פיתרון הגיוני?

שלום. לילד היה תקופה של "פחד" מכל דבר, גם אם זה תיקרה גבוהה, פרחים, עצים ו...! בבית חוץ מפחד ומפחד לא שמנו כלום. הגנו למצב שלשבת לשחק איתו לא יכולתי בישביל לא לשמוע מילה "מפחד". בתקופה הזו הילד גם היה הרבה עצבני בלי שום סיבה, כל הזמן היה בוכה ולא היה מוכן שאני השאל אותו מה קרה לו ו...! לפניי שבוע כשהילד היה עצבני ובוכה ישבתי ולא נתתי לו יחס. אחרי כמה דקות הילד הפסיק לבד. כבר 3 ימים הילד כמו שהיה לפני תקופה שעברה עלי. מדבר, צוחק, סוף סוף אנחנו יושבים ומשחקים, רוקדים ו...! אין בכי שהיו לו לא ברורות, פעם או פעמיים אני שומעת מילה ממנו "מפחד" (במקום תוך דקה 10 פעמיים). התקופה הזאות של "פחד" התחילה לא ברור לי ממה והפסיקה לא יודעת איך. מה זה היה? האם זה קשור לקשיים שלו? האם זה יכול לחזור? לא הייתי רוצה שזה שוב יחזור לו, כי אני פשוט לא מ-ת-פ-ק-ד-ת. איך אני יכולה לבדוק אם זה הפסיק סופי? תודה

שלום,
אנו הורים לילד בן שנה ו 8 כרגע נמצא בגן בקרבת מקום מגוריי כעת (בבית הורי) לקראת תחילת הקיץ אנו אמורים לעבור לדירה שלנו.
הגן בו נמצא כיום הינו גן טוב מאוד, הגננת שלו רוצה להעביר אותו אחרי פסח לקבוצה בוגרת יותר (רק בני נשאר כל הילדים איתם פתח את השנה עברו) כאן חשוב לציין כי בני סובל מדלקות אוזניים כרוניות ולכן לא מרבה לבקר בגן (לא מסיים חודש שלם) ולכן ההסתגלות שלו מאוד קשה.
השאלה היא האם כדאי להעביר אותו גן זאת ועוד שאנו עוברים לבית חדש והוא מתנתק מהורי שמפנקים אותו ללא הרף?
האם כדאי להעביר אותו לקבוצה הבוגרת יותר (אחרי פסח) ואז לבתחילת השנה להעביר לגן אחר?
התשובה תעזור לנו מאוד להחליט אנו ממש מתלבטים?

תודה רבה...

שלום,
יש לי ילד בן 6 שגדל כילד יחיד.בבית אנו בד"כ מסתדרים איתו ,הוא מקבל המון תשומת לב חיובית מאיתנו.
כל הבעיה היא כאשר אנו יוצאים מחוץ לבית ,הוא מציק לכל הסובבים אותו ,זה יכול להיות תינוק ,ילד ומבוגר.
המפליא הוא שהוא מקבל תשומת לב חיובית מהסובבים ,ואין לו סיבה לכאורה להתנהג בצורה כזו ,זו יכולה להיות הצקה מילולית ,התחצפות למבוגר,מחקה אותו וכו,ויכולה להיות הצקה פיזית דוחף תינוק,מעיר אדם ישן.
הוא גורם לנו להרגשה לא נעימה מכל המכרים,כולם יודעים שאיתו אסור להתעסק...
מה עלינו לעשות כדי ללמד אותו נורמות חברתיות,בדיבורים מניסיון לא עוזר??

בתי בת 10 . בביית ועם קרובי משפחה ועם ילדי השכנים היא מתנהגת באופן רגיל ואף בצורה מאוד שובבה וחופשית. ילדה מאוד פעילה אוהבת ספורט בעיקר משחקי כדור ומשתתפת בחוגים עם קבוצות גדולות של בנים כשהיא בת יחידה.
לאחרונה אין לה חברות מהכיתה או מהשכבה. מהתבוננות בהתנהגותה גיליתי שהיא מאוד מופנמת עם החברות בכיתה, לא יוזמת שיחות עמן, עונה בהיסוס - בקיצר, לא מתערבבת. המצב הזה גורם לה לחוסר בטחון, והיא אף אומרת שאין לה הרבה בטחון כי היא ביישנית.
בשיעורים היא כן משתתפת בצורה פעילה ולא מתביישת!!!
יש לציין כשהיא נמצאת עם מישהי שהיא מכירה ובטוחה בחברתה, היא מתנהגת בחופשיות.
מדובר על ילדה מקסימה, נעימה, רגישה, לא פוגעת באחרים, לא מנודה חברתית, אך גם לא מקובלת. אני מרגישה שמה שחסר לה להיות יותר מקובלת זה קצת להשתחרר ולזרום ...
שוחחתי איתה על כך, אך אני לא יודעת אלו עצות לתת לה כדי לשנות את המצב. אודה לכם אם תעזרו לי, אני חוששת שהמצב יחמיר,

הי, ביתי האמצעית בת ה 4 פתחה שיטה לקבלת תשומת לב או הבעת מורת רוח והיא בוכה בכל דבר קטן.
מאוד ברור שזן השיטה שלה לקבלת יחס אישי, כיוון שהיא מתרצה מאוד מהר כשהיא מקבלת את היחס הזה בצורת תשומת לב, דיבור מתחנף (ששנוא עלי), חיבוקים וכו'.

יש לציין שלא חסרה לה תשומת לב כיוון שאני משתדלת מאוד לחלק את היחס לשלושתם באופן שווה, ואם כבר מישהו מעט מקופח יותר בתחום הזה זו הגדולה.
(פעם המצב היה יותר קיצוני והצלחנו לאזן אותו קצת אבל זה עדיין לא נפתר)

מה עלינו לעשות כדי לחדול את ההתנהגות הזו?

תודה מראש,
הילה

שלום לכולם, אתמול התברר שמורתו של בני כתבה לי מכתב 2 בנוסף לשבוע שעבר על התנהגות לא נאותה של בני בכיתה (מתפרץ לדברי אחרים והמורה,קם מהכיסא במהלך השיעור) הלומד בכיתה א' ,ואילו בני לא הראה לי את 2 המכתבים ואף חתם במקומי וגיליתי את הנ"ל במקרה. אני ואביו הגבנו בחריפות,כעסנו עליו מאוד,הסברנו לו את חומרת הענין ואף אסרנו עליו ללכת לימי הולדת, טלויזיה ומחשב (לפחות בימים הקרובים) הוא הצטער מאוד,ביקש סליחה ובכה המון וטען שפשוט לא רצה שנכעס עליו וביקש ללכת לפחות לימי ההולדת של חבר שיערך היום כי הוא לא רוצה לאכזב אותו,ולא הסכמתי כוון שאני חושבת שהוא צריך להענש היכן שכואב.מה שמטריד אותי שיש למגר את הענין כי זו לא הפעם הראשונה,אף הייתה לו תגובה חמורה מכך, כשמורתו האשימה אותו ,לפני כחודש,בדבר שלא עשה,לטענתו, הוא התפרץ בכיתה,צעק ואף בעט בשולחן ובכיסא וגם בדלת הכניסה ולאחר שיחה והסברים הגענו להחלטה יחד עם המורה שכשהוא כועס ממש הוא יוכל לצאת למס' דקות להרגע ולחזור.
אם הדבר חוזר על עצמו היתכן שהתגובה מלכתחילה לא נכונה ?מה עוד אפשר לעשות? כיצד להגיב ?

בוקר טוב,
אני בחודש תשיעי להריוני ומאוד אשמח לתשובה ועזרה.
בקרוב מאוד אני אמורה ללדת אח לביתי בת השנה.
לפני מחספר ימים הגיע אליי חברה עם בנה בן החודש כאשר הוא בכה ביתי התעוררה משנת הלילה אומנם לאחר מספר דקות החזרתי אותה לישון.
כיוון שמדובר בבן של חברה לא בטוח כאשר יגיע האח הקטן אוכל בשניות להגיע לביתי בת השנה ולהרגיע אותה.
אציין כי בנוסף בזמן שביתי ישנה את שנת צהריים ובזמן שנת הלילה השמעתי בבית בכי של תינוק (דרך המחשב הנייד) והיא שוב התעוררה.
כמובן שבטוח שניות הגעתי להרגיע אותה וגם לאור סקרנות הראתי לה כי אין תינוק בבית.

שאלתי היא האם יש משהו לעשות כדי להכין את "השטח " לאח החדש?

בתודה מראש אני

בני בן ה- 5.5 בגן חובה יש לו ביטחון עצמי מופרז מידי, הוא עונה בלי לחשוב, מתחצף למבוגרים, אין לו בעיה לעמוד מול כל הילדים ולהתווכח עם המבוגר שלא מרשה להם לעשות משהו שהם רוצים. הגננת אומרת שהוא מסוגל להתווכח איתה ולא מסוגל לקבל את מה שהיא אומרת,במידה ומפריע היא מסתכלת עליו במבט מאיים בעוד ששאר הילדים משפילים מבט, הוא ממשיך להסתכל עליה, עד שהיא מאיימת בעונש. או אחת השכנות הזהירה את כל הילדים (כולל הבן שלי) אז הילד שלי אמר שהיא מכוערת, הוא תמיד מנסה את אבא שלו בעדינות ובעקשנות למשל אתמול בעלי אמא לו לא ללכת על הכביש כי זה מסוכן אז הוא כל הזמן הוריד רגל אחת ובחן את התגובה שלו. בנוסף, הוא ממציא דברים ואם אני אומרת שאני אבדוק את הדברים אז הוא מיד מספר את מה שבאמת קרה. הוא ילד מקסים, אהוב מאוד, בן יחיד וחכם מאוד - יודע לקרוא, אוהב ספרי ידע וכו'. אך לעיתים אומר לגננת "את זה אני לא צריך לעשות, אני חכם ואני כבר יודע" איך מגיבים להתנהגותו?

שלום בני בן 3 וחצי . מזה תקופה שהוא מרביץ בגן אבל גם מקבל ודי הבלגתי מתוך מחשבה שילדים מסתדרים ביניהם. ואולם, קרה מקרה שבני נתקל בעמוד וקיבל מכה בראש הגננת שמה לו קרח ולאחר שהסתיים הטיפול בו הוא יצא ותוך שניות נשך ילד אחר.
הרושם שנוצר הוא שכאשר הוא כועס הוא מוציא את התסכולים והכעס על ידי הכאת החברים. היה עוד מקרה שהוא הגיע מארגז החול ונתן מכה עם הכף לילד שישב ושיחק משחק ללא שהייתה סיבה נראית לעין.
אני ואביו מדברים עימו מעת לעת ומשדרים עמדה תקיפה וברורה כי מעשי אלימות הם אסורים ולא נבליג על התנהגות כזו. בני הוא מאוד חכם ומבין היטב את נושא השיחה במהלך השיחה אף חוזר על כך שאסור להרביץ, שכלבים נושכים ולא בני אדם, ושזה מאוד מסוכן אם מישהו מקבל מכה וזה לא נעים לו אך מתקיים שינוי למספר ימים ושוב חוזר חלילה.
אני רוצה לעשות לכך סוף. האם תוכלו לעוץ עצה?

תודה

בוקר טוב

לאחרונה נפרדתי מבעלי ועברתי לגור אצל אימי
יש לי ילדה בת 3 שחווה את הפרידה והתחילה להתנהג בצורה מרדנית מאוד ובכיינית מאוד.
היא לא מקשיבה למה שאני אומרת ומבקשת ועושה מעשה קונדס .
דברים שהיו די ברורים לפני הפרידה כמו להרדם לבד היום זה ממש קשה
היא בוכה ומייללת וכל הזמן קוראת לי שאבוא לידה.
אני מבינה שהיא מפחדת לאבד אותי כמו שאת אבא שלה.
חשוב לציין שאבא שלה לא היה דמות פעילה בחיים שלה כלומר היא היתה רואה אותו כל יום בבית ולא מעבר לזה .

שאלותיי
איך אני צריכה להתמודד עם הבכיינות והמרדנות שלה ??
והאם אני יכולה / צריכה לשתף אותה במעבר של החדר שלה ( עברנו רק עם הבגדים והיום מחר אנחנו עוברות עם כל החדר שלה) האם לקחת אותה איתי לארוז את החדר שלה ולעשות פרידה מהחדר ( הבית נשאר אצל האבא והיא לא תגיע לשם לבד וגם לא תישן אצלו ).
אודה על תשובה
יום טו ב

שלום וברכה,
אני אם לילדה בת 4 ולילד בן שנתיים וחצי ואמורה ללדת בעוד כחודש.
עד לפני שלושה חודשים בתי הגדולה הייתה 'מלאכית'- שיתפה פעולה, עזרה, הקשיבה, מלאה בשמחת חיים והכל היה מושלם.
לפני שלושה חודשים לערך חל שינוי קיצוני בהתנהגות שלה- היא עושה כאילו שהיא לא שמועת אותנו כשאנו מבקשים ממנה דברים, על כל דבר היא מגיבה- לא רוצה, מרביצה הרבה והדבר הכי מטריד שיש לה התקפים של בכי וצחוק לא נשלטים שאנחנו לא מצליחים לעצור אותם. ההתקפים קורים הרבה פעמים מיד כשהיא מתעוררת ורואה שהבן שלי ישן איתנו במיטה (לא באישורנו...) או לפני השינה או כשהיא לר רוצה לעשות משהו. ההתקפים מוזרים והמעברים בין הבכי לצחוק מפחידים. לעיתים במהלך התקף כזה היא פורצת בבכי ודקה אח"כ מתגלגלת מצחוק ושוב בוכה וצוחקת.
ניסינו כל מה שיכולנו ואין שיפור אלא אף החמרה.
רופאת המשפחה לא ראתה בכך בעיה רפואית.
אשמח לקבל עצה!!!
המון תודה!
נ.ב הגננת של ביתי והמחליפה שלה ילדו לפני כשבועיים. מכיוון שזהו גן פרטי הבעלים של הנשים שהיו ה'סייעות' החליפו אותם, לכן אני תוהה עד כמה השינוי משמעותי...

האימא מציינת שיש לה איבוד משמעת כאשר הילד ישן אצל אבא וחוזר אליה
(פעמיים בשבוע הילד ישן אצל אבא).

האימא מציינת שהילד קם אחרי שישן אצל אבא לילה באמצע הלילה בבהלה.
הילד אוהב לבלול אם אבא ישן טוב מאוד אצל אבא9-10 שעות ברציפות.

שני ההורים עברו שני קורסים של אדלר. האם מייסמת חלקית את החומר שהועבר.

לפעמים הוא לא רוצה לחזור לאימא ומתחמק להתקרב פיזית אליה או לדבר איתה בטלפון אפילו בנוכחותה. ולפעמים הוא אומר לאבא שהוא "מעדיף ללכת לאימא" ולא לבוא לבית של אבא.

השבוע היו לי שני אתגרים קשים איתו והוא לא ביקש את אימא כפיתרון וביקש מאבא לשנות את ההחלטה שלו. (אבא ויתר פעם והתעקש פעם.)

בפורים וחנוכה הטכסים נראו לא מיותרים לא לקח חלק בטכס והשתתף בשימחה.

מה רגיל ומה טעון מידע וברור נוסף תודה.

ההורים בעד לשתף פעולה.

שלום אני בת 11 ואני דתייה, אני מחבבת ילד אחד שהוא גם דתי והוא בהסעה לבי"ס שלי ואני רוצה להגיד לו את הרגשות שלי אבל אני דתיה וגם הוא בהסעה שלי ואני אראה אותו כל יום ואני אתבייש להסתכל עליו

בתי בת 3 וכל בוקר אני יוצאת מאוד מוקדם לעבודה ובעלי הוא זה שמארגן אותה לגן. כל בוקר מתחיל בבכי וצעקות של "אני רוצה את אמא". היא לא רוצה להתלבש ועושה לבעלי סצנות עם צרחות וכל מה שבעלי מציע לה ללבוש היא לא רוצה. לציין שבתקופה שהייתי בחופשת לידה ואני ארגנתי אותה בבוקר לגן היא לא עשתה לי סצנות והתלבשה במהירות . לציין, שכל אחר צהריים אני לוקחת אותה מהגן ואני נמצאת עם הילדים כל אחר הצהריים עד שבעלי חוזר. אין לי אופציה לקחת אותה בבוקר ואולי יש דרך ליעץ לבעלי איך להתמודד עם הבעיה? עוד רק לציין שניסינו לבחור בגדים יום קודם וזה לא עוזר כי היא לא רוצה אותם למחרת.