פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום.

בתי בת שנתיים וחצי.

היא מאוד חברותית ובעלת ביטחון...כיצד ממחישים או מסבירים לה שיש להזהר מזרים מבלי

להחריב את האמון שלה בהם?

שאי אפשר להתלוות לכל אחד, לשוחח עם כל אחד...

ומסובך מזה- להזהר גם מאלה שמכירים היטב?

איך מעבירים את המסר הזה בגיל הזה?

שלום רב,
עד היום חשבתי שילדתי בת ה4 בעלת דמיון מפותח ולכן נוטה לחלומות בהקיץ.
לאחרונה העניין התגבר ויש פעמים בהם אנחנו מדברים אליה והיא לא שומעת אותנו, ונכנסת לעולם משלה. כעבור חצי דקה היא "חוזרת" אלינו, וכשאנחנו שואלים אותה למה היא לא שמעה, היא עונה שחלמה עם העיניים פתוחות על פיטר פן, או משהו דמיוני אחר.
היום זה ממש הבהיל אותי, משום שדיברתי אליה ממש מולה, היא הסתכלה אלי, אבל בהתה. ושוב אחרי ש"חזרה אלי" סיפרה שחלמה או דימיינה.
האם יש מקום לדאגה? אם כן, למי כדאי לפנות? האם זו בעיה התנהגותית או פיסית?
יש לציין, שמלבד זאת, היא ילדה מאושרת ונורמלית לחלוטין (גם לפי חוות הדעת של הגננת) כמו כן, אין בעיות משפחתיות .

שלום, אני אם ל-2 בתי בת 6 ובני בן שנתיים ושבעה חודשים.
אני נמצאת בחודש השמיני להריון ומתלבטת האם להתחיל עם בני תהליך של גמילה מטיטולים.
הוא מראה סימנים שהוא מוכן :שהוא עושה הוא מודיע על כך, הוא מבקש לשבת על הישבנון ולעשות קקי.
במידה ואני אתחיל את התהליך והוא ייגמל לא תהיה נסיגה עם הלידה.
אני חייבת לציין כי בני קשור אלי מאוד מאוד.


נא עזרתכם.
תודה מראש,

ביתי בת 11 וזו פעם שלישית שתפסתי אותה לוקחת מכספה בהחבא ורוכשת ממתקים לה ולחברות פעמיים נתפשה בעבר למרות בעיותיה במלחמה בעודף משקל קל וכולסטרול.
היא מודעת לאיסור וסמכתי עליה פעמיים שלא תחזור על כך אך זה לא עובד היא הוציאה מאות שקלים על כך,אני לא מונעת ממנה ממתקים בבית (באופן מבוקר).
הרושם שלי שבנוסף לאהבתה לממתקים היא מנסה גם לרכוש את לב חברותיה למרות שהיא ילדה מאוד חברותית ואין לה בעיה עם חברות
אודה לקבלת התיחסות לכך ואם אפשר הפניה לפסיכולוג/ית ילדים בקריות

שלום ,לבני ימלאו 3 בחודש הבא.
לפני מס' חודשים הוא החל לזרוק חפצים(צעצועים, אוכל,צבעים וכו') בכל פעם שלא מכבדים את מבוקשו. לדוג' הוא ביקש מעדן מילקי אך היה רק גמדים שתייה שהוא הסכים לשתות,לפתע הוא משליך זאת לריצפה.
או שהוא משחק והוא פתאום מחליט שהוא לא אוהב את הצעצוע ,אז הפתרון מבחינתו ,הוא הטחתו לריצפה.
הוא יכול לקום בבוקר ולומר שהוא לא אוהב אותי,או את אחד מבני הבית וכן כשאני מנסה להלבישו או לשטוף לו פנים וידיים הוא כועס ,נושך ואף מרביץ.
אני מנסה להציב גבולות ברורים ,אך זה לא בהכרח עוזר.
אודה אם תוכלו לכוון אותי ,באילו דרכי התמודדות מתקנים ניתן להשתמש.
תודה רבה

ביתי בת 6 ושלושה חודשים , שנה שניה בגן חובה. הושארה שנה נוספת בגן בהמלצת הגננת. החלה בחודש האחרון להתנהג באופן מרדני המתאים לגיל ההתבגרות גם בגן וגן בבית.
בגן היא מתחצפת ומפריעה במפגשים. בבית היא לא מוכנה לקבל לא ומתמרדת על כל הגבלה או בקשה מאיתנו ההורים. בנוסף היא משקרת ומאיימת כל הזמן שהיא עוזבת את הבית. אני חייבת לציין שיש לה בבית אחות בת שנתיים בעלת צרכים מיוחדים, מה שגוזל מכורך הנסיבות זמן ותשומת לב אליה. אנחנו אובדיעצות מה לעשות כדי שביתנו תתחיל לכבד ולהקשיב לנו. אין לה שום יראת כבוד לנו ההורים ואנו חייבים לשנות את המצב...

שלום רב
יש לי ילדה בת 5.5 שקמה באמצע הלילה ועוברת לישון איתנו במיטה , ניסיתי מס' פעמים להוציא אותה אבל היא כל פעם חוזרת , מה לעשות ??

מישהו יודע האם ניתן לעבור אבחון פסיכולוגי( ילד בן 6 וחצי) דרך קופת חולים כללית?

שלום !

אני בן 17 ויש לי רישיון היה לי לפני חודש וחצי טרקטורון שמיוחד רק לנסוע בשטח
אני פרסמתי את הטרקטורון למכירה!!\כדי לקנות טרקטורון יותר חדש ,אני שאלתי את אבא שלי אם הוא מחליף לי הוא אמר לי לא "יום לפני המכירה" בסוף הוא מכר אותו בכוחותיו,
,בסוף נשארתי בלי כלום!!!

אנשים אומרים לו זה מסוכן וכדומה !!!

אני גר ביישוב
אני לא יכול לא לנסוע זה בלתי אפשרי _(זה משחרר את הנפש מרגיע)

הבעיה-הוא פתאום לא מסכים טרקטורון כל פעם הוא אומר סיבה חדשה!!

אני השגתי את הטרקטרון לפני שנה באמצעות שביתה אני דתי ועשיתי כאילו חזרתי בשאלה ,זלזול בלימודים,אחרי כמה זמן הוא בסוף הסכים לי

לפני חודשיים הטרקטרון נמכר ואני ניסיתי לעשות למצוא דרך לפתור את הבעיה
ולא הצלחתי בשום דבר!


אני הלכתי לפסיכולוג אבל שום דבר לא עזר ,הסברתי לא שאני לא יכול בלי טרקטורון
שזה מרגיע אותי וזה לא למטרות פנאי (הוא לא רוצה לקחת אחריות עם יקרה משהו הוא רמז לי ככה)

בבקשה אשמח עם יש לכם רעיוניות


תודה

בס"ד

שלום, בני בן 1.8. הוא למד להרביץ מעט- כנראה מילדים בגן. לפני כחודש עזב את הגן ומאז הוא איתי כל היום בבית, ובימים האחרונים הוא החל להרביץ לי הרבה. אני מניחה שזה כנראה משעמום ושאינו מקבל מספיק תשומת לב... בעניין זה אין לי הרבה מה לעשות כרגע, יש כל מני אילוצים. השאלה- כיצד אני אמורה להגיב.? למדתי מהגננת ששמים אותו בפינה, מסבירים לו ש"לא מרביצים" ומשאירים אותו שם במשך דקה לכל שנת גיל. העניין הוא ש:
א. בעלי מתנגד לעונשים.
ב. לא תמיד זה ישים- למשל כשהוא באמבטיה, או ערום ואני לא יכולה להשאיר אותו בלי בגדים שלא יתקרר, בהחלפת חיתול, כשהוא נמצא במקום שדורש השגחה... ואז מה עושים? ניסיתי שיטה של להתרחק ממנו כשהוא מרביץ מס' צעדים ולעמוד עם פרצוף כועס תוך אמירה: "אתה מרביץ- אמא הולכת". אז הוא מתחיל לצרוח ולבכות, אבל ברגע שאני חוזרת הוא ממשיך להרביץ. לפעמים אני כבר לא יודעת מה לעשות, מאבדת את העשתונות וצועקת עליו, וקורה אף שאני מחזירה לו פליק- אפילו שמאוד חלש או בלתי-מורגש, והוא מגיב בבכי וצרחות. ברור לי בכל אופן שזו טעות קשה, אבל כרגע אני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת כיצד למגר את התופעה. אודה לתשובתכן...

שלום לצוות הפורום,

שמי ויקטוריה,יש לי בת 1.3 חודשים. מחודש אוקטובר,שהיא הייתה בת שנה,החלה ללכת לגן שיש בו 18 ילדים מגיל שנה עד שנתיים.
כמעט ואין יום שהיא לא בוכה בבוקר בגן,היא לא עוזבת לרגע אחד מעוזרות של הגננת,היא כמעט ולא משתתפת בפעולויות שיש בגן. בצוהריים ישנה רק שעה - שעה וחצי (למרות בשסוף שבוע היא ישנה בבית בין 2-3 שעות) וזאת סיבה למה בערב מחזיקה מעמד עד שעה 19:30 ואז נשפכת עד הבוקר - ברוב המקרים אנחנו גם מעירים אותה.
בבית היא מתנהגת רגיל - ללא בעיות,משחקת,אוהבת לקרואה ספר וכו'.

איך אני יכולה לעזור לילדה שלי? כואב הלב לראות אותה כך

תודה מראש לעזרה
אמא מודאגת

בני בן כמעט 5 וחצי. ילד מקסים וחכם אבל בסיטואציות רבות אני מוצאת כי הוא מתבייש והדבר מקשה עליו. להלן שתי דוגמאות שהיו ממש לאחרונה. לפני מספר ימים חזר מהגן וסיפר שבאו לבקר אותם תלמידי בי"ס וכי רק ילד אחד מביה"ס שיחק איתו. סיפר שהיו כמה ילדי בי"ס ששיחקו כדורגל עם כמה מילדי הגן וכי הוא מאוד רצה להשתתף. כששאלתי אם עשה משהו בעניין, אמר שלא כי הוא "התבייש". מקרה נוסף- אתמול בחוג כדורגל הוא לפתע רץ אלי בוכה בכי תמרורים. כששאלתי מה קרה הוא סיפר שמספר ילדים מהחוג משחקים עם הכדור שלו. כששאלתי אם ביקש אותו בחזרה, הוא אמר שלא כי הוא מתבייש.
בשני המקרים ציינתי בפני בני שאם הוא לא ישאל ולא יבקש, הוא לעולם לא יידע כיצד הצד השני יגיב. לגבי המקרה הראשון- ציינתי בפניו שהיה עליו לפנות לילדים ולבקש לשחק איתם וכי אני בטוחה שהם היו נעתרים לבקשתו. במקרה של החוג. מיד פנינו יחד לילדים והם השיבו לו את הכדור.
אני מרגישה שאני פועלת לא נכון בעניין ו"מאכילה" את בני בפתרונות. אינני יודעת כיצד להתמודד עם ה"ביישנות" שלו וכיצד לסייע לו למצוא בעצמו את הפתרונות ואת הכוח להתמודד עם זה בעצמו. אשמח לקבל תשובה כיצד לסייע לו בכך. רק לציין כי באופן כללי, אנו הורים מאוד מפרגנים שיודעים לתת פידבקים חיוביים וקורקטיים על מעשים ו/או םפעולות שהוא עושה כדי לעוד אותו ולחזק את בטחונו העצמי.

בתי בת ה-6 בכיתה א'.

לפני כחודשיים החלו אצלה ביטויי מרדנות ועקשנות יתר.

היא מתחצפת, צועקת ומתעקשת כמעט על כל דבר. כמובן שאני מנסה להגיע עימה לעמק השווה, אך כמובן לא מוותרת ומתעקשת על דברים עקרוניים כמו הכנת שיעורי בית, וחזרה מידי יום על קריאה (זקוקה לתירגול).

כיום אני במצב שאינני יודעת כיצד לנהוג - אף עונש לא מרתיע אותה: לא לראות טלויזיה, לא להזמין חברה/לא ללכת לחברה, לא לשחק במחשב וכו'. הכל היא מבטלת במילים: "מה איכפת לי", ו"אני מחליטה", "אני קובעת".

בנוסף, ניסיתי לברר עימה ועם המורה המחנכת אם יש משהו שמציק לה בבית הספר. כמובן שאין גורם מציק או מפריע בבית הספר, ולהיפך, המורה ציינה שהיא ילדה מאוד חברותית, מקובלת, ומבצעת את מטלותיה הלימודיות בצורה טובה מאוד. בכיתה אין מצבים של מרדנות, והיא ילדה מאוד ממושמעת ומנומסת.

אנא זקוקה לעיצה בדחיפות כיצד לנהוג עימה.

בני בןו 11 אובחן עם קשב ורכוז ומטופלברטלין.בערב היה לנו ויכוח על מחשב ,יש מחשב אחד בבית בני מאד אוהב לשבת ולגלוש ובפייסבוק מרגע שקם בבוקר עד הערב שהולך לישון.
היום כמו בכל ערב ישב במחשב למרות בקשה שלי לפנות לי למס דק זכיתי ל"הלואי ולא תחיי" את משגעת אותי את גורמת לי להתעצבן
נורא רציתי את המחשב למס דק ואמרתי לו והבהרתי שזה למס דק מועט,אך הוא בשלו אסור לוותר לאמא.יתר על כך אביו אמר לי רואה למה גרמת?היה כה חשוב לבקש תמחשב ?
השאלה מה יותר נכון לעשות?תודגה

שלום. בני בן 11 (הוא אח תאום לבת) ילד מוכשר מאוד ומצטיין. בלימודים מאוד קל לו והוא משתתף בחוגים רבים מבחירתו, חלקם מגיל צעיר מאוד (4.5): ג'ודו, כדורסל, כלי נגינה, חוג מצויינים, הכל מבחירתו. (החוגים לא תופסים את כל השבוע וכיוון שיש לו המון זמן פנוי הוא מספיק גם להנות מחברים ומהמחשב) הבעיה היא שהוא לא משקיע בשום דבר את מלוא היכולת שלו וכשאני שואלת אם יש לו יותר מדי חוגים, אם הוא רוצה לוותר על משהו הוא מסרב. נראה שהוא באמת נהנה מהחוגים אבל בפועל הוא לא משקיע דקה אחת מעבר לזמן החוג . נגינה למשל היא תחום שדורש אימון והוא לא מתאמן בכלל אבל מצד שני מסרב להפסיק את החוג. וכך כל הפוטנציאל שלו יורד לטמיון (הוא באמת מנגן נפלא כשהוא רוצה ויש לו שמיעה מוסיקלית ויכולת למידה עצמית של שירים משמיעה) כנ"ל בגודו. הוא מתאמן כבר 6 שנים אבל מכיוון שזהו ספורט תחרותי ויש תחרויות הוא מסרב ללכת לתחרויות. הרבה פעמים מרגישה שאנחנו ההורים דוחפים אותו כדי שיהפוך מפסיבי (שרק הולך לחוג כמו מתוך שגרה) לאקטיבי, קצת מכריחים אותו ללכת לתחרויות, להתאמן לפחות עוד שעה בשבוע בנגינה, אבל משהו אומר לי שאנחנו לא נוהגים נכון. אם זה היה משהו שהוא באמת רוצה, היה לו איזשהו דרייב פנימי להתקדם ולהצליח. אבל נראה שהדרייב לא מגיע מתוכו. השאלה מה עושים? לבטל לו באופן יזום חלק מהחוגים? להתעלם מהמצב? איך עוזרים לו לבנות מוטיבציה פנימית?
תודה על עזרתכן.