פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, לפני שאפרט אציין פרט חשוב, בעלי בקבע ומגיע בסופ"ש.

בני הוא ילד אהוב מאוד הן על חבריו הרבים והן בקרב צוות הגן.

הבעיה מתחילה עם ילדים מהגן(בסה"כ שלושה...אך זה מאוד משפיע עליו) שעלו כנראה על החולשות שלו שהוא פגיע מאוד מאוד, התגובה המיידית שלו היא בכי וחוסר ביטחון מולם.
למשל קורה שאחד הילדים מקניט אותו או צוחק עליו(מדובר על אלימות מילולית)
ובני נפגע מכך עד כדי כך שהוא לא רוצה ללכת לגן בגלל אותו ילד.העניין הוא שהוא מייד נזכר בכל אותן פעמים אפילו משנה שעברה שאותו ילד עשה לו משהו, והוא מאוד נסער ,בוכה וגם לאחר זמן מה הוא יכול להזכר בכך במשך היום.
הם כ"כ משמעותיים עבורו שהוא מאמין לכל מילה ואיום שהם יגידו.
איך אני אמורה להגיב על כךכשהוא מספר לי בבית והתגובה שלו היא בכי מוגזם ומה להדריך אותו להגיב בשעת מעשה?
יש לציין שהגננת מעורבת בעניין.
אשמח לשמוע עצות,תודה.

שלום,
בזמן האחרון, בלילות הילדה האמצעית שלי שהיא בת 4 וחודשיים, מתעוררת עם בכי בלתי רגיל מין פסיכוזה, בוכה, מרביצה לי אם אני ניגשת אליה וצורחת. לאחר כ-20 דקות , חצי שעה של הצרחות, היא אומרת שיש לה פיפי. חשוב לציין שהיא גמולה מגיל שנתיים וחצי גם בלילות. מה עושים במקרים כאלה? האם זה נורמלי?

יש לי שני ילדים
בת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים
אבי הילדים שהיה בן זוגי נטש לפני חודש.
למעשה הוא לא היה גר איתנו רצוף מעולם היות והוא עובד וגר רחוק
הוא היה מגיע פעם בשבוע ליומיים - שלושה.
ביתי בת השנתיים מאוד קשורה אליו ואוהבת אותו (הקטן קצת פחות) והיא מאוד חכמה ומפותחת.
השאלה איך אני מגיבה לשאלות שלה ולאמירות שלה בנושא כגון:
1. איפה אבא הוא לא בא ?
2. היא מדברת בינה לבין עצמה ואומרת אבא לא מרשה לי הוא כועס ( כשבפועל הוא מעולם לא כעס עליה והתנהל איתה בהמון אהבה וסובלנות) היא כנראה חושבת שהוא כועס עליה ולכן לא מגיע..
3. הייתה תוכנית על גורילה שילדה גור - אמרתי לה תראי איזה גור חמוד והיא בתגובה :
"גם אמא שלי משחקת איתי ומצחיקה אותי אבל אבא שלי לא בא נכון אמא ?..."

הוא לא מתכוון להגיע .. הוא מסיבותיו החליט לנטוש את הילדים זה לא משהוא זמני ..
איך אני מתמודדת עם זה ?
מה לענות לה ? איך להסביר ?
איך אני יכולה להקל עליה ולמנוע ממנה את חוסר הוודאות והכאב שכנראה קיים ?

אודה לעזרתכן
אמא מודאגת

שלום,
בני בן שנה וחודש. היה איתי בבית עד 11 חודשים, ונכנס למשפחתון של 15 ילדים בגילאי שנה - שנתיים וחצי לפני כחודשיים. ההתחלה היתה קשה, היתה אח"כ מגמת שיפור קלה אבל עדיין לדברי הגגנת היה לו קשה. למשל - בוכה תמיד בזמן האוכל, לא משתתף בחלק מהפעילויות עם הילדים אלא לדברי הגננת רוצה להיות בעגלה שלו. היו מספר ימים בודדים שאמרה שהיה לו בסדר. בנוסף תמיד היו הפסקות בגלל מחלות. עכשיו הוא חזר משבוע מחלה וקשה לו במיוחד כבר שלושה ימים ללא מגמת שיפור. הגגנת רמזה לי שאולי לא מתאימה לו מסגרת כזו אלא עם מס' ילדים קטן יותר.
השאלה האם יש טעם להמשיך לנסות להסתגל בתקווה שזמן רצוף ללא מחלות יניב את ההתאקלמות הרצויה או שאין טעם , כי כבר היה אמור להסתגל לפחות חלקית בחודשיים האלה אפילו שהיו לו הרבה היעדרויות.
מתלבטת מה לעשות, קשה לו מאוד עם זה שהילד בוכה .
אודה לעצתכם

בעבר גם התלוננתי על הנושא הזה ואני יודעת שאצל ילדים זה רק נעים, הסברתי לילדתי בת שלוש וחצי והיא הבינה שניתן רק בחדר, וכשאני מתעלמת ממנה היא מפסיקה.
לאחרונה היא ניגשת לפינות שולחן הסלון ומתחילה לגרות וזה בא אחרי שהיא מתעצבנת ממשחק או מהרכבת הפזל, היא מאיימת לפני שהיא ניגשת לפינת השולחן וכן עושה את זה.
אני מתעלמת והיא ממשיכה, והיה מקרה לפני מס' ימים בפני קרובת משפחה קצת יותר גדולה ממנה.
אני מפחדת שהיא תמשיך עם ההרגל הזה ובמיוחד בגן או בחברת אנשים וקרובים כי זה מביך.
מה עושים?
ותודה מראש.

שלום
יש לי ילדה בת שנתיים שנרדמת רק על ידי מימוש האוזן והשיער שלי. היא לא מוכנה לשום דבר מלבד זאת. לעיתים אני תקועה איתה שעה במיטה עדשהיא נרדמת שאין לי זמן לעצמי. מה לעשות? כיצד להוציא אותה מההרגל הזה?? לעיתים היא זקוקה לזה גם באמצע היום או באמצע הלילה??

שלום רב,

בני בן ארבע ו-3 חודשים. בחצי שנה האחרונה שנה נהנה לשחק במשחקי דימיון שונים ומשונים ממש סיטואציות שהוא בונה ומשחק איתי בכאילו - כאילו הוא נותן לי ארטיק, כאילו הוא נוסע עכשיו באוטו לאנשהו.. כאילו הוא בחנות קונה משהו וכו'...
גם כשהוא לוקח למשל עיתון כמו לאישה הוא מפליג בדימיון תוך כדי דפדוף בדפי העיתון ומספר לעצמו סיפורים.
האם זה תואם לשלב ההתפתחותי בו הוא אמור להימצא כעת?
האם נכון לעודד את זה ע"י תיאטרון בובות וכו'?
תודה!
ליטל

שלום, בני בן ה- 6 נכנס השנה לחטיבה צעירה, בא משולבים ילדי גן חובה עם ילדי כיתה א'. כהקדמה, בני הוא ילד מאד חכם, אולי מכפי גילו, ילד לא פיסי, סף כאב מאד נמוך, נמנע ממשחקי כדורגל כדי שלא יבעטו בו, נמנע ממגלשות כי הוא פוחד, לא רוכב על אופניים וכו' (מתחילים בירור לגבי ויסות חושי). בכל מקרה, שנה שעברה עבר לגן חדש יחידי מכל הגן ותוך שבוע השתלב בצורה מדהימה.
השנה קשה לו. מתחילת השנה קיבל אולי 2 טלפונים להזמנה אחה"צ, לא מעוניין בהזמנת חברים, למעט 2 ילדים שהיו איתו שנה שעברה, שגם הם לא חברי נפש שלו.
עם בירור עם הגננת מספר פעמים, טוענת שהוא מאד פעיל ואנרגטי בגן, ילדים אוהבים אותו, לפעמים צריך את הלבד שלו, מחובר לילד אחד משנה שעברה. היא לא רואה שום סיבה לדאגה. התייעצה עם יועצת ביה"ס, שעל פי שאלות שענתה לה, אמרה כי לא נראית שום בעיית השתלבות. אבל בשם האלוקים, איך יכול להיות שמספטמבר השנה הוא לא מוזמן לילדים ולא רוצה להזמין או ללכת? אני ממש מיוסרת.
נ.ב, מסר לי שרוצה להיות חבר של "החזקים" בגן, שהם כמובן לא מחשיבים אותו כי הוא לא משחק כדורגל, מגדיר עצמו "כמעט הכי גרוע בגן בכדורגל", נראה לי שהשנה שהכוח הפיסי מתחיל לבוא לידי ביטוי מאד קשה לו, כי החוזק של בני הוא בראש.
כשאמרתי לו שהגננת מוסרת שהוא "מקסים" הוא ענה לי "כי אני תמיד יודע את כל התשובות לכל השאלות במפגשים".
עזרו לי, מה לעשות?

שלום
הילד שלי בן 6 והוא מפחד מכל מצב בו בוא צריך להיות לבד-
החל מללכת לשירותים לבד, להיות בחדר או בסלון לבד וכלה בלילה שהוא מתעורר פעמים רבות. לאחרונה שמנו מזרון בחדרו (חדר משותף לו ולאחותו) וכשהוא מתעורר ומגיע אלינו, אנחנו (בעלי או אני) לוקחים אותו ביד חזרה למיטתו וישנים להמך הלילה על המזרון.
אני אשמח לשמוע חוות דעת והמלצות לדרכי התנהלות להמשך
תודה

שלום, ביתי בת ה-4 ילדה מאד חכמה ומפותחת רגשית, מלאה שמחת חיים. בשבועות האחרונים התחילו לעלות אצלה כל מיני שאלות על מוות. אף אחד שהיא מכירה לא מת, בשחזור לאחור אני חושבת שזה התחיל קצת אחרי שהיא ראתה שלגייה בטלביזיה. זה התחיל בשאלות האם כולם מתים ולמה כולם מתים והמשיך לשאלות כמו "נכון שאנחנו לא נמות" והאם כשיש תאונה והאטוט נשבר אפשר למות מזה, והאם כשנמות מישהו אחר יבוא לגור בבית שלנו.בערבים האחרונים יש פרץ של בכי שהיא לא רוצה למות, ושהיא לא רוצה לשנו זה יקרה. בכל הפעמים שהנושא עולה אמרתי לה שזה יקרה רק עוד המון המון שנים כשנהיה נורא נורא זקנים ושהיא לא צריכה לחשוב על זה עכשיו. אני רואה שהנושא מאד מעסיק אותה ושהיא מאד מפחדת - וקשה לה להכיל את זה (אניגם לא חשובת שילדה בת 4 צריכה להכיל את זה). מה כדאי להגיד לה? איך אפשר לעזור לה? אני לא רוצה להמציא לה שקרים.
תודה

שלום
בני בן 8 בכיתה ב , ילד בכור
ילד יפה מאוד , מצטיין בלימודים , כדורגלן מצטיין , בוגר מאוד ( לדעתי מידי )
במשחק כדורגל בשכונה בעל בטחון עצמי רב מוזמן ע"י כל הילדים לשחק איתם, מנהל את הענינים ומזמין ילדים גדולים ממנו
בצהרון מזמין ומוזמן ע"י ילדים גדולים ממנו
אך בשום פנים ואופן אינו יוצר קשרים חברתיים אחה"צ עם בני כיתתו , אינו מזמין ואינו מוזמן זו השנה השנייה ברציפות
לדבריו בהפסקות משחק עם כל ילדי הכיתה ( שזה שיפור כי בשנה שעברה שיחק רק עם ילדים משכבה מעליו )
לשאלתי למה אינו נפגש עם ילדי הכיתה אחה"צ , תחילה אמר לי שהם אינם מענינים אותו ואין אף ילד נחמד ובהמשך אמר לי שמפחד שיגידו לו לא
לדברי המורה הילדים בכיתה אוהבים אותו מאוד והמורה לא היתה מודעת לבעייה אחה"צ ניסיתי שנה שעברה להעזר בה וביועצת אך ללא הצלחה
גם אם ילד אחר מהכיתה מאותת שהוא מעונין הוא לא ממשיך את הכיוון , פשוט לא בא לו או לא מספיק חשוב לו
בפעמים שכן נפגש ע"י תיווך שלי היה בסדר גמוןר והוא נהנה אך הוא לא המשיך את הקשר
מצד שני הוא מקנא מאוד באחיו בן ה 6 שנפגש הרבה עם חברים בעוד הוא יושב בבית לבד ( עכשין בחורף כשפחות משחקים כדורגל למטה )
כלומר העניין כן מפריע לו

לציין שמדובר בילד עם הרבה חרדות = חרדה מכלבים למרות שיש בבית כלבה גדולה , חרדות מהמוות , תמיד חושש שמישהו צוחק לו ,ובקיצור אין לו את תמימות הילדות
אודה לעצתכם

היי,
אני אם לתינוק בן שנה וחודשיים
הוא מתקשה להירדם בערב , בוכה (בכי קולני למדי ) לסירוגין (לא תמיד ברצף עם הפסקות קטנות בין בכי לבכי )עד שנרדם
וזה חוזר על עצמו לאחרונה
מה עושים ?
זהו ילדי הראשון

בני יהיה בעוד כחודשיים בן 3. לפני כחודש החל לגמגם. לפני כשבוע החל לנהל שיחות בלחש. מה לעשות וכיצד לטפל כי אני מודאג מכך.

שלום רב,

בני בן 1.3 שנים, הינו תינוק חייכן, סקרן ופעיל מבחינה מוטורית, משחק בצעצועים, יודע כיצד להפעילם, מתמסר בכדור, בונה מגדלים, משחיל טבעות, מדפדף בספרים, מתמסר בכדור, מזהה שמות של צעצועים, נותן חיבוק ונשיקה לפי בקשה, נותן "כיף" לפי בקשה, עושה "ביי ביי" (התחיל רק לאחרונה וזאת ל-א בתגובה לאמירת שלום לאדם, אלא בתגובה לבקשתינו, כמו כן, כשאומרים לו למחוא כפיים הוא עושה ביי ביי), משחק איתנו במחבואים, מגיב לשירים ומראה העדפה לחלקם, מוביל אותנו יד ביד למקומות שהוא רוצה ולפעולות שרוצה שנבצע עבורו.

** אנו מודאגים מכך שהוא אינו מחקה אותנו במחיאת כפיים, בהקשת שני חפצים, ובמחוות שונות כגון: ביצוע תנועות ידיים המתאימות לשיר, כמו לשים ידיים על הראש ו"לשבת לקום", ושאר תנועות שאנו מלמדים אותו. כשאנו מנסים ללמד אותו הוא מסתכל עלינו ולא חוזר אחרינו.

** כמו כן, אנו מודאגים משום שהוא אינו אומר אף לא מילה אחת שלמה, הוא אומר "בא" וכן הברות שונות, אך אינו משלים מילים.

שאלתי היא :
האם לדעתכן/ם ישנה סיבה לדאגה? האם זה תקין? מה עוד אוכל לעשות על מנת לעודד את התפתחותו?

** למותר לציין שאני מטפלת בו בבית ואינו נמצא במסגרת של פעוטון. אני משקיעה רבות בניסיונות לימוד ומשחק.

הייתי שמחה לדעת האם קיימת אינדיקציה מחקרית לאיזו מסגרת הינה יעילה יותר עבור התפתחות התינוק בהיבטים אלו? היכן אוכל להרחיב את הידע בנושא?
האם תוכלו להפנות אותי לאתר המציג מחקרים עדכניים בתחום התפתחות וחינוך ילדים?


תודה מקרב לב,
סיגל.

יש לי ילד בן 5.5. ילד טוב, חכם, ומקסים. בגן יש לו מס' חברים מצומצם ודווקא אלה שהוא רוצה לשחק איתם אינם מעוניינים לשחק איתו. זה גיל שבו גם אם אתקשר להורי הילדים הביתה ואזמין אותם אלינו אנו עלולים להיתקל בתשובה שלילית. מה עלי לעשות? כיצד עלי להנחות את הילד שלי לקבל גם תשובה שלילית ולעבור הלאה?