פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן 3 חודשים. ילד ראשון. לקח לנו קצת זמן להבין את צרכיו בהתחלה ולכן הוא היה בשבועות הראשונים בכיין ומתוסכל.. עכשיו זה הסתדר בזכות זה שבאמת הבנו מה הוא רוצה בכל בכי ואנחנו משתדלים לשמור על מסגרת קבועה של שינה בזמן אוכל וכדו'... ובבית הוא ממש מקסים, רגוע, חייכן ומתוק.
הבעיות מתחילות כשאנחנו נוסעים להורים לסופש... הקטן פשוט משתנה לגמרי.. אנחנו עדין כמובן מקפידים לשמור לו על השגרה הקבועה ומביאים איתו את המשחקים שהוא אוהב, השמיכה וכדו'... אבל הוא פשוט לא רגוע.. כל הזמן רוצה להיות על הידיים , בוכה הרבה, מתלונן.. ממש מתסכל.
כל הזמן אומרים לי יש לך תינוק רגיש... מה זה אומר בכלל?
האם זה התנהגות נורמלית?
מה ניתן לעשות בכדי לעזור לו? כי לא לצאת מהבית בכלל זה לא אופציה...
ובנוסף אני חושבת על הזמן שאצטרך להכניס אותו למעון בכלל יהיה לו קשה.. זה קצת מלחיץ אותי ; \
תודה מראש... עמית

שלום,
בתי בת שנתיים וחודשיים.
לפני ארבעה חודשים נולד לה אח קטן. מאז החלו התקפי אסטמה לא קשים אך מאוד תחופים, שבהם אנו מטפלים באצעות התרופות הסטרואידיות המקובלות.(ונטולין ובודיקורט)
במקביל (גם נכנסה לגיל ה terrible two) החלה התנהגותה להפוך לקשה יותר ויותר: תמיד היתה בוכה וצועקת הרבה, אך כעת זה הפך כמעט בלתי נסבל - היא בוכה וצועקת על כל דבר קטן, ואני לא מתכוונת רק להתנגשות רצונות ביננו, אלא כל דבר פעוט שגורם לה תסכול (צעצוע שנפל, משקה שנשפך עליה, אם לא קלענו בידיוק לרצונה במגע או בלבוש או באוכל). כל דבר כזה מוביל לצרחות ובכי. אנו מנסים לברר מה רצונה ומה גורם לה תסכול ומנסים לעזור, אך לפעמים זה לא משנה מה נעשה היא פשוט רוצה לבכות ולצרוח!
יש לציין שבגן התנהגות זו קיימת אם כי ברמות נמוכות בהרבה! כלומר יש לה התקפי בכי וצרחות אך הרבה פחות.
שמתי לב גם שכשהילדים האחרים מנסים ליצור איתה קשר בחיבוק היא מגיבה בבכי או צעקות - כאילו חווה את המגע של הילדים האחרים כאיום, או הפרת גבול כלשהוא.
הגננת העלתה אפשרות של חוסר וויסות חושי.
אני גם חוששת מהפרעה חברתית תקשורתית כל שהיא.
אני רוצה לציין גם שכתינוקת היה קשה מאוד ליצור איתה קשר, לקבל חיוך, או להנות ממגע (חיבוקים וליטופים). אנחנו עובדים על זה חזק ולכן זה מאוד השתפר עם הזמן.
איפה אפשר לעשות איבחון של בעיות בוויסות חושים? או בעיות בקשר? ולקבל ייעוץ כיצד לתת מענה לבעיות שמתעוררות?
תודה מראש..
נעמי

שלום!
בני בד"כ ילד עצבני אחרי מס' שעות של מצב רוח טוב באה העצבנות
אצלו אפילו על מילה שלא במקום הוא ילד שמסתגר בחדרו מקפיד לנעול בכל כניסה לחדר לאחרונה מסרב לדבר איתי בגלל שקבענו להפגש במקום מסוים ונפגשנו במקום אחר מצב הנתק הוא מצב שקט הוא לא אוהב הערות כך שקשה לי לחנך אותו רוב שעות היום הוא עסוק במחשב אני מרגישה שהוא מנותק הוא משתדל לא להפגש איתי פנים מול פנים וגם לא להסתכל עליי
מה עושים?איך מחנכים אותו שלא להפגע מכל דבר קטן?
תודה

אני אמא לשני ילדים:ילד בן 7 וילדה בת 4.5.ואנחנו מצפים לעוד תינוק.הבעיה היא שהילדה בזמן האחרון כל הזמן ממורמרת,בוכה מנסה להציק,עונה בחוצפה.
היא כל הזמן מדברת על התינוק:נעשה לו כך,נקנה לו כך..אנחנו מנסים להרגיע אותה כל הזמן אבל לפעמים רבות אני מתעייפת מהמצב ומרגישה חסרת אונים,
אני שמתי לב שזה התחיל בדיוק אחרי שנודע לנו שמצפים לבן למרות שהיא כל הזמן "ביקשה" שזו תהיה בת אחות.
אודה לכם מאוד אם תוכלו להציע לי דרכים לטפל בעניין הזה כי אני מרגישה שלא יכולה להשתלט עליה ועל התקפי הזעם הפתאומיים שלה.
תודה מראש

בני בן 5.5. בענייני מזון הוא ממש גמיש. אוכל כמעט הכל ומסכים לטעום דברים חדשים. העניין הוא שהוא אוכל מאד מאד מאד לאט. כל ארוחה לוקחת לו כשעה (על השעון) ולעיתים אף יותר.
יש לציין שהוא אינו איטי בדברים אחרים.
זה שילוב של כמה דברים: לועס מאד לאט, מפטפט הרבה בזמן הארוחה וגם קצת חולם. צריך להזכיר לו לקחת עוד ביס כשמסיים אחד.
באיזשהו שלב הוא מתייאש כי נמאס לו לשבת בשולחן ואז הוא מנסה להתחמק מהארוחה בטענות שונות מבלי שסיים אותה. בד"כ אנחנו מתעקשים שיסיים לפחות את הרוב. גם יושבים לידו בארוחה ומזרזים...
יש לציין שאנחנו לא מעמיסים את הצלחת בכמויות לא הגיוניות. למשל חצי פיתה וירקות בצד לארוחת עשר, שניצל ונגיד 2 כפות אורז לצהריים וכד'.
בנוסף, הוא די רזה אבל נמצא במקום די טוב באמצע (אולי מעט מתחת לממוצע) מבחינת אחוזוני משקל. בגן ובצהרון מסיים הכל. בבית מרשה לעצמו קצת לוותר ( "אני מלא", "אני עייף " וכד)
העניין שגם הוא כבר מתחיל לסבול מהאכילה האיטית כי מפסיד זמן משחק.
כל העניין הופך להיות מקום של חיכוך בינינו. מצד שני, חשוב לנו שיוכל כמות סבירה ולא ישאיר תמיד בצלחת. ניסינו גם חיזוקים חיוביים אבל לא תמיד עוזר.
מה עושים?

שבת שלום,

רציתי לשאול כיצד עלי להתנהג במצב בו בתי בת השנה ושלוש מתחילה לבכות ולכעוס בכל פעם שאינה מקבלת את מה שרוצה, עד כדי המרחות על הריצפה .
מדובר על בת יחידה וגם נכדה ראשונה. שעושה רושם שאם לא נהיה חזקים בחינוכה תהייה מאוד מפונקת.

שלום, ביתי בת 1.7, נכנסה לגן פרטי לפני 3 שבועות. הכניסה היתה חלקה למדי: מהר השתלבה, נפרדת יחסית בקלות (מעט בכי ונרגעת מהר) ולפעמים לא רוצה לעזוב. בשבוע האחרון (אחרי שבועיים בגן) היא התחילה להגיב בהתקפי זעם ובכי מתמשכים על כל דבר קטן, לעיתים בלי סיבה נראית לעין, ואף מרגע ההתעוררות. מסרבת לכל ומתפתלת כשמריים אותה. כמובן שזה לא כך כל הזמן אבל קורה בתדירות גבוהה ואני מתקשה לעצור את הלופים.
המליצו לי בגן להתעלם, לומר שאני מבינה שכועסת ולחכות שתירגע, אבל גם כשהיא נרגעת ואני פונה אליה הכל מתחדש. אני מאד רוצה להגיב "נכון" אבל גם חוששת שהיא תרגיש שאני מתנכרת לה.
חשוב לציין שיש לה אחות תאומה.
זקוקה מאד לעזרה.

אני אמא לילד מקסים בן 4 וחצי. לאחרונה המורות בבית הספר (אנחנו גרים בחו"ל ובית ספר מתחיל בגיל ארבע - מקביל לגן חובה בארץ) יזמו איתנו פגישה - לטענת הצוות ייתכן שהילד לא שומע טוב. בבדיקת שמיעה עלה שהוא שומע מצויין...
אני תוהה אם פניה לפסיכולוג התפתחותי במקומה.
אני חושדת שהבעיה היא התנהגותית ולא פיזיולוגית. הנה מספר מאפיינים של הילד:
- חברותי מאד! מסתדר נהדר עם ילדים אחרים ויש לו המון חברים. הוא מסוגל ואוהב להיות גם לבד ויכול להעסיק את עצמו שעות ארוכות אבל תמיד שמח לחברה.
- הוא מסוגל להתרכז במשהו שמעניין אותו שעות ארוכות אם אנחנו לא מפריעים.
- אינו אלים או חסר מנוחה
- לעיתים אינו מגלה עניין בנעשה סביבו ונסוג לעולם משלו (מה שלדעתי גרם להנחה של המורות שהוא לא שומע טוב) - במקרים אלה הוא ממש לא מגיב לסביבה.
- כשהוא מצייר או צובע הוא עובד מאד מאד מאד לאט וחשוב לו לדייק. לא עושה רושם שזה מטריד אותו.
- הילד אובססיבי בנושאים מסויימים וצבר ידע באופן מדהים (למשל - מזהה עשרות רבות של יצרני מכוניות, גם על פי צללית של הרכב, פנס או פגוש. מזהה סוגים רבים של חיות מוזרות יודע איפה הן גדלות ומה הן אוכלות וכד' , כבר מגיל 3) הוא לומד מדיפדוף בספרים עם תמונות ושואל שאלות את כל הסובבים אותו - יש לו זיכרון צילומי יוצא דופן. שוב, רק בתחומים מסויימים שמעניינים אותו. תקופה ארוכה היה מאד קשה לשכנע אותו לשחק בכל משחק שאינו אוטו. כיום הוא משחק גם בלגו וקוביות בניה. לעיתים רחוקות בדברים אחרים.
כשהוא מדפדף בספרים והחוברות שלו הוא משנן בקול את מה שהוא רואה. לא כל כך מספר מה הוא רואה בתמונה - אלא אם כן אנחנו שואלים אותו באופן אקטיבי.
- כשהוא משחק בעצמו הוא שר בקול רם שירים שהוא ממציא - ג'בריש... ואנחנו צריכים להזכיר לו כל פעם להנמיך ווליום. לא זוכר כמעט בכלל מילים של שירים - לא משנה כמה פעמים שמע אותם (גם לא שירים פעוטות). כן זוכר מנגינות.
- הוא מאד אוהב שדברים מסודרים (בסדר שלו ) וכועס כשמזיזים לו דברים.
- הוא מאד צריך מגע ומבקש המון חיבוקים ונשיקות וחיזוקים מאיתנו במשך היום.
כרגע אני לא חושבת שיש בעייה שמפריעה לו באופן מיוחד - אבל אם צריך לאבחן כדי למנוע בעיות בעתיד אולי כדאי לעשות את זה עכשיו ? או שאין צורך לגרור אותו לכל זה וזה יותר בראש שלי?
אשמח לעצה.

שלום רב, בני בן 4.7 בעיקרון הוא ילד טוב רוב הפעמים ממושמע חכם יתר על גילו. כשהיה קטן היה נושח המון!! עבר להרבצות שהטמעתו עם הזמן אך אין יום שאינו "מחטיף" פעמיים שלוש ביום. יש לו גם אישיו עם אוכל לא אוכל כל דבר ומכינים לו במיוחד טוסט רק בשבילו. מידי פעם יש לו התקפות זעם כמו למשל כשהולכים לסבתא וסבא שךו כל הדרך הוא שמח אך ברגע שמגיעים למדרגות הדירה מסרב להיכנס ואם מחריכים אותו הוא נהיה אלים והיום אפילו לקח צלחת ושבר אותה על הריצפה.
מה עושים אני על סף התמותתות , כל הזמן מתעסקים בו ופחות באחותו הקטנה(בת 2.9).
האם צריך עזרה פסיכולוגית או שזה יעבור עם הזמן?

אני אם לבת-10.אני מאובחנת כ-ptsd על רקע של ת.מ.
ברור לי כי למצבי הרגשי ישנה השפעה על בני הבית ובמיוחד על הילדה הנ"ל,שהינה ילדה מקסימה חביבה ומוכשרת מאוד.
לפני כשנה החלנו בטיפול פסיכולוגי אליו היא מסרבת בכל תוקף ללכת בחודשים האחרונים
נכיוון שטוענת לפתע כי היא אינה "משוגעת".
יתכן כי הדבר נאמר לה ע"י מי מבני כיתתה.
לדעתי הילדה זקוקה לסיוע ,סיוע אותו אני של מצבי אינני יכולה לתת!!
אולם מסרבת לקבל סיוע ממקור חיצוני.
אני רואה שיש בעיה אני רוצה לסייע.
איך עושים זאת?

תודה מראש.

שלום,
אני אמא לילד בן שנה ותשעה חודשים. בני הלך למשפחתון פרטי לפני כחמישה חודשים. המליצו לנו על המשפחתון ונרשמנו בכיף. בתחילת השנה הובטח לנו כי הגננת לא תקח יותר מחמישה ילדים, אך לאט לאט מספר הילדים עלה ל-7. שעות פעילות המשפחתון הן 07:30-16:30. לא מזמן הגעתי לאסוף אותו שעה וחצי לפני הזמן וגיליתי כי כי שני ילדים גדולים יותר (בני 3) יושבים ואוכלים מסביב לשולחן כשלכל אחד מהם צלחת אישית בעוד שחמישה נוספים וביניהם בני יושבים על הכסאות בחצי עיגול ללא שולחן וללא צלחות, שמתי לב כי ישנה רק צלחת אחת מונחת על השיש ובה שאריות אוכל ואין יותר צלחות בכיור. הילדים ישבו יחפים (רק עם גרביים), למרות שבתחילת השנה נתבקשו כל ההורים להביא נעלי בית לילדיהם. בני חלה ולא היינו כמה ימים בגן. כשהלך שוב, הגעתי שוב לפני הזמן לבדוק את הנושא, הגננת סירבה לפתוח לי את הדלת בטענה שאני אפריע לילדים לאכול, וביקשה ש"אסתובב" עשרים דקות, אחרי כ-7 דק' דפקתי שוב, אך לא זזתי מהדלת, היא פתחה ואמרה כי הילדים כבר אכלו. עשר דקות אח"כ כשחזרנו הביתה גיליתי כי הילד רעב. שמתי לב שוב כי שני הילדים הגדולים אוכלים מסביב לשולחן בעוד שהקטנים יושבים על הכסאות, ורק מלחת אחת אחרי אוכל מונחת על השיש. לשאלה האם הילדים אוכלים לבד ולכל אחד יש צלחת הגננת השיבה שכן. יצרתי קשר עם אחת האמאות שאמרה כי המקרה כבר קרה ואחד ההורים העיר לגננת על כך שמאכילה את כולם מאותה הצלחת, אך היא אמרה שזה לא נכון. בנוסף, התברר לי (מאותה אמא), שהגננת נוהגת לסגור ילדים בחדר אם הם לא מתנהגים טוב (סיפרנ לי שראתה לפחות 2 ילדים סגורים בחדר כל פעם). וגם התברר כי יש לה 6 מיטות תינוק בלבד, כאשר ישנם 7 ילדים, ואמא אחת אף ראתה את הלדה שלה ישנה במיטה של מישהו אחר. לאחר בירור הנושא עם עוד אמא גילינו כי כל אחת משלמת סכום אחר למשפחתון, ועד היום אף אחת לא קיבלה את החוזה עליו חתמנו, למרות בקשתנו החוזרות לקבלו, וגם לא חשבוניות על התשלום. יצרתי קשר עם מועצה לשלום הילד ושם המליצו על כתיבת מכתב לתמ"ת ואליהם לאחר חתימת כל ההורים. הצעתי את הדבר לשתי האמאות שהסכימו ואחת מהן אף הוציאה את הילדה שלה מהמשפחתון, וסיפרה לגננת את הכל. הגננת הזהירנ שאם אכתוב מכתב תתבע אותי על כך שאני מסיתה את כולם נגדה, למרות שנאמר לה מפורשות שכולם באותה הדעה. הגננת יצרה קשר עם כל ההורים (חוץ מאיתנו) וקבעה אסיפת הורים דחופה, בלעדנו כמובן. הבעיה היא שנתנו לה צ'קים דחויים עד סוף שנת הלימודים, ואם אני זוכרת טוב כתוב בחוזה שאם אנחנו עוזבים יש לשלם לה חודשיים הודעה מוקדמת.
למי פונים כעת? עם מי מתייעצים?
עזרתכם הדחופה!!!

בני בן שנתיים ו8 חודשים חזר מהגן מובהל וחוזר על המשפט " לא רוצה לגן " שנשאל מדוע צעק ולא ענה למחרת היום שהתעורר משנת הלילה חזר על המשפט וסירב ללכת לגן לאחר שיכנועים הצלחתי להגיע עימו לגן אבל תגובותו הייתה בכי ללא הפסקה לטענת הגננת לאחר שהלכתי הוא ישב בצד ובכה ללא הפסקה וחזר על המשפט " לא רוצה לגן " באותו היום ביקשתי מחמתי להוציא אותו ברגע שראה אותה הפסיק לבכות ושינה התנהגות בערב שחזרנו מעבודה הוא לא הסכים לבוא הביתה ( הבית קרוב לגן ) הוא צרח והשתוללל בצורה קיצונית שעלינו הביתה בכה לא רוצה הביתה לא רוצה לגן תנו לי לצאת ללכת לסבתא והוא דפק על הדלת במשך 30 דקות , אישתי לקחה אותו וחיבקה ולאחר שעה הוא נרגע ושינה התנהגות שר ושמח . בנוסף האלה לתופעות הוא קם בלילה בערך 3 פעמים וחוזר על המשפט " לא רוצה לגן " . בניסיון נוסף שלמחרת היום שתיארתי אישתי לקחה אותו לגן וגם באותו היום מהרגע שהתעורר חזר על המשפט והסתתר בבית ולא היה מוכן ללכת בסופו של דבר שכנעתי אותו ללכת לגן שהוא נכנס לגן הוא ראה את המטפלת שכרגע מחליפה משהי שחולה התגובה הייתה שהוא ראה אותה הוא נרתע אחורה ופניו היו מבוהלות והוא התחיל לבכות והמשפט הראשון שהגננת ראתה אותי היא סיפרה לי אך הוא רקד איתה באותו היום שזה התחיל והוא היה שמח ורקד ואמרה לי תשאלי את בעלך לאחר מכאן היא ביקשה שנעלה לכיתה בגן למעלה היא עלתה ראשונה ושהיא נעצרה ופנתה לבני בו תעלה או פשוט במוק ם לבצע עלייה ירד מדרגה למטה לאחר שהרגעתי אותו ביקשתי ממנו בו תן חיבוק לגננת אז הוא ביד אחד חיבק אותה ואת היד השנייה הושיט לי . ברצוני לציין שבני ילד חברותי וחייכן וכול מי שראה אותו בימים האחרונים שואלים מדוע פניו מובוהלים כול כך נוצר גם מצבים שלפני השינה הוא מסתובב בבית בערך 30 דקות סערורי ובוכה וחוזר על המשפט " לא רוצה לגן " .
מבקשת לקבל תגובה על המקרה . תודה

לילד בם שנתיים וחצי...תודה

ביתי בת שנה ו- 8 חודשים לא משחקת עם ילדים אחרים. כשהיא רואה ילדים אחרים היא נצמדת אליי ומתחילה לבכות. גם בגן היא משחקת לבד ורק אם הגננת תשב עם קבוצה של ילדים (והיא ביניהם) היא תשב גם אך כשהגננת קמה היא אחריה. יש לציין שעם מבוגרים הרבה יותר קל לה.
בנוסף, היא בת יחידה ואין לנו ילדים קטנים בבניין שיוצא לה לשחק איתם רוב הזמן היא עם אנשים מבוגרים.
האם זה הגיוני והאם יש מה לעשות???
תודה רבה!

ערב טוב, בתי בת ה-7 עוברת בשבועות האחרונות שינוי התנהגותי קל יחסית המתבטא בעיקר בגעגועים אלי. מדובר בילדה עד כה עצמאית, פעילה וחברותית ומברור ושיחות עימה עולה כי היא מתגעגעת לאמא ונוכחותי חשובה לה גם במסגרת כמו בית ספר וחוגים. כחלק ממשיכת תשומת הלב הופיעו תלונות של גרד בפי הטבעת שבתחילה חשבנו כי מדובר בתולעים אך היום אנחנו בטוחים שאין מדובר בכך ואולי זו תופעה פסיכוסומטית הנבדקת במקביל ע"י התייעצות עם רופאים.
ברצוני לשאול האם יתכן כי השינוי בהתנהגותה נובע בתת מודע מאירועים שאני חווה? לפני כשבועים נאלצתי לעבור גרידה בשל הריון לא תקין ובמקרה זה כמו גם במקרה קודם של הריו לא תקין (חצי שנה קודם לכן) היא זיהתה את השינוי הגופני שלי ותחקרה האם אני בהריון...יש בי התחושה כי היא מחוברת אלי עוד הרבה מעבר למה שאני משערת ובשל התקופה הקשה שאני עברתי וניסיתי להסתיר היא חשה ומביאה זאת לידי ביטוי בגעגוע וסוג של נסיגה התנהגותית. אשמח לשמוע חוות דעתכן ניסיונכן והמלצותיכן. תודה רבה. אני