פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 10 ילד מקובל חמוד,היה לו חבר שפתאום מצא חבר טוב שלו והם נהיו חברים, בני נשאר כאילו בצד.

מה שקורה שהחברים שלא שהיו כבר לא ממש מחזרים אולי אפילו מקנאים בו לא ממש יוזמים להיפגש. מה שלפניכן היה שתמיד היה במרכז העיניינים. איך אפשר להגיע למצב שהתקשרו אליו ויירצו להיפגש איתו ולא אנחנו צריכים האמהות לנסות שייפגשו.

המטרה שהילדים לבד יירצו.

הילד לפי דעתי ע צוב לא מראה אבל אמא מרגישה.

שלום

ביתי בת שלוש וארבעה חודשים בוגרת מאוד, עם שפה מאוד עשירה והבנה טובה.
היא גמולה מטיטול ביום כ- חצי שנה. אך בלילה היא עדיין מרטיבה יום כן יום לא
והיא אף לא מתעוררת מכך ולא מפריע לה וכל יום היא אומרת מחר אני לא אעשה
פיפי במיטה.
השאלה כיצד לנהוג?

יש לי ילד בן 3 הוא לעתים לוקח בובות ומחכך את הפין שלו בהן לפעמים הוא עןלה עליהן ואני מרגישה כי יש לו זיקפה שאלתי האים זו בעייה שכדאי לטפל בה או צריך לא להתייחס או לקחת לו את הבובות אני מאוד מקווה לקבל תשובה

בני בן השלוש החל לאחרונה לנבל את פיו
הוא קורא לי אמא גועלית ,אמא מחורבנת
אני לא יודעת כיצד עלי לינהוג
ניסיתי נזיפות ,איימתי עליו שאני אלך להיות אמא של ילד אחר...,איימתי עליו שאשים לו סחוג בפה...(הצעה של חברות..)
לא ניראה שזה מזיז לו
מה עושים?????

שלום וברכה,ביתי בת ה- 8 היא בכורתי ולה 2 אחים נוספים- בן 6ו בן שנה וחצי. בימים הארונים היא טוענת שבכל לילה כשהיא הולכת לישון,לפני שהיא נרדמת עולות לה מחשבות על מוות שאני או אבא שלה יכולים למות ושהיא פוחדת ויודעת שהיא תתגעגע מאוד,בכל ערב ,מזה 3 ערבים אני מחבקת אותה ממושכות,מלטפת אותה ומרגישה בקול רם אמפטיה,השאלה שלי היא כיצד אוכל להקנות לה ביטחון ?מה לומר? הרי זה נכון שיום אחד יכול לקרות לנו משהו או למשהו קרוב,איך מסבירים זאת לילדים מבלי לגרום להם לפחד?בכלל בנושא סיטיי לילה גם מתוך שינה ,איך אפשר להסביר לילד על נושאים שמפחידים וחלקם גם לא קיימים בכלל כמו מפצות, חיות ,חרקים וכדומה ....
תודה .

שלום רב,

אני אמא לילדה בת 6.5 ללא אחים.

רציתי לדעת איך ניתן לחזק אצלה את הצד האסרטיבי.
ידוע כי ילדים במשפחה עם אחים הצד האסרטיבי והעמידה על שלהם, חזק יותר.
איך אפשר לעבוד עם בתי על חיזוק צד זה?

יש לי ילד בן שנה ו- 10 חודשים, התחיל גם בפעם הראשונה, בספטמבר השנה. בשבועיים האחרונים הגננת מדווחת לי שהוא נושך ילדים בגן, ובעיקר ילד אחד ספציפי. היום בפעם הראשונה, במהלך מפגש שהיה להם, הוא נשך את עצמו. הם אומרות שהם אומרות לו שזה לא בסדר לנשוך ומרחיקות אותו לדקה קצרה כדי שיבין שהוא עשה משהו לא בסדר. מעבר לכך הן אומרות שהוא ילד טוב, שמשתתף והוא חמוד מאוד. אני לא ניתקלת בתופעה כזו כשהוא בבית, ולכן קשה לי לטפל בזה. הוא עדיין לא מדבר, רק מילים פה ושם.
האם זה אומר שלא טוב לו בגן? איך אמורים לטפל בזה?
איך אני אמורה לטפל בזה אל מול האמא שהבן שלה נינשך?
כל כך לא נעים לי ואני לא יודעת איך לטפל בנושא.
אודה מאוד לעזרתכם
אמא מודאגת

שלום רב.
הבן שלי בן שנתיים+3 חו' .נכנס לגן לראשונה השנה.בהתחלה הוא היה בוכה.לאחרונה הפסיק לבכות כשעוזבים אותו בגן.בחודש ספטמבר הוא היה "נשפך"מעייפות ונרדם ישר בשעה 8 בערב.לאחרונה הוא ממש לא מצליח להרדם.לא שינינו כלום בלוח הזמנים.אותו נוהל כל ערב של גינה או סיבוב בחוץ ארוחת ערב ומקלחת,סיפור ובקבוק.בגן שאלתי ,הוא ישן שעתיים..עד 2 בצהריים.דוגמא אתמול נרדם בעשר בלילה(היה במיטה מ-8)והתעורר ב-6 בבוקר..למעשה כל בוקר הוא קם כבר בשש.גם אם הלך לישון מאוחר.(יום שישי בלילה).
בגן הוא מתנהג כרגיל.משתתף.כיף לו ,הוא רוקד ומהנה.

אני חייבת עזרא. יש לי ילד בן 3.5 ואני בחודש 9 להריון. אני והבן זוג שלי חיינו ביחד כ 5 שנים.החיים ביחד לא היו קלים ולא פעם נוצרו ריבים רציניים לצערי גם בנוכחות הילד. לפני כחודש הגענו למצב של ריב מאוד חזק בלילה והוא היכה אותי (לא הפעם הראשונה אבל בעוצמה כזאת- כן),הילד קם מהמיטה וראה את הכל. כמובן שבאותו לילה הצלחתי להרגיע ולהרדים אותו ומאותו היום אביו לא נמצא יותר בבית(הוא קיבל צו הרחקה).. בימים הראשונים הילד היה שואל אותי איפה אבא ולמה הוא כעס עלי באותו לילה.לאחר כשבוע הוא הפסיק לדבר עליו כלל.לא ידעתי אם זה לטוב או לרע עד שאחותי ששומרת עליו אחרי הגן סיפרה לי ששמעה אותו מדבר עם בן דוד שלו בן ה-4 ואומר לו שהואלא אוהב את אבא כי אבא הרביץ לאמא בראש וגםהדגים לו על עצמו(התחיל לחבוט לעצמו בראש) הילד לא האמין לו ואמר לו מה פתאום לא יכול להיות אבל הוא המשיך להרביץ לעצמו ואמר כן אני ראיתי הוא עשה לה ככה ככה!!
כמו שאמרתי איתי הוא לא דיבר על זה. אתמול לקחתי את שני הילדים מהגן והוא שוב העלה את הנושא ואז גם האחיין שלי שאל האם זה נכון. והילד שלי פשוט לא נתן לי לענות הוא אמר לו כן אני ראיתי ושוב הרביץ לעצמו כדי להדגים.
אני לא יודעת איך לדבר איתו ומה לענות לו כי לי בעצמי אין הסבר למה הוא עשה את זה אז איך אני יכולה להסביר את זה לילד קטן?

ילדי, בן 10, נרתע מפעילות פיזית מכל סוג (כדורסל, כדורגל וכו') שילדים בגילו משחקים בהפסקות בית ספר. הילדים מתנכלים לו, אינם רוצים לשתף אותו ואף מכנים אותו בכינויי גנאי, כגון "אפס". כמובן, שנידוי מסוג זה גורם לו לשנוא את בית הספר.

מה לעשות?
איך לעזור לו להפסיק להירתע מפעילויות אלו או לחילופין לדעת לעמוד על דעתו ולהתעלם ובמקביל להתבלט בידיעותיו הרחבות ולנצלם לטובתו?
תודה.

שלום

בני בן חודשיים וחצי ונרדם רק על הידיים (לפעמיים בהנקה, ולפעמים צריך עזרה נוספת - נדנודים, כדור פיזיו וכו'). אני מאוד מותשת מכך ורוצה בהקדם לשנות זאת. ובכל זאת, חשוב לי להתחשב בצרכים של בני ולעשות זאת בצורה מותאמת אליו.
ראיתי כי בתשובות אחרות בפורום יש המלצה על שלושה ספרים שמתאמים בגילאים שונים. אשמח לדעת איזה שיטה מתאימה לגיל שלושה חודשים. אני לא נגד בכי באופן מוחלט, אבל גם לא כל כך רוצה לתת לו לבכות הרבה מאוד. חשוב לי לבחור בשיטה יעילה שאוכל להתמיד בה עד להצלחה.

בתודה מראש

שלום רב
ביתי בת 3 ילדה שמחה, שובבה אנגגטית וחברותית בת שנייה (ואחרונה נכון להיום) במשפחה.
מאז שהייתה קטנה נהגה לקלף כל פצע קטן. לאחרונה התחילה למשוך לעצמה ציפורניים ובעצם "לגזור" אותם ידנית אך תוך כדי מעשה גם בעצם פוצעת את עצמה. היא מתלוננת אח"כ על הכאב. הסברנו לה שהיא ילדה בוגרת ובמידה והציפורניים מפריעות לה שתבקש ונקצוץ אותם אך היא ממשיכה בעצם לפצוע את עצמה. אם מעירים לה תוך כדי היא מסבירה שהיא פשוט רוצה וקשה לה להפסיק. אנו משתדלים לא להעיר לה יותר בנושא אך שמענו שגם בגן היא עושה זאת. בנוסף היא יכולה לבקש כמעט כל יום ואף פעמים ביום שנגזור לה ציפורניים כי זה מציק לה. אנו תוהים האם זה התנהגותי או בעיה תחושתית או אחרת? נשמח מאד לשמוע דעתכם

תודה רבה

שלום,
לפני כחצי שנה בתי בת ה1.3- שנים התחילה לפחד ממעליות. כשהדלתות נסגרות התינוקת מתחילה לבכות ולצרוח. את הפחד/אימה רואים בעיניים בבירור, עד שהדלתות נפתחות וההיסטריה עוברת בין ברגע.
בנוסף, לפני כחודש עלינו על שייט של חצי שעה לאורך חופי ת"א. התינוקת שמחה מאוד, עד שהשייט, התחיל ושוב היא נכנסה להסטריה, ממש עמוק רציני.
במשך חצי שעה היא צרחה והשתוללה, ידיים ורגליים עפו לכל הכיוונים והייתי צריך להחזיק אותה בכוח כדי שלא תיפול מהידיים לריצפה.
כמובן שוב בסוף השייט כשירדנו מהסיפון הכל עבר כאילו לא היה.

עם זה עוזר ביתי נולדה בניתוח קיסרי כיוון והייתה עכוז.

אנחנו טסים לחו"ל בקרוב ומאוד מפחדים ממה שעלול להיות.
אשמח מאוד לרעיונות טיפול.

תודה,
יונתן

שלום וברכה
יש לי 2 בעיות עקריות עם התינוקת שלי בת ה 5.5 חודשים.
הראשונה- לאחר טעיות קשות בהרגליי השינה של בתי הבכורה, החלטתי שהפעם זה לא יקרה. לפני שבוע החלטתי שהתינוקת צריכה ללמוד להירדם לבד במיטה שלה וכך היה. מקלחת בקבוק אחרון ולמיטה עם מובייל ומנורת לילה קטנה. להפתעתי הילדה הלכה לישון בלי שום בעיות! התלהבתי וטפחתי לעצמי על השכם. זה עבד במשך שבוע ויום! כל ערב אותה שיגרה,אותה שעה כלום לא השתנה. אתמול והיום הילדה רק נכנסת למיטה שלה ולא מפסיקה לצרוח!!!!! אני מלטפת, מרגיעה, מרימה קצת ומחזירה, יוצאת מהחדר ל 3 שניות ושוב חוזרת כלום לא עוזר!!היא רק צורחת. אז שאלתי היא מה לעשות?איך לנהל את ההרדמה? ברור לי שמעכשיו צריכים גבולות. (לפני המיטה היא הייתה נרדמת בעגלה ואחר כך הייתי מעבירה אותה למיטה).
הבעיה השנייה ולא פחות חמורה היא: לא משנה מתי היא תלך לישון, מתי היא תאכל היא תמיד תקום בסביבות אחת וחצי 2 בלילה! בהתחלה הייתי מביאה לה לאכול אבל עכשיו היא כבר כמעט בת חצי שנה ולא נראה לי שהיא צריכה לאכול בלילה אז הפסקתי לתת לה אוכל אלא מים. אז היא קמה שותה קצת בוכה וחוזרת לישון לאיזה חצי שעה שעה ואז שוב קמה שוב מים ושוב חוזרת לישון וכך עד 6 בבוקר שאני קמה. כשאני נשברת ואומרת לעצמי אולי היא כן רעבה ומכינה לה בקבוק היא בקושי אוכלת ממנו לכן הסיבה היא לא רעב זה בטוח ! ניסיתי להביא לה דייסה בבקבוק האחרון וזה לא עוזר, ניסיתי להביא לה לאכול כשאני הולכת לישון אבל עדיין בסביבות2 היא קמה. מה עושים????
זה כל כך מציק בעיות השינה האלו כי ככה גם סבלתי עם הגדולה שלי ואני ממש לא רוצה לחזור על טעיות.מחכה בקוצר רוח לתשובה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

תודה רבה מראש

שלום,
ביתי בת שנה וחמישה חודשים ,עד לפני שבועיים היא הייתה במשפחתון עם עוד 4 ילדים .
בתחילת אוקטובר החלטתי שאולי מתאים לה גן יותר בו יש אינטראקציה עם עוד ילדים,היא מאוד אוהבת חברה.
אולם השבוע אחרי שבועיים בגן ,היא בוכה כל בוקר ליד השער בגן , מוותרת על ארוחת הבוקר ועל הפעילות בגן , רק לקראת הצהריים היא מתחילה להרגיש יותר בנח ואוכלת ארוחת צהריים וישנה עם כל שאר ילדי הגן .
כשאני מגיעה לגן היא ישר קופצת עליי בשמחה , אך מהרגע שאנחנו יוצאות משם היא רק רוצה להיות איתי , פתאום היא לא מרשה לאבא שלה , סבתא שלה או כל אדם קרוב אחר להתקרב אליה , בוכה הרבה ולא אוכלת כמו שצריך .
לי זה נראה ממש לא בסדר , אבל רציתי לדעת אם זה חלק מההתאקלמות שחווים כל הילדים בשבועות הראשונים בגן או שזה משהו ספציפי שאנחנו צריכות להתמודד איתו , אולי לדבר עם הגננת שתשים לב יותר.
אני עובדת עיצות כי זו ילדתי הבכורה ואני מאוד אוהבת אותה ורוצה שיהיה לה טוב , הלב שלי נשבר .