פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סיוון,
מה עושים? קודם כל מורידים את רמת הלחץ וההיסטריה. דברים מעין אלה קורים בין ילדים, זה לא אומר שזה מומלץ אבל זה עדיין לא אומר בהכרח שמדובר בטראומה נוראית.
לדעתי ביתך הרגישה מבוכה סביב העניין, ולכן סיפרה לך כדי לקבל אישור אם מה שהיא מרגישה זה נכון.
מה שכדאי לעשות במקרה כזה הוא להסביר לה שהגוף שלה הוא ברשותה, והיא לא חייבת להסכים להצעות כאלה, ומותר לה להגיד לא.
זה לא כל כך משנה בעיני מה קרה שם ביניהם מבחינת פירטי הביצוע, יותר משנה אם היא הרגישה שנכפה עליה משהו שלא לרצונה ואת זה את צריכה לברר.
לגבי הילד, כאן יש משהו יותר מורכב, עצם המעשה בגיל הזה פחות משונה בעיני, כי ילדים בגיל הזה במסגרת סקרנות מינית מבקשים זה מזה "לראות" אחד לשני, עם זאת שימוש שלו במילים "בואי נעשה סקס" והקישור בין המילים למעשה יכולים להעיד שהוא נחשף לתכנים שלא מתאימים לגילו, אם בטלוויזה או בחיים. על כך הייתי מדברת עם הוריו, על מנת שיהיו עירניים לכך.

תודה סמדר על תשובתך המהירה והמפורטת אכן הרגעת אותי והבנתי את המקרה בהבנה .. נכון זה ידוע שסקרנותם של הילדים גדלה עם הגיל אבל גם אני ממש ניבהלתי מהחיבור של המילה למעשה וכן נלחצתי כי לא ידעתי מה עושים במצב כזה ,
שוחחתי עם הילדה בצורה רגוע והסברתי לה שזה הגוף שלה והיא צריכה להיות קצת יותר צנועה ולהבין שמותר לה להגיד לא כשהיא מרגישה לא בנוח .
לגבי הכפייה לפי מה שהבנתי מימנה היא פשוט לא הבינה מה באמת זה אומר והייתה סקרנית גם היא וכשהרגישה לא בנוח פשוט הלכה , לא היה בניהם ממש מגע רק הסתכלות ,
לגבי הילד העברתי את המידע לאימו ובקשתי שתשים לב יותר לגבי סרטים שמשדרים מיניות או בינה לבין בעלה ובכלל .
שוב המון תודה מקרב לב ,
סיוון !

שלום שרון,
אני לא חושבת שמענה קצר ויחסית שיטחי בפורום יכול לסייע לבעיה כל כך חמורה שטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים לא עזרו בהתמודדות איתה.
דבר אחד יש לי להעיר, השאלה שלך בסוף קצת מטרידה אותי. את טוענת שאת לא מבינה למה הילד כל נבון לא מבין. חשוב מאוד שתביני שההתנהגות של בנך לא מעידה על חוסר הבנה היא מעידה על מצוקה. זה לא עניין של הבנה. אם תוכלי להבין את זה יש סיכוי רב יותר שכל הטיפולים יעזרו.
לגבי המלצה על פסיכולוג ילדים - לא ציינת באיזה איזור מדובר.
את יכולה לקרוא על כל אחת ממנהלות הפורום לגבי תחום התמחותה והאיזור בו היא עובדת ולהחליט אם את מועניינת לפנות, או לבקש המלצה מפסיכולוגית בית הספר, או לפנות דרך קופת החולים שלכם, בהצלחה.

תודה לך על התשובה המהירה...

אצל רוב המטפלים שהיינו אמרו לנו שזו בעייה רגשית שתיפתר עם הזמן וההתבגרות של הילד, כמובן שאני מבינה שהילד נמצא במצוקה אחרת הנושא לא היה כל כך חשוב לי הרצון שלי שלילד יהיו חיים מאושרים ושמחים מלאים בחברים וחוויות .ומשום כך ניסיתי כל כך הרבה שיטות טיפול שלצערי הרב לא צלחו .......

אנחנו גרים בבת - ים.

אודה לך באם תוכלי המליץ על מי שאת מכירה , מה גם שהילד נמצא בבית ספר חדש ועם כל הצער שבדבר אין ברצוני לשתף את פסיכולוגית ב"ס בבעייה בשלב כל כך מוקדם.

שוב תודה שרון

שלום שרון,
באיזור בת ים אני באמת לא מכירה באופן אישי מטפל בילדים. אולי תנסו לפנות למרפאה בחולון של משרד הבריאות ברחוב תרצ"ו. יכול להיות שבמקרה כמו שלכם, שכבר היו כל מיני נסיונות וכישלונות, עדיף לא לפנות למטפל בודד שעובד באופן פרטי אלא למקום שיש בו צוות שיכול לחשוב בצורה יותר מקיפה על המקרה.

שלום לך,
לא נראה לי מקצועי וגם לא אחראי לתת הדרכה כזו כאן. אני לא יודעת באיזו מסגרת אתה עובד ומה המקצוע שלך, אבל אתה זקוק להדרכה מקצועית הרבה יותר רחבה מטיפים בפורום.

אכן זו תסמונת לא פשוטה להתמודדות.
יש על כך ספרים כדאי שתקרא.
כמו כן יש ארגונים וקבוצות תמיכה. כדאי שתפנה למישהו מהם לעזרה.
האם מדובר בנער או באדם מבוגר? במידה וזה נער ניתן להתייעץ עם הצוות המקצועי בבי"ס.
בהצלחה!
כל הכבוד על הרצון לעזור !

שלום לך,
נראה לי שקודם כל כדאי לאסוף מידע מהמורה ומגורמי בית הספר כדי להבין יותר טוב את היקף הבעיה ומהותה. מה זה נקרא שיאן לה חברים? היא כל היום יושבת לבד? לא יוצאת להפסקות? או שכן יש לה כל מיני קשרים שיטחיים אבל אף אחד ל אחבר שלה ממש? אולי אפשר להתייעץ עם המורה איזה בנות מתאימות לה בכיתה והאם היא יכולה לחבר ביניהן, להושיב אותן ביחד, לתת להן משימות משותפות וכו'.אולי למורה יש ראייה אחרת ממה נובעת הביעה, אולי היא שמה לב האם הבת שלך מתביישת מדי, מסתכסכת וכו'.

תודה לתשובתך ואכן יש לה קשרים שטחיים אך בהפסקה היא לא מוצאת את עצמה ותמיד אומרת שמשחקת לבד. הערתי את תשומת לב המורה שאמרה שתשים לב זה קרה רק אתמול אז עדין אי אפשר לדעת . היא ילדה מאוד רגישה ותרנית ואוהבת מאוד חברה אבל קשה לה להתחבר לבד היא מחכה כנראה שיפנו אליה ושזה לא קורה זה מתסכל ומבחינתה אין לה חברים

שלום לך,
אם זו אכן הבעיה, ייתכן שיש לה קושי לקחת מקום והיא בטוחה מהר מדי שתידחה או שלא תהיה רצויה. אם זה כך יש הרבה דברים שאפשר לעשות.כדאי ורצוי להתחיל מהבית. ייתכן שיש לכם ילדה ותרנית ומרצה מאוד, שמוכנה מהר מדי לותר על צרכיה ולא לפנות מיוזמתה ולבקש דברים, כולל לבקש יחס, מחשש שמה תכביד או שזה לא יהיה נוח, או שזה לא יתאים לצד השני. מאוד בולט למשל, שהיא כל כך סבלה אבל לא העזה להגיד לך דבר עד שלא שאלת אותה. זה לא כל כך אופייני לילדה בגילה. להורים לעיתים קשה לשים לב שהם מעודדים דבר כזה כי זה נורא נוח. שימו לב כמה אתם מצפים ממנה לוותר, כמה אתם מצפים ממנה להמתין, כמה צרכיה נראים בבית. נסו לשים לב אליה הרבה יותר, גם אם היא נוחה נורא ולא מבקשת כלום. נסו להתפעל מדברים שלה גם מעבר לכמה היא ילדה טובה או מהישגים שלה, ונסו לתת לה כמה שיותר הרגשה שמותר לה לבקש, לדרוש, להביע זעם, להיות לא נוחה ועדיין תאהבו אותו הדבר. גם אם לכם זה ברור, יש לי תחושה שלה זה לא.

המון המון תודה.

שלום ריקי,
על מה בעצם לכעוס? אז הו אאומר שהוא שונא, אז מה? הו אילד בן 9 ואת אשה בוגרת. את ל אתלויה באהבה שלו, ואני מניחה את יודעת שהוא גם מאוד אוהב אותך. כעס, בכל אופן הו אלא שיטית חינוך ולא דרך לשים גבולות, אם זה מה שהתכוונת. אם הוא אל מקבל מה שהוא רוצה ואומר שהוא שונא אותך שיגיד. את מציבה גבול לא על ידי זה שאת כועסת עליו אלא על ידי זה שאת לא נכנעת ולא נותנת באופן הזה את הדבר שהוא ביקש. את יכולה לומר שהדיבור הזה לא מתאים. פעם אחת אומרים את זה ובקור רוח, בלי כעס. זהו מעבר לזה לא להוסיף דבר, ואם הוא חוזר על כך - להתעלם.

שלום אלה,
זו תופעה נפוצה אצל ילדים בגיל הזה, אין שום בעיה אצל הילד שלכם שהיא חריגה ומיוחדת. אתם צריכים להמשיך לעשות מה שאתם עושים, אתם יכולים גם לנסות לזהות מה הנשיכה הייתה אמורה לבטא באותו רגע, ולנסות להגיד את זה במילים עבורו, כדי לאט לאט ללמד אותו למצוא ערוץ מילולי לבטא את עצמו במקום בנשיכות. למשל להגיד: "אתה כועס עכשיו, אבל לא נושכים" ואז אפשר להציע לו משהו רך למעוך אותו במקום לנשוך, או:? "אתה נורא אוהב את אמא אתה רוצה לאכול אותה, אבל לא נושכים, נותנים נשיקה" וכו'.
זה יקח זמן עד שהוא יבין ועד אז צריכים להיות עירניים ולהפסיק אותו כשזה קורה.

סמדר, תודה רבה על התגובה המהירה כל כך!
אנו מפעול לפי הנחייה שלך ונקווה שבקרוב זה יעבור לנו.

גליה שלום,

הכנה רגשית של ילד לכל מצב חדש מקלה על העניין.

ניתן להקריא לו סיפור על ילד שהלך להתרחץ, ובגלל שהוא גדול יש לו אבטיה חדשה וכו...

כדאי גם לאפשר לו להכניס דובי או בובה להתקלח, ושהוא יקלח אותם.

אפשר לשחק עם זה גם מחוץ למקלחת.

ואפשר גם לראות איך אפשר לעשות זאת בצורה שמוכרת לו יחסית.

שלום תמי,
קודם כל כדאי להירגע. זו רק ההתחלה של כיתה א', היא בטח חרדה, אם לא תילחצו יש סיכוי שזה יתמתן עם הזמן.
הכתובת להמשך בירורים ואבחונים היא פסיכולוגית בית הספר. קיבעו איתה פגישה והמשיכו משם.

שלום אושרת,
זה קשה מאוד להתייחס לשאלה שלך באופן כל כך כללי. אם תתארי את המצב הספציפי של הילד שלך אולי אוכל לכוון אותך יותר.

בקשת דוגמא בכדי לכוון אותי באם אכן היא צריכה טיפול:
הבעיה העיקרית שלה זה הפחד ממקום חדש, אומנם ברגע שהיא משתחררת במקום אז היא מרגישה בבית - כמו שקרה לה עם הגן, אבל זה אומר שאם מגיעים ליום הודלת אצל ילדה /ילד מהגן שהורים לא נשארים במקום זה תלוי באם היא מכירה את הילדה ובאם יש כבר מספיק ילדים שהיא "חברה" שלהם היא תשאר לפעמים קמצ בעיניים דומעות אבל תשאר ואם עדיין אין חברה שלה במקום היא לא תסכים בשום פנים ואופן גם באם זה עולה לה ביום הולדת בכלל, כנ"ל לגבי חוג שעליו היא ויתרה השנה לגמרי בגלל שלא מאפשרים לי להכנס פנימה והיא מאוד אוהבת לרקוד וזה ממש חבל לי.
כמובן שהפחד העיקרי זה מה יקרה שנה הבאה בכיתה א', לא בטוח שהיא תהיה בבית הספר שבו רוב ילדי הגן שלה שייכים ולכן מפחיד אותי מה יקרה - ואם אכן יש בעיה ריגשית אז אולי זה הזמן לטפל בה באופן דחוף.

שלום אושרת,
לא נשמע לי שיש בעיה ריגשית. יש ילדים שהם קצת יותר ביישנים בהתחלה, והקצב שלהם קצת יותר איטי. חוג ריקוד לילדות בנות 5 שלא מאפשר להורים לפחות בפעם הראשונה והשניה להישאר בפנים הוא לא חוג שבו הייתי משאירה את הילדה שלי. אם יש לה חברות, והיא לאט לאט מפשירה בתוך הסיטואציה זה בסדר גמור. אין כאן שום בעיה, בטח שלא דחופה. נסו להיות סבלנית לקצב שלה, לא לכולם יש את אותו קצב. הילדה נשמעת לי באמת בסדר גמור.

שלום לך,
אני לא חושבת לפי התאור שלך שזה קשור להתערבות שלך. אני כן חושבת שצריך להבין יותר לעומק מה קורה בין הבן שלך לאותם ילדים. אני מציעה לך לנסות לפנות לאימהות של אותם ילדים כדי לברר אם הן יכולות להגיד לך בכנות מה קרה ולמה הבן שלהן לא רוצה. אם תבקשי תשובה כנה, אני מניחה שלפחות במקרה אחד או שניים תקבלי תשובה כזו. מכך אפשר ללמוד הרבה. אולי הילד שלך מסרב לחלוק, אולי הוא משתלט נורא, אולי הוא מציק, אולי משהו אחר, שווה לבדוק את זה. ואז אפשר להחליט איך לפעול. אבל קודם צריך להבין מה קורה.

לסמדר תודה רבה

שלום טל,
נשמע לי שקורה לכם משהו גם בזוגיות וגם בדילמה שאת מתארת, שהכל נהיה שחור לבן, או או, ואין שום אפשרות באמצע.
מבין האפשרויות שאת מתארת אף אחת לא נשמעת לי כל כך טובה למען האמת ואת זה אני מניחה שאת יודעת.
נראה לי שהאפשרות הגרועה פחות עבור הילדה היא להישאר באותו המקום ועם העניינים בינך לבין בעלך, או בעלך בנפרד, תתמודדי עם ניסיון שזה ישפיע עליה כמה שפחות.
עם זאת, אם בכל זאת יש אפשרות למשהו באמצע, היה עדיף בהרבה, לעזוב את הדירה אבל לא את העיר.

אני מסכימה עם כל מילה אך, השארות בעיר קשה עלי מבחינה פיננסית (עד היום נשאנו שנינו בהוצאות השונות וכעת אאלץ להתנהל לבד) ולא נראה לי שאסתדר.
לכן רציתי לשאול:
האם האפשרות של חזרה למקום הולדתה, העיר אותה היא מכירה, היתה בגן עם ילדים שהיא מכירה וחלקם המשיכו לביה"ס אליו היא תלך, משפחה תומכת שגרה בקרבת מקום, לא עדיפה על קשיים כלכליים?
נכון, יש לה כבר חברות במקום החדש, היא מאוד אוהבת את ביה"ס והמורה, ונחשבת לתלמידה מבריקה בכיתה שאף שוקלים כעת להקפיצה לכתה ב'.
- אני חוששת שהשינוי, השיבה לעיר הולדתה והפרידה מבעלי תיצור מהפך לשלילה.
אני ממש חרדה וחוששת (ובמידה מסויימת לעיתים עולה בי מחשבת הקרבה, מוכנה להעניש את עצמי ולהישאר בזוגיות הקלוקלת הזו ולו רק שלא תיפגע!)
אודה למענה ועזרה
טל.

שלום טל,
בעניין הכלכלי אני לא כל כך מבינה, ולכן אני לא יכולה להגיד לך מה עדיף. אני מניחה שגם בעיר הישנה את תצטרכי להתמודד כלכלית לבד, אבל את האילוצים הכלכליים שלך רק את מכירה. לכן אני לא יודעת להגיד לך אם זה עדיף או לא.
לשאת מערכת יחסים שאת חווה כמתעללת זה לא טוב עבורך וגם לא עבור הילדה.
עבור הילדה עדיפים כמה שפחות שינויים, ושאמא שלה תהיה כמה שיותר רגועה ופנויה אליה. הסידור שמביא למקסימום את הנתונים האלה הוא הסידור העדיף מבחינתה.
זה כל מה שאני יכולה להגיד לך כרגע.
אם את חושבת שחזרה לעיר מוכרת תרגיע אותך ותהיה סבירה מבחינתה - זו אכן האופציה העדיפה.
אם את חושבת שחשוב מאוד שהיא תישאר באותה עיר, ואת יכולה למצוא פיתרון כלכלי סביר - אז זו האפשרות העדיפה.

שלום לך,
אולי באמת אתם נוקשים מדי איתו. גם נשמע לי שהדרישות שלכם קצת גבוהות. ילד בגילו לא תמיד מתמודד היטב עם הפסדים במשחק, יש לכם ציפייה שכאילו אם תסבירו לו שככה זה בחיים הוא מייד יפנים ושינה גישה. זה לא עובד כך, רמה מסויימת של תסכול במצבים כאלה היא הגיונית וזה קורה הרבה בגילאים האלה.
אם את מרגישה בעצמך שאת נוקשה מדי, אולי כדאי לעשות סדרי עדיפויות על מה להתעקש ועל מה לא. לא על כל נושא חייבים להיאבק. תנסו לחשוב איפה אתם כן מאפשרים לו להחליט, להרגיש עצמאי וגדול, אולי אין מספיק מקומות כאלה והוא מרגיש נמחק, חסר אונים וקטן, ולכן מרגיש מצוקה ורב על כל דבר.
בנוסף אולי זה לא רק עניין של גמישות ונוקשות, אלא נשמע שאולי הוא גם לא כל כך מוחזק ריגשית. לא תארת ולכן אני לא יודעת, כמה התייחסות ריגשית הוא מקבל, כמה הכלה, ואיזה כלים אתם נותנים לו כדי לעבד את ריגשותיו מלבד חינוך וגבולות. למשל הכרה בכך שזה באמת מעצבן שהוא לא מקבל מה שהוא רצה, שקשה לו עם אחותו, שהוא מרגיש קנאה, וכו'. הכרה ברגשות שליליים לא אומרת שאתם מסכימים למעשים שליליים, אלא שאתם מבינים מה קשה לו ושזה טבעי, אבל יש עוד דרכים להתגבר על כך שאותם אתם צריכים ללמד אותו, לאט לאט.

הי ותודה על התגובה
אני לא כך כך מבינה מה הכוונה ב"מוחזק ריגשית" ? את בטח לא מתכוונת לחום ואהבה - מזה יש לו הרבה וגם אני ממש קשובה ומתייחסת לכל פנייה שלו ולכל דבר שהוא רוצה לספר לי. את צודקת שאני מתעקשת על כל דבר וצריכה לגלות גמישות וזה משהו שאני צריכה לעבוד על עצמי. לגבי לתת לו כלים להתמודדות - אשמח לקבל יותר פירוט ודוגמא כי אינני יודעת כיצד להחזיק אותו ריגשית.

תודה
אמא

שלום לך,
במוחזק ריגשית במאת לא התכוונתי לחום ואהבה. התכוונתי לאיך אתם מכילים מציבים שקשה לו בהם. ייתכן שכל מיני התהנגויות שנובעות מכך שמשהו קשה לו את מפרשת כחוסר גבולות, ובמקום לתת מענה ריגשי את נותנת מענה של גבול, למרות שבמקור הבעיה לא הייתה בהכרח של חוסר גבולות אלא של צורך אחר.
למשל אולי לפעמים הוא רוצה להראות עצמאות ואתם רואים זאת כמרדנות ומחליטים בשבילו בכוח, אולי לפעמים הוא מרגיש פחד, או קנאה, או רגש שלילי אחר ואין בירור מדוע ואיך מתמודדים אלא מייד יש גבול לגבי ההתנהגות שביטאה זאת וכו'.
מעבר לזה קשה לי להרחיב בפורום, ייתכן וכדאי שתפנו להדרכת הורים בעניין.

שלום לך,
תראי, אם הסבירו לילד ואסרו עליו וזה לא עוזר, אז רק "עוד לעשות" משהו זה לא העניין. העניין הוא לנסות להבין מה הילד מבטא במעשה הזה. יש כאן משהו יותר עמוק, ועד שלא נבין אותו, אנחנו יכולים כמו פול גז בניוטרל לנסות הרבה דברים שלא יעזרו.
הייתי בודקת ביני לבין עצמי, איך עובר הנושא של מיניות אצלכם בבית, מהם ההרגלים שלכם בבית לגבי חשיפה של איברי גוף, לדבי דיבור מבודח או רציני על מיניות (בדיחות גסות ומשפילות שחושבים הילד לא מבין), מגע, ביניכם ההורים וביניכם לילדים, מקלחות, סגירת דלתות לשם פרטיות בחדרים בשירותים ובמקלחות, וכו'. זה הכיוון שכרגע עולה בדעתי, ייתכן שזה לא העניין ויש משהו אחר, שאני לא יכולה לדעת כי אני לא מכירה אתכם. אם הבעיה ממשיכה לא להיפתר ייתכן וכדאי לשקול פניה לייעוץ מסודר.

שלום לך,
אולי תתני דוגמא על איזה דברים הוא מתעקש ומה את עושה בתגובה, ואז יהיה לי יותר קל לעזור לך.

לדוגמא האח הגדול רוצה ללכת לבאולינג עם חברים שלו,אז הילד אמצעי מתחיל לכעוס למה רק הוא הולך לבאולינג גם הוא רוצה.ואז אני רוצה להסיע אות הגדול לבאולינג וכאן מתחילה הבעיה האמצעי נשכב על המיטה בוכה, לא מוכן להקשיב,לא מסתכל אליי אפילו שאני מנסה להסביר לו שזה החבר של הגדול ואצלך יש חברים שלך.והשכיבה הזאת על המיטה יכולה להמשך מספר רב של שעות אפילו עד להרדמות.באותו יום לא הצלחתי לשכנע אותו לצאת איתי מהבית הוא נשאר בבית לבד לאחר כי 15 דקות שחזרתי מצאתי אותו יושן במיטתו.היום בבוקר שהתעורר לאחר אירוע שקרה אתמול מצב רוח שלו רגיל לחלוטין,שמח ועליז כאילו לא קרה כלום.איך אפשר לעזור לו להעבור את השלב העקשנות?

שלום לך,
יכול להיות שחלק מהבעיה קשור לכך שהילד מקבל יותר מדי התייחסות לעקשנות שלו והיא נהיית סוג של כוח. אולי לא נכון שתנסי כל כך להרגיע אותו,להסביר לו, לשכנע אותו לצאת איתך מהבית וכו'. מספיק להציי פעם אחת ואם זה לא עוזר פשוט להניח לו.
אם מנסה את זה בעיקביות כשבועיים והתופעות לא פוחתות כדאי לשקול פנות לטיפול.

שלום לך
כן, חשוב מאוד לתת לה למצוץ אצבע כי זו הדרך שלה להירגע. כשהיא תגדל היא תמצא דרכים אחרות. למה את מנסה למנוע ממנה?

אני לא רוצה שתמצוץ אצבע בגלל הזיהומים וגם קושי לגמילה

בדרך כלל היא לא רגועה אני רוצה דרך מסוימת להרגיע אותה
האם אפשר לגיד שילד עצבני בגיל הזה . אפשר לתאר אותו כך ?

ניסו

שלום לך,
ילד שמנסה למצוץ אצבע ומוציאים לו אותה נהיה עצבני. תתיעצי עם אחות טיפת חלב אולי מה ניתן לעשות בעניין, והאם הסכנה של זיהום היא כל כך קריטית או אם יש לה טיפים איך להרגיל אותה למוצץ בכל זאת. נראה לי חשוב מאוד לא להפריע לילדה להרגיע את עצמה. כמובן חשוב שאת תהיי רגועה כדי שהיא תהיה רגועה. לא נראה לי נכון להקריב את הבריאות הנפשית ש התינוקת שלך עכשיו בשביל קשיי גמילה שיהיו או לא יהיו אחר כך. ילדים נגמלי כי הם בשלים להיגמל, לא חייבת להיות שום בעיה עם זה. כרגע, להוציא לה את האצבע זה גובל באכזריות, גם אם זו לא הכוונה שלך.