פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

רונה שלום,
מבחינה התפתחותית, הילד שלך לא מרוויח מהפגישות עם הבן של חברתך, שכן הפער הקוגניטיבי, הרגשי, הפיסי והחברתי בין ילד בן שנתיים ועשרה חודשים לבין ילד הצעיר ממנו בשנה הינו אדיר. קשה לתת לילדים עם הפרשים כאלו "להסתדר לבד" כי יש הפרש כוחות אדיר ביניהם.
כדאי שתחשבי עם עצמך כמה הילד מרוויח מהמפגשים הללו לעומת הצורך - הטבעי והלגיטימי - שלך לבלות אחה"צ עם חברתך. לגבי התגובה, אני חושבת שזה משהו שתצטרכו להחליט ביניכן. עקרונית עדיף שכל אחת תעיר לילד שלה אבל גם תדאג שהוא יתנהג באופן תואם לחברו.
שירי

שלום לך,
אני מודה שלא כל כך הבנתי. אולי תפרטי יותר. ליהתלות על המיטה זה לא נשמע לי מוזר, ילדים עושים דברים כאלה כחלק מההתנסות שלהם עם העולם, עם כוח הכובד, וכו', כמו לטפס על עצים לקפוץ, לרוץ, וכו'. ייתכן שיש משהו מוזר בתנועות שלה, אבל זה לא ברור מהתאור שלך. אם אכן מדובר באוננות, צריך להגיד לה שאת מבינה שזה נעים לה וזה בסדר אבל אלה דברים שעושים בפרטיות ולא ליד אנשים.

דנה שלום,
יש כאן שני עניינים שאולי נקשרים יחד לא בצדק. הבת שלך יכולה להיות כזו שמעדיפה שלא ייגעו בה, ועדיין ליצור קשר עם אנשים חדשים ולהסתגל היטב לגן. אין קשר ישיר בין מגע וביטחון.
אם את מרגישה שהיא לא בוטחת בצוות המטפל ולא הסתגלה לגן, אפשר לטפל בדבר בעזרת הגננת והמטפלות, ולסייע לה למצוא את מקומה בהדרגה בגן - לפי ההעדפות שלה. אפשר ליצור קשר עם ילדה בגילה בדרכים רבות מלבד מגע, כמו לשחק עימה, לדבר, לצייר, לשיר וכדומה.
שירי

ליאת שלום,
הבן שלך כרגע מאוד חרד בשל ההריון, היכולת המועטה שלך להתפנות אליו (ביחס לעבר) והתינוק עמו הוא ייאלץ להתחלק באמא. בנוסף, העובדה שהוא יוצר קשר עם אבא זהו תהליך נהדר, שיש לחזקו. כדאי להבין את מה שעובר על הילד מנקודת מבטו, כמה הוא חרד ומודאג ומרגיש שעליו ליצור קשר עם אנשים אחרים לפני שאמא "תנטוש" אותו.
הילד שלך מאתגר אותך כרגע להגיב אליו לא ממקום אישי ולא להיפגע ממנו, אלא להבין את הצורך שלו למצוא לו עוגן נוסף בין המבוגרים לפני שתיעלמי לו. חשוב להמשיך להרעיף עליו אהבה, חום ופינוקים, ולא לחשוב על הקשר שלכם במובנים של כישלון שלך. מהדברים שכתבת עולה שעד כה הקשר היה קרוב וטוב ולכן תגובותיו מפתיעות אותך. אם כך, זה ממש לא כישלון, זו הצלחה שלך כאמא! בנוסף, יש לו קשר טוב עם אבא וסבתא, וגם זה הישג חשוב.
כשהוא מגיב אלייך בצורה לא נעימה, התפקיד שלך כאמא הוא להישאר יציבה עבורו, ולהתמיד באהבה שלך אליו, גם אם את לא עומדת בכל ציפיותיו. אני מתארת לעצמי שגם בקשרים הקרובים האחרים שלך (כמו עם בן זוגך לדוגמא) את לא תמיד "פרפקט" ועדיין אתם יחד... כך גם עם הילד, אלא שאיתו באמת זה לא קשר הדדי אלא שתפקידך הוא להיות נוכחות עבורו גם כשהוא כועס וחש מתוסכל ומאוכזב, ואולי גם במיוחד ברגעים הללו הוא זקוק לך הרבה יותר מאשר בשיגרה.
שירי

לגבי החשש מההולדת התינוק, קשה לי להאמין שבני מבין את השינוי הקרב, אנחנו בקושי מדברים על זה (רק אומרים - לאמא יש בבטן תינוק) אבל לא מסבירים שיהיה תינוק ויהיה עוד מישהו וכו...
דיברנו על זה רבות והגענו למסקנה שבני הוא ילד שובב ואוהב שמצחיקים אותו, מקפיצים באויר, משתוללים וכו - ואני לא כל כך כזאת (מנסה אבל לא תמיד מצליחה) ולעומת זאת אבא שלו הרבה יותר מצחיק ויש לו רעיונות מקוריים להסחות דעת מדברים שהילד לא אוהב לעשות (למשל להסתרק, להחליף חיתול וכו) בעוד שאני יותר "טכנית" ולא יודעת להפוך כל דבר למשחק (ובעצם אני גם לא חושבת שצריך - כעקרון - כל הזמן להיות ליצן בשביל להצליח לעשות דברים בסיסיים כגון החלפת חיתול וכו). בכל זאת - לילד יותר כיף עם אבא וזה בסדר...
השאלה היא - איך להגיב, איך להתמודד - מעבר לתחושות שלי - מה תכלס לעשות כשהילד רואה אותי בבוקר ומתחיל לצעוק "לא רוצה את אמא רק את אבא", או כשכל פעולה קטנה הופכת למאבק (התארגנות בבוקר - צחצוח שיניים, סירוק, הלבשה - הופך למלחמה). לא רוצה להלחם עם הילד שלי כל הזמן - ברור שזה לא תורם ליחסים...

ליאת יקרה,
ראשית אני מאמינה שבנך מגיב להריון המתקדם, לכך שאת פחות פנויה אליו מטבע הדברים ועוד פחות מעוניינת ומסוגלת להקפיץ אותו באוויר ולשחק איתו באופן פיסי. אני חושבת שזה בסדר גמור שאת נוהגת אחרת מבעלך, טוב שיש שני הורים שהם לא אותו האדם ואפשר לתקשר עימם בדרכים שונות ולהתנסות בסוגים שונים של אינטראקציות. הבן שלך מרוויח מכך המון.
מהדברים שכתבת, עלתה בי שאלה באיזו מידה את ובעלך והילד מצפים שכל היחסים יהיו רק נעימים ומצחיקים. כפי שכתבת בצדק, לא צריך להיות ליצן בשביל להחליף חיתול. הבן שלך הוא בן שנתיים, וזה גיל בו הילדים עסוקים במאבקי כוח ובנסיונות לשלוט במבוגרים - עכשיו לא מחליפים חיתול, לא רוצה להיכנס לאוטו, עכשיו רוצה שאבא יעשה לי אמבטיה, וכדומה. אלו ויכוחים שגורים בכל משפחה, ואצלכם ההריון המתקדם והלידה הקרובה מעצימים את התהליך ההתפתחותי שהיה מתרחש בכל מקרה. חשוב לבחור את המלחמות, כלומר את הנושאים בהם חשוב לך להיאבק ולהבחין בין עיקר וטפל. ובמקביל לאפשר לילד מקומות בהם הוא מרגיש שהוא יכול לקבוע. למשל - לי באופן אישי נראה שהסירוק בבוקר לא צריך להיות נושא למאבק, ואם הוא לא רוצה להסתרק, תספרו אותו בתספורת שלא מצריכה ארגון של השיער. זה בניגוד לצחצוח שיניים שהוא חשוב ביותר.
ויחד עם כל המאבקים, חשוב לאפשר לך ולילד זמן איכות כיפי ומהנה, בו תבלו בדרך שמתאימה לשניכם. אני בטוחה שהוא נהנה מדברים נוספים מלבד הקפצות באוויר - לקרוא ספרים, להדביק מדבקות, לצאת לאכול גלידה בפארק וכדומה.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

חגית שלום,
אני מפנה אותך לעמוד השאלות הנפוצות בפורום, שם יש מידע על שלב שכיח זה בגמילה. עדיף להימנע מאמירות כמו "לא מרשה לעשות בתחתונים" ולעבור לדיבור יותר בסגנון: "בואי אני אעזור לך לעשות קקי בשירותים", לתת פרסים וצ'ופרים ובעיקר לא ללחוץ ולא להתרגז כשיש פספוסים.
שירי

שלום לי,
כדאי לבדוק אם הוא סובל מרגישות תחושתית כלשהי, התייעצו עם רופא המשפחה.

הייתי היום אצל הרופאה ושאלתי, היא אומרת שאין עניין רפואי. אולי משהו פסיכולוגי....הציעה לי לפנות לפסיכולוג לילדים. לא שמעתי את המושג רגישות תחושתית- האם תוכלי להפנות אותי למקורות מידע. כמו כן אשמח לשמוע איזה עניין פסיכולוגי יש כאן? האם כדאי לפנות לפסיכולוג? והאם יש לך המלצה על פסיכולוג לילדים באיזור הצפון. תודה רבה! אשמח לקבל כל שביב מידע, משום שנראה שהילד סובל מאד, ומרגיש שלא מבינים אותו, הוא הולך בכל בוקר בוכה לגן...כי אני מכריחה אותו ללכת לבוש (מן הסתם) וממש לא נוח לו. אגב שאלתי את הגננת אם הוא ממשיך להתלונן בגן, היא אומרת שבדרך כלל לא, בסך הכל הוא מסתגל לבגד אחרי שעה... ושוכח מזה. עניין נוסף שכדאי לציין הוא לא כל כך אוהב חול כי זה מציק לו...ומקפיד לרחוץ ידיים אחרי כל פעולה מלכלכת (אוכל, משחק) וזאת בשונה מילדים אחרים שמסתפקים במגבון (כך נהוג בגן...)

הוא מאד מאד אוהב בעלי חיים, האם יש חוג שיכול להתאים ולעזור לו? כמו רכיבה על סוס?

שלום לך,
אני לא יודעת עדיין איזה עניין פסיכולוגי יכו להיות כאן. בכל אופן ככל שאת מתארת את זה יותר נשמע לי שכן יש מקום לבדוק את העניין הפיסי יותר ביסודיות. אני ממליצה לך לפנות למרפאה בעיסוק בעניין.

לאמא שלום,
ראשית כדאי לדבר שוב עם הגננת ולבקש שתעקוב אחר בנך במהלך היום ותבדוק האם התנהגותו משתנה כשנוקפות השעות. לא ברור לי אם כיף וטוב לו בגן, אם יש לו חברים והוא נהנה מהפעילויות, האם הוא נפגש אחה"צ עם ילדים מהגן, ועוד. יש לי השערה, שחלק מההתנהגויות שלו כשאתם מגיעים, נובעות מחוסר איזון פיסיולוגי סביב עייפות ו/או רעב. כדאי לבדוק האם הוא ישן מספיק בלילה לפני הגן והאם אוכל מספיק.
בנוסף, כרגע נוצר כבר מתח של שניכם סביב האיסוף מהגן ונראה שהעניינים מתוחים מאוד. אני חושבת שכדאי להימנע ככל שניתן מעיסוק בכמה הדבר מביך ועושה לך רע כפי שכתבת, ולפעול באופן יותר ענייני - אולי להביא לו משחק קטן, צעצוע או חטיף כשאתם לוקחים אותו מהגן, ולא להתחיל לשוחח עמו על הדברים כשהוא שם. אפשר לבקש מהגננת לסייע לך להוציא אותו משטח הגן, ולהנהיג עמו מסורת שאתם באוטו שומעים מוסיקה שהוא אוהב, ורק בבית מדברים, ועוד... חשבו על משהו שיגרום לו לעזוב את הגן בקלות ללא המאבקים שכרגע הם כבר רווח משני שלו מהסיטואציה.
שירי

שלום ותודה על התשובה,
מבירור שערכתי עם הגננת עולה שלבני בסך הכל טוב בגן. הוא משחק עם חברים ומשתלב יפה. גם כשאני שואלת אותו על הגן הוא אומר שטוב לו. עשיתי ניסיון להביא איתי שקית עם אגוזים או פרי כאשר אני אוספת אותו וזה עוזר לו.
שאלתי היא לגבי ההמתחככות על הרצפה/הכיסא - כפי שכתבתי, לעיתים כשאני באה לאסוף אותו, אני מוצאת אותו מתחכך. שאלתי את הגננת לגבי זה והיא אמרה שבסוף היום בגן (בשעה האחרונה) הוא מרבה להתחכך ואם היא אומרת לו לשבת (זה קורה כאשר הם במפגש סוף היום) הוא מתיישב למעט זמן ואז שב להתחכך.
מה ניתן לעשות בנושא זה? אמרנו לו בעבר שהתחככות היא דבר פרטי שעושים רק בחדר. נראה לי הגיוני שזה ביטוי לעייפות+רעב של סוף היום אך מפריע לי שזה קורה. בינתיים לא אמרתי לו כלום על זה. אני גם לא יודעת עד כמה זה מקובל בגן, עד כמה ילדים אחרים גם כן מתחככים. האם לשוחח אתו על כך, חשבתי אולי להציע לו אלטרנטיבה אך לא ברור לי מה. עלי להודות שמאוד לא נעים לי לראות אותו מתחכך, בפרט כשזה בפני כל כך הרבה אנשים. זה מרגיש לי מאוד חשוף ולא מתאים. אשמח לשמוע תגובה. תודה

דנה שלום,
סקרנות לגבי גוף הזולת ולגבי מין היא טבעית מאוד אצל ילדים. אולם מכאן ועד הורדת מכנסיים לילדה ונגיעות הדדיות, המרחק הוא רב ויש כאן בעיה! חשוב שתדברי עם בנך בהקדם ותשאלי אותו בדיוק מה התרחש באירוע וסביב מה קרו הדברים. האם היתה הדדיות וסקרנות של שני הצדדים, או שצד אחד כפה על השני עירום או מגע. זו הזדמנות להדגיש בפני הבן שלך מסרים חשובים לגבי פרטיות הגוף וצנעתו, ולומר באופן מפורש שאתם אוסרים על עירום שלו או של אחרים, ומגע שלו באחרים או של אחרים בו.
שירי

קרן שלום,
במידה ובתך מצליחה לדבר מעט בטלפון ולהגיב אליכם, והיא קשורה לסבא וסבתא (או מי שיטפל בה בהיעדרכם) ורגילה לשהות עמם, אני לא רואה בעיה ביציאה לחופשה קצרה.
כדאי לפני כן להקדיש זמן למחשבה מי יהיה איתה, האם תישן בבית או אצל הדמויות המטפלות, האם עדיף שתיסעו באמצע השבוע או דווקא כשהיא אינה בגן, ועוד.
חופשה נעימה,
שירי

איה שלום,
בנך מגלה סקרנות כלפי החלק הזה של גופך, וכנראה שתגובתך מחזקת את ההתנהגות הזו. לא כתבת מתי הדבר מתרחש, ובאילו סביבות וסיטואציות. וכמו כן, קצת לא ברור האם היתה הנקה עד לאחרונה - אחרת איך בדיוק הוא נחשף לשדיים שלך?
אם תוסיפי יותר פרטים, ניתן יהיה להציע כיוונים לחשיבה מעט יותר מושכלת.
שירי

שירי שלום
הנקתי עד גיל 8 חודשים, הנגיעות החלו באקראי תוך משחק, ומאז קורות מדי פעם, או כשאני רוכנת אליו באמבטיה וכיו"ב. אנחנו גרים בדירה קטנטונת ומדי פעם הוא רואה אותי מתלבשת.
האם זה צריך להדאיג ?

איה שלום,
לפי הפרטים הנוספים שמסרת, הנגיעות הללו ממש לא צריכות להדאיג. אפשר לא להציב לכך גבול כל עוד את ב-א-מ-ת תרגישי נוח איתן. מה שעלה משתי הפעמים שכתבת, שאולי יש כאן משהו שלא נוח לך, וזה טבעי. והוא כרגע משחק עם משהו שאמא מגיבה אליו קצת אחרת, ונהנה מתגובתך (כתבת שהוא מבחינתו משתובב). במידה ואת מרגישה לא נוח (או כשתתחילי להרגיש לא נוח) מהמגע בחזה שלך, אפשר ורצוי להציב לכך גבולות ולומר לו להפסיק, בדיוק כפי שתעשי כשהוא ירוץ לכביש, יתקרב לתה רותח וכדומה.
לגבי עירום מול ילד כה צעיר, איני רואה בכך בעיה בגיל זה.
שירי

שלום אורית,
בגיל 11 חודשים זה עדיין לא כל כך נורא שהיא ישנה איתכם במיטה. בשלב מסויים תצטרכו להעביר אותה, ולעזור לה לישון לחוד.עם זאת, אם זה נעשה לעיתים קרובות מדי, זה משפיע על הזוגיות שלכם, או במקרה הפחות טוב משפיע עליה אם היא נהפכת עדה ליחסי המין בין ההורים. (גם אם אתם חושבים שהיא ישנה ולא מתעוררת).
בהמשך, בגילאים מאוחרים יותר, אם המצב נמשך, ילד שישן עם ההורים במיטה תופס את עצמו כחלק מיחידת ההורים, הדבר משפיע על היכולת להציב לו גבולות באופן אפקטיבי, וכן משפיע בצורה ל אטובה על הזוגיות ועל כל מערך הגבולות וההתנהגות בבית.

שלום מירב,
לא תארת את הקשר שלך עם הילד הזה. קיימת אפשרות שזו דרך שלו לקבל שוב קשר ייחודי איתך, או קשר רגרסיבי יותר. לכן לא הייתי מתייחסת במיוחד להתבטאויות האלה ומעבירה לו מסר של ציפייה להתגבר, עם זאת, בשעות אחה"צ כן הייתי בודקת אפשרות לתת לכל אחד מהתאומים זמן איכות לבד עם אחד ההורים.

היי סמדר ממש מודה לך להתייחסותך.
את צודקת לא פירטתי את הקשר שלי עם בני.
הקשר שלי עם בני חזק מאוד,מאוד מחובר אליי ומאוד מכבד,מעריץ ותמיד אומר שאמא שלו הכי טובה בעולם.
אכן נתתי לו להבין אתמול שאני עסוקה במשך היום וכך טוב שגם לו יהיה ופחות יחשוב על כך שהוא מתגעגע אליי,ושניפגש שוב בצהריים.
הוא שואל אותי "את לא מתגעגעת אליי"?,ואני אומרת לו שקצת ושטוב להתגעגע,אבל אני סומכת עליו שהוא במקום טוב-בביה"ס.
יש לציין שתמיד בכל מעבר או שינוי לאחר חופש גדול,חופשת סוכות או לפעמים אחרי שישבת שאנחנו מבלים ביחד ויש פסק זמן מביה"ס שוב קשה לו .הגיוני בן 8 כתה ב'?

(עליי לציין שהיה מטופל כשנה וחצי אצל מרפה באומנות נעשתה הפסקה של חצי שנה,ואני שוקלת שיחזור שוב.)

שלום מירב,
לאור מה שאת מתארת, אני חושבת שחשוב מאוד לשדר לילד ציפייה שיתגבר, להגיב בקור רוח, ולא להתרגש מזה. לדעתי ייתכן והקשר ביניכם יותר מדי צמוד, באופן שלא בריא עבור הילד, ודווקא כן חשוב שתתרחקי ולא תתרשמי מהעצבות שלו.

שלום אלינור,
יכול להיות שהרצון האדיר לאכול מבטא תחושה של שיעמום או ריקנות אחרת. ייתכן שיש מקום להעסיק אותה בפעילויות שונות בצורה הרבה יותר מובנית, ללוות אותה במשחקים, בציורים, ובתשומת לב צמודה וחיזוקים סביב דברים אחרים שלא קשורים לאוכל.

שלום קרן,
אכן כרגע זה זמן לא כל כך טוב להתעקש על גבולות שלא הצבתם קודם. הייתי מחכה עם זה. לגבי ההתעסקות שלו בבולבול, הייתי אומרת לו שאתם מבינים שזה נעים לו, וזה בסדר, אבל לא עושים את זה ליד אנשים אחרים אלא בפרטיות.

שלום יעל,
כשהי אנכנסת לטירוף חשוב מאוד לא לשמור על קור רוח, לא לכעוס, לא לנאום לה נאומים, להבטיח הבטחות, להתחנן שתחדל או להסביר לה יותר מדי הסברים. אם יש אלימות פיזית צריך להפסיק אותה מייד, אפילו על ידי החזקתה באופן פיזי, להגיד לה בצורה נחרצת וקצרה מאוד שבאופן הזה היא לא תקבל את מה שהיא ביקשה, ולהפסיק להתייחס. המטרה הי אלא שהיא תרגע מייד. היא לא. אלא בהמשך, אם תהיו עיקביים, היא תבין שהאסטרטגיה הזו לא משרתת אותה, והיא לא תקבל את מה שהיא רוצה באופן הזה ולכן לא ישתלם יותר לנקוט בדרך הפועלה הזו. זה לוקח זמן וצריך עיקביות והתמדה. באותם רגעים שהיא צועקת ומשתוללת, אחרי שנקטתם בפעולות שציינתי צריך פשוט סבלנות עד שהיא תתעייף. גם אם זה לוקח שעות. אחרי מספר פעמים, אם תנהגו נכון, זה ייעלם.