פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,בני החל ללמוד בגן חובה בחטיבה הצעירה בבית הספר.רוב ילדי הגן שהיו עימו בשנתיים האחרונות לא עברו עימו לאותה כיתה כי אם בודדים.
הוא מתלונן בפני כי "זה לא הוגן אך הילדים בכיתה שלו אינם רוצים לשחק עימו". פניתי לגננת שאכן אישרה את הדברים ואיני יודעת מה לעשות. דניאל היה תמיד מקובל בחברה בגנים הקודמים בהם היה. עדיין איני מכירה את ילדי והורי הגן ואף דניאל אינו יודע עדיין לחבר את השמות בדף הקשר לפרצופים שבכיתתו. ביקשתי מהגננת והסייעת כי יעזרו לו ויחברו אותו לחב' ילדים בגן.
אודה לעיצה מכן.

הבן שלי הוא בן 10 הוא הילד השני מתוך 3 ישלי בעיה איתו שמתמשכת כבר יותר משלוש שנים, הבן שלי עצבני מאוד חוצפן כלפי וכלפי אנשים אם הוא רוצה משהוא ולא נותנים לא הוא ישר מיתעצבן מקלל הוא מרבה לשקר, אם הוא מפסיד המשחק אז הוא ישר צועק,מקלל ובוכה יש לו אח יותר גדול בן 10 ולפני 3 חודשים ילדתי בת אני ממש מרגישה שאני הולכת ומפסידה אותו אני מרבה לעניש אותו הרבה בעיקבות ההיתנהגות שלו יש לו דיבור כמו ערס ואני כבר חסרת אונים לגביו הרבה אנשים לא רוצים שיהיה חבר של הילדים שלהם ביגלל ההיתנהגות שלו
אני רוצה לציין שבבית הספר הוא ילד טוב ורק בבית הוא מיתנהג לא יפה
אם אח שלו לא רוצה לעזור לא במשהוא הוא מרביץ לו הוא מקלל אותו הוא מאוד עצבני
מה אפשר לעשות?

בני בן 3 לעיתים הוא נתקע בתחילת משפט אאאאאמא , מממממממה נעשה אחכ

היה מקרה כזה לפני כ 6 חודשים וחלף(באותו זמן התגעגע לאבא שלו שלא ראה אותו כמה ימים)לאחר שראה אותו זה עבר . כעת האמת אני ודעלי די במשבר אני צמנסה שלא להתווכח ולהמנע ממנו אולם לעיתים בעלי מרים את הקול. לי יש קול צעקני באופן טבעי זו צורת הדיבור שלי(אני לא שומעת טוב) ובעלי מאשים אותי שבגלל דיבורי הילד מגמגם ואני אומרת לו שהילד רגיל לסגנון כזה של דיבור עוד מהבטן ואילו להרמת הקול שלו הוא לא רגיל.

מה דעתך? כיצד ניתן לטפל במצב ?ללכת לקלינאית תקשורת?אני ממש חוששת אציין שכאשר הילד "נתקע"הוא מקרב את היד לפיו הוא מודע לקושי שלו . מה לעשות ?הילד דיבר שוטף מגיל שנתיים ותמיד היה הכל בסדר

בני בן7 ובעייתו העיקרית היא עקשנות כאשר צריך להכין שעורים בבית יש מצבים שהוא מכין ללא בעיה וללא צורך "במלחמה" ויש מצבים שהוא מחליט שהוא לא מוכן להכין גם לא כעבור הפסקה וניסיון לחזור ולהכין כאשר אני מתייאשת אז הוא בשלו חשוב לציין שאין לו בעיה בהכנה ולא קושי הוא פשוט מחליט שלא מכינים אז לו איך אני יכולה לנסות ולשבור את העקשנות שלו ולנסות לשכנע אותו להכין שעורים חשוב גם לציין שהוא עקשן גם במצבים אחרים ומצליח לשכנע אותי להישבר לשכנוע שלו

שלום רציתי לשאול משהו. אני עושה טבלת התנהגות לבן שלי אבל משהו לא ברור לי (ואל תפנו אותלי בקשה לפסיכולוגית שהנחתה אותי כי אני לא רוצה לחזור אליה כרגע)...

נניח שלילד יש 4 נקודות עליהן הוא מקבל +/- (כשזה מחולק ל-בוקר צהריים וערב) כך שלמעשה יש לו 10 שורות.

נניח שהוא קיבל בסוף יום 7 + ו 3- איך אני מחשבת לו כמה יוצא לו באחוזים.

כי עד עכשיו חישבתי נניח 7+ לחלק ל-10 סימונים יוצא 70% נניח אבל האם לא צריך לקזז את המינוסים מהפלוסים ואז יוצא שזה אמור להיות מחושב 7+ פחות 3- כלמר רק 4 + משמע 40%

לפי הנחייתה השאיפה צריכה להיות 75-80% ואז הוא מקבל פרס קטן (זה מחושב כל שלושה ימים). החישוב הזה מאוד משמעותי 40% לעומת 70%

תודה

שלום,
אני אמא לשתי בנות אחת בת 3 ואחת בת 6 שעלתה השנה לכיתה א'.
השאלה שלי היא לגבי הבת הבכורה.
את תחילת השנה עברנו בצורה מצויינת כל בוקר היא נפרדה יפה ונהנתה ללכת לבית הספר, היא מתארגנת כל בוקר לבד ועושה הכל כמו שצריך, אבל בשבוע האחרון הילדה השתנתה לגמרי היא ממש ממש בוכה בכי היסטרי ומבקשת שנגיע ממש מוקדם לקחת אותה כי כואבת לה הבטן, ניסנו לדבר איתה ולנסות להבין מה הגורם לכך אך הילדה אומרת שרק כואבת לה הבטן... אבל זה אינו נכון כי לאחר הפרידה מאיתנו היא ממש ניהנת בבית הספר ולומדת היטב ולא ממשיכה לבכות.
אין לי מושג מה גרם לשינוי הזה - יכול להיות שהיא הבינה רק עכשיו שהיא בבית ספר, יכול להיות שזה בגלל שהשבוע החל לה יום לימודים ארוך עד השעה 15:15 ויכול להיות מהסיבה שאני עברתי תאונת דרכים קלה והיא פשוט דואגת.
אשמח לקבל טיפים במהרה כיצד לנהוג איתה בפרידה בבוקר ?
תודה ושבת שלום...

שלום רב
בני בן הארבע ותשעה חודשיםמאוד דומה לי בהרבה דברים ,ובעיקר בריגשות יתר שמביאה אותו כמעט בכל דבר לבכי (חשוב לציין שיש לנו תינוק בן שנה וחצי)
הגננת אמרה לי שהוא בוכה ומיילל כאשר הוא בא להתלונן בפניה על משהו שקרה לו והיא אמרה לו שהיא לא מוכנה לשמוע ילד שבוכה והיא תקשיב לו רק אם הוא ידבר בצורה בוגרת , השנה הוא בגן טרום חובה עם חובה ביחד, דבר שגרם לו השנה להיות בין הקטנים , לעומת שנה שעברהשהוא היה בקבוצה של הגדולים ,
כמו כן הוא חיכה לחוג קפוארה כל כך הרבה זמן והיום החוג נפתח וברגע שהגענו לשם הוא התחיל לבכות והרגשתי שזה בכי של התרגשות שממש שיתקה אותו , לאחר כמה דקות הוא השתתף כמובן הייתי נוכחת לפי בקשתו הוא השתתף וראיתי כל הזמן דמעות שזולגות ברגע שהמדריכה ניסתה להבליט אותו והעלתה את שמו הוא התפרץ בבכי וביקש שנלך הביתה וכך עשיתי , הלכנו הביתה ושאלתי אותו האם הוא רוצה שננסה שוב בשבוע הבא את החוג והוא אמר לי שהוא לא רוצה את החוג , אמרתי לו שהוא לא חייב זאת החלטה שלו , האם זו התנהגות טבעית לגיל הזה , גם בחוג הילדים היו יותר גדולים ממנו , אולי זה משפיע על הבטחון העצמי שלו , הוא אפילו אמר לי שהוא לא מבין למה הוא לא מצליח להפסיק את הבכי אני אמרתי לו שאם הוא מרגיש צורך לבכות שיבכה וישתחרר , אני שנים הייתי מתוסכלת מהרגישות שהייתה לי ומעולם לא טיפלתי בעצמי והרבה דברים נהרסו לי בגלל הדמעות........
האם זה משהו שאני צריכה לטפל בו אצל בני ? וכיצד ?.
תודה וסליחה על המכתב הארוך .

שלום רב,
בני בן 3 ו4 ח' התחיל גן עיריה טרום טרום חובה.
עד כה הוא היה במשפחתון פרטי רוסי במסגרת של 15 ילדים בני שנה עד 3 בערך. לא היו תלונות ממטפלת וגם הוא היה הולך וחוזר בכיף.
לפני רישום לגן עירייה עשינו לו אבחון בהתפתחות הילד כדי להחליט על מסגרת מתאימה לו לשנה זו. באבחון הוא יצא ממוצע נמוך IQ=83 לפי מבחן וסלי עם סימני ADHD מובהקים והומלץ לנו על שילובו בגן עיריה דובר עברית ללא מועדונית. עכשיו הוא בגן עיריה עד 13:20 ומשם לוקחת אותו מטפלת למשפחתון שהיה בו עד כה והוא שם בצהרונית עד 16. הרצון שלי בגן עיריה נבע מהצורך בשפה עברית, כי התחלתי להרגיש שבחוץ הוא מתקשה בגלל העדר שפה משותפת (הוא פונה ברוסית מצידו וגם מסתכל ולא מבין כשפונים אליו). הוא נמצא בחברה דוברת רוסית ואני חוששת שזה יוסיף לו קושי בעתיד במישורים שונים.
הוא הלך לגן החדש בכיף ובהתלהבות, לא בכה והיה נראה שהכל בסדר. אך לדברי גננת המצב קשה. היא טוענת שהוא לא מבין אותה, שצריך לקחת אותו ביד ולהראות לו מה עושים, שחוזר על דברים שהסבירו לו שאסור, שעושה מה שבא לו ולא מקשיב. אמרתי שכנראה זה בגלל קושי שפתי. עכשיו אני רואה שהוא מתחיל לדבר בעברית וגם היא אמרה שהתחיל לתקשר, אבל מבחינה התנהגותית אין שיפור. עכשיו בשבוע אחרון נוסף קושי של הרטבה. החל משישי ועש היום הוא חזר רטוב על בסיס יומי ולא ברור לי למה. אתמול היה שיא והוא חזר בלי נעל וגננת אמרה למטפלת שלוקחת אותו שהיא "לא הבייביסיטר שלו ושאין להם מושג לאן הוא זרק נעל". הנעל הייתה מחוץ לגדר כמו שהוא סיפר בבית ומצאנו אותה שם. הוא גם התחיל לזרוק משקפיים בגן וכבר תיקנו אותם 4 פעמים בתקופה זאת (דבר שלא קרה בעבר). כעת בבקרים הוא מתחיל להדבק יותר אלינו, למרות שהולך בסדר בלי בכי, פשוט בלי התלהבות.
מאוד קשה לי עם המחשבה שלילד שלי כנראה לא טוב בגן. וגם מאוד קשה לי עם הרגשה שגננת מגדירה אותו כ"ילד קשה". אני לא ציפיתי לקושי מסוג זה. חשדתי בקושי שפתי, אולי תקשורתי אבל לא ציפיתי להרטבה יום יומית ולכאלה בעיות התנהגות בגן. גננת התחילה לדבר איתנו אולי על צורך בחינוך מיוחד שיש בו קבוצה קטנה של ילדים שיש שם יחס אישי יותר. אני כבר חשבתי להחזיר אותו למשפחתון, אבל חבל לי שלא יתקדם ושלא יחשף לשפה עברית ולמעשה יתקל באותם קשיים בדיוק בשנה הבאה בגן.
אני פשוט לא יודעת איך לאכול את המצב ואיך להתייחס לזה. איך לעזור לו?
האם יש אפשרות השנה הבאה לרשום אותו שוב לטרום טרום חובה ולפספס לו שנה כדי שיגיע לגן בשל יותר? האם בחינוך מיוחד בגיל הרך יש מענה לילד עם preschool ADHD ללא בעייה שפתית או תקשורתית או מוטורית?
אשמח להכוונה ולעצות.
תודה מראש,
פ.

שלום רב.
הילדה המקסימה שלי התחילה השנה כיתה א והתאקלמה מצויין. היא ילדה טובה אוהבת לעזור , חברותית ויותר מידי טובת לב. וזו הבעיה. אין לה "מרפקים " , היא לא יודעת לדרוש,
לעמוד על שלה, לא חוצפנית בכלל, נפגעת מהר ובוכה. היא ממש עדינה ומפחדת כשהיא רואה המון ילדים בהפסקה שרצים לכל עבר.מאוד זהירה.
הייתי רוצה לחזק אצלה את הביטחון העצמי, איך עושים את זה? האם יש איזה חוג שיכול לעזור בעניין זה?
תודה.

שלום לכולם ואשמח לקבל תשובה בנושא שמאוד מטריד אותי
אני אבא לבן 4 ולילדה בת שנתים שאני מת עליהם
והילד כל הזמן מדבר על
המוות שרוצה למות ושאול שאלות שמצעבנות אותי למה מתים ומה עושים בבור וכו'
האם יש צורך לפנות אותו לטיפול

שלום לכולם
אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שיש לי אם בתי בת ה-6 ואשמח מאד לקבל תשובות ממכם ,ויעוץ
ככה בתי בת ה-6 עלתה השנה לכיתה א ,ההתחלה היתה קשה מאד היא לא היתה מוכנה להיפרד מאשתי,עד כדיי בכי וחיבוק נורא חזק שלא תעזוב אותה ,ככה כל בוקר,חשבנו שזה התחלה ולא יחסנו לזה חשיבות ,כי אמרנו היא תסתגל והיא תסתדר.באמצע החודש היו חגים וחופשיים ,מה ששיבש את כל ההסתגלות שלה והתרגלות שלה לבית הספר ,בין כיפור לסוכות היה כבר שיפור והיא נכנסה בכייף לכיתה.וכאן מתחיל כל הבעיה, בסוכות,עברנו דירה זאת אומרת,מכרנו את שלנו בראשל"צ ,וכרגע אנחנו אצל ההורים שלי בחולון ,עד שהבית שלנוו יהיה מוכן בבאר יעקב שזה אומר ואנחנו מקווים שהבית יהיה מוכן תוך חודש אנחנו אצל ההורים שלי כבר חודש ימים ,אשתי עושה כל בוקר את הסיבוב לבאר יעקב לשים את הבנות בגן ובבית ספר,ואוספת אותם מחמתי שעוזרת לנו ב-6 בערב,ומגיעה לחולון,,אם הקטנה הכל בסדר,אם הגדולה זה נורא מה ששניהן עוברות ביחד כל בוקר .עד היום הגדולה שלי לא מוכנה להיפרד מאשתי זה בה לידי ביטוי של בכי נורא(והיא היחידה שבוכה)צרחות ,אשתי נשארת איתה עד שהמורה מגיעה,ומשאירה אותה בוכה עד דמעות וצרחות אמא אמא אל תלכי ,אבל אשתי חייבת להגיע לעבודה,במשך היום הילדה כל הזמן בוכה ועצובה הילדים קוראים לה לבוא לשחק ווהיא לא מוכנה,היא צמודה כל הזמן למורה,וכאשר היא מגיע הביתה היא אחרת לגמריייייי משחקת צוחקת בקיצור הפוך לגמרי מהבוקר,דיברנו איתה שאלנו אותה אם יש מישהו שמציק לה עושה דברים רעים(חס וחלילה) צוחק עליה ,והיא אומרת שלא ,היא אומרת שהיא פשוט לא אוהבת את הצהרון ,ואת בית הספר .אני רוצה לציין שבראשל"צ הילדה היתה בחת"צ אם חברים מהשכונה וחברות שהיא מכירה ואהבה אותם,אנחנו עובדי עצות אשתי כבר חודש מתמודדת כל בוקר אם צרחות ובכי נורא ,מאחרת לעבודה ,אני אישית מתחיל ב7 בבוקר ככה שאני לא יכול לעזור לה,הלוואי ויוכלתי,הלכנו ליעוץ מטעם מיכל דליות,והיא נתנה לנו כמה כלים לעבוד איתם,אבל זה עדיין לא עוזר,הוצאנו אותה מהצהרון שלשום ,והיא אמרה שהיא תמשיך לבכות ולהתגעגע לאמא,אנחנו לא יודעים מה לעשות ,אנחנו יודעים שהילדה במשבר נוראי היא עזבה את הבית שאהבה ,את החברים ,את המקום שלה ,היא כל הזמן אומרת חבל שמכרנו ,ואני רוצה את הבית הישן ,הסברנו לה שכרגע אנחנו אצל סבא וסבתא ,ושעוד מעט נעבור לבית החדש שלנו ויהיה לך כייף והרבה חברים וחברות ,אבל זה לא עוזר,הקטנה שלי בת 3 אומרת לי ולאשתי אתמול אבא ואמא איפה הבית שלי ומה קרה לו דמעות נחנקו לי בגרון ,כי אני יודע שקשה להן נורא, כל המעבר הזה.אשתי דיברה אם המורה אם היועצת ,הלכנו למישהי היא מטעם מיכל דליות קיבלנו כלים איך להתמודד אם המצב אבל זה לא עוזר ,השאלה שלי היא האם יש מישהי שמכירה פסכולוגית ילדים טובה אבל טובה שאולי יכולה לעזור ואולי יש לכן עצות מנסיון שאולי יכולים לעזור,
תודה מראש
גילי

שלום לך בני עולה לכיתה א שנה הבאה הוא ילד מאד חכם סקרן אוהב "ללמוד" בגן ועוד. ליד ביתי יש ביס שעושה רושם שמאד מעודד השגים. מהשיחה שנהלתי עם המנהלת היא דיברה רק על- "אנחנו מחזקים את החלשים ואת החזקים מעשירים" "אנחנו מנסים לחזק את התחומים בהם הילד חלש"-לשאוף שיהי טוב בכל התחומים(לדעתי חשוב לחזק את מה שהילד טוב בו ומה שהווא חלש לנסות לשפר עד כמה שניתן) כלומר היא לא דברה בכלל על מה שביהס עושה כדי -למנוע אלימות, מה שנעשה מבחינה חברתית. כששאלתי אותה על הפן הרגשי היא אמרה לי שלמחנכת יש שעתיים בשבוע בגלל האופק החדש ויש יועצת. ציפיתי שתאמר שהמחנכת קודם דואגת שהילד ירגיש טוב בביהס ולא רואה אותא רק כתלמיד-אבל זה לא נאמר.

יצאתי בהרגשה שמדובר "בית חרושת לציונים."

מה דעתך האם אני בקורתית מידי מישום שאני מצפה שיגלו יותר יחס לילדים שרק הגייעו מהגן ושלא יתיחסו אליהם כמו למכונות? יש י אפשרות לשלוח ואתו לביס יותר קטן פחות לוחץ וקשוב מבחינה רגשית מה דעתך עדיף? בהתחשב בעובדה שילד ובמיוחד ילד חכם לומד בכל מקום בו הוא מרגיש טוב.

רציתי להתייעץ אם נכון לשלוח ילד בן שנה וחמישה חודשים לגן עם ילדים בני שנתיים, הוא יהיה הכי צעיר בגן, או להשאיר אותו בבית תקופה נוספת עם המטפלת, הילד מפותח יפה וחברותי. (הכוונה לשלוח אותו בעוד שלושה חודשים)כרגע הוא בן שנה וחודשיים, הולך, אך כרגע עדיין לא מדבר, מילים בודדות,סביר שידבר עד בעוד שלושה חודשים בהתאם לגיל.

התחלנו לגמול את בני בן ה-3 כבר לפני חצי שנה. את הפיפי הוא עושה בשירותים אבל את הקקי הוא עושה אך ורק בתחתונים, ולא מוכן לעשות בשירותים. גם אם אנחנו רואים אותו ואומרים לו "יש לך קקי בא נלך לשירותים" הוא אומר שאין לו. ואחרי מספר דקות הוא הולך הצידה ועושה קקי בתחתונים. ניסנו להבטיח לו פרסים קנינו ישבנון לשירותים והוא עדיין ממשיך. מה ניתן לעשות כדי לעודד אותו לעשות קקי בשירותים?

שלום רב , בתי בת 5.7 חודשים ונורא נורא קשה לה להסתגל לגן חובה , אני רוצה לציין שבתי לא הייתה עד עכשיו בגן או במסגרת אחרת. אני ובעלי לוקחים אותה כל יום לגן בתקווה שהיא תישאר שם אבל כשאני באה להיפרד ממנה היא מתחילה לבכות לצעוק ולהתנגד , והגננת לא מסכימה להשאיר אותה שם כשהיא בוכה והיסטרית.
מה את ממליצה לי לעשות , האם כדאי לנסות להעביר אותה לגן אחר , אויל כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי?כמו כן ניסיתי לדבר עם הגננת והדבר לא עזר , ניסיתי להישאר איתה בתוךך הגן וחבר אותה לגננת ולעוד ילדים אבל הדבר לא עוזר גם כן...אשמח לקבל ממך עצות כיצד להתמודד עם המצב.תודה!!!