פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בוקר טוב
בני הוא בן 4 השנה הוא נכנס בפעם הראשונה לגן עירייה (טרום חובה) עד גיל שנתייים היה איתי בבית ואח"כ היה במסגרת פרטית עם מעט ילדים (חממה)
בתחילת השנה בגן העירייה הכל היה בסדר בחודש הראשון הלך יפה לגן לא עשה בעיות מלפני שבועיים בערך החלה הדרמה. השיא היה בבוקר שבמשך חצי שעה לא הצלחתי להכניס אותו לגן הוא צרח והשתולל והתחנן בבקשה "אל תקחי אותי לשם" לא טוב לי שם, לא אוהבים אותי.
בד"כ אני אחת שלא מתרגשת מבכי אבל אותו יום מה שעברתי פשוט שבר אותו עמדו לי כבר דמעות בעיניים נוכח המילים הקשות שהוא אמר.
ששוחחתי עם הגננת היא אמרה שהוא דווקא משתלב יפה, הדבר היחידי שהיה לו קשה זה בריכוז...יש לציין שלגן זה וגננת זו יש של גן בעל משמעת חזקה מאוד.
ביקשתי ממנה להיות יותר סובלנית כלפיו להבין שהרקע שהוא בא ממנן שונה (הוא גם בן יחיד)...היא אמרה שהיא תצ'פר אותו היא עשתה לו מחברת מדבקות שכל פעם שהוא נכנס יפה לגן הוא מקבל מדבקה.
אומנם אין את אותה דרמה שהיתה בבוקר אבל הילד כל הזמן מוטרד שהוא צריך ללכת לגן לפעמים מתבכיין.
שאני שואלת אותו למה לא כייף לך אין לא תשובה ישירה לגבי זה
מה עושים? האם זה שלב טבעי האם זה סתם פינוק ? מה אפשר לדרוש מהגננת על מנת להקל עליו.
תודה

שלום רב,
אני מגדלת את בתי מגיל 11 חודש לבדי. הגרוש שלי ניתק כל קשר בהיותה בערך בת 3. כיום בתי בת 12. מעולם לא דיברתי דברי נאצה עליו או דיברתי בשנאה/טינה וכו'. שאלותיה תמיד נענו בהתאם לגילה. בתי ילדה מאושרת ומלאת ביטחון עצמי. כיום לאחר שנים של נתק דרך הפייסבוק בעלה של חברתי החל לנהל איתו שיחות והבין כי הוא מאוד מעוניין בקשר עם בתו. אציין כי אינו מתגורר כלל בארץ. בתי יודעת כי התגרשנו עקב אלימות. בהזדמנויות שונות כאשר אני מוצאת סיפורים דומים ושואלת לדעתה היא תמיד אומרת כי היא לא תהיה מעוניינת בקשר עמו כי הוא לא 'אבא' כלל. אציין כי מזונות ממנו לא קיבלתי מעולם ובשיחותיו עם בעלה של חברתי, הוא ציין כי יכול לעזור כלכלית, אך מתנה זאת בקשר. טובתה של בתי מעל הכל כמובן. ושאלתי היא אם בכלל כדאי? חיינו רגועים ושלווים היום, היא בגיל ההתבגרות והחשש שלי מאוד גדול,שמא לא ידע להיות עקבי וזה יעלה באושרה. אנא עצתכם.

ביתי בת שמונה וסובלת מפחדים לא מובנים,
מספר דוגמאות:

מפחדת להישאר בבית עם אחיה הקטנים יותר למשך דקה כאשר האמא זורקת זבל וכדומה

מפחדת להישאר באוטו למספר רגעים (כאשר מוציאים כסף מכספומט או מביאים את האח מהגן וכו')

קשה לה מאוד כאשר אנו יוצאים ומישהו שומר עליה גם מישהו שהיא מכירה

מה עושים וכיצד מתמודדים?
זה בערך 3 שנים הילדה סובלת מזה,

תודה על תגבותכם המושכלת,

שלום רב,

ברצוני להתייעץ איתכם במקרה שקרה לנו לאחרונה,
בתנו בת ה-8 זייפה חתימה שלנו על גבי הודעה שהמורה שלה שלחה לידיעתנו,
כיצד מתנהגים עם הילדה ומה עושים?,
אודה על תשובתכם המלומדת ,

בני בן 3.4 ילד פשוט מקסים חכם וסקרן.והתחיל לדבר מוקדם בגיל 1.6 אך לאחרונה הוא התחיל לדבר בחוסר שטף
למשל:
אאאיך קוראים לך? קקקווראים לי איתמר.הוא דיבר ככה מידי פעם במהלך היום במשך מספר ימים (אציין כי היחסים בים ההורים לא טובים ובתקופה זו היה מתח בבית ולעיתים הרמת קול), זה חלף לאחר שנהיינו ההורים יותר קרובים אחד לשני בנוכחות הילד.
אציין כי-
בגיל 2.9 ביוני האחרון הוא לא ראה את בעלי מס ימים (הוא מאד קשור אליו) וגמגם אמנם לא באותה צורה אך גמגם . אולם לאחר שראה אותו והיה עימו זה חלף כלא היה,

כמו כן בגיל 1.9 הוא גם דבר (חשב יותר מהר משדבר) ולאחר כחודש זה עבר.

מה קורה? האם הנזק הוא על בסיס רגשי? האם חוללנו לילד נזק בלתי הפיך?

כעת מזה מס ימים ששקט ונעים בבית ורגוע הוא לא מגמגם. יכול להיות שזה לא יחזור לו אם יהיה רגוע בבית? הוא עד כדי כך רגיש? מה קורה פה? כל משבר בחיים יגרום לו לגמגם?(אציין שלא הרגשתי את ההסתגלות שלו בגן כשנכנס הן בגיל שנתיים והן בגיל 3 ההסתגלות היתה מהירה ונראה כי הוא חזק אז מה הבעיה ?

שלום רב,

בני בן ה-7 אובחן כבעל קושי בוויסות חושי/סנסורי. האם אבחנה שכזו יכולה להסביר את חוסר רצונו במגע (חיבוקים, נשיקות וכד') ואת הסתייגותו מכך ? והאם ילדים כאלה הם בהכרח גם פחות רגישים אישיותית ?
האם אבחנה זו יכולה להיות מנוגדת לאבחנה של ADHD, או שיכולים להיות סימפטומים של שתי האבחנות ?
מודה מראש על תשובתך.

תודה,
פנינית

שלום..אני אמא לילד בן שנתיים וחצי וכבר הילד כמה חודשים לא רוצה לשחק עם אף אחד ...נמצא תמיד או איתי או עם האבא ...לא רוצה ללכת לגן...תמיד לבד ואפילו לא משחק עם אחיו הקטן או אוכל כמו שצריך לא יודעת מה עובר עליו..
ואיך ניתן לטפל בנושא זה
מה לעשות לאן לפנות??

שלום ,

הילד שלי בן 5 נמצא בגן חובה , מאוד חברותי וחכם מעל לגילו אוהב להוביל ולהיות במרכז,הילד שלי מוזיקלי ובחצי שנה האחרונה הוא כל הזמן מתופף עם הפה בכל הזדמנות עד כי נראה שזה לא נשלט,
זה מפריע לגננת ולחוגים וכן לא מעט פעמים שמים אותו בצד כי הוא מתופף וקופץ ומפריע למהלך התקין של השיעור לפי הגננת לא מדובר בהפרעות קשב וריכוז ,
גם לי ולבעלי התיפוף הזה מפריע והקציתי לו מקומות בבית שבו הוא יכול לתופף בפה- לא תמיד זה עוזר וזה פשוט מטריף את הדעת.

איך ממגרים את התופעה?

שלום רב,
אני אמא לשניים, בן ארבע ובן שנה. בשבת היינו אצל חברים שגרים די רחוק, ואנחנו מתראים איתם אחת לחודשיים בערך. יש להם ילדה מאד דומיננטית בכיתה ב', וילד בן חמש. בכל פעם שאנחנו מתארחים אצלם, היא ממש משתלטת על הילד שלי, ולא נותנת לאחיה לשחק איתו. בין שאר המשחקים, היא רוצה לשחק ברופא וחולה, דבר שלעצמו לא מפריע לי, כל עוד בודקים מעל הבגדים, "שמים טיפות עיניים" (זה ילד שעבר ועובר המון טיפולי עיניים, רוב הרופאים שהוא מכיר הם רופאי עיניים) ו"נותנים תרופה". אתמול כשהיינו שם הלכתי לחדר לבדוק מה קורה עם הילדים, והדלת הייתה חסומה בשולחן ובכיסאות, נלחצתי ודחפתי ופתחתי את הדלת, והילד שלי ממש ברח החוצה, כי רצה לראות טלויזיה, זה היה נראה כאילו היא ממש לא נתנה לו.
אמרתי שאני לא מרשה לסגור את הדלת, ובטח שלא לחסום עם השולחן, שאלתי אותם מה הם עשו והיא קפצה מהר וענתה "כלום". בדרך הביתה שאלתי את ילדי מה הם שיחקו, והוא אמר שרופא, אז שאלתי אותו, שמת לה טיפות עיניים? והוא אמר שבטעות הם בדקו מתחת לחולצה, שזה במפורש נגד ה"חוקים" שלי, והוא יודע אותם, לכן הוסיף "בטעות".לא אמרתי דבר כי אני לא רוצה ליצור יותר מידיי סקרנות בנושא.
זה ממש מפריע לי, ואני ממש לא רגועה מאתמול שזה קרה. אני חושבת שאולי היא עוברת משהוא, אני לא רוצה להזיק לילד שלי, ואני חוששת מהמפגש הבא עם חברים שאני ממש אוהבת. רציתי להגיד שהמרחק בינינו הוא כשלוש שעות נסיעה, אז בכל פעם שנפגשים, נשארים לישון, אז זה להרבה זמן.
יש לכם אולי רעיון?

שלום אני בת 30 גרושה ואמא לילדה בת 5 וחצי , אני גרה אצל הורי מאז הגירושין , הבת שלי ילדה מאוד מפונקת ילדה שלא ממש יודעת מה זה לא, כי הסבא והסבתא מרחמים עליה ואם אני כועסת עליה אז היא רצה ישר אליהם, הבעיה היא שניסיתי הכל הייתי אצל ייעוץ דרך מכון אדלר אני והגרוש שלי נסיתי כל מה שאמרה לי אבל ללא הצלחה, היא ילדה שמציקה לכולם , כולם מוותרים לה אבל היא לא ממש חברותית בגן כאחים שלי מגיעים לארוחות עם הילדים אז תמיד הבת שלי מציקה להם בצורה שלא נעים לאף אחד להישאר כי אני מתחילה לכעוס עליה , להעניש אותה, ואז נוצר כעס צעקות הרבה בכי ובסוף כולם יושבים בתחושה של אי נעימות מה עושים איתה איך גורמים לה להפסיק להציק, בכללי היא ילדה מאוד חמה ואוהבת , שתמיד מחבקת ומנשקת
בבקשה תעזרו לי פוחדת ממה שיקרה שהיא תעלה לכיתה א' ולא יהיו לה חברים כי ילדים בימינו זה עולם אכזר מאוד
תודה רבה

בני בן 5.5 החל ללכת לפני כחודש לחוג קראטה בקרבת במתנס. החוג מתקיים פעמיים בשבוע, כשעה.
בנני מאד מתלהב מהדברים שלומד בחוג, מתרגל המון בבית, מספר לכולם ואף מלמד ילדים בגן תנועות שלומד. כמו כן, הוא מחכה כל השבוע ללמוד תנועות חדשות. כיוון שההורים ממתינים בתוך האולם וצופים בחוג, אני רואה שכשהוא משתתף הוא מצליח לא רע וגם אינו מתקשה כלל לעמוד בחוקים ובגבולות שמציב המדריך.
בסוף כל חוג הוא חוזר מאושר ומספר שנהנה מאד.
למרות כל זאת, כמעט בכל פעם שמגיעים לאולם הספורט, בו מתקיים החוג, , דקות לפני תחילת החוג, הוא "תופס רגלים קרות" ופתאום מסרב להיפרד ממני ולהשתתף בחוג. רק לאחר דקות ארוכות (עד 10 דק') של שכנועים ופיתויים מצד המדריך הוא נכנס לחוג, ואז כאמור, משתתף יפה ומאד נהנה.
כבר קרה פעמיים שאחרי רבע שעה לא נכנס לחוג והחלטתי שנלך הביתה כי אין טעם להישאר כצופים.
אני באמת לא רוצה לכפות עליו השתתפות בחוג, אבל נראה שמאד טוב לו שם והוא מאד רוצה. מצד שני, ההחלה בכל פעם מאד קשה...
מה לעשות?
אני החלטתי שאני נותנת עד רבע שעה ואם לא נכנס לחוג, הולכים הביתה. האם אני עושה נכון? כמה זמן לאפשר לו להיכנס באיחור לחוג? כמה פעמים?
כשאני מנסה לברר איתו מה קורה ב10 דק' של ההתחלה- לא מצליחה לקבל תשובה מלבד: "אני מתבייש".
יש לציין שהוא התחיל השנה גן חדש ועדיין קיימים קשיי הסתגלות והפרידה ממני בבוקר מאד קשה. אולי זה קשור לכך שקשה לו להיפרד ממני לצורך השתתפות בחוג? מה עושים?

שלום רב
מבקשת עזרה בנושא בתי בת ה-3 ו7 חודשים. ילדה מאוד חכמה, מתבטאת ברמה מאוד גבוהה ויוצאת דופן לגילה, סקרנית ומאוד, מחפשת חברה ולהנהיג. לדעתנו ולדעת מספר אנשי חינוך שראו אותה יתכן שהיא מחוננת. כרגע אין אחים ואחיות כך שרגילה שתשומת הלב מרוכזת בה. בתחילת השנה התלבטנו לגבי גן עיריה טרום טרום או עוד שנה בגן פרטי אחר ממה שהיה בשנה שעברה (הגן עבר מקום ונשארו בו רק קטנטנים) והחלטנו על גן פרטי כיון שבגן העיריה שהתקבלנו אליו ראינו שקיבלו לקבוצה הגדולה גם כך לא מעט ילדים שקטנים ממנה בשנה ואפילו חלקם לא גמולים וחשבנו שזה לא יהיה בשבילה. הגננת בגן העירוני אמרה שיש גם ילדים בגילה בגן אבל חשבנו שלא תקבל את תשומת הלב ושימשוך אותה למטה. בגן הפרטי הגננת מצוינת, נראה שהתכנים מענינים אותה אבל פרט לילדה אחת שבאה מהגן הקודם שהיתה החברה הכי טובה שלה היא אינה מתחברת עם אחרים. רוב הילדים קטנים ממנה בערך בחצי שנה, יש מספר מצומצם של בנות בגילה שלדעתי מאוד מופנמות ולא נפתחות לבת שלי שרק כמהה לחברות. ההורים של הילדות האלה אינם משתפים כ"כ פעולה עם נסיונות שלי לפגישות אחר הצהריים מה גם שבתי אינה מתלהבת להיפגש איתן. הגננת ציינה שנהיתה "רכושנית" כלפי החברה מהגן הקודם ורוצה להיות רק איתה בעוד החברה כן מתענינת בחברות עם ילדות אחרות ושהבעיה אינה בפער הגילאים או ברמה השפתית שלה (איני בטוחה שזו כל האמת כי היא לא תמליץ לעבור לגן של גדולים יותר כי אז הגן יאבד רישום של ילדה באמצע השנה). אבל אני מרגישה שבתי מפספסת את השנה בגן מבחינה חברתית ותהינו אם מומלץ להעביר אותה בכל זאת לגן עיריה אולי שמשלב טרום טרום עם טרום שם אולי מהיצע הילדיםוהגילאים תמצא חברים. היא רוצה רק להישאר עם החברה שיש לה היום. נשבר לי הלב שאין לה כ"כ חברים וכל כך היתי רוצה לעזור לה. היא גם מתגעגעת לגן הישן ושואלת מה עם החברים הישנים שלה (שכל אחד הלך לגן אחר במקום אחר)ובמקרים רבים לא רוצה ללכת לגן.
האם מומלץ להעביר באמצע השנה גן עם ילדים לא מוכרים? האם להשאיר אותה? איפה אמצא לה ילדים קבועים שכן יהיה לה על מה לדבר איתם ולשחק? אודה מאוד לעצה טובה.

שלום בני בן 7 חודשים סך הכל וכבר נדמה כי עברנו איתו כברת דרך ארוכה מאוד...
מאז שנולד הרבה לבכות כל היום ולא לישון ובלילה היה נכבה למעט האכלות. ההנקה לא הצליחה והידיים מעולם לא ניחמו אותו למרות שהחזקתי אותו כמעט כל היום על הידיים היה תמיד זורק את עצמו לאחור וצורח סבל גם מעצירות וגזים. בגיל חודשיים וחצי הבנתי שעיקר הבעייה היא טורטיקולים טונוס שרירים מוגבר בשכמות ותבנית גופנית הפוכה, הוא טופל בשיטת צעד ראשון עם הרבה ערסול ותפיחות,אצל פיזיוטרפיסטית ובקרניו - סאקארל. היה שיפור עצום ברמות הבכי ואז נוצרה בעיה אחרת של יקיצות מדי 40 דקות בלילה (מכיוון שכל הרדמה הייתה כרוכה בהתערבות פיזית להרפיית השרירים) טיפלנו גם בזה בשיטה שלא הרגשתי שלמה איתה אבל השתכנעתי שהיא הכרחית לילד הספציפי הזהמכיוון שלא היוויתי עבורו עוגן להתרגעות- גישה מתוזמנת של דקה לשהות במחיצתו ודקה לעזוב תחת מעקב של פסיכולוגית מומחית להפרעות שינה. הילד אכן למד להירדם באופן עצמאי לא במאה אחוז אבל מספק בהחלט אך רק במיטה שלו כל סיטואציה אחרת היא קשה יותר והשינה קצרה ולא מספקת. הבעיה שלי היא איך יכול להיות שעם כל העבודה המפרכת וההתכווננות הבלתי פוסקת והאהבה והחום הוא לא מפסיק לבכות? הוא מתעורר אוכל משחק 20 דקות לבד וזהו עד השינה הבאה הוא מתבכיין, אני מוציאה אותו לחצר הוא מרוצה 5 דקות וממשיך שוב אני משחקת איתו עוזבת ושוב מתחיל הוא רוצה ידיים וכשהוא על הידיים רוצה לרדת כי הוא כבר זוחל ואז שוב מתחיל, הימים עימו קשים ומייגעים אני מרגישה שאין לו שום יכולת התמודדות שכמובן מתעצמת כשהוא עייף., כשהוא חולה הוא מגיב בצורה קיצונית וגם כשהוא בריא כל הזמן הוא מתבכיין וזה תמיד רק שאלה של זמן עד ההתפרות ההיסטרית הבאה, אני מפחדת שהוא סובל מחרדת נטישה ושהשיטה המתוזמנת חיזקה את החרדה........איך עוזרים לו להיות שלו יותר ובשל יותר אני חרדה כי בעוד שבועיים הוא נכנס לגן ואם קשה לו בבית אני לא רוצה לחשוב איך יהיה לו שם. ברקע יש גם ילדה בת 3 שאוהבת אותו מאוד אבל גם כבר נמאס לה שתשומת הלב תמיד ממוקדת בנסיונות להרגיעו......סליחה על ההתשה אודה אם תשיבו..סיון

שלום שמי רינת ויש לי איזשהי "בעיה"
יש לי תינוקת בת 1 וחצי היא נולדה בחודש שביעי שבוע 28 במשקל 1200
כל פעם שהיא אוכלת או שותה היא זורקת באגרסיביות את הבקבוק.
כשהיא כועסת היא זורקת על הרצפה (זה עוד מובן)
אבל כל פעם שהיא מסיימת לשתות ולאכול היא זורקת את הכלים באגרסיביות.
האם זה אומר משהו? איך אפשר להפסיק את זה??

שלום רב,
יש לי בת בת שנתיים וארבע חודשים, בכלליות היא רוב הזמן בכיינית ומפונקת מדי.
לפני כחודש ילדתי את בני השני , אני לא יודעת אם זה קשור אבל קצת לפני הלידה היא פיתחה התנהגות חדשה, הכל היא רוצה לעשות לבד, אם משהו נופל ואני מרימה לה אז היא משתטחת על הרצפה בבכי מטורף וצרחות , מרביצה ונושכת כל מי שרק בדרך. דבר שני אם מרימים אותה קצת גבוה היא צורחת שהיא מפחדת, באוטו היא צועקת לא לנסוע חזק ומהר כי היא פוחדת, היא לא רוצה לישון כי היא פוחדת, וכל דבר הפך להיות מפחיד .
היום בפעם הראשונה באתי לאסוף אותה מהגן והיא לא רוצה לעלות לאוטו ולא לשבת בכסא שלה, לבסוף אחרי רבע שעה של שכנועים היא עלתה אבל מרגע עלייתה לאוטו היא חטפה התקף זעם לא מוכנה לשבת כי היא פוחדת ואני מניעה את האוטו היא צורחת בבכי עז והשתוללויות שאני לא אנסע כי היא פוחדת .לא יודעת מה לעשות אובדת עצות.... תעזרו לי בבקשה