פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
התשובה הי אלאל זה ולא זה. אלא קודם כל לברר איתו, מה קורה לו, מה הוא חשב, מאיפה הוא קיבל את הרעיון, האם קרה לו פעם משהו דומה וכו'. כמו כן יש בהחלט מקום להסביר לו שזו התנהגות לא רצויה ולא עושים זאת. ענישה לא תעזור, היא מיותרת ומשפילה. כן הייתי חושבת אחר כך ובודקת טוב מה זה אומר, על איזו מצוקה לש הילד זה מצביע, למה הוא נחשף שהוא לא היה אמור להיחשף וכו', ופועלת בהתאם.
הבירור עם הילד, דרך אגב, צריך להיות ענייני, בלי התלהמות, היסטריה או כעס. זה גם לא מסייע.

שלום שרית,
ייתכן שקיימת בעיה ש סמכות הורית אצלכם בבית. את טוענת שתא מסבירה ומסבירה. ובכן הסברים הם לא תמיד הדבר המתאים. יש דברים שצריך להביר באמירה קצרה ונחרצת. יש מקומות שבהם הסבר מתפרש על ידי הילד כחולשה וכהזמנה למשא ומתן איפה שלא התכוונת למשא ומתן אלא לקביעה חד משמעית.

אוקיי
אני לא חושבת כי אני מאוד החלטית בדבריי שאני מחליטה עבורם
ובכל זאת מה עליי לעשות??
אפשר דוגמאות?

שלום שרית,
אם תתני את דוגמאות אוכל לעזור לך יותר. תנסי לפרט איפה את מרגישה שהן לא שומעות לך ואיך את מגיבה ונבדוק ביחד מה ניתן לעשות אחרת.

1. היא מחליטה לקחת צבע לאחותה למרות שיש לה ביד אז מתחילה מריבה ואז בכי
ואני מסבירה לה שהיה קודם אצל אחותה ושיש לה ביד וזה לא עוזר
2. כשהיא עושה או לוקחת דבר מסוכן היא לא מקשיבה ולא מחזירה ואני לוקחת לה ואז היא מתחילה לצרוך ולהשתולל לפעמים גם חצי שעה
3. לא נותנת כלום מדבר של שניהן לאחותה למרות שהפריט זהה
וכו...
אשמח לפתרון איך להתמודד עם הבכי, ההזירקות בריצפה , איך להרגיע? או שלא?
האם לקחת לה מהיד נגד רצונה?
תודה

אני מסבירה שזה לא נעים לנו לשמוע אותה בוכה ככה ,ושהיא ילדה שמבינה וחכמה ,מחבקת ולפעמים מתעלמת

שלום שרית,
זה בדיוק העניין, את לא עיקבית.ולא מספיק סמכותית. אין צורך ואין טעם להסביר לה דבר במצבים האלה. כשהיא עושה משהו מסוכן או אלים את לא מסבירה אלא רק אומרת: לא או אסור, ומפסיקה את העניין פיזית אם יש צורך. זה הכל. תמיד באותן סיטואציות יש התנהג אותו הדבר - לאל פעם מתעלמת ופעם מסבירה וכו'. את אומרת בקצרה שאסור ואז מניחה לה לבכות עד שהיא נרגעת. מותר לך להרגיע אותה בסוף אם את רוצה אך לא לוותר על העניין שעליו היה הבכי. ושוב - כמו שאמרתי לך בהתחלה - לוותר על ההסברים - זה משדר חוסר סמכות במקרים מסויימים.
בנוסף - תחליטי על מה את נכנסת מאבק. לא בכל דבר את צריכה להתערב ולהאבק. את צריכה שיהיו לך סדרי עדיפיות על מה נאבקים ועל מה לא, וגם בזה להיות עיקבית - לא פעם כך ופעם כך. אם היא לא חולקת עם אחותה כל דבר - היא לא תמיד חייבת. גם אחותה יכולה להתמודד ולחפש פיתרון אחר לפעמים.

תודה אני אנסה להיות יותר עיקבית

בבקשה תענו לי אני שבורה וכואבת

שלום חני,
כדי שבתך תהיה יותר רגועה, גם האמא צריכה לנסות להרגע. שאלת את שאלתך היום לפני הצהריים, וכעבור מס' שעות את דורשת תשובה כאילו משיהו התעלם ממך בכוונה או כאילו הפורום הזה מתנהל און ליין וכל הזמן יש פה מישהו שצמוד ועונה. קצת סבלנות.
דבר שני, כדי לעזור לך יש צורך ביותר פרטים - איך קרתה הפציעה, מתי היא קרתה, מה נעשה אחרי שהיא קרתה וכו'.
אנא קחי נשימה, אנחנו לא במצב של חיים או מוות למרות שכך את מרגישה כרגע, חיזרי עם הפרטים ואשמח לעזור לך.

שוב מודה לך לחזרת אלי ביתי בגן עיריה גן שנונה כ35 ילדות גננת+סיעת נפלה על ספסל המיועד לישיבה העשוי מקרמיקה ניפצה במצח העומק 1ס"מ אורך 4 ס"מ זה קרה לפני 3 שבועות התקשרו אלי לקחתי אותה לרופא ומכיון שהיה צורך בתפירה נסענו לבית חולים

שלום חני,
נשמע שכולכם נבהלתם ממה שקרה. יכול להיות שגם אתם ההורים עדיין לא רגועים ולא לגמרי סומכים על הגן ועל ההשגחה בו שזה לא יקרה שוב. בטח גם היה מראה מבהיל מאוד לראות אותה כשנפצעה עם הדם ועם עומק החתך.
יחד עם זאת, צריך לזכור שהכל תקין, והחיים ממשיכים. כדי לדבר עם הילדה על כך שהיא מאוד נבהלה, ואולי היא חוששת ללכת לגן כי היא פוחדת ליפול שוב, ואפשר לפתור את זה. אם היא תיזהר - היא יכולה לשמור על עצמה שזה לא יקרה. הייתי יושבת איתה על הספסל ביחד, ומנסה "להתיידד" איתו, לשחק עליו, לשבת, לדבר ביחד על כך שהנה - כלום לא קרה והכל בסדר, הספסל רגוע, אני רגועה, ואפשר לשחק בשקט.
אפשר לשחזר איתה בבית את כל הסיפור של מה שקרה - ולצייר אותו ולעשות אלבום ציורים מהסיפור כדי לתת לו מסגרת ומילים, זה מרגיע - למשל :"יום אחד הלכתי לגן, ושיחקתי, ופתאום רציתי לרוץ ונתקלתי בספסל וכאב לי נורא, וכולם נבהלו, הילדים, הגננת, אמא ואבא, ונסענו מהר לבית חולים, והיה לי כואב, והרופא תפר לי את הפצע ושנסענו הבייתה וסבתא באה לבקר אותי...וכו' וכמובן הסוף הטוב- עכישו כבר לא כואב לי ואני גיבורה ועכשיו אני אזהר בגן וכו'.
אפשר גם להתעניין בחנות ילדים אם יש ספרים של ילדים שמדברים על נפילה של ילד או על פציעה ועל איך מתגברים, בטח יש כזה דבר, ולהקריא לה את הסיפור, אפשר לשחק איתה בלטפל בדובי שנפל וקיבל במכה וכו', כדי שיהיו להל הזדמנויות לעבד את החרדה שלה ולתרגל התגברות בדמיון ובמשחק.
וכמובן הכי חשוב - שאתם תרגעו ותשדרו לה שאתם סומכים על הגן ורגועים. אלא אם כן אתם לא סומכים, ואז צריך ללשוב מה לעשות - לדבר עם הגננת איך למנוע את הפעם הבאה, להכניס לגן מתקנים בטוחים יותר, להחליף גן וכו'.

ליאת שלום,
אם את מרגישה שהילדה בשלה לגמילה, כדאי לעבוד עם הצוות החינוכי להיות קשובים אליה ולהציע לה ללכת לשירותים לקקי, כעשרים דקות לאחר ארוחת הבוקר ולאחר ארוחת הצהריים בגן. אפשר גם להוסיף טבלה עם "חייכנים" ופרסים בהתאם להצלחה שלה לעשות את צרכיה בשירותים. במקביל, חשוב ביותר להימנע מביקורת והבעת אכזבה מהפספוסים, שהם חלק מהתהליך. נראה לי שעדיף לרתום את הגננת לעבודה משותפת ולא לחפש אשמים.
שירי

שלום לך,
רצוי פרידה כמה שיותר קצרה. בלי הרבה דיבורים. אפשר לתאם טקס קצר עם הגננת שבו את מוסרת אותה לגננת והיא מקבלת אותה באופן כלשהו שמקובל בגן. נשיקה וחיבוק, להתראות, אני אבוא בצהריים וזהו.
אחרת הילדה חשה את הקושי שלך והחרדה שלך להשאיר אותה וזה מזין ומתדלק את הקושי שלה.

פרידה קצרה בסדר גמור, אבל עד הפרידה עצמה, לשהות עימה קצת בגן ? לשחק איתה שם או לבוא להשאיר וישר ללכת ?

שלום לך,
לא, פרידה קצרה פירושו גם שהיה קצרה בגן. כלומר לא היות איתה אלא רק להיפרד ובקצרה.

שלום עינת,
יש בהחט בסיס לחששות האלה, ואין ספק שתהיה תגובה כלשהי לנסיעה שלך. לא ציינת האם הילד נמצא במסגרת/אצל מטפלת וכמה שעות ביום.
בכל אופן לילד בן שנה וחודשיים אין עדיין הפנמה של מושג הזמן, הוא לא כל כך יכול להבין שתחזרי, ועשרה ימים זה המון זמן בגיל הזה, במיוחד אם את המטפלת העיקרית. אם יש אפשרות לותר על הנסיעה או לקצר אותה מאוד -זה עדיף. אם אין אפשרות עדיף שהילד יישאר בבית שלכם בסביבה המוכרת שלו והורי בעלך יבוא אליכם, או לפחות כמה כמה שיותר דברים מהבית - מצעים, משחקים וכו' כדי לאפשר לו סביבה כמה שיותר מוכרת.

בהמשך לשאלתך, בני נמצא בכל יום מהבוקר עד אחר הצהריים עם ההורים של בעלי. כך שהסביבה תהיה לו מוכרת בהחלט. האם עדיין לקצר את הטיול?

שלום עינת,
הנתון הזה אכן מקל, אבל עדיין לחששותיך יש בסיס ובהחלט סביר שיהויו לו חששות והתנהגויות לא פשוטות אחרי נסיעה כזו שלך.

כפי שרשמתי במייל האחרון, אני נוסעת ללא בני לחו"ל. אמנם הוא נשאר עם אבא שלו, וסבא וסבתא שלו ישמרו עליו (כפי שהם שומרים עליו מדי יום ביומו) אך אני עדיין בחששות ולכן קיצרתי את הטיול מזמן של 10 ימים לשמונה האם זה שינוי משמעותי?
חוץ מזה לא הבנתי מה הכוונה בכך שיכולות להיות לתינוק התנהגויות לא פשוטות.
תודה

שלום עינת,
שמונה ימים זה עדיין הרבה מאוד. התנהגויות לא פשוטות הכוונה לחרדה, היצמדות, קשיי שינה, קשיי אכילה, בכי מוגבר וכו', תוך כדי ההעדרות שלך ו/או זמן מסויים אחריה (שבועות ואולי יותר, עד כדי קושי כרוני) חלק מהן או כולן ביחד בעוצמות שונות.

שלום לך,
מעברים זה אכן דבר מערער ולא רצוי אם אפשר להימנע מהם. אני באופן אישי גם לא לבעד גן עירייה בגיל מוקדם מדי, כל עוד יש אפשרות לתת לילד מסגרת אינטימית יותר מבחינת מספר הילדים ואנשי המקצוע - זה עדיף בעיני.
זה מאוד תלוי ממה את לא מרוצה בגן הנוכחי - אם יש בעיית בטיחות, או אלימות קשה שלא מטופלת למרות בקשות חוזרות ונשנות- זה נשמע לי חשוב מאוד. אם זה עניין של תכנים, או סימפטיה של גננת כזו אחרת, או קושי חברתי שאפשר לשאת אותו (הילד לא מבודד ודחוי) - לא הייתי מעבירה עכשיו בגלל זה.

שלום לך מאיה,
לא כתבת מה גילך, המעורבות שלך בחינוכו של אחיך נוגעת ללב, ואת אכן צודקת שיש מקום לקיים חשיבה לפני שמגיבים, זה יכול להיות גם עם עזרה מקצועית.
עם זאת אני חושבת שהטיפול בעניין של ההורים בלבד. זהו תפקידם של הורים. עצם המעורבות שלך כאחות בעניין, במיוחד אם את בת פחות מ-18,אבל לא רק, היא לא טובה בעיני, כיוון שזה נותן לך תפקיד הורי , מכביד עלייך, לא מאפשר לך להיות מספיק חופשיה מדאגות כדי לטפל בעניינים שאמורים להעסיק אותך בגיל הזה, ומוריד מהסמכות של הורייך. ייתכן מאוד שהירידה בסמכות של הורייך או העדר שלה גם מקודם היא חלק מהסיבה לגניבות. הגניבות לא קשורות לחסך חומרי, הן קשורות לחסך ריגשי. כדי לברר מהו החסך הריגשי ממנו סובלל אחיך, הורייך הם אלה שצריכים לפנות לקבל הכוונה ולא את.
בהצלחה,
סמדר.

שלום אורית,
ייתכן שהתנהגותה של ביתך נובעת ממצוקה מסויימת. אם מדובר בילדה שלא התנהגה כך אף פעם, באמת כדאי לברר יותר לעומק אם יש משהו שמציק לה. אפשר לנסות לדבר איתה לא על הסיבה למה עשתה זאת, כי היא לא מחברת זאת במודע למצוקה שלה, אבל אפשר לשאול אותה באופן יותר כללי, מה קשה לה בלב, או לשחק איתה משחק - אם היית מקבלת שלוש משאלות - מה היית מבקשת? וכו' כדי לנסות להבין טוב יותר מה קורה לה באמת. עדיין ייתכן שלא יעלו דברים, אולי לא בהתחלה, זה לא אמר שאין בעיה. ייתכן שיהיה צורך לפנות לגורם מקצועי כדי לברר זאת טוב יותר.

שלום רוני,
אי אפשר לדעת אם במסיבה הוא היה מגמגם או לא, זה תלוי במידת הלחץ והחרדה שהוא היה חש, הגננת לא רצתה לקחת סיכון כי לא רצתה לבייש אותו ולגרום לו טראומה ואי אפשר לדעת אם היא צדקה או לא כי זה לא מדע מדוייק וכל מה שנגיד הוא רק השערה. הילד שלכם מגיב בגמגום למצבי לחץ. לכל אחד יש תגובות שונות למצבי לחץ, חלקנו מזיעים, יש אנשים שחשים כאבי בטן, יש ילדים שמקיאים, יש ילדים שנצמדים, שמסתגרים וכו'. זו פשוט סוג של תגובה. כשהוא קצת יגדל אפשר יהיה ללמד אותו דרכים להרגע, הרפיית נשימות, דמיון מודרך וכו', וזה יכול לעזור לו. כרגע הוא עוד קצת קטן בשביל ללמוד טכניקות כאלה, אני מציעה לכם לא להילחץ, הלחץ שלכם עלול להגביר את התופעה. תנסו להניח לעניין ולא לעשות ממנו סיפור כרגע.

עזרת מאד.
יש צורך ללכת לפסיכולוג? האם חוללנו לו נזק כלשהו?

שלום רוני,
הייתי מחכה קצת, הוא קטן, ויכול להיות שזה יעבור. אם הבעיה תחמיר או יווצרו סימנים נוספים לאי שקט כדאי יהיה לשקול זאת.

אמרת שזה בא כתוצאה ממתח בינך ובין בעלך. נסי לטפל בנושא המתח ביניכם, גם בימים שיש לך מתח אישי ללמוד להתמודד איתו ולא שיצא החוצה.
כשאתם מפגינים מתח ביניכם לילד נהרס העולם היציב ובטוח שלו.

שלום דורין,
אני באמת לא חושבת שבלי הכרות עם הילד ועם החומר האבחוני שלו זה יהיה רציני מצידנו לחוות דעה.
ילד שאובחן רק עם בעיות קשב וריכוז לא אמור ללמוד בבית ספר עם בעיות התנהגות. קצת תמוה בעיני שאם זו כל האבחנה - זה בית הספר שהוא למד בו. אם אכן יש לו בעיות התנהגות - מאוד ייתכן שהמענה המתאים הוא פנימיה טיפולית. אבל שוב, ללא הכרות עם הילד ועם החומר אודותיו אני לא יכולה לדעת.

שלום עינת,
אם את רוצה להוסיף תגובה נוספת כדאי לעשות זאת על ידי כפתור הוספת תגובה ולא לפתוח שאלה חדשה כי ככך קשה לדעת למה זה שייך.
ולעניין עצמו, אני לא יכולה לדעת אם זה מעיד על משהו כי לא נתת שום פרטים למעט על האירוע עצמו. מתוך הפרטים שנתת ייתכן והפיתרון הטוב ביותר הוא לבקש מהגננת בגן להפריד בין שתי הילדות, ייתכן שהן פשוט לא מסתדרות, החיבור ביניהן לא טוב, אפשר לנסות להזמין אחה"צ ילדות אחרות, ולכוון את הבת שלך לכיוונים אחרים. אם באמת הבעיה היחידה היא בחיבור עם אותה ילדה - זה אמור לפתור את הבעיה. אם ההתנהגות הזו ממשיכה עם ילדות אחרות, אז צריך לבחון את הנושא יותר לעומק.

שלום אריאלה,
קודם כל כדאי לתת הכרה לתחושות הקשות של הילדה. להגיד לה שאת מבינה שמאוד קשה לה מאז שאחיה נולד, ושהיא מרגישה שיש פחות מקום בשבילה, וזה כואב לה נורא. חשוב להגיד לה שאת משתדלת מאוד שיהיה לך מקום לשניהם, ואכן לעשות מקום כזה, כלומר למצוא דרך להקדיש לה זמנים לבד, בלי אחיה.
אם זה לא עוזר ואתם ממשיכים מאוד לסבול אז יש מקום לשקול פניה לטיפול.

שלום שרית,
כדאי לנסות לברר יותר מדוע העניין כל כך קשה ושוחה עבורה. אולי יש קושי כלשהו שהיא סובלת ממנו - אולי בעיה בריכוז, בעיה כלשהי של לקות למידה שמפריעה לה לראות אתהאותיות כפי שכולם רואים וקוראים, אם זה כך זו תחושה מוזרה וקשה, היא לא מבינה מה רוצים ממנה וזה מאוד מתסכל. ילד בכיתה א' אמור להתרגש ולרצות לגבמרי לבד להתמודד עם שיעורים. שני דברים אולי קורים גאן - או שיש לה קושי מאיתי שצריך לברר מהו, (להתייעץ עם המורה והיועצת איך בודקים את זה ולברר מה קורה בכיתה, האם היא בכיתה הי אכן מבצעת את המטלות, האם מעתיקה מהלוח וכו') או שתא כל כך לחוצה מעניין שזה מלחיץ אותה ומקלקל לה את כל החוויה. אם זה כך, חשוב שתרדי מהעניין לתקופת מה, אפילו אם היא צוברת פערים, זה לא נורא, אפשר להשלים, אבל יכול להיות שמה שאת עושה עכשיו הוא להשניא עליה את בית ספר ואת זה יהיה יותר קשה לתקן.

שלום לך,
לפנ י שגומלים אותה צריך םללמוד ולןלמד דרכים חדשות להתמודדות. אחרת אתם לקוחים לה משהו, וגם לעצמכם, ולא נותנים שום דבר חליפי וזה יוצר טראומה. נסו לחשוב על דרכים אחרות להרגע ולהרגיע ותחחילו להרגילן אותה אליהן במגביל להפחתת השימוש בבקבוק.

סמדר שלום,
תודה על תגובתך. האם יש לך רעיונות לדרכי הרגעה אלטרנטיביים?

שלום לך,
יש דרכים רבות נוספות להרגע, כמו לחשוב על משהו נעים, לעבור לשחק במשהו, להתכרבל בשמיכה, לחבק את הדובי, ללמוד סוג של דיבור פנימי מרגיע. איך למשל אתם מרגיעים את עצמכם? יש מקום להתחיל ללמד אותה מה היא יכולה להגיד לעצמה בלב כדי להרגע - אם תתנו מדוגמאות למקומות בעם את ם בוחרים לתת לה בקבוק נוכל לחשוב מה אפשר לתת לה שם חוץ מזה. כלומר את מה בעצם צריך להרגעי בואתו רגע ואיך עושים את זה.

סמדר, תודה על התייחסותך. אשמח לקבל רעיונות ממך: אנחנו נותנים לה בקבוק (או שהיא מבקשת) במעברים שהם קשים לה כמו החזרה מהגן (היא חוזרת עייפה ועצבנית ובקבוק מרגיע אותה), בהתעוררות משינה כשהיא קמה על צד שמאל, כשהיא עייפה ולא רגועה. בכל המצבים האלה בקבוק עוזר לה להירגע. ואני מסכימה שאי אפשר לקחת לה את זה בלי לתת לה משהו אחר. אשמח לשמוע רעיונות, תודה

שלום לך,
כמו שציינצתי קודם, אפשר לתת לה במעברים דובי לחבק, לתת גם לה חיבוק, אפשר גם לתת לה להיות קצת עצבנית דרך אגב, כשהיא חוזרת מהגן, זה לא סוף העולם. אם היא לא תהיה קצת עצבנית, היא לא תחפש בתוך עצמה דרכים להירגע. אפשר להציע לה הסחות דעת שונות כשהיא עצבנית, לשחק במשהו, לראות טלוויזיה. חשוב מאוד לא להיבלה מכך לשפעמים קשה לה והיא ובכה או עצבנית. לא תמיד צריך כל כך מהר להרגיע, אומנם זה נותן שקט ומנוחה אבל מונע התפתחות.
אפשר גם להציע לה מלל מרגיע, כלומר לתת מילים לתהליך, כדי שתבין מה קורה לה, ותקבל סוג של בעלות ואחריות על התהליך, כמו משל: "עכשיו את עצבנית כי את נורא עייפה, אולי תלכי קצת לנוח, במיטה שלך, עם הדובי, הנה ניתן לך נשיקה וחיבוק, ותנוחי קצת ותקומי רעננה" או" עכשיו קשה לך לקום, לאט לאט זה יעבור לך, ויהיה לך כיף ללכת לגן," וכו'.

סמדר, כפי שציינתי, בתי בת 4. שאלתי היא האם לעודד אותה להיגמל מהבקבוק או לחכות שזה יבוא ממנה? עד איזה גיל לגיטימי להסתובב עם בקבוק? תודה. אמא

שלום לך,
נשמע לי קצת שמי שצריך להיגמל מהבקבוק זה לא רק היא . יש משהו מוגזם בשימוש של הבת שלכם בבקבוק, כי זה נעשה גם כדי לענות לכם על הצורך להרגיע אותה, וזה לא בדיוק צורך שהוא רק שלה, לכן בהחלט הייתי מעודדת אותה לכך במקרה הזה.