פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רינת,
לא רצוי לעשות מקלחות משותפות בכלל.
יש משהו לא ברור בצורך של ביתך לחשוף את איבריה, ויש מקום להסביר לה שאין לנהוג כך. פשוט מאוד. וגם חשוב מאוד שאתם לא תלכו עירומים לידה, לא במקלחת ולא בשום מקום אחר. זה סוג של דוגמא אישית שמציפה אותה ובלבלת אותה בתכנים שלא מתאימים לגיל שלה.

שלום דורית,
לא הבנתי מה זאת אומרת "לא חונקת" האם את יכולה לפקט יותר איך נראה סדר היום שלכם ומה זה נקרא שאת מאפשרת חופש ועצמאות ולא חונקת?

אני לוקחת אותו מהגן באחת וחצי, נותנת לו אוכל, שינה קצרה. ב-4 הולכים להביא את הקטן מהגן ואח"כ הולכים לגינה, לחבר או שבבית משחקים. כשנשארים בבית לשחק בד"כ הוא משחק לבד או עם אחיו הקטן ואני משתתפת דרך משחק משותף, יצירות או שהוא "עוזר" לי לנקות את הבית (רוב הזמן הוא משחק לבד או עם אחיו. אני לא מעסיקה אותם כל הזמן).

הכוונה של ה"לא חונקת" הייתה שאני לא מתערבת לו כל הזמן במשחק או נצמדת אלא זורמת איתו לפי הרצונות שלו. הרבה פעמים הוא מעדיף משחק עצמאי ושלא יפריעו לו.

לכן אני לא מבינה למה הוא מתנהג אליי בדחייה כל זמן שרואה את אבא שלו. כשאבא שלו לא נמצא הוא רוצה בנוכחותי. זה מעליב ומעורר בי חוסר בטחון לגבי ההורות שלי. .

שלום דורית,
לא נראה לי שיש סיבה שתרגישי חוסר ביטחון בהורות שלך. ילידם מגיבים כל מיני תגובות, ולפעמים בתקופות שונות מסיבות שונות מעדיפים הורה אחד על פני השני זה לא אומר שאת לא בסדר.
עם זאת, הייתי בודקת בלי שום קשר, האם מה שאת מגדירה כ"לא חונקת" משאיר את הילד שלך יותר מדי לבד, וכך את נהיית לא משמעותית עבורו.
לבד הכוונה לא שאת עוזבת אותו פיזית אלא שרמת המוערבות מאוד פחותה. ייתכן שיש משהו בחוסר הביטחון שלךם מראש שאת חוששת לקחת מקום מול הילד שלך. לקחת מקום ולהיות מעורבת אין פירושו בהכרח לקבוע לו, להכריח אותו או לחנוק אותו, אלא להתעניין יותר, להיות יותר אקטיבית, לשחק איתו ולא רק לתת לו לשחק לבד או עם אחיו אפילו שנראה לך שזה מה שהוא משדר לך. יכול להיות שהוא מרגיש אותך כל כך חסרת ביטחון ונעדרת מבחינה פסיכולוגית שהוא לא בונה עלייך יותר ואז את נהיית לא רלוונטית והוא נשאר נורא לבד למרות שבאותו רגע הוא לא מראה את זה, אלא רק כשאבא חוזר והוא דוחה אותך. יכול להיות שמי שמרגיש דחוי באמת זה דווקא הוא, למרות שנראה שהוא מסתדר מצויין ולא לרוצה אותך בכלל. לדעתי את צריכה לנסות להיות יותר אקטיבית, יוזמת, מתעניינת, מתלהבת ומכוונת בזמנים שלכם ביחד אחר הצהריים. ולא להתרשם מהדחיה שלו, הוא ילד קטן ואת אדם בוגר, את לא אמורה לתת לו לקבוע את מעמדך עד כדי כך, וזה לא נקרא בהכרח לחנוק.

שלום נירית,
יכול להיות שאת יותר מדי מתרגשת מכך שהוא בוכה. אז הוא בוכה שעה. זה לא נעים אבל גם לא סוף העולם. חשוב מאוד שתישארי עיקבית ולא תשני כל 5 דקות אסטרטגיה בגלל שהוא לא נרגע מיד. זה מורגש לו כחולשה ולכן הוא עוד יותר לא נרגע. כשזה קורה תנסי לחבק אותו, לא לשבת מולו, לא לשאוף לדבר איתו בגובה העיניים או להגיב בנקמנות או בעלבון או בחרדה, אלא לזכור שאת האמא הוא זקוק לחום הריגשי שלך ולקור הרוח שלך, שתוכלי לעמוד בזה ולא תתייאשי נורא בגלל שהוא לא מפסיק לבכות. אם הוא מתנגד מאוד לחיבוק, בכל זאת לא הרפות מייד, הוא זקוק לדעתי למגע פיזי והחזקה פיזית באותו רגע. תרפי אחרי מספר דקות אבל ביוזמתך, כשאת מנהלת את הסיטואציה, ופשוט תישארי רגועה גם אם הוא בוכה, אל תצאי החוצה ואל תענישי אותו, את יכולה להגיד לו: "אמא פה, כשתרצה אותי תבוא אלי או תקרא לי" ותיפני לעיסוקייך, לידו כמובן ובטווח הראייה שלו. אל תצפי שהוא מייד יפסיק לבכות, תנסי לפתח קצת סבלנות לזה.

שלום פנינה,
אני חושבת שהפיתרון לבעיה טמון בנואשות שלך. למה בעצם את נואשת לעזרה? הרי הגננת אומרת לך שאחרי דקה הכל בסדר. זו כנראה אינדיקציה לכך שאיםן בעיה אמיתית, אלא שהבכי נועד הלרשים אותך. ככל שתהיי פחות נואשת, ופחות תתרשמי כך הבכי יפחת. תנסי לוותר על המשימה להרגיע את הבכי. זה לא נורא שהוא בוכה. כשזה יפסיק להיות עניין מבחינתך, יצא מזה כל הטעם גם מבחינתו.

מיכל שלום,

במצב בו את מתארת, תפקידך לתת "במה" לקטן. לומר לה ולהסביר בנחישות שגם לו מותר להכנס לחדר, ואתן תשחקו במקום גבוה כאשר אתן חוששות שיפרק או יהרוס. מאד חשוב להפגין נחישות בעניין ולהבהיר שאמא אוהבת את שני ילדיה. לא לחשוש מתגובתה.
את מוזמנת לקרוא מאמר בנושא באתר שלי.

בהצלחה,

נעמה.

שלום מיכל,
ייתכן שכרגע את לא יכולה להגיע אליה, היא כבר בת 14 ואת חייבת להשלים עם זה שיש דברים שהם פרטיים שלה. התגובה שלה אופיינית לפרידה מחבר, והיא גם נורא מתביישת. את יכולה לומר לה באופן כללי שהבנת שמשהו קרה, שזה קורה לכולם, ושגם לך זה קרה בעבר, ושאם היא תרצה לדבר את נמצאת שם בשבילה מתי שהיא תבחר. וזהו, להניח לזה, ובלי לחץ.

שלום לך,
יש כנראה בעיה במתן הגבולות אצלכם בבית. כדאי להתחיל מקביעת סדרי עדיפויות על מה להתעקש ועל מה לא. יש דברים שאפשר לתת לה להחליט לגבי עצמה, אפשר לתת לה לבחור בגדים (מתוך שתי אפשרויות או שלוש, לא מתוך כל הארון) אפשר לתת לה לעשות דברים לבד כשזה מתאים ויש דברים שחייבים לקבוע בשבילה גם אם היא משתוללת. כשהיא משתוללת, לא נעלבים לא כועסים, לא מתאכזבים, אתם המבוגרים והיא הילדה, זו לא התנהגות כנגדכם כהורים אלא התנהגות טבעית לגילה, מגיבים בקור רוח, בהחלטיות ובענייניות, לא צועקים, לא נואמים נאומים, לא מתחננים, לא מסבירים, לא מנהלים משא ומתן אלא פשוט מודיעים ומבצעים, פיזית אם יש צורך. אם היא מרביצה, פשוט מורידים לה את היד ואומרים לה לא הרביץ בטון מאוד נחרץ. עוד פעם- אז עוד פעם. זה הכל. זה מספיק. והכי חשוב - תהיו עקביים. אל תצפו שההתנהגות תעלם אחרי פעם אחת שתגיבו נכון, זה לוקח שבועות ועדיין יהיו פעמים נוספות.

תודה לך על תגובה עניינית ורצינית וסופסוף שמתייחסת למעשים בפועל ולא להסברים הפסיכולוגים שעומדים מאחורי ההתנהגות (כי את זה כולנו מבינים)

שלום טלי,
חצי שעה של בכי זה לא כל כך הרבה זמן...את צריכה הרבה יותר סבלנות ועיקביות, גם אם יש צורך לקנות אטמי אוזניים...לילד שלך חסרים גבולות והוא חייב להבין שהבכי וההתנהגות החריגה לא משיגים את מטרתם כדי שהם ייפסקו.

שלום
תודה על התשובה שנתת, אבל מה לגבי התנהגותו בגן הרי אני לא רוצה שיהיה כל הזמן צמוד לגננת ותלוי בה אני רוצה שיהיה יותר עצמאי , ולמה הוא לא מתחבר בגן חוץ מהגננת הרי יש עוד 3 עוזרות בגן האם זה ישפיע על בני מבחינה רגשית ?

שלום טלי,
העובדה שילדך נצמד בגן קשורה להתנהגות שלך איתו בבית. כשאת תהיי יותר חזקה עם גבולות יותר ברורים, גם תהיי פחות מותשת ויותר פנויה להיות קשובה אליו ולקצב שלו ולצרכים שלו, מה שכרגע קשה לקיים, כי את חלק גדול מהזמן במאבק לשרוד מולו. כאשר כל זה ישתנה זה גם ישפיע על התנהגותו בגן.
התנהגותו בגן נובעת מכך שאין לו כלים להחזיק את עצמו, וכשאת חלשה מדי ומותשת אין לו דרך לפתח כלים כאלה.

שלום ניקיטה,
נדמה לי אם אני זוכרת נכון שאת כבר שאלת את השאלות האלה כאן בפורום והפניתי אותך לאתר "הלב" כדי שתוכלי להתרשם מהחוויה של הורים חד הוריים אחרים.
את צודקת שאין תשובה חד משמעית לעניין הזה, וגם אחד לא הבטיח לך שכשתהיי גרושה ויהיה לך ילד מאב אחר תהיי יותר רגועה מאשר כשאת נשואה רק עם ילד אחד. זהו מצב חדש שמכניס בעיות חדשות, אף אחד לא מבטיח לך שתהיי יותר מאושרת במצב הזה מאשר את היום.

זה הריחוק מבעלי, לא הילד השני...
זו הייתה כוונתי כי בעלי מכניס הרבה מתח לחיי.
ואגב, פעם שעברה שאלתי לגבי הבאת ילד מחוץ לנישואין תוך כדי הישארות בנישואין...
תודה על התייחסותך.
ניקיטה

שלום ניקיטה,
אני מאחלת לך מכל הלב שאכן תמצאי דרך להיות רגועה...עם בעלך או בלעדיו...

שלום הילי,
אני חושבת שבגיל הזה עדיין התגובה ההולמת להצקות היא פנייה למבוגר האחראי במקום.
גם הייתי מבררת יותר, מה זאת אומרת "לא נגרר" אם הוא לא נגרר אחרי מעשים אלימים זה טוב, אבל אם פירושו של "לא נגרר" זה לא משתף פעולה ומתבדל זה כבר משהו אחר. יכול להיות שצריך ללמד אותו להתפשר לפעמים ולעשות דברים שאחרים אוהבים או מכתיבים ולא רק משהו שהוא חושב, ייתכן שגם כאן טמון חלק מהבעיה.

הוא לא מוכן להיות עבד של הילד השולט, לדוגמא : הילד השולט מבקש לעשות בשבילו משהו כל האחרים מסכימים לעשות והוא לא. הוא כן מוכן לשחק איתם כשהם מתייחסים אליו יפה. אני לא יכולה להגיד שהוא טלית שכולה תכלת הוא שובב ולפעמים גם הוא מציק לקטנים ממנו

שלום לך,
אם מדובר במועדונית עם שיש בה חמישה בנים שיש ביניהם יחסים אלימים ושתלטניים, כולל להיות עבד, אין ספק שהדבר מהווה סבל מבחינתו, טוב שהוא לא נגרר. אני לא יודעת אם ללמד אותו להחזיר זה מה שיפתור את הבעיה, כי כנראה מדובר בילדים שרובם אלימים וזוהי דרך התקשורת והמשחק שלהם. אם זה כך כל הזמן, וכך הילדים האלה משחקים, אז הם לא מתאימים לו ואולי לצערי הרב המעודונית לא מתאימה לו. אם יש לכם אפשרות לחפש פיתרון אחר - מועדונית אחרת, שכנה שמוכנה לעשות בייביסיטר, סבתא שיכולה לעזור, וכו', זה עדיף.

שלום לך,
אני לא חושבת שזה נכון בדיוק להגדיר גיל כזה, כי כבר בגן אפשר לשים לב שילדים שתופסים מקום יותר מרכזי וכאלה בפחות, כאלה שמוזמנים יותר וכאלה שפחות, גם אם זה לא מוגדר כ"מקובלים" , זה תופס יותר עוצמה בגילאי בית ספר וזה משתנה ממקום0 למקום..
אם תתארי יותר מדוע השאלה מעסיקה אותך כרגע ייתכן וניתן יהיה לתת לך תשובה יותר ספציפית.

שלום אילנית,
זה טוב שהסברת לו, לא ציינת אם התערבת תוך כדי או הסברת לו אחר כך, בכל אופן עדיף לחכות שהילדים ילכו ואז להסביר לו. אפשר גם לשחק איתו בעצמכם ולתת דוגמה אישית, ולציין שזה רק משחק וזה לא כל כך משנה מה בדיוק עושים העיקר שעושים ביחד ונהנים.

האמת היא שאמרתי לו בזמן שהם נמצאים, אבל בעבר גם ניסיתי לא להגיב ולדבר איתו אחרי שהם הולכים כמו שאמרת אך זה עדיין לא עזר....יש לך עוד רעיון???
אם תוכלי לענות לי על עוד שאלה אשמח, בשבוע האחרון אני חשה שהוא נרתע מאתיופים(יש כ-3 בכיתה) היום אפילו היינו בספריה וילד אתיופי ישב במקום שלו, זה לא מצא חן בעניו והוא אפילו לא התקרב כדי שיקום כי לדעתי הוא נרתע מהצבע שלהם הוא פשוט אמר לי בכעס:"למה נתת לו לשבת בכיסא שלי?"עם מבט של גועל.... הוא גם סיפר לי שיש אחד בבי"ס שכל הזמן נוגע בוכשהוא פונה אליו וזה מעצבן אותו מאוד. יש לציין שהוא מאוד סטרילי(כמוני.. מה לעשת? אך מכלבים למשל הוא לא נגעל לגעת הוא מת עליהם)
לפני כשבוע כשהוא פתח את זה("אני לא אוהב את האתיופים האלה"!) אמרתי לו שזה לא יפה ושזו שנאת חינם, ושאנחנו בעצמו קצת כהי עור(ממוצא תימני) מה הוא היה מרגיש אם אלו שבהירים מאיתנו היו אומרים עלינו דברים כאלה? בעלי נורא כעס עליי בשל הצורה שבה בחרתי להסביר את העניין, ואני לא יודעת, האם הייתי לא בסדר?

שלום אילנית,
נשמע לי שהיית בסדר גמור. אם תפרטי יותר מדוע בעלך כעס אוי אוכל להבין למה הוא התכוון.
תראי, יכול להיות שכרגע אין בעיה חברתית אמיתית כי הילד שלך לא סובל ממנה. ייתכן שיש לך רצון שהילד שלך יהיה קצת יותר מנומס, רגיש וכו', אבל זה עניין חינוכי מוסרי, לא בהכרח של מיומנויות חברתיות. אם ילדים עדיין אוהבים לבוא אליו, והוא לא סובל מהבעיה, הדברים שלך נשמעים לו כמו הטפת מוסר, ולכן הם לא יעילים. אם הוא יתחיל לשלם מחיר על ההתנהגות שלו או אם מסיבה אחרת תהיה לו מוטיבציה לשנות אותה - אז זה סיפור אחר. יכול להיות שאת מצפה מילד צעיר יחסית להיות נורא מוסרי, שזה יפה ערכית וכשאיפה, אבל ילדים עדיין לא מבינים כך את העולם, טוב שאת משדרת את המסר, אבל על תהיי מתוסכלת אם הוא לא נקלט מייד.

שלום נירית,
אם אתם באמת לא יכולים כרגע להצביע על שום סיבה אפשרית למצב הזה, קשה מאוד דרך הפורום לייעץ לכם מה לעשות. נראה לי שיש מקום לבדוק את הדברים יותר לעומק בפגישה מסודרת אצל איש מקצוע שיאבחן את המצב.
נסי לחשוב בכל זאת, אולי את בהריון ונדמה לך שהילדה לא יודעת? אולי היא חשה שאת פחות פנויה אליה? יותר עייפה? אולי לא, ואולי גם אם כן זה לא מסביר נסיגה כל כך קשה, לכן בכל זאת הייתי ממליצה על בדיקה יותר מעמיקה.

שלום מזי,
אני לא בטוחה שהסבתא אליה יהונתן מתגעגע זו הסבתא ששוכבת כרגע בבית החולים. במובן, שהיא עלולה להיראות לו מוזר מה גם שלא כתבת שהיא מתקשרת. הייתי מסבירה לו שסבתא עדיין לא יכולה לדבר והיא מאוד חלשה ואולי הוא מוכן להכין לה ציור וכשהיא תבריא הוא ייתן לה אותו. הייתי מחכה לפחות עד למצב שבו היא יכולה להגיב אליו, לפחות בחיוך, רצוי במילים, וגם אז הייתי עושה הכנה מאוד ברורה כדי שידע למה לצפות.

איחולי החלמה מהירה.