פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני דביר עושה צרכים בבגדים לאחר הארוחה של הצריים בגן
כל שיחה איתו על הנושא לא עוזרת, גם מתנות למיהן לא עוזרת
אני ממש מתוסכלת מהנושא ומאוד נרגשת
בבית הוא כן נכנס לשירותים אך בגן ממש ממש לא מוכן
אשמח לעזרה

ביתי בת ה 3.6 התחילה השנה גן טרום טרום ( עירייה) לראשונה,עד עתה היתה איתי בחינוך ביתי. ילדתי, ילדה נהדרת בעלת יכולת ורבלית גבוהה, אינטליגנציה רגשית מפותחת,עירנית שמחה וחברותית. מגיל 8 חודשים שמתי לב כי בכל מפגש עם חבר היא מפסיקה פעילות ועוברת להתבוננות, מוותרת על משחקים בקלות, ונמנעת מחיכוכים .בשלב מתקדם יותר היא החלה לחקות את התנהגות חבריה. חשבתי כי ברגע שתיכנס לגן תפתח התנהגות יותר עצמאית בחברה( שהרי היא כל כך עשירה בתכנים ומשחקת נפלא בביתה) אך ההתאקלמות בגן ממש קשה לה.היא אינה רוצה /מצליחה להשתלב חברתית. בימים הראשונים נשארה ברצון( מסקרנות) אך לאחרונה היא ממש בוכה בפרידות בוקר היא גם אומרת כי אינה אוהבת ללכת לגן.הגננת ואני מנסות לשדך אליה חברות אך איננו מצליחות, היא כמעט ואינה מדברת כך שקשה להתחבר אליה. היא מפוחדת מהתנהגויות שהיא רואה סביבה. היא נמנעת מלגשת למשחקים " כי יש שם ילדים" או כי דחו אותה. אני מנסה להסביר לה על היתרון שבגן "מלא חברים ",שעליה לדבר כדי שיכירו אותה ובכל דחיה לפנות לגננת.שבוע שעבר היא אף חוותה ארוע אלימות עם חפץ בגלל משפט שאמרה,מאז היא עוד יותר צמודה לגננת,במקביל אני מנסה ללמדה כי היא היחידה שקובעת לעצמה ועל כן שלא תאפשר לאחרים לדחות אותה ללא סיבה.דבר נוסף איתה בגן שני חברים טובים מהחינוך הביתי שכבר יצרו קשרים חברתיים.מה עליי לעשות? מיותר לציין כי קשה לי מאוד שקשה לה

שלום לך הפסיכולוגית. ביתי בכיתה ט . כימעט בת 15 .כל השנים היא אהבה ללמוד והשיגה ציונים גבוהים.ממש היא היתה מוצלחת. השנה היא לא רוצה להצליח ולהשקיע בלימודים ולא אכפת לה גם לא להצליח. היא ליפעמים לא מכינה שיעורים ולא אכפת לה ללכת לבית -ספר ללא שיעורים.כשאני אומרת לה אים את רוצה להצליח היא אומרת לי שהיא לא רוצה להצליח. היא עסוקה בעצמה יותר מידי וגם עים הפייסבוק במחשב. אני לא רוצה להעיר לה הרבה -כשאני אומרת לה משהוא היא צועקת עליי כך שעזבתי אותה . היא ממש לא אוהבת ללמוד ולטענתה גם לא אכפת לה אים היא לא תצליח. מה עליי לעשות ? איך ליגרום לה שוב לאהוב לילמוד ולהשקיע? איך ליגרום לה לחשוב על הצלחה? תודה מראש

שלום,
יש לנו ילד בן שנה וחודשיים. כבר כמה חודשים יש לנו בעיות איתו באוכל. לא משנה מה אנחנו נותנים לו לאכול - דייסה, פירות, ירקות, הוא לא מוכן בשום אופן לאכול ובוכה ועושה בעיות. עד עכשיו הסתדרנו ע"י כך שבזמן האוכל קראנו לו סיפור, הדלקנו לו טלוויזיה, אפילו שרנו לו שירים ורקדנו (עד כדי כך...).בזמן האחרון אפילו זה לא עוזר!!!הוא רק רואה אותי מתקרבת עם הסינר הוא מתחיל לבכות ולצרוח.אני לא יכולה להגיד לו שאם הוא לא רוצה לא צריך מכיוון שאם הוא רעב הוא מבקש לינוק ואז הוא נצמד אלי כל היום לציצי.מבחינת משקל עד כה הוא התפתח יפה. אנחנו ממש מיואשים ולא יודעים מה לעשות. אגב, בגן מספרים לי שהוא ממש אוכל יפה את כל האוכל!!! (בדקתי שהם לא התבלבלו עם ילד אחר...). מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאהוב לאכול?

יש לי ילדה מקסימה וטובה שכל המורים אוהבים ומרוצים ממנה. יש לה בעיה של קריאת הוראות פשוטות המורים קוראים לזה חוסר תשומת לב אבל אני פשוט יודעת שהיא לא קוראת הוראות. אתמול היא קילה הרבה עמודים להכין ש"ב בחשבון הגעתי לבדוק לה והכל היה מלא שגיאות עקב כך שהיא לא קראה הוראות אז היא נאלצה לעבוד עד שעות מאוחרות על מנת לתקן את השיעורים וגם באיזשהו שלב כבר לא יכלה להמשיך יותר ובסופו של דבר הלכה בלי שיעורים גמורים.
אני ממש דואגת לה ולא יודעת איך לעזור לה.

שלום,

יש לי ילד בן 5 שעד לפני חודשיים היה שמח מאוד לפגוש את סבו, מדבר איתו, מנשק אותו
ומחכה מאוד לביקורים שלו.
עתה הוא לא ניגש אליו וכאשר הוא מדבר איתו הילד לא עונה לו.
יש לציין שהיחסים ביני לבין בעלי לא משהו וכן שבעלי לא הכי מחבב את הוריי - וזה בלשון המעטה.
יש לי הרגשה שהוא מסית את הילד נגד סבא שלו.
שניסיתי לשאול את בני לאחרונה למה הוא ככה עם סבא - הוא ענה לי "אני מפחד שהוא יעשה לי משהו רע". שאלתי מה הוא עשה לו רע - כמובן שלא היתה לו תשובה.
הסברתי לו שהנה סבא כל הזמן מביא לו מתנות, סוכריות, עוגות יומהולדת ולוקח אותנו לבית קפה.
בסוף הוא אמר שמישהו אמר לו - ולא נתן תשובה מי - אלא "מישהו זר".
כמובן שאין מצבים שהוא נמצא עם אנשים זרים שלא בנוכחות מישהו מהמשפחה.

השאלה כיצד אני מדובבת אותו להגיד מי אמר לו מה וכיצד להוציא ממנו את הפחד.

הייתי רוצה לדעת בבקשה..
למה אני צריכה לשים לב בגן..של הילדה שלי (היא בת שנה וחודשיים)..
אייך אני אדע שטוב לה ושהיא מקבלת את כל מה שהיא זקוקה לו...(חוגים,העשרה,יחס אישי)
האם ילדים בגיל הזה זקוקים ליותר מחום ואהבה??? (הכוונה שלי ,לכל מיני פעילויות כגון:ציורים פזלים ...צריך להעביר להם תכנים מסויימים???
אודה לכם אם תענו לי בהקדם..כי אני בדילמה .תודה

שלום רב,
בתי בת שנתיים, מבינה כל מה שאומרים לה, בוגרת מאוד. השבוע ניסיתי לגמול אותה מטיטולים אבל ללא הצלחה. נראה כאילו אינה מבינה מה אני מבקשת ממנה. לא מפריע לה בכלל שהיא רטובה, מסרבת לשבת על סיר או על האסלה. כשאני שואלת אותה אם רוצה פיפי תמיד אותה תשובה- לא. אחת הפעמים לא עשתה פיפי מעל 3 שעות נאלצתי לשים טיטול בחזרה והיא השתינה מיד. איך לגרום לה לשבת על סיר או להבין שלהיות רטובה זה לא מצב טבעי? בכלל איך אפשר להשיג שיתוף פעולה ממנה?

הבת שלי בכתה א' . היא כל הזמן מבקשת /דורשת שקט מוחלט אם מישהו מדבר שהיא צופה בטלויזיה היא צועקת "שקט" אם מישהו , זז רעש קטן ,מדבר היא כל הזמן רוצה שקט. ניסיתי לדבר איתה וזה לא עוזר העניין הוא שהיא בוכה כאשר היא מבקשת שקט וצועקת היא אומרת שהמורה אומרת להיות בשקט ויש ילדים שלא בשקט ואז המורה צועקת עליהם והנראה שהיא למעשה מחקה אותה. מה אני אמורה לעשות ?כאשר אני כועסת היא יותר בוכה ושאני מדברת איתה ומסבירה זה גם לא עוזר זה לא נעים לאף אחד ובוודאי לא שמגיעים אנשים והיא רוצה שקט.
אודה לעצתכן המקצועית.

שלום
בני התחיל השנה גן חובה חדש. מתחילת השנה הוא מספר שילדים אלו או אחרים מרביצים לו בגן. התלונות הן על בסיס כמעט יומי. בין כל התלונות היו כבר שני מקרים של אלימות חריגה. בכל המקרים בני טוען שהוא אמר לגננת והיא לא עשתה לילד האלים כלום. בני מסרב להחזיר בגן כי לטענתו "אסור" להחזיר בגן. באחד מהמקרים שנראה לי חריג דיברתי עם הגננת והיא הביעה כביכול אמפטיה אבל בסופו של דבר לא עשתה כלום. היא גם הודתה שיש בגן אלימות ואף הגדילה לומר שבשנה שעברה היתה אלימות גדולה יותר. היא הציגה את זה כאילו הבעיה היא בילדים ולא חלילה בה. חברה שלי שהילד שלה היה בגן הזה בשנה שעברה אמרה לי שיש בגן אלימות רבה שלא מטופלת וזה אכן נראה כך. אני מנסה עדיין לטפל בעניינים במסגרת הגן כלומר מול הגננת אבל כבר צופה את העתיד לאור מה שחווינו ולאור המידע המוקדם שקיבלתי אודות הגננת מהחברה, ורוצה לדעת בעצם, אלו כלים יש לי כאם להגן על הבן שלי במסגרת המגבלות(אני בעבודה והוא בגן)? לאן עלי לפנות? במקרה של החברה זה נגמר בפסיכולוגית של הגן. היא אומרת שהיה קצת יותר פיקוח על הגן אבל לא יותר מידי. לצערי בני צריך להתמודד עם הסתגלות לגן חדש מצד אחד ולאלימות מצד שני. אלימות שלעולם לא נתקלתי בהיקף כ"כ גדול באף גן שהיינו. אשמח להמלצתך כיצד לנהוג במידה ואראה שהגננת ממשיכה לא לטפל באלימות? דנה

טוב אני ילדה בגיל ההתבגרות מעדיפה לא להגיד בת כמה.. אני אוהבת לנעוץ ביד שלי את הציפרוניים (בעיקר ביד לפעמים גם ברגליים) בעיקרון אני עושה את זה בד"כ כשאני עצבנית, ולפעמים סתם באלי לעשות, לפעמים אני עושה בלי לשים לב.זה לא באמת גורם לי לנזק, הכאב נגמר ישר כשאני מסיימת לנעוץ את הציפורן. זה משאיר קצת סימן ולפעמים אדום שעובר תוך 5 דקות בערך .. נגיד אם אני רוצה לבכות כי מישהו פגע בי אז במקום לבכות מהפגיעה אני עושה את זה וככה אני מרגישה גם יותר טוב.. אבל אני לא אוהבת בכלל שאחרים מכאיבים בי וגם אני לא אוהבת להכאיב לעצמי בדרכים שונות. אבל אני כן אוהבת לדמיין את עצמי.. כלומר לדמיין את עצמי מושפלת ע"י שחקן שאני מעריצה. כמעט כל לילה וזה כיף. אני מזוכיסטית או משהו?אני מרגישה כמו מישהי חולת נפש או משוגעת. אני לא סיפרתי לאף אחד כי אני פוחדת. אני גם רוצה לדבר עם פסיכולוג אבל לא יודעת איך להגיד להורים שלי בטח יתחילו לשאול למה לא סיפרת לפני זה, ודברים כאלה. מה לעשות? קראתי שאפשר להיפטר מזה אם מציירים או עושים ספורט או משהו כזה, אבל כשאני מציירת אני עדיין עצבנית אז פתאום יש לי חשק לקשקש על כל הדף הכי חזק שאני יכולה ולקמט ולזרוק אותו . וזה מה שאני בד"כ עושה וזה לא עוזר כי זה רק מעצים את הכעס שלי וגורם לי לנעוץ בעצמי ציפורניים עוד יותר חזק. וספורט סתם אני עצלנית ואני שונאת ספורט.

שלום לכולם ,אני אמא ל-3 ילדים:בת-8, בן-6,בן שנה וחמישה חודשים וקיים אצלי קושי (גם אצל בעלי) במיוחד עם הילד האמצעי.נתחיל בבוקר שקשה לו לקום ,עם שעורי הבית צריך כל הזמן לבקש להזדרז כי עושה רושם שהוא אדיש,מאבד זמן,מפיל את העיפרון לעיתים קרובות ,שלא נדבר על זה שבכלל אם יש טעות הוא מתעצל לתקן ומתעצבן בקלות,הוא כל יום רוצה ללכת לחבר ולא רוצה שיבואו אליו כי לחברים שלו יש משחקי טלויזיה שלו אין ,הוא כל היום רוצה לדבר על תוכניות טלויזיה ועושה זאת בלהט,ואני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה-לאפשר לו לספר (מה שיכול להמשך שעה שלמה)? שבוע שעבר עבר עליו שבוע קשה בביה"ס -המורה שלחה אליי פתק שהוא עונה בחוצפה,מפטפט ולאחר מס' ימים גם העבירה אותו מקום מליד חברו הטוב ביותר אל קבוצה של בנות בלבד.יש לציין שהוא ילד חביב,מתמודד עם כיתה א' באופן לא פשוט אבל מתמודד-יש לו בעיות במוטוריקה עדינה בהן טופל עד לפני 3 חודשים ע"י ריפוי בעיסוק וחגורת כתפיים רפה בה מטופל מזה חודשיים באמצעות רכיבה טיפולית פעם בשבוע . אני תמיד מעודדדת אותו ומשבחת אותו על ההתמודדות שלו ועל הישגיו,אך לפעמים נראה כי הוא לא מבין היטב את המסגרת הבית ספרית ואת המטלות המוטלות עליו. האם יתכן שכל "המלחמות" נובעות מקנאה לאחיו הקטן? אני משתדלת לתת תשומת לב לכל ילדיי אך הדבר מאוד מקשה ,במיוחד כשיש תינוק בבית שדורש את רוב תשומת הלב .

אציין שמקרים אלו לא קורים תמיד, אלא יותר כשהילד מתרגש כ 3-4 פעמים הוא "נתקע" במשך אחהצ לרוב הוא מדבר שוטף.
למשל במפגש בגן הוא דיבר ונתקע מספר פעמים .מה לעשות?
זה קרה לפני כחצי שנה ועבר לבד

שלום רב,
האם יש מקום לשתף ילדים (בני 6.5 ו3 ) בתהליך פוריות אותו עוברים ההורים?
האם להסתיר את התרופות, ולא לאפשר להם להיות נוכחים במקרה ונמצאים בחדר בעת פעולות הזרקה עצמית?

התהליך משפיע גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית של האם, האם יש מקום להסביר לבכורה על הנעשה ועל התמודדות האם?

מה דעתכן?
תודה מראש
מיכל

ביתי בת 2 ועשרה חודשים. כל הילדים בגן שלה מעל גיל 3 וכולם גמולים. בתחילה סירבה לשבת בשירותים וכיום היא מוכנה לשבת מדי פעם אבל לא לעשות פיפי או קקי ורק בחיתול. גם הבטחה לקבל הפתעה מיוחדת במינה לא מפתה אותה למרות שאני מראה לה, לבקשתה, את ההפתעה ובהחלט מדובר במשהו מפתה. ואז היא מוכנה לשבת בשירותים אבל לא לעשות.
1) האם מומלץ להמשיך ולנסות לתמרץ באמצעות הפתעות.
2) איך זה שהיא לא רוצה להיגמל שכבר חודשיים היא רואה שכל ילדי הגן סביבה הולכים לשירותים.
3) האם גמילה מאוחרת בהכרח מעלה את האפשרות לבעיות של הרטבה בגיל מאוחר יותר?
אשמח לקבל תשובה לשלושת השאלות. תודה