פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מאיה,
בעיני באופן אישי בעניין החברתי יותר חשוב, אבל בהחלט מותר לך להחליט אחרת, זו לא בדיוק החלטה שיש בה נכון או לא נכון מוחלט ושמישהו יכול להמליץ לך באופן חד משמעי מה לעשות. יש גם פתרונות ביניים - כמו שאת תסיעי אותה אחה"צ לילדים מחוץ לבנימינה עם כל האי נוחות שבכך,
וכן כשיגיע זמנה עלות לכיתה א', תבקשי מבית הספר את רשימת הילדים ותנסי להפגיש ביניהם עוד בחופש.

שלום מאיה,
לא ציינת כמה ילדים יש בגן. לתינוק בגיל הזה עדיפה מסגרת קטנה אם אפשר, במיוחד אם זו יציאה ראשונה שלו מהמסגרת הביתית, כלומר ללא מטפלת או משפחתון. נשמע לי שכשאת פוגשת אותו בסוף היום את מנסה להגיד לו שהיה כיף למרות שלא היה לו כיף ואת ראית את זה במצלמות. זה לא נקרא לתת ביטחון אלא דווקא לערער לילד את הביטחון כי הוא מתחיל להבין שמה שהוא מרגיש זה לא באמת מה שהוא מרגיש וזה מבלבל אותו.
אם בגן מנתקים אותו מהמטפלת שלידה הוא רגוע, כדאי שתדברי איתם ולא תנחשי שכנראה כך וכך זו הסיבה. הניתוק מהדמות שהוא רגיל אליה צריך להיות הדרגתי, ולא בבת אחת. אם הוא בוכה כל היום, ואין אפשרות לתת לו גמילה הדרגתית מהדמות אליה הוא קשור, ייתכן שזו לו המסגרת המתאימה לו כרגע.

תודה על התשובה עכשיו לאילאי כבר כיף משחק עם כולם משחק לבד משתתף בריכוז שאני באה לקחת אותו לפעמים בוכה לפעמים לא רק בכי פינוקי כזה ואז הוא מחייך אומר שלום לכולם , בבוקר יש קצת קושי הוא בוכה כמה דק' ועובר לא תודה

שלום שרית,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שעוסקת בנושא.

אתחיל ואומר שמענה לשאלות אינו קורה מהרגע להרגע. הוא לוקח כ 24 שעות. אנחנו גם עובדות במקביל...

ולשאלתך: ילד בן 6 מבין מילולית הסברים ובעל יידע כדי להסביר לו בצורה הפשוטה ביותר מדוע איין זה מקובל: בריאות, התנהגות חברתית, דרך ארץ.

בגילו, הוא אמור להבין זאת. אם אין מדובר בתופעה יוצאת דופן בהתנהגותו, הייתי פונה לטיפול.

תודה

תודה.

שלום נתן,
קשה לייעץ לכם מבלי להכיר אתכם ובמלי להבין ממה נובע חוסר שיתוף הפעולה של הילד. אם זו בעיה שנמשכת לאורך כל השנה ולא רק בתחילת שנה, ייתכן שכדאי לכם לפנות לייועץ יותר מעמיק, ספיציפית לגביו, כי אין לכך לדעתי תשובה כללית שיכולה להינתן בפורום.

ליאור שלום,
הסיפורים של הילד מבטאים את החוויה שלו, שהוא כרגע חש שאינו מקבל את החום הקשר והתמיכה להם הוא זקוק. אני חושבת שהמצוקה של הילד יותר מדאיגה מאם יפנו או לא, לרווחה. כדי לעזור לו לאור השינויים והקושי שלו, חשוב להקדיש לילד זמן אישי ופרטי, עם כל אחד מההורים. לעסוק איתו בפעילות מהנה, בלי הסידורים של הדירה החדשה וצרכים שלכם ההורים. אם יש קרובי משפחה שהוא בקשר טוב עמם, כדאי לשתף גם אותם, אבל לא על חשבון זמן שלו עם אבא ועם אמא. כמו כן כדאי לדבר עם הגננת כדי שיזכה ליותר תמיכה בגן לאור השינויים שכבר היו והצפויים (לא כתבת אם זה גן חדש, ודבר זה גם מוסיף לקשיים).
בהצלחה,
שירי

תודה לך וכן זהו גן חדש חברים חדשים אני מבינה אבל הוא מקבל כל כך הרבה חום לפעמים אני חושבת שאני עוטפת אותו יותר מידי וצריכה להיות יותר חזקה איתו ולהציב לו יותר גבולות ודווקא שאני לא מתייחסת לצעקות שלו שהוא מבקש משהו הוא יודע לעשות את אותם דברים לבד בלי עזרה שזה שיפור אצלו כי הוא כל דבר רוצה שיעשו בשבילו ולא מוכן להיות עצמאי ..

ליאור שלום,
נתת יותר מידע שעוזר להבין את הילד ואת מה שעובר עליו עכשיו. אפשר ורצוי מאוד להציב גבולות, אולם זה במקביל לחום ולנוכחות שלכם בחייו באינטראקציות נעימות. חום ונוכחות זה לא אומר "לעטוף אותו מדי" כפי שכתבת או לא להציב גבולות, אלא למצוא דרך יחד שהוא ירגיש שצרכיו נראים ונענים ואת תרגישי שהוא ממלא את בקשותייך. אם הילד צועק, חשוב להתייחס לכך - לומר שאתם לא מדברים בבית בצעקות, לבקש ממנו לנסח שוב את הבקשה במלים נעימות ובלי צעקות, ואם הוא עושה זאת והבקשה מציאותית ומתאימה, תני לו את מבוקשו. כמובן שכדאי לבדוק כמה הוא חשוף בבית לצעקות וליחסים לא נעימים, ואולי הוא מחקה ועסוק במה שחווה ביניכם, או ביניכם לבין הסביבה.
שירי

זהו שהבית ממש רגוע ונעים אין צעקות ומריבות בקול הכל מתנהל בדרך ארץ כמובן שיש חילוקי דעות אבל זה לא ממלא את הבית בגלל זה אני לא מבינה מאיפה זה הגיע פתאום זה לא רק צעקות הוא גם מפגין כוח בטון דיבור שלו כאילו חייבים למלא את רצונו ולא תמיד זה נכון לעשות בשבילו..

שלום טל,
הבן שלך זקוק לשילוב של מספר מרכיבים בטיפול. כן חשוב שיהיה בתמונה פסיכיאטר, עם זאת טיפול תרופתי בלבד לא יעשה את עבודה. יש צורך בשילוב של טיפול עבורו יחד עם הדרכת הורים עבורכם. הטיפול הנהוג בסימפטום עצמו של OCD הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שניתן לשלב בו ביופידבק. מדובר בטיפול לקצר מועד. עם זאת במקרה שאת מתארת ייתכן כדאי לכם לפנות למישהו עובד בשילוב - כלומר בקיא בגישות קוגנטיביות התנהגותיות, רוצוי גם ביופידבק, לא הכרחי, אבל גם מכיר יש לו נסיון בגישה פסיכודינאמית ועובד כמובן עם הורים וילדים, ויכול ללוות אתכם לאורך זמן, גם מעבר לטיפול הקצר מועד הראשוני עבור הסימפטום. המעקב אצל פסיכאטר יכול להיעשות לחוד, זה לא חייב להיות אותו מטפל.
את יכולה לפנות למרפאות ציבוריות באיזור מגורייך, שם יש צוותים שיכולים לספק את השילוב הנדרש או למטפל פרטי שמשלב את הגישות ולפסיכיאטר נפרד.

ויקי שלום,
עדיף שילדים ישנו במיטתם, במיוחד כשלהורה זה לא נוח. הדרך היעילה ביותר להרגיל אותה לישון במיטה משלה, היא לשוחח עמה ולומר לה שמעתה היא תישן במיטה שלה והיא כבר גדולה ולא יכולה לישון יותר עם אבא ואמא. רצוי להכין טבלה עם מדבקות ולתת לה בכל בוקר פרס קטן על הירדמות במיטה ושינה במיטה לאורך כל הלילה.
לאחר מכן, אתם פשוט צריכים להתחיל בכך... להניח אותה במיטה, להקריא לה סיפור וללטף אותה, ואחכ לאחל לה לילה טוב ולצאת מהחדר. כדאי שבכל ערב מישהו אחר מבין שניכם יעשה זאת לסירוגין - לילה אמא, לילה אבא. כשהיא בוכה או קמה מהמיטה, חשוב להרגיע אותה קצרות ושוב לצאת מהחדר.
אני חושבת שזו גם הזדמנות שלך לעבוד על חלקים נוספים שלך כאמא - לומר על ילדה שעוד לא מלאו לה שנתיים "ניצחה במלחמה הזו", זו אמירה שמבטאת אולי תחושה שלך של חוסר כוחות מספיקים לעמוד מולה, וזה דבר לא טוב בהורות. בנוסף, הבובות לא אמורות לשמש כחברות, לילדה קשה להיפרד מכם בלילה וזה מובן. גם הבכי שלה ברור, בנסיבות אליהן התרגלה. אולם עליכם ההורים מוטלת האחריות להרגיל אותה להרגלים טובים יותר, גם אם היא בוכה ומתנגדת.
בהצלחה,
שירי

היי,
הילד למד שחשוב לכם נושא העשיית צרכים והוא מנצל את זה.

חשוב מאד שתתמקדו בעשיית הצרכים בשעה אחרת ביום, ושוב לפני ארוחת הערב. הבהירו לו מה כללי הטקס וכוונו אותו לשם. כאשר תדעו בוודאות, כמו שכתבתם, שזה טריק למשוך זמן, תוכלו להיות אסרטיבים יותר.
השתמשו באינטליגנציה רגשית כדי לכוון אותו לכך במהלך היום.

שלום עופר. העלייה לכיתה א' היא לא דבר קל. רב הילדים חויים משבר זה או אחר עד שמסתגלים. טוב שיש את חופש סוכות עכשיו שירגיע אותה קצת. היא מנסה ללמוד את החוקים החדשים.כנראה הזמן יעשה את שלו והיא תסתגל. אל תילחצו ממנה ואל תעשו עניין גדול מידי כי זה עלול להחמיר את המצב. אפשר להיות קצת פחות קשוחים ויותר חמים מהרגיל. היא זקוקה לתמיכה.זו התנהגות של חוסר ביטחון וחשש וזה הגיוני ותואם למשבר נורמטיבי של המעבר. איך הולך לה בכיתה? האם טוב לה ? מה מספרת המורה?
במקביל תבדקו עם עצמכם (לא איתה) ממה בעצם דואגת. ייתכן שהיא חוששת לאכזב אתכם ? ייתכן והיא חשה שיש לכם ציפיות שקשה לה לעמוד בהם.
זה נמשך כבר חמישה ימים. בדקו מה היה הטריגר. מה קרה לפני 5-6 ימים? אולי משהו בבית או בכיתה.
אם תראו שזה ממשיך גם במהלך החופש ואחריו, חיזרו אילינו. אני מקווה ומאמינה שלא יהיה צורך.

לאמא שלום,
כתבת נכונה בסיום דברייך, שבנך זקוק לכם רעננים וסבלניים. השינוי שכולכם עברתם, יחד עם אוגוסט המתיש וחגי ספטמבר, הותיר את כולכם באופן טבעי מעט שחוקים. זה טבעי. הילד מאוד נסער עדיין מהשינוי של לידת אחותו ומכך שההורים שהיו פנויים אליו 3 וחצי שנים באופן בלעדי, כיום יותר עסוקים. כדאי לחשוב איך אתם יכולים לקבל או ליצור עזרה גם בתנאים הנוכחיים - לקחת בייביסיטר שתהיה עם הילדה בבוקר ואז את תוכלי לנוח ולהגיע לשעה בה את אוספת אותו, בכוחות מחודשים, או להשתמש בבייביסיטר לשעה וחצי אחהצ ואז לבלות עם הילד זמן אישי. או שאתם ההורים תתחלקו - אחד עם הילדה ואחד עם הילד, ותתחלפו גם. תחשבו על רעיונות איך ניתן להתאוורר. כדאי גם לעסוק בפעילויות מהנות, ואולי גם עם עוד משפחות שעימן הילד ימצא עיסוקים משלו.
לגבי האחות - תני להם לבנות את הקשר לבד. כמובן שהבטיחות של התינוקת היא מעל לכל, אולם כדאי בזמן הקרוב להימנע מנסיונות לעודד תקשורת חיובית. זה יבוא מאליו, ברגע שהילד יחוש שמקומו מספיק בטוח במשפחה.
תחזיקו את הנשימה, עוד קצת סבלנות והדברים יסתדרו,
שירי

תודה, תשובתך עזרה לי. רציתי רק לשאול אם זה נורמלי וצפוי שיהיו עליות וירידות בהתאוששות שלו מהשינוי. כי בתחילה הוא היה נוראי. לאט לאט הוא השתפר אך מידי פעם שוב יש ימים נוראיים, אשר לעיתים גם אנחנו ממש קשים אתו בהם (בגלל העייפות המדוברת) ואז לוקח כמה ימים להשתקם ולחזור למשהו יותר נעים.
תודה

ההסתגלות לשינוי היא הדרגתית, והיא לא תמיד בקו ישר של שינוי. סביר שיהיו ימים שיהיה לו ולכולכם יותר קל (ישנתם יותר בלילה, היה אחהצ נעים, אכלתם טוב וכדומה), וימים פחות מוצלחים (היה לו קשה בגן, לאחות היה יום לא קל, ושינויים אחרים).
לא ברור לי לי מכם לוקח זמן "להשתקם ולחזור למשהו יותר נעים" כדברייך. חשוב שאתם ההורים תעבירו לילד מסר שאפשר ורצוי לחזור לשגרה מהר, ושויכוחים ועימותים הם חלק יומיומי מיחסי הורים וילדים (וגם יחסי אחים) והם נשכחים במהרה.
חג שמח,
שירי

שלום לך,
אם אתה מדווח לצבא על היותך בטיפול, והצבא פונה למטפל הוא חייב לדווח אם לדעתו אתה מסכן את עצמך או אחרים ולכן יכולה להיות מניעה משמעותית לגייס אותך. הוא לא חייב לדווח דברים שלא נוגעים לשתי האפשרויות האלה ללא רשות ממך.

שלום לך,
להבא אנא השתמשי בכפתו "הוספת תגובה" כדי להוסיף שאלה באותו נושא כי אחרת קשה קשר במה מדובר.
אתם לא צריכים להציע לה אותו אבל גם לא להחביא, כי לדעתי היא מבחינה בהחלט בחסרונו, לא ייתכן שלא, אחרת לא הייתה כל כך נדבקת אליו.