פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן שנה ו 7 חודשים נמצא בגן החל מגיל שנה.
הגננת מתלוננת בפני על כך שהוא מושך בשיער לכל הילדים בגן ומכאיב להם מאד.
בני לא מדבר כלל וזוהי דרכו לתקשר עם הילדים.
חשוב לי לציין שבבית הוא לא נרדם בלי לשחק לי בשיער וללפף אותו סביב המוצץ.
אף פעם לא הראיתי לו התנגדות לכך.
כיצד אוכל לגמול אותו מהמשחק בשיער שלי ומשיכת השיער לילדי הגן?

יש לי תינוק בן שנתיים , שנה שעברה הוא הלך לגן , כל השנה כל פעם שבעלי היה מביא אותו לגן הוא היה פורץ בבכי ולא היה מוכן להשאר שם, כשאני הייתי לוקחת אותו לפעמים בכה ולפעמים לא .
אבל מוזר שכל השנה הוא בכה כשהבאנו אותו לגן במיוחד אצל בעלי.
השנה הוא הולך לאותו גן אבל כיתה אחרת ואותו סיפור !
מה לעשות ? אני יודעת זה גן הכי טוב שבאזור שאני גרה אבל הילד כל הזמן בוכה כשלוקחים אותו לשם , מה שמוזר שהולכים להביא אותו מהגן הוא מיד בורח ורוצה לצאת מיד מהגן , לא מוכן לחכות לשניה שאקח את התיק שלו.
ההורים שלי אמרו לי שהוא תמיד בוכה אצל בעלי כי הוא אולי יותר רך אליו .
אני מבקשת עזרה או אם מישהו יודע איפה אפשר להתייעץ, אני לא יודעת עם זו בעיה של הגן
כי זה באמת גן שהוא הטוב ביותר באזור .

שלום רב,
אני אמא ל-2 בת 8 ובן 4. בני בן ה-4 נולד כפג בשבוע 30. עד גיל שנתיים וחצי היה איתי בבית ולאחר מכן החל ללכת לגן.
הוא ילד מאוד ביישן שלא יוצר קשרים חברתיים עם ילדים שאינו מכיר או ראה לפחות כמה פעמים וגם אז הוא צריך שאהיה בזווית ראייתו והוא לא מתרחק ממני.
הבעיה שמטרידה אותי יותר הוא שהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי,
כל דבר שהוא רוצה/צריך/מבקש נעשה בפניית גוף שלישי "איתי רוצה מים" ,איתי לא רוצה שייגעו במשחק" ,איתי רעב" וכו'..
אני מודאגת ומוטרדת כיוון שכל ניסיון שלי לשאול אותו "מי רוצה?" כדי ללמדו לומר "אני" וכתשובה לבקשתו בגוף שלישי נענית במשפט "איתי לא אוהב שאת אומרת את זה או שואלת את זה".
אני מודעת לעובדה כי אני מגוננת עליו יתרה (טראומת הלידה אולי?) בצורה שלא גוננתי למשל על אחותו הבכורה ואני אובדת עצות.
אנא עזרה. למי לפנות ומה לעשות??
תודה רבה :)

שלום,

העברתי את ילדתי (בת ה 5) גן, בשל מעבר דירה.
לאחרונה שמתי לב כי היא אינה זוכרת דבר מהגן הקודם
לא את הגן, לא את הגננת, ולא את הילדים.
כיצד עלי לנהוג במקרה כזה ?

אודה לתשובתך

שלום,

אני אמא לילד בן 4 ותינוק בן שבועיים. עד לפני כמה חודשים בן הגדול היה ילד מאוד עצמאי (יחסית לגיל שלו) ולפני כמה חודשים משהו השתנה והוא לא מוכן לעזוב את היד שלי או יש של בעלי אפילו לרגע! לא קרה לו שום דבר טראומטי, והשינוי היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה ההריון שלי.

כמה דוגמאות: בגיל 3 הבאתי אותו לעבודה והוא בלי שום בעיה היה נשאר לבדו בחדר שלי, אם הייתי צריכה לצאת לכמה דקות. באחרונה לפני חודש כשהיה איתי בעבודה - לא היה מוכן לעזוב את היד שלי לרגע. בשירותים ציבוריים - לא מוכן לחכות ליד הדלת, מתעקש להכנס לתא יחד איתי. לא מוכן אפילו לעמוד על המדרכה ולחכות לי, במידה ואני צריכה לקחת משהו מהאוטו בצד השני שלו. ועוד מלא דוגמאות אחרות.

שינוי בהתנהגות שלו פשוט עצום ואני לא יודעת איך להגיב.

על שאלות ממה הוא מפחד - התשובה היחידה שאני מקבלת זה "אני מפחד להשאר לבד", אפילו כאשר ה"לבד" הזה בשדה ראיה שלי.

הייתי שמחה לקבל עצה איך להתמודד ולשנות את המצב. האם להתעקש שישאר לבד? האם לזרום איתו?



תודה,

אולגה

שלום,
לאחרונה, בני בן ה-9.5 נוהג לאכול את חולצתו בזמן הצפייה בטלוויזיה וכן גם לקסוס את ציפורניו.מה יכולה להיות הסיבה לכך?
אשמח לתשובה.
תודה,
הילי

בני בן ה6.5 מזה מס לילות בוכה לפני השינה בעקבות פחד שקיים אצלו שמא אביו ואני נמות והוא יצטרך להיות לבד (למרות שיש עוד אח ) הסברתי לו שאביו ואני צעירים ובריאים ואין סיבה שבגללה אנו נמות ושאנחנו איתו,בכל זאת קשה לו לקבל את זה.מה לעשות?האם לומר לו שאנו לא נמות אף פעם ולתת לו בעצם שיתבגר ויבין לבד שאכן אנשים מתים בסוף או לתת הסבר לגבי מוות?
אודה לתשובה מהירה בעניין.

הבת שלי בשבועיים האחרונים מאוד מאוד נקשרה לתיק שלה- האם יכול להיות שזה חפץ מעבר? (היא רוצה לישון איתו, לאכול איתו, בקיצור - לא מוכנה להוריד אותו מהגב), ממה שקראתי באינטרנט בדר"כ ילדים בוחרים משהו רך, לא? ולגבי זה 2 שאלות-
1. מה לעשות כשהיא דורשת להתקלח איתו?
2. המטפלת מחביאה אותו ממנה כדי שלא תסתובב איתו במהלך היום, האם למחות כנגד זה?

שלום רב,
הקיצ האחרון עברנו מרעננה להרצליה. משיחה רגילה בבית והצעה לבקר את החברים הקודמים מתסבר שבני יואב בן ה-5.5 (ילד מדהים!!!) מדחיק את העובדה שהיו לו חברים וגן ברעננה. האם זה צריך להדאיג אותי?
תודה,
ענת

בני כיום בן 8, מאז היותו תינוק פחד מלא מעט דברים גם כיום הוא עדין סובל מפחדים, מפחד לעלות על מגלשות גבוהות, לרכב על אופניים, דברים מהירים וכו'... לא אוהב לשחק כדורגל אולם חולה על מחשבים וטלויזיה. בגיל שנה אני ובעלי נפרדנו למשך שנה שלמה ולאחריה חזרנו. זה די היה טראומתי בשבילו. מהילדות ועד היום יש לו בעיות של רגישות יתר ומכל דבר קטן הוא מתחיל לבכות. הוא אינו מסוגל להתמודד עם דברים. בזמן האחרון חבריו מתנכלים לו, עשו עליו חרם קבוצתי, ועתה הוא לבד. יש לו בעיות של ילדותיות יתר, זאת אני רואה כשהו משחק עם בני הקטן, אינו מוותר ואינו מרפה ובסופו של דבר בני הקטן שגילו אינו עולה על שנתיים וחצי מוותר ונותן לו את החפץ שבני הגדול חפץ בו. עם בני גילו אני מאמינה שזה הרבה יותר גרוע מאחר והם אינם מוותרים והם אינם רואים זאת בעין יפה. מה שגורם לו להתבודד יותר.
אודה על תשובתכם כדי שאוכל לדעת איך לטפל בבעיה זו.
תודה וברכת חג שמח.

אני כותבת בפורום כי אין לי עם מי לדבר על זה. יש לי שני ילדים, בן 3.5 ובן חצי שנה. אני אוהבת את שניהם בכל לבי. בני עבר ועובר תקופה לא קלה מאז הלידה, אם כי חל שיפור ניכר אצלו. אולי זה גם מתאים לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא בלי קשר ללידה - הוא הרבה פעמים לא עושה מה שאני אומרת.
וכאן מגיע התסכול הכואב - אני מרגישה שאני כועסת עליו הרבה, כי הוא לא עושה מה שאני אומרת אך גם כי אני עייפה, כי כבד לי לסחוב תינוק ולכן יש לי פחות סבלנות וכו'. כואב לי כי אני אוהבת אותו כל-כך. אני גם אומרת לו הרבה כמה אני אוהבת אותו אך מתסכל אותי שאני נכנעת לעייפות ולקושי. אני משערת שאני לא האם היחידה שמרגישה כך.
אמא

יש לי ארבעה ילדים.בשבוע שעבר ביתי השנייה בת השמונה התקשרה מהבי"ס ובכתה שכואב לה הראש וביקשה שאני אבוא מהעבודה לקחת אותה.הרגשתי שזה לא כאב ראש ולאחר שיחה עימה היא אמרה שהיא דואגת ומתגעגעת אלי בבי"ס והמחשבות גורמות לה לבכות.אני עובדת ומגיעה הביתה בין השעות חמש לשש אחה"צ.בעלי מגיע בשתיים וחצי בצהריים.שוחחנו עם הילדה המון והסברנו לה שאמא חייבת לעבוד וכמעט כל האמהות עובדות וכו......הילדה מבינהברמת ההגיון אך בבוקר היא לא מתגברת על מחשבותיה וכבר בכתה שלוש בקרים בכתה.
חשבתי שאולי יש בעיה בבי"ס אבל דיברתי עם המורה והיא אמרה שהיא כרגיל ילדה חברותית ודינמית,ובימים שבכתה לאחר שסיימה לבכות חזרה להתנהג כרגיל.כל ערב היא
חרדה לגבי המחר....

שלום,
הבן המתוק שלנו בן 10 חודשים. בערך לפני חודשיים שלושה היה לו חום אחרי חיסון ולקחנו אותו לישון איתנו. מאז זה הפך להרגל, כאשר הוא נרדם לידנו, אני מעבירה אותו למיטה שלו אבל כשהוא מתעורר בלילה הוא בוכה ונרדם שוב רק לידנו, ואני כבר כ"כ עייפה שאני משאירה אותו איתנו. מה דעתכם המקצועית בעניין? מאוד כיף לי להיות קרובה אליו בלילה, השאלה שלי מה טוב יותר עבורו? ואם במיטה שלו אז איך עושים זאת המעבר שוב? אגב הוא עדיין יונק בלילה, פעם אחת לפחות אבל מתעורר יותר פעמים ואני מרדימה אותו עם מוצץ או מים.
תודה רבה

יש לי פעוט כבן שנתים שבכול הזדמנות שאיני מסתכל הוא הולך ופותח את המקרר והופך אותו: נוגע בשקית החלב,בתרופות, ובכל דבר שזמין שם.
יש לציין שהסיבה שהוא מגיע למקרר לא מרעב אלא מצורך לעסוק במשהו.
הסברתי לו עשרות פעמים שאיני מסכימה שיפתח את המקרר אך הוא חוזר שוב ושוב על המעשה. דבר נוסף חשוב-הוא מבין הכול ויודע להתבטאות יפה.
ממש מיאש.מה עושים?
לתשובתך אודה.

בתי בת 4.5 מהיום בו נולדה אמי לוקחת חלק פעיל בגידולה וממש מתפקדת כ"הורה שלישי". הן מתראות מדי יום ובתי אף ישנה אצלה לפחות פעם בשבוע.
לצערנו אמי חלתה במחלת סרטן והחלה בימים אלו בטיפולי כימותרפיה עם כל המשתמע מכך.
באיזה אופן יש לספר לבתי על מחלתה של אמי ואיך להכין אותה לשינוים החיצוניים שאמי עתידה לעבור.