פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רוברט,
אין לדעתי קשר בין מועד הגירושין לשאלה שלך אלא למועד הפרידה, וכן למשך הקשר. כמו כן לא ברור איך אתה קובע מתי קשר הוא קשר רציני. אם תפרט יותר על משך הקשר והאיפיונים שלו אולי אוכל לסייע.
כמו כן נסה לפרט יותר כמה זמן אתה ואימו פרודים ולא גרושים. אם נפרדתם רק לפני חודש, זה באמת בעייתי, אבל אם אתם פרודים כבר שנה, ואתה מכיר את החברה שלך מעל חצי שנה ויש לכם תכניות לעבור לגור ביחד, יש בהחלט מקום להכיר אותה לבנך, למפגש קצר, פשוט להגיד שהיא החברה שלך, לא צריך בשלב הזה להיכנס ליותר הסברים, אפשר לעשות משהו קצר ונחמד ביחד, כמו לאכול ארוחת ערב בבית או ללכת לטייל ביחד, וזהו לפעם אחת. בהמשך אפשר לחזור על הפרוצדורה הזו מספר פעמים, עד שכל הצדדים ירגישו נוח יותר להאריך את המפגשים, ולבלות יום שלם ביחד או סוף שבוע, וכן הלאה.

שלום לך,
שמי סמדר ולא הדס:-). אם תרצי לשאול שאלות נוספות יש ללחות על כפתור "הוספת תגובה" בתחתית בשאלה אין צורך לפתוח שאלה חדשה, כיוון שבאופן הזה קשה לקשר את השאלה להמשך ולהקשר שלה.
ולגוף השאלה - ההסתרה היא מיותרת ולא יעילה. אני מוכנה להתערב איתך שהילדה יודעת שבן הזוג שלך ישן אצלך. מספיק שפעם אחת היא התעוררה ושמעה רחשים שונים ואת לא יודעת מזה, מספיק שהוא השתמש בשירותים והיא התעוררה וראתה את את צילו חולף במסדרון ושמעה צעדים ששונים משלך והתחלחשויות. המצב העדיף הוא או שלא תביאי אותו לישון או שלא תסתירי. ההסתרה היא מיותרת ומעיקה על שתיכן, עלייך שאת צריכה להסתיר ועליה, שיש לה שאלות אבל היא מרגישה בחוש שאי אפשר לדבר על הדברים כי הם מביכים אותך.
עדיין לא פירטת את מלוא ההתלבטות שלך.
מה לדעתך היא יכולה להרגיש, מה באמת מטריד אותך ולא נעים לך בסיטואציה? מה בעצם הבעיה?

סמדר שלום
החשש העיקרי שלי הוא האם לא מוקדם מידי לילדה לקבל דמות חדשה בבית?
והייתי רוצה שתתני לי טיפ איך לספר לה שהוא הבן זוג החדש שלי.

תודה

שלום שרון,
היא כבר מכירה דמות חדשה בבית. אין לך ברירה כרגע אלא לספר לה, כי המצב כרגע הוא כפי הנראה שהיא יודעת, את מתקשה לתת לכך הכרה, נדמה לך שאת מצליחה לרמות אותה, זה אולי נוח לך כי כך את יכולה גם לעשות מה שאת רוצה וגם לא להרגיש רגשי אשמה, אבל זה סידור רע מאוד. אם לא היית מביאה אותו לישון, ולא היית משקרת לגבי הקשר ביניכם אלא מציגה אותו רק כשאת מתכוונת לספר לה את האמת, השיקול אם זה מוקדם מדי או לא היה רלוונטי.
ילדים הם לא טיפשים, ילדה בת 8 היא ילדה גדולה ומבינה, והיא מנסה לרמוז לך בדרכה שכדאי שכבר תגידי לה את האמת.
אין כאן טיפ מיוחד, פשוט צריך להגיד את האמת, האמת היא שאתם בני זוג, אתם מאוד אוהבים אחד את השניה, ועד עכשיו לא סיפרתם את זה כי חשבתם שזה מוקדם מדי, אבל יכול להיות שהיא הרגישה ולכן חשוב לך כבר לספר.
העניין הוא לא איך לספר אלא איך לקבל את התגובות שלה. מזה נדמה לי שאת מנסה להימנע כשאת משקרת לה.
יכולות לבוא כל מיני תגובות, גם של שמחה על כך שאת מאושרת, ובמקביל, וזה לא סותר אלא בא ביחד גם חששות לגבי המקום שלה מעכשיו, לגבי חלוקה של האהבה שלך, לגבי איך יתרחש העתיד בתוך המשפחה שתיווצר, כמה מקום יישאר לה, האם יש לו ילדים, האם כולם יעברו לגור איתה, מה זה אומר לגביה, מה זה אומר לגבי אבא שלה, לגבי תקווה שואלי בכל זאת הייתה לה שאתם תחזרו, וכו'.
את כל זה צריך לקבל ולהבין, ייתכן שיבוא גם תגובות של כעס, אסור להכריח אותו לא לכעוס, אלא לראות איך אפשר להקשיב לה, למצוא פיתרון לקשיים שלה בתוך המצב החדש שנוצר.

שלום חגית,
אין קשר בין אופן ההסבר לבין התחלת מסגרת חדשה. השפעת המסגרת החדשה רלוונטית רק לשיקול האם לעושת את כל זה עכשיו או להמתין מעט.
אם יש לכם אפשרות, ייתכן שכדאי לחכות עוד כחודש חודשיים, עד שתסיים ההתאקלמות מהחגים וכו'.
ההסבר הוא כזה: רצוי שההסבר ייעשה על ידי שניכם, קחו אותה לשיחה והסבירו לה שאבא ואמא לא מסתדרים כל כך טוב, ולכן אבא יעבור לגור בבית אחר. זה לא בגללה והיא לא אשמה, ושניכם מאוד אוהבים אותה ותמשיכו לאהוב אותה בדיוק כמו קודם. זה המקום להסביר את הסדרי הראייה ואת האופן שהסידורים החדשים ישפיעו עליה במובן היום יומי. סביר להניח שהיא לא כל כך תבין או תקלוט, וייתכן שלא ממש תגיב בהתחלה. התגובות יכולות לבוא מעט יותר מאוחר. חשוב להיות זמינים לשאלות שלה בהמשך, להיות קשובים לשינויים במצב רוחה, לעודד אותה לבטא חששות, כעסים ועצב. אני מניחה שחלקם יבואו רק אחרי שהפרידה תהיה מוחשית יותר.אז יהיה כדאי לחזור על ההסבר שוב ושוב כך שהוא יתחבר למציאות המעשית בשטח ויהיה יותר מובן.

שלום לך,
יש כאן בעיה מורכבת ואני לא בטוחה שעיצה בפורום תספיק, נראה לי שיש צורך צורך שתפנו להדרכת הורים מסודרת.
מה שאני כן יכולה להגיד, אלה כמה דברים שבלטו לעיני מהתאור שנתת - אחד זה שאין תיאום בינך לבין בעלך, זה דבר שיוצר חוסר עיקביות לגבי הגבולות בבית. הדבר הכי חשוב בהצבת גבולות זה העיקביות. בלי זה אין על מה לדבר. כך שעד שלא תצליחו לתאם ביניכם עמדות יותר טוב, - אין טעם להאשים את הילדה, קודם שהמבוגרים יבדקו את עצמם.
דבר שני, יש לי תחושה שהילדה מעבירה לך מסר שהיא לא אוהבת אותך, היא למעשה אומרת את זה. אני לא במאת מאמינה שהיא לא אוהבת אותך. אני חושבת שהמסר הזה הוא סוג של הגנה שלה בפני המחשבות שלה שאת לא ממש אוהבת אותה.
אני מתארת לי שבבסיס את בטח מאוד מאוד אוהבת אותה, אבל שתיכן מזמן לא הרגשתן את זה. מאוד בולט מהתאור שלך שהילדה כל כך מרגיזה אותך, ששום דבר חם וטוב לא מצאת לנכון להגיד עליה, אלא הכל רשימה ארוכה של גינויים וביקורת :"לא חברותית, קנאית, מתחצפת, וכו'" האם אין שום דבר טוב וחמוד בבת שלך? היא בסך הכל בת חמש וחצי...
נראה שהילדה מצאה דרך לקבל התייחסות ממך רק דרך ההתנהגות הזו, וזה הולך ומתגבר כי כל פעם את מגיבה לזה יותר חזק וכך נוצר מעגל של החמרה. חשוב שתדעי שילדים מעדיפים אפילו התייחסות שלילית על פני חוסר התייחסות בכלל, ואם את מתקשה לראות מה נחמד בילדה שלך והיא לא מקבלת חיזוק על זה היא תדאג לקבל חיזוק בדרך שאת כן נותנת אותו.
אני מניחה שהדברים שאני אומרת לך הם לא פשוטים עבורך, וקשה מאוד לתקן אותם, ולכן אני ממליצה לך בחום לפנות להדרכת הורים.
קחי בחשבון, שכמה שלך קשה, לילדה שלך קשה פי כמה, וההתנהגות שלה מעידה על מצוקה רבה ולא על אופי רע.

שלום הדס,
נשמע לי שהילדה כבר מרגישה לבד מה קורה, והיא בלאו הכי יודעת. לא הבנתי מה ההתלבטות שלך בעצם ומה מונע ממך לגלות לה, אם תשתפי בהתלבטות בצורה יותר מלאה, אולי אוכל לעזור יותר.

שלום לך,
אתם יכולים לעיין בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה שנוגעת לפחדים אצל ילדים. אם כלום לא עוזר ובכל זאת התופעה מפריעה כדאי לפנות לטיפול.

שלום פזית
אני מסכימה איתך שאין מקום להפקה גרנדיוזית.
אני גם מסכימה עם תחושת הבטן שלך שלא להסביר לו את כל השיקולים.
הייתי מסבירה ש" אנחנו חגגנו אחרת" כמו שביקשת. שנה הבאה לקראת היומולדת נדבר על זה שוב ונעשה מה שתרצה. בינתיים בלי קשר ליומולדת אפשר לעשות מסיבה קטנה ולהזמין שני חברים לישון או לבוא איתך לסרט" או משהו בסגנון.

מה דעתך?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הפרעות_קשב_וריכוז' id=link]הפרעות קשב וריכוז[/a].

הילה שלום,

זה לא שאת מציגה טענות, את מתארת מצב, וזה בסדר ןלגיטימי. אין לך סיבה להרגיש על כך רגשות אשמה. להפך. זה נהדר שאת ערנית.
ולעניינינו- הילדה התחילה גן חדש. זה לכשעצמו סיבה מצויינת כדי לתאר את המצבים שהצגת. אני לא יודעת אם הכניסה לגן נעשתה בהדרגתיות ובצורה נכונה.
לגבי הקשר עם סבא וסבתא- כנראה שאינכם מכוונים אותה נכון, לכן ההתנהגות מקובעת.

חברותיות- זה לא רק עניין של אופי. ישנה אפשרות להקנות לילדה כישורים רגשיים וחברתיים, וזה גיל נהדר לעבוד על כך.

ציינת מס' נושאים. אני חושבת שפגישה או שתיים בהדרכת הורים, יכולה בהחלט לעזור.
את מוזמנת לקרוא מאמרים על הנושאים שהעלית באתר שלי.

בהצלחה!

נעמה.

למנחה\ת הורים

יש לי המלצות בת"א, במודיעין, ואם תרצי-בלוד.
ד"א- אפשרי גם ייעוץ טלפוני.

בכל מקרה, בהצלחה!

נעמה.

שלום אלי,
אם הילד נרגע אחרי שאתם הולכים ומסתגל היטב, אז הבעיה היא לא כל כך חמורה. אני מציעה לכם להשתמש בשתי אסטרטגיות מקבילות - אחת ברגע שזה קורה ואחת באופן כללי. הן שתיהן חשובות ואין טעם בשימוש באחת בלי השניה.
קודם כל כשזה קורה, חשוב לא להתרגש מזה. אין טעם להסביר לו שתבואו עוד כמה שעות - הוא יודע את זה. הוא מספיק גדול. לא הייתי מתעכבת, לא הייתי מסבירה, ולא הייתי "מייחלת" לתוצאה. ייתכן שהמצב הגיע למקום כזה שדרך זה הוא מקבל תשומת לב ואז כל התייחסות שלכם, וכל הכמיהה שלכם שזה ייפסק רק מחזקת את הדפוס.
באופן כללי, הייתי מנסה לחשוב מה קרה לקראת כיתה א'. ייתכן שהילד שלכם מרגיש, אם בעקבות מסרים שהעברם במודע או שלא במודע ואם בגלל מסקנות שהוא הסיק לבד - שעם כניסתו לכיתה א', ועקב היותו אח בכור שלתי אחיות קטנות שאחת מהן תינוקת - שהוא כבר ממש גדול. הוא איבד את מקומו ואת הלגיטמציה שלו להיות קטן לפעמים, וגרוע מכך, להיות גדולים פירושו להיות לבד. צריך להסתדר לבד, כי כבר יש קטנים ממך, אין תמיד זמן לצרכים הילדותיים שלך, אבא ואמא והסביבה מתייחסים אליך כבר עם ציפיות להישגים, הצלחה, ובגרות, ואף אחד לא מפנק אותך לפעמים, מנחם אותך כשכואב לך, מרגיע אותך כשאתה חרד, וכו' (אני קצת מגזימה כדי להמחיש, זה בכלליות).
לכן מה שהוא אומר לכם דרך ההתנהגות שלו, זה אני בעצם עוד קטן, הלבד הזה והדרישות האלה בבת אחת גדולים עלי. לזה כן צריך להתייחס, אבל לא בכך שמתרשמים נורא מחרדת הפרידה שלו, אלא דרך זה שנותנים לו קצת זמן איכות של פינוק ורגרסיה, שלא מתמקד בהכנת שיעורים או בדברים של ילד גדול בהכרח, ובכך שמשוחחים איתו על כך שזה כיף ונהדר לעלות לכיתה א' ולהיות הילד הכי גדול בבית אבל אולי יש גם חששות, ולתת לו לגיטמציה לבטא אותם.

סמדר שלום ותודה על התגובה המהירה.

אנחנו בהחלט ניתן לו יותר זמן איכות כפי שהמלצת

אבל , לא הבנתי מה עלי לעשות בזמן שהוא מתנגד להפרד ו/או פורץ בבכי. עלי להשאירו כפי שהוא וללכת או להמתין שהוא ירגע אם זה אצל חבר או להמתין עימו למורה בכניסה לכיתה? האם בזמן הפרידה עלי לנקוט עימו בגישה חמה ומטפחת באופן כללי או גם לשלב התעקשות שלנו שאנו לא רוצים בכי ופרידה מסוג זה.

שלום אלי,
הגישה צריכה להיות עניינית, כמובן בתאום עם הורי החבר, שלא ייבהלו, פשוט להגיד לו שאתם הולכים, בלי התעקשות, הוא יכול לבכות, אתם לא מושפעים אם הוא בוכה או לא אלא מבצעים את התכנית כלשונה. אפשר לתת חיבוק ונשיקה אבל זהו. הדגש הוא על כך שזה יהיה קצר וענייני, בלי כעס, בלי התעקשות אבל גם בלי התמרחות יותר מדי.

שלום שני,
זו באמת התלבטות, את רוצה להיות בסדר, ולא לעשות שמהו שגובל בהסתה נגד אבא שלו, מצד שני, את בטח מרגישה שאין טעם להתעלם ממה שהילד מרגיש. אני חושבת שבמקום לנסות להגיד לו מה יפה ומה לא את יכולה לנסות יותר להתעניין מה שהוא מרגיש במקום להגיד לו מה להרגיש. למשל לשאול למה הוא אומר את זה, מה קשה, יותר לפתוח את הדיבור ופחות לסגור אותו, ואת לא חייבת לקבוע עמדה, אלא בשלב הזה רק לשמוע ולתת לדברים לצאת. אחרי כן אפשר להגיד משהו יותר מאזן כמו - באמת עברה עלינו תקופה קשה, וראית ושמעת דברים מאוד קשים, ולכן אתה מאוד כועס על אבא, ואולי גם עלי, ואני מבינה אותך. אולי בהמשך יהיה לך קל יותר לראות לאבא ולי יש גם צדדים נוספים, חיוביים יותר מאלה שיצאו במריבות, וגם זה חלק מאיתנו.

שלום יפעת,
אם מדובר בתופעה אינטסניבית שמהלכה גם נתלש שיער, זו תופעה נשקראת טריכוטילומניה. יש לזה טיפול ואתם צריכים לפנות למומחה בעניין.
אם אתם גרים באיזור המרכז אתם יכולים לפנות למרפאת אם-תינוק באיכילוב או למרפאת גיל הינקות של קופת חולים כללית ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה. אם אתם לא גרים באיזור הזה אולי כדאי לכם לפנות טלפונית לאחת המרפאות האלה כדי לברר אוי הם יודעים להכין אתם יכולים לפנות באיזור מגוריכם.
לגבי הבעיה השניה, אני מניחה שהיא קשורה לגורמים שגרמו לתופעה שהראשונה ולכן רצוי שתקבלו טיפול כולל שמתייחס להכל במקומות שהמלצתי עליהם.

מירב שלום,
את מתארת קשיים בהצבת גבולות לילד. הוא מגיב באופן עוצמתי מאוד לתסכולים קלים יחסית, וממה שתיארת נשמע לי שהילד צמא לפידבק ולגבול מהסביבה. ברגע שהוא נוהג באופן לא מתאים - עלייך להתייחס לכך, לנזוף בו (כמובן אין צורך בצעקות), להפסיק את הפעילות בה עסק ולהושיב אותו במקום קבוע על מנת להירגע.
ייתכן שהעובדה שאת אחראית גם על מתן חום ויחס רך וגם על הגבולות - דברים שעשויים להתחלק בין שני הורים, ושיחליפו תפקידים ביניהם לפי הסיטואציה והצורך - גם מקשה עלייך. לאור מה שכתבת כאן, נראה לי שיש מקום לשקול להכניס את הילד למסגרת, אפילו חלק מהיום, שתוכל לאפשר לו מפגש עם ילדים אחרים באופן קבוע וכן ללמוד איך ממלאים אחר כללים ומשתלבים בחברה, מתמודדים עם תסכולים ומבטאים את צרכינו באופן קומוניקטיבי.
חשוב לא לטעות ולייחס את ההתנהגות ל"גיל שנתיים" ולצפות שהילד "ייצא מזה" עד גיל שלוש. כבר עכשיו את יוצרת את הבסיס למסוגלות שלו לתפקד בחברה באופן מתאים, ואם לא יוצבו גבולות מתאימים, ההתנהגויות שלו יוחמרו ויקצינו הרבה יותר.
אם את חשה שקשה לך להציב גבולות, את יכולה להיעזר בהדרכת הורים, אפשר גם דרך קבוצה להורים לילדים בגיל הרך או לאמהות יחידניות.
בהצלחה,
שירי

שלום אורן,
ילדה שמתלוננת שכל הזמן כואב לה, משהו כן כואב לה, גם אם זה לא הכאב הגופני שעליו היא מתלוננת. יש מקום לברר מהי המצוקה ממנה היא סובלת ולמה היא מגיעה למצב שהיא מבקשת התייחסות על ידי תלונה על כאבים.
ייתכן שדווקא משום שמדובר בילדה "מפותחת מבני גילה" היא מרגישה שכל תשומת הלב שהיא יכולה לקבל קשורה לכך שהיא אמורה להיות גדולה, חכמה, הישגית ומפותחת. פינוק, או חום או התייחסויות אליה כקטנה עדיין (והיא קטנה עדיין, למרות שהיא מפותחת) היא כנראה למדה שהיא יכולה לקבל רק כשיש ממצא פיזי, או כשהיא חולה.
כך שבמקום לכעוס עליה, ובמקום לתת התייחסות לסימפטום, צריך לתת התייחסות למצוקה שמאחוריו.
למשל להגיד לה משהו כמו : "מגיע לך פינוקי היום, בא לך להיות קצת ילדה קטנה של אבא, בואי תגידי לי מה בא לך שנעשה עם הילדה הקטנה שלנו היום".

רונן שלום,
זה לא יישאר הרגל קבוע אם מתישהוא תפסיקו להעיר אותו - כאשר זה יתאים כמובן. כרגע השלפוחית שלו קטנה ומערכת השרירים ששולטת בה היא חלשה, וכן בלילה חלק מהמודעות שלנו גם "הולך לישון" והילד יהיה פחות קשוב לרמזי הגוף שלו. לכן לא ניתן לצפות ממנו שבמשך שמונה-עשר שעות גם לא יתרוקן וגם יצליח להתעורר כשהגוף מסמן צורך בשירותים. ככל שיגדל, גם השרירים השולטים בשלפוחית השתן יתחזקו, וגם הוא יהיה מסוגל יותר להתאפק זמן רב יותר בלילה.