פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכל,
זה לא רק שהן עייפות כי יש להן יום ארוך לגילן, גם הן מפספסות בזמן זמן עם אמא, שזה בהחלט יותר חשוב מחוג. הילדות שלכן נמצאות רוב היום בלעדיכם, עד ארבע אני מבינה שהן בצהרון, ובסביבות שמונה הולכים לישון, לא הייתי בשלב הזה מקצצת להן את מעט הזמן שנאר עם ההורים. חברה יש להן בגן ובצהרון מספיק, מעל ומעבר. הן בסך הכל בנות 5 וחצי וחוגים זה לא כל כך חשוב בגיל הזה.
אני בעד שתניחו להן ותבלו איתן בזמן הזה זמן איכות בבית.
בנוסף, משמעת של חוג ריקוד זה הדבר האחרון שהייתי ממליצה עליו לילדות קטנות בנות חמש וחצי.ממש לא הכרחי ולפעמים אפילו מזיק.

סמדר שלום,

תודה רבה על שהערת את תשומת ליבי לעניין. אבל עדיין נראה לי ש- 40 דקות פעם בשבוע זה לא קריטי לזמן האיכות שלנו יחדיו במיוחד שזה אמור להיות הנאה בעבורן. ומתי, אם בכלל, אנחנו אמורים להתערב ולשכנע את הילד כן ללכת לחוג?

שלום לך,
אני באמת לא בטוחה שבכלל צריך לעשות את זה. בטח לא בגיל הזה. אולי בגילאים יותר מאוחרים, כשמדובר בילד שמסתגר, שצריך לעורר אצלו עניין בעולם, וכו'. בעצמך אמרת שמדובר בהנאה ולכן מעבר לנסיונות השכנוע שכבר עשיתם כל נסיון נוסף נראה בעיני לחץ וזה מיותר.

רבקה שלום,
מוקדם מדי לבקש ממנו מיד לשלוט ולזהות מה עובר לו בגוף. ייתכן שכשאתם בבית יש פחות גירויים ואז הוא יכול להיות יותר קשוב לגופו, ובחוץ זה יותר קשה. כשאתם מחוץ לבית, כדאי להציע לו לשבת על הסיר מדי 30 דקות בערך.
בנוסף, פספוסים הם חלק בסיסי בגמילה, וחשוב להיזהר מלשדר לילד את הלחץ שלכם והרצון שלכם לשלוט בגמילה מיד באופן מלא.

שלום סיוון,
איןו טעם לנסות להעביר קבצים בפורום, וגם אין אנו נוהגים לעזור דרך המייל. תנסי להסביר בצורה יותר כללית במה מדובר - איזה לימודים - תיכון, קורס באוניברסיטה, מה נושא הקורס והעבודה, ואם יש שאל הספיציפית ואבדוק אם ניתן לעזור לך כאן או שכדאי שתיפני למקום אחר.
לא נוכל לקרוא כאן שני קבצים של עבודה, זה לא מתאים למסגרת הזו.
וכן להבא אין צורך לפתוח שלאה חדשה, תמשיכי בשרשור הזה על ידי כפתור "הוספת תדובה".

אני לקראת סיום לימודיי תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך , וכחלק מקורס מסויים בו אני צריכה להגיש עבודות שגרתיות (כמו כל קורס אחר) , נתקעתי בשאלה מסויימת למרות ניסיונותיי הרבים לפתור אותה .
התבקשתי לקרום מאמר של מרגלית וטור כספא , שנקרא ליקויי למידה - המודל הנוירו התפתחותי רב ממדי , ולאחר מכן לנתח מקרה מסויים שנתנו לי , עפ"י המודל הזה , כאשר אני צריכה להתייחס למעגלי חיים שונים( לימודי,חברתי,התנהגותי וכד') ולתקופות שונות בחיים .
כמו כן , רשמתי לכם על קבצים שאני צריכה לשלוח מפני שאין בידיכם את המאמר הנ"ל ואתם צריכים במקביל את המקרה הקצר שנתון לי .

אני מאוד מקווה שתוכלו לסייע לי
בברכה
סיון

שלןום סיוון,
זו פרוצדורה מורכבת מדי לפרוום הזה. תנסי להיכנס לאתר שנקרא "פסיכולוגיה עברית ברשת" , יש שם פורום לסטדנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה, שנקרא "לקראת תואר שני" או משהו כזה, תנסי לראות אם שם יש משיהו שמכיר את החומר הזה ויכול לעזור לך.

שלום שלי,
יכול להיות שגם עם כל כך הרבה ילדים וגם כל כך הרבה שעות (צהרונית) זה גדול עליה. אפםשר לנסות להקל עליה בכך שתבקשו בתקופה הקרובה מהצוות להיות קשובים למצוקה לשה באופן מיוחד אם זה ניתן, בכך שתיציידו אותה בחפץ מעבר שהיא אוהבת מבית, בכך שתעשו טקס כניסה בבוקר שמתואם עם הגננת. אם לא תהיה ברירה הייתי שוקלת לאפשר לה לצאת מהצהרון.

שלום נתי,
השאלה היא איך התייחסתם עד עכשיו לכל המעברים והקשיים שעברו עליה בתקופה האחרונה. האם נעשתה הכנה? האם אתם מלווים אותה בקושי ובהתמודדות? האם היא מקבלת התייחסות ותשומת לב סביב הקשיים שלה? האם אתם עוזרים לה להתחבר בבית הספר, האם יש לה חברים חדשים? האם היא מכירה מישהו מהשכנים? מהו סדר היום שלה? האם דיברתם איתה על החששות שלה מכיתה א' - זה מלחיץ, חשש מהמורה אולי לא תאהב אותה, חשש להיות לבד שלא מכירה אף אחד,חשש לא להבין, לא להספיק, לא להצליח? הםא היה מקום לכל הדברים האלה?
באמת עברו עליה וגם עליכם המון לחצים בבת אחת, וייתכן שגם לא הייתם פנויים אליה בתקופה הזו כי הייתם עסוקים במציאת דירה ובהולדת האח. חשוב לשבת איתה, לתת הכרה לכל הדברים ש"התנפלו" עליה בבת אחת, לעשות בהם סדר, ולהבטיח לה שתעזרו בכל אחד מהם - למשל הנושא החברתי, למשל הנושא הלימודי, למשל זמן איכות ללא אחיה מדי פעם וכו'. היא פשוט נשארה לבד עם המון דברים וזקוקה לליווי שלכם כדי לחזור ולהתמודד ולהאמין בכוחות שלה. אני מאמינה שאם זה יטופל - החרדה תתמתן בהרבה, אבל זה ייקח זמן.

סמדר קודם כל תודה על תשובתך המהירה,
לגבי ההכנות- כמובן הכנו אותה לגבי המעבר , בנינו בית ושיתפנו אותה בהכל נתנו לה להחליט דברים כמו צבע בחדר שלה תמונות ציורי קיר וכדומה.
לגבי כיתה א' גם כן הכנו אותה , כל יום אנחנו יושבות על שיעורי בית ( מה למדת היום +חיזוקים של כל הכבוד)
לגבי האחות הקטנה - כמובן שפחת היחס כלפי הגדולה מכיון שיש עוד ילדה וצריך להתפצל ל-2 וכבר לא כל תשומת הלב עליה.
השאלה איך אני יכולה לגרום לה להשאר עם אבא שלה בכיף ולא בבכי כשאני הולכת?

שלום נתי,
זו לא ההכנה שהתכוונתי אליה. אני מבינה שהיית רוצה עכשיו קיצור דרך ושאני רק אגיד לך את להפסיק את הבכי שלה,ומה אני מבללת לך את המוח, מספיק קשה לך גם ככה. אבל במקרה הזה לא נראה לי שזה עובד ככה. לגבי הבכי עצמו אני חושבת שאין להתרשם ממנו באותו רגע, יש להניח לה להרגע, ובודאי שאין לשנות את התכניות לפי הבכי. עם זאת בגדול צריך כן לחשוב על המצוקה שמאחורי הבכי.
ההתייחסות שאת מתארת שנתתם לה מתייחסת רק לכמה היא גדולה - הנה היא בוחרת צבעים לחדר, הנה היא מכינה שיעורים ומקבלת חיזוקים, אבל לא התייחסתם לזה שאולי בחלק מהמצבים וחלק מהרגעים היא קטנה וזה הרבה מדי בשבילה, ויש לה גם חששות ויש לה קשיים, לא הכל ורוד וכייפי וצביעת חדר.
גם המענה שלך לכך שתשומת הלב מתחלקת לשניים - זה כמובן נכון, אבל מה שאת אומרת לי, וגם לבת שלך ,זה ככה: "החיים קשים, היא כבר גדולה, לי אין משאבים להתייחס לזה שקשה לה, אז איך עושים שהיא תפסיק לבכות" זה מסר שלא מתייחס לכל הבעיה שלה ולא מתמודד איתה.
כן את מתפצלת ל- 2 אבל אפשר לתת הכרה כך שזה קשה לה ואפשר למצוא מדי פעם זמנים שבעלך יהיה עם התינוק ואת איתה, כן היא כבר גדולה בכיתה א' אבל עדיין יש לה קשיים, היא חוששת היא מפחדת, היא לא מכירה, אין לה מפה לחלק מהמצבים שהיא נכנסה אליהם וצריך לעזור לה שם.

שלום אגם,
ברור שאת צריכה עזרה, ודחוף. ממש לא מתאים במצב שאת מתארת להישאר עם כל הדברים האלה לבד. אני לא בטוחה שהיועצת היא הכתובת, נראה לי שאת זקוקה לעזרה פסיכולוגית מאיש מקצוע, אבל היועצת אולי תוכל לכוון אותך לאן לפנות.
אנא פני בהקדם כי את צודקת, הסבל שעובר עלייך כרגע הוא באמת בלתי נסבל והוא לא באשמתך.

שלום סיוון,
לא כל כך ברור איזו עזרה את רוצה לקבל, באיזה לימודים מדובר וכו'. בכל אופן זה קשה מאוד' להנחות עבודה במספר שורות דרך הפורום. אם יש לך שאלה ספציפית שעולה מהעבודה וקשורה לפסיכולוגיה של ילדים ייתכן ונוכל לסייע לך.

שלום טלי,
כדאי להתייעץ קודם כל עם הגננת שלה, אם היא בגן, ולשמוע מה קורה שם, האם זו אותה תמונה, ומה הגננת ממליצה. יכול להיות שזה קשור להיפראקטיביות אך יכול להיות שזה קשור לאווירה בבית או לקשר ביניכן למרות שאחותה מתנהגת שונה באותו בית.

תודה על המענה.
אכן דיברתי עם הגננת והיא מסרה שאין שום בעיה , בגן היא נפלאה ומאוד נבונה, היא יושבת ומקשיבה לסיפורים.אוכלת ולא קמה וגם כששואלים אותה על הסיפור היא יודעת לתת תשובות ומענה. הגננת שללה חוסר קשב ו\או ריכוז.

שלום טלי,
אם כך הנושא של היפראטיביות הוא לא כל כך הגיוני. צריך לחפש את ההסבר לחוסר השקט שלה במקום אחר. מסיבה כלשהי היא לא מרגישה רגועה בשעות מסויימות בבית. אני לא יודעת מדוע, כי אני לא מכירה אתכם. ייתכן שמשהו בציפיות שלך ממנה לא מותאם כל כך, אולי היית רוצה שהיא תתנהג כגדולה מגילה, תשב בסבלנות, תשמע הסברים, תהיה ממושמעת, תחזיק את עצמה לבד מול הטלויזיה או בפעילות כלשהי כשאת עסוקה בדברים אחרים, ואילו היא זקוקה להרבה יותר סבלנות, יותר תשומת לב אישית ופחות דרישות והסברים איך להתנהג. אני לא יודעת, זו רק השערה.תנסי לחשוב על כך, או ללכת להדרכת הורים כדי לבדוק איפה הבעיה יותר לעומק.

שלום קרן,
לדעתי אתם צריכים סיוע ריגשי לכל המשפחה ולא רק לילד. הילד שלך כבר יודע את האמת, ולכן אין טעם להסתיר אותה ממנו. ילדים מבינים דברים, גם אם נדמה לנו שלא דיברנו על כך. הו ארואה את סבתו נחלשת, הוא יודע אני מניחה שאנשים גם מתים, הוא חש את העצב שלכם ואת הזהירות כל פעם שהנשוא עולה.
הצלקות והטראומה יתפתחו אם לא תדברו על זה ולא אם כן.
יש ספרי ילדים שעוזרים להסביר על המוות, אני לא מכירה המצה על ספר ספציפי אבל אני בטוחה שהמוכרים בחנות ספרים ידעו לכוון אותך, צריך לדבר על הנושא בפתיחות, לא נורא אם בוכים. אחר כך תרגישו כולכם הקלה, ולא תבינו מדוע השקעתם כל כך הרבה אנרגיה בהסתרה.

האם לדבר איתו כבר מעכשיו על זה שסבתא עומדת למות? את טוענת שהוא יודע את האמת... אבל הוא לא שואל כלום , השאלה שלי האם לחכות לשאלות שלו, או ליזום איתו שיחה בה אסביר לו כי אני עצובה מאוד מהמצב של סבתא. על פניו הוא ממשיך לדבר איתה ולהתראות איתה כמעט כרגיל....
במי ניתן להסתייע סיוע ריגשי ?

שלום קרן,
למה לא השבתי לך? אמרתי לך בדיוק שיש לדבר על כך בפתיחות. הוא יודע על כך גם אם הוא לא שואל, ולכן אין לחכות לשאלות שלו אלא לדבר איתו.
השיחה לא צריכה להתחיל בזה שאת עצובה מהמצב של סבתא, כי המסר של השיחה הוא שהעצב שלך הוא הדבר העיקרי,מה הוא צריך לעשות? לנחם אותך? להתחשב בך? לבלוע את העצב שלו כי את מספיק עצובה גם ככה? אלא שסבתא, כמו שהוא כבר יודע - חולה, וכאן לשתף במה שאתם יודעים על פי מה שהרופאים אמרו לכם - למשל שזו מחלה שאפשר למות ממנה, ושזה בטח קשה לו, והוא מאוד אוהב את סבתא, ובטח יש לו כל מיני מחשבות על כך והוא מרגיש כל מיני דברים, אולי פחד, געגוע, כעס וכו'. להזמין אותו לשתף בתחושות שלו. אם יוצא לך בכי תוך כדי השיחה זה לא נורא. אם הוא לא משתף מיד או מתנגד לשמוע את הדברים זה גם לא נורא, חשוב שעצם העלאת הנושא תתרחש וההזמנה לדבר על כך, הוא יכול לבחור לדבר על כך מאוחר יותר או בדרך אחרת, או שיעלו לו שאלות בשלב מאוחר יותר.

שלום שגיא,
לא פירטת האם מקבל ריטלין. אם את חושבת שהוא במצוקה כדאי לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים.

הוא מטופל בקונצרטה, בתחילת השנה עבר לבית ספר חדש אך הוא החל למולל חולצות גם בבית הספר הקודם, נכון שעכשיו זה התגבר. בנוסף הוא כותב לאט ולא מספיק להעתיק מהלוח ולסיים מסימות בכיתה. לאחר איבחון של מרפה בעיסוק המסקנה שהכל נובע מבעיית הקשב. אני חסרת אונים ולא יודעת למי לגשת. התחלנו רכיבה טיפולית כטרפיה השבוע, האם זה יעזור? למי את ממליצה לי ללכת באיזור חיפה בנושא? פסיכולוגית או טרפיסטית... תודה

שלום שגיא,
בחיפה את יכולה לפנות למרפאה הציבורית, או שתנסי לחפש בגוגל מכונים שמטפלים בקשה וריכוז, כי ייתכן שדרוש כאן מעקב מסודר, שכולל גם הדרכת הורים וגם קשר עם הרופא המטפל, ולהכיר יותר לעומק ולבדוק מה מתוך מה שקורה קשור לבעיית הקשב ומה ריגשי.

שלום דורית,
הילדה במצוקה זה ברור. לה להוסיף "יד קשה" כדי שתתגבר על עצמה למרות המצוקה? למה זה יעזור? זה רק יחמיר את המצב. הרי את מבינה בעצמך שמשהו קרה לה.
ייתכן שזה קשור לעצם המעבר, ייתכן שיש גם משהו שקורה בבית הספר. אם את מודאגת, פני איתה לייעוץ מקצועי.

תודה לתשובה מהירה . אם תוכלי לפרט לאיזה יעוץ זוהי בתי הבכורה ואין ליככ ניסיון האם מישהי מכן מטפלת בנושא באופן פרטי . תודה

שלום הילה,
בהחלט אנחנו מקבלות באופן פרטי, לגבי כל אחת מאיתנו מצויינים הפרטים אודותיה כולל איזור העבודה, את מוזמנת לפנות.
בהצלחה.

שלום לך,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשבוה העוסקת בענייני פחדים. אם שום דבר לא עוזר, יש לפנות לטיפול.

שלום דן,
המעורבות שלך כאב בענייני הגוף האינטימיים של בתך לא טובה פה. ייתכן והיא חשה את העניין שאתה מראה סביב הגוף שלה, גם אם מכוונות טובות, והיא לא חשה בטוחה, ולכן מסתתרת. העובדה שהיא מתקלחת עם גוזיה, לא בהכרח מצביעה על כך שהיא מתביישת מעצה אלא ייתכן שהיא חשה לא בטוחה בבית שלכם להתקלח עירומה.
ההתפתחות שלה כנערה וכשאשה היא עניין לה לאמא שלה, צא מהעניין זה ובהקדם.

היי מיכל,

החשדות שלך שאולי הלחץ הוא המעכב אותה יכולים להיות הגיוניים. התייעצי עם הגננת ובקשי ממנה לשים לב לעניין ולראות אם יש "בעיה אמיתית" או שמא לחץ הסביבה מקשה עליה.

שלום ליאת,

לגבי האאלימות- עלייך להיות ברורה וחד משמעית. פה אין הנחות.
מעבר לכך, השתדלי לתת לו תשומת לב אחד על אחד ולהקדיש לו את זמן גן המשחקים גם בלעדיה.

השתמשי באינטליגנציה רגשית. קני לו בובה שיש להאכיל ולרחוץ ולחתל ותעשו זאת יחד.

חשוב לי שתקראי מאמר באתר שלי, וגם תקראי כתבה בנושא ב"מהתקשורת".
בנך הבכור בהחלט זקוק כעת לתשומת לב רבה יותר מהרגיל, עם זאת- עליכם להיות אסרטיבים והחלטיים בנוגע להתנהגות אלימה. אל תפעלו מ"רחמים" כי זה רק יגרום לו יותר ללכת לאיבוד. הגבולות דווקא יתנו לו להרגיש חשוב.

מזל טוב ובהצלחה,

נעמה.