פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

זה התחיל בחופש הגדול, הבת שלי התעוררה מחלום רע ולא הצליחה להרדם. רק לאחר הפצרות ואור דלוק בחדר הצליחה להרדם אחרי כמה שעות. למחרת בלילה אותו הסיפור. וכששאלי אותה מה הבעיה מה קורה איתה היא ענתה שסיפרו להם סיפור מפחיד בקייטנה.
דיברתי איתה ונסיתי להסביר לה שיש סיפורים מפחידים ושזה רק סיפורים ולא במציאות.
עברו כמה לילות "שקטים" יש לציין שאנחנו משאירים אור דלוק בשירותים כל הלילה. ואז לפחות אחת או כמה לילות בשבועות הבאים חוזר הדבר, היא מתעוררת מדליקה אורות נרדמת בסלון או קוראת ספר.
כיום הבת שלי התחילה כתה ה ועדיין מתקשה מאוד להרדם ומתעוררת כמעט בכל לילה דבר שגורם לעייפות ועצבנות במשך היום. ניסיתי לשאול אותה מה יש לה ואם משהו או מישהו מציק לה. וכל פעם התשובה זהה "שהכל בסדר".
עוד כמה פרטים - ישנה בחדר ביחד עם האח הקטן שהוא ישן כל הלילה. בריאה ואין לה מחלות רקע.
האם יש משהו שאני צריכה לעשות? למי עלי לפנות?
להתעלם או להמשיך ולחקור?
בבקשה עזרו לאמא שממש מודאגת.

שלום,
בני בן השבע התחיל לפתח טיקים בערך לפני שנתיים שלוש. בהתחלה זה היה הרמת ידיים למעלה כאילו החולצה מפריעה לו, אח"כ זה הפך לשיעול, אח"כ היתה הפסקה של כשנה ולאחרונה מזה מס' חודשים זה חזר בצורה של נענוע הראש כאילו להסיט את השיער מהפנים + שיעול. אינני חושב שהוא היפראקטיבי אולם הוא קצת חסר מנוחה באופן כללי. אני חייב לציין שגם אני סובל מילדות מטיקים שנמשכים עד היום בצורה זאת או אחרת (לא טוראט). כמו כן התגרשתי מאימו לפני כשלוש שנים.
השאלה היא האם להניח לטיקים לעבור מעצמם - דבר שאני מסופק אם יקרה בגלל שהוא נמשך כבר יותר מדי זמן, או שכדאי לקחת אותו לאיזשהו איבחון.

תודה מראש

שלום רב,
בני בן 4.5 ילד סנדוויץ' מאוד רגיש, מרטיב בלילה, יש לי בעיה שמאוד מפריעה לי הילד רגיש אוהב לחבק והמון מגע זה מרגיע אותו ככה זה מגיל מאוד קטן, אך כל הזמן הוא מתכל עליי בצורה שמאוד מטרידה אותי, אם הוא מתקלח עם האחים שלו הוא נצמד אליהם עם איבר המין שלו ונוגע בהם המון , אם יש לי קצת מחשוף הוא תמיד מניח את הראש אם האח הקטן הולך בלי טיטול הוא נוגע בו תמיד. הוא לא עושה כלום מיוזמתו כלומר הוא לא מנסה לגעת אם אין חלק חשוף בגוף ולא פוגע באף אחד אבל יש לו הזדמנות לראות או לגעת הוא לא מפספס. יכול להיות שהתחושה שלי מוטעית ואני קצת מגזימה אבל אני אישית מאוד מוטרדת מזה ולא יודעת מה לעשות אם צריך להתעלם או לנסות לבדוק ולטפל
תודה רבה
שנה טובה
מזל

שלום בני בן 5 חודשים עדין לא מתהפך וגם לא מראה סימן לקראת התהפכות
אני שמה אותו על הבטן כמה שאפשר הוא זז קצת עם הרגלים ומשנה את מיקומו.
חשוב לציין שהוא נולד בשבוע 35
רציתי לדעת האם זה קשור והאם זה בסדר?
ומה ניתן לעשות כדי לקדם את זה?


תודה

שלום רב.

ביתי בת שנתיים וחצי,השנה היא עברה ממשפחתון של 5 ילדים לפעוטון פרטי שבו 22 ילדים..כיום שבועיים אחרי תחילת השנה היא עדייםלא מגלה סימני הסתגלות למקום היא בוכה בבוקר עוד לפני שאנו יוצאים מהבית ואומרת שהיא לא רוצה ללכת לגם ואמא אני רוצה אותך.היא לא מסרבת לאכול בגן ,ממש לא מוכנה להכניס כלום לפה,בחצר היא נשארת ליד הגננות ולא רוצה לשחק עם הילדים וכשהיא חוזרת הבייתה היא ממשיכה במעין עצבות כזו ,אין לה חשק לעשות כלום והיא כל היום עם המוצץ והרותי סמרטוטי שלה. אני מאוד מודאגת האם עליי להוציא אותה מהגן? האם באמת לא טוב לה שם כפי שהיא מראה?אני כבר לא יודעת אם היא הייתה בן אדם מבוגרהייתי אומרת שהיא ממש בדיכאון אבל זה לא נראה לי מושג מתאים לילדה בגילה עם זאת נראה כי ההסתגלות קשה לה ממש ממש.

מה אפשר לעשות?

תודה מקרב לב.

שלום,
בתי בת 7.5, והינה ילדה מאוד רגישה בכלל, ומאוד רגישה לרגשות של הסובבים אותה, בגיל קטן כבר היתה בוכה ממנגינות מרגשות וכו'.
לפני אירועים חשובים היתה חושבת על כך יתר על המידה עד להופעת כאבי בטן.
כיום, בחודשים האחרונים היא החלה מדי פעם להראות פחדים מפני השינה בלילה בגלל חלומות רעים, מפלצות, נחשים וכו' - שלב שהוא כמובן טבעי ביותר.
בימים האחרונים היא ממש נסערת, יש לה חרדת נטישה, היא מאוד מפחדת שמשהו חס וחלילה חס ושלום יקרה לנו ההורים - שוב דבר שהוא גם אופייני לגילה, אבל נראה לי שהיא כבר לוקחת את זה צעד אחד קדימה, כשאני מנסה לדבר איתה על כך באמצע היום, היא מתחילה ממש לבכות בכי אמיתי... וכמובן שלהירדם בלילה מאוד קשה לה. בלילה האחרון, היא ביקשה שבעלי ירדים אותה, לאחר מכן היא התעוררה באמצע הלילה שוב מאותה סיבה, בעלי הלך להרדים אותה שוב, וכשעתיים לאחר מכן שוב קמה באמצע הלילה ושוב בעלי הלך להרדים אותה... ובשבת לאחר שדיברנו על הפחדים שלה ולאחר שבכתה - כאבה לה מאוד הבטן.
כמו-כן, לפני כחודשיים עברה ביופסיה על דבר שהוא ב"ה לא מסוכן, אלא רק כדי לדעת את דרך הטיפול בו, זריקת ההרדמה קצת כאבה לה, אבל לאחר מכן היתה ממש גיבורה ונתנה לי לטפל ולחבוש לה את האיזור במשך אותו שבוע ללא כל בעיה, וכל דיבור על הבדיקה שביצעה היה סתמי מצידה ללא שום פחד. השבוע הרופא שלה ביקש לעשות שוב את הבדיקה, שוב מסיבות תקינות ב"ה, ומהרגע ששמעה על כך, היא נכנסה לחרדות ולא מצליחה להוציא לה אותן מהראש! והיא אומרת שזה יותר מדי בשבילה לחשוב גם על החרדת נטישה וגם על הביופסיה בו זמנית, לטענתה שתי המחשבות הללו נכנסות לה לאש מבלי שתשלוט על כך ולא נותנות לה מנוחה, ולא מדובר רק בשעות שלפני השינה, מספיק שתהיה לה דקה אחת פנויה ממעשיה במשך היום והיא כבר תוטרד מהמחשבות הללו...
האם זה נורמאלי לגילה?

כמו כן, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, הסבתא מצד האבא, ניצולת שואה דור שני, סובלת מסכיזו-אפקטיב, לא עלינו. האם חס וחלילה קיים קשר??? ובכלל האם זה תורשתי? הסיכון פוחת עם הדורות?

לתשובתך אודה,
שנה טובה
שלומית

ביתי בת 3 וחצי, נגמלה מחיתולים לפני שנה! יחד אם אחיה התאום, היא זו שאפילו עזרה לו להגמל ולעשות בשירותים. מיזה כמה חודשים מסרבת לעשות קקי בשרותים,רק בחיתול ובגן היא מתאפקת מה שיוצר עצירויות שלא סבלה מהן מעולם. לאחרונה גם פיפי היא עושה בתחתונים ומבקשת חיתול גם לפיפי! אני לא הסכמתי והיא עשתה בתחתונים כאילו דווקא
מה לא ניסינו אני ובעלי לעשות בשביל שהיא תלך לשרותים וכלום לא עזר, לא הפתעות, לא משחקים, לא ממתקים ולא כלום, היא מוכנה לוותר על הכל בשביל החיתול, היא אולי תבכה אבל לא תוותר בשום אופן על החיתול.
יש לה אחים גדולים בבית מהם היא יכולה רק ללמוד וגם בגן כמובן כולם גמולים ולמרות שהיא בוגרת לגילה ונבונה עד מאוד (גם הגננת המומה) כל כך לא מתאים לה כל עניין החיתול וזה פשוט משגע אותי שהיא בדרגה אחת מעל כולם בהכל חוץ מנושא השרותים.
שאלתי היא למה זה קורה? ואיך אפשר לעזור לה להגמל כבר? שלא לדבר על עלויות היא לפעמים מבקשת פול אפס 3 -4 פעמים ביום לקקי וכל פעם עושה קצת. אנחנו מיואשים לגמרי....בבקשה פתרון.....
תודה

בני בן שנתיים ו 10 חודשים, מזהה מתי הוא צריך פיפי וקקי.
ניסינו להתחיל תהליך גמילה ע"י הורדת החיתול, אך הוא אינו מוכן בשום פנים ואופן לוותר עליו (לא להיות ערום ולא ללבוש תחתונים).
אם נחכה שהוא יהיה מוכן זה כנראה לא יקרה. מה עושים?

יש לנו ילדה מדהימה בת 4.3, השנה נולדה לה אחות בת 23 ימים בלבד, בנוסף לצערי נאלצנו להעבירה לגן עירייה מגן פרטי, מכוון שכל חבריה 15 בני גילה עזבו לגן עירייה
בגן נותרו רק 5 ילדים , ילד בגן חובה והיתר בני 4. כאשר שאר הילדים קטנים ממנה
בני 3-4
בנוסף גילתי שבגן החדש , גן העירייה המצב אותו הדבר
30 ילדים בני 3-4 ורק 4 ילדים בני גילה.
לצערי עשיתי את המעבר כדי שיהיו לה חברים, וילדים בני גילה
מדובר בילדה סופר חכמה, מפותחת, עם יכולת ביטוי מדהימה, וירבלית מאוד
אולם הילדה במצוקה נוראית וזה ניכר ואני ובעלי חסרי אונים טוטלית
ריגרסיה במתן שתן, אלימות, עצבים. הילדה היתה ילדה שמחה , עליזה צוחקת משחקת
היום היא אגרסיבית, מכה, מחפשת תשומת לב באמצעות "כאבי בטן" וירטואליים (אחרי שבדקנו בעיות פיסיות) הילדה לא ישנה, לא אוכלת וניכר שינוי קיצוני בהתנהגות
אני בלבטים, אני מאוד רוצה להחזירה לגן הפרטי שהרי המצב שם כפי שהוא בגן הנוכחי רק 5 ילדים בני גילה והיתר קטנים
מדובר בגן שעוטף באהבה והיא מכירה את הצוות
אני מתחרטת ששלחתי אותה לגן העירייה כאשר הכוונות היו באמת לטובתה
היא לא מתאימה לדעתי לרמה שם ואם כבר עשיתי שינוי אז עדיף שתהיה במקום שהיא כבר מכירה
מה דעתך? קשה לנו תעזרו לנו

שלום,
בתי הקטנה בת שנה ו8 חודשים ועד היום היא הייתה בטיפול של מטפלת וסבתות ובחודש האחרון גם אצל מטפלת עם עוד 5 ילדים. מאז ששלחתי אותה לגן (1.9) שיש בו כ35 ילדים בשתי קבוצות גיל והיא נמצאת שם עד 16:30(אגב בימים הראשונים היא הייתה שם עד 12 כדי שתתרגל),בגן היא מתנהגת בסדר (אוכלת, ישנה ומשחקת עם הילדים) היא החלה להתנהג בצורה מדאיגה כשחוזרים הביתה אחרי הגן היא לא מוכנה לצאת מהעגלה ולהוריד נעליים.במקרים אחרים שאומרים לה "לא" למשהו היא לפתע מתכנסת בתוך עצמה ונשכבת על הרצפה ובוכה בהיסטריה. בימים הראשונים שזה קרה הפתרון היחיד להרגיע אותה היה מקלחת והיום אני מנסה פחות להתייחס לקריזה ולתת לה להרגע לבד כדי שתבין שזו לא הדרך למשוך תשומת לב ולקבל מה שהיא רוצה. השאלה אם זה תהליך נורמלי של ילדים וכמה זמן זה יכול להמשך? מתי צריך במקרה כזה לדאוג וללכת לייעוץ מקצועי? איך צריך לנהוג במצב הזה? (כי הרבה פעמים יש לה התפרצויות כאלה בחוץ והיא לא נרגעת ולא נותנת לי ולאחרים להתקרב אליה.)
תודה

שלום רב,
יש לי ולבעלי 3 ילדים. בן 5, בת 4 ובת שנתיים ושלושה חודשים. בת הארבע נגמלה ממוצץ לפני מספר חודשים טובים ולפתע היא התחילה למצוץ אצבע + לאחוז בחיתול בד כמו אחיה הבכור. היא עושה מלא מעשי קונדס (לוקחת אוכל ורצה איתו בכל הבית כשאסור לה, זורקת משחקים מהחלון, מועכת את משחת השיניים או משחות אחרות וכו'). בנוסף, עושה לפעמים מעט פיפי על הרצפה וגם ביקשה ממני פעם אחת להרים אותה על האסלה כדי לעשות פיפי...הקיצר, היא זקוקה לתשומת לב רבה ממני, נמצאת ברגרסיה כתוצאה מאחותה הקטנה וכו' וכו'. אותי מטריף עניין האצבע. הסברתי לה את ההשלכות של מציצת אצבע (שיניים, מביך וכו') וברור שזה לא עוזר לי. מעבר לזה אני לא עושה הרבה, אני מחזיקה את עצמי מבפנים כדי לא להגיב. אני מפחדת שאם אני באמת יעזוב היא לעולם לא תיפתר מההרגל הזה. כל כך שמחתי שהיא והקטנה נגמלו ממוצץ בזמנו שממש רע לראות אותה ככה.
מה לעשות?
תודה רבה
מועדים לשמחה

נאמנות יתר אצל בן 5.5

בני הבכור, בן חמש וחצי (אח לבן שנתיים וקצת), ילד מקסים וכובש.
מגיל שנה וחצי ראינו אצלו נאמנות חריגה לחברים. זה החל במרדף בגינה אחרי ילדה ספציפית והמשיך בכל גן להצמד לילד אחד ולהחליט שהוא החבר/ה הכי טוב שלו.
מגיל 3 הוא בגן עם ילדה בת גילו(נקרא לה מיכל) שהפכה להיות החברה הכי טובה שלו (מצב הדדי) ושחקו בעיקר אחד עם השני, במהלך השנתיים היו לו חברים נוספים די קרובים, אך שניים עזבו את העיר ואחר התרחק ממנו.
כרגע הם יחד בגן חובה.
שנה שעברה כחודשיים לפני סיום השנה חברתו הטובה "נפרדה ממנו" והודיעה לו יום אחד שהיא לא משחקת איתו יותר ולא חברה שלו. הילד שלנו מצא את עצמו לבד וחווה משבר מאוד קשה שהתבטא בהרבה "ACTING OUT" ובהרטבה לילית. לקח לנו כשבועיים בשיתוף עם הגננת לעלות על מקור הבעיה.
עטפנו אותו בהרבה אהבה והבנה בבית ללא העלאת הנושא (מאחר שהוא בחר שלא לדבר עליו). בסופו של דבר הוא סיפר לנו על כך ובמקביל המשבר ההתנהגותי נפתר.
בגן היא המשיכה לשחק איתו לסירוגין ובימים שבחרה לא לשחק איתו הוא שיחק לבד. חשוב לציין שילדים נוספים רצו ורוצים לשחק איתו והגננת ניסתה לתווך כל הזמן והילד מסרב- אני רוצה לשחק לבד , או עם מיכל.
אני ואביו דברנו איתו הרבה על הנושא, הדגשנו לו שאנו מכבדים את הבחירה שלו להיות לבד, אבל מאמינים שכדאי לו לנסות ליצור קשרים נוספים (ונתנו לדוג' חברים נוספים שהיו לו בעבר) ולא כדאי לו להיות תלוי במיכל בלבד.
למיכל אין בעיה לשחק עם ילדים אחרים ופשוט שרירותית מודיעה לו בתחילת היום אם תשחק איתו היום או לא
במהלך החופש לא הפגשתי בינהם יזום והיתה תחושה שהתגבר עליה.
השנה חזר לגן, בימים הראשונים אכן נראה היה שהתגבר עליה , אבל אז היא חזרה לחזר אחריו והחברות חזרה כרגע למצב שהיה בעבר.
נכון להיום חזרנו למצב שכשמתאים לה היא משחקת איתו וכשלא הוא משחק לבד (דיווח של הגננת וגם שלו אישית).
היום לדוג' בבוקר ילד שאל אותו "תשחק איתי בחצר היום?" אז הוא ענה לו "לא , רק עם מיכל, או לבד".
לדברי הגננת , משחק לפעמים עם ילדים אחרים וגם יש ילדה נוספת שהיא אורחת קבע בבית שלנו אך מרבית הזמן משחק לבד , או עם מיכל (כאשר היא זו שמנהלת את הקשר בינהם).
אין לנו ספק שלמרות דבריו לא טוב לו להיות לבד והוא עושה זאת כי חושש ליצור קשרים חדשים- זו גם ההתרשמות של הגננת. כמו כן מאז הפרידה בינהם טוען שלא אוהב את הגן ועד אז רץ לשם כל בוקר בשמחה.

השאלה שלי (סליחה אל האורך):
עד כמה המצב בעייתי ומה אנחנו יכולים כהורים לעשות כדי לעזור לנו.

חשוב לי לציין שאין יותר ביטוי התנהגותי לקושי שלו, הוא ילד מקסים , הקשר עם אחיו נהדר(פרט למריבות תקניות של אחים).
כמו כן מדובר בילד שמאוד קשור אלינו, מסרב ללכת לחברים בלי ליווי שלי ובכלל מאוד אוהב לעשות איתנו דברים.

שמי שרון ואני חדשה בפורום,
אני פונה אלייך מכיוון שאני רואה שרוב העצות ניתנות על ידך .
אני אחת ממס' חברות לפורום שמדלגים על שאלתה ואחת שמנסה מס' פעמים להקפיץ את השאלה לראש הטבלה כדי לקבל מענה.
אני לא כותבת ממקום של ביקורת ואני בטוחה שיש עומס רב , כמו כן אני סבורה ובטוחה שהידע שלכם והעזרה שלכם ניתנת כאן בהתנדבות ומרצון טוב.
אך למרות זאת נוכחתי לראות שמדלגים כאן על שאלות שנשאלות מס' פעמים וזקוקות כניראה למענה, אני לא מבינה את הסיבה לכך ואת גם לא מוכרחה לענות אך מנסיוני בפורומים אחרים לעולם לא קרה דבר שכזה.
פשוט יש תחושה שמתחננים למענה וזה לא נעים.

רק רציתי להשב את תשומת לבך / לבכם.

גמר חתימה טובה.
שרון

שלום רב,
ביתי בת 3 ולאחרונה זרקה את הממוצץ על דעת עצמה עם המון עידוד אך היא נהיתה מאוד עצבנית, אני לא מצליחה להגיע אליה, (זה קורה לאחרונה גם קצת לפני זריקת המוצץ)
אם אני מבקשת ממנה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא מיד מתעצבנת ומתבטאת במילים לא נעימות כגון.."לא רוצה חוצפנית ".."לא רוצה לא חברה שלך עכשיו" או שהיא מרימה עלי יד (גם אם אני לא לידה היא מחפשת אותי בעצבים כדי לתת לי מכה ורק אחר כך היא נרגעת).."
אני עברתי הדרכת הורים במכון אדלר אבל אני לא מצליחה להרגיע אותה, לא מצליחה להגיע אליה ולא לדבר איתה ואני מאוד מקפידה על טון נעים ורגוע זה פשוט מעצבן אותה יותר!
עשיתי לה "שיחה" שבכל פעם שהיא תתנהג בצורה הזו אנחנו נכנס לחדר להרגע ביחד וכשאני אומרת לה את זה בעת המעשה המצב נהיה הרבה יותר חמור והיא הופכת ליותר עצבנית.
אני לא אמרתי לה לעולם שהיא חוצפנית, וכמובן שלעולם לא הרמתי עליה יד,
בגן היא במסגרת מאוד חינוכית ותומכת ושם היא לא מתנהגת כך.
מה ניתן לעשות?
אשמח לעשה,
שרון

שלום,
מחפשת פסיכולוג לטיפול וייעוץ בילד בן 7 כיתה ב'
גם אם ישנה אפשרות להשתתפות של קופת חולים כללית

תודה.