פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מרים
את מתארת מצב לא פשוט עבורך ועבור בנך.
אין דרך לצאת מזה יפה...
חשו להבין שהעובדה שמבקר את הבית ומבקש את אביו אינה אומרת שאת היית או עדיין לא בסדר. ההפך הוא הנכון. הביקורת שלו אומרת שהוא מרגיש מספיק בטוח כדי לבקר.הוא יודע שאת לא תדחי אותו. הוא מסוגל להתמרד ולעבור את גיל ההתבגרות באופן תקין (יחסית) כי הוא בטוח באהבתך אליו. זה חשוב להבין.
הוא מתחיל לחפש את עצמו. את חייבת לתת לו לחפש לבד ולהסיק מסקנות לבד. ככל שתדברי רעה על האב ותרבותו כך יימשך לשם יותר. ככל שתבקרי את האב כך תפגעי בבביטחון העצמי של הילד שמרגיש שהוא גם שלוחה של האב.
את עומדת בפני השלב הקשה של ההורות: לתת לו לבד. תסמכי עליו שידע בסוף להבחין בין טוב ורע. זה ייקח לו זמן. הסבלנות שלך תשתלם. את לא יכולה להקל עליו אבל חשוב שלא תקשי עליו מעבר להכרחי.
חשוב להציב גבולות איפה שצריך. במקביל להגמיש איפה שאפשר. ו... לא ללכלך על האב...

נשמע שעשית את הכי טוב שיכולת תחת הנסיבות עד כה. תמשיכי כך.

בהצלחה

שלום יונית,
זה לא בהכרח אומר משהו, בטח לא משהו רע, ייתכן שזו חלק מהסקרנות שלו לגבי העולם, דווקא בגלל שיש לו חוויה טובה עם איתכם, הוא גם רוצה שירימו אותו ידיים של אנשים אחרים. זה לא אומר עליכם שום דבר רע בהכרח.
לדעתי כרגע אין לכם מה לעשות בנידון, אלא אם זה ממשיך לגילאים שבהם הוא כבר עצמאי בשטח ואז הוא יוכל על דעת עצמו לכת לאנשים לא מתאימים ושם אתם לא תהיו כדי להגן עליו, אם וכאשר מצב כזה יגיע, תצטרכו להסביר לו שהולכים רקר לאנשים שמכירים. כרגע זה עוד לא המצב והוא גם לא יבן הסבר כזה, לכן, תתיחסו לזה בהומור ואל תדאגו.

שלום ורד,
אין שום דבר מיוחד שאת צריכה או יכולה לעשות בעניין. לא הילדה קובעת אם הקשר הזה יהיה או לא. הקשר שלך הוא אם אבא שלה ולא איתך. את יכולה לנסות להתקרב אליה, בלי לחץ, ואם היא מאפשרת לך טוב, ואם לא זה לא בידייך. אין טעם להיכנס ללחץ ממשהו שאין לך עליו שליטה, צריך כאן הרבה סבלנות.
תנסי לא להיכנס למצב שאת חוששת שאת זקוקה לאישור של הילדה כדי שיהיה קשר. היא רק ילדה. מותר לה לבכות, מותר לה לא להיות מרוצה, אבל היא לא קובעת עם מי אביה יהיה בקשר. אם את מרגישה שהבעיה היא אצל בן הזוג שלך שלא מבין את זה, זה כבר סיפור אחר, וכאן אתם צריכים אולי ייעוץ זוגי, אין לזה קשר לאיך שאת תמודדי עם הילדה או לא.

שלום אוקסנה,
ילד בן 4 כבר צריך לאכול לבד. תנסי להרפות ממנו, לא להסתכל לו כל הזמן בעיניים, להיות עסוקה בצלחת שלך או בדברים אחרים. תני לילד שלך קצת ספייס, עיזבי אותו במנוחה, כשהוא יהיה רעב הוא יאכל, הוא יאכל איך שבא לו. לא יקרה לו כלום.
תראי, אם לא תטפלי בזה במקום אחר, בכל זאת, זה עלול מאוד להחמיר ולהגיע למצב שיצטרכו לאשפז את הילד שלך , עדיף בשבילך ובשבילו כן לפנות לטיפול מסודר ובהקדם. אין ברירה.

סה"כ חזרתיות למוצץ זה דבר מקובל כשיש רגרסיה: מחלות, כניסה לגן, הולדת אח.
תאפשרי לה את זה. עד שתתייצב השהות בגן עדיף שלא להגביל.

שלום דנה,
אם תרצי להמשיך עוד שאלות באותו נושא אנא לחצי על כפתור הוספת תגובה, אין צורך לפתוח שאלה חדשה, כי כך קשה לעקוב ולדעת איזו שאלה את ממשיכה ומה ההקשר.
ולגבי השאלה שלך - כן. נראה שכרגע, באופן זמני כדאי לרדת מהנושא עד שתגיעו לייועץ מסודר.
זה לא שאין גבולות באוכל, ולא שהילד שלכם לא יודע מתי הוא עובר את הגבול הוא מכיר את עמדתכם וחש את מבטיכם בעורפו כל פעם שהוא ניגש למקרר, תאמיני לי שהוא יודע טוב מאוד איפה הגבול. את לא עוזרים לו כשאתם משפילים אותו כרגע סביב הנושא הזה. אנא גשו לייעוץ בהקדם.
אלא אם אתם יכולים לפני שאתם מעירים לו בפעם הבאה, לדבר איתו על המצוקה שלו, בלי לחץ ובלי ביקורת, ואז מתוך ההבנה לגייס אותו ולהסכים יחד איתו שאתם תעצרו אותו בהסכמתו. אבל כרגע אין למאבק שלכם על גבולות באוכל שום ערך.

שלום ליאת,
נשמע שאת אכן צריכה הדרכה והמצב כרגע הוא חמור מדי בכדי לפתור אותו בעיצה באינטרנט. לכן אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים מסודרת.
באופן כללי אני יכולה להגיד לך שכדי להציב גבולות יש צורך בטון סמכותי וברור, הנחיות קצרות, בלי נאומים, בלי הערות, בלי התחננויות ובלי שיחות ומשא ומתן. פשוט להגיד לא על מה שאסור ולא לאפשר אותו.
כמו כן יש צורך לבחור סדרי עדיפיות - אי אפשר להילחם על הכל וילדים זקוקים לסוג של חופש, אי אפשא להגיד על הרבה מדי דברים לא כי בסוף את בעצמך תישברי ולא תוכלי לעמוד בזה. צריך לבחור מה הכי חשוב, ושם לשמור על עיקביות של ברזל, גם אם הילד בוכה או לא רוצה.
מעבר לזה אני באמת מציעה שתפנני לייעוץ מסודר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הורים_לתינוקות_הורים_לפעוטות' id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום מירי
לא נראה לי שיכול להיגרם נזק.
אם את מאמינה שהגן הראשוני טוב יותר עבורו העבירי אותו בהקדם. מנסיוני, אם נלחמים עם הרשויות בדרך כלל משיגים מה שרוצים.
בהצלחה

שלום דנה,
ממש לא לאפשר לה לישון לידך. זה לא הפיתרון. אם את מבינה שהלחץ שלה נובע מהמעבר לכיתה א' למה שלא תשוחחי איתה על כך במקום לתת לה לישון לידך?
תנסי ליצור אווירה שבה אפשר לדבר בשקט ולשמוע מה קשה לה, מה מציק לה, אולי היא מתגעגעת לגננת ולחברים מהגן? אולי קשה לה המסגרת והנוקשות שלה לעומת החופש של הגן, אולי היא חוששת שלא תצליח, אוי יש דברים אחרים, עצם הדיבור על כך יכול לעזור, ולחלק מהדברים אפשר למצוא פתרונות, למשל לקבוע יום ולבקר בגן שלה ולהגיד שלום לגננת, למשל לספר לה שגם אתם הייתם קטנים ופחדתם וכל אחד עובר את זה אבל הכל יסתדר וגם לה יסתדר עם הזמן, למשל לראות איך אפשר לעזור לה חברתית אם יש קושי כזה.
בנוסף כדאי להיות יותר סבלניים כלפיה בתקופה הזו, לתת לה קצת זמן לבד איתכם שבו היא יכולה לקבל פינוק ולחזור קצת להיות קטנה, כמו לפני בית ספר, ואני מאמינה שעם הזמן זה יתמתן.

שלום דנה,
לא ניתן להכריח ילד בן 12 לרדת במשקל בניגוד לרצונו. לכן, בשלב הזה, כשהמוטיבציה שלו היא חלקית, לא נראה לי שדיאטנית תעזור. אולי בהמשך.
חשוב שתבינו, שניכם, את ובעלך, שאתם לא יכולים לרצות במקומו. תפסיקו ללחוץ עליו, ובמקום זה נסו להבין מאיזה מקום ריגשי באה האכילה הריגשית. האם יש לו קשיים חברתיים? האם הוא משועמם וריק לו? האם יש סיבה אחרת.
בכל אופן האופציה של טיפול פסיכולוגי כאן היא יותר מתאימה בשלב הזה אם אתם לא מצליחים להבין מה קורה בדרך אחרת.

כלומר אינני אמורה להתערב כלל?האם אין גבולות באוכל?האם עלי לעמוד מהצד ולאפשר לו לאכול מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה ובכל זמן?תודה

שלום מירי,
אלימות מילולית, במיוחד כשהיא נעשית באינטנסביות כזו היא אלימות לכל דבר. יש לשקול לערב גורמים מבית הספר, ולבדוק יחד איתם מה ניתן לעשות, והאם יש דרך לקרוא לנערים האלה ולהסביר להם שמה שהם עושים זו אלימות ולא ניתן לקבל התנהגות כזו וכן לנקוט סנקנציות אם היא תימשך.
זו אפשרות אחת. אפשרות אחרת היא להמתין עם העניין, הוא הרי לא יימשך לנצח, אני מניחה שיש לה חברים וחברות נוספים שמכירים אותה ויודעים מי היא ולא מושפעים מהעניין הזה, והיא יכולה להמשיך לבלות איתם, ולנסות להתעלם מההתנהגות הזו עד שהיא תעבור.
אפשרות שלישית היא לברר מה קרה במריבה עם אותו ילד, והאם יש דרך ליישר את ההדורים איתו ולהסיק מסקנות להבא לגבי האופן בו היא אולי תורמת לסיטואציות מהסוג הזה. יכו להיות שאותו נער מאוד נפגע ממנה ולכן הוא כל כך טורח ומשקיע אנרגיה בלנקום בה.
אם כלום לא עוזר לאורך זמן, ייתכן ויהיה מקום לשקול מעבר בית ספר, אך זו באמת אפשרות אחרונה, שלא כדאי ללכת עליה אלא אם מוצו כל הדרכים האחרות.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הורים_לתינוקות_הורים_לפעוטות' id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום אוקסנה,
אני לא ידעת בדיוק למה את מתכוונת, אם תתני דוגמה יותר מפורטת יהיה לי יותר קל לענות. באופן כללי שיתן לומר שפעילות גופנית מאומצת מגבירה את זרימת האדרנלין בדם וזה לכשעצמו גורם לתחושה טובה יותר ויכול באופן זמני להפחית תחושת חרדה.

דיברתי עם אמא שילדה (בת 8) שלה סובלת מחרדות (כמו ילד שלי). אמא שלה התחילה לבקש מילדה כל יומיים לעשות ריצה, כי ככה המליצו בגלל חרדות של ילדה. למה כל יומיים? האם זה עוזר? האם אני צריכה לתת לילד שלי שבן 4 שנים לתת לרוץ כשהוא רוצה וכמה שהוא רוצה לרוץ? (כי אני לא ממש נותנת לו בגלל שאני מפחדת שיפול). תודה

שלום אוקסנה,
אני לא מכירה שיטת טיפול כזו בפחדים ואני לא יודעת להגיד לך למה כל יומיים. לגבי הבן שלך - ילדים צריכים לרוץ כשהם רוצים, צריך לאפשר להם להוציא מרץ, לבדוק את הכוחות שלהם, לממש את הסקרנות שלהם וכו'. זה חלק מההתפתחות שלהם. כמובן שצריך לשים לב שזה לא הופך להשתוללות חסרת רסן או לריצה לכביש, אבל לעצור ילד שרוצה לרוץ ולא לאפשר לו בכלל זה גם פוגע בהתפתחות שלו וגם מכניס לו פחדים. כיוון שאת משדרת לו שהעולם מסוכן, והוא צריך להישאר קפוא וצמוד אלייך כל הזמן. זה עלול להזיק לו מאוד.
ילדים צריכים להיות ספונטניים, לשחק, לרוץ, לדלג וכו', אחרת כל הגדילה שלהם מסתבכת.

שלום רוברט,
אם אתה רוצה לשאול שאלת המשך כדאי ללחות על כפתור "הוספת תגובה" ולא לפתוח שלאה חדשה כי אז קשה לשייך את השאלה החדשה שלך להמשך הקודם שלה.
לא אמרתי שאתם חחיבים להיות פרודים שנה, זו הייתה רק דוגמה.
עדיין לא הבנתי כמה זמן נמשך הקשר עם החברה החדשה שלך.

היי סמדר
הקשר נמשך כבר כמעט 8 חודשים יש אהבה גדולה ואמיתית ביננו.
אני חושש איך הילד שלי יגיב בתקופה כ"כ קצרה מהפרדה מאימו על הקשר החדש שיש לי כרגע במיוחד בגלל גילו הצעיר(3).
מה לדעתך אני אמור לעשות ? לחכות או שכבר אפשר להפגיש ביניהם?

שלום רוברט,
תראה, לילד שלך דרוש זמן להסתגל לשינויים בחייו. אני לא יודעת איך עוברת ההסתגלות שלו עד עתה. האם התרגל לכך שאתה נמצא בבית אחר, שהוא צריך לעבור מהבית שלך לבית של אמא, האם נוצרה סיטאוציה שבחלק מימי השבוע הוא מתעורר בבית אחר והולך משם לגן, וכו'. אני גם לא יודעת אם הוא התחיל גן חדש השנה, האם בעקבות הפרידה גם אימו עברה דירה וכו'. הייתי מחכה עוד חודש חודשיים, כדי שיגמרו ההסתגלויות לשנה החדשה והשנה תיכנס לשיגרה מספיק זמן, ללא חגים ומעברים. בערך באיזור חנוכה או ט"ו בשבט הייתי מכניסה דמות חדשה, וגם את זה עושה בהדרגתיות.