פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דנה,
תראי, יש בעיני משהו לא נכון ולא אתי בכך שאמסור לך חוות דעת כלשהי על ילד בלי ידיעת הוריו ובלי בקשתם. לא שאני בטוחה שיש באפשרותי לתת חוות דעת כזו על סמך התאור באינטנרט. גם לא ברור לי לשם מה את צריכה אותה. את הרי לא אמורה לפתור לו את בעיה הזו. לא נראה לי שזה תפקידך. אני מניחה שהילד הזה מאובחן ומטופל ואם הורייו ירצו לשתפך הם יוכלו למסור לך את תוכנן של חוות הדעת המקצועיות שקיבלו אודותיו. ואם הם לא מעוניינים לשתפך, יש לכבד זאת.

שלום ציפי,
אני לא יודעת אם כל מנהלות הפורום תוכלנה להתייחס. בכל אופן, לא כל כך הבנתי מה פירוש לא הכרתם מטפלת שתוכל לטפל בו באופן אישי? אני לא מכירה את האילוצים שלכם אבל אני מניחה שמטפלת זה משהו שצריך לחפש, ולעיתים זה לוקח זמן, זו לא הכרות שקורית מעצמה.
אם יש לכם אפשורת לעשות זאת, זה עדיף . יש סוכנויות כח אדם שמתמחות בכך וניתן לברר אצלן את העניין.
אני מסכימה איתך שזה לא המצב הרצוי. יש גם הבדל בין פעוטון למעון, לא כל כך הבנתי לאיזה מהמסגרות את שולחת אותו כי השתמשת בשני המושגים. אם כבר את שולחת אותו למסגרת עדיפה כמובן מסגרת קטנה ככל הניתן עםן יחס גבוה ככל הניתן בין אנשי הצוות למספר הילדים.
אין לי צערי פטנט בשבילך איך תוכלי לגדל ילד מאושר כשאת לא נמצאת איתו, מלבד כמובן לדאוג לכך שכשאת נמצאת איתו יהיה לכם זמן נעים ביחד, שבו תוכלי לספק את צרכיו בצורה מיטבית כולל מתן גבולות (זה עדיין לא כל כך רלוונטי בגיל הזה אבל עוד מעט כן) וכן לדאוג ככל שאת יכולה שבזמן שאת לא נמצאת איתו - הוא יהיה בידיים טובות ככל הניתן.
אני לא יכולה להבטיח לך שהוא יהיה מאושר, שמח ומלא ביטחון עצמי, אך מצד שני אי אפשר להבטיח לך את זה גם אם תהיי איתו כל היום.

שלום חגית
את מתארת התנהגות נורמלית לגמרי. הוא מסתגל. זה לא פשוט. זה בא לידי ביטוי בעיקר בלילה כי אז הגוף צריך להירגע, החוויות של היום מעובדות, יש שקט חיצוני שנותן יותר מקום לאי שקט הפנימי. ככה זה. גם אצל מבוגרים רבים ובטח אצל ילדים. תני לזה זמן. אחרי החגים ייכנס לשגרה ויתרגל. תיזהרי לא להתפתות לקחת אותו למיטתך - דבר שעשוי לשמר את ההתנהגות.

בהצלחה

שלום יעלה,
כסיסת ציפורניים מעידה בדרך כל על רמת מתח וחרדה גבוהה. כדאי ללמד ואתה טכניקות הרפייה והרגעה, ובואפן כללי לשים לב האם היא מתוחה מסיבות שונות, למשל האם חשוב לה שדברים יהיו מושלמים, האם משהו מציק לה וכו'.

שלום דנה מריבות בין אחים הם דבר נורמטיבי הנועד בין השאר " להכין אותם לחיים" במקום בטוח. יחד עם זאת כהורה זה באמת קשה ומתסכל מאד. מסתבר שאחים רבים בינהם הכי הרבה בנוכחות ההורים ולעיתים אף בנוכחות הסביבה. בדקו האם זה נכון גם אצלכם. האם הם רבים יותר בנוכחותכם או כשהם יודעים שתתערבו מאשר כשאין להם דרך לערב אתכם. אם אכן רבים יותר בנוכחותכם זה סימן שאתם צריכים ממש לא להתערב ורצוי אפילו להתרחק מהמקום. בעיקר אם אין אחד שהוא הקרבן התמידי.
מעבר לכך נסו לקבוע כללים ברורים של מה שייך למי, מה מותר למי וכו' , היזהרו לא לעודד תחרות. תנו לגיטימציה שווה לצורך בפרטיות של כל אחד.
בנוסף - הגדירו שאם רבים באירוע אתם קמים והולכים ויישמו את האיום לפחות פעמיים. הכינו את המשפחה המורחבת מראש שיש סיכוי שתעזבו...) אני מאמינה שזה יעבוד.

בהצלחה

דנה שלום,
סביר להניח שהלחץ מהמעבר ל"בית ספר", על כל הכרוך בו (הצלחה, לימוד קרוא וכתוב, מעבר מתכנים של גן לתכנים לימודיים ושיעורי בית, וכדומה) משפיע על הילד, ייתכן שגם עוד דברים. רצוי לעבוד עמו על הפחתת החרדה וחיזוק התחושה שיש ביכולתו להתמודד עם החלום ועם התכנים.
התכנים הם שונים, ומה שמשותף להם הוא הבהלה שלו ומעין עמדה מעט פסימית - החלום יבוא ואין לי מה לעשות מולו. חשוב להסביר לו שאין זה כך - לקרוא ספרים על חלומות, להכין "לוכד חלומות" מעל המיטה, לצייד אותו בפנס וחרב, או כל דבר שיגרום לו להרגיש בטוח. אפשר במהלך היום לספר, להמחיז או לצייר את החלום, ועוד. תנסו כמה דרכים, ותראו לפי היכרותכם עמו מה מרגיע אותו. כשהוא מתעורר, כדאי להרגיע אותו, להחזיר אותו למיטה ולשדר "עסקים כרגיל". בבוקר אפשר לשוחח על החלום אבל לא "לתחקר" אותו.
בהצלחה,
שירי

שלום דנה,
את צודקת כשאת רואה את העניין בחומרה. זה בכלל לא מעניין אם מבחינתו האירוע נגמר, לא הוא קובע. הוא יכול לעשות את עצמו לא מבין כמה שבא לו, אותך זה לא מעניין. אני חושבת שכדאי לכנס את כל המשפחה, ולדבר על כך בחומרה רבה, ליד כולם. להגיד שזה דבר חמור ביותר, שאתם לא מוכנים שדבר כזה יקרה במשפחה שלכם בשום פנים ואופן.
אני לא יודעת איזה עונש לתת לו, אני באופן כללי לא בעד עונשים למרות שזה בהחלט אירוע חריג. אני הייתי מבקשת ממנו לחשוב איך הוא יכול לתקן את מצב, למשל ללכת להתנצל, וגם הייתי מדברת איתו על דרכים אחרות לפיתרון בעיות מלבד אלימות.
הייתי בודקת מה מצב הגבולות בבית, ואיך זה הגיע למצב שהילד שלכם מרשה לעצמו להתנהל בצורה כזו. ייתכן שיש בעיה בסמכות ההורית, הייתי חושבת על זה.
בנוסף הייתי חושבת איך לערב אותו במעשה טוב כלשהו, מנסה לתרום לראייה קצת יותר אנושית שלו את האחר, אולי לחשוב יחד איתו איך אפשר לעזור לאחרים, אולי לבעלי חיים, אולי דברים אחרים שיש בסביבה שלכם.

שלום סטלה
ילדים רבים מגיבים בקשיי שינה לקושי להסתגל למסגרת חדשה. יש שקט חיצוני שמעלה את אי השקט הפנימי שקיים. תני לה זמן להתרגל למסגרת החדשה. שבועיים שלושה. בינתיים הרדימו אותה והעבירו אותה למיטתה. אל תתנו לה לבלות אתכם את הלילה כי את ההרגל הנ"ל יהיה קשה יותר להפסיק. בעוד שבועיים-שלושה הרגילו אותה להירדם שוב במיטתה באופן קבוע, עקבי ולאורך זמן.

שלום לך,
נשמע לי שאת קצת מגזימה. ההתנהגות של הילד בחברת בני גילו היא נורמלית בהחלט, הוא לא מפסיד שום חוויות ולא נגרם לו כל נזק. כאשר אתם נמצאים עם בני משפחה, הוא בהתחלה מתבייש אבל אחר כך נפתח לאט לאט. עד כאן, גם כן הכל נורמלי. עם אנשים זרים לגמרי הוא מתבייש. אז מה? איזו חוויה הוא מפסיד? קחי בחשבון שמדובר באנשים מבוגרים, הוא ילד מאוד קטן, הם נראים לו גדולים ומאיימים, מצטופפים איתו במעלית בקירבה שגם לאנשים מבוגרים ממנו נחווית כמביכה ולא הכי נעימה. אין סיבה שכשהוא יגדל וירגיש את עצמו בגודל שווה יותר ההתנהגות הזו לא תתמתן.
יש אנשים שהקצב שלהם להיפתח לאנשים הוא איטי יותר. זה לא מעיד על בעיה, כמו שיש אנשים שנפתחים מייד, בי לבדוק ובלי לחכות קצת וזה גם לא תמיד הכי חכם.
את חייבת לכבד את הקצב של הילד שלך ולא ללחוץ עליו, כי אם משהו יגרום להחמרה של העניין זה בדיוק הלחץ ולא להיפך.

רונן שלום,
התשובה היא: בהדרגה. בדיוק כפי שעשיתם עם הגמילה ביום - להסביר לו על השינוי, בתחילה לקחת אותו ביוזמתכם לשירותים מספר פעמים בלילה (למשל לפני השינה ואז לפני שאתם הולכים לישון - ממש לקחת אותו מתוך שינה לשירותים בלי שיחות ודיבורים מרובים, ולהחזיר לישון), ובהדרגה להאריך את משך הזמן בלילה. וכמובן - להתכונן לפספוסים רבים, עם החלפה מהירה ויעילה במהלך הלילה (למשל להכין מצעים חלופיים בקרבת מיטתו) וללא האשמות.
בהצלחה,
שירי

שלום מור,
מדוע קשה לך לדבר עם הפסיכולוגית שלך? האם את לא מרגישה בנוח איתה? האם את מתביישת? אולי את יכולה לדבר איתה על שקשה לך לדבר איתה, להתחיל מלדבר על זה. חשוב שכן תמצאי דרך לשתף איש מקצוע במה שקורה לך, אולי יש לך בעיה עם הפסיכולוגית הזו ועם מישהו אחר יהיה לך יותר, את צריכה לבדוק בדיוק מה עוצר אותך ולנסות להתמודד עם זה, כיוון שנשמע לי שאת חייבת את העזרה של הפסיכולוגית.
תנסי לשתף אותי למה קשה לך לדבר עם הפסיכולוגית וננסה לראות איך אפשר עזור לך בעניין הזה.

שלום הילה,
בהחט לא כדאי, זה בהחלט יכול להיות מציק. מספיק לשאול באופן כללי איך היה, ואם יש בעיה - להתעמק בה. תחשבי איך את היית מרגישה אם היו "חוקרים" אותך כל יום.

שגית שלום,
נשמע שאכן בנכם קיבל מצע טוב בגילאים המוקדמים וקשר קרוב ואינטימי עם אמא ועם דמויות מטפלות קרובות נוספות. חשוב לראות את ההקשר הרחב יותר של הקושי של בנך - את בהריון מתקדם ודווקא על רקע ההשקעה הרבה בו, טבעי שיהיה לו קשה. יש לו הרבה שינויים מבחינתו, אשר נדרש זמן להסתגל להם, והלידה הצפויה היא משמעותית לא פחות משינוי הקבוצה בגן.
עכשיו מוקדם מאוד בשנת הלימודים כדי להחליט החלטות על הגן, חכו מספר שבועות אחרי סיום החגים ואז יהיה לכם יותר מושג איך ההסתגלות שלו. ככל שתימנעו מלהשאירו שם, כך יש פחות סיכוי שייטב לו - הוא צריך להיות שם ולהתמודד כדי שירגיש שייך לגן.
בינתיים חשוב להרבות במעשים שיכולים להקל עליו - לבקש מהגננת והסייעת לתת לו יחס אישי מהסוג שהוא אוהב, לקבוע אחהצ עם ילדים מהגן כדי לחזק את תחושת השייכות, ועוד. כמו כן, כדאי לחבר אותו לצוות הקיים ו"לגמול" בהדרגה מהתלות במטפלת מהקבוצה הקודמת.
בהצלחה וקחו נשימה כיוון שזהו תהליך שדורש זמן.

תודה רבה על התגובה המהירה.. האם טיבעי הדבר שבני תלוי באופן קיצוני יותר במטפלת הקודמת ?אני מודאגת מהסתגלות בעתיד. כניסה לגן חדש וכו'.

זה טבעי מאוד שהוא נאחז בדמויות מוכרות שכבר היה לו טוב איתן וקיבל מהן חום וחיבה. במיוחד לאור השינויים הצפויים, אבל אולי היה מפתיע לרעה אם הוא היה פשוט שוכח דמות שהיתה כה קרובה עד לא מזמן. עכשיו העניינים מתוחים אצלו ובמישור המשפחתי בכלל, ואין להסיק מהסתגלות לגן כשאמא בסוף הריונה - לתגובות הצפויות במצבי הסתגלות אחרים בעתיד. כמובן אם תהיה לו לבסוף חוויה חיובית (ותוכלו לראות זאת עוד זמן, אז סבלנות בינתיים), היא תבנה אצלו תחושת מסוגלות להתמודד עם מסגרת חדשה גם בעתיד.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

שלום קרין,
אכן יכול להיות שיש משהו שכדאי לעשות אחרת. הסברים לילד שהוא בוגר בבית הם מאוד בעייתיים. הם בעצם משדרים לילד -תשמע, הילדות נגמרה, מעכשיו, אין לנו סבלנות ליותר מדי ילדים קטנים בבית, אתה כבר בבית ספר, אתה לא צריך אותנו יותר, תסתדר לבד, אל תכביד עלינו, תתחשב, תהיה הבוגר בבית. אתם נותנים לו תפקיד מקפח וקשה ולא הוגן. הוא עדיין ילד, זה בסדר שהוא יהיה לפעמים קטן, גם לו מגיעה תשומת לב אישית, ולא רק כזו שדורשת ממנו להכין שיעורים ולעשות דברים לבד אלא גם התייחסות מפנקת, גם לתת לו להיות תינוק לפעמים, ואחר כך הוא יחזור להיות גדול.

תודה רבה על התשובה המהירה :-)

אני בהחלט אכנס לפעולה בעניין מול משפחתי וצוות הצהרון.

שלום לך,
אני לא יודעת אם ההגדרה המתאימה היא שהוא חסר ביטחון או שהוא זקוק לתשומת לב יותר אישית ולהחזקה של מבוגר. זה לא אותו דבר. אם הבעיה היא רק חוסר ביטחון - אז ברור שצריך לחזק את הביטחון שלו, לתת לו חיזוקים חיוביים, לשחק איתו, ללמד אותו לשחק עם ילדים, להתחרות, ליצור קשר לא דרך הצקה, וכו'. אני לא בטוחה שזו כל הבעיה. יכול להיות שהבעיה היא שכרגע נדרש ממנו תפקוד למשך שעות רבות ביום שבהן הוא נדרש להחזיק את עצמו ללא תשומת לב אישית יותר של מבוגר וזה קשה לו, וההצקה היא סוג של התפרקות וחוסר שליטה כי כבר אין לו כוח להחזיק את עצמו לבד. וזה מתאים יותר להגדרה של המורה שהוא צעיר מדי. יכול להיות שבשביל ילד כזה, כרגע, השילוב של עלייה לכיתה א' ושהייה בצהרון הוא יותר מדי אתגרים והוא זקוק למגע אישי בשעות אחה"צ ולא מסוגל להחזיק את עצמו בקבוצה כל כך הרבה שעות. אני לא יודעת מה אתם יכולים לעשות עם זה, אבל ייתכן שזה המצב. אולי יש אפשרות לקחת אותו לפחות בחלק מהימים מוקדם יותר מהצהרון ולבלות עימו בשקט בבית, זמן איכות אישי, עד שהוא יבשיל מעט יותר.

אז קודם כל תודה על התשובה.
לי בתור אמא עובדת קשה לצאת מוקדם יותר מהעבודה אך אני בהחלט אנסה לעשות חשיבה מעמיקה בנושא ולמצוא פתרון (גם אם חלקי) שיקל עליו לפחות בחלק מהימים.
אולי סבא/סבתא או חונך פרטי לשעה-שעתיים בשבוע.
אם יש לך עוד רעיונות, אשמח לשמוע.
תודה על העזרה

שלום לך,
בהחלט יש רצוי ויש מצוי, ואני לגמרי מבינה אותך בתור אמא עובדת. את הכדאיות של מחיר מול תועלת בכל בחירה שאת עושה רק את יכולה לעשות. עם זאת - חונך לשעה שעתיים בשבוע זה לא העניין, הוא לא זקוק לעוד דמות להתרגל אליה שנותנת פיתרון של תשומת לב אישית פעם ב...הוא צריך שימעיטו את השעות שהוא מחזיק את עצמו לבד בקבוצה גדולה. סבתא זה יותר בכיוון.