פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רונית,
הבן שלך כפי הנראה פיתח את ההתנהגות כיוון שאין לו עדיין כלים אחרים לתאר ולהגיד מה קשה לו. עם הזמן, ועם התגובה המזועזעת שלכם, כפי הנראה לעניין, הוא התחיל גם להרוויח רווח משני של תשומת לב ודרמה.
טוב מאוד שאת אומרת לו אסור בצורה תקיפה והוא מפסיק. בהמשך כדאי ללמד אותו גם כלים נוספים - למלל עבורו את הסיטואציות - למשל כשהוא לא מקבל משהו, הוא נעלב, מתעצבן ומרגיש רע אבל אין לו מילים לזה, הוא יודע שמשהו לא בסדר אבל לא לגמרי אפילו יודע מה. לכן כדאי להגיד לו משהו כמו:"זה מעצבן נורא שלא קיבלת את הסוכריה, אולי במקום זה נשחק קצת עם הכדור" וכו' כלומר לעזור לו להבין מה קורה לו במילים ולהציע אלטרנטיבה. בהמשך הוא יוכל להגיד בעצמו במילים מה קורה ולמצוא דרכים להסתדר בלי לדפוק את הראש.

אני מודעת לכך שטעיתי בכך שמעולם לא הכנתי אותה למצב שבו ייכנס גבר לביתנו. כשהכרנו הוא היה מגיע לביתנו כחבר של המשפחה. עם הזמן היא שמה לב לקירבה בינינו ופשוט אסרה עלינו לשבת אחת ליד השני ובטח של יהיה מגע פיזי (להחזיק ידיים וכדומה). בתי נפגשת איתו אחת לשבועיים. בשבתות שהיא נמצאת איתי ולא אצל אביה, אנחנו נוסעות אליו להעביר את השבת . היא כן רוצה ללכת אליו כיוון שכיף לה אצלו ובבית שלו הוא מקבל אותה יפה, קונה לה ארטקים וממתקים שיהיה לה כיף, בימים חמים ממלאים לה בריכה במרפסת, ואנחנו יורדות לגן המשחקים שמתחת לבית שלו רק שתינו ואפילו הוא קנה כלבה כיוון שהוא יודע שהיא מאוד אוהבת כלבים, ומתי שהיא רוצה הכלבה באה אלינו לבית. בלילה כשאנחנו ישנות אצלו אני ישנה איתה באותה מיטה כדי שלא תרגיש מנודה. הכל בסדר עד לרגע שאני יושבת לידו ולא לידה (ואני ממש משתדלת להיות רוב הזמן איתה),או משהו שדומה לזה. אנחנו רוצים לעבור לגור ביחד , אבל במצב כזה זה יהיה בלתי אפשרי. נראה שהיא ממש שונאת אותו. אני מדברת ומסבירה לה שכמו שלה יש חברים גם לי יש חברים והיא צריכה לכבד אותם ולהתנהג יפה, אני כל הזמן אומרת לה כמה שאני אוהבת אותה ושאותה אני אוהבת לפני כולם, ואני קונה לה מתנות אין סופיות ומחבקת ומנשקת, אבל היא משוכנעת שאין דבר כזה שאני יאהב אותה יחד עם עוד מישהו. אני מגיעה למצבים שלפני שאנחנו הולכות אליו אני מתחננת אליה שתתנהג בנימוס. וזאת לא היא כי היא ילדה מאוד חכמה ומאוד מנומסת בד"כ.
היא מספרת לאנשים שהיא שונאת אותו. אני ממש אובדת עצות. זה כבר 8 חודשים. אני לא רוצה שזה יימשך שנים. היום זה הוא, ואם אעזוב אותו בשבילה, זה יכול להיות מישהו אחר. מה עליי לעשות כדי להשכין שלום?

שלום זהבה,
זו אכן סיטואציה מורכבת, ונראה לי שלא ניתן שהיא תעבור בלי קשיים. עם זאת חסר לי מאוד בתאור שלך מה הן התגובות שלך לעניין, איך הפגשת את הבת והחבר, איך השתנו חייה של ביתך מאז שהחבר קיים בחייכן, מה תדירות הקשר ביניכם, איך הכנת את הילדה להגעתו וכו'.
לכן לא כל כך הבנתי את שאלתך בסוף "אולי אני לא בסדר" איך אני יכולה לדעת אם לא תארת? וכן "מה אני יכולה לעשות" איך אני יכולה לדעת אם לא תארת מה כן עשית?
אם תתני יותר פרטים אשמח לנסות לעזור לך יותר.

אני מודעת לכך שטעיתי בכך שמעולם לא הכנתי אותה למצב שבו ייכנס גבר לביתנו. כשהכרנו הוא היה מגיע לביתנו כחבר של המשפחה. עם הזמן היא שמה לב לקירבה בינינו ופשוט אסרה עלינו לשבת אחת ליד השני ובטח של יהיה מגע פיזי (להחזיק ידיים וכדומה). בתי נפגשת איתו אחת לשבועיים. בשבתות שהיא נמצאת איתי ולא אצל אביה, אנחנו נוסעות אליו להעביר את השבת . היא כן רוצה ללכת אליו כיוון שכיף לה אצלו ובבית שלו הוא מקבל אותה יפה, קונה לה ארטקים וממתקים שיהיה לה כיף, בימים חמים ממלאים לה בריכה במרפסת, ואנחנו יורדות לגן המשחקים שמתחת לבית שלו רק שתינו ואפילו הוא קנה כלבה כיוון שהוא יודע שהיא מאוד אוהבת כלבים, ומתי שהיא רוצה הכלבה באה אלינו לבית. בלילה כשאנחנו ישנות אצלו אני ישנה איתה באותה מיטה כדי שלא תרגיש מנודה. הכל בסדר עד לרגע שאני יושבת לידו ולא לידה (ואני ממש משתדלת להיות רוב הזמן איתה),או משהו שדומה לזה. אנחנו רוצים לעבור לגור ביחד , אבל במצב כזה זה יהיה בלתי אפשרי. נראה שהיא ממש שונאת אותו. אני מדברת ומסבירה לה שכמו שלה יש חברים גם לי יש חברים והיא צריכה לכבד אותם ולהתנהג יפה, אני כל הזמן אומרת לה כמה שאני אוהבת אותה ושאותה אני אוהבת לפני כולם, ואני קונה לה מתנות אין סופיות ומחבקת ומנשקת, אבל היא משוכנעת שאין דבר כזה שאני יאהב אותה יחד עם עוד מישהו. אני מגיעה למצבים שלפני שאנחנו הולכות אליו אני מתחננת אליה שתתנהג בנימוס. וזאת לא היא כי היא ילדה מאוד חכמה ומאוד מנומסת בד"כ.
היא מספרת לאנשים שהיא שונאת אותו. אני ממש אובדת עצות. זה כבר 8 חודשים. אני לא רוצה שזה יימשך שנים. היום זה הוא, ואם אעזוב אותו בשבילה, זה יכול להיות מישהו אחר. מה עליי לעשות כדי להשכין שלום?

שלום זהבה,
נראה לי שנוצר מצב ששניכם משתדלים יותר מדי והילדה מנהלת אתכם. המצב שאת ישנה איתה במקום איתו הוא לא במקום. תפסיקו לפחד ממנה. זה לא בריא בשבילה גם.
אז היא כועסת ומתחצפת, אז מה? למה כל כך חשוב שהיא תאהב אותו? היא בסך הכל ילדה בת 5, הוא צריך כמובן התנהג אליה יפה אבל לא חייב לקבל את האישור שלה להיות עם אמא שלה, יש הבדל.
תפסיקו לרצות אותה כל הזמן. תהיה תקופה קשה, אבל אם תהיו עקביים והיא תעבור.

חשוב לי לציין שהוא מאד אוהב את הגן והרבה פעמיים שאנחנו באים לקחת אותו הוא רוצה להישאר עוד קצת, ככה שלא נראה לי שיש לו בעיה עם הגן

שלום קרן,
בדיוק תשומת הלב היתרה שאתם נותנים לתופעה הזו היא מה שמחזק אותה. לראיה כשהצטרפת - זה הגביר את הבכי. הניחו לזה, הוא לא כל כך סובל.

שלום ורד,
אני חושבת שאת שואלת בעצם לא רק מה להגיד, אלא איך לעמוד ריגשית בתגובה של ביתך, שתשקף לך גם את הצער הרב של עצמך שבלאו הכי קשה לך להכיל אותו כרגע.
מבחינת מה להגיד, אין כאן הרבה ברירות, אלא להגיד את אמת.:לפעמים קורה שבני זוג לא מסתדרים. ואז בדרך כל מנסים לדבר על זה ולפתור את זה, ואם זה לא מצליח - נפרדים. נכון בזמן הקרוב לא יהיה לה אח, אבל אמא מקווה שבעתיד יהיו עוד הזדמנויות והיא תפגוש מישהו והם יסתדרו ביניהם יותר טוב ויוכל להוולד אח קטן בכל זאת.
התגובה של הילדה תהיה בודאי כאב ואכזבה, ואת גם כך כואבת ומאוכזבת ויהיה לך קשה לראות את זה, אבל לצערי אין הרבה ברירה, זו תקופה קשה, וצריך לעבור אותה, אין לי פטנט למעקף, לצערי.
בעתיד הייתי ממליצה לך פחות לשתף את הילדה בנסיונות להביא ילד, זה לא לגילה ולא עניינה.
כמו כן הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול בתקופה הזו (אם את לא בטיפול)כדי שיהיה מי שיכיל אותך, וכדי שתוכלי לשקם את עצמך ולמצוא זוגיות מתאימה ויציבה יותר בפעם הבאה. נראה לי שמגיע לך משהו יותר טוב, וכדאי לך לשאול את עצמך, בעזרת איש מקצוע או בלעדיו איך אפשר למנוע הגעה למקום הקשה והמאכזב הזה כל פעם מחדש.

שלום עינת,
נראה לי שחשוב מאוד להניח לה כרגע. היא מסוגלת אבל כנראה עוד רוצה להיות ידה קטנה לכמה זמן. עכשיו זה כבר לא הרצון שלה, עם הזמן כשהיא תראה עוד ילדים בגן עושים בשירותים או בסיר יכול לחזור לה הרצון.
בסוף כולם נגמלים, אל תדאגו. אם יש משהו שיכול לעכב את הגמילה זה רק הלחץ שלכם. עיזבו את זה.

שלום לי,
למיטב ידיעתי שאלת את שאלתך לפני זמן מה ועניתי לך תשובה מפורטת. לא נתת כל פידבק על התשובה שקיבלת, והנה מופיעה שאלתך שוב, מחדש, כאילו לא נענתה.
אשמח לדעת האם לא ראית את התגובה שקיבלת, אם כך אז אשמח לענות לך שוב.
או שאולי התשובה לא סיפקה אותך מסיבה כלשהי, או שלא הבנת אותה, גם אז אשמח לדעת זאת כדי לראות מה אפשר לתקן.
בכל אופן, כדי שנוכל לסייע חשוב להמשיך דיאלוג מהמקום בו הוא הופסק, אחרת מתקבלת תחושה לא נעימה שהעבודה שאנחנו משקיעות כאן בהתנדבות בכלל לא מקבלת התייחסות, וכן נוצר עומס נוסף על הפורום בשל שאלות שחוזרות ע עצמן כשאנחנו בקושי משתלטות על השאלות הקיימות.

שלום איריס,
תנסו לבדוק בעמודת "שאלות נפוצות" בשאלה הנגועת לפחדים של ילדים האם יש משהו שנראה לכם מתאים ליישם עם הילד שלכם. אם אתם לא מצליחים או שזה לא נראה לכם רלוונטי מהכרות עם הילד, נראה לי שכדאי שתפנו לטיפול לפני שהמצב יתחיל להחמיר.

אוקסנה שלום,
העולם החברתי הוא מורכב - לכל אחד מהאנשים יש מאפיינים שונים ודרכים אחרות להביע את צרכיהם ורצונותיהם. הבן שלך היה הרבה זמן בבית וכעת עליו ללמוד איך להתנהל בחברה. לא ייתכן שהוא יימנע מפעילויות בסיסיות והכרחיות בגילו (כמו גן וגינת משחקים), בגלל תגובות של כמה ילדים, לא?
כדאי לחשוב מתי בדיוק הוא מעורב במכות, מתי הוא מקבל ואולי מתי הוא מעורר תוקפנות מצד הסביבה. אולי גם הרגישות שלו ו/או שלך לתגובות מסוימות היא מאוד גבוהה, ואחרים לא יראו התנהגות מסוימת כתוקפנות. כמובן שחשוב מאוד למנוע ממנו אלימות, אבל אולי אתם תופסים משהו כתוקפני, בעוד שזו התנהגות טבעית. למשל, לא ברור לי למה בגן השעשועים ירביצו לו? זו לא התנהגות נפוצה מצד ילדים בני שלוש להרביץ לילדים זרים, ועוד בגינת משחקים בה נוכחים מבוגרים.
בנוסף, כתבת בתחילת דברייך שבנך "לא יודע להרביץ". חשוב שתדעי כי תוקפנות, כעס ותסכול הם רגשות אנושיים טבעיים, וכל הילדים נוהגים באלימות מתישהוא בגיל צעיר. ההיעדר של תוקפנות אצל בנך, הוא גם מטריד. אולי זו הזדמנות עבורך לחשוב כמה בבית אתם מאפשרים לו לבטא מגוון של תחושות ותגובות, גם כשזה לא קל לכם ההורים להתמודד עמן.
כמו כן, רצוי שתשוחחו עם הגננת ותבקשו ממנה לסייע לילדכם בהתמודדות עם אלימות בגן, וכמובן שהצוות החינוכי ישים לכך יותר לב.
בהצלחה,
שירי

שלום רחל

ייתכן שבנך משועמם ועל כן מפריע. במידה וכבר יודע היטב את החומר, בית הספר צריך למצוא דרך יצירתית לאתגר אותו במטלות לימודיות ואחרות. טבלה יכולה לסייע רק אם גם הוא רוצה להשתנות ומוכן לשתף פעולה. כדאי לערב את פסיכולוגית בית הספר בתהליך.
כדאי לשוחח גם עם הילד ולבחון את רגשותיו ורצונותיו.
כדאי להבין מה הגורם להפרעות. האם בעיית קשב? שיעמום ? חוסר גבולות ? בעיה בקשר עם המורה? בהתאם לסיבה ניתן לחשוב על פתרון יעיל. ניתן לערב איש מקצוע .
על מנת להחליט אם כדאי להקפיצו יש צורך באבחון מעמיק שכולל גם בדיקה של בשלותו הרגשית.

בהצלחה

שלום הילה
מתוך דברייך לא נראה לי שמדובר כלל בקנאה. פשוט הילד גדל ומשהו השתנה.
לא צריך ללכת בין הטיפות. צריך לטפל בבעיה ולהבהיר באופן ברור מהו דפוס ההתנהגות המקובל. יש להשתמש בסנקציה שנקבעת מראש במידה ולא עומד בדפוס זה.
יש לחזק מאד התנהגויות חיוביות ונאותות כלפי המשפחה הקרובה.

בהצלחה

שום ליאת,
אם מדובר בשינוי פתאומי של השבוע האחרון סביב הרטבה והתנהגות, סימן שמשהו קרה לה.
זו התראה על מצוקה.
נסי לברר מה קורה בגן ובבית, תשאלי אותה אם הכל בסדר, אם משהו קרה לה או משהו מפחיד אותה.
אין טעם לצעוק עליה, זה רק מגביר את המצוקה שלה ולא פותר את הבעיה.

שלום ענת,
אכן עוברת עליכם חוויה איומה. נראה לי שכל המשפחה זקוקה כרגע לעזרה כדי לעכל את הסיפור הזה, ואת תחושת האשמה שאולי מתלווה אליו שאולי הגנתם עליו מספיק, למרות שעשיתם כמיטב יכולתכם.
אני לא יודעת אם יש לכם זכות לסייעת או לא זו שאלה מינהלית חינוכית ולא שאלה פסיכולוגית.
מבחינה פסיכולוגית זה עניין זכות אלא האם זה נכון.
לדעתי סייעת צמודה משדרת חרדה וחוסר ביטחון לילד שלכם ומסמנת אותו כחריג, כאשר הוא גם ככה מרגיש מסומן ככזה.
אני מציעה שתפנו לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכותריסט שעובד עם ילדים, לטיפול בטראומה שאולי נוצרה אצל הילד והדרכת עבורכם כדי לסייע לילד ולכם לחזור לשיגרה בריאה ונורמלית מהר ככל הניתן.

שלום רב,
לצערי גם אני נמצאת באותה הסירה, אך מנגד אני לא זו שראיתי את הסימנים וזאת מאחר והבן שלי לא ממש מבטא את עצמו.
הבן שלי בן 5 ונמצא בגן טרום חובה.
הסייעת הקודמת שלו בגן יצרה איתי קשר וסיפרה לי על מהלך התנהלות הגננת בגן אם הבן שלי אשר כולל ענישה בחדר סגור או בפינת בובות למשך חצי יום ומעלה, הגננת גם לוקחת אותו למעון לעונש, מנדה אותו משאר הילדים בגן וכ"ו.
לאחר ששמעתי את זה התחלתי להבין יותר את הסימנים של מצוקה: הרטבה במיטה בלילה באמצע השבוע ( אך בסופ"ש הוא יבש), כשאני כועסת עליו הוא מתרחק ממני ונבהל.
לצערי הרב אני לא הבנתי זאת,
למי אני צריכה לפנות? האם להתעמת אם הגננת או קודם לערב מישהו בחיר?
נותר לילד שלי עוד חודשיים בגן.
אודה לכול תשובה שתאיר את עיניי

ולמה בעצם את רוצה לשלוח אותו לאותו גן???
ישנם הרבה גנים מעולים שיעלו לו חזרה את הבטחון העצמי
ואת הגננת הזאת צריך להכניס לבית הסוהר
עד מתי יקרו דברים כאלה???? אנחנו משקיעים ומטפחים ומישהי עם בעית בנפש כנראה מגיעה והוורסת הכל

סליחה שלא שמתי לב ולא הודתי לכם
בברכה רינה

שלום הילה,
תנסו לדבר איתו ולשאול אותו במה הוא בעצם כל כך מקנא, ומה הוא מציע כדי לעזור לו ולפתור את הבעיה. כשהוא אומר שהלוואי והוא היה אחיו הוא יכול להתכוון להרבה דברים, אולי הוא רוצה להיות קטן שוב, אולי אתם נותנים לו הרבה תשומת לב אבל זו תשומת לב מסוג מסויים, שנותנים לגדולים. גם לא ציינת מה אתם עושים כשאתם מבלים איתו הרבה זמן לבד. זמן לבד יכול להיות בהכנת שיעורים, בהסעה לחוגים, בלעשות איתו דברים שקשורים להישגיות וזה כמובן הכל חשוב, אבל אולי לא מה שהוא רוצה וצריך. ייתכן שסוג תשומת הלב שהוא מחפש זה משהו אחר, למשל, פשוט להתגלגל איתו, לחבק אותו, לפנק אותו, להתפעל ממנו כמו שהוא בלי דרישות, כמו שאנחנו מתנהגים עם ילד ממש קטן ולפעמים שוכחים שגם גדולים צריכים את זה לפעמים.