פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 4 והוא ממש מכור למנעולים ושרשראות ברמה שליד כול מנעול או שרשרת (ברזל) שהוא רואה הוא חייב ממש לגעת גם בגן הוא "סוחב" את המפתחות של הגן מה זה אומר

שלום הילדה היום חזרה מבית הספר ואמרו לי שהיא הביאה מקל לאיזו ילדה
וביקשה שתרביץ לה . הילדה כמובן לא רצתה ורצה לספר למורה על זה.
אז הבת שלי באה למורה עם המקל וביקשה ממנה להרביץ לה .
הזדעזעתי מאוד לשמוע ואין לי מושג איך להגיב. השאלה שלי היא למה היא מתנהגת ככה?
וממה זה נובע? זה מלחיץ אותי מאוד . שאלתי אותה כמובן למה היא ביקשה שיתנו לה מכות
והיא אמרה לי לא יודעת. והאם זה נראה לה נורמאלי אז היא אמרה לי שלא. אז למה היא מתנהגת ככה?
בבקשה תעזרו לי -דחוף . תודה.

בני בן 4.5 פוחד מאוד מרופא שיניים, אם אני רק מזכירה את השם "רופא שיניים" הוא נכנס להסטריה וצעקות. לקחתי אותו מס' פעמים לבדיקה ולא מצליחים להתקרב אליו, קבעתי תור באסותא לרופאה מומחית לילדים וגם היא בקושי הצליחה להתקרב אליו, העניין הוא שכדי לקחת אותו לשם אני חייבת לשקר ולאמר לו שהוא בא איתי לסידורים, אחרת אין מצב שהוא יכנס לבניין אפילו.
יש לו טיפולים שחייבים לבצע אבל רק בהרדמה כללית (כי אינו משתף פעולה), אני מאוד חוששת מהרדמה כללים ורוצה לבצע עוד נסיון אצל רופא פרטי שבעבר הצליח לטפל בו בטישטוש (בשביל איכות צריך לשלם, אין ברירה),אני מאמינה שעם גישה נכונה של רופא מקצועי וטוב שיודע לטפל בילדים אפשר יהיה לטפל בו, הבעיה שלי היא ששוב אאלץ לשקר לו ולא לספר שהוא הולך לרופא שיניים, האם אני יוצרת פה נזק נוסף? אינני רואה דרך אחרת להביא אותו לשם.
בנוסף, איך אפשר לעזור לו להתגבר על הפחד?

שלום בתי בת השנתים וחצי בזמן האחרון כל פעם שאנחנו כואסים עליה כשהיא עושה משהו לא בסדר היא מעווטת את הפנים שלה ועושה פרצוף עם פה פתוח מוזר כזה וניתקעת איתו
העם זה נורמלי?יש לצין שילדתי לפני כחודש

שלום לך,
בני יונתן בן שנתיים ושמונה חודשיים, יש לו אח גדול בן חמש. לאחר שיחה שאני יזמתי עם הגננת התברר לי שבמפגשים עם הגננת בבוקר הוא לעיתים מכניס ידיים לפה ואף לעיתים קוצץ ציפורניים. הוא עושה זאת גם שיש סיטואציה בגן שהוא לא יודע מה לעשות. יונתן ילד שמדבר יפה ומבטא את עצמו יפה, אבל מאוד אוהב את המוצץ. בגן אסור להם להיות עם המוצץ.
5שאלתי היא האם החוסר במוצץ שקשור כמובן לתחושות בפה גורם לו להכניס את הידיים או שזה גם קשור לחוסר ביטחון וביישנות? יונתן לא ילד ביישן, יוצר תקשורת טובה עם החברים בגן.
בנוסף חשבנו עם הגננת שאולי תשב לידו כמה מפגשים מישהי מהמטפלות שהוא קשור אליה וגם לתת לו משהו לידיים כדי שיעזור לו עם התחושה(לדוגמה חפץ שהוא מביא בבוקר). האם יש עוד כלים או דברים שאנו כהורים יכולים לעשות כדי לעזור ליונתן?

בוקר טוב,
בני בן שנה ו8 חודשים ,לאחר חג הפסח הועבר לכיתת בוגרים מתנוקיה (שם היה בן הגדולים).
מאז עברו שבועיים והילד עדיין לא מצליח להסתגל,הוא כל היום מבקש לשבת על כיסא האוכל (שהוא גבוה מה שמיכול להעיד שהוא אולי מפחד מהילדים)ביום הראשון נשכו אותו ביום השני חזר עם שריטה ולפני יומיים ננשך שוב.
שוחחתי עם המטפלות והגננת מס' פעמים ואף כעסתי על כך.
לא מקובל עלי שהילד ישב 8 שעות בכיסא אוכל - אני מבינה ששם הוא מרגיש בטוח אבל עברו מאז שבועיים וכל יום שהוא יושב שם הוא מתרגל יותר לכיסא.
שבוע שעבר הגננת הוציאה את הכיסאות אוכל מהכיתה והוא כל היום בוכה ורוצה לשבת על הכיסא.
הוא נעשה מאוד מפוחד ומבוהל,לא ישן טוב בלילה כשאנו מגיעים הביתה אחרי הגן הוא לא מפסיק להשתולל כי מן הסתם צריך להתפרק אחרי 8 שעות שישב בכיאס.
השאלה שלי היא מה לעשות?
אני צריכה לציין שבסוף שנה אנו עוברים דירה והילד יעבור גם לגן חדש
האם כדאי להחזירו ליתנוקיה עש למעבר לגן החדש בספטמבר?\
תודה רבה מראש.

שלום, אנו הורים לשני ילדים קטנים (6.5,3.5) אביהם עזב את הבית לפני כחודשיים ולא סיפרנו להם על כך וניסינו לשמור על שגרתם עד כמה שאפשר. מאחר ואנו לקראת המהלך הבא של כנראה לסיים את הנישואין החלטנו שחשוב כבר להודיע לילדים וזאת ע"מ שהימנע מתירוצים. השאלה הנשאלת הינה לגבי מועד ההודעה. האב ביום ב' הקרוב עתיד ליסוע לסין למשך כשלושה שבועות. האם נכון להודיע לילדים ביום ו' הקרוב שזה לפני נסיעתו או להמתין לחזרתו? או להמתין לחזרתו ולחכות עוד קצת ? מהו המועד הנכון שפחות ייפגעו והלם ההודעה יהיה עדין ככל שניתן?

שלום

בן זוגי ואני חיים כשנה ביחד והכרנו ממש בסמוך לגרושיו (לפני שנתיים) לבן זוגי 2 בנות 13,4.5.
כשהכרתי אותו בחלק מהזמן לא ישנו הבנות בביתנו כלל. עם הזמן הן החלו לישון כל סוף שבוע שני ואף באחד מימי הסדרי הראיה באמצע השבוע.
חשוב לי לציין כי ניכר שהן מאוד נהנות ואנו משתדלים לנסוע ולעשות דברים נעימים וליצור תחושת משפחה בבואן אלינו. יצרתי איתן קשר מצויין והקשר עם אביהן הולך ומתחזק.
לאחרונהביתו הקטנה לא רוצה לישון באמצע השבוע ובכל פעם שבא לאספן (פעמיים בשבוע) היא מסרבת לבוא כל פעם בתואנה אחרת ויש צורך לשכנע אותה רבות. (היום אמרה שמשעמם לה כאן)
הצעתי לבן זוגי שיציע לגרושתו שתצא לפארק או לכל מקום מחוץ לבית ושם תפגוש אותו ובכך תקל עליו אך היא מסרבת. היא גם אמרה לו היום "שהילדה צריכה לרצות בעצמה ללכת לאבא שלה". הם שניהם לא מאמינים בלהכריח. אני מתרשמת מתגובותיו שאינו פונה לעזרתה או לטכס עצה משותפת.
אני סבורה שהעניין הוא תקופתי בשל צורך שיש לה להיות קרובה לאמא שלה כרגע או בצורך לבדוק גבולות, אך בן זוגי מתוסכל מהעניין ולא מעוניין במניפולציות שונות על מנת להביאה לכאן.
גרושתו אף סיפרה לו שהילדה אמרה שלא רוצה שאבא שלה יבוא לל"ג בעומר.

אני פונה בעיקר בשמו לקבל עצה בעניין. איך גורמים לילדה להגיע ביתר קלות?

שלום,

ראשית אני רוצה להגיד שהפורום מדהים וההמלצות מצוינות.

שנית, ביתי בת השנה ועשרה חודשים התחילה גמילה מחיתולים עצמאית בעקבות תהליך גמילה שעוברים שני ילדים בגן וסיפור של הסיר של נפתלי.
רכשנו לה ישבנון והרכבנו אותו יחד (מה שהיה מאוד כיף). מבקשת לשבת עליו ןולעשות פיפי וקקי למעט זמן ואז כמה ועושה בחיתול או על הריצפה.

אני לא רוצה ללחוץ עליה מאחר והרצון מגיעה מהילדה שאף משווה את עצמה לשני הילדים, ברור שהיא יודעת לאתר מתי יש לה פיפי וקקי כי עושה את צרכיה לאחר מכן (פרט לפעמיים שעשתה באסלה).

כיצד להתנהג נכון?
כמו כן איך אני יודעת אם עשתה פיפי באסלה? הישבנון צר ולא רואים או שומעים. לא רוצה להציק לה .

תודה רבה





חפשו בפורום זה

הבן שלי בן שנתיים וארבעה חודשים. הוא ילד נהדר, ממושמע ונעים (עד לפני כחודש). בזמן האחרון הוא אינו מעוניין שאף אחד יתקרב אליו כולל לא אבא שלו. בעלי מסיים לעבוד מאוחר ורואה אותו אולי חצי שעה לפני השינה ובנוסף בסוף שבוע וכנראה בגלל הזמן המועט שהם מבלים יחד הוא מעדיף אותי.
אך יש הבדל בין העדפה לבין שהוא לא מעוניין בכלל שהוא יתקרב אליו והוא כל הזמן צועק דיי אבא מספיק, לא רוצה אבא וכו'.
עוד דבר הוא שכאשר אנו נמצאים באירוע משפחתי או אפילו סתם ארוחה אצל הוריי הוא נדבק לאחותי ואינו מ וכן שאף אחד יתקרב אליו כולל לא אבא שלו ואפילו לא אני וצועק שהוא לא רוצה אמא שזה ממש מוזר זה כבר קרה בשלוש פעמים האחרונות שנפגשנו עם משפחתי. זה מעצבן ואף מעליב הוא פשוט לא נותן לי להתקרב.
האם זה נורמלי ומוכר?
מה עליי לעשות?
תודה רבה.

כבר תקופה ארוכה אני ובני משפחתי שמים לב לבעיה אצל אחי הקטן שבעוד חודש הוא בן 8.
הוא גונב מבני המשפחה חפצים יקרים כמו כסף למשל. היום הוא גנב לאחי הגדול את הפלאפון שלו ואמא שלי גילתה את זה. זאת כבר פעם שנייה שהוא גונב לו את הפלאפון. אחרי כל גניבה הוא מבטיח שלעולם לא ייעשה את זה אך הוא חוזר לגנוב!
אנחנו לא יודעים למה הוא עושה את זה, לא חסר לו כלום ברוך השם, ההורים שלי דואגים לו להכל.
אני לא יודעת אם זה חשוב לציין שיש לו ADHD- הפרעות קשב, הוא לוקח רטלין על בסיס יומי, ההתהנהגות שלו בכלליות לא טובה, הוא מרבה לקלל ולפעמים צועק ומשתמש באלימות כשמשהו לא מוצא חן בעיניו.
בבקשה תעזרו לנו, ההורים שלי הרוסים מההתהנהגות שלו. אנחנו משפחה טובה שמתבססת על ערכים ולא מבינים מאיפה צצים לו לראש הרעיונות האלה כמו גניבה!!

צהריים טובים,
בני הוא בן 8, ילד אמצעי בין ילדה בת 11 ותינוקת שזה עתה נולדה - 3 חודשים.
כל יום כשהוא חוזר מבית הספר ואני שואלת אותו עם מי שיחק או מה הוא עשה בהפסקה הוא מספר שהיה לבד. כשאני שואלת מדוע הוא משיב כי כל הבנים משחקים כדורגל ואני לא אוהב כדורגל. יש עוד 2 בנים בכיתה שלא משחקים כדורגל אבל הוא טוען שלא משחק איתם כי הוא לא מוצא אותם וגם הם מסתובבים סתם בלי מעש. אני רוצה לציין שמדובר בילד רגיש, שקט, צנום וממש לא אוהב תחרותיות..אני ממש בדילמה..האם להניח לו כי כשאני שואלת אותו אם זה כיף ללכת סתם ככה אז הוא עונה שכן. זה לא מפריע לו. אולי כדאי להחליף בית ספר בשנה הבאה? בבית הספר הזה יש רק כיתה אחת ולכן אין מגוון גדול של ילדים.
אני חייבת לציין שבהפסקות הוא גם משחק עם החברים של אחותו (כיתה ה') וזה גם דבר שלא טוב.

אודה על תשובתכם המהירה

שלום רב, ביתי בת שנה וחצי נמצאת בגן כבר 3 חודשים. יש לי גם תינוק קטן בן שלושה שבועות. שאלתי היא - עד היום הילדה שלי נשארה בגן רק עד השעה 13:00 (כי הייתי בבית) אבל עכשיו אני רוצה להתחיל להשאיר אותה עד 16:00 בגן. איך עליי לעשות זאת והכי חשוב מתי מומלץ? האם כשהתינוק יהיה בן חודש זה מספיק זמן בכדי שלא תחשוב שאני נוטשת אותה? יש לציין כי היא מאוד אוהבת אותו וכל הזמן מנשקת אותו. השינוי בעקבות הלידה בא בעיקר בזה שהיא כל הזמן רוצה שאני ארים אותה ואסתכל עליה וכל דבר הופך להיות סצנת בכי, בקיצור - פינוק (אני ממשיכה לתת לה ים של יחס ותשומת לב...). אשמח לייעוץ במהרה. תודה רבה.

שלום, בני בן שנתיים
הולך לגן מספטמבר האחרון....ההתחלה היתה קלה, לאחר תקופת התאקלמות של כשבוע שמח ללכת לגן ולא היו בעיות מיוחדות. בהתחלה היו בגן 6 ילדים....במשך הזמן, התחלף הצוות מס' פעמים, עם כי, הגננת נשארה. בחודש האחרון הוא מביע התנגדות ללכת לגן (לא ממש אומר, אבל כששואלים: רוצה ללכת לככן , הוא אומר לא לא לא) וגם כשאנחנו מגיעים לגן הוא לא רוצה לעזוב אותי וממש נצמד אליי. כל עוד אני שם, הוא מסכים לשחק ולעשות דברים אבל ברגע שהוא קולט שאני מתכוונת ללכת הוא בוכה מאוד. זה עובר לו אחרי כמה דקות....
היום בבוקר, אבא שלו לקח אותו לגן, וכמובן הוא בכה ולא רצה להשאר וגם נרגע אחרי כמה דקות.
אבל עכשיו התקשרו אלי ואמרו לי שהוא בוכה ולא ניתן להרגיע אותו ושאולי נבוא לקחת אותו מהגן.
זו הפעם הראושנה שזה קורה, ואני חוששת שמא הגן לא מתאים לו.
מתי צריכות להדלק לי נורות אזהרה? מה אני אמורה לעשות? אילו שאלות עליי לשאול את הגננת?

אשמח לתשובה מהירה! כיוון שאני מרגישה חסרת אונים!

שלום,
בן שלי, בן 15.5 לזוג גרוש וגר עם אמו ואחותו בת 16.5.
לאחרונה החלו איתו בעיות, המתבטאות בכך, שאינו הולך לעיתים קרובות לבית ספר, יש לו ירידה גדולה בהישגים בלימודים (לפני מספר שנים היה מצטיין בכיתה ואילו היום יש לו הרבה נכשל).

המצב שלו מאוד מורכב, עם אחותו הם לא מדברים, אמו כל הזמן צועקת עליו, הגיע אף זמן שהילד רצה לעזוב את הבית ועבר לשבועיים לדודה, שם דווקה חל שיפור בתפקודו ובמצב רוחו.
יש לציין שהילד מכור למחשב , יושב מול המחשב כל רגע פנוי עד הלילה. ולא מצליח לקום בבוקר.
אני לא רואה הרבה את הילד, כשאני נפגש איתו, אני מנסה לשכנע אותו להתחיל ללמוד, אך לא מצליח.
יש לי הרגשה שהילד יש לו חרדה : לפעמים הוא לא ניגש לבחינות, כי הוא פוחד להכשל. ייתכן והוא גם נכנס ללחץ בזמן בחינה, כי לפעמים הוא יודע את החומר ובסוף נכשל. יש לו עוד כמה סימנים מוזרים, כגון : הוא מתבייש להוריד חולצה בבריכה. יש לו כבר שנים לפעמים רעד בכפות ידיים - אני לא יודע מה זה אומר.
יש לו גם אנמיה וחוסר ברזל.

אני דואג ופוחד שהילד מתדרדר.
מה לעשות?

האם יש הסבר להתנהגות זו של הילד?

תודה