פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

..

נטלי שלום,
ההתנהגות של בנך היא נורמטיבית לחלוטין ותואמת לגילו. ילדים (ומבוגרים) שונים זה מזה בתכונות שונות, ונראה שבנך זקוק לזמן הסתגלות לדברים ואנשים חדשים. שינויים קצת מערערים אצלו את האיזון והביטחון, ודרוש לו זמן להתארגן להבין מה קורה וכיצד לתפקד. אני מתארת לעצמי שאצל בתך הגדולה הדברים היו מעט אחרת, ואולי גם את נוטה "לקפוץ למים" מהר יותר מבנך.
אולם הטמפרמנט שלו שונה, וחשוב מאוד לכבד זאת. אחרת בנך יגדל בתחושה שמשהו אצלו לא בסדר ושהוא איטי/פחדן, וכדומה. אולי כשלא יופעל עליו לחץ, הוא ירגיש יותר נוח ובטוח להתקרב. שבוע ראשון בגן הוא מאוד קשה, ולא צפוי שהוא כבר יפנה לילדים אחרים וישחק איתם. במיוחד כשבגילו כלל אין משחק משותף בין ילדים, אלא הם נוטים לשחק זה ליד זה במקרה הטוב.
לכן המלצתי לך - תנו לו את הזמן ואת הקצב להסתגלות שלו!
בהצלחה,
שירי

שלום סנדרה,
בהחלט ייתכן שההשערה שהעלית היא נכונה. הוא עבר הרבה דברים בשנה האחרונה, גם התנתק ממקם מגורים שהוא הכיר, וגם נולדה לו אחות שגוזלת הרבה תשומת לב אחרי ש-6 שנים הוא היה בן יחיד, וגם עוד מעט זה הולך לקרות שוב, וגם בטח הוא התחיל גם בית ספר בזמן הזה ועזב את הגן, אלה המון מעבירם ושינויים בבת אחת. אין ספק שיש לו סיבות להרגיש מוטרד ולא מוחזק.
כדאי לדבר איתו על כך שאולי הוא מרגיש אחרת בתקופה האחרונה, אולי הוא מקנא וכועס, וזקוק ליותר התייחסות. תנסו להקדיש לו זמן לבד איתכם מספר פעמים בשבוע, ולוודא שאכן במהלך היום אתם לא מפספסים אותו, אם הוא מתנהג יפה.

שלום לימור,
מה ההתלבטות בעצם? זה נשמע ברור שבגן קטן יותר יהיה לו יותר קל, לא?

הבן שלי בן שנתיים ו 7 חודשים בשעות בערב שמתארגנים לשינה כל ערב אני או בעלי משכיבים אותו לישון בצורה שאנו ישנים לצידו עד שהוא נירדם ולפעמים אנו יושנים לצידו חצי לילה (שוכחים את עצמנו) אני ובעלי רוצים לדעת האים בצורה שלהגיד לילד "הגיע הזמן לישון" להשכיב אותו ולצאת מהחדר למרות שאנו יודעים שהוא ירד 100 פעם מהמיטה . האים זו דרך טובה או שיש לך דרך אחרת?
או שהוא קטן מידיי ?


תודה
לימור

לימור שלום,
המידע שצרפת אינו מספיק לגבי התפתחות השפה אצל ילדך, בכל מקרה אני יכולה להציע לבדוק האם זה עבור אותיות ספציפיות או בכלל, למשל: אם את שואלת את הילד מה זה (מסמנת על שקית של במבה) והוא אומר באבא. תגובתו אכן טבעית לחלוטין בתהליך של רכישת שפה למרות שלא שהוא לא ביטא את כל האותיות. בקשר לגן עדיף שהיה בגן קטן ומתאים לו שבו הוא ירגיש יותר בנוח מכל הבחינות שפתית רגשית וחברתית ולאחר מכן להעביר אותו לגן אחר.
מקווה שעזרתי
מהא-סטודנטית לתואר שני בחינוך

שלום ליטל,
אתם צודקים. לא שאני בטוחה שתהיה רגרסיה, אבל אם שאלתם והילד לא רוצה אין טעם ללחוץ. הוא התאקלם ויצר משהו חדש, לא לזעזע לו את זה, בטח אם הוא אמר שהוא לא רוצה.

תודה רבה על המענה. אני באמת חושבת שנניח לזה ולא נציף מחדש את הזכרונות.

הופתעתי מאוד לגלות שכשהוא מצא אלבום משנה שעברה הוא לא זיהה את החברים הישנים, ואף קרא להם בשמות של החברים החדשים, על אף שיש לו זיכרון צילומי מדהים.

ליטל

שלום רחלי,
לגבי החוזה כדאי להתייעץ עם עו"ד, זו לא המומחיות שלנו.
תראי, זו ילדה מאוד קטנה, להכניס אותה כבר בגיל כזה למצב שלכל מיני מבוגרים יש כל מיני ציפיות ממנה, לעמוד שעות, להיות סבלנית, לקבל התייחסות מודגשת רק למראה שלה בעוד שיש לה בודאי עוד כל מיני תכונות, זה הרבה לחץ והרבה הצפה לילדה שנמצאת בגיל שבו היא רק רוצה לשחק ולעשות מה שבא לה ולא מה שבא לאיזה צלם שמרוויח עליה כסף.
אם בכלל, הייתי עושה משהו חד פעמי בלבד ולוקחת משם את הילדה שלי ברגע שמתחיל להיות לה משהו לא נוח. זה לא שווה את זה.

שלום יעל,
לא כתבת איפה הילד עכשיו, מה האלטרנטיבות, האם הוא בגן קטן כרגע או עם מטפלת או אמא בבית. גם לא ברור לי - אם הוא לא יגיע מוכן לגן עירייה בשנה הבאה אז הפיתרון הוא שיעבור עכשיו לגן לא מתאים?
אנא הבהירי יותר פרטים ואת השאלה ואנסה לעזור לך.

בו יש 15 ילדים ו 3 נשות צוות, וסה"כ די טוב לו (אנו חושבים שאולי לאחרונה קצת פחות מבעבר).
בשנה הבאה, כשיהיה בן שנתיים ו 10 חודשים, בעלת הגן תעלה את מספר הילדים ל 25, עם אותו מספר נשות צוות.
בגלל עליית מספר הילדים וירידה מסויימת באיכות הצוות אנו שוקלים להעביר אותו לגן אחר, בו יש צוות מעולה אבל אולי מספר הילדים קטן מידי?
הוא יהיה הילד ה - 11. מתוך 10 הילדים יש 4 בגילו או קטנים בחודש.

שלום יעל,

זו החלטה מאוד גבולית, כי מצד אחד מספר הילדים בגן עולה אבל הגן עצמו, פיזית (כן ,גם לזה יש משמעות) נשאר אותו מקום וכן הצוות, מצד שני גם לגן קטן יותר יש יתרונות, מצד שלישי, זה שהגננת רוצה להעלות ל-25 זה לא אומר שכל ההורים שהיום ילדיהם בגן ירצו להשאיר את הילדים ובאמת יישארו ובאמת יהיו לה 25... כמעט בטוח שאתם לא המתלבטים היחידים.
נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון הוא מיהו הצוות בגן השני, והאם יש לכם המלצות עליו והאם אתם מרוצים מהצוות שיש כיום. גם להורים לוקח זמן ליצור קשר ואמון עם צוות חדש, וגם על זה כדאי לחשוב.
תנסו לשקלל את כל הנתונים האלה ולראות מה חשוב לכם ולפי זה להחליט.
אני הייתי מעבירה גן במקרה הזה רק אם הצוות שם ממש מדהים ואם אני ממש לא מרוצה מהגן הנוכחי. מספר הילדים הוא לא הנתון היחיד.

שלום מור,
מדובר בעניין מורכב, שלא התחיל היום, והמצב כרגע האו לא שמה שאתם תגידו או לא יגרום לו לצאת מזה. הוא צריך לעבור את ההליך המשפטי, לקבל את מה שמגיע לו ולקבל טיפול ושיקום לצד הענישה כדי לצאת מזה.
באופן עקרוני אני חושבת שזה לא נכון שכל המשפחה תתחיל לחנך אותו, וכל אחד יהיה לו מה להגיד לו.
יש לו שני הורים וזה מתפקידם לחנך, אני לא בטוחה שזה עניין של כולם. אי אפשר שיהיו עשרות רבי חובלים לספינה.
אני חושבת שאם אתם מבקרים אותו, חושב להתעניין, לשמוע פרטים, לשמוע את הגירסה שלו, לרשום לעצמכם ביניכם לבין עצמכם עד כמה הוא נשמע לכם אמין, מבין מה הוא עשה, מתחרט, לוקח אחריות, ולפי זה להחליט כמה ואם בכלל אתם יכולים ורוצים לעזור לו.
קודם כל תנסו להתמצא בפרטים ולהבין מה קורה. מעבר לזה, את עיקר הליווי והתמיכה צריך לתת להוריו, כולל לעזור להם להכיר במה שקרה ומה זה אומר על מה שקרה למשפחה שלהם ולילד שלהם.
כרגע יש יותר תהליך של עיכול והבנה, ופחות הטפת מוסר ובטח לא ממכם לילד, את זה תשאירו להוריו.

תודה רבה על התשובה המהירה והמפורטת.
אני מבינה שהטיפול לא צריך להעשות על ידנו, אך מכיוון שהיום אני רואה אותו פעם ראשונה לאחר ששמעתי מה קרה ,אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתחיל את השיחה איתו. מבינה שצריכה להקשיב, לשמוע פרטים..אך מעבר לזה לא להגיד לו כלום עכשיו? אני לא רוצה שזה יראה כאילו אנו מקבלים את זה בקלילות.. כן חשוב לי להגיד לו דעתי על העיניין אך איך כדאי להגיד את זה??
ד.א הנער בערך בן 14-15.
תודה...

שלום מור,
להתחיל את השיחה כמו כל שיחה, מה שלומך? מה קורה? בא לך ספר מה בדיוק היה?
זה לא נקרא שאתם מקבלים בקלילות, כי אתם לא יודעים מה בדיוק היה אז איך אמורה להיות לכם דיעה? את זה בדיוק המשטרה בודקת. לא כל תגובה שהיא לא תגובה חמורה נורא ומזדעזעת בדרמטיות המשמעות שלה היא אדישות. אתם נמצאים בשלב של בירור הדברים ולא של קביעת עמדה נחרצת. המערכת כבר תבדוק ותעניש אותו.
אם תישארו רגועים וענייניים אין סיבה שהוא יבין מזה שלוקחים את העניין בקלילות.
אתם יכולים להגיד משהו כמו שאתם מקווים שהוא לא אשם (אם הוא טוען כך) אך אם הוא אשם,הוא יצטרך לקבל את מה שמגיע במקרים כאלה, ולחשוב איך הוא מכלכל את צעדיו בהמשך חייו. אין לדעתי טעם בהתלהמות מיותרת, כי הוא ייסגר ולא יקשיב לזה בלאו הכי, ואין גם מקום להזדהות עמוקה עם העוול שנגרם לו כל עוד לא ברור שזה המקרה.
מה שאני מציעה זו תגובה מאוזנת באמצע, שלא תומכת במעשים כאלה, אבל גם לא מתנפלת עליו, יש מספיק מי שיעשה את זה.

אוקיי תודה רבה!!!

שלום סיגל,
ממש לא לשנות בית ספר. יש לילדה שלכם בעיה חברתית שקשורה אליה ולא לבית הספר. ייתכן שהי אחסרת ביטחון או ביישנית, או שיש בעיה אחרת. בכל אופן זה לא מצב רגיל שבונים רק על חברה אחת. ילדה בגילה צריכה שיהיו לה מספר אופציות חברתיות. בגיל הזה ילדים הולכים לתנועת נוער, צופים או תנועה אחרת באיזור המגורים, ושם יש הזדמנויות חדשות להכרויות חברתיות.
טוב אתם עושים שאתם פונים לטיפול, בינתיים צריך לעודד אותה להתמודד, לנסות ליזום פניות לילדים אחרים, למצוא נושאים משותפים, מה היא אוהבת, במה היא מתעניינת, האם היא מתעניינת במה שילדים אחרים מתעניינים? כוכבי טלוויזיה, חוגים, בגדים, לא משנה מה, כדאי לחשוב ביחד על נושאים לשיחה ואולי אף לתרגל סימולציות איך ניתן לפתוח בשיחה לאט לאט ולנסות להשתלב.
אין טעם שתשקעו יחד איתה בחוסר אונים ותקבלו את תמונת המציאות שהיא מציירת כאילו אין מוצא. השתמשו בנסיון החיים שלכם - איך אתם התחברתם? מה אתם עשיתם כאשר הרגשתם מבודדים חברתית? וכו'.

שמרית שלום,
יש אוננות טבעית שמופיעה אצל ילדים והיא חלק מההתפתחות הנורמטיבית.
קשה לדעת ללא היכרות עמכם, באיזו מידה האוננות של בתך היא מוגברת, האם היא מתרבה בתקופות של מתח מסוים, האם היא מהווה דרך להרגעה עצמית ואמצעים אחרים להתמודדות הם פחות מפותחים, וכדומה.
לא יודעת אם יש לה "חסך" כדברייך, אבל אני ממליצה לברר את הנושא עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט המתמחה בילדים. כדאי שאדם עם ניסיון בנושא ישמע מכם קצת יותר ויכיר את הילדה. כך הוא יוכל להעריך עד כמה האוננות היא בטווח המקובל ואם היא מוגזמת. אני לא יודעת לאלו אנשי מקצוע פנית, אולם מטפלים המתמחים בילדים מכירים את הנושא.
שירי

שלום שמרית אני ממש המומה ממך ואני לא מומחית אלה אמא.
איזו בעיה זו שהילדה נהנת ומאוננת?לך זה לא קורה?!
לדעתי זה ממש נפלא וממחקרים מראים שכעובר כבר מאוננים .
מה שאת כן צריכה לעשות זה להסביר לביתך שהכל בסדר ומותר לה להנות אך לעשות זאת בחדרה ולא ליד כולם משום שזה משהו אישי .
אני מקווה שלא תלמדי אותה שאוננות זה אסון כדאי שתתפתח ותגדל ושתדע להכיר את גופה.
דידי.

שלום שירלי,
נשמע שאת לא כל כך סומכת על אף אחד שיוכל לטפל בבת שלך טוב כמוך, ואת מתקשה לשחרר אותה.
לא ציינת כמה ילדים יש בגן אליו את שולחת. לא בכל הגנים מתייחסים לילדים בחוסר כבוד. את צריכה למצוא גן מתאים, תמורת פשרות אחרות של מחיר או ריחוק מהבית, ולנסות לשלוח את ילדתך בביטחון ואמונה, תוך בדיקה כמובן ויד על הדופק.

שלום דניאלה,
נשמע לי שמערכת היחסים עם הילדה הידרדרה זמן ארוך עד שהגיעה למצב כזה. אתם בטח מרגישים חסרי אונים, מותשים וכועסים והיא מרגישה בודדה ודחויה.
אין טעם בעונש שאתם נותנים לה, הוא גם לא עוזר וגם מחזק את תחושת הבידוד והדחיה שלה וגורם לה נזק.
עד שתגיעו לטיפול, תנסו למצוא על מה ניתן לחזק אותה באופן חיובי, מה בכל זאת טוב אצלה או היא עושה טוב.
כרגע היא רגילה לקבל תשומת לב רק בדרך הזו צריך לאפשר לה לקבל תשומת לב גם באופנים אחרים, על התייחסויות שלכם להתנהגויות חיוביות שלה (גם צריך לחפש אותן במיקרוסקופ) אם היא אכלה יפה, התלבשה והלכה לגן/בית ספר כל דבר.
כמו כן בזמן ההתקף עצמו יש להפסיק את האלימות אם ישנה ולהחזיק אותה פיזית, עד שהיא נרגעת.,

היא מקבלת חום ואהבה לאורך כל היום וחיזוקים חיובים על כל "פיפס" שהיא עושה.
שכחתי לציין זאת, אין לה הזדמנות לחוש דחויה, לכן התמיהה על ההתנהגות השלילית הזאת.

היי דניאלה,
לא אמרתי ולא רמזתי שהיא לא מקבלת אהבה. אבל באותם רגעים שהיא משתוללת ואתם כועסים היא מרגישה דחויה, לא בגלל שאתם מתכוונים, ולא בגלל שניתן לעשות את זה אחרת כרגע, אבל זו מציאות מצטברת מבחינתה, זו חוויה שקורית לה הרבה ואין לה באותם רגעים דרך לחבר בין האהבה והחום שהיא מקבלת בהזדמנויות אחרות לבין אותם רגעים שהיא מרגישה שהיא הילדה הכי רעה בעולם. (אני בכוונה מקצינה קצת כדי להמחיש את החוויה).
אני לא דיברתי על הסיבה להתפרצויות שלה אלא על התוצאה של המעגל הסגור שנכנסתם אליו. עכשיו כבר קשה להבחין בין סיבה לתוצאה. זה כמו הביצה והתרנגולת. אתם כועסים והיא מרגישה רע, ואז היא משתוללת ואתם עוד יותר כועסים ואז נוצרת חוויה של דחייה אפילו שאתם מאוד אוהבים אותה בשאר הזמן.

שלום קרן,
ציינת שבורח לו קקי במכנסיים, זו תופעה שנקראת אנקופרזיס וצריך לטפל בה אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים (כמובן אחרי ששוללים קיום בעיה רפואית) יש כנראה מאבקי כוח ביניכם ובין הילד הזה, וייתכן וזה שייך גם לשינויי ההתנהגות שלו וגם לאנקופרזיס ובטיפול ובהדרכת הורים יוכלו לסייע לכם בכך.

שלום סיגל,
את צודקת במאה אחוז, אבל לא על זה היה הויכוח עם בעלך אלא על כך שהיית נגדו ליד הילדה, ויכול להיות שכדאי שתתאמו ביניכם עמדות לחוד.

שלום סמדר,
ביתך סובלת מפחדים בלילה. כדאי לברר יותר ממה היא מפחדת, ואז תנסי לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה שמתייחסת לפחדים האם יש שם דברים שאת מרגישה שאת יכולה לנסות כדי לעזור לילדה להתמודד עם הפחדים.
אם את לא מצליחה, אפשר בהחלט לפנות לטיפול פסיכולוגי.

שלום ענת,
האם ביררתם מדוע הו אלא רוצה ללכת לבית הספר?
בכל אופן את טוענת שהוא מאוד מפונק, אז קודם כל צריך להםסיק לפנק אותו. אם הוא מתפרץ בזעם כשהוא לא מקבל את מבוקשו, סימן שקורה לפעמים שאתם נשברים ונותנים לו את מבוקשו כשהוא מתפרץ, אז את זה צריך להפסיק לעשות, אפילו כשהוא מתפרץ ממש חזק. חשוב מאוד להיות עיקביים בזה.
כשהוא מכה צריך להפסיק את המכות מייד, ואם זה נדרש אז להחזיק אותו חזק עד שהוא נרגע.
גם לא ברור לי איך קרוה שהו אלא הולך לבית ספר. הוא פשוט נשאר במיטה ולא קם ואתם לא יודעים איך להקים אותו? יש לו סיבות שבגלן הו אלא רוצה ללכת? הוא משתולל כשאתם דורשים ממנו ללכת?
אם תתני לי יותר פרטים אנסה לענות לך בצורה יותר מדוייקת.